בית אהרן וישראל, קכא (תשרי–חשון תשס"ו), עמ' קנ–קנא

ארבעה "תלמידים טועים"

            בש"ס וילנא (תר"מ-תרמ"ו) נדפסו לראשונה הגהותיו של הג"ר יעקב עמדין (היעב"ץ) זצ"ל, ונרשם בראשם: "נעתק מעצם כי"ק מגליון הש"ס שלו".¹

            בהגהותיו למס' פסחים דף קיד, א נאמר: נ"ל שאם אין לו פת ויש לו שאר מאכלים מקדש עליהם, שסעודה קרויה לחם בכ"מ, וכל דבר שסועד לחמו הוא, היכא דלא אפשר בפת, וה"ה להבדלה. עכ"ל.

            וכתב על כך בשו"ת אגרות-משה (או"ח, ד, סי' מ אות כה): ודאי הוא חדוש גדול, דאף שסברתו נכונה לענין שכל מאכל נחשב סעודת שבת לענין ליאסר לאכול בלא קידוש.. מ"מ לא מצינו לענין קידוש על זה. וכמדומני שרק בהגהות הריעב"ץ נמצא זה ולא בשום ספר מספרי רבותינו,² וגם הריעב"ץ עצמו לא הזכיר זה למעשה בסדורו בהלכות קידוש. ולכן אין לעשות זה למעשה כשאם ח"ו אירע כזה בחולה  שאסור לו לאכול פת והוא נמצא בביה"ח שאין שם מי שיעשה קדוש על יין או פת.. אלא יאכל בלא קידוש.. ויותר משמע שהוא הוספה אלא יאכל בלא קידוש דלא גזרו שיתענה בשבת כשלית לו על מה לקדש. ויותר משמע שהוא הוספה מאיזה תלמיד טועה כמו שתיבות וה"ה להבדלה הוא טעות, שהרי אפילו על פת אין מבדילין.. וא"כ הרי ודאי לא כתב זה הריעב"ץ כמו כן מסתבר שכולו לא כתב זה וצ"ע. עכ"ל.

            הש"ס שעליו כתב הגריעב"ץ את הגהותיו נמצא כיום בספריה הלאומית שבירושלים ת"ו,³ ועינינו הרואות שהגהה זו נמצאת בו (כמעט) כצלמה וכדמותה, והיא בכתיבת ידו של הגריעב"ץ כשאר ההגהות שבש"ס זה.

            ולא זו בלבד, אלא שהגריעב"ץ העתיק את הגהתו זו לחיבורו "קולן של סופרים", שגם הוא מונח לעינינו בעצם כתיבת ידו,⁴ ושם נאמר בזה"ל: פירש"י סד"ה שהיין, או פת, אינו מקדש. ונ"ל אם אין לו פת ויש לו ש[אר] מאכלים מקדש עליהם, שהסעודה קרויה לחם בכל מקום, וכל דבר שאדם סועד לחמו הוא, היכא דלא אפשר ליה בפת. והוא הדין לחולה. עכ"ל.

            מכאן נמצאנו למדים: [א] שאין זו הגהה מתלמיד טועה, [ב] נוסח ההגהה הנדפס בש"ס מוטעה בשגגת המעתיקים; הגריעב"ץ לא כתב בה את הדברים התמוהים "וה"ה להבדלה", אלא "וה"ה לחולה"!

            והגרמ"פ חלוק עליו מכל וכל: לדעתו אין מקדשים לעולם על שאר מאכלים, ומי שאין לו פת או שהוא חולה ח"ו יאכל ללא קידוש.

*     *     *

            להלן מקרים נוספים שבהם נקט בעל שו"ת אג"מ בשיטת "תלמיד טועה כתב".

            [א] בחלק אהע"ז (א, סי' סג): אך בתוספי הרא"ש הנדפס בש"ס ראם בנדה דף ג'... והוא סותר לדבריו בג' מקומות... אבל אין לסמוך על ספרים הנמצאים מחדש כשהן סותרין לספרים המפורסמים גם בידי רבותינו הראשונים... ובאמת ברור לע"ד שאינו מלשון הרא"ש וגם הם דברי טעות שתלמיד טועה כתב זה...

            ושנית באותו ענין (שם, סי' סד): הנה מה שכתר"ה הביא מתוספי הרא"ש נדה שנדפס בגליון ש"ס ווילנא... לע"ד ברור שלשון זה שבתוספי הרא"ש נדה שבגליון אינו מלשון הרא"ש ואיזה תלמיד טועה הוסיף זה... ולכן ברור שאין זה מלשון הרא"ש והם דברי טעות.

            [ב] בחלק אהע"ז (ב, סי' יא): ולכן ברור שאף מש"כ הרמב"ן בפירושו שם [פ' אחרי יח, כ] ואפשר שאמר לזרע להזכיר טעם באיסור... ח"ו שיעלה על דעתו שזהו טעם האמת וליתן יד לפושעים הרשעים שהזכיר האבן עזרא... וכן חזינן שכל מש"כ הרמב"ן שם אינו להלכה ולטעם ממש... ולולא דמסתפינא הייתי אומר שמ"ואפשר" עד "והנכון" אינו מדברי הרמב"ן אלא איזה תלמיד טועה כתב זה, אבל בכל אופן אין זה להלכה וגם לא לטעם האיסור, שכיון שאין זה להלכה הרי בהכרח שהטעם אינו אמת. עכ"ל.

            [ג] ומסתם תלמיד טועה, לטועה וזייפן: בחלק חו"מ (ב, סי' סט): ועיינתי במהרי"ט שאיכא שתי תשובות הסותרות בחלק א', דבסימן צ"ז אוסר... ובסימן צ"ט כתב דאף בישראלית מחמת אבוד נפשות אין נדנוד כלל... לא שייך לומר דלא סליק אדעתיה דמהרי"ט לתרץ זה... וגם איך לא הזכיר כלל דברי הרמב"ם... שלכן פשוט שאין להשגיח על תשובה זו כלל כי ודאי תשובה מזויפת היא מאיזה תלמיד טועה וכתבה בשמו, ובכל אופן כיון שאיכא סתירה בדבריו מתשובה לתשובה... וכ"ש שאינם שקולין כלל דתשובה דסימן צ"ט לא נכונה היא כלל שיש לנו לדון שמהרי"ט אוסר. אבל א"צ לזה, דברור שתשובה מזויפת היא מאיזה טועה ומטעה. שלכן מה שהביא שם מתשובת הרשב"א... ניחא מה שאנחנו אין מוצאין אותה בתשובות הרשב"א (ועי' מש"כ בתשו' להלן סי' ע')... שכיון שהוא ממזייף אחד כתב גם זה לשקר ולהטעות, ולא נצטרך לומר שתשובה זו ראה אותה בכת"י ולא בדפוס. עכ"ל.

            תשובה זו גררה בעקבותיה תגובות רבות⁵ שביארו לאיזו תשובה מתשובות הרשב"א התכוין מהרי"ט (ובכך דן באג"מ סי' ע' הנסמן לעיל), וכן הוכיחו שאין לומר שתשובה זו מזוייפת היא. יש שדברי האג"מ נראו להם תמוהים ביותר, עד שהשתמשו במטבע הלשון "שדברים אלה אינם דברי הגרמ"פ זצ"ל" (מובא בשו"ת ציץ אליעזר, כ, סי' נו).

            [ד] וזייפן שאינו תלמיד: בחלק יו"ד (ג, סי' קיד-קטו) דן בס' "פרושי התורה לר' יהודה החסיד" (ירושלים, תשל"ה), שבגלל כמה קטעים שבו החליט הגרמ"פ שהוא "ספר מזויף ששלטו בו ידי רשעים מסיתים ומדיחים... ויש לפרסם שספר הנדפס על החומש בשם ר' יהודה החסיד הוא מזויף וצריך לבערו מן העולם".

            ומאותו טעם אסר איסור גם על ס' "ציוני" לחד מן קמאי, על שהביא בשם ריה"ח ביאור אחד מן הביאורים שבעטיים יצא הקצף על הס' הנ"ל, וכתב: "שודאי הוא כפירה בתורה... וכנראה שהעתיק מה שנמצא באיזה ספר על שם ריה"ח בלא עיון, ואני הייתי אומר שאסור למכור ולקנות גם ספר ציוני מאחר שנמצא דבר כפירה זו".⁶

דבריו אלו גררו גם הם תגובות קשות, ושוב מצינו שהשיבוהו באותו מטבע לשון: "לא אאמין אשר דברים אלו יצאו מפי הגרמ"פ, אלא נלפענ"ד שאיזה תלמיד טועה כתבו והכניסו בין מכתביו לאחר פטירתו, וידי זרים שלטו בו ותלה עצמו באילן גדול" (שו"ת משנה הלכות, תנינא, ב, יו"ד סי' ריד).

1. אודות הגהות אלו נכתב בפרטיות יותר ב"אחרית דבר" שבסוף מהדורת הש"ס הזו, ונדפסה גם בהשלמות לס' "מאמר על הדפסת התלמוד" לבעל הדק"ס (ראה שם בעמ' קעד-קעו).

2. אבל גדולה מזו מביא הברכ"י סי' ערב (אות ח) בשם "הרב החסיד מהר"ר יעקב מולכו בתשובותיו כ"י סי' קי"ו", שצריך לומר ברכת הקידוש אפילו אם אין לו לחם ויין. ומשמע דמקדש אפילו באם אין לו שום סעודה כלל.

3. מס' פסחים חסרת שער, והיא מצורפת למס' עירובין מדפוס פרנקפורט דמיין, תע"ה. וראה ב"מאמר על הדפסת התלמוד" (עמ' קט הע' 1) שפרט השנה מוטעה, וצ"ל: תפ"א.

4. בספריית הבודליאנה שבאוקספורד, אוסף מיכאל מס' 326. תצלומו במכון לתצלומי כ"י בירושלים, מס' 19077.

5. נאספו ונתבארו היטב ע"י רי"ש שפיגל, בספרו "עמודים בתולדות הספר העברי – כתיבה והעתקה" (עמ' 268-266).

6. פרשה זו וספיחיה נסקרה בקצרה ע"י רש"ז הבלין ב'עלי ספר' (טז, עמ' 165), ובארוכה ע"י רי"ש שפיגל בספרו הנ"ל (עמ' 272-271).