עלי–ספר, ה (תשל"ח), עמ' 165–175

הספרים "מצרף העבודה" ו"ויכוחא רבה"

יהושע מונדשיין

בשנת תרי"ח הדפיס "דוב בער בלא"א מו"ה שלום הלוי ז"ל סעגאלאוויץ" בקעניגסבערג את הספר "מצרף העבודה – הוא ויכוח אשר היה זה כשבעים ושתיים שנה [=תקמ"ו] בין שני גדולי הדור, האחד מעדת החסידים [ר' יוסף מנעמירוב] והשני מעדת המתנגדים [ר' בנימין זאב מסלאנים]", ויכוח שנערך בחליפת מכתבים.

בשנת תרכ"ד נדפס בטשערנאוויץ הספר "ויכוחא רבה" ובשער הספר מעוטרים המתווכחים בתארים: "הרבני המפורסם מוה' בנימין זאב מק"ק סלאנים ז"ל תלמיד הגאון מווילנא זצ"ל, והשני ה"ה הרבני הותיק והחסיד המפורסם בחסידות ופרישות מוהר"ר יוסף מנעמירוב ז"ל תלמיד הרב הצדיק . . . מוהר"ר לוי יצחק מבארדיטשוב זצלה"ה".

הבעיות הצצות מעיון בספרים אלו רבות הן, ובראש ובראשונה מדת האותנטיות של מכתבי הויכוח וזהות כותביהם; באם אינם אלא פסידואפיגרפיה – מיהו יוצרם; וכן יש להבהיר את הזהות או השוני שבין שני הספרים.

בכל אחת משאלות אלו כבר אמרו חכמים דבריהם, באו אחרים ודנו שנית בנושא, ותמונה ברורה מתוצאות המחקר יקבל הקורא בספר "'מצרף עבודה[!] – תשובה ברוח החסידות ל'נפש החיים'", הנספח לספרו של נ. לאם.

למידת המקוריות של המכתבים כבר ציין דובנוב כי התאריך תקמ"ו הניתן בגוף המכתבים אינו יכול לעמוד בפני הביקורת, שכן בגוף הויכוח מצויים ביטויים ומובאות המוכיחים על איחור של כארבעים שנה מתאריך זה. דובנוב מוסיף כי "משערים שמחבר הספר 'מצרף העבודה' היה ר' יעקב בכרך מביאליסטאק". הראשון שייחס את הספר לבכרך הוא א. דיינארד, ובעקבותיו הולכים ללא פקפוק מ. וינר (קהלת משה, תרס"ב, אות ו', מס' 3311), ח"ד פרידברג (בית עקד ספרים, ת"א, תשי"א-תשי"ב, אות ו' מס' 169; אות מ' מס' 3357), מ. זלאטקין (אוצה"ס חלק שני, ירושלים תשכ"ה, עמ' 181), מ. וילנסקי (חסידים ומתנגדים, ירושלים, תש"ל, חלק ב', עמ' 364, לגבי 'ויכוחא רבה'. את 'מצרף העבודה' רושם הוא בעמ' 364 על שם "המהדיר" סעגאלאוויץ), א. רובינשטיין (ברשימתו הביבילוגרפית שנדפסה ב'טמירין', א' תשל"ב, עמ' שנ"ב, שם רשם 'ויכוחא רבה' אצל בכרך יעקב. וראה גם דבריו בקרית ספר מ"ז, תשל"ב, עמ' 367, הע' 10, על 'מצרף העבודה', בשם דובנוב). גם לאם קובע כי הדבר "מתקבל על הדעת" (עמ' 214), ולמרות הזרויות הרבות שעמד עליהן, סיים בקביעה: "המחבר, כנראה יעקב בכרך".

על היחס שבין שני הספרים כותב דובנוב בקצרה: "הוא [ויכוחא רבה] ספר הקודם 'מצרף העבודה' בשינוי שם". ועל דברי צווייפל הטוען כי "נשתנה שמו להשביח מקחו" מוסיף הוא, ש"מלבד שינוי השם באו בו גם שינויים בפנים ובסידור הספר". לאם מצטרף לדעה זו וקובע ש'ויכוחא רבה' "אינו אלא גירסה מאוחרת וקצת מתוקנת של 'מצרף העבודה'", ולא זו בלבד: "הוא [מצרף העבודה] הפך ראוי לגניבה ספרותית; ספר 'ויכוחא רבה' זהה, כאמור, ביסודו עם 'מצרף העבודה'". גם כל הרושמים את בכרך כמחבר שני הספרים סוברים בהכרח שהספרים זהים.

צינברג אינו מקבל את בכרך כמחבר הספר, ולאם מתרעם עליו על ש"מסיבות שאינו טורח להבהירן, חולק על הצעה זו". אולם נראה כי בהתעלמותו של צינברג טמון יותר הגיון מאשר בעדותו המגוחכת של דיינארד בשם בכרך, המייחסת לאחרון את 'מצרף העבודה' ואת 'זמיר עריצים' גם יחד. דבריו בטלים לגבי 'זמיר עריצים', ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. מה גם שדיינארד אינו נמנה על הני מחברי דווקני שאפשר לקבל את דבריהם גם כשאין להם סימוכין ממקום אחר, ובפרט בכל מה שנוגע לחסידות; שנאתו אליהם העבירתו על דעתו, ולא מנעה ממנו לפרסם את דעותיו המוזרות כגון (הדוגמאות שהביא דובנוב) שהבעש"ט לא היה ולא נברא, ושרבי נחמן מהורודונקא הוא רבי נחמן מברסלב.

הנקודה החזקה ביעון השייכות לבכרך היא האקרוסטיכון של שמו המופיע בסוף ההקדמה ל'מצרף העבודה', אך מכל-מקום אין בכך אלא עדות על כותב ההקדמה שהוא "המביא לבית הדפוס", ועדיין רב המרחק מכך עד לכתיבת החיבור בשלימותו – וראה להלן.

ב.

דובנוב, ואחריו לאם, מצביעים על 'חב"דיותו' השקופה של המחבר. הבה נראה מה בפי חסידי חב"ד על 'מצרף העבודה' ומחברו; ח.מ. היילמאן בספרו 'בית רבי' (ברדיטשוב, תרס"ב), חלק שני, עמ' י"ז, כותב: "הרה"ח המפורסם ר' יעקב זלה"ה מקידאן (הנקרא בעולם בשם יעקיל קידאנער) . . . הביא לדפוס ס' מצרף העבודה (הנקרא בשם וויכוחא רבה) והוסיף בו הוספות רבות וע"כ נקרא על שמו. גם נדפס ממנו ס' סיפורים נפלאים [צ"ל: סיפורים נוראים]. . .". פליאה גדולה היא שמקור חשוב זה נעלם מעיני החוקרים, ופליאה גדולה ממנה היא שנעלמו מהם הדברים המפורשים בשער ספרו 'ספורים נוראים' (לעמבערג, 1875, ועוד): "... נכתבו ע"י ... מוה' יעקב קאדאניר ז"ל מעיר וואלקאמיר ... בעהמ"ח ספר מצרף העבודה (וויכוחא רבא) ...".

לשם הוכחת עדות זו נחזור לתיאור מבנה 'ויכוחא רבה' ו'מצרף העבודה'; שני הספרים נחלקים לשתי חטיבות (אשר בכמה דפוסים של 'ויכוחא רבה' נקראים "מהדורא קמא" ו"מהדורא בתרא"), וכל חטיבה מורכבת מאגרת שאלות המתנגד ואגרת תשובות החסיד. בסך הכל משתתפים במערכה שני חסידים ומתנגד אחד. לאם הגיע למסקנה כי שניים הם המתנגדים ואחד הוא החסיד וטעותו זו הביאתו לאורך כל הדרך למסקנות מוטעות, הבנויות על "סתירות" שבדברי החסיד על עצמו, סתירות שאינן אלא בבחינת "גברא אגברא קא רמית".  

המכתב הראשון שבחטיבה הרארשונה זהה בשני הספרים (כאן ולהלן באומרי "זהה" אין כוונתי לזהות מוחלטת, אלא לזהות במבנה החיצוני. בדרך כלל קיימים לרוב שינויי סגנון, חיסור או ייתור תיבות ומשפטים), והמכתב השני, מענה החסיד, זהה בעיקרו רק בחלקו הראשון, בו נותן הכותב לגיטימציה ועדיפות לשינוי המנהגים של האר"י, וכאן מסתיים למעשה המכתב ב'מצרף העבודה' ואילו ב'ויכוחא רבה' מאריך בעשרים עמודים נוספים (שהם יותר מרובו של המכתב!), שבהם מתבארים עניינים חשובים ביותר, וביניהם היתר שינוי המנהגים ומעלת מנהגי האר"י, אמונת חכמים, קדמות ספר הזוהר וסתירת היעב"ץ ב'מטפחת ספרים' ור"י שנטא"ב (! הכוונה ליצחק סטאנוב) בפירושו ל'כוזרי', ועוד נושאים.

סבורני שדי בכך כדי להטיל ספק בהנחה הפשטנית כי 'ויכוחא רבה' ו'מצרף העבודה' חד הם, או ששינויים קטנים גרידא מבדילים ביניהם. הדעת נותנת כי המו"ל הראשון הוא שעיבד את 'מצרף העבודה', וקיצרו מחיבור ארוך יותר שהיה לפני בכתב-יד, ושנדפס אח"כ בשם 'ויכוחא רבה', ובמידה והוסיף על כתב היד – באו ההוספות כהגהות, ולא שמחבר מאוחר נטל את 'מצרף העבודה' הנדפס והוסיף בו בתוספת מרובה על העיקר ללא שום סימני הוספה או עקבות "הדבקה".

אך נעבור קודם לחטיבתו השניה של הספר. אגרת הקושיות שבו כוללת י"ט תמיהות ששאל המתנגד את חברו החסיד, אשר "בשם ישראל יכונה" ב'ויכוחא רבה', וחסיד אמדור הוא ב'מצרף העבודה', ובה באגרת ניתנים פירוקי הקושיות ששמע המתנגד מפי החסיד. גם כאן זהים המכתבים במבניהם הכללי בשני הספרים, אך הפעם נוספים ב'מצרף העבודה' שני קטעים ארוכים, בעמ' 26-39, מנידון התנגדות הגר"א וביאור התגלות הבעש"ט ותורתו דוקא בדורות האחרונים (ובדיוק בקטע זה מופיעים הקטעים הביוגראפיים של המחבר על לימודיו בישיבת וולוז'ין – ראה הע' 14), קטע שזרותו לטקסט בולטת ביותר כשאנו ממשיכים לקרוא אחריו את דברי המתנגד האומר: "אין אני מכחיש זאת ואפשר שאמת שיש איזה שינוי לטוב ... ", משפט שאינו "בדרא דאונא" ואינו ממין הטענה כלל, כל זאת היות ואינו אלא מענה ישיר לדברי החסיד שקדמו לקטע שנדחק ושולב בזרוע. קטע נוסף נכנס בעמ' 45-49 (ואף הוא חורג מרציפות הענין שלפניו ושלאחריו), ובו מבאר החסיד כיצד יתכן לימוד ועיון אינטלקטואלי בה בשעה שאסור להסיח את הדעת מאהבת ה' ויראתו.

במענה למכתב זה מכשיב החסיד ר' יוסף מנמירוב, כי החסיד השני העלים הרבה מרעהו המתנגד, ולעתים גם טעה בהסבריו. וכך מאריך הוא בי"ט סעיפים (שהם כמחצית חטיבתו השניה של הספר) ומעביר בכור המבחן את כל דברי החסיד אחד לאחד. במכתב זה מתגלה 'ר' יוסף' כבקי ומעמיק נפלא בספרות חב"ד, באריכות ובבהירות מרביץ הוא את השקפת חב"ד (ללא שפרש בשמה) על התורה ומצוותיה, עבודת ה' בכלל ועבודת התפלה בפרט, אמונה דקטנות ואמונה דגדלות, ועוד נושאים המסתעפים ממכתב חברו.

אולם כל זאת ב'ויכוחא רבה' בלבד! אחרים הם פני הדברים ב'מצרף העבודה'; החסיד מאשר את קבלת המכתב, אך אינו מערער כלל וכלל על דברי החסיד השני, אלא אדרבה, מתפלא הוא מדוע אין די עדיין בדבריו כדי לשכנע סופית את ה'מתנגד' ומכאן עובר הוא בתפנית חדה לדבר מרורות על אלו הממהרים להכחיש כל דבר שקצרה יד שכלם להשיגו, וליתר ביאור מעתיק הוא לחברו "מאמר אחד אשר כתבתי לי ימים ...  ואתה קרא אותו, אז תבין מעט מדעת קדושים" (ובקטע זה מופיעים הרמזים השקופים לרש"ז בעל ה'תניא' ולבנו ר' דובער, שלאם עמד עליהם). באמצע ה'מאמר' כותב הוא: "ברעיוני עלה לחקוק בעט סופר מעשיהם הנוראים ... חי' תחי' נפשו בחיות אלקות בקריאתו בסיפורי הפלאות", ועל אתר באה ההערה הבאה: "הספורים חסרים בההעתקה". הקורא הסקרן החפץ בכל זאת לקרוא את ה"ספורים החסרים בההעתקה" טוב יעשה אם יפנה אל הספר 'ספורים נוראים' של ר' יעקב מקידאן שם יפגשם, ועוד יווכח כי גם כל ה'פתיחה' שבספר אינה אלא אותו ה'מאמר' שב'מצרף העבודה'.

סבורני שבכך מוכחת לחלוטין שייכותו של ר' יעקב מקידאן לקונטרס 'מצרף העבודה'. באחד מסיפוריו מספר הוא על חנייתו בקעניגסבערג, ולרגלי מסחרו סביר שביקר שם אף יותר מפעם אחת ויכול היה אז למסור לדפוס את חיבורו. אפשר ששם משפחתו היה אף הוא בכרך, וא"כ האקרוסטיכון שבהקדמה מעשה ידיו הוא ואליו הוא מתייחס, ושמא רשם רק את המשפט שממנו עולה שמו יעקב (כפי שבסוף הקדמתו ל'ספורים נוראים' סיים ברמיזה: "ולמה זה ישאל שמי והוא פלאי ומכוסה יבק"ע כשחר אורך") ובכרך הוא שחמד לו לצון וצירף את התיבות שמהן עולה גם שמו, ורק עי"ז נוצר האילוץ הבולט בשורות אלו?. ואין אלו אלא השערות להסביר עובדה, ששוב אינה מעלה ואינה מורידה.

ג.

עד הנה דנתי מסברה כי 'ויכוחא רבה' קדם בזמן, ו'מצרף העבודה' אינו אלא עיבוד אשר ברצותו מרחיב וברצותו מקצר. אדון עתה בנושא זה לאור כתבי יד השייכים לעניינינו.

עד כה היו לעיני ששה כתבי יד:

א: כת"י 3567 8⁰ במחלקת כתה"י שבבית הספרים הלאומי בירושלים. כתה"י כולל מאמרי חסידות חב"ד משלשת הדורות הראשונים של אדמו"רי חב"ד, והמסומנים בשנות אמירתם הם מהשנים תר"י-תר"כ, ונראה שאף נכתבו עוד בחיי האדמו"ר השלישי (נפטר תרכ"ו). בדפים 38א-77ב מופיעות כל ארבע האגרות כפי שהן ב'ויכוחא רבה', אלא שהדף הראשון חסר וההתחלה היא באמצע מכתבו הראשון של ה'מתנגד' (על שינויים משמעותיים בים כתבי היד לנדפס אעמוד לקמן). מסיום המכתב השלישי נרשם 'איגרת הבירורין', ובתחלת הרביעי 'אגרת בקורת'. וראה תיאור כ"י ג.

ב: כת"י 1055 8⁰ במחלקה הנ"ל. כתה"י כולל גם הוא מאמרי חסידות מאותה התקופה, והמצויינים בשנות אמירתם הם מהשנים תקפ"ט-תקצ"ד ונכתבו בוודאות קודם שנת תרכ"ו. בדפים 1א-24א מופיעה אגרת אחת בלבד, היא אגרתו השניה של ה'מתנגד' שבה מתאר את ויכוחו עם החסיד האמדורי (וראה להלן אודות הספר 'משיבת נפש' שאף בו רק אגרת זו). הכותרת בראשי העמודים היא "וויכוח", ובסיום האגרת נרשם: "סליק".

ג: כת"י 2115/5 בבה"מ לרבנים בניו-יורק (במכון לתצלומי כ"י שבבית הספרים הלאומי מספר הסרט הוא 11213) כתה"י כולל מאמרי חסידות חב"ד, ולפי הרשום בשערו נכתב בשנת תר"א. שבעים הדפים האחרונים שבכתה"י הם כל ארבע האגרות, בראשן 'מפתחות השאלות' (ובו כ' שאלות תחת י"ט שבדפוסי 'ויכוחא רבה') ואח"כ: אמר המחוקק. כל ימי הייתי משתוקק לידע דרך סלולה ... אשר חדשים מקרוב באו ... נוסח האריז"ל אשר מזה רבתה מחלוקת בישראל ... והייתי פוסח על שתי הסעיפים, עד שמצאתי את שאהבה נפשי ... שבא לידי כתבים והנה שני אנשים עברים נצים ... זה שואל וזה משיב ... ומצאתי כתוב בספר, שניים שהם ארבע ... וקראתי האיג' בשמות כשמות הנאה להם לפי פעולם הראשון קראתי איגרת המיאונים שמיאן וריחק בנוסח ומנהגים חדשים, והשני קראתי איג' הטעמים שנתן טעם לשבח על הנוסחא, והשלישי קראתי איג' ברורים שבירר לו חבר להתוכח, והרביעי איג' בקורת מלשון ביקור שמבקר דברי החבר".

ד: כת"י מס' 19 בספריה הציבורית של ניו-יורק (במכון הנ"ל מספרו 31146) כתה"י מיוחד כולו לאגרות הויכוח, בראשו: משבית מלחמות, להשבית ריב ומדון על ריב בני ישראל אשר רבו על המתפללים בנוסח האריז"ל ... ובאגרות הנדפסים יראה הרואה ויכוח משני בעלי תריסין ... ותוכן כוונת האיגרת ירא בהקדמת המעתיק. הועתק בשנת אתה תקו"ם תרחם ציון. אח"כ בא הקטע "אמר המחוקק" (בשינויים מכת"י ג)), ולאחריו: הקדמה ב' אשר מקבילה בחלקה להקדמה שבדפוס הראשון של 'מצרף העבודה' אך ארוכה ממנה. האקרוסטיכון בתיבות הראשון הוא אברהם. בהקדמה זו מבצבצים רעיונות חבד"יים רבים, וגם דברים הבלבדיים לכת"י חב"ד (כגון ה"אמור מפה קדוש ברוה"ק של הצדיק ר' ברוך נבג"מ בן בנו[!] של הבעש"ט ז"ל נבג"מ בענין הנסיעה לצדיק ושאין די בלימוד הספרים בלבד"). הנוסח הנדפס מתייחס אמנם אל "ספורי מעשיות למהר"ן [מברסלב] זצ"ל", אך בכתה"י המדובר באותו מקום הוא בסיפורי נפלאות מהבעש"ט.

הו: שני כת"י שראיתים בספרית הרבי מליובאוויטש שליט"א אך נבצר ממני עתה לבודקם בשיטתיות. ברם בבדיקה שטחית נוכחתי לראות כי זהים הם לנוסח הויכוחא רבה.

ששת כת"י אלו, שהם וואריאנטים של 'ויכוחא רבה' ובתבניתו הם בנויים, שוללים אף הם, לדעתי, את הטענה לראשוניותו של 'מצרף העבודה'. מסתבר כי אחד מחסידי חב"ד חיבר את הויכוח הזה, ובחוגי חב"ד נתגלגלו האגרות בכמה גירסאות ואף הוכנו לדפוס יותר מפעם אחת. ר' יעקב מקידאן עיבד מתוכן את ספרו 'מצרף העבודה', ונראה שגם ההקדמה היא (אף כי אולי לא פרי רוחו) ולא מיעקב בכרך איש ביאליסטוק.

ד.

את ששת כתה"י יכולים אנו לסווג עפ"י השוואתם (בפרטים מסויימים) ל'מצרף העבודה' ול'ויכוחא רבה'. ואזי יהיו כת"י א, ה, ו מסוג כתה"י ששימשו יסוד להדפסת ה'ויכוחא רבה', כ"י ג ו-ד ממשפחת כצה"י ששמישו את בעל 'מצרף העבודה', וכ"י ב המכיל איגרת אחת בלבד, שבה משתווים כמעט שני הספרים, אין לייחסו בהחלטיות לשום צד. יודגש כי נעדרות בו שתי ההוספות הארוכות שבמצרף העבודה (שהצבענו עליהן לעיל), אך גם בכ"י ג אין הן מופיעות, למרות שבכללותו דומה הוא למצרף העבודה. השוואת נוסחאות מפורטת תופיע אי"ה במהדורת 'ויכוחא רבה' שאני עומד לפרסם בקרוב, וכאן אצביע על יסוד ההשוואה, על כמה קווים אופייניים.

הזהות בין 'ויכוחא רבה' (להלן וי"ר) לכ"י א חזקה היא ביותר, ענינים רבים מופיעים בכל האחרים ונעדרים משניהם, ומאידך ישנם פרטים שרק שניהם משתווים בהם; בוי"ר עמ' 6 וב-א נאמר "אב"ד גונשבורג" במקום "אב"ד קיניגסבורג"; בעמ' 12 וב-א כותב הט"ז ששאל את הב"ח, ובאחרים ששאל את מוהר"ח; בעמ' 25 כותב בוי"ר וב-א על הגר"א שקודם פטירתו "דעתו אינו מיושבת עליו" ובשאר: "ודברי רבנו אינם מיושבים", ובאותו עמוד מספר על החסיד ש"היה אצל הרב שלהם", וכך ב-א, אך בכל השאר: "אצל הרב שלהם באמדור". בעמ' 27 מספר החסיד "כשחזרתי לעירי" וכן ב-א, ובשאר: "כשחזרתי מאדמו"ר" (או "מאמדור"). המשל לאיחור זמן התפלה (בעמ' 39-38) זהה לצורתו ב-א אך שונה בכל השאר.

ישנם ביטויים בוי"ר אשר אין מקביל להם באחרים אף לא בכ"י א, וכולם יסודם בשיבושם של נוסח הוי"ר; בעמ' 2: "ר' אברהם שווקי"ט" במקום זאקוטי (או זוקחטי ב-א); בעמ' 12 מצטט את דברי ה'טור' בשם רמ"ל (במקום רמ"ה, או רמ"א כפי שנשתבשו כ"י א ו-ד), ובאותו עמוד רק בנוסח הוי"ר נאמר: "המנהגים שהודפסו בשיטת האריז"ל", לעומת האחרים הכותבים "בש"ע של האריז"ל". בעמ' 14 מופיע בו הביטוי חסר המשמעות "בתוס' של מרודות" שנשתבש, ומיד אח"כ "בספר ששלח הרמב"ן" במקום "בספר פלח הרמון". בעמ' 22 מופיעים משפטים משוללי הבנה: "וכ"כ ביעבץ בספרו המטפחות מדרס לפרשים ... ומה שהטיל מהר"י שנטא"ב מים קדושים ... גם כל קושיות המטפחת הנ"ל שנדפס מחדש מטפח ומפטפט שהכה על קדקדו", ובאחרים הוא לנכון: "מטפחתו מדרס לפרושים ... ומה שהטיל ... מום בקדשים ... נדפס מחדש ס' מטפח ומטפס שהכה על קדקדו על כל דבריו". בעמ' 29 נקרא ר' חיים מוולוז'ין "מו"ה חיים דילאזנ"ר", בעמ' 33 אומר כי "בשמחה של מצוה נכלל כל המצוות" במקום "כל הכוונות" שבשאר כתה"י. בעמ' 41: "וקלים רודפי צדק" תחת "וקלים היו רודפינו".

אלו הם כאמור, בטויים הנמצאים רק בוי"ר ללא התאמה לאף אחד מכה"י.

שייכותם של כ"י ג ו-ד ל'מצרף העבודה' (להלן: מצה"ע) מתבטאת בענינים המופיעים רק בהם, כגון (עמ' 12) תשובת רמ"ע סי' ק"ח (וב-ד בתוספת המופיעה ב-ג בהמשך); ההגהה הארוכה (עמ' 13-15) שבמצה"ע ובכת"י אלו.

ישנם גם דברים השווים רק בין ג ומצה"ע, אך הם במקרים של שינויי גירסאות בלתי משמעותיים בלבד. מאידך קיימת זהות נרחבת יותר בין כ"י ד למצה"ע, כגון אריכות הענין של אמירת "ושמרו" ותקיעות בלחש בר"ה (עמ' 17-18); התוספת הגדולה (עמ' 26-39) בענין התנגדות הגר"א והתגלות הבעש"ט – הקטע בו מזכיר הכותב את למודיו בוולוז'ין; בעמ' 42 הגהה קצרה ע"ד המתפללים בחשאי, וב-ד ביתר אריכות; עוד שני קטעים הם בלעדיים למצה"ע ול-ד, והמיוחד שבהם כי הראשון נכתב ב-ד כתוספת בין השיטין, והשני נכתב אף הוא שלא במקומו, ונרשם עליו ששייך להלן – עובדות הנותנות מקום להנחה כי כ"י זה שימש מקור ישיר לכתיבת מצה"ע. קטעים אלו הם, האחד בעמ' 22-23 במעלת ראיית פני הרב, והשני בתוספת הארוכה בעמ' 45-49 ע"ד לימוד תורה לשמה.

בין ב-ג ובין ב-ד ישנם עוד קטעים שאינם מופיעים בנדפסים, כגון ב-ג – אריכות תשובת הרמ"ע נגד המהרש"ל, או בקורת חריפה על הגר"א הסובר שניתן לשנות גירסאות בזהר, ועל ר"י סטנאב ודעותיו המשובשות (אחת מהן היא שמחזיק בשיטת ניוטון!). בקורת על היעב"ץ וספרו מטפחת ספרים, ומאשימו שלא ירד לעומק דברי הזהר (רק בכ"י ג מפורש מיהו שהכה על קדקדו של היעב"ץ – כדלעיל – והוא "מחדש נדפס ס' בן יחיי' [! צ"ל בן יוחאי, ווין תקע"ה] שמתרץ כל קושיות של המטפחת"). בסוף המכתב השני כותב החסיד שקרה לגר"א מה שאירע לרמב"ם – כמ"ש בשומר אמונים – שספרי הקבלה היו לו כספר החתום, כי צריכים לקבלה איש מפי איש.

סביר להניח שכל הקטעים האלו נשמטו מ-ד וממצה"ע עקב הרצון להמנע מהתבטאויות חריפות. בדומה לזה מופיעים ב-ד שני קטעים אודות אלו שלימוד הזהר גרם למכשלתם, ובקורת חריפה על הגר"א שלא הניח תפלין דר"ת, אך קטעים אלו מוקפים ומסומנים כהוראת השמטתם מן ההדפסה, ואכן לא שולבו במצה"ע.

קטעים מספר מופיעים אך ורק ב-ד, כגון כשהחסיד מתאר את ביקורו אצל רבו באמדור מאריך הוא בתיאור דמות הרב ההדור בלבושו כמלאך לבוש בד, וכן מספר על ששמע מפיו תורת אמת; כבר הצבענו לעיל על ההערה הקצרה שנוספה במצה"ע (עמ' 42) אשר מופיעה באריכות גדולה ובהרחבה ב-ד; במקביל לסוף אות ו' בעמ' 46 (בוי"ר), נוספים ב-ד עוד כמה עמודים בענין תורה משיבת נפש אצל צדיקים המעלים מ"ן ע"י הבירורים; במקביל לעמ' 49 נוספת בו הערה קצרה בביאור מארז"ל; ולעמ' 50 נוספת אירוכת גדולה בביאור "תולעת דסטרא אחרא"; במקביל לעמ' לח (בדפוס מונקאטש – חסר בדפוסי לבוב-פיעטרקוב) נוספים עוד כמה עמודים בביאור ענין ירידת הנשמה והתלבשותה בגוף, ולתוספת ביאור מקדים את פירוש המגיד ממזריטש על הפסוק ואנכי עפר ואפר (כפי שהובא ונתבאר ב'תניא', אגרת הקדש פרק ט"ו), ואח"כ מאריך בענין אמונת צדיקים ותפלת וותיקין, ובתור הגהה מבאר את ענין "רם על כל גוים ה'". במקביל לעמ' 55 חלה תפנית, ובמקום ההסבר העמוק – שב'ויכוחא רבה' – המבאר את דברי חז"ל המוצאים חמשה דברים משותפים בין הקב"ה ומתאמם עם חמשת קושיות הפילוסופים, הרי שב-ד כותב הוא בקצרה: והנה לבאר לך כל פרטיות ה' המשלים הנ"ל צריך לזה הקדמות מע"ח ומאחר שלא למדת הכתבים א"א לבאר היטב ועוד חזון למועד אי"ה".

אחר חתימת האגרת האחרונה נוספת ב-ד הגהה: אה"מ [=אמר המסדר], לא האמנתי לשמוע זאת שיצא מפי הגאון החסיד ז"ל שפוגמים בכבודו, עד שראיתי בהקד[מ]ה פי' על ס"ד של הגאון החסיד שכתב הרב ר"ח וואלאזינער ששמע מפי החסיד דברים אלו ועוד הוסיף שם דברים רבים כהנה המבהילים ששמע [מ]פיו שלמד יעקב אע"ה ואמרתי אחר שגברא רבה מסהיד בוודאי שמע מפיו ומי שיפשוט העקמומית הזה רופא אומן יקרא ושכר הרבה יטול.

יש להדגיש כי ריבוי הדברים הבלבדיים לכ"י ד, אינו מרחיק אותו מהנוסח ששימש יסוד למצה"ע, היות ורובם הם באגרת האחרונה שנשמטה לחלוטין ממצה"ע ותחתיה הציב ר' יעקב מקיידאן את 'מאמרו' – מאמר הפתיחה ל"סיפורים נוראים", כדלעיל.

ה.

לעיל הצבענו על כך שבוי"ר אין החסיד השני מוצג כחסיד אמדור, ורק במצה"ע מפרש זאת. כ"י א זהה גם בכך לוי"ר, אולם בכה"י האחרים חלים חילופים רבים בין אמדור (וב-ב כותב תמיד 'אמדו"ר') לבין אדמו"ר. וגם במקומות רבים שנכתב במצה"ע 'אדמו"ר' הרי במקביל משתנה בכה"י האחרים ל'אמדור'. ופעם נכתב ב-ב, 'לאדמו"ר', ותיבה זו נמחקה ותוקנה 'לאמדו"ר'. כל שבכה"י מופיעה 'אמדור' פעמים רבות יותר מאשר במצה"ע.

באשר לרבי לוי יצחק מברדיצ'וב, נפרט בקצרה את ממצאיו של לאם (עמ' 211-212) ואת מסקנותיו, ונבדקם לאור כה"י והדפוסים; לדבריו:

• הימנותו של הכותב על חסידי רלוי"צ מברדיצ'וב רמוזה בעקיפין במצה"ע ואמורה במפורש בוי"ר.
• בשני הספרים נזכר רלוי"צ שהוא ור' יחיאל מיכל מזלוצ'וב הנהיגו את איחור תפלת שחרית, אלא שבוי"ר כותב על רלוי"צ כאילו היה עדיין בחיים ומכנהו בשם אדמו"ר, "כינוי הנקוט בידי חסיד כלפי הצדיק שלו", במצה"ע (עמ' 306 [?!]) נזכר רלוי"צ באותו הקשר בברכת המתים – ובהיפוך הסדר של שני שמותיו, אך במקום אחר באותו ספר (עמ' 52) מופיע השם בצורתו הנכונה.
• "קרוב לסוף ספר ויכוחא רבה (עמ' 326[?!]) נזכר שנית רלוי"צ, הפעם במפורש כרבה של פינסק; אך הוא עשה רק שנה או שנתיים בפינסק קודם שנאלץ על ידי המתנגדים לעזבה וללכת לזליחוב, וזה קרה ב-1772-1771. אף כאן אנו מוצאים, איפא, בלבול זמנים".

ויש להעיר:

• אין הוא מביא ממצה"ע שום רמיזה בעקיפין לעובדת הימנותו על תלמידי רלוי"צ, וגם בוי"ר אינה מפורשת אלא בשער הספר.
• הקביעה כי רק לרבו המובהק קורא החסיד 'אדמו"ר' אינה ברורה כ"כ, אולם יצויין כי בכל כה"י לא נזכר רלוי"צ בתואר אדמו"ר, וגם ברכת 'נ"י' נוספה רק בדפוס. גם ברכת החיים לרי"מ מזלוצ'וב אינה נמצאת באף אחד מכה"י.
• הביטוי "רבה של פינסק" אינו מופיע קרוב לסוף הספר או באישזהו מקום אחר בוי"ר, והצורה המדוייקת היא "מוהר"ר לוי יצחק נ"י מק' פינסק" המופיעה בראש החלק השני. אך בשום אופן אין ללמוד מכך שהיה אצלו בעיר פינסק וליצור בכך 'בלבול זמנים', כי שם זה נשאר לו גם אחר עזבו את קהלת פינסק (כשם שנקרא על שם "זליחוב" שנים רבות אחר שעקר משם – ראה דבריו של ר' חיים ליברמן בספר היובל לא. מרכס, נ"י תש"ג, עמ' 15-16). בכ"י ד נאמר כאן "מוהר"ר לוי יצחק מק' בארדיטשעב".

כן מוטעית היא מיסודה הקביעה שרלוי"צ שהה "רק שנה או שנתיים בפינסק קודם שנאלץ ... ללכת לזליחוב", כי רבנותו בזליחוב קדמה לרבנותו בפינסק, ובפינסק שהה לא "שנה או שנתיים" אלא קרוב לעשר שנים, כפי שהוכיח כל זאת ליברמן שם.

לעומת זאת מופיע ר' לוי יצחק בוי"ר קרוב לסופו (עמ' מ' בדפוס מונקאטש. נשמט מדפוסי לבוב ופיעטרקוב) בתואר "הצדיק דזעלחוב" שלאם מתעלם ממנו, ושוב, אין כל משמעות לדבר האם מכנהו על שם קהילת פינסק, זליחוב או ברדיצ'וב (כפי שמופיע במקביל בכ"י ד כאן: ר' לוי יצחק מבארדיטשוו" ללא איזכור זליחוב).

ואם נקבל את דבריו במשמעות שהיה תלמידו של ר' לוי יצחק מברדיצ'וב, נשים לב שבשני מקומות אלו מתייס הוא לשתי התופעות הכורכות בביקוריו אצל ר' לוי יצחק כאל זמניות וראשוניות בלבד, בראשונה חל שינוי אחר ש"הגיע לידי כתבי קדש מהרב הקדוש מוה"ר דוב בער הנ"ל [ממזריטש] ונפתחו לפני דלתות החכמה", והשניה חלפה ממני אחרי "שדברתי עם איזה תלמיד של הרב המגיד דמעזריטש והראה לי טעותי".

בכל אופן, נמצאו אנשים שקבלו בתמימות את קיום הויכוח ואת האמור בשער ה'ויכוחא רבה' וכך מוצאים אנו את ר' יוסף מנמירוב נמנה על תלמידי ר' לוי יצחק מברדיצ'וב בספרו של הרב ש. גוטמן, 'תפארת בית לוי', יאסי תרע"ט, עמ' 25, ובספרו של בנו הרב מ"י גוטמן, 'מגוברי החסידות', ת"א, תשי"ג, עמ' פ"ז. ולאחרונה ב'ספר החסידות' לאלפסי (ת"א, 1974), עמ' 173, מס' 81. גם רי"א קאמעלהאר בספרו 'דור דעה' חלק 'צדיקי הדור', בילוגרייא, תרצ"ג, עמ' קמ"ו) מצטט מוי"ר הנהגות "רבו" של הכותב ומייחסן לר' לוי יצחק מברדיצ'וב, ובכך טעה טעות נוספת כי הקטע המצוטט הוא מדברי הרח"ו על רבו האריז"ל.

על מהדורות שני הספרים, ובכללם ספר "משיבת נפש", ואספקטים נוספים, אדון במאמר נפרד.