מאמרים

הדי המאסר והגאולה בארצות-הברית

כפר חב״ד

פרסומי אגודת חסידי חב"ד וכתבי העת הרבניים בארה"ב בי"ב תמוז תרפ"ז–תרפ"ח.
מפרסומי אגודת חסידי חב"ד וכתה"ע הרבניים בארה"ב, בי"ב תמוז תרפז - תרפח.

 

הדי המאסר והגאולה בארצות-הברית

 

(י"ב תמוז תרפ"ז-תרפ"ח)

 

פרשת פעילותם של חסידי חב"ד באמריקה להצלתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ממאסרו, מהווה פרק נכבד בתולדות חב"ד בכלל ובדברי ימי חב"ד באמריקה בפרט.

פרטים רבים ניתנו בפרק 'הצלת רבנו מהמאסר ומרוסיא' שבס' "תולדות חב"ד בארצות הברית" (עמ' לב-לז), ומשם ניתן להתרשם בתועלת שבאה כתוצאה מן הלחץ שהפעילו אנשי המימשל האמריקני על ממשלת רוסיא, למען שיחרורו של הרבי ממאסרו.

            הבא להלן הוא אך מעט מן המעט מפירסומי הימים ההם, אך יש בו כדי לתת תמונה מאווירת התקופה.

המאמר הראשון שלפנינו, הוא כנראה מפרי-עטו של עורך ה"דגל ישראל", הרב שמריהו ליב הורוויץ.

הדברים נכתבו ונדפסו בחודש תמוז תרפ"ז, בשעה שנפוצה הידיעה  שהכותב עדיין אינו משוכנע באמיתתה!  בדבר מאסרו של אדמו"ר הריי"צ.1

במקורו נדפס המאמר באידיש, ולפנינו הוא בתרגום ללה"ק:

 

מסירות-הנפש של הרבי מליובאוויטש

            עיתוני כל העולם מביאים את הידיעה הנוראה, שהרב שניאורסון  הרבי מליובאוויטש  נאסר בלנינגרד, בעוון גיוס כסף עבור ישיבות.

            הרבי מליובאוויטש הוא, כידוע, נציג היהדות החרדית ברוסיה הסובייטית, תמיד עומד הוא הכן למסור את נפשו עבור היהדות, עבור התורה. שאיפתו בכל משך ימי חייו היא לטעת בלבבות הצעירים, בנשמותיהן הצעירות של בני הדור היהודי החדש, את חיבת הקודש ואת ההתפעלות הנלהבת אל היהדות. ולשם כך עוסק הוא ללא הרף בייסוד ובתמיכת מוסדות חינוך חרדיים, בכל מקום שהדבר אפשרי.

            לא מכבר יסד הרבי מליובאוויטש בוורשא ישיבה בשם "תומכי תמימים", שבה לומדים מאתיים בחורים ש"ס ופוסקים. חלקם יהיו לרבנים, אחרים  שוחטים ושאר כלי-קודש; והוא, כמחנך דגול, כמחנך בעל נשמה קדושה ונלהבת, יודע מה הוא רוצה ומה נחוץ בחינוך היהודי. יש לחנך יהודים שלמים, חמים ונלהבים. לשם כך לומדים עם התלמידים הללו  מלבד ש"ס ופוסקים  גם ספרי מוסר, את ה"תניא" של הרבי מליאדי, את ה"ליקוטי תורה" ו"כתבים" של האדמו"ר.

            עם תלמידי הישיבות העומדות תחת השפעתו של הרבי מליובאוויטש לומדים את רוחה של התורה, את נשמת התורה והיהדות.

            חינוך שכזה יעשה את הפלא ויכריח את שבירת רוח-הכפירה של הייבסקים; הוא יעקור את הנשמות היהודיות הצעירות מציפורניהן החדות של ההתבוללות והכפירה. לכן אין כל פלא בכך שהממשלה הסובייטית רואה בחינוך זה את האויב המסוכן ביותר שלה, מאחר שברוחו החזקה שם הוא לאל את כל עמלם של מרשיעי הברית הייבסקים.

            הרבי מליובאוויטש צועד בעקבותיהם של רבי עקיבא, ר' חנינא בן תרדיון וכל הקדושים שהיו נכונים תמיד למסור את נפשם עד טיפת דמם האחרונה על קידוש השם.

            גם אם יתברר שהדיווח בעיתונים אודות המאסר אינו נכון, אבל זו עובדה נכונה שהרבי מליובאוויטש הוא יהודי של מסירות-נפש ("מסירות-נפש איד"), והוא עושה את עבודת הקודש המועילה  שאותה היו אמורים וצריכים לעשות כל הרבנים  עבודת הפצת התורה בקרב ילדי ישראל הצעירים וההתמסרות לחינוך יהודי.

            השפעתו של הרבי מליובאוויטש באמריקה רבה היא ועמוקה; קיים כאן גוף המאחד את כל חסידי חב"ד, בשם "אגודת חסידי חב"ד"  וחסידי חב"ד אלו אינם עסוקים ב'מופתים' וב'סעודות', אלא בתמיכת הישיבות של הרבי מליובאוויטש. עבודת קודש רבת-תועלת, הראויה לעזרתו של כל יהודי דתי אוהב תורתנו הקדושה.

*   *   *

            ה"קול קורא" שלפנינו הוא מחודש אלול תרפ"ז, ותוכנו, אסיפה לרגל בשורת השיחרור.

            הכרוז המקורי נדפס באידיש, ולהלן תרגומו:

בעזהש"י

קול קורא!

לכל חסידי חב"ד מתפללי נוסח האר"י אשר בבוסטון וסביב לה בכלל

ובפרט ליהודי וינטרופ.

אסיפה כללית מיוחדת תיערך

ביום ראשון 4 בספטמבר [ז' באלול]

בבית-הכנסת

תפארת אברהם  אנשי ליבאוויץ

רח' שוירלי 231, וינטרופ, מסצ'וסטס

 

ייקראו מכתבים שנתקבלו מרוסיה אודות סיפור מאסרו של הרבי שליט"א, ונפלאות הבורא שנראו בשיחרורו.

יינתן דו"ח מכל אשר נעשה בבוסטון עד כה.

הרב הג' רד"מ [-ר' דוד מאיר] רבינוביץ ומרצים מעולים נוספים, ינאמו בפני הציבור.

בכבוד,

אגודת תומכי ישיבות חב"ד

מר ב' פורטנוי, נשיא, צ'לסי

מר שמשון גלזר, נשיא כבוד, צ'לסי

מר ש' גולוב, גזבר, בוסטון

מר ב' לזדן, בוסטון

מר ש"י לוין, נשיא כבוד, ריווייר

מר מ"מ סנו, ריווייר

מר ר' טורץ

מר אליעזר קפלן, ריווייר

מר מ' הבלוב, ריווייר

מר ש' קהן, וינטרופ

מר נייטן לוין, וינטרופ

מר ב' פינזור, דורצ'סטר

מר יהודא ליב הורוביץ, דורצ'סטר

מר נ' סמואלס, מזכיר, ריווייר

 

 

            לשנה הבאה, בחודש תמוז, נתפרסם   בכתב-העת "דגל ישראל"  המאמר הבא:

 

הרבי מליובאוויטש וחיזוק התורה

מאת

הרב יהודא יהושע פאלק איזראעליט

רב דטשעלסי, מאסס.

 

שלושה דברים מסר משה נפשו עליהם ונקראים על שמו, ואלו הן: ישראל והתורה והדינין (מדרש שמות-רבה פרק ל)

 

            בכל תקופה ותקופה בתולדות ישראל נמצאו רבים מטובי העם המוסרים נפשם על קידוש השם, מהם אשר שמו נפשם בכפם על ישראל כפפוס ולולינוס וחבריהם; מהם שמסרו נפשם על התורה כר' עקיבא ור' חנינא בן תרדיון וחבריהם; מהם שמסרו נפשם על הדינין, היינו, על דתנו הקדושה, כמתתיהו ובניו ושבעת בני חנה ודומיהם לאלפים.

            והנה כל המוסר נפשו על ישראל, על התורה ועל הדת מקדש בזה שם-שמים ומקיים את המצוה "ונקדשתי בתוך בני ישראל", כמ"ש הרמב"ם בריש פ"ה מהלכות יסודי-התורה.

            וביאור הדבר: על-ידי מסירת האדם את נפשו לא-ל חייו, מתרוממת הנפש להתכלל בצרור החיים, ולא נפשו לבדה מתרוממת ומתקדשת, כי אם גם נפשות כל ישראל מתרוממות ומתקדשות עמו. כי האדם העליון הזה מעורר במעשיו, בלבו של כל אחד מישראל, את החפץ להדמות לו בתשוקתו להתדבק בא-ל חי. קווי אור קדושה יוצאים מלב אנשי קודש אלה ומתפשטים וחודרים עמוק עמוק בלב בני העם, ומעוררים זעזועים של כלות הנפש, ומתלבטים באופנים שונים ובמדרגות שונות בלב כל אחד, לפי מדרגת התפתחות כחותיו הנפשיים ועל-פי קירובו לקדושי עליון אלה. וכבר אמרו ז"ל: "כל הדבק לתלמיד-חכם כאילו דבק בשכינה". וכאשר יתקדשו ישראל בקדושה של מעלה, יתקדש שם אלקי ישראל בקרבנו.

            סוד קיומו של ישראל מעת היותו לגוי, הוא מפני שמעולם לא פסקה שכינה מישראל, כמו שאמרו (מגילה דף כט) תניא אמר רשב"י, בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהם וכו'. ואיה מקום שכינתו כביכול? בבתי-כנסיות ובבתי-מדרשות, בארבע אמות של הלכה. ות"ל כי מעולם לא פסקה ישיבה מישראל, אברהם זקן ויושב בישיבה וכו', עד דורנו זה. יש לנו גם עכשיו גדולי ישראל, זקנים יושבים בישיבה, להאיר עיניהם של ישראל בתורת ה' ית"ש.

            אבל קיומן של הישיבות בכל מקום ובכל זמן, ובפרט בימינו, תלוי במסירות נפשם של גדולי האומה על ישראל, על התורה ועל הדת. כמו שאמרו ז"ל, כל מצוה שבני ישראל מוסרים נפשם עליה, מתקיימת בידיהם. ועל-ידי מסירות נפשם זוכים לכבוד, לגדולה ולרוח-הקודש (מדרש במדבר-רבה פרק יב). זוכים לכבוד שיהו דבריהם נשמעין; זוכים לגדולה שתצא מחשבתם הטובה לפעולת אדם, ואין לך גדולה יתירה מזה לראות בהשתלמות האידיאל הנשגב בפועל; ויזכו לרוח-הקודש, כי יקויים בהם הכתוב "ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בה". ולא עוד, אלא שיזכו להשפיע מרוחם על בני העם, רוח דעת ויראת ה'.

            ועל פי זה יתבארו דבריהם ז"ל על הכתוב "הוא אשר דיבר ה' בקרובי אקדש" (ויקרא י, ג). היכן דיבר, "ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי", אל תיקרי "בכבודי" אלא "במכובדי". אמר לו משה לאהרן: אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך, עכשיו אני רואה שהם גדולי ממני וממך (מובא ברש"י מתורת-כהנים).

            והענין בזה: אע"פ שעשו ישראל את מלאכת המשכן בדיוק ככל אשר נצטוו, כדכתיב "וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר ציוה ה' כן עשו", בכל זאת היו צריכים  כדי שישרה ה' שכינתו בתוכם  כי אחד מגדולי ישראל יתרומם ויקדש את נפשו להתכלל בקדושתו ית"ש, להמשיך השראת השכינה בתוך בני ישראל למטה.

            והנה, במשך המהפכה העולמית, בשעה שהשטן וכל מלאכי זעם פרשו מוטות כנפיהם השחורות על פני כל הארץ, וגברה הרעה כי נלכדו במלכודתם רבים אשר מבני ישראל יצאו, בעת ההיא אשר החושך כיסה ארץ, ושואה על שואה באה, כי קמו עלינו מכל עברים להשבית דת ודין להכחיד צפוננו  היא התורה הק'  ולכלות כל זרע ישראל; בעת צרה זאת אשר רבים אמרו "נגזרנו לנו, אין תקוה לנו עוד", בעת רעה זאת הקים ה' לנו מושיעים, כי קמו קברניטי ספינת ישראל במסירות נפש נפלאה, וקראו בקול אדיר וחזק: "אל הספינה ישראל"! וצעירי ישראל מבחוריהם שמעו לקול הקריאה, ויתקבצו מכל עברים ללכת אחרי מוריהם באשר ילכו. וגיל התורה נשמע במרחקי ארץ בנודם בגולה, כי ה' הולך לפניהם לנחותם הדרך.

            אחינו היקרים! בין קברניטי ישראל יצא הצעיר בכולם, שמסר נפשו על התורה, על הדת ועל ישראל במרץ שאין דומה לו, ה"ה ר' יוסף יצחק שניאורסון שליט"א. עוד בהיות אביו הצדיק מהרש"ב זצ"ל חי, היה הוא יד ימינו לייסד לשכלל ולהחזיק את הישיבות שהוקמו לתורה ולדת בערים שונות. אבל הדרך שבחר לו אחרי מות אביו הראתה רוממות נפשו, כי היא באמת "תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם"; כי במסירות נפש ממש הרביץ תורה וילמד קשט ודת בישראל, קיבץ כסף להחזקת תלמידי הישיבות והחדרים; הדפיס סידורי תפילה בחוץ למדינת רוסיא המועצתית, ויביאם ויחלקם בחשאי למלמדי תינוקות. כי בימים ההם לא נמצא שם אף עלה אחד מסידור תפילות, והיתה הסכנה לבל ישתכח שם שמים לגמרי חלילה מבני ישראל.

            כה עבד עבודה גדולה במרץ נפלא, עד אשר נתפש וייאסר. שמונה עשר יום וחצי ישב בחצר-מות, היא מצודת פיאטרא-פאוועל בלנינגרד, מקום אשר אסירי הממשלה אסורים שם; בכלוב צר שמו אותו, ומימינו ומשמאלו כלובים רבים ובתוכם עצורים אסירי עוני. קול שוועת מדוכאים, נאקת חללים ונחרת גוססים נשמע מכל עברים, ונפש האומלל אל א-ל תשווע: "הצילה מחרב נפשי, מכלבי זעם יחידתי". ומה גדול כחו של האיש כביר הכח! יודע הוא כי אם יאמר מלה אחת כי לא ישוב עוד לעורר בני עמו לשמור תורת אלקיהם יעזבוהו לנפשו, ואם ימאן  עתיד הוא למות מות תנשוקים. והוא באחת: "ה' הוא האלקים ואותו אעבוד עד נשימתי האחרונה"!

            שופטי רשע יושבים למשפט, והאומלל אסיר בנחושתים הובל לפניהם  "מה שמך"? שואל שוטר המשפט 

            - שמי יוסף יצחק בן שלום בער שניאורסון.

            שאלה: מה מעשיך?

            תשובה: מורה לפני בני ישראל את דרך ה' לעשות צדקה ומשפט.

            שאלה: הידעת כי עברת על חוקי הממשלה ועוונך גדול מנשוא?

            תשובה: ה' אלקי השמים ואלקי הארץ הוא המושל בגוים, אותו אעבוד ובשמו אקרא!

            שאלה: האמנם אלקיך מצווך לבלתי שמוע לחוקי הארץ אשר אתה גר שם?

            תשובה: על גופנו ועל רכושנו אתם מושלים, ויש לנו לשמוע לחוקי הארץ אשר חוקקתם. אבל לא על אמונתנו ודתנו, בדבר הזה אין אדון לנו, כי אם אדון כל הנשמות ויוצר רוח אדם בקרבו!

            - הנך קשה עורף  קרא אחד השופטים בחימה  אם תקבל עליך לבלתי שוב לכסלה, לבלתי הפץ דעותיך בין בני עמך להחשיך עיניהם באמונת הבל, הרי אתה חפשי לנפשך. ואם תקשה ערפך, דע כי אחריתך מרה וענוש תיענש בעונש אכזרי לאות לבני מרי!

            - טעית אדוני השופט טעות גדולה! לא את דעותי אני מפיץ בין בני עמנו. משתדל אנכי להורות לבני עמי את התורה הק' העתיקה, וזה כשלושת אלפים ומאתיים וארבעים שנה אנחנו בני ישראל נושאים את דגל התורה והדת ביד רמה, ולא נחת מפני כל; המות לא יחרידנו ויסורי הגוף לא יפילו אימתם עלינו. תיסרונו  ויסוריכם אינם יסורי עולם; תמיתונו  ומיתתכם אינה מיתת עולם. ודעו לכם כי מטרתכם להשבית מפנינו את קדוש ישראל מכם והלאה, כי רבים אשר ישובו אל ה' ואל תורתו במותנו על התורה, מאשר ישובו אליו בחיינו.

            דברים אלה שיצאו מפי איש אשר לא בא אל פיו כי-אם לחם יבש אחת ביום, מפי איש אשר דכאו לארץ חייתו בחדר צר ואפל זה שמונה-עשר יום, דברים אלה שיצאו בגאון עוז ה' אלקיו, פעלו פעולתם אפילו על המקולקלים שבהם, ויעל ביד גדולי ישראל להטות לב השופט לשנות מאסרו למוסקבא, ומשם לעיר אחרת, עד אשר עלה בידם להוציאו חפשי ולהוציאו מן הארץ הזעומה. פרטי הדברים טרם נודעו בקהל, כי גם למקורביו ביותר הוא כותב בזהירות יתירה.

            אחינו היקרים! הנה לפנינו איש נפלא אשר עלה כיונק לפנים, ופתאום לפתע עלה למעלה ראש וישתגשג וישלח ענפיו בכל קצות הארץ, ויהי כאחד הקדושים אשר בארץ המה, הקדושים אשר מסרו נפשם על התורה, על הדינין ועל ישראל. ומשם זכה באמת לכבוד, לגדולה ולרוח-הקודש.

            עומדים אנחנו משתאים בהתבונננו על מפלאות ה', נורא עלילה על בני אדם בכל דור ודור; רואים אנחנו כי חסד ה' עלינו, כי בכל דור ודור לא עזבנו ולא נטשנו. כי בכל דור ודור יעמיד לנו שופטים אשר במעשיהם, יותר מדבריהם, יתעלו להיות מנהיגי הדור. והיה ה' עמהם וזכו לכבוד, לגדולה ולרוח-הקודש. יתרוממו  וירוממו אותנו, יתקדשו  ונקדש אתם. ונתקיים בהם ובנו הכתוב "ונקדשתי בתוך בני ישראל".

            והנה מריגא אנחנו שומעים קולו קול עז, קורא אל אחינו יושבי ארץ אמריקא, אל אחינו הקשורים בפנימיות נפשם בה' ובתורתו: "אחים! חזקו והתחזקו בעד עמנו ודת קדשנו"!

שומעים אנחנו אותו מדבר נמרצות: "אל תתנו חומת בת עמנו לנפול! אל תתנו בתי התורה בכל מקום שהם להשם! עת צרה היא, אל תתרפו, חזקו ידים רפות, כי מהצרה עצמה ימצא לנו ישועתו. התעודדו ויהי ה' עמכם! בחורי ישראל מוסרים נפשם על דבר תורה, בוחרים להמית נפשם באהלה של תורה, תנו ידכם להם ועזרתם אותם! ומה המה מבקשים מכם? רק שבר רעבון נפשם, לחם צר ומים לחץ.

"אחים! אם עוד זיק אהבת תורה בלבכם, דבקו בתלמידי-חכמים להנות אותם מן הברכה אשר ברככם ה', ויקויים בכם הכתוב "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום".

ומה נשיב לו?...

הנחריש? הנאטום אזנינו משמוע קול ה' יוצא ממיצוי הנפש של האיש הפלאי הזה, ומעומק לבם של כל גדולי האומה המתחננים אלינו: "אחים, הושיעו! אל תעמדו מרחוק; בני תורה טובעים בים של צרה, מתאבקים עם הרעב המר".

ואנחנו נעמוד מנגד?

לא, לא אאמין כזאת על עם ה'. צריכים אנחנו רק לעורר את העם, ובודאי יענה לקול קריאת גדולי ישראל, ולתחינת אלפי בחורי צעירי ישראל.

 

*    *    *

            לקראת חגיגת י"ב תמוז הראשונה, פירסמה "אגודת חסידי חב"ד דארה"ב וקנדה" את הכרוז הבא. גם הוא נדפס במקורו באידיש, ולהלן תרגומו:

 

בעז"ה

אגודת חסידי חב"ד

דארצות הברית וקנדה

לכל אחינו החסידים באמריקה!

זכה דורנו שבעינינו ראינו את אחד הנסים ההיסטוריים הקדושים והנפלאים, שהלוחם הקדוש והגדול למען התורה והמצוות, עמוד האש של היהדות כולה, ה"רבי עקיבא" של ימינו, המקריב עצמו למען כלל ישראל ולמען יהדות רוסיא בפרט, המפורסם הגדול והקדוש

הרבי מלובאוויטש, כ"ק אדמו"ר מרן רבי יוסף יצחק שניאורסאהן שליט"א,

שהעמיד את חייו בסכנה ונאסר ברוסיא בגלל פעילותו הבלתי-נלאית לחיזוקו של כלל ישראל. חייו וקיומו הרוחני של כלל ישראל היו נתונים בסכנה גדולה של כלייה חלילה, אלא שהשי"ת נמלא רחמים והראנו את הנס, שאחרי שהרבי כבר נשלח למקום גלותו, שוחרר לפתע ביום י"ב תמוז, תרפ"ז.

הרבי מלובאוויטש נאסר והוגלה לא מפני שהוא באופן אישי פשע נגד החוקים הסובייטים הקיימים ברוסיא, לא, אישית הוא לא עשה מאומה נגד הממשל הסובייטי, אלא רק מפני שכמו רבי עקיבא בשעתו, כך גם הוא לחם במרץ נגד אינקויזציית-הכפירה הטפשית של הייבסקציא; הוא עודד וחיזק את רוח היראה הדתית בקרב יהודי רוסיא, יסד ישיבות, הקים תלמודי-תורה, יצר "חדרים", סידר מקוואות, מינה רבנים ושוחטים בכל הקהילות ברוסיא.

העובדה שיהדות רוסיא נשארה ביהדותה בקיום התורה והמצוות, היא הודות למסירות-הנפש של הרבי מלובאוויטש, היחיד הלוחם ללא-חת והנושא את קדושת התורה והמצוות. ובשעה שהייבסקציא הרגישה את השפעתו האדירה השמה לאל את תוכניות הכפירה שלהם, החליטו לדכא את היהדות החרדית על-ידי שיגרמו לעצב-החיים הקדוש שלהם  הוא הרבי מלובאוויטש  שלא יוכל להזיק לשאיפותיהם, ופעלו אצל הממשלה לאסרו ולהביאו למשפט גלוי.

האכזריות שבה התנהגו הייבסקים עם הרבי מלובאוויטש בהיותו כלוא בבית-האסורים, אינה ניתנת לתיאור; אכזריותה של האינקוויזיציא היא כשחוק לעומת הייסורים שבהם עינו את הצדיק הגדול. אלא שברגע גורלי זה אירע הנס: בי"ב בתמוז משתחרר לפתע הרבי מלובאוויטש, וכדי שיוכל להמשיך בפעילותו הקדושה לחיזוק היהדות בעולם כולו בכלל, וברוסיא בפרט, מתיישב הרבי בריגא לשם ניהול עבודתו הקדושה באין מפריע.

אחים, אנשי שלומנו! היום הגדול  י"ב תמוז  שבו אירע הניצחון הקדוש, יעורר אצל כל אחד ואחד מכם שמחה עמוקה ורצינית; אור התורה והחסידות שעמד לכבות ח"ו, זורח בנצחון מפואר.

זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. האספו כל אנשי שלומנו בי"ב תמוז ההיסטורי הבא, שימחו, עירכו בצוותא סעודות בכל המקומות  כמו בי"ט כסלו  לחזרת מאמרי חסידות ולביאור משמעותו של י"ב תמוז ההיסטורי, לנו לבנינו ולבני בנינו, אשר  יחד עם כ"ק אדמו"ר שליט"א  נגאלנו אנו וכלל ישראל כולו. אווירת הי"ב תמוז תהיה אווירה אמיתית של יום-טוב.

ואת שני הדברים הבאים צריך כל אחד לעשות כחובות היום:

1. ישלח כל אחד מיברק-ברכה לכ"ק אדמו"ר שליט"א, מזל-טוב לשיחרורו, בכבוד והערכה עמוקים לצדיק ולרבי של דורנו, לפי הכתובת: RABBI J. SCHNEERSON, RIGA, LETLAND

2. יתן כל אחד את הסכמתו לתמוך בישיבות הקדושות, מוסדות התורה המתנהלים ע"י הרב אדמו"ר, ולגרום נחת-רוח לכ"ק אדמו"ר שליט"א בסיוע להגשמת שאיפותיו.

בפעולות אלו תקדשו ותכבדו את יום גאולתנו ופדות נפשנו, ותיטלו חלק בפעולותיו הגדולות והקדושות של כ"ק אדמו"ר שליט"א להצלת היהדות החרדית. וזכות זו תגן על כולנו להתברך ברוחניות ובגשמיות, בברכה והצלחה מנפש ועד בשר, ולזכות לגאולה שלימה וישועה קרובה.

            הרב מנחם מענדל לוקשין, יושב ראש נכבד

            הרב שלמה אהרן קזרנובסקי, מנהל

                        נשיאי-כבוד:

            הרב אליהו סימפסון

            הרב ניסן טלושקין

            הרב ישראל דזייקובסאהן

            הרב בן ציון הכהן מנדלסאהן, נוארק, ניו-דז'רסי

הרב זרח הורביץ

מר חיים זלמן קרמר, יושב-ראש האגודה

הרב אליהו אקסלרוד, בלטימור, מד.

הרב ר' יחיאל הרשמן, ניו-הייווען

הרב שלמה סדובסקי, רוצ'סטר, נ.י.

הרב אלתר עלקינד, שיקגו, אילינוי

הרב אברהם יצחק אדלמן

הרב דוד מאיר רבינוביץ, בוסטון, מסצ'וסטס

הרב [חיים צבי] רובינשטיין, שיקגו, אילינוי

הרב שלום שניידרמן, פילדלפיה, פנסילבניה

הרב מאיר שרף

הרב משה שפירא, אטלנטיק סיטי

הרב יצחק שניידרמן

הרב צבי דוחוביץ'

הרב מינקוויץ', צ'לסי, מס.

הרב [יהודא יהושע פאלק] איזרעליט, צ'לסי, מס.

הרב [ישראל] דושביץ'

 

 

1. גם בין חסידי חב"ד היו שפקפקו בנכונות הידיעה; וכך מספר הרה"ח ר' ישראל דזייקאבסאן ("זכרון לבני ישראל", עמ' קנ): הידיעה שכ"ק אדמו"ר נאסר ברוסיא התקבלה לכאן באיחור זמן.. אברהם דוב לוין  "דער מלאך"  אמר שכל הדבר אינו אמת, מאחר שכותבים זה בעיתונים, והלא כל מה שכותבים בעיתונות הוא שקר!

                                                            (כפר חב"ד גל' 957)

 

 

מאמרים דומים

-