מאמרים

ההלכה וספרותה בחסידות חב"ד [א]

בטאון חב״ד

גישות נבדלות בדרכי הלימוד. ההשפעה של הקבלה והחסידות על לימוד התורה הנגלית כחכמה אלקית. חובת החידוש והיגיעה מתוך לימוד שיטתי ומעמיק. מאמר ראשון בסדרה.

 

יהושע מונדשיין

ההלכה וספרותה בחסידות חב"ד

(מאמר ראשון בסדרה - מבוא)

 

מקובל לחשוב, ובצדק, אשר השפעת ההתפשטות תנועת החסידות גרמה לתנופה חדשה בעיקר בלמוד תורת הקבלה. ואכן, בקרן זוית היתה מונחת תורה זו, עלובה באין לה עוסקים. תחלה נמנעו מלימוד רבים מיראתם חכמה אלקית זו, "פנימיות התורה נקראת אש, ומפני אש מתיראים"[1]. היו שהעדיפו את חלק הנגלה שבתורה בהיותו "לחם ובשר שיש בו טעם"[2] משא"כ פנימיות התורה נמשלה לאדמה מלוחה[3]  אשר אין הנאה כ"כ לאדם המתחיל לימוד זה, אדמה שאינה מצמיחה - אינה מנשאת, לא רבי אתקרי ולא רב אתקרי[4]. ומכאן קצרה היתה הדרך להגיע למצב של "קליפה תקועה בלב הלומדים של בנ"י ומניאין אותם מלימוד רזי דאורייתא דרך גאוה ובוז"[5] כתוצאה כמעט ישירה מהתרחקות עקבית במשך דורות, אשר ראשיתה היתה לשם שמים מחמת נחלת הכלל אלא שייכת ליחידי סכולה "כבוד ה' הסתר דבר" שאין תורה זו בלבד שלא פסו בכל הדורות[6] וגם כתוצאה מירידת קרן התורה בכלל, כפתגמו של החת"ם סופר זצ"ל[7] שאותם החולקים על פנימיות התורה בגלוי, הרי שבסתר חולקים הם על התורה הנגלית.

עד שזרח לעם ישראל אור שבעת הימים; משנת של"ה ואילך עדיין הי' רוב העולם מגששין באפילה ורבו על החכמה הזו (חכמת הנסתר) כמה מעוררים ונוקפים, וכמה מהמתעסקים בחכמה לא היו יודעין האיך לעסוק במושכלות החכמה ובאו לידי הגשמה ח"ו, עד אשר שלח לנו הש"י למחי' נשמת הקדוש הבעש"ט זצוקללה"ה הוא האיר עיני העולם האיך לעסוק במושכלות וליקח מחכמה הזאת עבודה תמה ושלימה, כאשר יתבונן המשכיל בדברי הבעש"ט, אשר הלבישו את עניני החכמה בשכל הנפש המשכלת"[8].

גילה הבעש"ט אשר אכן אש לוהטת היא פנימיות התורה "ה' אלקיך אש אוכלה הוא" אולם הצמאון והמשיכה אל המים - תורת הנגלה -[9] בלבד מסוכנת היא, ועלולה להיפך לשם המות[10] ולשם הפרדת מים היפים ממים הרעים יש צורך להעבירם באש[11], ואותו עפר מלוח שאין בו טעם, דוקא הוא מברר הפסולת מהבשר, נותן בו טעם ומקיימו[12], הוא הנותן כח בכל הששה סדרים מתקן ועוזר שירדו ההעלמות וההסתרים ששכל מסתיר על האמת[13] וכשלא עירב בהם קב חומטין (המשמר את הפירות מלהתליע - רש"י) א"ל מוטב אם לא העלית[14].

בחיי הבעש"ט בשנת תקט"ו, הוכרז, בעקבות ההרס שחוללה תנועת ש"צ, שפשטו טלפיהם כמסתמכים ומתבססים על תורת הסוד, חרם על לימוד הקבלה (מלבד ספרים מסויימים בהגבלת גיל הלומד ומהותו) אולם שנים בודדות אחר החרם כבר ניכרה השפעתו של הבעש"ט בהדפסת ספרי קבלה על פי הקדמות הבעש"ט[15].

אף כי פרץ הבעש"ט את הדרך להפצת פנימיות התורה, למרות זאת עדיין היתה היא נחלת יחידים בלבד, והוא עצמו "ציווה שלא ללמוד ספרי הקבלה למי שאינו יודע להפשיט הדברים מגשמיותם"[16]. להמון העם לא הגיעה תורת הקבלה עצמה, ומושגי תורת הרז בלבד שלחו קרני הודם והאירו את חייהם, החדירו בהם את ההכרה וההרגשה במעלת התורה והמצוות, ואשר כל פעולה טובה שעושה האדם בתחתונים פועלת ומעוררת בעליונים.

לימוד פנימיות התורה בדרך של הפצה והתפשטות נרחבת, זאת חדש ופעל אדמו"ר הזקן בעל התניא, הוריד את תורת הנסתר באופן שכל אחד יוכל לטעום מעץ החיים בהבנה והשגה גמורה  לא רק בנפש השכלית, אלא אפילו לנפש הבהמית, והיתה תורתו כתושבע"פ לגבי תושב"כ וכגמ' לגבי המשנה[17].

אולם בלימוד פנימיות התורה לא ראו תוספת ידיעת התורה והרחבתה בלבד, אלא גורם הכרתי לקיום התומ"צ בחיות ובמסירות, באהבת ה' וביראתו, ובזה השלימה החסידות את הכוונה הפנימית שבפנימיות התורה שהיא "דע את אלקי אביך", ולא להסתפק בידיעה בלבד, אלא להביא ל"ועבדהו בלב שלם"[18].

ולא באה הפצת תורה מחמת כי אכשור דרא יותר מדורות הקודמים שלא זכו לכך, אלא "אדרבא מפני שנתרבו ההסתרים ביותר, על כך מוכרח יותר הלמוד דפנימיות התורה, דבדורות הראשונים מצד מעלת נשמתם שהיו נשמות גבוהות ולא היו נתפסים בגשם שהי' מאיר בהם אור נשמתם, גם בחיצוניות ראו אור ה' שבה... מה שאין כן בדורות האחרונים בנשמות נמוכות ונתפסים בגשם, שברה הנשמה וכן התור בריבוי העלמות והסתרים, ואינם רואים כלל האור כי טוב אין אלא תורה, ועל כן מוכרחים לפנימיות התורה כו' אשר לא נתלבשה ולא נסתתרה בלבושים המעלימים והמסתירים ונראה ונגלה בה האור כי טוב כו' בכדי להאיר החושך הגס צ"ל אור גדול יותר, והוא ענין פנימיות התורה שמאיר בה האור שלא בבחי' הסתר כו' ובאור זה דוקא נחי' גם בעסק חיצוניות התורה"[19].

ובכך התגלתה גם השפעה בלתי מבוטלת על לימוד התורה הנגלית שיש לזקוף לזכות החסידות. באה החסידות והאירה את אור האמת בגלותה אשר אף התורה הנגלית שרבו עוסקיה בעת ההיא - אף היא למעלה לא היתה חשובה בעיניהם ולא ראו בה את מעלתה האמיתית. שיטתם עצמם, בהימנעותם מלימוד תורת הקבלה בהיותה נעלית ומופלאה, מוכיחה שאל חלק הנגלה התיחסו בפחות הערצה ולא ראו בו חכמה אלקית - ענין נשגב ונעלה יותר מאשר לימוד הנתפס בשכל האדם. וכתלונת המהר"ל[20] אשר לומדי התורה שכחו על נותן התורה, שהתורה היא דבר ה' "הגלוי הוא שכל אלקי נבדל לגמרי"[21].

וזה ש"לא היתה חשובה בעיניהם" שעל כך חרבה הארץ[22], וביאר הב"ח[23] דכוונתו ית' מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמתינו בעצמיות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה... ואם היו עוסקים בתורה על הכוונה הזאת... בקרבם ממש היתה השכינה קובעת דירתה והארץ כולה היתה מאירה מכבודו... אבל עתה שעברו חוק זה שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים להנאתם לידע הדינים לצורך משא ומתן גם להתגאות להראות חכמתם ולא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורחניות התורה ולהמשיך השכינה למטה בארץ כדי שתעלה נשמתם למדריגה גדולה... ואז אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר כלומר נחרבה ונשארה חומרית מבלי עובר שם קדושת השכינה כי נסתלקה השכינה לגמרי מן הארץ. עכ"ל הב"ח.

דהיינו שהיתה חשיבות רק לא חשיבות התורה שחשיבותה באמת היא שהיא עתה כנתינתה מסיני מפי הגבורה וזהו כשלומדים תורה כתורה, אולם כשלומדים כשכל אנושי הרי כל חשיבותה הוא חשיבות השכל ולו אף שכל עמוק ביותר, ועל זה אבדה הארץ[24].

ועוד כתבו[25] "עלבונה של תורה היא היותה בלי חשובה בעיניהם כי אם בדרך פשטיותה ולא יחפצו לחפש אחר סודותיה... הם בכלל מגלה פנים בתורה שלא כהלכה".

וברור שלימוד מעין זה לא פעם ישועות, בלומדים, ואדרבה, דורש בעל העוללות אפרים[26] "לא ראיתי בדורנו שום דרך ענווה מן תופשי התורה, ואין לך גאים בעולם כמותם".

וכך בהעדר יחס הקדושה האמתית אל התורה רבו בה מגלי פנים שלא כהלכה, והשתעשעו בחכמת התורה כרצונם והיתה התורה מיללת "עשאוני בניך כבלי זמר". ואמרו צדיקים[27] אשר לשם כך נתגלה הבעש"ט[28]27*, להחזיר לתורה את עטרתה כמקדם, "כי דבר כזה לא יהיה בישראל לחדורי בדברי שקר ולבלות הזמן בשקר והתורה היא תורת אמת"[29] , מעלתה של התורה אינה בעומק השכל הטמון בה, אלא בהיותה דבר ה' ומוצא שפתיו, ובאם הלומד אינו עוסק בת"ת בביטול ישותו והריהו "יש ודבר בפני עצמו - אזי אף כשמדבר ד"ת אין זה דבר ה' כלל"[30]. ופנימיות התורה חשפה את מעלת התורה הנגלית ונשתנה יחס לומדיה כלפיה.

השקפות שונות אלו על התורה גרמו במישרין לגישות נבדלות בדרכי הלימוד. גישה גסה ופשטנית אל חיצוניות התורה העדיפה דרך לימוד של חדוד ופלפול, לימוד ששכל האדם ימצא בו את מלוא הנאתו, ללא שאיפה אל גילוי הרצון העליון הגנוז בתורה, "שאין כוונת הרב ללמד לתלמיד האמת (דרך האמת והיושר אליבא דהלכתא) ואינו מביאו לחיי העולם הבא, ומי יתן והרחיקו ממנו"[31], ובחרו בשמועה נאה זו ורחקו שמועה אחרת. ולעומתה הדרך הנובעת מפנימיות התורה דרשה התמסרות החלטית לבירור וליבון רצון ה' המתגלה אלינו בתורתו, ולא לשכוח שהדברים דברי אלקים המה ואין לנו רשות לסטות מאמיתות דרכה של תורה. מזהיר אדמו"ר הרש"ב[32] "להשמר ולהזהר מאד שיהיה בדרך האמת כי בזה יכול לעוות דרכו ח"ו ולילך בדרך עקלתון אשר יפסיד בזה כל לימודו ח"ו ונוח לו שנתהפכה שלייתו כו'".

ולא ראשון הוא מכואבי עיוות דרך התורה, התריע על כך המהר"ל (דלעיל ובעוד מקומות רבים בחבוריו ודרושיו) השל״ה[33] מאריך בגנות "העוון הפלילי להפוך דברי אלקים חיים תורת אמת - כשמערב בו אפילו דבר אחד שאינו אמת אוסר במשהו. וממעטים בכבוד שמים כדי להרבות כבודו. ואף שיש טוענים שלימוד הדרך כזו מחדד למרות שאינו לאמיתה של תורה, משיב השל"ה "וכי אומרים לאדם חטא חטא גדול ונורא כזה כדי שיזכה כו' וכשנעשה מחודד - הלא אין חידודו אלא שמכלה ימיו בדבר הזה ומדבר סרה על תורת אמת".

ומתרעם בעל הלבושים[34] על לומדי דורו שבטענתם "נעשה לנו שם כשם הגדולים" יסדו לימודם "נכלי דתות חדשים מקרוב רובם דברי היתולים ותעתועים לימוד לשונם דברי שקר והעווה נלאים כו' מהפכים דברי אלקים חיים הטובים והנאים לדברי הבלים נפסדים ונשחתים ורעים כו' אין בהם גם אח(ד) פונה אל האמת כו' קורעים התורה שהיא שמלתינו לי"ב קרעים כו'".

ולעומת יחס הכבוד וההערצה המקובלים בקרב יודעי מעלת התורה, ומעריכים יודעי ה' ולומדי תורתו לשמה, ובהתאם לכך מתיחסים לחבורים אשר כפי שהורונו[35] "שכל המחברים עד הט"ז והש"ך, והם בכלל, עשו החבורים שלהם ברוח הקדש", וכן נאמר על כל ספר שנפוץ ונתקבל בקרב ישראל[36] ואצל נעדרי השפעת פנימיות התורה מוצאים אנו אשר "בעת שמשמיע את החילוק לתלמידיו יתן בקולו קול עז, והנערים הבוערים ששים ושמחים מאשר שתו מי חטאת - מעיז לחלוק על גדולי הפוסקים"[37].

גישת פנימיות התורה חייבה לימוד שיטתי ומעמיק של הגמ' (ראה לקמן בענין ישיבות תומכי תמימים), וחידושי הראשונים וגדולי האחרונים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. וכן לצורך עמקות פשט הגמ' נתפשט לימוד המהרש"א אשר קודם לכן "הורידו מעלת המהרש"א לעלמא דנוקבא"[38] וגדולי המורים קבעוהו להכרחי בלימוד הגמ'[39]39, וכן נקבע בסדרי הלימוד הנרצה הטור והב"י אשר לא עסקו בהם רבים.

[40]

 

 


[1]  פתגם אדמוה"ז - לוח הי"י ע' עט.

[2] לקו"ת ויקרא ה, ד.

[3] לקו"ת שם.

[4] ראה אור החסידות ע' 197, שי' שמחת ביה"ש תשי"ב.

[5] משנת חסידים כוונת ל"ג בעומר, כתהאריז"ל ביאור האדרא.

[6] ראה אגה"ק סכ"ו לקו"ד ע' 770 והלאה.

[7] מובא בשי' כ"ק אד"ש.

[8] הגהות מהרצ"א לס' סור מרע.

[9] לוח הי"י שם.

[10] יומא עב, ב.

[11] ראה ספר השיחות קיץ הש"ת ע' 80, לקו"ד ע' תמו.

[12] לקו"ת 12.

[13] לקוטי שיחות ע' 432.

[14] שבת לא, א.

[15] ראה מבוא לשומרי אמונים הקדמון, ירושלים תשכ"ה, ע' יב.

[16] שרש מצות התפלה לאדמו"ר הצ"צ נ"ע, דרך מצוותיך קטו, ב.

[17]  ראה באריכות באור החסידות פרקים מה חדשה החסידות, תורת החסידות, לימוד החסידות.

[18] ראה שי' ש"פ נח תשכ"ה.

[19] ממכתב כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע בסוף קונטרס עץ החיים (ע' 82).

[20] הקדמה לתפארת ישראל ובכ"מ.

[21] נתיב התורה פי"ד.

[22] נדרים פא, א. וראה שו"ע אדמו"ר סי' מז סעי' א ר"י ור"ן.

[23] סי' מז ד"ה ומ"ש דאמר.

[24] שיחת יום שמח"ת תשי"ב.

[25] הרמ"ז בפי' לזח"ג פ, א.

[26] ראה ב"צ לנדוי "תנועות של מוסר ומדות בישראל" מחניים ע"ג ועל המצב הרוחני הירוד של בני תורה קודם התגלות החסידות בספר "נתיב לחסידות" מהרב פריצקר (ע' 64) 49), בהק' ה"חבורי לקוטים" (לבעמ"ס כסף נבחר) ובדרוס התוכחה ב"זרע בירך שלישי" (להמוכיח מיאברוב).

[27] ראה הקדמת האגלי טל בשם הרמ"מ מקאצק.

[28]27* ראה בדרוש התוכחה דלעיל שלמוד מעין זה מאריך הגלות.

[29] מהר"ל בדרך החיים פ"י.

[30] לקו"ת ויקרא לה, ד.

[31] לבוש עט"ז סי' רמב.

[32] קונטרס עה"ח ע' כט.

[33] שבועות דף קפא בדפוס אמשטדאם.

[34] בהקדמתו.

[35] לוח הי"י ע' י"ז בשם אדה"ז. בס' שארית ישראל.

[36] בשם הבעש"ט.

[37] בית מדות לב, א. להרה"צ וכו' מהרי"ד מויילינדיק, דרוש לסכות בשם הריב"ש.*

*(מהע' כ"ק אדמו"ר שליט"א בשד"ח מהדורת תש"כ בסוף המפתחות לתו' חיים וכו'). וראה בתו חיים שם סעי' ע"י כדברים האלה על המחברים שעד המג"א ועד בכלל.

[38] נופת צופים סעי' עב.

[39]39 ראה הקדמה האגלי טל, ובשו"ת דברי חיים ח"ב יו"ד סמ"ז, ושם גם ע"ד המג"א. זה מאריך הגלות.

[40] לקוטי סיפורים מהרב פארלוב ע' טו.

מאמרים דומים

-