זכרונות ושמועות בשם אדמו"ר הרש"ב

 

            כ"ט טבת הוא יום היארצייט של  הרה"ח ר' ברוך שניאור שניאורסאהן ע"ה (זקינו של כ"ק רבינו זי"ע), שנפטר לפני כשבעים שנה, לרגל תאריך זה מתפרסמת כאן אחת מרשימותיו בפרסום ראשון.

            אודות רשימותיו של הרה"ח רב"ש בכלל, ורשימה זו בפרט, ראה בדברי הכותב שבסיום הרשימה.

 

תרע"ה

            אמר כ"ק [אדמו"ר הרש"ב] בליל ש"ת בסעודה, מ"ש "זכה נוטל חלקו וחלק חברו בג"ע",¹ כתוב בספרים שיש צדיקים שנותנים חלק חבירו בחזרה ואינם [רוצים] של חבירו בחינם. ואמר על זה, שלפי דעתו הוא שייך בצדיקים ששייכים בזה העולם. וביאר שאינו מכוון לנשמות שהם עובדי ה' בגופם, אלא שהם ג"כ עובדי הוי' בנשמתם, רק שיש להם חוש בזה העולם, והם אינם רוצים דבר שלא עמלו בזה. ועוד, שאצלם אינו נכון ליטול מחבירו חלקו, מפני שהם מוצאים שהם יכולים לדון כ"כ חבירו לכף (חוב) [זכות], ויכולים למצוא עליו זכות, לכן אינם רוצים שלו. ו[נוטל] חלק חבירו הוא שייך בנשמות שהם מופשטים לגמרי מהעולם כו'.

            (וניכר היה שכוונתו בזה שאמר שיש להם חוש בזה העולם, הוא על-דרך ששמעתי בשם אדמו"ר הזקן,² שלושה שיש להם חוש בזה העולם: אדם הראשון, משה רבינו והבעש"ט. והביא ראיות לזה, אדם – אנו מוצאים שהוא חשב מיתה לקללה, וניכר שהיה לו חוש בזה העולם. ומשה רבינו אנו מוצאים גם-כן במדרש שביקש על עצמו להישאר בזה העולם, ונזכר במדרש שביקש לישאר ציפור עוף בזה העולם. והבעש"ט ז"ל אמר קודם הסתלקותו שביכלתו היה לעלות בגוף השמימה כמו אליהו, רק שרצה לילך (דורך גיין) המאמר "עפר אתה ולעפר תשוב".³ וחשב שלושה שיש להם חוש בהפשטת העולם (בל' אשכנז: אויס וועלט), רשב"י והאר"י והרב המגיד. והביא ראיות: הרשב"י – אנו מוצאים שלא היה שייך להעולם והיה במערה, ומהמאמר "חד קטירא [אתקטרנא]" כו'. והאר"י – אנו אנו מוצאים שכל ספר העץ-חיים מדבר רק בהעולמות העליונים, ובעולם העשיה הוא מקצר מאד. והרב המגיד כשהיה מדבר תורה היה בהפשטה מאד, ומקודם שהתחיל לדבר היה אומר להתלמידים בל' אשכנז: "הארכט [=שימעו] מתיקות התורה".⁴ וגדולי התלמידים היו ממשמשים ידו בתוך(?) התורה, שהיה נדמה להם שאין לו גוף, מצד עוצם ההפשטה שהיה בהיות אמירת התורה כו'. ואדמו"ר הזקן סיים על עצמו שיש לו חוש בזה העולם, והוא שייך להעולם).

            שמעתי מרש"ג,⁵ שהר"ר זוסיא אמר לפני בנו, שהוא מופשט כל-כך שאין לו גוף. והשיב לו, הלא הוא ממשמש בו שיש לו גוף? והשיב לו: מפני שאתה ממשמש בגוף כו'.⁶

            מוצאי יום-כיפור תרע"ה:

            שמעתי מכ"ק שליט"א, שאביו נ"ע ביטל מאד אתרוגי קארפו, ואמר שהיה כורך אתרוג קורפי עם טלית (?) [מאשין = מכונה] והיה שורפן ביחד. ומה שבירך ר' לוי מברדיצוב אין ראיה, כי עבורו נפל גרעין אחד ונצמח ונתגדל אתרוג שאינו מורכב. והא ראיה, שהרב המגיד נ"ע היה מפחד מן הרעם ולא שמע רעם מעולם כו' עכ"ל.⁷

            והאדמו"ר שליט"א בעצמו טען על הראיה שהביא, איזה שייכות יש לו כו'.

            עוד סיפר בשם אדמו"ר הזקן נ"ע, שישראל בשנה הראשונה שנכנסו לארץ ישראל לקחו אתרוגים לברך מקלאבריע.⁸

            בפורים תרע"ה בהיות הסעודה, שמעתי מכ"ק⁹ [שאדמו"ר הזקן] נ"ע היה דרכו לישב בבית [=חדר] ביחידות, וכשבני-ביתו היו שומעים קידוש ש"ק בלילה, היו שומעים דרך החלון מבית שלהם אשר היה פתוח לבית שלו. ולא היה לו זמן קבוע לקידוש. היה אומר קודם שיר-השירים בדביקות גדולה, באיזה מקום בשיר-השירים היה מזדמן שהיה מפסיק, ומתחיל לומר קידוש כו'.

            גם סיפר שהאדמו"ר הזקן היה דרכו לומר בכניסת ש"ק הפסוק "משכני אחריך נרוצה", ואחר-כך בלשון אשכנז ובניגון ובהרמת קול: ציא מיך, שלעפ מיך, איך לויף נאך נאך דיר. עכ"ל.

            להאדמו"ר שליט"א עמד מנורה של כסף של ארבעה קנים, ואמר שהיא של האדמו"ר הזקן כו'. גם בפסח תרע"ה ראיתי שאכל בקערה של כסף, ואמר גם-כן שהיא של האדמו"ר הזקן כו'.¹⁰

            שמעתי מרב אחד ששמע מהרב דקאפוסט, ששמע מאדמו"ר צמח-צדק, איך שפעם אחת היה אדמו"ר הזקן בליל ש"ק בדביקות גדול מאד, מה שלא היה דרכו בכך, ושאל אצלו אדמו"ר האמצעי: מה זה? והשיב לו שהיה אצלו נשמה מעולם העליון כו'. ושאל אצלו: הלא עכשיו הוא לא הזמן מתיקונים? ואמר שלא בשביל תיקון בא, כי הוא כבר נתקן, רק בשביל איזה ענין כו'.¹¹

            שמעתי מהזקן ר' אשר [גרוסמאן] שו"ב מניקאליאוו, שפעם אחת היה אדמו"ר בשקלאוו, והרב דשם הרה"ג ר' העניך¹² אמר לאדמו"ר נ"ע, שהוא רוצה גם-כן להיות חסיד. והשיב לו אדמו"ר, שהוא אינו שייך לזה, בלשון אשכנז: שהוא פון איין אנדער ליים [=מסוג אחר של חימר, טיט]. ושאל אצלו ר' העניך: מה זה הפירוש? ואמר לו אדמו"ר: הרי זה פיוט מפורש, "טיט עולם-הבא שממנו נצמחים החסידים" כו'.¹³

 

1. ראה חגיגה דף טו, א.

2. נוסחים שונים לשמועה זו, ראה: 'כתבי הרח"א ביחובסקי' עמ' קל-קלא; מדור 'סיפורי חסידים' בספר "למען ידעו.. בנים יוולדו" עמ' 210 אות ו; קונטרס 'רמ"ח אותיות' אות טז.

3. בס' השיחות 'תורת שלום' עמ' 46 (כאן בתרגום): כידוע שהבעש"ט אמר שיש בכחו לעלות בסערה השמימה כאליהו, אלא ש"רצוני לעבור ("דורכגיין") את ה'עפר אתה ואל עפר תשוב'". ובלקוטי-שיחות, ב, עמ' 515 הע' 5: ודלא כמסופר בשבחי הבעש"ט (קרוב לסופו) שנצטער הבעש"ט ע"ז. וש"נ להמשך בששה"ק תער"ב [עמ' א'רנז]: ..נשמות שלמטה הם מופשטים מהגשם לגמרי, וכמו.. האריז"ל והבעש"ט והקדוש [בן המגיד ממזריטש] נ"ע.. והנה ממה שא[מר] הבעש"ט ז"ל שביכולתו לעלות השמים כמו אלי' רק שרוצה דורך גיין מ"ש כי עפר אתה ואל עפר תשוב, נראה שנשמתו הי' מבחי' יחוד פנימי דאו"א והרוחניות שלו למטה הי' גם מצד הגוף, וכמו אלי' שהעפיפה שלו הי' מצד זיכוך הגוף כו' כנודע.

ובמסורת ברסלב (ס' 'אבני"ה ברזל', ירושלים תרצ"ה, עמ' לט): פ"א אמר הבעש"ט ז"ל, אם היה לי זוגתי הראשונה הייתי עולה למרום באמצע היום בשוק מעזבוז לעיני כל, ולא כמו אליהו שעלה במדבר.

4. בס' המאמרים עטר"ת עמ' תרעג: וידוע דהמגיד נ"ע בעת אמירת דא"ח הי' אומר שמעו סודות התורה.

5. הקריאה בכתה"י מסופקת, האם 'רש"ג' דהיינו ר' שמואל גרונם, או 'רש"ב' שהוא ר' שמואל בער מבוריסוב (שממנו קיבל רש"ג הרבה). וראה בהע' הבאה.

6. בס' השיחות 'תורת שלום' (עמ' 211), שרש"ג סיפר לפני אדמו"ר הרש"ב כדברים האלו על הרה"ק ר' ישראל מקוז'ניץ.

7. וכך כתב אדמו"ר הרש"ב עצמו באגרות קדשו (ב, עמ' תתקכה, אות תקמו): ..ואני שמעתי מכ"ק אדמו"ר [מהר"ש] זצוקללה"ה נ"ע בפ"א בחגה"ס שנכנסו אליו הרבה אנשים אחר התפלה לברכו בברכת יו"ט, ובתוך הדברים אמר, שהיה מכריך את אתרוגי קורפו בהמאשינע טליתם והי' משליכם באש.. ואמר עוד (כמדומה בשם רבינו [הזקן] נ"ע), ומה שהרב [ר' לוי יצחק] מבא"ד זצ"ל בירך דוקא על אתרוג קורפו, הנה בשבילו נפל גרעין מאתרוג וצמח אילן ואתרוג, והוא שבא לידו. והביא ראי' לזה, שהרב המגיד ממעזריטש ז"ל הי' ירא מרעם ולא שמע רעם מעולם. עכ"ל. וראה עוד ב'אוצר מנהגי חב"ד' לסוכות (עמ' רעז-רעח). וש"נ לנוסח המובא ב'רשימות' כ"ק רבינו (ד, עמ' 19), ובנוסח שלם יותר ב'ימי מלך' (א, עמ' 229).

8. על הקבלה בשם אדמו"ר הזקן ראה ב'אוצר מנהגים' הנ"ל (עמ' ערה ואילך).

9. מסופקני קצת האם הקטעים מכאן ואילך הם המשך ישיר לקודמים להם.

10. לא מצאתי ידיעות נוספות אודות מנורה זו. וראה באג"ק הריי"צ (א, עמ' שכז): לקחו [השלטונות] מכל אשר הי' בביתנו, הבגדים, והכלי בית, ואשר הי' לנו מנחלת וירושת אבות (וראה עוד בעמ' רכ שם; ובהע' לעמ' קעט: ובאחד הימים באו למעון בן רבינו שליט"א, ויקחו כל אשר לו.. כלי כסף שהי' להם בירושה מדור דור). ובאגרת נוספת (יד, עמ' כח): ולקחו כל אשר הי' בבית מבגדים וכסף, הכלים הישנים וכלי הבית.. וגם דרך אגב נגנבו כמה חפצים יקרים. עכ"ל. יתכן וגם המנורה נשדדה באותו זמן. אבל הקערה נשארה בבית הרב, וראה המובא ב'אוצר מנהגי חב"ד' לפסח (עמ' קיד).

11. ראה ב'כתבי הרח"א ביחובסקי' (עמ' צח-צט) סיפור בשם אדמו"ר מהר"ש, ובהמשך לו (כשהכותב עצמו מסתפק אם יש שייכות בין שני הסיפורים): מר' מרדכי זעליג [ששימש את אדמו"ר הצ"צ] שמעתי, ששמע מאדמו"ר ה"מגן אבות" מקופ?וסט (קודם ה"קידוש"), שאדמו"ר האמצעי היה רגיל להיכנס [לאדמו"ר הזקן] לסעודה אחרי ה"קידוש", אך באותה שבת היתה הדלת נעולה, והמתין האמצעי עד שנפתחה הדלת. וכשנפתחה אמר לו אדמו"ר הזקן: היה אצלי אורח, הש"ך, בדבר השא?לה.

12. אביו של הרה"ח ר' פנחס שיק (רויזעס) משקלוב. ראה: 'בית רבי' (א, עמ' 140); 'הערות וציונים' מכ"ק רבינו לס' מאמרי אדמו"ר הזקן 'הנחות הר"פ' (עמ' קצא).

13. הוא ב'יוצר' לשבת שלפני שבועות, הפותח "אהלל": טיט העולם הבא שחסידים מנו נצמחים (תודתי לר' שמואל אשכנזי שי' שהראה לי את הפיוט הזה, והוסיף, שב'אותיות דר' עקיבא' אות ט' נאמר: טיטו של עולם הבא שהצדיקים מציצין הימנו וכו').

 

 

פרשת פרסום רשימותיו של הרב"ש ע"ה.

 

            בתחילת שנת תשנ"ח החלו לטפטף קטעים קטעים מ"רשימותיו של אחד מזקני החסידים" מתקופת אדמו"ר הרש"ב, תחילה בגליונות אהל"ת, ואחר-כך בעתון שאכננו "ביקור מומין" (להלן: ב"מ), כי שם ישכנו מבקרי מומין שמלאכתם לחטט ולנקר אחר מומי זולתם, לארוב להם, לעוט עליהם ולפרסמם.

            רק כעבור יותר משנה, בחודש טבת תשנ"ט (ב"מ גל' 213), נחשפה זהותו של "אותו זקן", שאינו אלא הרה"ח ר' ברוך שניאור ע"ה – זקינו של רבינו זצ"ל.

            ב'מבוא' לפרק שנדפס באותו גליון מרגיש עורך ה'יומן' צורך להסביר את פשר ההסוואה שנקט בה עד כה, שהרי מעשים מעין אלו טיבם להחשיד את עושיהם, שאם העלימו, כנראה שהיתה להם סיבה טובה להעלים. ובסגנון הימים ההם: רשימות אלו גנובות הן בידכן!

            ומהו ההסבר שיסיר מעליו את החשד הכבד הזה? הנה הוא לפניכם:

            "בשנת תשנ"ח נמסר לי העתק מיומן שרשם לעצמו הרב"ש.. לפני בקשת מוסר היומן, ומסיבות השמורות עמו, פרסמתי פרקים מתוך היומן הזה – בעיבוד קל של סגנון – בהודעה שהם 'מיומנו של אחד מזקני החסידים המקורבים לכ"ק אדמו"ר מהורש"ב', ורק מי שהכיר את תולדות הרב"ש והמסופר עליו.. יכל לשער מיהו הכותב.. [כאן מפורטים גל' ב"מ שבהם נתפרסמו פרקים מה'יומן' עד כה, והכותב ממשיך ומסביר]:

            "כעת, לרגל היאר-צייט של הרב"ש.. קבלנו אישור לפרסם לראשונה את זהותו של בעליו, ובכך להאיר באור מיוחד הן את המתפרסם עד כה, ובפרט את שאנו עתידים לפרסם..".

            במלים אחרות: מי שחשד בנו שגנבנו את ה'יומן', יכול להמשיך ולחשוד, מאחר ואין לנו שום הסבר מדוע רשימות שהושגו ביושר, יבואו לפרסום רק בדרך של הסוואה והטעייה. ומה לנו מיהו הגנב, האם חברי המערכת או אותו "אחד מידידינו, החפץ בעילום שמו"?

            מי שיטרח לעקוב אחרי פירוט גל' הב"מ שבהם נתפרסמו הפרקים הקודמים (שהביאם הכותב ב'מבוא' הנ"ל), יווכח שהכותב "שכח" משום מה למנות את הנדפס בגל' 167, ו"מסיבות השמורות עמו" העלים את המידע הזה מן הקוראים. וזאת על שום מה?

            ניתי ספר ונחזי: הקטע הראשון נדפס אחר-כך בגל' 206, והקטע השני בגל' 215. השוואה בין שני ה"נוסחים" חושפת את שיטת "היד החופשית" ו"היד הזדונית" שבה נקטו עורכי ה'יומן' "מסיבות השמורות עמהם": בקטע הראשון הכתירו את אדמו"ר הרש"ב פעמיים בתואר 'נ"ע' בעודו בחיים חיותו בעלמא דין, ומנגד השמיטו את ה'נ"ע זיע"א' מאדמו"ר מהר"ש ואת ה'תחי' לאיט"א' מהרבנית רבקה!

            בקטע השני הצליחו העורכים לבלבל גם את עצמם, וכך מופיע אדמו"ר הרש"ב פעם כ'נ"ע' ופעם כ'שליט"א'...

            ולשווא יחפש שם הקורא "הערת הבהרה" שהעורכים הטילו שינויי סגנון כלשהם בדברים הללו!

            ב'מבוא' הנ"ל מיתמם עורך ה'יומן' וכותב: "מי שהכיר את תולדות הרב"ש והמסופר עליו.. יכל לשער מיהו הכותב".

האומנם? הרי הקורא לתומו בגל' 169 (שגם שם "שכחו" להודיע לקוראים כי שלחו יד בסגנון הרשימות) מבחין שם במשפט: "ועמד שם גם הרב ברוך שניאור.. ושאל הרבי ממנו.. וענה לו..", והעורך מצדו משער ומעיר על אתר, ש"כנראה הכוונה" לרב"ש שניאורסון זקינו של הרבי.

אם-כן, כיצד ניתן היה לשער שרב"ש הוא הכותב? הרי מכאן מוכח כאלף עדים שלא הרב"ש הוא בעל ה'יומן'!

וכך בגל' 174 נזכר הרה"ק ר' ברוך שלום בן הצ"צ, והקורא התמים למד מכאן שאילו הרב"ש הוא בעל ה'יומן', היה מזכיר אותו כ"זקיני", והרי "לא יעלה על הדעת" שהעורך ישלח ידו בלשונו של הרב"ש ולא יודיע על כך ברמז כלשהו!

עד שאותו קטע חזר ונדפס בגל' 223, וכמובן ששם הנוסח הוא כיאות: 'כ"ק זקני, הרב ברוך שלום'... (אך עדיין זקוקים אנו לביאור, מדוע בגל' 174 נאמר שהדיבורים הללו היו בסעודת יום הש"ק, ואילו בגל' 223 – שהם מדיבורי סעודת מלוה-מלכה?).

ומאותו גל' מתברר גם, שהסיפור ש"אותו זקן" שם בפי זולתו (כפי שנדפס באהל"ת ש"פ וירא תשנ"ח), לא אירע אלא בו בעצמו...

וביום מן הימים יתברר בעז"ה, האם המסופר ברשימתו הנדפסת בגל' 206 אודות שאלתו של "אחד החסידים" אכן תואם למקור, או שגם פה נעשה "שיפוץ" לצורך הסוואה וטשטוש, או מכל טעם אחר "השמור עם העורכים".

ואולי גם נזכה לרשימותיהם המקוריות של אדמו"ר הריי"צ, הרבנית רבקה ורא"ח אלטהויז, שבכולם עשו העורכים כבתוך שלהם ו"שיפצום" בהתאם לעניות דעתם.

והנה לאחרונה נתגלגלה זכות על-ידי, ובגל' 258 של ב"מ שיחרר משפץ ה'יומן' פרטים נוספים שהיו חסויים עד כה, וביניהם, שרשימותיו של הרב"ש היו למראה עיניו של אדמו"ר הריי"צ, וגם למראה עיניו של רבינו!

אם נצא מנקודת הנחה, שאותו אדם "החפץ בעילום שמו" לא נהג בגסות-רוח, ולא השאיל לרבי את יומנו של זקינו בתנאי שיחזירן ל"בעליהן" ובתנאי נוסף שלא יעשה מהן העתק לעצמו, נגיע למסקנה פשוטה: רשימות אלו נגנבו מחדרו של הרבי!

ובזה נבין את תשוקתו וחפצו של הגנב לעילום שמו...

ולנימוקיהם של עורכי ב"מ בענין זה, יש להתייחס כמו ל"הבהרה" שניתנה מאתם (בגל' 166) אודות "יומנו הפרטי" של ר' אליהו חיים אלטהויז (שבעצם אינו 'יומן', אלא מכתבים, חלקם אל אדמו"ר הריי"צ), שלדבריהם נמסר גם הוא ע"י אחד הקוראים הצנועים החפץ בעילום שמו.

ומה נפלאות הן דרכי ההשגחה, שבאותו גליון שבו נדפסו לראשונה הרשימות ה"משופצות" של הרב"ש, מתריעים הם (בעמ' 35) נגד הדפסת הכתבים שנלקחו-נגנבו מחדרו וביתו של הרבי! (כשהכוונה אינה לגנב שלהם, אלא לאלו שהרבי עצמו מינה אותם לבעלים של רכושו, במעמדם ובחתימת-ידם של {כל} המזכירים. וד"ל).

בגל' 258 הנ"ל, מתרעם עורך ה'יומן' על שהרשיתי לעצמי להוסיף את הביטוי 'עכ"ל' בסיום הציטוט מרשימתו של הרב"ש, שהרי "כשפרסמתי את רשימותיו של הרב"ש דייקתי להבהיר שרשימותיו עברו תיקוני לשון וסגנון". עכ"ל.

אבל לעיל כבר הצבענו על העובדה, שלא תמיד טרחו המשפצים להודיע על ידם החופשית (ודוקא במקומות שידיעה זו חיונית ביותר!). ואילו ביודעי ספר עסקינן, הייתי מתפלא שנעלם מהם הכלל (המובא ב'כללי הפוסקים' שב'שדי-חמד' סי' טז אות סג), שמשמעותו של הלשון 'עכ"ל' היא, שזהו {תוכן} דברי הספר, ולא שהוא לשון הספר ממש. וכך גם כתב רבינו ב"הערות ותיקונים" לס' התניא (דף פג, א), ש'עכ"ל' "אפשר לומר גם אם הוא בשינוי לשון קצת (מובא בשם הרמ"א בד"מ)" – וכוונתו למובא בשד"ח שם.

ושמא ידוע להם שהם "תיקנו" כל-כך עד שאפילו התוכן אינו דומה למקור? ובכל אופן, עורך ה'יומן' לא הראה שבקטע דנן יש הבדלים כלשהם בין לשון המקור לבין הלשון שהבאתי במאמרי.

והנה, הרשימה המוגשת לפניכם בזה, היתה לעיני לפני למעלה משלושים שנה, ובשנת תש"מ הדפסתי ממנה בס' 'מגדל עז' (עמ' קנה-קנו. ולא כטעותו של ק.ש. הסבור שרע"ז סלונים הוא בעל ההוספות הללו), אחר-כך חזרה ונתעלמה ממני, עד שלאחרונה נמצאה שוב בגנזיו של הרה"ח ר' דובער וולף שי' (כיצד הגיעה לשם הרשימה לפני עשרות שנים? צא ולמד מב"מ גל' 176 עמ' 40, שאפילו ק.ש. אינו זוכר בדיוק את פרטי מקור מוצאו של מסמך שהגיע לידיו).

כאמור בפתיחת הדברים, אין וודאות מוחלטת שאכן אלו רשימותיו של הרב"ש ע"ה, ורק ההשוואות ל'יומנים' הנדפסים, ומה שנוסף בגל' 258 הנ"ל, שהוא לא היה כותב מדי יום ביומו, ופעמים רבות כתב ברצף אחד מאורעות שאירעו בזמנים שונים ללא מוקדם ומאוחר, הן שמאששות את ההשערה הזו.

קשה גם להחליט בבירור האם לפנינו כתיבת ידו של הרב"ש או רק העתקה ממנה, מאחר שאע"פ שבגל' 213 של ב"מ ניתן צילום של קטע 'יומן' "בכתב-ידו של הרב"ש", אבל בעמוד שלפניו נאמר מפורש שהגיע לידיהם "{העתק}" בלבד! ואילו בגל' 258 הנ"ל רואים אנו שוב שהיה לפניהם ה'יומן' המקורי ולא העתקה גרידא, שהרי מתואר שם {בדיוק} כיצד הקטע דביה עסיקנא נכתב ע"י הרב"ש עצמו בין השיטין ובצד הגליון!

לסיום, אני מבקש את סליחת קוראי 'כפר חב"ד' על שהדרכתי את מנוחתם בקריאת מאמר מסוג המאמרים הנפוצים בב"מ, וגם את סליחת המערכת על שנאלצה לסטות מעקרונותיה ולפרסם מאמר מסוג זה.

על העתון ב"מ ניתן להמליץ את דברי הגמ' (ב"ק פז, א) על אלו שפגיעתן רעה: החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין; מי שמשתמש בדבר שנלקח מהם (או שנדמה להם כך) חייב להזכיר את שמם המפורש (גם באותם מקרים שהם עצמם לא גילו את מקור הדברים), ובאם לאו – מתחייב במאמרי גינוי; והם שנהגו כן באחרים פטורים מלהזכירם, וגם נפטרים מתגובות דומות, מאחר ומערכות העתונים המכבדים את עצמם נזהרות מלהתעסק אתם (כדברי אדמו"ר הזקן ב'תניא' פרק כח עמ' 70), ואפילו לא לפרש בשמם.

כמה פעמים נזדעק ק.ש. במאמרים ארוכים ומפורטים בב"מ על שאין מזכירים את שמם על דברים ש(אולי) נלקחו מהם, ולא ראיתי שבמאמרו בגל' 245 יפרש מהיכן נטל את צילום מכתבו של הרבי ואת צילום הכתי"ק שבעמ' 63, וגם לא מחה בידידיו שלא ציינו מהיכן נטלו את צילום מכתבו של אדמו"ר הריי"צ ושאר הפריטים שבגל' 254 עמ' 39.

המאמר "רבותינו נשיאינו חוגגים ל"ג בעומר" שבגל' 180 (עמ' 33-32) לא נלקט מהמקורות המצויינים שם, אלא נעתק מהפרק "ל"ג בעומר אצל רבוה"ק" שב'אוצר מנהגי חב"ד' לפסח (עמ' ערב ואילך). וגם מי שאינו חוקר דקדקן כמו ק.ש. יוכל להיווכח בכך בנקל.

צילום הפיתקה הידועה בכתי"ק של הרבי אודות משפט הספרים, נתפרסמה לראשונה ע"י הר"י קרינסקי שי' ב'כפר חב"ד', ואילו בב"מ גל' 71 עמ' 31 נדפס הצילום ללא איזכור מקורו.

ועוד יש דוגמאות כהנה וכהנה לרוב, ולא באתי לירד ולדקדק עמם בטענות ילדותיות כדרכם, אלא רק להצביע על כך שהם שנטלו מאחרים פטורין.

                                                       (כפר חב"ד גל' 887)