תקנות בק"ק הארקי בענין פריצת גדרי החזקות

בשנת תקס"ה גורשו יהודי הארקי מעירם, ובשנת תקפ"ג חזרו למקומם ואז גם החלה נהירה גדולה של יהודים שהיגרו לשם מעיירות שונות. עקב כך נתרועעו סדריה המתוקנים של הקהילה והוכרחו לחזק את התקנות הישנות ולהקיפם בחרמות. והתעודה שלפנינו (שנכתבה בשנת תר"י) היא אחת מתוצאות מאורעות הימים ההם.

העתקה זו נעשתה מפנקס קהילת הארקי אשר במחלקת כתה"י שבספריה הלאומית בירושלים, מס' 920 4.

החותם הראשון הוא רבה של הארקי, הרה"ג הרה"ח ר' יהושע אלי', מחסידי כ"ק אדמו"ר האמצעי וכ"ק אדמו"ר הצמח-צדק (ראה תצלומי גוכתי"ק אגרותיהם אליו ואודותיו בס' אג"ק אדמוה"ז וכו' עמ' תא, תטו-תטז).

ההגהה שניתוספה בשנים מאוחרות יותר היא מהמ"ץ שאחריו, הרה"ג הרה"ח ר' חיים שמעון דוב (מח"ס שבעים תמרים על צוואת ריה"ח) בנו של הרה"ג הרה"ח ר' ארי' ליב זיוואוו אב"ד האמיל דווינסק ועוד (מח"ס שו"ת זיו אריה, והוא עדיין בכתובים).

כהיום דלמטה בהתאסף אנחנו הח"מ באגודה אחת וראה ראינו איך שבעוה"ר תקפה עלינו הצרות, ונתמעטו הלבבות, וצרי עין מצאו יד ופועלי שקר עשו חיל, ונתרבו הפריצים המתפרצים לפרוץ גדרי החזקות דפה מחנינו אשר כבר גבלו הראשונים אלופי הקהל ורבני הקודמים בפנקס הלז באיסור מוסיף בכל מיני חרמות החמורים (זולת חר"ם רגמ"ה המבואר בסי' רל"ז לענין שכירות בתים, ובסי' קנ"ו לענין חזקת הישוב, שלכל מעיין יראה שגם אותם הטעמים שבשבילם נעשה החר"ם מרגמ"ה בשכירות בתים ובחזקת הישוב הוא שייך גם בחזקת החנויות * דמחנינו), שלא יורה שום בר ישראל היתר לעצמו ליגע במה שמוכן לחבירו בחזקת החנויות באמרו שאין שייך כאן דין עני המהפך בחררה, חדא מצד דהוא קודם הפיסוק עדיין, ועוד מצד שכל זכותם של המחזיקי' הוא מצד אדון הראשון וכיון שנלקח ממנו הוה כהפקר וכל הקודם בהן זכה (לדעת ר"ת דאפסק כותי' בסי' רל"ז דבדבר הפקר אין שייך בו דין עני ג"כ), וכמ"ש בתשו' מהרי"ק בשרש קי"ח לענין אם מת אדון הראשון וקם אדון אחר, והווה בכלל המבואר בפרק חזקת דף נ"ד דנכסי הא"י הם נכסי מדבר.

ועוד מורים היתר לעצמם מצד ששכירות החנויות אינם מצוים כלל לשכור וכמ"ש בתשו' מהרש"ל בסי' ל"ו ומקרי ריוח ברור וקצוב (אפי' לדעת מהרי"ק בשרש קל"ב דסובר דבדבר שאין הריוח ברור וקצוב מקרי השני רשע אפי' בדבר שאינו מצוי), כיון דבזמן הגלות עיקר מחיתנו הוא מחנויות. וגם מורים היתר לעצמם מצד טענת מציל מן הארי כיון דא"י עומדים ג"כ על הטארג וכמבואר בתשו' מהרש"ל בסי' ל"ו. וזולת הכל טוענין שהתקנה הראשונה אינו חל מצד שנעשה באיסור דהברחת מכס וכמבואר בפרק הגוזל בתרא דף קי"ג, וכפסק ההלכה בסי' שס"ט דד"ד בזה.

וכאשר ראה ראינו שאין ממש בטענותיהם, ולכל מעיין באמת יראה ששייך בחזקת החנויות דפה דין גזל גמור שיוצא בדינים עפ"י דינא דגמ' (זולת חר"ם רגמ"ה וזולת התקנה הראשונה דפה) מכמה טעמים וסברות חזקות. לכן עלתה במוסכם כולנו להטיל גודא רבה בחר"ם חמור חר"ם של יב"ן ובכל אלות וקללות הכתובות בת"כ ובמשנה תורה שיחולו על כל בר ישראל שיבא לפרוץ גדרי החזקות דפה מחנינו אפי' באופן שאין שייך בו גזל מדינא דגמ' לכאורה, היינו כנידון דידן שעומדים על הטארג א"י והוה מציל מן הארי, או אפי' אם ישכור נכרי בטארג איזה חזקת חנות של ישראל שלא ע"י גירי' דישראל ויהי' באפשריות ליקח החנות מן הנכרי השוכר, יש איסור בחר"ם הנ"ל לישראל אחר ליקח החנות, כ"א יוחזר החזקה לישראל הראשון שהי' החנות בחזקתו מקודם. וגם ניכלל בחר"ם הנ"ל שלא יורה שום בר ישראל היתר לעצמו ליקח בטארג איזה מרתף שמחזיק ישראל בו מכבר עפ"י ד"ת.

וכאשר הדבר הוא למגדר מלתא א"כ חל החר"ם אפי' למי שאינם מסכימין בו (וכמבואר בח"מ בסי' רל"א ובתשו' מהרי"ק בשרש א' ובתשו' הרשב"א המיוחסות להרמב"ן בסי' ר"פ ובתשו' מהריב"ל בחלק רביעי בסי' ט"ו).

ומי שיעבור ביד רמה וילך על טארג ויעלה איזה חזקת חנות במקח, הגם שלא ישאר החנות לפניו, אזי הוא מוחר"ם ומנודה לשמים ולבריות ופסול לעדות ככל עובר על חרמי הקהל כמבואר בסי' ל"ד ס"ה. ואינו חוזר לכשרותו כ"א שיתקן העותותו וישלם ההזק שהזיק. וממונו הפקר כמו הפקר ב"ד דגדולי הדור וכמבואר במרדכי בפרק קמא דבבא בתרא בשם ר"מ דבדבר שהוא למגדר מלתא הוה טובי העיר שבמקומם כמו גדולי הדור, והפקרן ג"כ הפקר.

וזה פשוט ממילא כי כאשר נעשה התקנה זאת בחר"ם חמור הנ"ל א"כ חל ג"כ על הנולדים ודורות הבאים אחרינו, וכמבואר בי"ד בסי' רכ"ח סעיף ל"ה ובתשו' מהר"מ אלשקר בסי' מ"ט.

ולכן מי שיפרוץ בשרירות לבו גדרי החזקות דפה ויאמר שלום יהי' לי, אזי יהי' מוחר"ם ומנודה לשמים ולבריות, ורשות ביד ב"ד לכפות אותו עפ"י שמתא ונידוי שיתקן העוותותו וכמבואר בח"מ בסי' קכ"ט ס"ה ובסי' ר"ט (ויעוין בתשו' הר"ן בסי' ס"ה שכאשר נעשה התקנה באופן זה אז צריך לנהוג במי שיעבור ע"ז דין מוחר"ם ומנודה).

והשומע לדברינו אלה יונעם ותבא עליו ברכות טוב. ולראי' ע"ז באנו עה"ח היום יום ג' שהוכפל בו כי טוב טו"ב טבת לסדר פרו וישרצ"ו וירבו ויעצמו במאד מאד', שנת תריו"ד לפ"ק.

וכהיום דלמטה עלתה במוסכם בד"צ דפה מחנינו ואלופי הקהל דפה לרשום לכל אחד ואחד חזקתו בכדי שיהי' למזכרת עד ביאת הגואל ב"ב אמן. ושמות האנשים יורשם בדף הששי מזה.

נאום יהושע אלי' בלאא"מ מ"ו יוסף נ"י מו"ד דפ"ק הנ"ל

ונאום וכו' וכו'

* יעוי' תשובת חת"ם סופר חלק ח"מ סי' ק"ד שכ' וז"ל מ"ש הרמ"א בסי' רל"ז יש מי שאומר צ"ע, כי אין ספק וחולק ע"ז. אך נ"ל דקאי אמה שהוסיף וה"ה במה שנהגו לשכור ההלואה מהגוי, ובאמת דין זה מפוקפק, ומהרמ"פ בסי' מ"א כתבו מסד"נ דמה לי הלואה וחנות ומה לי דירה. ויש לחלק דלא בכל מקום מיתדר לי', ובעו"ה צדו צעדינו מלכת ברחובותינו. וגם ערב אדם בשלו ומנוה לנוה בודק. אבל להרויח במו"מ וחנות אפשר אין בו חרם, ע"כ כתב הרמ"א יש מי שאומר. עכ"ל הגאון חת"ס. ולפע"ד אינני מבין דבריו, כי איך מעדיף דירת בית מדירת חנות, היפוך מה שמצינו משנה מפורשת בבא מציעא ק"א ע"ב (פרק ח' מ"ו), ובשו"ע ח"מ סי' שי"ב סעי' ה' ו' דבבית דוקא בכרכים (משום שהוא מקום שוקים) צריך להודיעו י"ב חודש מקודם, וחנות אפי' בעיירות (משום הקפת רבים) צריך להודיעו יב"ח מקודם. הרי דלשנות דירת חנות הזיקא מרובה משינה דירת בית, ולכן בעיירות די בל' יום.

חיים שמעון דוב בהרב מ' ארי' ליב נ"י מ"צ דפה

                                       גל' 4