מאמרים

סיפורים שסופרו באוטבוצק ובוורשא

כפר חב״ד

רשימות וסיפורים שנרשמו ע"י תלמידי ישיבת חב"ד בריגא ובאוטבוצק ונמצאו בכרך כת"י שבמחלקת כתה"י של הספריה הלאומית בירושלים. כולל סיפורים ופתגמים שסופרו ע"י "חדב"נ הרמ"ש" [אדמו"ר זי"ע] מה ששמע מחותנו אדמו"ר הריי"צ, וכן אמרותיו וסיפוריו של הרה"ח ר' יצחק הלוי הורביץ (מתמיד) הי"ד. עם השוואות, הערות וציונים.

סיפורים שסופרו באוטבוצק ובוורשא

 

[סיפורים שסופרו כנראה ע"י אדמו"ר זי"ע בשם אדמו"ר הריי"צ]

[א]

מעשה בהצ"צ שישב ולמד עם אדמו"ר מוהר"ש, ואמר הצ"צ שצריך ידיעה מפטרבורג (ואמר לו אדמו"ר מוהר"ש: נוא), וקרא הצ"צ להירשיל השווארצין1 ואמר לו שילבש את עצמו ולבש את עצמו ובא אליו. ואמר לו הצ"צ שילך לוויטעפסק וישאל שם על דירת ר' ... הוא היה עסקן בצרכי ציבור והיה כפוף לליובאוויטש. ולקח פתקה והניח להירשיל בהקעשינע [=בכיסו] ונתן לו כוס משקה והניח ידו על מצחו והלך, ובאיזה שעות בא בחזרה עם תשובה.

והענין, בפטרבורג היה שם מיניסטיר אחד ורצה לעשות גזירות על היהודים וכתב גזירות, והיה אצלו הכל מוכן, ורק שהקיסר היה צריך לחתום. וכשנתוודע הגביר מהמיניסטער שמבקש אצלו שלשים אלפים רו"כ ואז לא יעשה הגזירות, ובאם לאו אז הכל מוכן ויעשה תיכף הגזירות, וכתב לו הצ"צ במכתב וז"ל "עזי בזמרת י' ויהי ישועה". והשיב לו הגביר כי רצה בזו השעה ליתן המעות להשליח שבא אצלו עכשיו מפטרבורג, כי אם לא יתן אז יתחדש למחר הגזירות. אך מאחר שכתב הצ"צ שלא יתן לא נתן.

והמעשה היה כי המיניסטער עמד על הבאלקאן [=מרפסת] אצל המעקה, ונשבר המעקה ונפל ונשבר והעץ הכה את מוחו ומת, והגזירה לא נעשה בעזה"ש.2

[ב]

            ר' מיכל א?פ?א?טשקער היה מתלמידי אדמו"ר הזקן; אצל אדמו"ר האמצעי היה ארבע פעמים ולא נסע אליו יותר, ואמר שאין הוא יכול לעמוד עמו תחת גג אחד. אל אדמו"ר הצ"צ לא נסע, ואמר שאין הוא יכול לעמוד עמו על לוח-עץ אחד [שבריצפת הבית].

            אבל אם מישהו מהנוסעים לליובאוויטש היה עובר דרכו, היה נושא את אמתחתו ומלווהו למרחק שלוש פרסאות. וכשחזר אדם מליובאוויטש דרך ביתו, היה ר' מיכל מכהו על לחיו ומצווה עליו: אמור מה שמעת!3

[ג]

            הרשב"ץ [ר' שמואל בצלאל ש??פ?ט?ל] היה תלמידו של ר' מיכל, וגם ראה את חסידי אדמו"ר הזקן בעירו שוונציאן.4

            כשהיה בן תשע-עשרה הלך אל הצמח-צדק; הוא יצא מביתו של ר' מיכל בפ' נח, והגיע לליובאוויטש ביום חמישי בשבוע של פרשת משפטים.

            ר' מיכל שלח אתו 'פ??"נ' [=פדיון-נפש] אל הצ"צ, והזהיר אותו באזהרה נוראה שלא יקראהו, ובאם לא ישמע לו אזי ח"ו לא יתקיימו בניו! אך הוא לא התאפק, ובדרך הביט במכתבו של הר"ר מיכל, ולא ראה בו כלום אלא נייר חלק בלבד!

            הרשב"ץ בא לליובאוויטש עייף מן הדרך, סר אל ה"מנין" ששם למדו ה"יושבים" בליובאוויטש, נשכב ליד התנור ונרדם (ובליובאוויטש לא היה שייך לישון בליל שישי ובמוצאי-שבת).

            והנה בא ר' חיים בער משרת הצ"צ ושאל: האם נמצא כאן אורח שהביא מכתב מר' מיכל? ואיש מה"יושבים" לא ידע מה לענות לו. הלך ר' חיים בער, וחזר שוב כעבור זמן מה באותה שאלה, וכך גם פעם שלישית ורביעית, ורק בפעם ההיא התעורר הרשב"ץ ואמר שהוא זה הבא מר' מיכל ובידו מכתב אל הרבי.

            נזף בו ר' חיים בער, ואמר לו שכבר ארבע פעמים הרבי שלח אותו לבית-המדרש, והוא שוכב לו וישן! "ועכשיו בוא מיד אל הרבי"!

            ניסה הרשב"ץ לטעון שהוא רוצה ללכת קודם ולטבול במקוה, כי איך יכנס כך אל הרבי כשרק עתה קם משנתו?! אבל ר' חיים בער לא הקשיב לו כלל, תפס אותו בבגדו והכניסו לחדר הרבי.

            הרשב"ץ נשאר עומד כעמוד אבן. ניגש אליו הצ"צ, הוציא מכיסו את ה'פ"נ' וקרא בו, ואמר לרשב"ץ: א? יו?נגערמא?ן דא?רף פא?לגין ווא?ס מיא זא?גט! [=אברך צריך לציית למה שאומרים לו]!

            אז תפס בו ר' חיים בער בשנית, והוציא אותו מן החדר.

[ד]

            שישה שבועות בלבד למד הרשב"ץ דא"ח עם אדמו"ר [הרש"ב] נ"ע.5 אחר-כך אירע שבאמצע תפילתו של אדמו"ר נ"ע החל לזוב דם מחוטמו והוא לא הרגיש, אדמו"ר מוהר"ש תפס בשתי אצבעותיו בגובה החוטם בין העיניים ופסק הדם, וכל אותה עת המשיך אדמו"ר הרש"ב בתפילתו ולא הרגיש דבר.

            החסיד ר' זלמן [זלטופולסקי] פרץ בצעקות שהרשב"ץ אחראי לזה, והכל בגלל שהוא מדבר עם הרש"ב על "עבודה"! ואז בטל סדר לימודם.

            הרשב"ץ התרעם מאוד על ר' זלמן ואמר לו: גזלן! ווא?ס הא?סטו? גיהא?ט צו מיר?! [=גזלן! מה היה לך עלי]?! וגם אדמו"ר נ"ע התרעם עליו. ואמר אדמו"ר נ"ע, שהוא מכיר טובה לרשב"ץ, כי היתה לו פעולה גדולה באותם השבועות שלמדו יחדיו.

            הרשב"ץ למד גם עם אדמו"ר [הריי"צ] שליט"א, והיה ישן עמו בחדר אחד. וסיפר אדמו"ר שליט"א, שהרשב"ץ היה מקיצו בשעה 1 בלילה ואומר לו: קו?ם! והנה ה' ניצב עליו!

            הרשב"ץ היה חסיד של אדמו"ר הצ"צ; אחרי הסתלקות הצ"צ, מתחילה לא רצה אדמו"ר מוהר"ש לקבל את הרשב"ץ כחסיד, ורק בדוחק קיבל אותו. גם מאדמו"ר [הרש"ב] נ"ע ביקש הרשב"ץ שיקבלו לחסיד, אבל הרבי לא הסכים.

            פעם נכנס הרשב"ץ לאדמו"ר נ"ע ומסר לו "פדיון" שיקבל אותו לחסיד, אבל הרבי הראה בידיו כאומר: "מה באת אלי"? בכה הרשב"ץ, אבל הרבי לא קיבלו. כשיצא הרשב"ץ את חדרו של הרבי נתעלף, ואמר "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה'". והוא היה אז כבן שישים-וחמש שנה!

            (כל זה שמעתי מהרמ"מ [אדמו"ר זי"ע], ששמע מאדמו"ר [הריי"צ] שליט"א, שראה זאת מאחורי הפתח).

[ה]

            אצל הצ"צ בשנים הקודמות היתה ישיבה ובה למעלה ממאה "יושבים" שישבו ולמדו. לפעמים היה הצ"צ מבאר לפניהם איזו סוגיה, והנכנסים אליו היו על-פי [בניו] הרי"ל ומהרי"נ. בשנים האחרונות היה זה לעתים רחוקות, מפני [חסר]. והרשב"ץ שמע מהצ"צ רק ארבע פעמים. אחר-כך, כשהלשינו על הצ"צ שמחזיק מ?ר?ג?ל?ים ("שפיאנין"), נתבטל הענין. והיו גדולים [חסר].6

[ו]

            מעשה עם הלאוואוט עם ה'שער הכולל' שהגיה אדמו"ר נ"ע.7

[ז]

            בשבת חול-המועד לא אמר אדמו"ר שליט"א "שלום עליכם".8

[ח]

            אדמו"ר מוהר"ש אמר, שהוא לא נתייגע מעולם בלימוד. פעם, כשהיה בן שמונה שנים, קרא אותו אדמו"ר הצ"צ וציוה עליו ללמוד מסכת מנחות. אחרי זמן מה שאל אותו הצ"צ אם כבר גמר, והשיב בחיוב. שאל אותו הצ"צ: כיצד למדת סוגיא פלונית? השיב המהר"ש: כמו כל הגמרא!

            נתאנח הצ"צ ואמר: א?ז מען הא?רעוועט ניט, איז וויא קא?ן מען קא?נין לערנין?! [=אם אין מתייגעים בלימוד, איך יכולים לדעת ללמוד]?!

            התחיל אז המהר"ש בסדר של לימוד ביגיעה, אך הדבר לא נמשך זמן רב, היות וצצו לו אבעבועות במצחו. אבל אחר-כך הא?ט ער א?ן גישטעלט דעם כח העיון וויא א? זייגער [=הוא "כ?י?ו?ן" את כח העיון כמו שעון].9

[ט]

בשנת תרנ"ה, בשבת הראשונה שאחר הפסח, קרא אדמו"ר [הרש"ב] נ"ע את אדמו"ר [הריי"צ] שליט"א, ואמר לו שאת ה"פרק" [ב"פרקי אבות"] צריכים ללמוד מתוך גמרא של ש"ס וילנא, שיש שם הרבה פירושים, וכל המרבה הרי זה משובח. וזה לא צריך להימשך זמן ארוך.

כשגמר נכנס אל אביו, ולקח אדמו"ר נ"ע מאמר קצר ממאמרי אדמו"ר מוהר"ש, מהמשך "מצה זו" [דשנת תר"מ], ובו שתי "אותיות" [=סעיפים], וציוה עליו ללמוד אותו היטב ולהיכנס אליו שוב.

כמובן  מספר אדמו"ר  כשאמר לו "ללמוד היטב", היה עליו ללמוד "היטב". והרי עד השעה השביעית היה לומד ב"חדר", וכך נמשך עד יום שלישי ועדיין לא נכנס אליו. קרא אותו אדמו"ר נ"ע אליו ואמר לו: נו?! השיב לו אדמו"ר שהוא עדיין לא מוכן.

חזר לו אדמו"ר נ"ע שלוש פעמים את המאמר, ואחר-כך, ביום חמישי אמר לו: איך הא?ב? דיר צו?א פא?ר דא?נקין [=עלי להודות לך], כי על-ידי שאמר לפניו את המאמר, נזכר המשך סיפור שהיו אז בשעת אמירת המאמר, כי אדמו"ר מוהר"ש אמר לו שיחזור את המאמר הזה שלושים-ושש פעמים, בדיבור (וגם במחשבה).10

[י]

            בווין שאל אברך אחד את אדמו"ר שליט"א: בשלמא לימוד התורה הנגלית נותן חיזוק, אבל מהו עניינו של לימוד המוסר והחסידות?

            השיב לו אדמו"ר שליט"א: לפני שעושים זריקה, מנקים בספירט (כוהל) את המקום שבו יתנו את הזריקה; ואפשר לשאול: בשלמא הזריקה עצמה ניתנת לחיזוק ולרפואה, אבל לשם מה הרחיצה? אלא, כדי שבשעה שמזריקים לתוך הגוף, לא יכנס גם לכלוך שעלול להזיק חס-ושלום. וכך הוא גם בלימוד הנגלה, שצריכים גם את הרחיצה של מוסר וחסידות כדי שלא יקלקל וכו'.

            ונתפעל האברך מאוד.11

[יא]

            אדמו"ר מוהר"ש אמר, שאכילת האפיקומן היא במקום אכילת קרבן הפסח, והצדיק מרגיש באכילה זו את טעמו של הקרבן.

            אדמו"ר [הרש"ב] נ"ע היה באותה שעה כבן תשע שנים, וכששמע את הדברים הללו פרש לקרן זוית ופרץ בבכי, וגם למחרת המשיך לבכות, עד כי לערב נפל לרגלי אביו ונשקן וביקש ממנו, היות והוא אינו בעל עבירה ח"ו, שיעזרהו ה' יתברך שגם הוא יזכה לטעום את טעמו של קרבן הפסח!

            השיב לו אביו אדמו"ר מוהר"ש, שלזה מגיע האדם לפי ערך האהבה והיראה שיש לו.

            כעבור שנים רבות, כשאדמו"ר נ"ע סיפר זאת לבנו אדמו"ר [הריי"צ] שליט"א, אמר, שעכשיו רואה הוא שאין צריכים "צוא חאפין זיך" [=להיתפס] למה שלמעלה ממדריגתו. והוסיף, כשביקש זאת בילדותו היה תמים.

[יב]

            בשם הרמ"מ שי' מכ"ק:

            פעם ביקש אדמו"ר הזקן, ביום-הכיפורים, שימהרו לסיים את תפילת שחרית, פשט את טליתו, התלבש והלך לאחד המבואות, נכנס לבית קטן שבו היתה יולדת, בקע עצים והבעיר אש, בישל דייסה ונתן ליולדת לאכול (כמובן שהיא היתה במצב של סכנה).

            אחר-כך צעקו המתנגדים על שאדמו"ר הזקן הבעיר אש ביום-הכיפורים, ושאלו את אדמו"ר, הרי היה יכול לצוות על מישהו אחר לעשות את כל המלאכה, והשיב אדמו"ר ש"מצוה בגדול", ולא מצא מישהו גדול ממנו.12

            ואמר כ"ק, שתשובה זו היא מעין מה שאירע אצל ר' יהושע צייטליש בשקלוב, ששאל את אדמו"ר הזקן מדוע נוסע הוא במרכבה יפה שכזו עם שלושה סוסים, והשיב אדמו"ר, מפני שהיא נוסעת במהירות. ועוד שאל אותו, מדוע הולך בלבוש פרווה משובח (פרוות שועל), והשיב אדמו"ר, מפני שהיא מחממת מאוד. והשאלה השלישית היתה [מדוע אוכל הוא בשר עוף].13

 

ב"ה אור ליום ג' ה' עשי"ת תרצ"ז שעה שישית וחצי

במוצש"ק ד' דעשי"ת היה פארבריינגין

ונתקבצו יחד הר"י מתמיד ור"ל שמניש(?) ור"מ חפץ ועוד, וסיפרו מעשיות מבהילות.

וכמה שרשום בזכרוני אכתוב בעזה"ש ית'

[יג]

ר"י מתמיד14 סיפר:

פעם היתה אסיפה אצל ר' זוסיא באניפולי, וכל התלמידים היו יושבים שורות שורות, פניהם לכותל אחד שהיה ללא חלון ואחוריהם אל הפתח, ור' זוסיא יושב כנגדם.

לפתע קם הר"ר זוסיא ממקומו ועמד על רגליו, וכל התלמידים קמו גם הם, אבל הם לא יכלו לראות מפני מי קם הר"ר זוסיא.

והנה נכנס אדמו"ר הזקן והוא לבוש פרווה ועליה חגורה, וניגש לר' זוסיא. נתן לו הר"ר זוסיא "שלום" ושאל אותו: מה הבאתם מה"גרא?ב?ע ליטא" [=מליטא המגושמת]? (כך כינו תלמידי המגיד ממזריטש את ליטא).

הוציא אדמו"ר הזקן כתבים מחיקו ונתן לר' זוסיא, הביט ר' זוסיא בכתבים ואמר: ליכטיג! ליכטיג! [=אור! אור!].

נתנו כל התלמידים "שלום" לאדמו"ר הזקן, ואחר-כך הלכו לישון. ביתו של הר"ר זוסיא היה צר מהכיל את התלמידים, והתלמידים הגדולים הלכו לישון בביתו של הר"ר ליב הכהן, ואף שגם אצלו היה רק אחד אחד, אבל התנור שבביתו היה גדול, ויכלו לישון על התנור.

גם הר"ר ליב עיין בכתבים, "הא?ט ער זיך א?נגיהויב?ען ב?רענין" [=נתלקחה אש בקרבו], ורץ לר' זוסיא. וגם אצל הר"ר זוסיא "הא?ט א?נגיהויב?ען ב?רענין", ורץ לר' ליב. "או?ן ס'הא?ט גיב?רענט"! [=ונתלקחה להבה]!

אחר-כך אמרו השניים לאדמו"ר הזקן, שצריכים להדפיס את הספר; פרץ אדמו"ר בבכי ואמר: הגדולים אינם זקוקים לספר זה, ולקטנים לא תהיה ממנו תועלת.

השיבו לו הצדיקים: הגדולים צריכים לזה וגם לקטנים תהיה תועלת!

לפיכך, כשהחליט אדמו"ר הזקן להדפיס את ה'תניא', שלח אליהם לקבל מהם "הסכמה".15

[יד]

            פעם שכב ר' זוסיא והיה רועד ומפחד. שאל אותו בנו מה לו, והשיב לו: האם אינך רואה כיצד הכותל מזדעזע?! נשמה דאצילות קריבה והולכת לכאן!

            וזה היה אדמו"ר הזקן שהלך אליו.

            ואמר הבן: ראיתי את אבי רועד ומזדעזע, אבל שהכותל מזדעזע, את זה לא ראיתי.16

[טו]

בעיירה סמוכה לליאזני התגורר מלמד שהחזיק שם בית-מרזח, וה"מלמדות" היתה מתקיימת בליאזני; באחד הלילות (כמדומני שהיה זה בחורף) שמע דפיקות בדלת, וכשפתח ראה והנה פריץ שתעה בדרכו והוא מבקש מקום ללון. ישן הפריץ על התנור, ואחרי שנסע בבוקר לדרכו מצאו על התנור ארנק ובו כסף רב מאוד.

חששו האנשים שמא יעלילו עליהם שהם גנבו את הארנק מכיסו של הפריץ, ושמא זהו הפריץ של האיזור ויוכל לגרשם מאחוזותיו, ונתייראו מאוד. בין כך ובין כך הגיעה שעתו של המלמד לנסוע לעבודתו בליאזני, ואמרו לו בני-ביתו שיכנס לאדמו"ר הזקן וישאל בעצתו.

אין לך ממה לפחד  הרגיע אדמו"ר את המלמד  "מציאה כשירה" שלח לך הקב"ה; אך אל תפרסם את הענין ואל תתראה כעשיר, תמשיך במלאכת ה"מלמדות", אבל את בית-המרזח שלך תוכל להרחיב.

עשה המלמד כעצת אדמו"ר, וכעבור זמן מה שאל שנית מה לעשות במותר המעות. יעץ לו הרבי לפתוח חנות, וכעבור זמן נוסף יעץ לו להרחיב את החנות ואת בית-המרזח, עד שיום אחד אמר לו שהגיעה השעה שהוא יכול כבר להתראות כעשיר.

אמר לו הרבי שיסע לחו"ל ויקח עמו את מעותיו, וציוה עליו להביא לו משם מתנה. חזר המלמד מחו"ל והביא לאדמו"ר קופסת כסף יקרה, ואמר לו הרבי שאכן זו מתנה מכובדת, אבל לא לכך נתכווין!

כשנסע בפעם השניה אמר לו אדמו"ר שוב שיביא לו מתנה, טובה יותר מהקודמת, אך גם על המתנה השניה אמר הרבי שלא לכך היתה כוונתו!

            בפעם השלישית אמר לו אדמו"ר, שיקנה כרטיס ישיבה בתיאטרון, וילך לישב שם. עשה האיש כדבריו, ישב בתיאטרון ונרדם. כששומר הבית עמד לסגור את דלתות האולם, ראה והנה איש יושב באחד המושבים. הקיץ אותו ושאלו מאין הוא, וכששמע שהוא מליאזני שאל אותו אם הוא מכיר את ר' זלמן (וכמדומה שנתן לו מכתב לאדמו"ר).

            כשחזר לאדמו"ר הזקן אמר לו הרבי, שאכן לכך נתכווין, וכשיסע בפעם הבאה יבוא לאדמו"ר ויקח מכתב עבור שומר התיאטרון. ובנסיעתו הבאה נתן לו אדמו"ר חבילת כתבים חתומה, וציוה עליו שלא יניחם ביד אותו אדם אלא יחזירה לאדמו"ר (וזה היה ה'תניא').

            שומר התיאטרון אכן מיאן להוציא את הכתבים מידיו, עד שאמר לו החסיד שאדמו"ר ציוה עליו בפירוש להחזירם לו (וכמדומה שהאיש אמר שהכתבים הללו הם החיות שלו, והוא נוטל ממנו את חיותו).17

[טז]

            סיפר ר"ל [ר' ליב?] [הנ"ל?], שהצדיק מרוז'ין שאל את הצדיק ר' אברהם בער מאוורוטש (שהכיר את כל תלמידי המגיד), האם הוא הכיר גם את הר"ר זוסיא.

            וסיפר ר' אברהם בער שהוא נסע לראותו, ובא אליו בשעת התפילה וראהו כולו כלפיד אש. אחרי שמונה-עשרה התחיל לחזור קימעא קימעא, ורק אחרי "ובא לציון" ו"עלינו" התחיל להיראות בדמות פנים, ידיים ורגליים.

            ונשבע שאת כל זה ראה עליו.

[יז]

            סיפר ר"י מתמיד:

            אדמו"ר הזקן היה אצל המגיד בראש-השנה, ואחרי התפילה ראה המגיד שאדמו"ר הזקן איננו עם כל החברים.

            הלכו ומצאוהו בבית-הכנסת והוא שוכב בדביקות על הריצפה, ואומר: איך וויל ניט דיין גן-עדן, איך וויל ניט דיין עולם-הבא, איך וויל מער ניט א?ז "וידע כל פעול כי אתה פעלתו" וכו' [=אינני רוצה את גן-העדן שלך, אינני רוצה את העולם-הבא שלך, כל מה שאני רוצה הוא ש"ידע כל פעול כי אתה פעלתו" וכו'], והיה באמצע תפילת שמונה-עשרה.18

[יח]

            סיפר ר"י מתמיד:

            לכתחילה לא רצה ר' מענדל מהורודוק לקבל את אדמו"ר הזקן כתלמיד, רק נתן לו "פדיון".

[יט]

            פעם התגולל אדמו"ר הזקן על הקרקע מרוב דביקות, ואמר כי ליראת "נברא" יכולים להגיע, אבל ליראת "נאצל" אין יכולים.

            ר' וועלוויל וילענקיר19 היה מהחסידים הצעירים, ומקומו היה תחת השולחן, ושמע שאדמו"ר ממשיך ואומר: מלבד הבעל-שם-טוב והרבי (המגיד).

            ואמר ר' וועלוויל, שהיה ניכר כי באותה שעה גם לאדמו"ר היתה מדריגת היראה של ה"נאצלים".

[כ]

            אדמו"ר [הרש"ב] נ"ע אמר, שהאריכות בתפילה בליל ראש-השנה היא חלק גדול ממה שקיבל אדמו"ר הזקן מהמגיד, ממה שקיבל מהבעש"ט.

[כא]

            ר' גרשון בער כתב מה ששמע מר' הלל מ?פ?א?ריטש, שפעם עמד הבעש"ט ליד אילן, בכה ואמר: כמספר העלים שיש באילן, כך יהיה מספרם של ה"פא?לשע גוטע יודין" [=ר?ב?יים של שקר] בעקבתא דמשיחא.20

            ואמר ר' הלל, הם אומרים סתם, ואני אומר שבוודאי כיוון על ... של פולין.

[כב]

            ר' אייזיק מקומרנא כותב [בספרו "היכל הברכה"] על הפסוק "ועבדתם שם אלקים מעשה ידי אדם וגו' אשר לא יראון" וגו' [דברים ד, כח], שאמרו לו מן השמים, שכוונת הפסוק היא למפורסמים של שקר שיהיו בעקבתא דמשיחא, "אשר לא יראון" ברוח הקודש, "ולא ישמעון" את הכרוזים של מעלה, ובכל זאת "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת" גם אצל הראשים האלו, אם רק "תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך" בכל לבך ובאמת. [ראה שם].

[כג]

            הרבי מזל?טיפולי21 אמר על מאמר רז"ל "פושעי ישראל אפילו על פתחו של גיהנם אינם עושים תשובה", שהכוונה ל"פאלשע גוטע יודין" [=ר?ב?יים של שקר] שעל פיתחו של גיהנם סבורים הם שהביאום לשם כדי להעלות משם נשמות.

[כד]

            את ה'תניא' שלח אדמו"ר הזקן לר' משה מז'יטומיר שידפיסו.22 הוא עצמו חקק את האותיות, ואדמו"ר סייע לו.

            ר' משה נעשה מקושר לאדמו"ר, והסדר שלו היה, שבשעה שהטלית היתה מונחת על כתיפו קודם התפילה, היה מזכיר שמותיהם של צדיקים או מספר דבר אודותם. ואת אדמו"ר הזקן היה מזכיר בכל יום.

            כשנדפס ה'תניא' כתב לו אדמו"ר הזקן, שהיות וה'תניא' נתקבל לטוב, מתיירא הוא מגיאות, לכן מבקש ממנו שיתפלל עליו.

[כה]

            [ספק אם הקטע דלהלן הוא המשך ישיר לקודמו]:

ובדבר הסכסוכי דברים אם לומר "ושבור עול הגוים" או "עול הגלות", נעניתי לו עתה כשבאתי לליטא, לומר "ושבור עול הגלות".

לפיכך בברכת-המזון אומרים "עול הגלות", אך בנוסח התפילה לא רצה אדמו"ר הזקן לשנות מהנוסח הישן ואומרים "ושבור עול הגוים".

[כו]

            ה'תניא' מדוייק באותיותיו, כידוע.23

            פעם אחת, על וי"ו אחד [חסר ההמשך]. 24

 

מה ששמעתי מאנ"ש מעשיות מרבוה"ק זללה"ה נבג"ם זי"ע

[כז]

ר"מ גור-ארי' סיפר, שאצל הר"ר ש' זלמן שניאורסון היתה "זיידענע ז'ופ?יצע" [=בגד משי] של אדמו"ר הזקן, וזה סיפורה?:

כשהיה אדמו"ר הזקן בברדיצ'וב, קנה אחד מחסידי פולין בד משי משובח ביותר, ונתנו לאדמו"ר הזקן עבור תפירת הבגד. ציוה אדמו"ר שחייט פלוני יתפור את הבגד עבורו, והוא עצמו נסע משם לדרכו.

חיפש האיש את אותו חייט מסויים, עד שמצאו בבית קטן שבאחת מסימטאות העיר. כששמע החייט שאדמו"ר ציוה שהוא יתפור את הבגד, לקח את הבד, לא שאל את המידה הנדרשת, ואמר לאיש שביום פלוני יהיה הבגד מוכן.

בא החסיד ליום המיועד, מצא את הבגד מוכן אבל החייט כבר לא היה שם. שלח האיש את הבגד לאדמו"ר הזקן, והרבי נהנה ממנו מאוד (כמדומה שאמר, שהבגד מונח עליו טוב מאוד). והיו ב"זו'פ?יצע" עשרים-ושישה כפתורים.

אחר-כך היה בגד זה ברשותו של ר' שמואל עקיבא,25 ובשריפה שהיתה בליובאוויטש נשרפה גם ה"ז'ופ?יצע".

[כח]

סיפר ר' מרדכי חפץ:26

מעשה שהיה אצל אדמו"ר הצמח-צדק, בימים הראשונים של התקופה שבה היתה ה"יחידות" נערכת בחדר גדול במעמד כולם, וניגשו האנשים אחד אחד אל הרבי.27

באחד הזמנים שהיו הרבה אנשים והיה קשה להיכנס ל"יחידות", בא אדם אחד שהיו לו עניינים נחוצים לשאול, ואחרי המתנה של כמה ימים הצליח בקושי להיכנס. ניגש האיש אל הרבי ושאל דבר ראשון אודות בניו שאינם מתקיימים אצלו ר"ל, וביקש את ברכתו של הרבי, ודבר שני, שבדעתו להיכנס לדירה חדשה, ושאל באיזה יום יכנס אליה לשלום.

קם הצ"צ מכסאו ואמר בהקפדה: מה זה שבאים אלי לבלבל לי את המוח בשאלות...

נבהל האיש, ונפל ארצה מתעלף.

בין העומדים סביב היו גם ר' גרשון בער28 ור' הענדל,29 וראו והנה ניגש אל הרבי אדם לבוש בגדים פשוטים כבעל-עגלה, ושאל על דבר שאין הוא מצליח בהחלפת הסוסים!

- כך?  שאל הצ"צ  באיזה? בשחורים או בלבנים? ובירך אותו הרבי שיצליח בין בשחורים ובין בלבנים.

כששמעו החסידים את חילופי הדברים הללו, ובפרט אחרי שראו את מה שאירע לשואל הקודם, מיהרו לצאת אחרי השואל כדי לתהות על קנקנו, אך לא מצאוהו.

[כט]

שמעתי מהר"ר יחזקאל פייגין, שאדמו"ר מוהר"ש שאל את אדמו"ר הצ"צ האם יש עתה צדיקים נסתרים.

כן  השיב לו הצ"צ  ושניים מהם נוסעים לליובאוויטש.30

            ובפעם אחרת אמר [חסר ההמשך].

 

[רישומי דברים בקצרה]

[ל]

המעשה מהר"ש [=הר"ר שלום מפרובישט] שהתנהג ברחבות, והר"ר נחום [מטשערנוביל – חותנו של הרר"ש] בעל 'מאור עינים' בצמצום. ורצה גם-כן. וענה לו הרה"צ ר"ש מפרובישט המשל מהתרנגולת עם בניה האווזות. והחילוק הוא בהאבות ("בהטאטיס").31

[לא]

עוד מעשה מצד שהסוסים עמדו באמצע הדרך וירד [הצדיק] מעל המרכבה וראה שנשמה מבקשת תיקון וענה לה: כמה נתת, זהוב אחד? והשליך זהוב על הארץ ואמר: טול את שלך.

ואמר ר"מ טשערנאבילער: ולכן עתה נותנים הרבה, והרבה מעות אין זורקים לרפש.32

[לב]

מעשה מהדאקטור גארדי33 איך קודם שנעשה בעל תשובה והיה רופא אצל הקיסר עסטרייך. ופ"א התגנב להביבליאטעק [=ספריה] של המלך, וגם פאטאצקי התגנב אתו. ומצא כתוב על קלף: מלך פולין האחרון פאטאצקי.*33 ואמר לו שימלוך. ומלך רוסיא האחרון ניקולאי. ואח"כ ע"י מעשה נעשה [הדאקטור גארדי] בעל-תשובה.

וכן מעשה (כמדומה מכ"ק אדמו"ר [הרש"ב] נ"ע או מהמוהר"ש) שאמר חסיד אחד שהיה נקרא בשם ניקולאי, וקרא על עצמו "ניקולאי השלישי". וענה לו אדמו"ר ששלישי לא יהיה.

[לג]

הקפידא מאדמו"ר האמצעי על החסיד ר' יעקב מקיידאן ונעשה פיסח.34

[לד]

מעשה מלייזקע דער קרומער, שבא לרבינו אדמו"ר הזקן, ואיך כי בערב יוהכ"פ עיין בכתב [דא"ח], ואמר: וואס זאל איך זיך בעטין, זאל ער זיך בא מיר בעטין [=מה לי ל?ר?צות אותו, יר?צה הוא אותי].

[לה]

ההבטה על פני הצדיק ולהיפוך ח"ו. מעשה בחסיד שהביט על פני מחלל שבת (עישן טבק) ובכה, כי ההבטה על רשע מזיקה (מר"י מתמיד).35

[לו]

המעשה מהבעש"ט עם הר"י מדראביטש, אסר את הקמיעות.36

[לז]

המעשה מהבעש"ט ששימש את בעל ה'תבואות שור' בעישון הליולקע [=מיקטרת], ואמר כי מרגיש טעם גן-עדן.37

[לח]

            כשש?ב?ת כ"ק אדמו"ר [הריי"צ] שליט"א בווילנא בפעם הראשונה (אחרי צאתו מרוסיא), אמר שם ביום השבת קודש פעמיים מאמרי דא"ח. במוצאי-השבת נכנס רא"ח [=ר' אליהו חיים אלטהויז]*37 אל הרבי, וכ"ק אמר לו: מא?כט עפ?יס פרייליך! [=שמח אותנו קצת]!

            אמר לו רא"ח: לומר דא"ח, כאן בווילנא, במקומו של הגר"א, ובפירסום גדול שכזה, והגר"א רואה, היש שמחה גדולה מזו?!

            אם הגר"א רואה אם לאו אינני יודע  השיב הרבי  אבל היין של ר' מאיר רפאל'ס חסר! (כי המתנגדים שפכוהו).38

[לט]

ר' דוד'ל טאלנער אמר לפריזיווניק [=מועמד לגיוס] שלא היה לו זקן: זאלסט בא זיי האבין אזא חן ווי בא מיר, וועסטו באפרייט ווערן [=אם תמצא חן בעיניהם כפי שאתה מוצא חן בעיני, הרי שתשוחרר]...

[מ]

המעשה מוואלאסאוו(?) בשם אביו, שאביו היה מהחברה קדישא ומעשה באחד לאחר מותו נשתרבב לשונו לחוץ ר"ל ובשום אופן לא יכלו להכניסו (והוא דיבר בחייו על הקאפוסטער, כי היה ברוגז על ר' לייב [בן הצ"צ] בדבר סכסוך מעות).

[מא]

אמר ר"י מתמיד, כי איתא שבימי הגלות היותר אחרונים ינגד הס"מ בכל הכחות, והעצה – אור החסידות.

 

מעשה מהמלאך הקדוש

סיפר ר"י מתמיד

[מב]

המלאך39 נתקבל לרב בעיר פאסטוב (סמוכה לקיוב) והיה שם משך זמן ולא היה נראה לאנשי העיר (כי היה תמיד עוסק בפני עצמו בעבודה כידוע). והתאוננו אנשי העיר לפני ר' נחום מטשערנאביל (כי הוא היה סרסור שיקבלו המלאך לרב). ויעץ להם כי כשתהיה ברית מילה יכבדו את המלאך בסנדקאות ואז יוכלו לראותו.

וכן היה. וכדרך כי הברית מילה הוא בבהכ"נ, נקבצו כל אנשי העיר וחיכו לביאת המלאך, ועמדו כולם משך זמן על הספסלים והשלחנות עד כי בא המלאך, מעוטף בטלית, וישב על הכסא ונשען על ידו ושוב לא ראוהו, עד כי הביאו הילד וישב המלאך על כסא של אליהו והגביה הטלית מעט. וכשראו פניו הקדושים והיה מאויים מאד, ומרוב היראה נפלו מעל הספסלים והשלחנות ומר' נחום נפל הסכין שתי פעמים (כי היה מוהל), וכל ימיו לא היה יכול לזכור אם בירך קודם המילה.40

ואדמו"ר הזקן למד עמו בצוותא חדא כידוע.41

 

1. "הירשל השחור". אחד ממשרתי אדמו"ר הצ"צ, "עושה מלאכת החצר בהשגחה על הבעלי-חיים והסקת התנורים והספקת מים וכדומה במלאכות פשוטות בחצר" (מבוא ל'קונטרס ומעין', עמ' 55. וראה גם בס' השיחות תרצ"ז, עמ' 230).

2. כעין הסיפור הזה מסופר בס' "לשמע אזן" (עמ' 55), כפי שסיפר המשרת הנ"ל עצמו לרה"ח ר' מרדכי יואל דוכמאן. אך בסיפורי הרה"ח ר' בערל יפה מסופר כעין זה על "לייב משרת", כפי שסיפר אדמו"ר מוהר"ש ("שמועות וסיפורים", ג, עמ' 264). בשניים האחרונים נאמר שהיה זה במוצאי ש"ק. לכל שלושת הנוסחים הלך המשרת לוויטבסק, ובנוסח האחרון מפורש גם שמו של העסקן (שחסר בכתה"י שלפנינו): יודק'ע קערלין. רק בנוסח שלפנינו מסופר אודות האירועים בפטרבורג.

3. ראה: 'התמים', א, עמ' עו; ס' השיחות תש"א, עמ' 96 ואילך; 'רשימות' כ"ק אדמו"ר זי"ע, קכב, עמ' 3 [קיץ תרצ"ב]. קפז, עמ' 12-11 [חורף תרצ"ג].

4. לכללות הסיפור דלהלן, ראה ב'רשימות', קמג, עמ' 8-7 [קיץ תרצ"ה]. קפז, שם (ובהע' שבשתיהן).

5. לכל המסופר באות זו, ראה ב'רשימות', קמג, עמ' 9-8 (ובהע' שם).

6. ראה ב'רשימות' שם, עמ' 9. ושם נרשמו מהרי"ן ור' לוי'ק [חתן הצ"צ] ולא מהרי"ן ומהרי"ל.

7. ב'רשימות', קמג, עמ' 3: כשהיה 'שער הכולל' בכתב היה בליובאוויטש, ואדמו"ר [הרש"ב] נ"ע שלח ללאוואוט [מחבר 'שער הכולל'] שני קונטרסים השגות עליו. ר' אברהם דוד לאוואוט התפעל, כי לא שיער אז א יונגערמאן [=שאברך] וכו'. אינו מזכיר זה, אבל א האלבער 'שער הכולל' איז דעם טאטענס [=מחצית 'שער הכולל' הוא מהאבא (הרש"ב)], מלבד ההגהות שעל הגליון.

8. ראה ב'רשימות', ד, עמ' 12 ועמ' 22 [תשרי תרצ"א]. שם, לח, עמ' 9 [ניסן תרצ"ב].

9. ראה ב'רשימות', צ, עמ' 18-17 [קיץ תרצ"ה].

10. ראה ב'רשימות', קמג, עמ' 11-10.

11. המשל מהזריקה נמצא גם במכתבו של אדמו"ר הריי"צ "לאחד מחתניו הרבנים שליט"א" (אגרות קודש, ג, עמ' רצא. והוא מחודש אדר ב' תרצ"ה), אך ללא הסיפור על האברך מווין, וגם הנמשל שונה.

12. במאמר הראשון לנשיאותו (י' שבט תשי"א) הביא רבינו דוגמאות לאהבת ישראל של כל אחד מרבוה"ק אדמו"רי חב"ד, ואת הסיפור הזה הביא כדוגמה לאהבת ישראל של אדמו"ר הזקן. עוד קודם לכן סיפרו הרבי (בליל ב' אייר תש"י), ואמר בשם אדמו"ר הריי"צ שלא בכל עת היו מספרים את הסיפור הזה ובודאי שלא רצו לפרסמו, אך "אעפ"כ סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפור זה לי, בידעו 'אז איך וועל זיך ניט איינהאלטן' [לא אתאפק] מלספרו ליהודים נוספים, בתוספת ביאור הלימוד וההוראה מסיפור זה".

וראה בס' "שארית ישראל" להרה"ק מווילעדניק (עמ' קנג במהדורת תשנ"ה): בשו"ע הל' שבת בענין לחלל את השבת בשביל חולה שיש בו סכנה, כתוב שם שמצוה בגדולי ישראל. והנה אעפ"כ כתבו האחרונים שנהגו עכשיו ע"י עכו"ם דוקא. והטעם פשוט, כי מפני שנתמעטו הלבבות, ויכול להיות חילול שבת שלא במקום פיקוח נפש... וע"כ החמירו האחרונים עכשיו, מחמת דלא שכיחי כל כך גדולי ישראל. משא"כ מי שיודע בעצמו שהוא מגדולי ישראל, גם עכשיו הדין כן... וכן שמעתי בשם הרב הקדוש מליאדי ז"ל שעשה כן.

13. ראה ב'רשימות', קעט, עמ' 9 [חורף תרצ"ה]. (לסיפור על ר"י צייטליש ראה גם ב'רשימות', קעא, עמ' 8 [חורף תרצ"ג]. ס' השיחות תש"ב, עמ' 106. בכתה"י חסרה השאלה השלישית, והושלמה ע"פ המקורות הנ"ל).

14. ראה אודותיו בס' השיחות: תרפ"ג (עמ' 37, ועוד), תרפ"ט (עמ' 194, ועוד). 'בטאון חב"ד' גל' 25 (עמ' 22 ואילך). ועוד.

15. ב"שמועות וסיפורים" (ג, עמ' 306) בקיצור. את הסיפור הזה שמע הרה"צ ר' יצחק הוברמן (מרעננה) מפיו של ר"י מתמיד, והדפיסו במדור "מקבילות הלולאות" שבספרו "בן לאשרי – ברכה משולשת" (בראשית, עמ' שמה), בשינויים קלים. וראה עוד בהע' הבאה.

16. ב"מקבילות הלולאות" (שבהע' הקודמת) נרשם סיפור זה בהמשך לסיפור המקביל לאות יג, ואפשר שגם אותו שמע מר"י מתמיד, שהוא גם שסיפר זאת בהתוועדות דנן. וז"ל: פעם אחת ראה בנו, שאביו הרר"ז רועד בכל גופו, ושאלו על מה הוא רועד. ובתוך כך הרגיש שגם המטה שאביו הקדוש שוכב עליה רועדת, וגם האדמה שמתחתיה. ונתפלא עוד יותר. אמר לו אביו שנשמה דאצילות הולכת אליו. בתוך כך בא אדמו"ר נ"ע לבית הרר"ז ודיבר עמו איזה ענין וחזר לדרכו. והרר"ז נח מרעידתו. שאלו בנו: היכן היא הנשמה דאצילות? אמר לו: לא ראית אותו האברך שהיה כאן? (ראה גם בס' "שמועות וסיפורים", ג, עמ' 254. "רשימות דברים", א, עמ' מה).

17. בס' "שמועות וסיפורים" (ב, עמ' 173) ו"רשימות דברים" (א, עמ' מט), בשינויים.

18. יש בזה כמה נוסחים, ויתכן שהנוסח שלפנינו מורכב מכמה שמועות. ואכמ"ל.

19. אודותיו: 'בית רבי', א, עמ' עו. 'רשימות הרב"ש', עמ' קמה. בקונטרס 'לקוטי רשימות ומעשיות' (כפ"ח תשכ"ט) עמ' כא, מסופר על אחיו הר"ר משה שישב תחת השולחן ושמע את הדיבורים שאמר אדמו"ר הזקן בהתגוללו על הקרקע.

20. בס' "רשימות דברים" (ב, עמ' ל) בשם המשפיע ר"ש גרונם, שאף הוסיף וביאר: בתנ"ך נזכרו נביאי הבעל – אלו היו עובדי ע"ז ר"ל. גם נזכרו נביאי שקר, היינו שטעו בעצמם שיש להם נבואה. כמו"כ כאן הכוונה שיהיו גוטע אידן, שיטעו בעצמם שהם באמת גוטע אידן.

כתב הרה"ק מקומרנא בסה"ק "אוצר החיים" (פ' תצא דף קלד, ג): שמעתי ממורי וחמי [הרה"ק ר' אברהם מרדכי מפינטשוב], שהיה תלמיד מובהק מרבינו הקדוש הצדיק מוהר"ר יחיאל מיכל מזלאטשוב, שפעם אחד נסע מרן אלקי קודש קדשים אור שבעת הימים רבינו ישראל בעש"ט על הדרך, והלך אל היער להתפלל מנחה. וראו התלמידים שמכה ראשו מאד באילן וצועק ובוכה צעקות משונות ובכיה רבה. והמה ראו כן תמהו, ושאלו פה קדוש מה זה ועל מה זה. והשיב, שצפה ברוח קדשו על הדורות שיהיו סמוכים למשיח, וראה שיהיה רביים כארבה לרוב, והם הם יעכבו את הגאולה. עכלה"ק.

ועוד לו בסה"ק "היכל הברכה" (פ' פקודי דף שיח, א): ומרן הקדוש קודש קדשים רוח אפינו משיח ה' הריב"ש טוב, בעת תפילת מנחה בדרך פעם אחת הכה בראשו ומרט שער, ואמר אח"כ שראה ברוח קדשו שקרוב לימי המשיח יהיה רביעס יאק מאק [פירש הרה"ק ממונקאטש ב'דברי תורה' (ב, טו): כמו שומשומין], וע"י זה נאבדה אמונה והקץ מתארך וכו'. עכלה"ק.

21. איני יודע למי מאדמו"רי זלאטיפאלי הכוונה, הרה"ק ר' דוד (בנו של הרה"ק ר' יוחנן מרחמיסטריווקא), בנו הרה"ק ר' מרדכי יוסף (שהתגורר בסוף ימיו בווארשא, עד לפטירתו בשנת תרפ"ט) או נכדיו שהיו עדיין בחיים בשעת כתיבת הדברים הללו.

22. הכוונה להרה"ק ר' משה שפירא מסלאוויטא. ראה: אהל רח"ל, א, עמ' 199. וראה בס' "סיפורים נוראים" (קרוב לסופו) על עזרתו של אדמו"ר הזקן להר"ר משה בהקמת הדפוס. והשווה למסופר בס' "שמועות וסיפורים" (ב, עמ' 130).

23. ראה במכתב אדמו"ר מוהריי"צ הנדפס בס' "קיצורים והערות לס' לקו"א", עמ' קיח ואילך. ולהלן (הע' 61) בשם אדמו"ר הצ"צ: מעיד אני עלי שמים וארץ, שהרבה ימים והרבה לילות היה זקיני מתיישב בדבר, בשעת כתיבת ה'תניא', אם לכתוב מלה זו או אחרת מליאה או חסירה [וראה עוד בהע' הבאה].

24. הכוונה למסופר במכתבו של אדמו"ר מוהריי"צ (הנעתק ב'רשימות' חוברת נז עמ' 16, ועוד בכ"מ), שאדמו"ר הזקן אמר לאחיו מהרי"ל: הנה זה שבוע השלישי שהנני מתבונן בכתיבת תיבה זו (והראה על הגליון הכתוב (מספר התניא) שהיה מונח לפניו), אם לכותבה בוא"ו החיבור (כמו תיבת "ועיקרה ושרשה" בפ' מ"א בתחילתו, והיה יכול לכתוב "ראשית העבודה עיקרה", וכתב "ועיקרה"), ואמר בזה"ל: אויף א וא"ו אין 'בינונים' מאג מען אוועקגעבען זעקס וואכען.. אויף יעדער אות החיבור וואס עס איז אין 'ספר בינונים' האב איך איבערגעטראכט דעם גאנצען ספר [=לאות וא"ו שב'בינונים' (=ס' התניא) רשאים להקדיש ששה שבועות.. בכל אות החיבור שב'ספר בינונים' העברתי במחשבתי את הספר כולו].

25. אולי הוא "שמואל עקיבא בהחסיד הר"ר חיים משה זצ"ל שניאורסאהן", המופיע כמו"ל בשער ה'תורה אור' מהדורת וילנא תרנ"ט (נכד נכדו של הרה"ק ר' חיים אברהם בן אדמו"ר הזקן – ראה ברשימת הדפוסים שבסוף התו"א, הע' 4).

26. ראה אודותיו בס' השיחות: תרפ"א (עמ' 18 הע' 39), תרפ"ט (עמ' 41), תש"ט (עמ' 319).

27. בס' "לשמע אזן" (עמ' 51), שבשנות חייו האחרונות של אדמו"ר הצ"צ התקיימה ה'יחידות' "איש על רעהו" (דהיינו, שעמדו בשורה והיו יכולים לשמוע את הדיבורים של הסמוכים להם).

28. אודותיו: ס' השיחות תש"ו, עמ' 5, הע' 2.

29. אודותיו: ס' השיחות תרפ"ט עמ' 32 ובהע' שם.

30. בקונטרס 'רמ"ח אותיות' (אות קכב) ובס' "למען ידעו.. בנים יולדו" (עמ' 292), שהמשפיע ר"ש גרונם שמע זאת מהרה"ח רד"צ חן, ששמע בעצמו מאדמו"ר מוהר"ש. וראה גם ב"לקוטי רשימות ומעשיות" (עמ' י). אלא שיש חילוק בין הנוסחים, האם מוהר"ש עצמו שאל את הצ"צ, או שהוא סיפר על אחרים ששאלו. ולכל הנוסחים השיב הצ"צ שיש גם עתה צדיקים נסתרים, אלא שהם באופן אחר, ושניים מהם נוסעים לליובאוויטש. בס' "רשימות דברים" (א, עמ' קט) גורס, שבני הצ"צ שאלו כן את אביהם, והשיב להם באופן הנ"ל. ואמר המשפיע ר"ש גרונם, שלפי דעתו הכוונה "באופן אחר", שגם הם עצמם אינם יודעים שהם מהל"ו צדיקים הנסתרים. ועוד אמר המשפיע הנ"ל, שהחסידים אמרו שאחד מהם הוא החסיד ר' נטע ממאנאסטירצינא.

31. הרה"ק ר' לוי יצחק מאוזיערנא מספר זאת בספרו "בך יברך ישראל" (עמ' נט-ס), בשם זקינו הרה"ק מרוז'ין בן הרה"ק ר"ש מפרובישט: שמעתי מאחד מדודיי הצדיקים אבל איני זוכר ממי, כמדומה לי אשר שמעתי מדודי הה"ק משטיפענשט ששמע מאביו קה"ק זצ"ל, אשר אביו ר"ש זצקל"ה נתגדל בפירביטש אצל חותנו זקינו הה"ק רמ"נ מטשארנבאל זצ"ל. והוא הלך בדרך צדיקי הקדמונים בסיגופים ובתעניתים וכדומה, ואא"ז ר"ש זצ"ל הלך בדרך חדשה דרך נסתר. ויאמר אליו הזקן מדוע בחר בדרך מסוכן כזה, והשיב לו ר"ש: בעל הבית הביא ביצים מבר אווזא והניח אותם תחת תרנגולת, והיא בתומה ישבה עליהם ותחממם עד אשר יצאו אפרוחים. והנה כאשר גדלו מעט הלכה התרנגולת כמנהגה והאפרוחים הקטנים אחריה. ויהי כאשר באו למקום המים קפצו האפרוחים לתוך המים כמנהג בר אווזא, וכאשר ראתה האם התחילה לצעוק עליהם בקול מר: הלא חלילה תטבעו במים! ענו הקטנים לאמם: אבותינו שטו ולא הוטבעו, גם אנו לא יקרה לנו פגע רע עד אשר נעבור את המים.

32. בס' "רשימות דברים" (ב, עמ' קצג) מספר, שהרה"ק מטשרנוביל הוא זה שהשליך את המטבע, והמשפיע ר"ש גרונם הוסיף ואמר שאותו נפטר היה שוטה שנתן רק רובל אחד, כי אילו היה נותן כ"ה רו"כ לא היה הרבי זורקם לבוץ שסכום הגון שכזה אין משליכין.

ונראה שכל הנוסחים הנ"ל נשתבשו מהסיפור המקורי שנמסר ב"ספר היחס מטשרנוביל" (לובלין תרצ"ב, עמ' 60), כפי ששמעו הכותב מפי אביו הרה"ק ר' משה מרדכי טברסקי, נכדו של המגיד מטריסק שסיפר שהוא עצמו נסע בילדותו עם אביו המגיד ר"מ מטשרנוביל ובאמצע הדרך עמדו הסוסים מלכת. כך עמדו זמן רב, ונשמע קול האומר: "הלא נתתי לכבודם מעות ולמה זה לא תעשו לי טובה"?! לקח אביו רו"כ אחד, השליכו ממנו והלאה ואמר: "קח לך הא' רו"כ שנתת לי, כי אחר שנתת לי הפדיון עברת כמה עבירות גדולות ר"ל". והסוסים המשיכו בדרכם.

אחר-כך אמר לו אביו, שפעם בא אליו איש רע מעללים ונתן לו קוויטל עם רו"כ א' פדיון, ועכשיו הוא בא אליו בטענה על שאין לו מנוח בעולם האמת. לפיכך זרק לו בפניו את הרו"כ שקיבל ממנו.

ועל כך סיים הרה"ק ר"י מסקווירא (בנו של המגיד מטשרנוביל), שכל זה הוא מפני שנתן לו רק רו"כ אחד, אבל אילו היה נותן לו כ"ה רו"כ היה המגיד מחפש תקנה עבורו אפילו מתחת לארץ, ולא היה משליך בפניו סך שכזה.

המשפיע ר"ש גרונם לא יכול היה לראות את המקור הנ"ל, ומחוורתא שהסיפור יוחס לו בטעות כסיפורים רבים נוספים שב"רשימות דברים".

33. סיפורים על הד"ר ר' אהרן גארדיא נקבצו בכמה מקומות: בס' "המגיד ממזריטש" (לר"י קלפהולץ; עמ' קמו ואילך), בקובץ 'שנה בשנה', תש"מ (עמ' 380 ואילך), "יידישע עטנאגראפיע.." (עמ' 152 ואילך), ויסודם בס' "עדת צדיקים". בכולם אין משהו בדומה לסיפור ההזוי שלפנינו. גם הסיפור אודות חסיד בשם ניקולאי חורג מגבולות הדעת.

*33. פוניאטובסקי בפוטוצקי נתחלף לו לכותב הסיפור או למספר.

34. ר' יעקב עצמו מספר זאת בספרו 'סיפורים נוראים', שאדמו"ר האמצעי הקפיד עליו על שבמשך כמחצית השנה שמע דא"ח אצל פלוני ("חסיד אחד מהגדולים, אשר הוא היה מנגד גדול לכ"ק [אדמו"ר האמצעי] והיה לכ"ק ממנו יסורים גדולים"), אחר-כך נשבר יצול העגלה "ואני נפלתי מהעגלה לארץ ושברתי את רגלי.. רק ממשא קפדנותו נשבר כדי שאשבור את רגלי".

35. ראה גם להלן באות עח, וגם שם הוא כפי הנראה מפי ר"י מתמיד.

36. הכוונה לסיפור המובא בס' "מזכרת שם הגדולים" (עמ' 4) ובכ"מ, שר' יצחק הנ"ל (אביו של המגיד מזלוטשוב) שמע שהבעש"ט פועל ישועות ע"י קמיעות, גזר עליהן וניטל כוחן. כחלוף שנה גלגל הבעש"ט שר' יצחק יבוא אליו ושאלו מדוע עשה כן לקמיעותיו, הסביר ר"י שהוא מפני שאסור להשתמש בשמות הק'. אך כשנוכח לדעת שלא נכתב בקמיעות דבר מלבד שמו הק' של הבעש"ט, התפלל אל הקב"ה שיחזור כוחן של הקמיעות ותפלתו נענתה.

37. בס' "דובר שלום" (אות שמז) ו"תולדות הנפלאות" (עמ' 49) מסופר, שהשימוש שעשה הבעש"ט לבעל ה'תבואות שור' היה בנטילת ידיים. ב"שיח שרפי קודש" (א, אות קצח – שסיפר הרה"ק בעל ה'אבני נזר' מסוכטשוב), ב"כל סיפורי בעש"ט" (א, עמ' קצז, בשם 'סיפורי חסידים') וב"חוטים המשולשים" (מונטריאל תשי"ד, עמ' 10) שהשימוש היה בעישון הליולקע, אך בכולם ללא הסיום של הרגשת טעם גן-עדן.

*37. ראה אודותיו בס' השיחות: תרפ"ב (עמ' 30 והע' 17), חורף ה'ש"ת (עמ' 357 הע' 1).

38. ב'בית רבי' (א, עמ' עג) כותב, ששפיכת היין היתה ממרתפו של החסיד ר' שלמה רפאל'ס.

39. הקדוש הר"ר אברהם נ"ע בן הרב המגיד נ"ע, המפורסם בפולין בשם "המלאך" ובמדינתינו בשם "הקדוש", כי היה קדוש מרחם (בית-רבי, א, פרק כה).

40. סיפור זה יסודו בס' 'שבחי הבעש"ט'.

41. ראה בית-רבי, א, פרק ב ופרק כה.

 

  

 

מה ששמעתי מרמ"ש ששמע מכ"ק אד"ש

[מג]

כשהיה אדמו"ר הצ"צ בן ט' שנים ורץ ברחוב עם הנערים, קרא אותו כ"ק אדמו"ר הזקן ואמר לו שילמוד, ואמר לו הסוגיא שילמוד. ואח"כ כשגמר רץ עוד הפעם. וכששאלו, השיב לו שאינו רוצה ללמוד. ולקח המטה והרימו על כתפו שתי פעמים ואמר לו: נא? דיר אהבה נא? דיר יראה, דו זאלסט הא?לט האבין דעם אייברשטין, דו זאלסט מורא האבין פאר דעם אייברשטין [=הא לך אהבה הא לך יראה, אהוב את הקב"ה, תירא מהקב"ה].

וזה סיים אדמו"ר, ואח"כ כשהיה האדמו"ר מוהר"ש בן [ט'] שנים עשה לו ג"כ כנ"ל ואמר לו כנ"ל, ואח"כ כשהיה אדמו"ר נ"ע בן [ט'] שנים היה ג"כ כנ"ל. והנראה היה מכ"ק שגם אצלו נתן לו אביו כנ"ל.42

[מד]

כשהיה אדמו"ר הזקן יושב בליל פסח להסדר, והיה אז אדמו"ר הצ"צ כבן י"ב שנים, אמר לו אדמוה"ז: קום הער וויא דער רבי זאגט דיא הגדה [=בוא ושמע כיצד אומר הרבי את ההגדה]. ואח"כ כשהיה אדמו"ר מוהר"ש בשנים הנ"ל אמר לו הצ"צ כנ"ל, ואח"כ בליל פסח כשהיה אדמו"ר נ"ע בשנים הנ"ל, י"ב, אמר לו אדמו"ר מוהר"ש כנ"ל. ושאל ר"מ [=הוא כ"ק אדמו"ר זי"ע] מכ"ק האם שמע הילד ג"כ, והשיב לו אז ער האט אפילו גיהערט וויא זיי האלטין בההגדה [=שהוא אפילו שמע היכן הם עומדים באמירת ההגדה].43

[מה]

אדמו"ר מוהר"ש נולד ב' אייר "תפארת שבתפארת" בספירה.44

[מו]

אדמו"ר מוהר"ש היה נוהג כרפס בבצלים, ואח"כ מפני החולשה התחילו בני הבית לנהוג בקארטאפעלס [=תפוחי אדמה]. הכרפס היה מסלק לאחר הטיבול.45

[מז]

הסדר היה נמשך אצלו לערך ג' שעות ובשעה רבע על שעה [ב'?] נגמר בשתי הלילות, אך אחר-כך היה הולך לחדרו און האט פארבראכט עם הבאים(?) איזה שעות.

[מח]

ענין קערה ששייך דוקא לרבי. כך אמר כ"ק אד"ש.46

[מט]

והניח הבדל בין מצה למצה, והיה נוהג כן בענין גילוי וכסוי הפת ובהגבהת הכוס, אך לא היה מקפיד לסלק הקערה.47

[נ]

ענין הגבהת הכוס והמעשה מכ"ק אדמו"ר נ"ע עם המתנגד שש[אל] מהו"ע משקה.

[נא]

אצל אדמו"ר מוהר"ש בליל הראשון רז"א היה שואל, ובליל השני אדמו"ר נ"ע. ואח"כ כשהגדיל ר' מענדל היה שואל בלילה הראשון רז"א ואדמו"ר נ"ע, ובליל השני אדמו"ר נ"ע ור' מענדל. הם שאלו והיה [מוהר"ש] אומר עמהם ג"כ. ומקודם אמר בלחש: טאטע איך וועל בא דיר פרעגען פיער קשיות [=אבא, אשאלך ארבע קושיות].48

 

כ"ז סיפר רמ"ש ששמע מאדמו"ר שליט"א.

 

זה סיפרו י"ג תשרי תרצ"ז(?) אטוואצק

[נב]

ר"י מתמיד סיפר על כ"ק אדמו"ר מוהר"ש, שכשהיה קטן שאל אותו כ"ק אדמו"ר הצ"צ: מהי פרשת השבוע?

            - מטות ומסעי, השיב מוהר"ש.

            - ובשבוע שעבר?

            - פרשת פנחס.

            - ומדוע  המשיך הצ"צ  מחברים את מטות ומסעי, ולא את בלק ופנחס?

            - פנחס הוא "שטעכעדיקער" [=דוקרני]  השיב מוהר"ש, ואיך אפשר להתחבר אתו?!

            באותו מעמד היה נוכח ר' פינייע נכדו של הר"ר הלל מ?פ?א?ריטש; כעבור שנים רבות, כשאדמו"ר מוהר"ש כבר ישב על כסא הרבנות, שאל ר' פינייע הנ"ל בעצתו של אדמו"ר מוהר"ש, אם לעשות שותפות עם אדם מסויים. השיב לו הרבי בחיוב.

            - אבל   אמר ר' פינייע  שמעתי מגדול אחד שפנחס הוא "שטעכעדיקער"?!

            - אמור ממי שמעת, אמר לו הרבי בחיוך.49

[נג]

            בפ?ו?לוצק התגוררה משפחת הסוחרים קובלנוב, ואת המסחר ניהלו האב הזקן ובנו הגדול. פעם עמדה בפניהם שאלה דחופה בדבר השקעה גדולה במסחר מסויים, ונסעו שניהם לשאול בעצתו של אדמו"ר הצ"צ.

            היה זה באותה תקופה שלא ניתן היה להיכנס ל"יחידות" (בגלל הפחד מההלשנות), וייעץ להם המשרת ר' חיים בער, שהבן הקטן  מוהר"ש  רגיל לבדח את הרבי באמרותיו, ויכול להיות שבכוחו "לסדר" להם "יחידות".

            המהר"ש למד אז ב"חדר" אצל המלמד ר' שמואל, וכשנכנסו אליו מצאוהו רוכב על כתפי המלמד ואומר לו: אתם שמואל א' ואני שמואל ב'...

            לקחוהו מעל כתפי המלמד והוציאוהו החוצה, שם סיפרו לו את כל עניינם והסבירו לו עד כמה נחוץ להם להיכנס אל הרבי ל"יחידות". מוהר"ש אמר להם שהאבא מפחד ואי-אפשר להיכנס אליו, אבל הם התעקשו שבכוחו לפעול שיניחו להם להיכנס.

            - ומה תיתנו לי בשכרי אם אצליח להכניסכם? שאל מוהר"ש,

            - רואה אתה את האולר הנאה הזה?  אמר לו קובלנוב הבן  תקבל אותו בין אם תצליח ובין אם לא תצליח!

            נכנס מוהר"ש לאביו הצ"צ, סיפר לו על האנשים הממתינים, והפציר בו שיתן להם רשות לבוא לפניו. הבין הרבי שבוודאי נתנו לו משהו תמורת הפצרותיו, ושאל אותו: מה נתנו לך האנשים? הראה לו מוהר"ש את האולר.

            ניגש הצ"צ לארון, שלף מגירה והראה למהר"ש שגם לו יש אולר כזה, והוא יכול לתתו לו...

            אבל אני הבטחתי להם "יחידות"  הגיב מוהר"ש  ואינני יכול לעבור על דברי! ("מיין ווא?רט קען איך ניט א?ריב?ער גיין")!

            נהנה הצ"צ מתשובתו, נעשתה "בדיחא דעתיה" וקיבל את הסוחרים ל"יחידות".

            כעבור שנים, ואדמו"ר מוהר"ש כבר יושב על כסאו, קובלנוב הזקן נפטר ובנו הגדול ניהל את העסקים. פעם נזדמן לו עסק שהיה נראה לו כמשתלם ביותר, אך אדמו"ר מוהר"ש שבעצתו שאל לא הסכים, והסוחר ניסה לשכנע את הרבי בכדאיות ההשקעה.

            אני שמואל א' ולא שמואל ב'  אמר לו הרבי  וכבר אמרתי לך פעם אחת שהעיסקה אינה כדאית!

            והרי אני שמעתי מכם שאתם שמואל ב'?  שאל הסוחר,

            - ס?פ??ר את הסיפור כולו!  אמר לו הרבי.

            סיפר הבן כיצד בא עם אביו ל"חדר", ושמע כיצד מהר"ש אמר למלמד שלו על עצמו שהוא שמואל ב'.

            - ס?פ??ר את הכל!  ציוה עליו הרבי.

            המשיך קובלנוב לספר כיצד הפציר מוהר"ש באביו הצ"צ, וכיצד הצליח בכך שאמר לו שאינו יכול לבטל את דיבורו.

            - אם-כן  אמר הרבי  שמעת בעצמך א?ז מיין ווא?רט קען איך ניט א?ריב?ער גיין... [=שמעת בעצמך שאיני יכול לעבור על דיבורי]...

[נד]

            בעיר קניגסברג (כמדומה) נתרכזו חסידי חב"ד רבים, ונחלקו לחצרות קופ?וסט, ליאדי וליובאוויטש. קהילת החסידים נצרכה לשוחט, וכמובן שכל אחד רצה שהמועמד יביא מכתב המלצה מהאדמו"ר שלו דוקא.

            המועמד המועדף היה השוחט ר' שמואל משקלוב, מחסידי אדמו"ר מוהר"ש, וקודם נסיעתו לקניגסברג נסע ללידי ולקופ?וסט ואת ליובאוויטש השאיר לסוף. כשבא אל מוהר"ש אמר לו הרבי שמכתב הוא לא יתן לו, אלא רק סימן, שיאמר לראש חבורת החסידים שבקניגסברג, שהוא יודע שמוהר"ש רוצה שהוא יהיה השוחט!

            הגיע ר' שמואל לקניגסברג ובידו המכתבים מליאדי וקופ?וסט, ולראש החסידים מסר את הסימן שנתן לו אדמו"ר מוהר"ש. תמה החסיד למשמע אוזניו, שהרי מעולם לא דיבר עם הרבי אודות מישרת השוחט, וגם אינו מכיר את ר' שמואל זה!

לכתחילה חשב שהשוחט מרמה אותו, אך אחר-כך ראה כי אדם נאמן הוא וניכרים דברי אמת, אבל מאחר ותשובתו של הרבי לא היתה מובנת לו, לא ידע מה לעשות. ואילו השוחט מצדו עמד לכתוב לאדמו"ר מוהר"ש, ולבקש ממנו מכתב המלצה.

לפתע בא אליו החסיד בהתפעלות גדולה, וסיפר לו שעכשיו נזכר במעשה שהיה: אדמו"ר מוהר"ש עבר פעם בנסיעתו דרך קניגסברג, והשוחט הקודם התאונן לפני הרבי על פרנסתו הדחוקה, וביקש ממנו שיצווה לאנ"ש שיוסיפו לו על משכורתו.

והרבי השיב לו במלים הללו: אפילו שמואל דער שקלא?ווער ווא?לט זיך אויך ווינטשען דיא קעניגסב?ערגע שחיטה, ואתה מתאונן?! [=אפילו שמואל משקלוב היה מאחל לעצמו את מישרת השוחט בקניגסברג, ואתה מתאונן]?!

אותו חסיד היה נוכח בשעת מעשה וחשב, ככל הנוכחים, שזו מילתא דבדיחותא כדרכו של אדמו"ר מוהר"ש. עתה ראה שכל דבריו של הרבי היו ספורים ומנויים.

[נה]

עוד שמעתי מהנ"ל:

אברך אחד בא אל אדמו"ר מוהר"ש, וביקש לקבל ממנו "סמיכה" להוראה.

- סע אל הרב דשקלוב  אמר לו הרבי  ואם הוא יתן לך "סמיכה", אתן לך גם אני.

נסע האברך לשקלוב ומסר לרב את דברי הרבי, בחן אותו הרב ומצא אותו בקי בהוראה, אבל הדבר היה בעיניו לפלא, מדוע שלח אליו האדמו"ר את האברך, בה בשעה שהוא  הרב  לא נמנה בקהל חסידים? לפיכך לא נחפז לתת לאברך את כתב ה"סמיכה" ודחה אותו למחר.

בלילה נזכר הרב במעשה שאירע לו פעם, ששכר לו עגלון להסיעו למקום מסויים, והתנה עם העגלון שלא יעלה לעגלה שום איש במהלך הדרך (כי הרב חשש לנסוע בעגלה אחת עם נשים). באמצע הנסיעה התחיל לרדת גשם שוטף, והם ראו שאדם עומד בצד הדרך ומבקש שיקחוהו עמם. היות והיה זה גבר, הסכים הרב לקחתו. במרחק מה משם פגשו באדם נוסף שביקש לעלות לעגלה, וגם אותו הסכים הרב לקחת. במהלך הנסיעה התברר לרב שמי שנדמה לו כגבר לא היה אלא אשה, והשניים התדברו ביניהם להתחזות כגברים ולנסוע יחדיו. הדבר הציק לרב מאוד, וכשהתחיל היום להאיר קפץ מן העגלה.

עכשיו נדמה היה לו, שהאברך שבא לקבל "סמיכה" היה הגבר שנתלווה לאותה אשה. ואכן, כששאל אותו הרב למחרת האם נסע אתו בעגלה ליד עיר פלונית, השיב האברך בחיוב.

- אם-כן  אמר לו הרב  לא אתן לך "סמיכה"!50

[נו]

כשהיה המהר"ש רך בשנים, שאל אותו אחד: היכן מצינו בתורה מלה שבה ארבעה "קמצ"ים זה אחר זה?

השיב לו המהר"ש על שאלתו, ושאל את האיש: היכן מצינו בתורה מלה שבה ארבעה "פתח"ים זה אחר זה?

לא ידע האיש את התשובה, ומהר"ש אמר לו: ב??ק??ד??ח?ת! וזה מה שיהיה לכם!

נחלה האיש בקדחת, בא אל המהר"ש, ביקש ממנו מחילה ונתרפא.

והיו קוראים את המהר"ש "דער קליינער בעל-מופת" [=ה"בעל-מופת" הקטן].

ואדמו"ר הצמח-צדק הקפיד על כך.

(שמעתי מנכד כ"ק, ששמע מכ"ק אדמו"ר [הריי"צ] שליט"א).

[נז]

בכפר אחד התגורר יהודי שהחזיק את הפונדק, ולידו גרו ערלים אלימים ורצחנים. פעם נכנסו אליו לשתות, וכשנשתכרו התנפלו על היהודי והיכוהו, וגם גרמו נזקים גדולים לביתו.

התלונן היהודי על ראש הפורעים, והוא נשפט לשנת מאסר. אחיו של אותו גוי איימו על היהודי, שכשיצא אחיהם מבית-האסורים ינקמו בו על ש"הלשין" על אחיהם וגרם למאסרו.

ככל שקרב מועד שחרורו של הגוי, היו אחיו מפחידים את היהודי שקרב קצו, וברוב פחדו נסע אל האדמו"ר מקופ?וסט ולעוד אדמו"רים, וכולם יעצו אותו שיעקור את דירתו למקום אחר. אך היהודי מאוד לא רצה לעבור מן הכפר שלו, שבו הוא חי שנים רבות ובו מצויה לו פרנסתו, ונסע לליובאוויטש אל אדמו"ר מוהר"ש.

אמר לו הרבי שאין הוא צריך לעבור למקום אחר, וגם אין לו ממה לפחד, ווא?רום א? גוי, א? רוצח, פון איין תפיסה א?רויס או?ן אין דער א?נדערע א?ריין [=היות וגוי, רוצח, כשהוא יוצא ממאסר אחד, הוא נכנס למאסר שני]...

התפלא היהודי על המענה, וסיפר לרבי שהיה בקופ?וסט (והצטדק, שאביו היה נוסע גם הוא לקופ?וסט) ובעוד מקומות, וכולם יעצו לו להחליף את מקומו, ועתה הוא נבוך!

- אני אינני מכריח אותך להישאר במקומך  אמר לו אדמו"ר  אבל אני מייעץ לך שלא לעקור ושלא לפחד!

החליט היהודי להישאר בכפרו ולא לחפש לעצמו מקום אחר.

ביום שלפני מועד שחרורו של הגוי, נסעו אחיו למקום מאסרו בעיר הגדולה, ובעוברם ליד חלון ביתו של היהודי, סימנו לו בידיהם שקרובה ניקמתם לבוא.

למחרת, כשיצא הגוי מבית-האסורים, הלך עם אחיו וידידיו לבית-המרזח ושתו לשוכרה, ובערב יצאו לדרכם הביתה. במהלך הנסיעה הבחינו בעגלה טעונה סחורות, התנפלו על העגלון הגוי והרגוהו, והתחילו לפרוק את הסחורה ולהעבירה לעגלה שלהם.

באמצע עבודתם הגיע לשם פריץ אחד במרכבתו, וצעק עליהם שיפנו לו את הדרך ויתנו לו לעבור! הגוים השיכורים המשיכו בביזה ולא שמו לב לפריץ ולצעקותיו, וכשראה הפריץ כך, ירד ממרכבתו לראות את הנעשה שם, והבחין בגווייתו של ההרוג המוטלת על הקרקע ליד העגלה.

מסר אותם הפריץ למשפט, וכולם נידונו לשנות מאסר ארוכות.

ר"י מתמיד שסיפר את המעשה הזה, שמע אותו מפיו של אחד מאנשי ליובאוויטש, שהיה נוכח בשעה שהיהודי הכפרי בא לשם ועמו משקה עבור החסידים, וסיפר להם את הסיפור כולו.

[נח]

אביו של השפאליער זיידע היה איש פשוט והיה דר בכפר והיה עשיר והיה בעל צדקה ומכניס אורחים, אבל היה חשוכי בנים. והנה פעם בא אצלו הבעש"ט, זה היה בזמן שהיה עוד נסתר, וביקש ממנו שיתן לו חדר מיוחד. ונתן לו הכפרי חדר מיוחד והיה שם איזה ימים.

פעם בלילה יצא הבעה"ב לחצר וראה איך שבחדר האורח מאיר, והביט וראה שיושב עם עוד אחד. ונתפעל ונשתומם. והנה למחר נכנס אצלו הבעה"ב [ושאל]: מה בקשתכם? (כי כל אורח שהיה בא אצלו היה נותן לו כל הדרוש לו). וענה לו הבעש"ט בהיות כי מת אצלו הסוס (כי היה פרנסתו להוביל טיט, וזוגתו היתה מוכרת ומזה היה פרנסתם) ונתן לו סוס.

ואחר-כך שאל אותו: מה זה שראיתי בלילה עוד אחד עמכם? וענה לו הבעש"ט כי היה אצלו המהר"ל מפראג, ואמר לו כי בהיות כי צריך לבוא עוד הפעם לזה העולם ולהנשמה טוב יותר לבוא לאחד ממשפחתו, והכפרי הוא ממשפחת המהר"ל, ורצה על-ידו לבוא לזה העולם. אמר לו הכפרי: איך הוא, ואני זקנתי?! ואמר לו הבעש"ט כי זה אין שייך לו, ומבטיחו כי יולד לו בן ולהברית-מילה יהיה גם הוא אבל לא יפרסמו.

והנה לשנה נולד לו בן. ורצה לבקש גם הבעש"ט, אבל לא ידע מקומו. והוציא כרוז כי יבואו כל העניים מכל הכפרים להברית-מילה ועי"ז יוודע גם להבעש"ט. והנה להברית-מילה ראה והנה בתוך העניים נמצא גם הבעש"ט, ורצה מאד שהבעש"ט יברך את הילד, אבל הלא הבעש"ט ציוה שלא יפרסמו, והתיישב בעצמו ולקח הילד ונשא אותו לכל המסובים שיברכוהו וממילא יברך אותו גם הבעש"ט. כשבא להאורח הבעש"ט הניח את ידיו עליו ואמר: אני איני יודע כלום, רק פסוק אני יודע, כתיב "ואברהם זקן", אברהם איז גיווען א זיידע. דער אויבערשטער זאל דיר העלפין זאלסט זיין א זיידע [=אברהם היה סבא. יעזרך הקב"ה שתהיה סבא].51

 

 

 

ב"ה, אור ליום ה' כ"ג סיון תרח"ץ דנקערע [ריגא]

מהפארבריינגין עם החסיד ר' יצחק שי' מתמיד

[נט]

            דיבר מענין הארבעים יום שאחר קבלת התורה, כי ישנו בכל זמן. כי התורה היא נצחית. וביאר ענין "וחיי עולם". ומה עשו ישראל, ישראל חיכו כל הארבעים יום למשה רבינו ע"ה. זיי האבין גיווארט ער זאל זיי בריינגין די תורה [=הם המתינו שיביא להם את התורה], ומזה התענוג למעלה וואס אידין ווארטין און ביינקין נאך תורה [=שבנ"י מצפים ומתגעגעים לתורה]. וכמשל האב שהתענוג הוא גם מזה שהבן מתגעגע אחריו. וביאר זה באריכות, ואיך כי אחר הארבעים יום אשר נתייאשו מזה באו ח"ו להמעשה [לחטא העגל], ווארום מען דארף שטענדיק ווארטין, זיין צוא גיבונדין צוא דעם [=מפני שצריכים לצפות ללא הרף, לעמוד בהתקשרות לענין זה].

[ס]

            אחר-כך סיפר מעשיות.

            מעשה מהרז"א אחי רבינו [הרש"ב] נבג"מ, שסיפר לו האיש אשר בדידיה הווה עובדא:

בניו של אותו אדם לא היו מתקיימים ר"ל; נולד לו ילד נוסף, כנראה הילד התשיעי, ובהיותו כבן שלוש שנים נחלה בחולי קשה מאוד וכבר היה קרוב לגסיסה. רץ האיש אל הרז"א לספר לו.

באותה שעה ישב הרז"א ושתה ת??ה, וגם זוגתו הרבנית ישבה ליד השולחן. רמז הרז"א לאשתו שתצא את החדר, והוא עצמו שקע במחשבות ונתלהטו פניו כלפיד אש (שלא כדרכו כלל, כי נוהג היה לדבר תמיד מילי דבדיחותא). אחר-כך החל לשפשף ידיו זו בזו, והתחיל לנגן את ניגונו של אדמו"ר הזקן.

לפתע אמר לאיש: נו?! גיי אהיים, ער וועט זיין גיזונד, און ער שפ?ילט זיך מיט די הענטליך ווי א?לע קינדער! [=נו! לך לביתך, הוא יהיה בריא, והוא משתעשע בידיו ככל הילדים]!

וכך הווה; חזר האיש לביתו, והנה ילדו משחק באצבעותיו כדרך התינוקות.52

[סב]

בילדותם53 שיחקו הרז"א והרש"ב [בני אדמו"ר מוהר"ש], הרש"ב עשה עצמו כרבי, והרז"א היה החסיד.

פעם, תוך כדי משחקם, נכנס הרז"א ושאל את הרש"ב: מהו "אלקים"? ("ווא?ס איז ג-ט")?

- האלקים הוא אש!  השיב לו הרש"ב ("ג-ט איז פייער").

- אם כן  שאל הרז"א  הרי הקב"ה נמצא בכל מקום, גם אצלי ואצלך, ומדוע אין אנו נכווים ממנו?

- כשמכניסים עץ לתנור  השיב הרש"ב  הוא נשרף, אבל גחלת מגחלת אינה נשרפת. אתה אש, ואני אש, ואש מאש אינה נשרפת!

אדמו"ר מוהר"ש ששמע את דיבוריהם, יצא מחדרו, נטל את מגריפת הגחלים וחתה בה את התנור (כדרכו בעניינים כעין אלו), ואמר: איך פא?ר הא?ף א?ז זיי ועלין ב?יידע זיין גדולים! [=אני מקווה ששניהם יהיו גדולים]!

[סג]

הרז"א מיאן לקבל את הרבנות; וסיפר כי בהיותו ילד הלומד בחדר רבו, שאל אותו רבו קושיה שמקשה הרשב"א, והרז"א תירץ אותה. התווכח אתו המלמד (שהרי זו קושיית הרשב"א!), עד שיצא אדמו"ר מוהר"ש מחדרו ושאל לפשר הוויכוח שלהם. אמר לו המלמד את קושיית הרשב"א ואת תירוצו של הרז"א.

נשען מוהר"ש ברגל אחת על הספסל ורגלו השניה על הארץ, עיין בסוגיא, ואמר: בפשטות יכולים אמנם לתרץ כך, אבל התירוץ אינו אליבא דהלכתא!

ואמר הרז"א: היות ובתחילת לימודי למדתי שלא אליבא דהלכתא, לכן איני יכול לקבל עלי את הרבנות!

[סד]

כשנודע לרז"א שבית-החרושת שלו נשרף ויצא נקי מנכסיו, הדליק לעצמו סיגריה והעלה עשן.

אחר-כך אמר: כשם שיש חילוקים באבילות בדין שלושה ימים, שבעה ימים ושלושים יום, כן הוא גם בהפסד ממון; בשאיפת העשן הראשונה חלפה ממני האבילות של שלושה, בשאיפה השניה חלפה האבילות של שבעה, ובשלישית חלף הכל והיה כלא היה.

ושוב לא היתה ניכרת עליו שום טירדה בעטיית שריפת רכושו.54

[סה]

אחרי שנשרף בית-החרושת שלו, ישב הרז"א בוויטבסק והתפרנס בדוחק רב. והיה אומר: ס'איז פרייטיק אין דער פריא, און מען דא?רף ווא?רטין ב?יז ... דעמא?לט לערינט זיך גישמא?ק חסידות [=עתה הוא בוקרו של יום השישי, ויש להמתין עד ... ואז החסידות נלמדת בנועם].

[סו]

הלל, בנו של ר"י מתמיד סיפר, שלפני הסתלקותו אמר הרז"א, שבהיותו כבן שלוש שנים היה חולה מסוכן עד כדי גסיסה, וכשבא הרופא לא הניחו לו הרבניות לטפל בו. אבל זקינו הצמח-צדק הכניס את הרופא, וטיפל בו עד שהבריא. וסיים הרז"א: צו?א ווא?ס הא?ט מען דא?ס גידא?רפט? [=לשם מה היו צריכים זאת]? הרי אז היתה מספיקה לי רק חתיכת בד לבן, ואילו עכשיו...

[סז]

קודם הסתלקותו בכה הרז"א במשך כמה שעות. בחייו היה בעל יסורים גדולים, ואיש לא ידע מזה.

כשנודע לאדמו"ר [הרש"ב] נ"ע מהסתלקותו [בי"א מרחשון תרס"ט], הנה בתחילה שתק ושתק, ולפתע פרץ בבכי.55

[סח]

כשהיו נכנסים אל מהרי"נ בן הצ"צ ומתאוננים בפניו על עניינים לא טובים, היה המהרי"נ מתאונן אף הוא ואומר: גם אני כך!

הדבר נודע לחותנו, ואמר לו שאם ימשיך להתנהג כך יאבד את הרבנות!

אחרי זמן מה שמע חותנו שאיש אחד נכנס אל מהרי"נ והתאונן בפניו, ומהרי"נ התאונן עמו גם-כן כדרכו, ואומר: הגם שחותני אמר לי שאפסיד את הרבנות, א?ב?ער פו?ן אמת קען מען ניט א?וועק גיין! [=אבל מן האמת אי-אפשר לסו?ר]!56

[סט]

עוד מעשה מאחד אשר למד איזה ענין [בדא"ח] מאה פעמים וחשב אותו אחר-כך, כי זה מביא לחלומות של חסידות. וסיפר, אז עס פלעגט זיך עם א גאנצע נאכט חלמען חסידות [=שבמשך כל הלילה חלם דא"ח].57

[ע]

עוד דיבר כי דוקא בזמן ההסתר יכולים להתעלות, וכל ההסתר אינו כלום. וכמו שאמר אדמו"ר [הרש"ב] נבג"מ, כי זה כמו חומה של עשן שאינו כלום באמת. וביאר הפס' "ה' אמר לשכון בערפל".

[עא]

ר' גרשון בער היה אומר אחרי קריאת-שמע [שעל המיטה]: נוא, מארגן דארף מען אויף שטיין גאר אנאנדערער [=מחר צריכים להתעורר כאדם אחר לחלוטין].58

[עב]

עוד סיפר מה ששמע מכ"ק שאמר לו אביו [הרש"ב], כי אדמו"ר מוהר"ש אמר לו שפעם שאל מאביו הצ"צ מהו ענין אסרו-חג. ואמר: א קלוגער ביזטו א קלוגער [=פיקח אתה, פיקח], אני גם-כן שאלתי מזקני [אדמו"ר הזקן], ואמר לי כי ענין אסרו-חג צוא בינדין זיך צוא די גילויים [=לקשר עצמו אל הגילויים], וע"י זה יהיה לו כח ולא יבוא לידי נפילה ח"ו. וזהו ענין אסרו-חג לקשר וכו'.

 

 

42. ראה 'רשימות', ד, עמ' 23 [תשרי תרצ"ה]. צ, עמ' 11 [ניסן תרצ"ה]. ס' השיחות תרצ"ו, עמ' 143.

43. ראה 'רשימות', צ, שם.

44. ראה 'רשימות', קמ, עמ' 8 [תרצ"ג].

45. ראה 'רשימות', צ, עמ' 9 ועמ' 14.

46. ראה שם, עמ' 9.

47. ראה שם, עמ' 10.

48. ראה שם, שם.

49. השווה למסופר בס' "רשימות דברים", א, עמ' קמד.

50. ראה גם: "לקוטי ספורים" עמ' קנד; "למען ידעו.. בנים יולדו", עמ' 308 (והוא מסיפורי המשפיע ר"ש גרונם ע"ה).

51. בס' "תפארת מהרא"ל משפאלי" (בתחילתו), נדפס סיפור זה באריכות ובשינויים.

52. השווה למסופר בס' "שמועות וסיפורים", ג, עמ' 316, אות קסח.

53. בעתון 'כפר חב"ד' (גל' 972) נתפרסם סיפור זה מתוך כתביו של השומע מבעל המעשה בעצמו; וזה תורף סיפורו בקיצור לשון ובתרגום כמה משפטים ללה"ק:

כשהיו בני האדמו"ר מהר"ש זצוקלה"ה  הבכור רז"א [=ר' זלמן אהרן] זצ"ל בן חמש שנים, והשני הוא האדמו"ר (הרש"ב) זצוקללה"ה בן שלש שנים  הייתי אני וחברי בליבאוויטש, כאשר היינו כפופים להאדמו"ר הצמח-צדק זצוקללה"ה.

ובמוצאי ש"ק, אחר תפלת ערבית, נשארנו אני וחברי ב'זאל' ממתינים ל'יחידות'. עמדנו בקרן זוית ומרחוק שמענו קול דממה דקה מחדר האדמו"ר הצמח-צדק זצוקללה"ה, איך שדיבר ביחידות מפה לאוזן עם האדמו"ר מהר"ש זצוקללה"ה לפני ולפנים. ושני בני האדמו"ר מהר"ש זצוק"ל  הנ"ל  היו משחקים זה עם זה כדרך נערים קטנים בהחדר הגדול (זאל). בתוך כך שמענו זה אל זה ממללים בזה הלשון: הבה נשחק ב"רבי וחסיד"!

הרז"א זצ"ל ישב על הכסא, והיה מובן תיכף המשחק שהוא הרבי, והצעיר הוא החסיד. כך הסכימו לשחק. ויעמוד החסיד מרחוק, כמעט אצל כותל החדר, והחריש ברגשי כבוד ובביטול גדול, ועשה הכנה רבה, והתחיל לתקן את פאות ראשו הק' והכובע, ומישמש בכפתורים שבבגדו, והלך לאט לאט עד גשתו סמוך להרבי שלו.

ושאל אותו: רבי! גיט מיר א תשובה [=תן לי 'תשובה' (תיקון)]. והשיבו: לערין 'תניא' און 'ראשית חכמה' [=למד 'תניא' ו'ראשית חכמה']!

ושב מאתו לאחוריו בדרך ארץ רבה, עד שובו למקומו הקודם, סמוך לכותל החדר. ועמד שם זמן מה, ועוד התחיל לעשות כל ההכנה כנ"ל, ועוד נתקרב להרבי שלו כמקודם, ואמר: רבי! וואס איז ג-ט [=מהו הקב"ה]? והשיבו: ג-ט איז פאייער [=הקב"ה הוא אש]!

ותיכף ומיד שנית שב מאתו לאחוריו כמקדם למקומו הקודם. ועוד המתין שם והתחיל לעשות ההכנה, ובא לו להרבי שלו ושאל: רבי! ווא איז ג-ט [היכן הוא הקב"ה]? והשיבו: ג-ט איז אויפען הימעל און אויף דער ערד, און אין אלע פיר זאייטען וועלט, און איר מיר און אין דיר [=הקב"ה הוא בשמים ועל הארץ, ובארבע רוחות העולם, גם בי ובך]!

ובזה נגמר המשחק.

ואקח את הצעיר בן שלש שנים (הוא האדמו"ר [רש"ב] זצוקל"ל) ואמרתי לו: אמור לי, בבקשה ממך, מה אמר לך הרבי שלך, מהו הקב"ה? והשיבני במהירות: דער רבי האט מיר גיזאגט, ג-ט איז פאייער [הרבי אמר לי: הקב"ה הוא אש]!

אחזתיו שנית בידו הק', ואמרתי לו: אמור לי, מה אמר לך הרבי שלך, היכן הוא הקב"ה? ויען ויאמר: דער רבי האט מיר גיזאגט, אז ג-ט איז בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם, און אין מיר און אין דיר [=הרבי אמר לי שהקב"ה הוא בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם, גם בי וגם בך]. ואחר-כך כמעט רגע הוסיף תיבות אלו: און אין אייך אויך [=וגם בכם]!

אמרתי לו: מאחר שידענו שהקב"ה אש, והוא בך ובי, מדוע איפוא האש אשר עיניך רואות בתנור זה נכווים הימנה מיד. והנה גם בך יש אש, והנה אני מחזיק בך ואתה בי, ואין אנו נכווים זה מזה!

ויענני תיכף ומיד בזה הלשון: עה! עה! וואס גלייכט איר? דיא פאייער וואס אין הרובע איז דאך אין אייך ניטא, דער פאר ברענט איר זיך אפ. אבער דיא פאייער וואס ג-ט איז פאייער, איז דאך דיא זעלביקע פאייער אין מיר און אין אייך, פאייער אן פאייער ברענט זיך ניט אפ! [=אה! אה! מה אתם משווים? הרי האש שבתנור אינה נמצאת בכם, לכן נכווים אתם הימנה. אבל אש זו שהקב"ה הוא אש  הרי אותה אש היא בי ובכם, ואש אינה נכווית מאש!]. ותיכף ברח ממני.

ונשתוממנו למשמע אוזנינו, והתחלנו לתמוה איש לרעהו במאד.

וישמע האדמו"ר מהר"ש זצוקלה"ה, ויצא מחדר אביו הרב הצמח-צדק זצוקלה"ה זי"ע, ושאל אותנו מה זה התמיה והגניחה. וסיפרנו לו כל מה שראינו וששמענו, והנאהו מאד.

ויאמר בזה הלשון: איך האפף צום אייבערשטען, אז זיי וועלין זיין גוטע קינדער [=תקוותי להקב"ה שהם יהיו ילדים טובים]. עכ"ל.

אליבא דנוסח זה הרז"א הוא שהיה ה"רבי" במשחקם של הילדים, והרש"ב החסיד. אולם הרעיון זהה בשני הנוסחים, ובשניהם יצא מפיו של הרש"ב.

והנה בשמחת בית השואבה תשי"א  ובהזדמנויות נוספות  סיפר כ"ק אדמו"ר זי"ע את הסיפור הזה בשם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, ובכל הפעמים סיפר שהרז"א היה ה"רבי" (אם משום שהרש"ב טען ש"רבי יש רק אחד"  כבשיחה הנ"ל, אם משום שהרז"א היה מבוגר ממנו  כבשיחת ש"פ שמות תשמ"ז).

שאלתו מהרז"א היתה "מהו יהודי", והרז"א השיבו כי יהודי הוא אש. שב הרש"ב ושאל: אם יהודי הוא אש, מדוע אם-כן כשידי נוגעת בידך אין אני נכוה הימנה? השיב לו הרז"א: מפני שגם אתה אש, ואש אינה נכווית מאש.

54. במקו"א מסופר בסגנון אחר, אך הכוונה אחת: אמר הרז"א, כשחולפות עשר שנים אחר אירוע אסון ח"ו, הרי כבר אין מרגישים בצער העמוק. ובכן, חשבתי עכשיו כאילו אני עומד במצב של עוד עשר שנים, וא"כ כל הצער העמוק כבר חלף הלך לו.

55. ב"שמועות וסיפורים" (ג, עמ' 285 – והוא מרשימות הרה"ח ר' דובער יפה ע"ה) מסופר: בשנת תרס"ט היתה אסיפה בליובאוויטש אצל האדמו"ר הרש"ב, ובה השתתפו גדולי הרבנים.. באמצע האסיפה קם הרבי ממקומו, נכנס לחדרו, ואחר ששהה שם כשלושת רבעי השעה חזר ופניו חיוורים מאד. אח"כ נודע כי באותה עת נפטר הרז"א בוויטעבסק.

56. במאמר דא"ח של מהרי"נ נאמר, שכשמוכיח את חבירו יביט גם ברע של עצמו, ואז יעשה חשבון משותף לשניהם "ויאמר לו בשיתוף: למה נהיה יחד ברע והבל כזה" (והוא במאמרו הנדפס ב'אור התורה' על מארז"ל וענינים, עמ' רחצ. עיי"ש).

57. ראה בס' "שמועות וסיפורים" (ג, עמ' 271), שאדמו"ר מוהר"ש ציוה לאחד החסידים ללמוד כל מאמר ארבעים פעמים, ואז גם יחלום אותו בשנתו [והוא מסיפורי הרה"ח ר' יוחנן גורדון. אותו חסיד הוא ר' ארע דאקשיצער, ולא ר' אבא כפי שנדפס שם].

58. ראה גם בס' השיחות תש"ו (עמ' 5) ובמקבילות שנסמנו בהע' שם. ובס' "רשימות דברים" (ב, עמ' רלא).

 

 

מה שרשום בזכרוני מהמלוה-מלכה בליל מוצאי ש"ק תרומה

ריגא תרח"ץ

[עג]

            סיפר ר"י מתמיד:

            אצל כפרי אחד מתו ל"ע שני בניו מחמת מילה, וכשנולד לו בנו השלישי, הנה על-פי דין אסור לו למולו, אבל הוא לא היה יכול שלא למול את בנו, ולא ידע לשית עצות בנפשו.

ייעצו לו לקרוא את הצדיק ר' נחום מטשרנוביל שהוא יהיה המוהל, ואז בוודאי לא תארע לו שום תקלה ח"ו.

הצדיק ר' נחום לא ידע ששני אחיו מתו מחמת מילה, וכשראה שדמו של התינוק זב ללא הפסקה נצטער מאוד, ברוב צערו רץ היערה, והנה ביער הולך לנגדו הרה"ק ר' זוסיא מהאניפולי (שדרכו היתה לסבוב מעיר לעיר כאיש פשוט בכלי גולה).

הייליגער ר' זוסיא! [=ר' זוסיא הקדוש!]  תפסו? הר"ר נחום לר' זוסיא  השעה צריכה לו!

סיפר הר"ר נחום להר"ר זוסיא את שאירע והביאו לבית הכפרי, ושם ציוה הר"ר זוסיא לעשות סעודה והיה בשמחה גדולה. ותוך כדי הסעודה נתרפא הילד ופסק זוב דמו.

שאל הר"ר נחום את הר"ר זוסיא: הא מנין לך?

השיב הר"ר זוסיא: הרי מקרא מלא הוא זה "ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו", "האלקים" הוא מידת הדין, והעצה לזה היא "ויאכלו וישתו"! וגם ראיה מן הפסוק "וירא בצר להם בשמעו את רינתם"  אימתי "וירא"? דוקא "בשמעו את רינתם"!59

[עד]

עוד מר' אברהם נכד "המלאך". לאחר הסתלקות אביו ר' שלום [מפראביטש] עשאוהו לרבי, והכירו כי הוא קדוש מאוד. והוא עודנו צעיר בן י"ב שנים. ונסתלק בימי עלומיו.

והיה חתן של הרה"צ ר' לוי יצחק מבארדיטשוב, כי לקח נכדתו. ונסתלק קודם החתונה.

כשנעשה חולה בא הר"ר לוי"צ מבארדיטשוב, וכבר היה גוסס, וביקש ממנו שיאמר מה.

ואמר הילד: "זה יתנו כל העובר על הפקודים", "זה" מורה על י"ג מדות הרחמים, וזה המשיך משה רבינו ע"ה לאחר מעשה העגל. אך בפועל לא נמשך רק י"ב, כי שבט לוי לא חטאו. וזהו "זה יתנו", אימתי ניתנו לך הי"ג מדות הרחמים, "כל העובר על הפקודים" [כשיעברו ח"ו על פקודי ה' ויעשו תשובה].60

[עה]

הראו לפני הצ"צ את ביאור ה'תניא' של ר' יעקב מקיידאן, ואמר: אני עמלתי כמה שנים ולא יכולתי לעשות ביאור, והוא עשה ביאור?!61

[עו]

עוד היה מעשה, שמישהו אמר לפני הצ"צ שהוא כבר בקי ב'תניא' ("ער איז קלא?ר אין תניא"), והקפיד עליו הצ"צ: דו? ב?יסט קלא?ר?! דו? ביסט ניט קלא?ר! ["קלא?ר" משמש בשתי משמעויות: בקי על בוריו, ובעל דעה צלולה; וכאן: אתה בקי?! דעתך אינה צלולה!].

ויצא האיש מדעתו ר"ל.

[עז]

אדמו"ר מוהר"ש אמר לאחד שהתנהג ברחבות: בשלמא הריז'ינער, שישב על כסא של זהב ואמר בדמעות שליש "נפוגותי ונדכיתי", אבל אתה?!

[עח]

ההבטה על פני הצדיק מזככת הראייה.62

[עט]

סיפר הר"י מתמיד:

הרה"ח ר' פנחס רייזיס היה מעשירי שקלוב;63 אל אדמו"ר הזקן היה נוסע במרכבה שלו, שולח את העגלון חזרה לביתו, ואחרי החגים היה חוזר העגלון ומחזירו לשקלוב.

פעם, בכניסתו לאדמו"ר, שאל אותו הרבי:

מדוע כולם שואלים ומבקשים על גשמיות, ואתה אינך מבקש זאת לעולם?

- רבי!  השיב הר"ר פנחס  כלום חסר לי משהו בגשמיות?!

- בכל זאת  אמר לו הרבי  אייעצך שתחפש ותשיג איזו "מלמדות" ("קנעלו?נג")!

שלח ר' פנחס את העגלון חזרה לשקלוב, והוא עצמו לבש כלי גולה והלך מכפר לכפר, עד שמצא "מלמדות" בביתו של אחד הכפריים היהודים.

באותו בית גרו זקן ובנו וכלתו, והבן היה מגושם ביותר. פעם שאל הר"ר פנחס את הזקן אודות אשתו, והזקן סיפר לו שהיא מתה עליו, ועתה הוא דר בשותפות עם בנו.

למשמע הדברים הללו התעלף הר"ר פנחס, והכפרי שלא הבין מה קרה עשה לו כמה רפואות עד שהכרתו שבה אליו, ושאל אותו מה זה אירע לו שנתעלף לפתע פתאום.

אמר לו הר"ר פנחס שהדבר אסור, אך הכפרי לא הבין על מה ועל למה (כי על-פי סברתו הדבר מותר מ"קל וחומר"). וכשהסביר לו הר"ר פנחס היטב וביאר את גודל העוון, נתעלף הכפרי!

אחר-כך סיפר לו הר"ר פנחס את סיבת בואו לכאן בפקודתו של הרבי, ביאר לו את ענין הרבי והנסיעה אליו, והכפרי נסע עמו לאדמו"ר הזקן ונעשה בעל-תשובה גמור.

[פ]

שמעתי מהר"י מתמיד, שקבלה בין החסידים, שאם בגמר ה"יחידות" מלווה הרבי את האדם עד הפתח, סימן הוא שזו ה"יחידות" האחרונה.

ב"יחידות" האחרונה של ר"י הנ"ל ליווהו כ"ק אדמו"ר [הרש"ב] נ"ע ובירך אותו כמה פעמים, ומחמת שר"י היה חולה באותם ימים במחלה קשה, היה בטוח שקרב יומו האחרון. ולא הבין כי זה סימן על הסתלקותו של כ"ק אדמו"ר.

[פא]

            רא"ח [ר' אלי' חיים אלטהויז] סיפר על ההתוועדות של אדמו"ר [הרש"ב] בי"ט כסלו תרנ"ח בחרקוב, שהרופאים אסרו עליו לשתות משקה, אך הוא לא השגיח בדבריהם ושתה משקה בכוס של ת??ה, וכשהמסובים ניסו למנוע בעדו אמר להם: איר ווייסט קיינער ניט פון ווא?ס מיר איז גו?ט און ווא?ס מיר איז ניט גו?ט! [=איש מכם אינו יודע ממה טוב לי ומה אינו טוב עבורי]!

באותה התוועדות פנה אחד המסובים לאדמו"ר ואמר לו: רבי!

ואדמו"ר השיב לו: איך ב?ין ניט דיין רב?י! שעמט מען זיך ניט או?ן מ'טו?ט תשובה! [=אני אינני ה"רבי" שלך! יש להפסיק להתבייש, ועושים תשובה]!

אותו אדם לא היה מוכר לרבי, אבל הדברים נכנסו לליבו והוא נשתנה לטוב.

[פב]

            דיברו אודות הפארבריינגין בשנים תרע"ז תרע"ח תרע"ט, ואז כשהניחו צלחת עבור 'תומכי תמימים' כמו בכל שנה, אמר כי כל אחד יתן המעות על דעתו הק'.

            ואמר לאחד: הנני נותן בעד אביך שלוש מאות רו"כ. ואמר לו כ"ק: אם אביך יחזיר לי איני יודע, נאר פאר עם איז בעסער ער זאל מיר אויך געבין [=אך עבורו טוב יותר שגם הוא יתן לי].

[פג]

סיפרו אח"כ מופתים מכ"ק [הריי"צ]. ר' זאנוויל, אודות השותפות שכ"ק אמר לשותפו שעשה לעצמו עסק שהוא ג"כ יהיה שותף ואחר-כך הרויחו הרבה מאד. ופעם אחת בעסק שלא ציוה למכור עוד עד שאחר-כך נתייקר.

גם הרא"ח [=ר' אלי' חיים אלטהויז] סיפר, הצמר שכ"ק קרא אותו ואמר לו שהצמר לא ימכור עד מחיר 36 רו"כ פוד (כמדומה).

[פד]

ודיברו הרבה בדבר האהבה והחיבה פנימית של כ"ק אדמו"ר [הרש"ב] נ"ע לכל אחד ואחד.

[פה]

הר"י [מתמיד] סיפר מעשה מהבעש"ט ששלח אחד מתלמידיו להתלמד לאכול לשם שמים, וראה כי אוכל הרבה ואח"כ מתאבק עם וואנקע, ואפילו לא פסק מלאכול. וזה אצלו סדר תמידי. ושאלו, וענה לו כי אביו היה ג"כ שוכר הארענדע [=חוכר אחוזה] ופעם אחת הכריחו האדון לכפירה וסבל הרבה ונשאר בחיים. וקודם מותו ציוה לו: ראה בני כמה סבלתי שלא היה בי כח לסבול ולא באתי לכפירה, ולכן תראה שיהיה לך כח שאם יכריחך ח"ו להעבירך על דתינו הק' יהיה לך כח לסבול, ולכן תאכל הרבה עד שיהיה לך כח להפיל ערל, ועי"ז לא תהיה ערל.64

וביאר הרי"מ כי זהו אכילתה של עצם יהודי (יחידה שבנפש), כי יש אכילה בשביל שיהיה לו כח לעבוד ה', אך זהו שייך לעצם הנפש (יחידה שבנפש).

[פו]

אדמו"ר מהר"ש אמר לאחד שביקש ממנו בנים, שדרך התינוקות לתפוס בזקנו של האב, או?ן ב?א? דיר הא?ט ער זיך ניט ב?א? ווא?ס צו?א הא?לטין [=ואצלך אין לתינוק במה לתפוס].

 

 

מהפארבריינגין בפורים קטן

[פז]

הדברים מענין "פורים קטן", שעוד יש סברא שגדול יותר. וכמו שיש סברא כי "שושן פורים" גדול יותר, מחמת כי אינו מלובש בשום אותיות. כי בכלל הנה פורים גדול מאוד, ולכן אין ש?ם במגילה רק מרומז בתיבת "המלך". וזה בפורים ממש, אבל עתה אין מלובש בשום אותיות.

[פח]

"המן מן התורה מנין". שיכול להיות ח"ו "המן" מלימוד התורה.

[פט]

מרדכי ותלמידיו עסקו בהלכות קמיצה.65 היינו כולם בשוה, התגלות העצם, דעם עצם איד. ובזה כולם שוים, משה רבינו איז ניט העכער פון יוד, און קל שבקלים איז ניט נידעריגער פון יוד.

[צ]

"ומשלוח מנות איש לרעהו". "מנה" היא יחידה שבנפש.

[צא]

ההפרש בין המועדים, שבפורים הגילוי גם בזמן דחול (כמבואר בתו"א [ד"ה חייב אינש לבסומי]). ומרדכי רצה לאסור במלאכה ולא קבלו, כי מצד מס"נ דיחיד לא היה יכול להיות זה, אבל מצד מס"נ של רבים המשיכו המשכה נעלה כזו, העכער פון וועלט אין וועלט [='למעלה מן העולם' אל 'תוך העולם']. (ביוהכ"פ היה הכה"ג נכנס לקודש הקדשים בכמה הכנות).

[צב]

אדם הראשון לאחר החטא. הפירוש של החטא, היינו שנעשה אצלו מונח שיכול להיות קושיא ח"ו, וזה ג"כ אין צריך להיות. וחטאו מה שהביט על מקום הקליפות,66 ופירושו כי אין צריכים אפילו לשמוע קושייתם.

[צג]

חסיד מחמיר ומתנגד להיפך. כי חסיד אינו רוצה בהעולם, והמתנגד להיפך, רוצה, ולכן מבקש רק להתיר. ואפילו אם כופה עצמו אינו בשמחה מזה. והשמחה הוא רק מהשלימות. משא"כ חסיד הוא בשמחה מה שלא השתמש הרבה בגשמיות, ורק עניינו שהמצוה תהיה על צד היותר טוב.

[צד]

מעשה בחסיד שהתפלל בבית, ואמר כי כשמזכירים שם הוי' רק נעשה לו צר עד מאד, כי רעדה אחזתהו בהזכירו שם הוי'.

[צה]

אהרן עבודתו בהנרות להמשיך דוקא בעולם, וזה עיקר הכוונה, ולכן חלשה דעתו מענין חנוכת הנשיאים, כי ראה שעבודת הקרבנות היא נעלה וקרבנות הוא כולו נשרף. ואמרו לו "שלך גדול".67

[צו]

משיח יתגלה לכל אחד ואחד לפי ערכו, וכל מה שצר לו יותר מחושך העולם שמרגיש יותר עוצם החושך, לפי אופן זה יהיה לו הגילוי לעתיד בביאת משיח בב"א.

 

 

ב"ה ב' ניסן יום ההילולא

[צז]

            סיפר ר"ד יודוביץ68, שבשמונה שעותיו האחרונות [של אדמו"ר הרש"ב] עמד כ"ק אדמו"ר שליט"א לידו כל הזמן. הרבי נ"ע השתעל, ואמר לו כ"ק אדמו"ר: דיר הוסט זיך? [=השיעול מתפרץ]?

            - האור אינו מתיישב בתוך הכלי, השיב לו אדמו"ר נ"ע.69

[צח]

            קודם הסתלקותו אמר [אדמו"ר הרש"ב]: איך גיי אין הימעל, די כתבים לא?ז איך א?ייך [=אני הולך השמימה; את הכתבים מניח אני לכם].70

ואמר ר"י מתמיד, שכך אמר הבעש"ט קודם הסתלקותו (ואגב כך סיפר, שהבעש"ט לא היה חולה כלל, אלא נעשה כחוש וכוחותיו התמעטו והלכו): פא?ר מיר זא?לט איר גא?ר ניט דאג'ן, איך גיי פו?ן איין טיהר א?רויס, או?ן אין דער א?נדערע טיהר א?ריין [=לי אין לכם מה לדאוג כלל, אני יוצא מדלת אחת ונכנס בדלת שניה].71

            וכן ידוע72 מאדמו"ר הזקן שאמר: אויף וועמען דוכיט איהר?! איך וועל אפילו יענע טיהר ניט זעהן! [=על מי אתם מסתמכים?! אני אפילו לא אראה את הדלת "ההיא"]!

            וידוע מה שאמר אדמו"ר הצ"צ על כך, שזו במעלה גדולה מר' יוחנן בן זכאי שאמר "איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי", כי אפילו צדיקים צריכים לעבור דרך אותה דלת, אבל אדמו"ר הזקן היה בטוח. וזו היתה בקשתו של דוד המלך ע"ה "הצילה משאול נפשי מיד כלב יחידתי".73 וד"ל.

[צט]

            סיפר רא"ח [אלטהויז], שבי"ט כסלו עטר"ת ביקש ר' אשר מניקוליוב מאדמו"ר [הרש"ב] נ"ע, שיבטיח לו "כרטיס" ("בילעט") לחמש שנים, ואדמו"ר לא ענה לו דבר. הפציר ר' אשר ברבי כמה פעמים, וגם הנוכחים ביקשו מהרבי שישיב לו, עד שאמר לו אדמו"ר: שנה אחת!

            וכך הווה, ונפטר בחלוף אותה שנה.74

[ק]

            ר' פסח בער ביקש מכ"ק אדמו"ר [הרש"ב] נ"ע ברכה לאריכות ימים, ואמר הרבי: ער וועט נא?ך זיין אויף חנה'ס חתונה [=הוא עוד יהיה בחתונתה של חנה] (בתו הגדולה של כ"ק אדמו"ר שליט"א).

            וכך הווה, ונפטר אחרי החתונה.

[קא]

            סיפרו75 כי כבר היה מוחלט כי כ"ק [הרש"ב] יסע לחו"ל, והכין ר' שמואל גורארי' נ"ע76 פאראחאד [=ספינת קיטור] עבור כ"ק, וגם הוא נסע וגם ר' יצחק יואל [ראפאלוביץ] שי'.77

            בלילה קודם הנסיעה נכנסה הרבנית הזקינה שליט"א לכ"ק, ואמר כי אינו נוסע. ואמרה: און שמואל? ואמר: וואו איך וועל זיין וועט ער אויך זיין.

            למחר נכנס ר' יצחק יואל לכ"ק ושאל מפני מה אינו נוסע, וענה לו: אז א איד ברוסיא ווייסט אז איך בין דא, איז עם גרינגער אפין הארץ [=כשיהודי ברוסיא יודע שאני כאן, קל לו יותר בלבו].

[קב]

            סיפרו הרבה סיפורים על כ"ק אדמו"ר נ"ע, כיצד היה חושב בטובתו של כל אחד ואחד.

            וסיפרו שאחר ההסתלקות מצאו במעטפה נדוניה עבור בתו של ר' אשר [מניקוליוב], אף שעדיין לא באה בקישורי תנאים.

[קג]

אמר לאחד מהת' שנטה והיה לו ל"ע היזק רב כי לקחו ממנו הכל: טו תשובה [=שוב בתשובה]. וענה זה: וואס קען נאך זיין ערגער [=מה כבר יכול להיות גרוע יותר]. ואמר: פשוט! וכן היה, כי נפטר אחר-כך.

[קד]

ר' זאנוויל היה חולה גדול הרופאים התייאשו. כשבאו לאמור לכ"ק כי מסוכן גדול, ואמר: ער וועט גאנץ זיין [=הוא יהיה שלם (לא יוזק)]. בפורים בתוך הסעודה אמר: שרייבער (היה איש שהיה נקרא כך) האט זיך ארויס גיגליצעט פון מיינע הענט, און ער וועט גאנץ זיין [=שרייבר החליק מבין ידיי, אבל הוא יהיה שלם].78

[קה]

            שמעתי מבניו של ר' זלמן שניאורסאהן מלודז',79 שבפעם האחרונה שהיה אצל כ"ק [הרש"ב] נ"ע בקבלו ברכת הפרידה, בכה כ"ק, וגם הוא בראותו זאת בכה.

            סיפר ר' אליהו חיים בשמו כיצד נעשה לחסיד [של אדמו"ר הרש"ב]; שהוא היה מתעסק תמיד ("ער הא?ט זיך גיקא?כט") במאמר "מים רבים" של אדמו"ר מוהר"ש, והיה שונה אותו בי"ח אופנים. וכששמע פעם מאדמו"ר נ"ע את המאמר הזה נתפעל מאוד.

            עוד סיפר, שפעם שמע מכ"ק אדמו"ר שדיבר באיזה ענין, והיה נדמה לו לר' זלמן שבס' "עץ חיים" לא כתוב כדברי הרבי. ובעודנו חושב אמר הרבי: הגם שמפירוש ה"עץ חיים" נראה באופן אחר, אבל באמת הפשט שם אינו כך וכו'. ונתפעל ר' זלמן מאוד, ולמחרת נכנס אל הרבי עם 'פ??"נ' [=פדיון נפש].

[קו]

            עוד סיפר על חסיד אחד, שהיה נדמה לו שבקבלה מבואר אחרת ממה שדיבר הרבי במאמר, והיה טרוד מזה מאוד. כשנכנסו אל הרבי ל"חזרה", והוא היה עסוק עדיין במחשבתו זו, עמד כ"ק, לקח ספר בידו וקרא לאותו חסיד, והראה לו: ראו איך כתוב בפנים! ונתפעל מאוד, וגם מעצם העובדה שהרבי טרח להראות לו בספר.

[קז]

            סיפר ר"י מתמיד:

            אחרי הסתלקות אדמו"ר הצ"צ, נסעו רוב החסידים שבדווינסק לקאפ?וסט, אך היו שם כמה אברכים שלא יכלו להחליט; לשנה הבאה, כשהימים הנוראים משמשו ובאו, יצאו לדרך, ובעברם דרך בוריסוב נכנסו לר' שמואל בער80 וגלגלו עמו מענין לענין, עד שהגיעו לענין הנסיעה לאדמו"ר.

            אמר להם ר' שמואל בער: איך פארשטיי, איר ווילט ב?א? מיר וויסען צו וועמען צוא פא?רין? איך ב?ין נוטה לאדמו"ר מוהר"ש! מיינט איר דא?ך א?ז שמואל ב?ער איז א?ן עקשן? איך ווייס א? מעשה! [=אני מבין שאתם רוצים לשמוע את דעתי אל מי לנסוע? אני נוטה לאדמו"ר מוהר"ש! אתם הרי חושבים שזה בגלל ששמואל בער הוא עקשן? אני יודע מעשה שהיה]!

            וסיפר להם, שפעם שמע מאדמו"ר הצ"צ מאמר בשבת קודש, ובשעת האמירה הוקשתה לו קושיה חמורה ממה שכתוב ב"עץ חיים" להיפך מדברי הרבי. וכבר לא היה מסוגל לשמוע את המשך המאמר, ובכל משך השבת היה טרוד מאוד, לא אכל ולא שתה, וגם בני אדמו"ר שהציע לפניהם את שאלתו לא ידעו מה להשיב. מתוך צערו יצא את העיר, והיה מהרהר מה יהיה אחר הסתלקותו של אדמו"ר (שכבר היה אז בא בימים מאוד).

            באמצע הלילה חזר לעיר, ובעברו ליד ביתו של הרבי ראה אור באחד החלונות של בני הצ"צ. טיפס ר' שמואל בער והציץ בעד החלון, וראה את אדמו"ר מוהר"ש יושב ומעמיק בעיונו בספר הפתוח לפניו. ונתפעל ר' שמואל בער מאוד, מאחר ומוהר"ש היה תמיד מצניע את עצמו ונחבא אל הכלים.

            הקיש ר' שמואל בער על דלתו של מוהר"ש, ולשאלה "מי זה"? השיב: "שמואל בער"! כעבור זמן קצר נפתחה הדלת, וכשנכנס לחדרו של מוהר"ש לא ראה על השולחן שום ספר, אלא עיתון!

            - פא?ר מיר בא?הא?לט מען זיך ניט!  אמר ר' שמואל בער  מא?רגין וועט וויסען גא?נץ שטא?ט! [=ממני אין מתחבאים! מחר יתפרסם הדבר בכל העיר]!

            ולא הסכים ר' שמואל להתפייס, אלא רק באם יתרץ לו המוהר"ש את קושייתו!

            אמר לו אדמו"ר מוהר"ש את הפירוש ב"עץ חיים", ואורו עיניו של ר' שמואל בער בהבינו את הפשט הנכון ב"עץ חיים" ומכך שלא קשה מאומה בדבריו של הרבי.

            ולכן אסע אליו, סיים ר' שמואל בער.81

[קח]

            סיפר ר"י מתמיד בשמו של ר' שמואל גרונם:

אצל אדמו"ר הצ"צ נערכה פעם חתונה לאחד מקרובי המשפחה, ובאו לליובאוויטש חסידים רבים. בשבת קודש איחר הצ"צ לצאת, וה"עולם" המתין לו זמן רב.

            נכנס אליו חתנו ר' לוי יצחק ואמר לו: מהו ה"ייחוס" שלכם? מופתים אינכם מראים, ולומר חסידות אינכם יוצאים! ("ווא?ס איז דער יחוס מיט א?ייך? מופתים קענט איר ניט, און חסידות זא?גין גייט איר ניט"!).

            אמר לו אדמו"ר: מופתים?! דער זיידע הא?ט גיקענט עטליכע מופתים; דער מגיד הא?ט גיזא?גט דעם אלט'ן רבי'ן: זלמינקא! דו? ב?יסט גילעגין אין "יחודא עילאה" און "יחודא תתאה", און קיין מופתים קענסטו גא?ר ניט! פא?ר צו?א ר' מיכל'ן זלא?טשא?ווער, וועט ער דיך אויס לערנין א? פ?א?ר מופתים! [=מופתים?! זקיני היה יכול לעשות כמה מופתים; המגיד אמר לאדמו"ר הזקן: זלמינקא! אתה היית מונח ב"יחודא עילאה" ו"יחודא תתאה", ולעשות מופתים אינך יכול כלל! סע לר' מיכל מזלוצ'ב, והוא ילמד אותך כמה מופתים]!82

            אחר-כך יצא הצ"צ אל ה"עולם", ציוה לנגן את ניגונו של אדמו"ר הזקן, "או?ן הא?ט פא?ר גא?סין א? טייך מיט טרערן" [=ושפך נהר של דמעות].

[קט]

            ר' זאב קיצעס רצה לנסוע לארץ-ישראל, אבל הבעש"ט לא הסכים לנסיעתו. כשחזקה עליו השתוקקותו הלך ר' זאב ומכר את כל נכסיו והתכונן לנסיעה.

            כשכבר יצא לדרך, פגש בבעש"ט  היה זה בערב שבת קודש  ואמר לו שאינו יכול לעמוד בפני השתוקקותו לאוירא דארץ-ישראל. ביקש ממנו הבעש"ט שלכל הפחות ישאר אצלו לשבת קודש, אך ר' זאב התנצל שאין לו את הכסף הדרוש להוצאות. הבטיח לו הבעש"ט שהוא ישלם את כל ההוצאות.

            כשהלך למקוה בערב-שבת הלך אתו הבעש"ט, ור' זאב הקדים את טבילתו. בטבילתו במים ראה ר' זאב והנה הוא בארץ-ישראל, בבית-המקדש, אבל לא ראה את הארון והלוחות. שאל ר' זאב היכן הארון והלוחות, והשיבוהו: במז'בוז'!

            כשעלה מן הטבילה שאל אותו הבעש"ט: נו?, הנוסע אתה לארץ-ישראל?...83

 

[כוחו של הבעל שם טוב]

[קי]

            מה ששמעתי מר"ש שמוטקין:84

            בימי הבעש"ט היה איש פשוט שלעת זיקנתו קיבץ את כל מעותיו, והחליט לבוא למז'יבוז' ולהיות אצל הבעש"ט. בבואו לשם ביקש מהבעש"ט שיקח את כל מעותיו, ובתמורה יהיה האיש סמוך על שולחנו. הסכים הבעש"ט, והאיש ישב כל היום בבית-המדרש ואמר תהלים.

            כעבור זמן מה אמר לו הבעש"ט: עד מתי אפרנס אותך? הרי סכום הכסף שנתת לי אינו מגיע לסך ההוצאות שיש לי עליך!

            - אם-כן – השיב האיש – אעבוד תמורת האוכל שאני אוכל!

            ניאות לו הבעש"ט, אבל לא עבר זמן רב עד שהבעש"ט הודיע לו, שגם עבודתו אינה מכסה את ההוצאות.

            הלך האיש וישב ב"הקדש"; כשחלה את חוליו וימיו היו ספורים, בא אליו הר"ר גרשון מקיטוב (שהיה עד לסיפור המעשה מתחילתו), וביקש ממנו שיבוא ויספר לו כיצד דנו אותו בבית דין של מעלה.

            האיש נפטר ביום השלישי בשבוע, ובמוצאי-השבת בא וסיפר להר"ר גרשון שלא עשו עמו מאומה עד ערב שבת-קודש, ואז שמע הכרזה וראה שהרבה נשמות רצות לקבל פני נשמה גדולה. חשב האיש שנפטר צדיק גדול ובא לעולם האמת, אך אחר-כך ראה שלא כן הוא, אלא הבעש"ט הוא שעשה "עליית נשמה" ובא לעליונים.

            צעק האיש: רבי! רבי! והלך אחרי הבעש"ט, וכך הלך עמו מהיכל להיכל, ושאר הנשמות נתמעטו והלכו, עד שהגיעו להיכל עליון מאוד ושם אמר הבעש"ט "תורה".

            ביקש הר"ר גרשון מהאיש שיחזור בפניו על ה"תורה" שאמר הבעש"ט בהיכל העליון, ואת ה"תורה" הזו שמע אחר-כך הר"ר גרשון מהבעש"ט בשעת הסעודה השלישית, אלא שבדבר אחד שינה הבעש"ט ממה שסיפר האיש.

            רצה הר"ר גרשון לברר אצל הבעש"ט האם הוא שינה עתה ממה שאמר בעליונים, או שמא האיש לא שמע היטב, אבל לא הצליח לשאול אותו.

            במוצאי-השבת הבאה שוב בא האיש אל הר"ר גרשון, וצעק שבשבת זו לא הניחו לו לשמוע את דברי התורה של הבעש"ט, מפני שהוא גילה להר"ר גרשון את מה ששמע בשבת שעברה.

            וזה כוחו של הבעש"ט, שהיה יכול להכניס איש פשוט לגן-עדן ושיוכל להבין את דברי תורתו של הבעש"ט!

 

59. השווה למסופר על הרה"ק ר' זוסיא בס' "מנרת זהב" (פ' משפטים, עמ' 62).

60. הפרטים האישיים הניתנים כאן מתאימים לרה"ק ר' בעריש, אחיו של הרה"ק ר' אברהם מפראבישט, ולא להר"ר אברהם עצמו. גם תורה זו מתייחסת בדרך-כלל להר"ר בעריש שאמרה לפני פטירתו לרה"ק רלוי"צ. בנוסח הד"ת שלפנינו מופיע הפרט של שבט לוי שאינו נמצא בנוסחים המקבילים, אבל מאידך גיסא נוסח זה מוטעה ביסודו, מפני ש"זה" עולה בגימטריא י"ב ולא י"ג. וראה בקובץ 'תפארת ישראל', א (אדר א-ב תדש"מ), עמ' 30, ובהע' כב-כג שם.

61. בס' "הרב מלאדי ומפלגת חב"ד" (א, עמ' 256) מסופר על אדם אחד שבא אל הצ"צ והראה לו ביאור רחב שחיבר על התניא, גער בו הצ"צ ואמר: מעיד אני עלי שמים וארץ, שהרבה ימים והרבה לילות היה זקיני מתיישב בדבר, בשעת כתיבת ה'תניא', אם לכתוב מלה זו או אחרת מליאה או חסירה, ואתה אומר לבאר דבריו?! וציוה עליו לשרוף את ביאורו באש. [וראה עוד לעיל אות כו].

62. ראה גם לעיל באות לה בשם ר"י מתמיד.

63. אודותיו: 'בית רבי', א, עמ' 140. ס' השיחות תש"ו, עמ' 4, הע' 7.

64. השווה ל"רשימות דברים", א, עמ' ג. וידועים עוד נוסחים שונים.

65. ראה מגילה טז, א.

66. ראה תורה-אור ו, א.

67. ראה לקוטי-תורה פ' בהעלותך (לא, ג ואילך).

68. ר' דובער יודוביץ. נרשם בס' "ליובאוויטש וחייליה" עמ' 298.

69. כך מסופר גם ב"אשכבתא דרבי" (עמ' 78), אלא שהיה זה כמה ימים לפני הסתלקותו.

70. נתבאר בלקו"ש (טז, עמ' 540. יז, עמ' 423) ובכ"מ. וראה גם ב"כתבי הרח"א ביחובסקי", עמ' קמט.

71. בס' "שבחי הבעש"ט" (קרוב לסופו): ואין אני דואג על עצמי, כי יודע אני בבירור שאצא מפתח זה ותיכף אכנס בפתח אחר.

72. בס' השיחות 'תורת שלום' (עמ' 171): דער רבי [אדמו"ר הזקן] האט אמאל איינעם געזאגט בזה"ל: אויף וואס דוחעסטו (על מה אתה בוטח), אויב אויף מיר – דו וועסט אפילו ניט וויסען די טיר מיינע אין גן-עדן. עכ"ל. דער זיידע (כ"ק אדמו"ר הצ"צ זצוקללה"ה זיע"א) איז אויך גיווען דערביי, האט ער גיזאגט, עס איז נאך א העכערע מדריגה ווי ר' יוחנן בן זכאי שאמר "איני יודע באיזה דרך מוליכים אותי", וואס ער איז גיווען מסופק, און דער רבי איז גיווען בטוח, שאמר "דו וועסט אפילו ניט וויסען די טיר מיינע אין ג"ע". עכ"ל.

[רבינו [אדמו"ר הזקן] אמר פעם למישהו בזה"ל: על מה אתה בוטח ("אויף וואס דוחעסטו"), אם עלי – הרי אתה אפילו לא תדע את דלתי בגן-עדן. עכ"ל. זקיני (כ"ק אדמו"ר הצ"צ זצוקללה"ה זיע"א) היה נוכח גם הוא בשעת מעשה, ואמר שזו מדריגה גבוהה יותר ממדריגתו של ר' יוחנן בן זכאי שאמר "איני יודע באיזה דרך מוליכים אותי", שהוא היה מסופק ואילו הרבי היה בטוח, עד שאמר "אתה אפילו לא תדע את דלתי בגן-עדן". עכ"ל].

במקו"א נרשם בשם אדמו"ר הריי"צ, שאת דבריו אלו אמר אדמו"ר הזקן לבנו הר"ר משה.

בס' "רשימות דברים" (ב, עמ' נג), שאדמו"ר הזקן אמר זאת קודם הסתלקותו (יעו"ש עוד).

73. וכמבואר בס' הקבלה, שלא יראה פני גיהנם.

74. הרה"ח ר' אשר גרוסמן מניקוליוב נפטר בט"ו מרחשון תר"פ. ראה 'כפר חב"ד' גל' 881 (עמ' 41-40) ובגל' שנסמנו בהע' 1 שם.

75. השווה למסופר ב"שמועות וסיפורים", א (תשכ"ד, עמ' קח). "אשכבתא דרבי" (עמ' 77).

76. אודותיו: ס' השיחות תש"ט, עמ' 317 הע' 22. נזכר גם בס' השיחות: תרפ"ו (עמ' 104), תר"צ (עמ' 102), תרצ"ז (עמ' 179, 270). ועוד באגרות קדשם של מוהרש"ב ומוהריי"צ לרוב.

77. נזכר בס' השיחות: תרפ"א (עמ' 9, 52), תרצ"א (עמ' 229), תרצ"ט (עמ' 300). ועוד באג"ק מוהרש"ב ומוהריי"צ לרוב.

78. מסופר גם ב"אשכבתא דרבי" (עמ' 10). וראה עוד ב"שמועות וסיפורים" הנ"ל (שם).

79. אודותיו ב'כפר חב"ד' גל' 118 (עמ' 12 ואילך) וגל' 875 (עמ' 36 ואילך). ועוד באג"ק מוהרש"ב ומוהריי"צ בכ"מ.

80. אודותיו: 'בית רבי', ג, עמ' כא. ס' השיחות תש"ו, עמ' 9, הע' 8. 'רשימות הרב"ש' (לפי מפתח השמות).

81. בס' "לקוטי ספורים" (עמ' קמד) מסופר כעין זה על "אחד מהחסידים הצעירים" שפנה אל הר"ר שמואל בער בשאלה כנ"ל (כפי ששמע מהרה"ח ר' ישראל מנעוועל ומהרה"ח ר"י מתמיד). בס' "שמועות וסיפורים" (מהדורת תשכ"ד, עמ' מד) מפיו של המשפיע ר"ש גרונם, שבדידיה הווה עובדא זו ששאל מהר"ר שמואל בער. בס' "רשימות דברים" (א, עמ' קמו) בקיצור.

82. בס' "בית רבי" (א, בסוף ההע' לפרק ב): גם ענין המופתים קיבל [אדמו"ר הזקן] מהר"ר מיכל, כי רבינו אמר שבבית הרב המגיד היו שואבים רוה"ק בהין (בל"א: עמערווייס), והמופתים היו מונחים תחת הספסלים ולא היה פנאי לשחות ולהגביהם. אך כשישב על כסא קדשו ראה שלהיות רבי צריך גם מופתים, ואז היה הר"ר מיכל עדיין בחיים חיותו, וקיבל זה ממנו (כן סיפר אחד מנכדיו הרבנים, וסיפר לזה עוד מעשה ואכ"מ).

83. את הסיפור הזה סיפר הרה"ח ר' יוחנן גורדון ע"ה, גבאי ביהמ"ד, במעמד כ"ק אדמו"ר זי"ע (בשעת מכירת ה"מצוות" בשבת בראשית), כפי ששמע אותו מהרה"ח ר' זלמן הבלין ע"ה. הסיפור מופיע גם ברשימותיו, וז"ל:

לפני שבא הבעש"ט למז'יבוז' היה ר' זאב וולף קיצעס "מגיד" שם, ואחר-כך היה כפוף לבעש"ט. היתה לו תשוקה גדולה לעלות לארץ-ישראל, וגם שאל וביקש על כך מהבעש"ט כמה פעמים, והבעש"ט לא הסכים.

מרוב חשקו לעלות נמלך לנסוע גם בלי קבלת רשות, והתחיל את נסיעתו – כמנהג הימים ההם – "ווען די טייג גייט אויף" [=כשהעיסה תופחת], דהיינו בבוקר יום השישי, בשעת אפיית החלות, היו פותחים בנסיעה עד למרחק מה מן העיר ושובתים שם, וביום ראשון היו ממשיכים בנסיעה.

כשיצא ר' וולף קיצעס את העיר בערב-שבת, פגש מחוץ לעיר את הבעש"ט, שפניו היו מועדות העירה. שאל אותו הבעש"ט לאן מועדות פניו, ור' וולף התנצל שהוא לא היה יכול לעמוד בפני תשוקתו לארץ-ישראל, ויצא לדרך.

אמר לו הבעש"ט שהוא לא יעכב בעדו, אבל מבקש הוא ממנו שמשום כבודו של הבעש"ט יחזור עתה עמו לעיר, ואחרי שבת יסע כאוות נפשו.

- האמת אומר לרבינו – השיב ר' וולף – שחס אני על הוצאות הדרך כי רבות הן, וקשה עלי להוציא עוד על החזרה למז'בוז' והיציאה ממנה שנית.

- כל הוצאות חזרתך והוצאות השבת עלי הן – הבטיח לו הבעש"ט – וגם את הוצאות המרחץ אשלם!

חזר ר' וולף עם הבעש"ט למז'בוז, והלכו יחדיו לבית-המרחץ. שילם הבעש"ט גם עבור ר' וולף, ואחר הרחצה הורה לו הבעש"ט שהוא יטבול במקוה תחילה. טבל ר' וולף, ובעלותו מן המים אמר לבעש"ט: שוב אינני נוסע לארץ-ישראל!

- מדוע? שאל אותו הבעש"ט, מה קרה?

סיפר ר' וולף: טבלתי במקוה בעיניים פקוחות, וראיתי את כל סדר נסיעתי ובואי לארץ-ישראל; באתי לירושלים, עליתי על הר-הבית, ראיתי את העזרות וההיכל, נכנסתי לקודש-הקדשים ושאלתי: היכן הארון?! "הארון הוא במז'יבוז'"! השיבוני...

84. ר' שניאור זלמן שמוטקין. ראה: "ליובאוויטש וחייליה", עמ' 469.

                                    (כפר חב"ד גל' 1159 ואילך)

 

 

מאמרים דומים

-