פרד״ס חב״ד
פ ת ח ד ב ר
הספר "אמרי בינה" נדפס בחיי כ"ק אדמו"ר האמצעי נבג"מ, בקאפוסט תקפ"א.
"שער התפילין" שבמהדורה הראשונה לא היה שלם, ובשנת תשל"ח זכיתי - בהוראת כ"ק אדמו"ר נבג"מ - להדפיס שלושים-ושישה סעיפים נוספים (קלא-קסו), על-פי ארבעה כתבי-יד של מעתיקים שונים.
בשנת תשמ"ה נדפסה מהדורה חדשה של ה"אמרי בינה", בתוספת ההשלמה הנ"ל, אלא שהפעם נעשתה ההדפסה בהשוואה לגוף כתי"ק של אדמו"ר האמצעי שנתגלה בינתיים, וגם בו לא היו יותר מהסעיפים הנ"ל (קלא-קסו), וכן התיבות "(קסז) ביתא" האמורות לפתוח את העמוד הבא שלא הגיע לידינו.
- ולהעיר, שבתחילת אות קסה נאמר "כמשי"ת בסי' קסז", שכאמור, עדיין לא היה בידינו באותה שעה -
באותה מהדורה ניתוספו תריסר סעיפים חדשים (קע-קפב), וגם בסופם נרשם ציון המורה על סעיף נוסף שלעת-עתה לא הגיע לידינו: "(קפג)". השלמה זו נדפסה מכ"י אחד (של מעתיק), ועתה ידוע על כ"י נוסף בספריית האקדמיא למדעים שבפעטערבורג, ובו הסעיפים קעה-קעח.
ועדיין היו חסרים הסעיפים קסז-קסט.
בעז"ה מצאתי את הסעיפים הללו בגנזי מחלקת כתה"י שבספריה הלאומית בירושלים (כ"י מס' 3103), ובעזרתו ית' מדפיסים אנחנו אותם כאן לראשונה.
בשוה"ג באו ציונים למאמרי דא"ח שבהם נתבארו אלו העניינים שאליהם מרמז המחבר בפנים. הציונים הללו נערכו ע"י אחד מאנ"ש החפץ בעילום שמו, וזכות הרבים תלוי בו.
העורך
השלמה לאמרי-בינה שער התפילין
(קסז) ביתא תליתאה שמע ישראל ישראל סבא. פי' קאי אמאמר דסמיך לי' דמסט' דאבא נפק חסד, שהוא בחי' ז"א שנק' ישראל ונק' ברא לאו"א, ובן מסט' דאבא קאתי כידוע. ואמנם מפני שיש ב' מדריגות בישראל, ישראל זוטא וישראל סבא, לכך דקדק כאן לומר שמע ישראל ישראל סבא דוקא. וביאור ענין יש"ס ויש"ז מבואר במ"א, אך לענין בתי' דתפילין יש בזה ענין אחר, והוא להיות דקדש והי' כ"י הן בחי' או"א עילאין, ולזה ממילא שמע והי' א"ש בבחי' או"א תתאין שהוא יש"ס ותבונה כידוע, ולכך א' ישראל סבא דוקא ולא יש"ז כו'.
וביאור ענין או"א עילאין ותתאין ידוע בב' אופני', א' דבחי' המוחין עצמן דחו"ב נק' או"א עילאין אבל מדות דחו"ב נק' או"א תתאין, ולפ"ז יש"ס ותבונה במדות דחו"ב עצמן. והב' דמדו' דחו"ב נק' או"א עילאין, ממילא ישסו"ת במדרגה דלמטה מזה והוא בנה"י דחו"ב שזה נק' או"א תתאין. וביאור כ"ז ידוע דעצם המושכל טרם שנמשך לדון ממנו דבר לחו"ג נק' מוחי' עצמן דחו"ב, ומשפט השכל ששופט ודן לחו"ג נק' מדות דחו"ב. ועדיין אין כאן בחי' התפעלות כלל אפי' בשכל. ובחי' נה"י היינו מה שיוצא מן המשפט דמדות דחו"ב להשפיע כך אם למעשה או למדות שבלב ומחשבה ודיבור כו', והוא להתפעל כך, ולפ"ז בהכרח שיתפעל בשכל תחילה כידוע. וא"כ אחר בחי' נה"י דחו"ב דוקא יבא לכלל התפעליות במוח ומשם יומשך למדו' שבלב כו'. וכמ"כ במדות שבלב, תחלה נמשך ע"י הדעת בלב משפט השכל במדו' לחו"ג עפ"י שכל וטוב טעם שבבינה דוקא, ונק' מוחי' דגדלות דמדו' שבלב. ובחי' נה"י הוא היוצא מהם להשפיע לדו"מ, ואח"כ נמשך התפעלות המדות שבלב ומזה נמשך בדו"מ (והמדות שבמחשבה ג"כ על אופנים אלה, תחלה יורדי' מוחי' דמדות דחו"ב עצמן הנ"ל ומתלבשים במחשבה ונעשים מדו' חו"ג ששופט במחשבה עפ"י הארת השכל וטעם כו', עד נה"י שבמחשבה, ואח"כ התפעלות במדו' במחשבה. וכך הוא נמשך ומתלבש בדיבור דהיינו מן השכל ומדו' שבמחשב' ומהתפעלו' המדו' שבמחשבה נתגלה הכל בדיבור בכל פרטי אופני' ממש, וכמ"כ ממש מקבל הדיבור מהבל הלב כל מה שבלב מבחי' המוחין ומדו' שכליי' והתפעלותם הכל בא בדיבור (ולפעמי' יוכל להיות שמן הלב יוצא ועולה למחשב' כל פרטי המוחי' ומדו' שבו בין בעצם בין בהתפעלו', כמו שאנו רואי' שמיד שישפוט בלבו כך יעלה במחשב', וכן כמו שמתפעל בלב כך מיד יתפעל במחשבה. וכן להיפך לפעמי' דמה שיחשוב במחשב' יומשך מיד ללב בין בעצם בין בהתפעלות כמו הקפידא במחשב' מקפיד בלב וכן להיפך כו').
ומעתה יובן הנמשל באדם העליון שנק' ז"א שנק' יש"ס ויש"ז כידוע, ע"ד כל הנ"ל בב' אופנים הנ"ל. האופן הא' דבחי' חו"ב ששייך למדות שבהן בעצם כנ"ל נק' או"א תתאין, וידוע דאו"א תתאין היינו ישסו"ת, והוא כמו משפט השכל לדון דבר מה כנ"ל, ובחי' נה"י ג"כ בכלל. אך בחי' התפעלות המדות דחו"ב שנמשך למדות שבלב כנ"ל נק' יש"ז, ומכ"ש מדות שבלב גם בגדלות המוחי' דחו"ב שבהן כו'. והאופן הב' דמדות דחו"ב עצמן נק' או"א עילאין, ורק בחי' נה"י שלהם נק' או"א תתאין היינו ישסו"ת, אבל מה שנמשך מן היוצא בשפע דנה"י דמדו' עצמן דחו"ב לבא לכלל בחי' התפעלות השכל שהוא אחר בחי' נה"י דחו"ב דוקא כנ"ל שמשם נמשך למדות שבלב, הרי זהו הנק' יש"ז וד"ל.
ויש עוד אופן ג', דגם מה שנמשך מנה"י דחו"ב בהתפעלות נק' יש"ס, רק בחי' גדלות המוחין דמדות שבלב שהוא משפט השכל במדות בלב טרם שבא בהתפעלות נק' יש"ז, שבזה אין מבחי' נה"י דחו"ב עצמן כלל רק מהתפעלות שלהן שנמשך אח"כ למדות שבלב, והוא בחי' התפעלות עצם מדות השכל שנמשך מזה מוחין למדות שבלב לדון בלב, וכענין מוח שליט על הלב, שלפי אופן התפעלות המוח במדת הדין או הזכות, כך יהי' המשפט בשכל שבמדות שבלבו להטות הלב לזה וד"ל. (ויובן כ"ז ע"ד אחר במא' הידוע בדברי רז"ל י"ב שעות הוי היום ג"ש ראשונות יושב ועוסק בתו', שניות יושב ודן את כל העולם, שלישית יושב וזן את כו'. וידוע ע"פ מלך במשפט יעמיד ארץ שזהו במשפט התו' דוקא, וכמו ה' מלך כו' לבש עוז שהוא התו' דכתיב בה בי מלכים ימלוכו, דמתניתין מלכתא כו'. ולפ"ז מה שג"ש ראשונות יושב ועוסק בתו', ע"י עסק תו' זו דוקא הוא שופט כל הארץ, והיינו מ"ש יושב ודן את כו'. וא"כ לכאורה ג"ש דיושב ודן היינו מה שיושב ועוסק בתו', ולמה צריך לג"ש מיוחדות לדון העולם אם כבר נשפטו במשפט התו' שעסק בג"ש ראשונות. אלא צ"ל דג"ש ראשונות בעסק התו' הוא לעצמו, כדוגמת אדם למטה שיש לו קביעות לתו' בדרך לימוד, ואח"כ יושב על כסא המלוכה לדון ולשפוט הכל. אמנם מה שיושב ודן, המשפט הזה בהנהגת העולם נמשך עפ"י דיני התו' דוקא כמ"ש מלך במשפט, במשפט דאורייתא דוקא. ולפ"ז מובן דג"ש דעסק התו' היינו בעצמיות החכמה שבתו' ובמדות שבה כמו כשר פסול טמא טהור כו', שאינו רק בחי' מדות עצמיות שבחכ' דתו'. ואח"כ כשבא ללמוד מזה לענין דבר מה בדין הנהגת העולם נמשך ונלקח משם דוקא, כמו הפוסק דין דבר מה שבא לידו איזה שאלה עפ"י דינין והלכות שבמדות דתו' שאין זה נק' לימוד. והנה בעסק הלימוד בתו' ג"כ יש במדות שבה ענין הפסק הנוגע למעשה שכך ראוי לעשות בפ"מ, וזה נק' נה"י דמדות העצמיות דחכ' כידוע, וא"כ מה שלוקח מזה לפסוק בד"א הבא לידו אינו אלא אחר בחי' נה"י דחכמה דוקא, והיינו ענין יושב ודן את כל העולם כמו דכתיב דבר מלך שלטון, לדון ולשפוט באופן שפע העולמות אם לחסד או לדין, הכל נלקח ממה שבא בפסק הלכה למעשה דוקא במדות שבתו' שעסק בג"ש ראשונות דוקא.
והנה מ"ש יושב ודן, אעפ"י שזהו משפט השכל במדות, אבל הוא בא בבחי' מדות שבלב דוקא, כמו בזמן המבול דכתיב ויתעצב אל לבו כו' וכן וינחם כו', ולהיפך בתחילה כאשר הוטב בלבו כל אשר עשה כו', או כשהריח ריח הניחוח ויאמר אל לבו לא אוסיף עוד להכות כו', ה"ז הכל במדות שבלב אדם העליון דאצי' שנק' ז"א, והכל במשפט השכל שנמשך מבחי' מדות שבחכמה שבתו' דוקא כמ"ש בתו' ה' קנני ראשית דרכו כו', וכנ"ל דמלך במשפט כו'. וזהו בחי' התפעלות המדות שבלב לחו"ג עפ"י משפט אור השכל שנמשך בהן, והיינו ג"כ ענין יושב ודן את כל העולם בכ"י ויום, עד"ז בהתפעלות חו"ג שבלב בג"ש שניות, וג"ש שלישית יושב וזן שהוא בחי' נה"י דמדות שבלב כו' להשפיע בגילוי לדיבור ולעשות בפ"מ כמ"ש דברי אשר יצא מפי כו' ההוא אמר כו'. ולפ"ז נכלל במדות שבתו' שבג"ש ראשונות כל מה שנמשך אח"כ בג"ש שניות ושלישית (וזהו למעלה מחידוש מע"ב עפ"י בחי' החכ' דבראשית נמי מאמר הוא כידוע, שאין זה רק החכמה שבתחילת התהוות העולם שמחדש אותה ונק' חידוש מע"ב כידוע, וכמ"ש במ"א בענין אדם לעמל יולד איני יודע אם לעמל תו' או עמל שיחה דעשרה מאמרות כו', וכמ"ש יהי רקיע בתוך המים כו'. אבל מה שיושב ועוסק כו' ויושב ודן הוא נמשך מעצמות חכמתו שבתו' שקדמה לעולם כו' להנהיג העולמות, כמו כל אשר חפץ עפ"י התו' עשה בשמים שכבר ברא כו'. ולפ"ז יו"ד הדברות כללות התו' למעלה הרבה מיו"ד מאמרות, ובמ"א בפ' חוקת מבואר בענין המאמרות דאמירה בלב שלמעלה מדיבור דיו"ד הדברות, ואינו כן שבפי' אמרו תנאי היא כו', אדרבא הדברות כצורה לחומר ולכך אין העולם מתקיים כו', כי גם בראשית הבריאה שבחכ' נא' ואהי' אצלו אמון אומנא, אסתכל באורייתא וברא כו' כידוע וד"ל.
ועכ"פ מובן מזה המא' כל פרטי המדריגות דיש"ס ויש"ז הנ"ל, דהיינו מדות דתו' ונה"י שבהם נק' זקן שקנה חכ' נק' יש"ס, כמו במ"ת נדמה כזקן כו'. אך במה שיושב ודן עפ"י משפט התו', מאחר שזהו ענין נבדל מעניני דיני התו', נק' יש"ז בהיותו בקטנות לגבי אור אבא שהוא אור החכמה עצמי' שבתורה כנ"ל, דהיינו רק מה שנלקח מחכ' ומדות העצמית שבתו', ונק' מלך במשפט כו' מלך זוטא כו'. אבל אור אבא נק' מלכא עילאה מלך רב כו'. והתפעלות השכל הנמשך במדות שבלב כמו ואת עשו שנאתי ירדה שנאה כו', הכל בבחי' יש"ז שהוא בחי' ז"א סתם. ודרך כלל עולה הכל לענין א', שבחי' נה"י דאו"א נק' או"א תתאין, והוא יש"ס ותבונה, וגם אם באין בהתלבשות בז"א שהוא במדות שבלב. ואם אין בז"א מבחי' נה"י דאו"א עצמן דוקא רק ע"י צמצומי' נק' יש"ז אעפ"י שהמוחין בגדלות כמשי"ת בסמוך).
(קסח) והנה בדרך כלל עיקר ההפרש בין יש"ס ויש"ז רק בדבר א' לבד, והוא בבחי' נה"י דאבא לבד. שבהיות בא בחי' נה"י דאבא גם בהתלבשות בז"א נק' יש"ס (כמו זקן שקנה חכמה שבבחי' או"א תתאין הנ"ל שהן כמו במדו' שבחכמ' עצמה, כך גם בהתלבשות נה"י דאבא בז"א הרי המדות דז"א קנו לבחי' אור אבא, לכך נק' בשם סבא אע"פ שאינו אלא במדו'), אך שאין ערך זה לגבי עצמו' המדו' שבחכ', כי אין זה רק מבחי' נה"י שבהם, וגם זאת בהיותם באי' למטה בדרך ירידה למדות דז"א. אבל יש"ז הוא רק במדו' דז"א שאין בהן מעצם הנה"י דאבא כלל, רק מה שנה"י דאימא מתלבשי' במוחין דז"א ע"י צימצום (ובתוכם מאיר בהעלם מנה"י דאבא ולא בגילוי כלל).
וביאור הדברי', הנה אנו רואי' במדות הנולדי' מן ההתבוננו', דאע"פ שיש בהם טוב טעם עפ"י ההשגה במוח הבינה המולידם, עכ"ז אין בזה רק מאור השכל והטעם השייך רק לענין ההתפעלות מדה שבלב, כמו האהבה שהתפעלותה תלוי' באיזה טעם שאין זה מעצם המושכל כלל (גם שמאיר עלי' בבחי' מקיף כנ"ל בענין אהבה התלוי' בדבר דבטל דבר כו', אין זה ג"כ רק ממה ששייך למדו' לבד כו'). כידוע דעצם המושכל כמו שהוא הוא מובדל לגמרי בערך מבלתי התהוות מזה בחי' התפעלות כלל (אפי' התפעלות בשכל שבמוח כנ"ל). וגם בחי' ההשפעה והגילוי מהם שנק' נה"י מובדל מערך התפעלות המדו', ונחשבי' גם הם מבחי' עצמו' דחו"ב כו'. ומה שנולדו התפעלו' המדות מן השכל, זה בא בדרך דילוג הערך ג"כ. וכנרא' בחוש במה שיתפעל בלב מצד השכל שרחוק ערכם זה מזה, רק ע"י צמצום השכל והסתלקותו יבא לכלל התפעלו' בלב כידוע (ולא כענין יושב ודן כו' שזהו עפ"י משפט השכל שבמדו' שבא בהתפעלות כנ"ל, אלא כיושב ועוסק כו').
והנה מעתה יש להבין, איך יוכל להיות התלבשות נה"י דאבא בז"א כמו שהן, שזה דבר שא"א לכאורה לפי הנ"ל. אך הנה אנו מוצאי' בענין השבת שנק' קדש, וידוע דבחי' קדש מלה בגרמי' הוא בחי' אור אבא, ומקרא קדש דזמין מקדש היינו בחי' נה"י דאימא ביו"ט שמקבל מנה"י דאבא. ובשבת העיקר הוא בחי' נה"י דאבא, ונה"י דאימא נכללי' בהן (כמ"ש בזה"ק ע"פ והובא את בדיו בטבעו' דעייל דא בדא כו' ומבואר במ"א באורך). וכאשר נה"י דאבא מאיר בז"א, בזה נעשה לו בחי' מוחי' חדשים לצורך התולדה של הנשמות שנולדי' מיחוד זו"נ דאצי' בשבת דוקא, כידוע שאין יחוד דזו"נ להוליד נשמות חדשו' רק בליל שבת דוקא, ולכך אז דוקא זמן זווגא דחכימין כו' כמ"ש בזהר, וכמ"ש בע"ח שזה הי' חטא אדה"ר שלא המתין עד הלילה כו'. והיינו משום דשורש מחצב הראשון לנשמות ישראל הוא מבחי' פנימיות אור אבא דוקא, וכידוע ע"פ כי אתה אבינו דאור אבא שנק' אתה הוא אבינו כו', וכמ"ש הביטו אל צור חצבתם כו' וכתי' מראש צורים כו'. וכל זה מפני שבשבת דוקא מאיר מבחי' נה"י דאבא בז"א. וז"ש בשבת אות היא ביני ו[בין] בנ"י כו', לפי ששרש הנשמות מבחי' נה"י דאבא שממנו דוקא כח המוליד בז"א להוליד נשמות, כמ"ש מ"ה שמו מ"ה שם בנו, כמשל טפה במוח האב כידוע.
וביאור כל זה, הנה אנו רואי' בענין כח המוליד להוליד שתלוי בזמן, כמו בן ט' שביאתו ביאה להוליד וקודם לכן כמו בן ח' אינו מוליד. וזה דבר פלא ביותר, שהרי הטיפה מתהווה מחומר המוח דק שנק' טפה רוחני' מרוח שבנפש טרם שמתהווה במוח גשמי, ולמה יהי' חילוק בזה בין היותו גדול בשנים או קטן בשנים, מאחר שאינו מתהווה מן השכל ולא מן כח השכל כלל, שהרי אין חילוק כלל בין חכם לטיפש בענין התולדה, שזה וזה יש בהם כח המוליד בשוה ממש, וכך ראוי להיות שווין בזה קטן וגדול בשנים. וגם הלא הטיפה מתהווה במוח גם בתינוק, רק שאינו ראוי להוליד, מלבד מצד שאינו מורה כחץ ואין בו חוש הראוי או סיבות מניעת אחרים, כי גם במוח אין הטפה רוחני' ראוי להוליד, לפי שכח המוליד שבנפש הרוחני' לא נגמר(?) עדיין (וגם א"א לומר כפי הוראות הטבע בסיבת החלישו' או הגבורה, דהרי יש חלש ומוליד אם הגיע זמנו, ובריא כאולם ואינו מוליד. וזה השינוי נמצא גם בגדולים בשנים שהגיע זמנם, כמו סריס וזקן שאינם מולידי' מפני שנחסר בהם חום הטבעי, והגם שיש התהוות הטפה במוח אינם כלים מצד שנחסר כח המוליד. וזה וזה גורם והכל א' וד"ל). ולפי האמת שכח המוליד ישנו בטבע בנפש כל חי להוליד בצלמו כו', למה יהי' שינוי מצד הקטנו' או הזקנה וכה"ג.
אך הענין הוא דכח המוליד יש בו מבחי' אי"ן, גם בכח המוליד שבצומח בארץ שהוא לעשות התהוות חדשה דבר מדבר, שזהו כמו יש מאין ממש, והרי אנו רואי' בארץ שא"א לה שתוליד ותצמיח כל צמח בלתי שיהי' בה תוקף כח זה לבוא בהתפשטות, והוא ע"י גשמי' שירוה הארץ והולידה והצמיחה, וגם ע"י החום השמש שכל חום מוליד. וכשיחסר ב' הפכים דלחלוחי' וחום במזג נכון, לא תתן כחה להוליד ארץ יבישה מלחלוחי' כשגבר החום ולהיפוך בקרירות כו'. והכלל הוא בתוקף הפכי' הללו יש בו כח זה המוליד להוליד חוץ מן עצמן. וכך הוא במ"ד דדוכרא שכלול מחו"ג חום ולחלוחי' שבמוח, וכשיש בהן תוקף יש בו כח להוליד ולצייר כצלמו כו'. ותוקף זה נק' נו"ה, והן הכליו' וכו' שמבשלים הזרע ומורה כחץ כו'. ושרשם בנו"ה שבמוח הוא כאשר יש תוקף ב' הפכי' דחו"ג בחומר המוחי' ישכון האי"ן דכח המוליד שבנפש. וענין התוקף הזה במוח ישנו בחומר וצורה והא בהא תליא, היינו כאשר דעתו במוח תקיפה בהן ולאו בחו"ג שלא יזיזוהו ממקומו כלל, כמו שלא ניזוז ממקומו בעמידתו על הרגל שנראה שיש כח ברגל לעמוד וזה תלוי במתניו ושוקיו כו', וכך במוח בחי' נו"ה היינו תוקף ההעמדה בדעת שמלובש בחומר המוח, מזה נראה שיש כח ותוקף בחומר המוח במזיג' חו"ג שבו בגשם להיות הטפה המתהווה שם ראוי' להוליד מכח המוליד שבנפש, וכל זמן שלא נשלם תוקף זה כנ"ל אין בטפה זו כח להוליד כלל. או כאשר נחלש או נחסר כח זה כזקן וסריס (והגם שהזקן דעתו תקיפה יותר, אך חומר גשם המוח נחלש ונחסר חומו להוליד. ומה שדעתו תקיפה אין זה מצד המוח, אדרבה מכח המשכיל הרוחני שלמעלה מן השכל שבמוח, כנ"ל בענין סבא דעתי' סתים כו'). וזהו הנק' בחי' נה"י דאבא שבמוחי' דז"א, שמזה בא תוקף המוחי' להוליד בצלמו כו' (וכמ"ש במ"א בענין בטוחו' חכמה, שנו"ה דחכמה היינו תוקף כח השכל ששרשו למעלה מן עצם השכל, דהיינו ממקור המוליד השכל מאי"ן ליש, וזהו מפני נעוץ תחילתן בסופן, כמו הנבון שמבין דבר מתוך דבר לפי שזהו בחי' תולדה חדשה שמבין דבר חדש מתוך הדבר חכמה, משא"כ בחכם שאינו מבין דבר אחר ממנו זולת מה שלמד אין זה הולדה כו'. לכך נבון גדול מחכם כידוע, כי התולדה גם שהיא מבחי' נה"י דלבר, אבל מה שנה"י מולידי' חדשות זה מצד מקור שרש המוחי' דחב"ד, והוא מעצם הנפש שממנו עצם כח המשכיל ההיולי כו'. והיינו א"ל עליון כו' דנה"י דזו"נ המולידי' נשמו' שרשם באור הפנימי' הכתר שלמעלה מחו"ב). ואמנם בבחי' נה"י דאבא דוקא יש מלמעלה מגוף המוחי' דאבא, דזהו הכלל דכל שיש תוקף בנה"י להוליד, שרשו מלמעלה מן חב"ד וגם למעלה מכתר שבחכמה כו'). וזהו שתלוי בזמן כמו בן ט' דוקא שראוי להוליד ולא קודם לכן, שאז דוקא נשלם כח ותוקף חומר המוח לענין התולדה בהתהוות טפה רוחני' שבמוח (אעפ"י שלענין בר עונשי' שתלוי ג"כ בתוקף המוח בהן ולאו חו"ג שבדעת, היינו עד שיהי' בן י"ג שנים, זהו בענין הצורה, אבל בבחי' חומר המוח כדי להוליד נשלם בזמן תחילה והוא בבן ט'. ודורות הראשונים שילדו בבן שמנה ויש קודם לכן, הכל תלוי בתוקף הכח של בחי' נה"י דאבא כו'. ודוקא בחי' נו"ה דחכמה כמו שהוא, וגם בלי' התלבשות באימא, והוא עצם הדבר כמו עצם הגרעין הנזרע. וכמ"ש במ"א בענין איבון(?) כו'. וראי' קטן שמוליד שכליי' חדשים ומסבירי' בטוב טעם כמו הינוקא בן ה' ו' כו' ואינו מוליד, כי גוף עצם החומר דנו"ה כשראוי להוליד ולד גשמי דוקא, וזהו הרבה למעלה מנו"ה דחכמה המוליד שכליי'. וזהו ההפרש בין נשמו' למלאכים כמשי"ת וד"ל.
(קסט) והנה הנמשל מכל זה יובן באדם העליון דאצי', שמשם מקור מחצב הנשמות דבי"ע שבא בבחי' תולדה מאין ליש ע"י יחוד זו"נ דאצי', וכנ"ל בפי' כי אתה אבינו, שזהו בא בסיבת בחי' נה"י דאבא בז"א כמו שהן מבלי התלבשות באימא כו', שנותן כח המוליד במוחי' דז"א בבחי' מ"ד שלו שנמשך להוליד נשמות כו'. והיינו בחי' תוקף החומר של המוחי' דז"א עד שיש בהן כח כדי להוליד בטפה רוחני' שבו, שנמשך זה ע"י בחי' נה"י דאבא כמו שהוא בעצם בשרשו למעלה מעלה מעצם המוחין דאבא, והיינו פנימיות ועצמות אא"ס שבפנימיות הכתר, שבפנימיות ומקור אור אבא שנק' קד"ש עילאה כו', שע"ז א' אות ביני כו' על השבת שנק' קד"ש וכנ"ל. וכתיב נעשה אד"ם בצלמינו כו' עד שכל פרט ניצוץ האלקי שבכאו"א מישראל כמו מי שאין לו רק בחי' נפש דעשי' ששרשו מחיצוני' הכלים דז"א (כידוע דל' כלים דז"א נעשי' נר"נ בבי"ע), הרי שנולד ממ"ד דז"א מבחי' נה"י דאבא שנותן כח המוליד להוליד כצלמו צלם דמות כו', דהיינו אדם אדמ"ה לעליו"ן ממש. הרי שיש בכל פרט ניצוץ נשמו' בצלם אדם העליון שדומה לעצמו' אא"ס, וזהו כמ"ש כי אתה אבינ"ו. וזהו ענין יחוד זו"נ שנק' ישראל ורחל בליל שבת להוליד נשמות בכל ליל שבת דוקא, לפי שהשבת שרשו בעצמות אבא שנק' קדש כנ"ל וד"ל. (וזהו או"ת היא כו', דג' מצות הללו שבת ותפילין ומילה שרשן א' בבחי' פנימיות אבא שמלובש בנה"י דאבא, דהיינו יסוד אבא שנק' או"ת כידוע. דהנה בתפילין נא' וקשרתם לאות כו' ובשבת נא' אות היא כו' ובמילה נא' אות כו'. אעפ"י ששרש התפילין של ראש במקיפין דאו"א שבולטי' ע"ג הראש דז"א כמ"ש כי שם הוי' נק' עליך לא נז' בהן או"ת, אלא על תש"י נא' וקשרתם לאות ולך לאות, הרי תש"י מקבל האות מתש"ר כידוע).
אך מ"ש אות היא ביני ובין בני ישראל, הרי זהו מצד שרש הנשמות בנה"י דאבא כנ"ל, וא"כ יש בזה חילוק מדריגות דבתפילין א' כאן בענין ביתא תליתאה שמע ישראל ישראל סבא דוקא, לפי שזהו בבחי' או"א תתאין שהוא נה"י דאו"א כמשי"ת, ובשבת שנאמ' או"ת הרי נק' קד"ש מלה בגרמי' שהוא באור אבא עצמו, ומ"ש אות היא ביני ובין (בין) [בני] זהו בבחי' נה"י דאבא כנ"ל. והרי איסור הנחת תפילין בשבת היינו משום שהשבת עצמו אות לענין מלאכה כמארז"ל יצאו שבתו' וי"ט שהן עצמם אות כו', ומזה מוכרח דתפילין ושבת שרשן א' בעצמו' אור אבא. ויש לאות דשבת מעלה יתירה מאות דתפילין לכך אסור להניח תפילין לשם מצוה רק דרך לבוש, משום שנק' פא"ר ואינו נק' משוי כידוע. אבל אות דישראל ששרשן מנה"י דאבא למטה משניהם, ואיך אמר או"ת היא (בני ובין בין) [ביני ובין בני] ישראל. אלא צריך לומר הטעם כנ"ל בשרש התולדה שהיא מלמעלה ממוחי' דאבא, כמ"ש במ"א בענין אל עליון קונה הכל, כל זה בחי' יסוד אבא שממנו כח המוליד בז"א כו', ושרשו באל עליון (דהיינו במזלא דא"א דבני כו' במזלא תליא). ואות דמילה למעלה מאות דשבת ודתפילין, וראי' ממה שמילה דוחה שבת והיא ניתנה בשמינית שלמעלה משביעי דשבת כו' כמ"ש במ"א ע"פ למנצח על השמינית כו').
והנה בכל הנ"ל יובן לשון המאמר הזה במ"ש ביתא תליתא' שמע ישראל ישראל סבא דוקא. דהנה לכאורה יש להבין בעיקר כללות המכוון במאמרים הללו בסדר הד' בתי' דתפילין, להיות ידוע דקדש והי' הן באו"א עצמן, ושמע והי' א"ש בחו"ג. ואם לפי הנראה מן המאמר הזה דמפרש לביתא הג' דשמע בבחי' ז"א שנק' ישראל, למה דוקא ביש"ס, הלא יש"ס ותבונה הן או"א תתאין והיינו נה"י דאו"א, ומאיזה טעם בא לפירוש זה, דלכאורה כל הד' בתים הן במוחי' דז"א שנחלקים לד' ע"י הדעת כו' וכמ"ש בתחילת המא', ולפי פירוש זה דשמע ישראל יש"ס הרי והי' א"ש בנה"י דבינה, וא"כ איך אמר בתחילת המא' בשמע והי' א"ש שהן במוחין דז"א דאתפלג לתרין מוחין כו'. אך הנה תחילה יש להקדים בפי' שמע ישראל שבב' תיבות הללו יש בחי' יחוד או"א שהוא חו"ב, רק שהוא בחיצוניות שלהם שהן נה"י דאו"א. ויובן זה בפי' שמע שהוא שם ע' כידוע, דהיינו בחי' המל' שהוא שם ב"ן כשעולה בבינה בחי' ס"ג שמבררת רפ"ח ניצוצין ועליי' רפ"ח כשעולה ונכלל ב"ן ה"ז נק' שם כמו ויעש דוד שם, דרפ"ח וב"ן עולה ש"ם ובמ' פתוחה דוקא (כמ"ש בזוהר פ' ואתחנן בענין הסי' דאשמ"ח). ופי' ע' דשמע הוא ע' רבתי דבינה, והיינו בחי' ז"ת דבינה כמו שהוא במקומה לאחר הבירור דז' מדות דתוהו כו'. ולהיות כי בחכמה אתברירו, הרי אח"כ בינה נכללת ומתייחדת באבא שהוא בחי' יש"ס דוקא כנ"ל, ונמצא יש יחוד דנה"י דאו"א בב' תיבות הללו, דהיינו יחוד או"א תתאין כנ"ל וד"ל.
אך הנה היחוד או"א הזה דשמע ישראל מתלבש בז"א, והוא בבחי' מוח הדעת דז"א להתחלק לב' מוחי' כו'. והוא ענין ביתא זה הג' שאמר תחילה שהוא בבחי' ז"א שנק' קודב"ה שמוחין דאו"א מתייחדי' בו, כמ"ש במא' שקדם לזה דקוב"ה אחיד כולא ומתעטר בהו אות וא"ו כו' דהיינו לחו"ג דאו"א, שז"ש במא' הראשון דמסט' דאבא נפק חסד כו'.
ובכל זה יתורץ הכל ואין כאן סתירות כלל דהכל אמת. דודאי עיקר ענין התפילין הוא בד' מוחין דז"א, ומ"ש דפ' קדש והי' (א"ש) [כי יביאך] הוא בחו"ב עצמו, היינו בהמשכה דאו"א לז"א, והוא בחי' המקיפי' דאו"א, וזהו עדיין למעלה מבחי' המדות חו"ג שבהן. אך מה שמתחלק במוחי' דז"א ע"י הדעת לחו"ג כו', היינו מה שאמר תחילה דמסט' דאבא נפק חסד כו', וחו"ג הללו דאו"א לכולא אחיד קוב"ה שהוא ז"א, והוא ביתא תליתא' זה דשמע ישראל שמתייחדי' בו או"א בבחי' נה"י שנק' או"א תתאין כו' שז"ש יש"ס דוקא כנ"ל. ופ' והי' א"ש הוא אחר שנתחלק מוח הדעת לחו"ג, הרי בחי' הגבורה הוא בפ' והי' א"ש ושרשו בגבורה דבינה כמ"ש אני בינה לי גבורה כו', ופ' שמע בחסד דאבא. ונמצא הכל אמת, דפ' והי' א"ש בנה"י דבינה דמשם דינין מתערין, היינו בחי' גבורה כשנחלק הדעת לחו"ג, ופ' שמע בנה"י דאבא דמסטרא דאבא נפיק חסד כו' וד"ל.
ומעתה יובן סדר דברי המאמרים הללו, בתחילה אמר ת"ח מסט' דאבא כו', ומא' זה הקדים בשביל ביתא תליתא' זה שהוא מבחי' ז"א, ולא בשביל ב' בתים הראשונים דקדש והי' שהן בחו"ב עצמן. ומזכיר בו ענין החו"ג דאו"א דמתעטר בהו וא"ו בבחי' מקיפי' כו'. ואח"כ מפרש לשרש ז"א באבא דהיינו בחי' יש"ס שהן מדות שבחכמה, אשר מתייחדים בזה נה"י דאו"א כנ"ל דפ' והי' א"ש בנה"י דבינה, וכמ"ש בסמוך דביתא רביעא' שהוא מסט' דאימא מבחי' הגבורה כו'. אעפ"י שלכאורה מפרש לשמע והי' א"ש בנה"י דאו"א שזהו מה שקדם תחילה ת"ח מסט' דאבא כו', מ"מ גם זה אמת דב' פרשיות דשמע והי' א"ש הן בחי' חו"ג שהן ב' מוחי' שנחלקי' ע"י הדעת כו', משום דהיינו הך ממש שהוא חו"ג דאו"א שבבחי' מקיפי' נמשך לבא לגילוי ב' מוחי' חו"ג ע"י הדעת כו'. ונמצא כללות הד' בתים הן רק בבחי' או"א עילאין ואו"א תתאין, או"א עילאין בקדש והי' [כי יביאך], ואו"א תתאין שהוא בנה"י דאו"א הן שמע והי' [אם שמוע] שהן חו"ג סתם כנ"ל. וזהו שמסיים המא' כאן ואלין ארבעה נטיל לון וא"ו שהוא ז"א, דהיינו או"א עילאין או"א תתאין יש"ס ותבונה שנק' ארבעה, והן כמו שתים שהן ארבע והכל א' וד"ל.
ובן מסט' דאבא קאתי כידוע: ראה אמרי-בינה ח"ג סוף פ' נ (טז, ג) וש"נ. ועוד שם בפ' קעג (לא, ב).
וביאור ענין יש"ס ויש"ז מבואר במ"א: ראה אמרי-בינה ח"ג פ' קסה (כז, ב) ושם: "כמשי"ת בסי' קס"ז" - הוא הפרק שלפנינו. וראה תורה-אור נ, ד. סידור עם דא"ח יא, ג.
במא' הידוע בדברי רז"ל י"ב שעות הוי היום וכו': (ע"ז ג, א) ראה גם בס' מאמרי אדמו"ר הזקן - עניינים - עמ' קסד ועמ' שטז. ובמאמרי תקס"ז עמ' רמג. אמרי-בינה שער הק"ש פ' עז. שם, ח"ג, פ' קלב (ב, ד). דרך-חיים פד, ב. תורת-חיים פ' בראשית ז, א. ס' מאמרי אדמו"ר האמצעי, בראשית, עמ' תל. ובכ"מ.
וידוע ע"פ מלך במשפט יעמיד ארץ: (משלי כט, ד) ראה תורת-חיים פ' בראשית ב, ב. ז, ב (ובמ"מ שם נסמן לעוד מקומות במאמרי אדמו"ר האמצעי). ס' מאמרי אדמו"ר האמצעי, בראשית, עמ' תל. שם, שמות ח"ב, עמ' תצא (בשני המקומות האחרונים מביא לשון זה בשם הזוה"ק "יעמיד ארץ במשפט דאורייתא", ולא מצאנו מקומו בזוה"ק).
וכמ"ש במ"א בענין אדם לעמל יולד איני יודע וכו': (איוב ה, ז. סנהדרין צט, ב) ראה מאמרי אדמו"ר הזקן, תקס"ב ח"ב, עמ' שכג ואילך (ושם עמ' תקכא ובמקבילו בס' המאמרים תקס"ב ח"א עמ' רנג). מאמרי אדמו"ר האמצעי, בראשית, עמ' קלה. תורת-חיים פ' בראשית א, ד. פירוש המלות לאדמו"ר האמצעי ו, א. דרך-חיים נה, ד.
ובמ"א בפ' חוקת מבואר בענין המאמרות: ראה ד"ה להבין ענין עשרה מאמרות שהן עשרת הדברות, בס' מאמרי אדמו"ר הזקן - אתהלך לאזניא - עמ' קד (וראה ברשימת מאמרי אדמו"ר הזקן ב'כרם חב"ד' גל' 4, שהוא מש"פ בלק תקנ"ח). וראה גם במ"מ שבסוף התורת-חיים בראשית לדף א, ד ד"ה די' הדברות הן שרשים ליו"ד מאמרות.
כנ"ל בענין אהבה התלוי' בדבר: (אבות ה, טז) ראה אמרי-בינה ח"ג פ' קסו (כח, ד).
כמ"ש בזה"ק ע"פ והובא את בדיו כו' ומבואר במ"א באורך: (זוהר פ' תזריע מט, ב) ראה ביאורי הזוהר לאדמו"ר האמצעי עג, ד ואילך.
כידוע ע"פ כי אתה אבינו דאור אבא שנק' אתה הוא אבינו כו': (ישעי' סג, טז). ראה תורה-אור צג, א ואילך. מאמרי אדמו"ר הזקן - נביאים - עמ' קצ ואילך. פירוש המלות מהדו"ב פ' צד (ס, ב). תורת-חיים פ' בראשית כז, א. מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים ח"ג עמ' א'קיג וש"נ.
כנ"ל בענין סבא דעתי' סתים כו': ראה אמרי-בינה ח"ג פ' קס (כג, ד).
והיינו א"ל עליון כו' דנה"י דזו"נ וכו': ראה אמרי-בינה ח"ג סוף פ' קלו (ו, ב-ג) וש"נ.
וזהו ההפרש בין נשמות למלאכים כמשי"ת: באמרי-בינה שלפנינו (עד פ' קפב) לא נמצא להלן ביאור ענין זה. וראה באורי-הזוהר לאדמו"ר האמצעי פ' נח ו, א. תורת-חיים פ' בראשית כז, א. מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים ח"ג עמ' א'קיב.
לפי שזהו בבחי' או"א תתאין שהוא נה"י דאו"א כמשי"ת: להלן בפרק זה.
כמ"ש במ"א בענין אל עליון קונה הכל, כל זה בחי' יסוד אבא וכו': ראה לעיל בהע' ד"ה והיינו א"ל עליון. ובפע"ח שער העמידה פ"ג.
כמ"ש במ"א ע"פ למנצח על השמינית כו': ראה ד"ה זה בלקו"ת פ' תזריע (כ, ג) ובסידור עם דא"ח (קלט, א).
כמ"ש בזוהר פ' ואתחנן בענין הסי' דאשמ"ח: ראה סידור עם דא"ח עז, ג ואילך (ושם הוא בזוהר פ' פנחס [ברע"מ] רלו, ב).
(פרדס חב"ד, 3, אלול תשנ"ז)
כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©
