המחנה החרדי - גליון 203, עשי"ת תשמ"ה

רבי אהרן "משיח" מבעלזא

ליומא דהילולא - ב' דראש-השנה תקע"ז

יהושע מונדשיין

הגה"ק רבי אהרן קצנלבויגן (ממשחת הרה"ג ר' יחזקאל קצנלבויגן אבד"ק אלטונא-המבורג-וואנזבק, בעל ה"כנסת יחזקאל") נמנה בין תלמידי "החוזה" הק' מלובלין זי"ע, כינויו "ר' אהרן משיח" היה שגור בפי כל, וזכה בו לפי שהיה צדיק גדול ואמרו עליו שראוי הוא להיות מלך המשיח. 

מקום מגוריו היה בבעלזא, ושנים רבות ישב שם על התורה ועל העבודה ולא שעה להפצרת אנשי המקום שיכהן ברבנות המכובדת של קהילתם. בביתו ישב והגה בתוה"ק, וסיפר כ"ק מרן אדמו"ר מהר"א מבעלזא זי"ע כי פעם אחת עבר אחד מחשובי אנשי העיר וראה בעד החלון כי בבית הר"ר אהרן משיח יושב איש נכבד ובעל צורה ולומד עם הרב. התפלא אותו אדם על שאורח נעלה בא לעיר ואין יודעים הימנו, ולמחר שאל את ר' אהרן לזהותו של היהודי בעל הדרת הפנים שלמד עמו בביתו. ר' אהרן ברוב ענוותנותו ותמימותו לא הבין את פשר השאלה, והשיבו: "האמנם אינך מכירו? וכי אליך אינו נכנס אליהו הנביא כפי שנכנס הוא אצלי?"...

כאמור סירב ר' אהרן משיח ליהנות מכתרה של תורה, ומיאן לקבל עליו את רבנותה של בעלזא. נסעו ראשי הקהל ופרנסיו אל "החוזה" לובלינה, וישאלוהו את מי יקבלו עליהם לרב. השיבם "החוזה" כי תלמידו רבי שלום רוקח הוא הראוי לרבנות זו ואותו יענדו עטרה לראשם. לא התמהמהו האנשים והתחילו מיד לקבץ חתימות אנשי העיר לשם עריכת כתב-הרבנות להגה"ק רבי שלום. כמובן שנכנסו גם לביתו של רבי אהרן משיח, אך משעמד לצרף את חתימתו נתערבה זוגתו ואמרה לו: "מדוע זה תהיה אתה כפוף לאברך הצעיר ר' שלום, מוטב שתוטל המשרה על שכמך"... עשה ר' אהרן כעצתה, וניאות לכהן ברבנות בעלזא (אך יתכן שגם כ"ק מרן אדמו"ר רב שר שלום זי"ע נתמנה בו בזמן לאותה רבנות, ושימשו שני מלכים בכתר אחד).

אך ר' אהרן משיח לא האריך ימים ברבנותו, ונפטר כעבור זמן לא רב, ובקוצר ימים ר"ל. אז נתמנה כ"ק מרן אדמו"ר רב שר שלום לרב יחידי, והוא בן ל"ד שנים, וארבעים שנה שפט את עמו בשבתו בבעלזא המעטירה.

עד כאן הידיעות שהיו בידינו מכבר אודות הגה"ק רבי אהרן משיח. נוסיף עתה מדרוש הספד שנשא עליו הגאון מוהר"ר שלמה קלוגער מבראד זצוק"ל בימים התכופים להסתלקותו של ר"א, ומוהרש"ק היה אז בראווא הסמוכה לבעלזא, (ההספד נמצא בחיבורו עין דמעה אשר בספרית ירושלים, גוף כתי"ק [מס' 207] ובהעתקה [מס' 331]). הדרוש כולו מקיף כשמונת אלפים תיבות, ולא נעתק כאן אלא מקצתו, מדברים הנוגעים ישירות לאישיותו של רבי אהרן משיח.

----------------

הספד שאמרתי על הרב הגאון החסיד המפורסם מו' אהרן ז"ל אבד"ק בעלזא שנת תקע"ז קודם יוה"כ.

...למה נסמכה מיתת צדיקים ליו"כ לומר לך מה יו"כ מכפר אף מיתת צדיקים מכפרת... נזכיר כמה מאמרי חז"ל ממיתת צדיקים כדי לקונן על השבר הגדול הנעשה לישראל בימים הללו שנסמך לנו בפועל ממש מיתת צדיקים ליו"כ ממש, והיא מיתת הרב הגדול החסיד המקובל מו' אהרן מק' בעלזא שנפטר בימים הללו, והסמיכות מורה שבא לכפר על ישראל כמו שיוה"כ מכפר (ובפרט... שהחיוב על כל אחד מישראל להוכיח את חבירו לשוב בתשובה, והרב הנ"ל לא די לו בכך. רק שמסר נפשו כדי שממנו יראו ויקחו מוסר בימים הללו ולומר אם בארזים נפלה שלהבת...).

ויש לרמוז זה בכתוב בזאת יבא אהרן אל הקודש, וי"ל שמרמז זה על אהרן הכהן בעצמו ועל אהרן הקדוש הזה שנפטר, כי הנה אף שמיתת צדיקים מכפרת מ"מ בעינן תשובה עמה, דאם בוכין על מיתתו ומתחרטין על חטאם אז מתכפר להדור, ואז ניחא להצדיק מה שמת כי נמשך מזה כבוד שמים שהכל חזרו בתשובה על ידו, ואז זכות הרבים תלוי בו ולא איכפת ליה מה שמת בקוצר ימים ולא יוכל עוד לעבוד את ה', כמו הרב הזה שמת בקוצר ימים ואולי חי עוד כמה שנים כמה תורה היה לומד עוד, וכמה מצות היה מקיים, ומי היה מקיים והגית בו יומם ולילה יותר ממנו, אעפ"כ ניחא ליה להצדיק מיתתו כיון שבזה משיב רבים מעון וזכות הרבים תלוי בו, כאלו היה הוא מקיים. אך אם אין הדור עושין תשובה כראוי ולא נמשך ממיתת הצדיק, אז רע מאוד להצדיק מיתתו כי נתבטל מכמה מצות ומע"ט שהיה יכול עוד לקיים... וכמו כן מת הצדיק הזה בימים הללו כדי לזכות א"ע שישובו הכל בתשובה ע"י שבלאו הכי יש התעוררות תשובה בעולם. 

וזה אצלי כוונת מאמרם ז"ל במס' סוטה דרש ר' שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י וכי לאכול מפריה הוא צריך, אלא כך אמר משה, הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י איכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי. אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאילו עשיתם, שנאמר וכו' תחת אשר הערה נפשו למות... למה יתן לו הקב"ה שכר כ"כ, תחת אשר הערה למות וכו' וכיפר על עון הדור, א"כ זכותם תלוי בו כו'. וכן נמי נאמר על הצדיק הזה שהיה מדרכו בחיים להטיב לכל ולהשתדל בטובת ישראל במה דאפשר, וכמה חשוכי בנים הולידו בני קיימא בזכותו. כן נמי ראוי שאנחנו נגמול לו טובה מדה כנגד מדה לשוב בתשובה ע"י מיתתו שבאה לכפר על הדור כדי לזכות אותו ואותנו.

והנה אף שאין בפינו מענה כראוי לקונן ולהספיד צדיק כזה, כיון שהזמן קצר ולא היה זמן לשום על לב ולסדר קינה נכונה, כי בפתע פתאום באה לנו השמועה הרעה ההיא, מ"מ קורא אני ע"ז מאמר ירמי' הנביא כה אמר ה' התבוננו [וקראו למקוננות] כו' כי עלה מות בחלונינו כו... דהאמת היא בושה לאדם להיות אשה קוראת לפניו קינה ובכיה והוא יענה אחריה וכעין שארז"ל תבא מאירה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו וכן בהלל יעו"ש, וכן נמי בהספד וקינה שבושה לאדם שתהיה אשה מעוררת אותו, אך לפעמים ח"ו אם אירע לאדם איזה צרה בפתע פתאום ואין לו עת לסדר לקונן כראוי, אז אין גנאי אף לקרוא לאשה המקוננת שתעורר אותו ותסדר לו קינה. והנה מדרך אדם ההולך לבית דרך בית השער או פתח, ביאה כזו לא נקרא פתאומיות, אך אם הוא קופץ דרך חלון וכדומה זה נקרא פתע ופתאום. וז"ש הנביא שאם היה בא המות והיינו מרגישים בו תחלה, אז היה באפשר לסדר לעצמו קינה ולא היה צריך לנשים. אך כיון שעלה מות בחלונינו בפתע פתאום וא"א לנו לסדר קינה מהרה לנכון, לכך אין קפידא בנשים וההכרח הוא לקרוא לנשים מקוננות לשמוע מהם קינה. וכך אני אומר, כיון שהרב הנ"ל מת בפתע פתאום ואין הזמן גורם לעיין לסדר הספד רב ונכון, עכ"פ לא יגרע דברינו אלה מקוננות נשים המקוננות. ונתקיים בנו ח"ו כי עלה מות בחלונינו שמת בפתע פתאום הרב הנ"ל להכרית עולל בחוץ, שכמה נפשות וילדים בישראל החיה הרב בזכותו, והנה אותן שכבר חיים שיחיו לאורך ימים, אך מה יעשו אותן החשוכי בנים שלא זכו עדיין להוליד ע"י זכותו, מה יעשו היום הזה, וזש"ה להכרית עולל בחוץ, כי היתכן שח"ו הקב"ה יעשה כליה בישראל...

והנה לכבוד נשמתו נזכיר מאמרי חז"ל, והוא דאיתא במדרש איכה בפסוק ותרד פלאים שקשה מיתתן של צדיקים לפני הקב"ה יותר מחורבן בהמ"ק... שאם ישראל זוכין אז מוליד הקב"ה צדיק גדול ות"ח ביניהם והוא הוא האומן שעושה מלאכתו יום ולילה ועוסק בתורה ומצות ומגין על ישראל, גם בנה לנו הקב"ה בית גדול הוא הבהמ"ק לעסוק שם במלאכתנו להקריב קרבנות וכדומה להרויח בזה חיי הנפש לזכות לעולם העליון... אך כשחטא עוד ישראל ואז ראה השטן כל זמן שבהמ"ק קיים אין לו תקוה לכלות את ישראל שאנחנו מקריבין קרבנות ומתכפרין, לכך ראה שהוא יקטרג כ"כ עד שיפעול שהקב"ה יחריב הבהמ"ק כי אז לא יהיה לנו עוד במה להתרצות לפני הקב"ה. אך עדיין לא היה יכול לנו השטן מחמת שהאומנים נשארו בינינו, המה הצדיקים והת"ח, אז ידענו שהמה יכולים לפעול את מלאכתם באיזה בית שיהיה, אף בבית קטן יוכלו לעסוק בתורה ובמצות, ויהיה שם ביתו של הקב"ה ויהיה נחת רוח לפניו עד שעי"ז יתקמץ לפניו לנו זכיות מעט מעט עד שנזכה שנית להגאל ולבהמ"ק, אך השטן מתחכם לקטרג עלינו גם בזה כי רואה שלא פעל בחורבן בהמ"ק, לכך מקטרג ליקח מאתנו את האומנים בעצמם, המה הצדיקים והת"ח, ואז כיון שאין לנו אומנים כלל אין לנו כמעט תקוה ח"ו לזכות עוד לבהמ"ק ולכפרה על העונות.

ויש לנו לכוין זה במאמר חז"ל בפסוק: ואת הצפוני ארחיק מעליכם וכו' את פניו אל הים הקדמוני על שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו ואת סופו אל הים האחרון שנתן עיניו במקדש שני וכו'... נראה הכונה שבהמ"ק ממש נקרא מקדש ראשון, אבל כשחרב הבהמ"ק כל דק אמות של הלכה, שאין להקב"ה בעולמו רק ד"א של הלכה, וזה נקרא מקדש שני... וע"ז כיונו חז"ל שנתן עיניו במקדש שני היינו שמסית להמית אף הצדיקים ומחריב מקדש שני. ומי לנו מקדש שני יותר מהרב הנ"ל שהיה עוסק במלאכתו אף בבית קטן, והיה בתחלה בשפל גגים גגו, והוא עסק בתורה לשמה ולא שח שיחת חולין כמה שנים. אין לנו מקדש מעט יותר מזה, ואין לנו אומן גדול יותר מזה. והיה פועל מלאכתו אף בבית קטן, ואמרנו שבזכותו נזכה לביאת משיח ולהבית הגדול, ונתן השטן עיניו להחריבו. ואם היה משייר הכלי אומנות היינו התורה, שהיה נמצא עכ"פ חכמים בתורה כמותו, אך שאנחנו גרועים במעשה ממנו, עדיין ע"י התורה היה אפשר שנזכה גם אנחנו להיות נעשים צדיקים דהמאור שבה מחזיר למוטב, אך כיון שנטל התורה עמו, ועמו תמות חכמה, שלא הניח כלל דמיון כמותו, ואין אנו יודעים עד מה, א"כ כמעט ח"ו אין לנו תקוה כלל, שהתורה והלומדה ותיקה ונרתיקה נלקחה מאתנו ונגנזה...

כן יש לנו לבכות על מיתת הצדיק הזה שנגנז עמו התורה בארץ, ועל ההוא שופרא ודאי ראוי לבכות ולקונן שמכח מיתתו נתעורר גם חורבן בהמ"ק לבכות עליו, כי כל זמן חיותו היה לנו תקוה שבצר לו יבא משיח במהרה, ועתה באיזה זכות נזכה לגאולה, א"כ לא די שראוי לבכות על העדר עצמותו, רק שבזה נתעורר גם הבכיה הראשונה שיש לנו על חורבן במה"ק...

... בזמנינו שאחז"ל תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה... ולכך אין קפידא אם אין הצדיק עובר ממקום למקום, ודי אם לוקח לעצמו פנאי להתבטל מלימודו ולהוכיח את האנשים הבאים אצלו, והוא מייסרן ומוכיחן, ג"כ די בזה. וכמו שעשה הצדיק הנ"ל, ע"כ ראוי לבכות...

והנה כמה פעמים נמשל מיתת הצדיק מחמת שעיני כל ישראל עליו והמה הולכין אצלו וקובלין לפניו איש על רעתו ומבקשין ממנו לעזור להם, ואז כשהצדיק שומע צרת ישראל ומצטער מאוד וכשרואה שאין בכחו לעזור לכולם בחיים חיותו, אז הוא מקבל על עצמו למות בעבורם כמו שקיבל עליו משה רבינו כדי לעזור, ולכך הצדיק מת במהרה בקוצר ימים. ולכך התחיל דוד לבקש איך היה מתנהג בתחילה שהיהי שם הבטחתו העיקר על הצדיקים שבדור שהם יעזרו לו, והנה הסומך על הצדיק ודאי שאינו כופר ח"ו בהקב"ה, שבודאי מאמין בו ית' רק שעיקר הצטרכותו אינו משליך על הקב"ה רק על הצדיק, וז"ש דוד שודאי אף מתחלה לא הייתי כופר ח"ו בהקב"ה רק אמרתי לד' אלקי אתה, רק אמרתי שטובתי בל עליך רק לקדושים אשר בארץ המה וכו' ושהם ישתדלו בטובתי, וכך עשיתי מתחלה, אבל עי"כ ירבו עצבותם, שאותם הצדיקים שבדור מרבין מאוד עצבותם עלי אחר מהרו, ולפעמים נמצא שאחר הכונה בעבור ובשביל, כלומר שבשביל שמהרו והולכין מהר מן העוה"ז מחמת שמצטערין בצרת ישראל, לכך מקבלין עליהם למות בעבורם והלכין מהרה מן העוה"ז ולכך מרבים עצבות גדול להעולם...

לכך אני מבקש ממך שמהיום והלאה בל אסיך נסכיהם מדם, שהנה הצדיקים נוטלין דמם ומנסכין להקב"ה בעבור ישראל כיין המתנסך ע"ג המזבח, ולכך אני מבקש שבל אסיך עוד נסכיהם מדם… לא תתן חסידיך לראות שחת שלא ימותו צדיקים וחסידים אחרים בעבורי, רק תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך, דהנה עד הנה אף שהייתי חי בזכות הצדיקים מ"מ היה הדרך הזה דרך עצבות לפניו ית' שקשה בעיניו מיתת צדיקים כדכתיב יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, שדבר יקר הוא לפני ה' להמית החסידים, לכך אני  מבקש שתודיעני דרך אחר שיהיה שמחה גם לפניך שיהיה שובע שמחות את פניך וכו' ולא ימותו עוד צדיקים על ידינו…

ויה"ר שיתן הקב"ה בלבנו לשוב בתשובה שלימה כל אחד ואחד ולא ימותו הצדיקים בעבורנו ויקוים בנו מקרא שכתוב ועמך כולם צדיקים אמן.

--------

וזה נוסח מצבתו:

איש אלקים קדוש יאמר לו, הרב הגאון המפורסם בתפילתו
ובהשתדלותו עשה פלא לחיים בל יהיה מתים, מו"ה אהרן
בן מוה"ר צבי זצ"ל. נפטר ביום ג' ב' דר"ה שנת תקע"ז
לפ"ק,
תנצבה"ח וזיעוכי"א.