ב"ה

פתח דבר

                   לפני כשמונים שנה נדפס בברדיטשוב סידור התפילה "עם פירוש המלות ע"פ חסידות הנקרא בשם פירוש מהרי"ד" מאת כ"ק האדמו"ר מוהר"ר יצחק דובער מלאדי נבג"מ, נכדו של כ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק' נבג"מ.

                   הרב המחבר "אזן וחקר ממה ששמע מזקנו ואביו הק' [האדמו"ר מוהרחש"ז מלאדי], ולקט גם מכתבי אדמו"ר הזקן והאמצעי וזקנו הנ"ל, וסדרם על סדר התפלה". פירוש זה "הוכן לדפוס עוד בחיי אדמו"ר המחבר נ"ע", אך יצא לאור רק בשנת תער"ג – שלש שנים אחר הסתלקותו לחיי העולמים.

המלחמה העולמית הראשונה שפרצה בשנת תרע"ד והמהפכה שהתחוללה ברוסיה בעקבותיה, היו בין הגורמים העיקריים שסידור נכבד זה לא הספיק לקנות לו שביתה בקרב אנ"ש חסידי חב"ד, וכך נתעלם מן העין וגם רבים ששיחרו לראותו לא עלתה בידם ליהנות מאורו.

מכון "אהלי שם – ליובאוויטש" שנטל על עצמו את החוב הקדוש לדאוג להוצאתם לאור של כתבי רבוה"ק וחסידי חב"ד לדורותיהם, שמח להגיש עתה לקהל אנ"ש וכל שוחרי תורת החסידות את המהדורה החדשה של "סידור מהרי"ד" שניתוספו בה כמה קטעים חדשים מתורתו של המחבר שלא באו במהדורה הראשונה, בגוף הפירוש תוקנו כמה טעיות-דפוס וכן באה בראשו סקירה קצרה על תולדותיהם של האדמו"רים לבית לאדי. הכנת המהדורה הנוכחית לדפוס נעשתה ע"י הרה"ח ר"י שי' מונדשיין.

ובדבר המעלה של חיבור פירוש מלות חסידי לתפלה ראה את שיחת הצדיקים המובאת להלן בדברי הרבנים בני המחבר, והרי כבר כתב כ"ק אדמו"ר האמצעי נבג"מ בהקדמתו לסידור: "..לזאת יעצוני כליותי לטובתם האמיתית שירגילו את עצמם בפירוש המלות הללו שיכוונו לבם ופיהם כאחד לאביהם שבשמים והיו לאחדים ממש כו' ויאיר אור האלקי בנפשו ע"י כוונה שבלב ומוח בקול ודיבור דבר ה' הנאמר מתוך הלב והמוח וכו' ולא צריך לבאר גודל התועלת בזה לכמה אנשים החפצים קרבת אלקים באמת ובתמים".

כפר-חב"ד ב', י"ט כסלו ה'תנש"א.

הרב אלי' יוחנן גורארי'

ראש המכון

 

תולדותיהם של צדיקים, האדמו"רים לבית לאדי

(ראשי-פרקים, מיוסדים על ס' בית-רבי)

                   אור ישראל וקדושו, אדמו"ר הר"ר חיים שניאור זלמן נ"ע, נולד לאביו אדמו"ר בעל ה'צמח-צדק' נ"ע בערך בשנת תקע"ד, ערך שנה אחר פטירת רבינו הגדול נ"ע והוא נשא את שמו הקדוש.¹

                   מיום עמדו על דעתו שם עינו ולבו רק לתורת ה' ועבודתו, ועבודתו היתה נפלאה מאד ברעש והתפעלות עד שהי' שובר לב השומעים וגם לב האבן המס ימס. כמה פעמים ראו אותו שבאמצע השמו"ע הלך אנה ואנה ופזז ורקד ופניו היו פני להבים כו'. כל זה הי' בהיות עוד אביו רבינו הקדוש נ"ע בחיים חיותו, ולאחר פטירת אביו הקדוש כשנעשה רבן של ישראל נתעלה בעבודתו יותר ויותר בעילוי רב לאין שיעור.

                   בהיות זורח אור שבעת הימים רבינו נ"ע שם גם עליו המשרה לחזור ד"ח לפני אנ"ש ולהשיב להם עצות במילי דעלמא ובמילי דשמיא. חכמתו היתה נפלאה מאד וטוב מזגו הי' ג"כ עד להפליא כי ממש הי' איש החסד כו'.

                   אחר פטירת רבינו הי' איזה שנים בליובאוויטש, ובערך שנת תרכ"ט קבע דירתו בלאדי מקום מושב רבינו הגדול נ"ע, והחזיר עטרת רבנות לאדי ליושנה (ובבואו לשם אמר ודור רביעי ישובו הנה כו'). ולשם נסעו אליו חלק גדול מאנ"ש לשתות בצמא דברי קדשו ולדרוש ממנו עצות ברו"ג, והוא הי' משיב לשואליו דבר והי' מקבל את כאו"א בסבר פנים יפות ומסבירות, והי' מכניס א"ע בעניניהם מאד, וכל אשר יצא מפיו הקדוש הי' כאשר ישאל איש בדבר האלקים כו'.

                   והי' שם ערך י"א שנים עד שנת תר"מ, שבמוצש"ק פ' ויצא נחלה מאד (והדרוש האחרון שאמר אז מאותה הסדרה הי' מעין המאורע, שהתחיל בפסוק ושבתי בשלום אל בית אבי כו'), וחלה ארבעה שבועות והרבו להשיג רופאים גדולים ולא הי' מעצור לכסף, וגם שלחו פ"נ על אהלי אבותיו רבותינו הק' נ"ע, וגם אחיו הקדוש אדמו"ר מוהר"ש נ"ע מליובאוויטש בא לבקרו ונשא בעדו רינה ותפלה כו', אך כל הון לא הועיל כו' ושחל"ח ביום ועש"ק ד' טבת.

                   וראה זה חידוש, שהוא נולד בשנה הראשונה לפטירת רבינו הגדול נ"ע, ונשא את שמו הקדוש, ומילא אחריו במקומו ובמעשיו, והי' בלאדי י"א שנים כמו רבינו הגדול, ושנותיו היו מכוונים ס"ו כמו שנות רבינו הגדול נ"ע, ופטירתו היתה ג"כ בחודש טבת.² וזה פלא.³

* * *

                   בנו, האדמו"ר ר' יצחק דובער מלאדי נ"ע, נולד בשנת תקצ"ה. הוא זכה להסתופף שנים הרבה בצל קדשו של רבינו הצ"צ נ"ע ושמע ממנו ד"ח הרבה מאד, וכולם נשארו חרותים וחקוקים על לוח לבו.

                   אחר פטירת רבינו נ"ע ואביו הקדוש מוהרחש"ז קבע דירתו בלאדי, קבע הוא דירתו עמו והי' שותה בצמא דברי קדשו של מר אביו אביו הק' נ"ע, והי' דולה ומשקה מתורתו לאחרים המה אנ"ש הקשורים והעטופים והי' חוזר לפנים הד"ח בטוב טעם כו'. והי' יושב תמיד על התורה והעבודה בגליא וסתים דאורייתא ובעבודה שבלב זו תפלה. ולבד מה ששמע מאבותיו-רבותיו נ"ע למד כל ספרי החסידות הנדפסים והנכתבים והי' בקי בכולם.

                   אחר פטירת אביו הקדוש נלוו אליו הרבה מאנ"ש של אביו הק' בעלי דעה והשכל והיו נוסעים אליו לקבל לקח מפיו ולדרוש עצתו ברו"ג, והי' אומר ד"ח בריבוי.⁴ וגם הוא הלך בעקבות אביו הק' לקבל הנוסעים אליו בפנים יפות ומסבירות ולהכניס עצמו בעניניהם בכל לבו ונפשו, וגם בעניני הכלל.

                   הי' כותב הרבה בנגלה וד"ח. בנגלה נדפסו ממנו כמה ענינים בארבעת חלקי השו"ע בקובץ 'יגדיל-תורה' (נ.י.), ובקונטרס המציצה שב'שדי חמד'. בחסידות נדפס 'סידור מהרי"ד' (ברדיטשוב תרע"ג) והחלק הראשון של 'לקוטי מאמרים' (פלטבה תרע"ח). ועוד נותרו כתבים רבים שהניח אחריו ועדיין לא יצאו לאור העולם (ראה על כתי"ק ממנו ומכ"ק אביו בהוספות ל'סידור מהרי"ד' ח"א דף קפט, א בהע').

                   בחורף תר"ע נחלה במאד, וביום הששי יום הרביעי דחוהמ"פ, בעשרים בניסן תר"ע נסתלק, ומ"כ בעיר ליאדי פלך מאהליב. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.⁵

 

1. אודות תוספת השם 'חיים' מספר הרה"ח רח"א ביחובסקי בפתיחה לתהלים 'יהל אור' (פלטבה תרע"ח): פ"א חלה בן השלישי של אדמו"ר [הצ"צ] (הוא שנקרא אח"כ אדמו"ר דליאדי) ואמרו הרופאים נואש למחלתו. ובאת הרבנית לאדמו"ר ואמרה בנינו ר' זלמן הוא מסוכן ואתה שותק! תיכף לקח התהלים שלו עמדו והלך לחדר החולה וישב אצלו ואמר כמה קפיטליך תהלים והוריד דמעות, ואח"כ חזר פניו הקדושים אל פני בנו החולה ואמר לו עליך יש קטרוגים למעלה שאינך מאריך בתפלה, וע"כ קבל עליך שתאריך בתפלה ותתרפא. וקיבל על עצמו. ואז הוסיפו לו שם חיים ונתרפא ע"י כל זה. וזה הי' עוד בימי עלומיו שאז הי' עיקר קביעתו בש"ס וראשונים ט"ו שעות בכל יום, וע"כ היתה תפילתו בינונית. ואח"כ כשקבל על עצמו להאריך בתפלתו היו תפלותיו נוראים ומפליאים, ובכל יום היו רבים שבים לה' ע"י נועם מתק תפלותיו. ומראה פניו הי' כמראה הלפידים. והכל בא לו מן הקפיטליך תהלים של אביו אדמו"ר. עכ"ל.

 

2. בס' לשמע-אזן (ע' 68) מספר בשם הרה"ח ר' מרדכי יואל דוכמאן ע"ה כי האדמו"ר רחש"ז עצמו אמר קודם הסתלקותו: "איך בין צופרידן וואס אין דעם אלטן רבי'נס חודש" [שבע רצון אני על כי בחודשו של אדמו"ר הזקן].

 

3. ב'כתבי הרח"א ביחובסקי' (עמ' קמג-קמד) מובאת הקבלה נוספת בין האדמו"ר מלאדי לאדמו"ר הזקן, כי כשם שאמרו חסידים על אדמוה"ז שלא ראוהו מעולם "וואחעדיק" (חולין כימי החול) כך האדמו"ר מלאדי היה לבוש כל ימות השבוע בבגדי לבן כביום הש"ק, וכך אכל בכל ימות החול רק משיירי שני הככרות שבצע עליהם בסעודת ליל הש"ק ויומו.

 

4. לכאורה ריבוי הד"ח שהי' אומר הוא מתורתם של אבותיו הק' ולא מחידושיו שלו, שכ"כ הרח"א ביחובסקי בכתביו (עמ' סו): שמעתי מפה קדוש בעל פי' מהרי"ד, ששאלתי ממנו שנפלאתי על מה שאומר שאין לו מה לומר, הלא יכול לומר ממה שכתב בפירושו על הסידור (שלא היו עדיין אז העתקות ממנו). ואמר לי בזה הלשון, אין לנו מחדש גדול יותר מאאזמו"ר הצ"צ, והוא היה אומר בזה"ל: "חסידות היא של זקני (היינו אדמו"ר הזקן), אבל שלי הם פשעטליך". ואם אאזמו"ר אמר על עצמו כן, א"כ מה נוכל אנחנו לומר על שלנו. וע"כ אנו כשאומרים חסידות צריך לומר של אבותינו – זהו חסידות – אבל שלנו אי אפשר לומר. כן הי' לשונו הק'.

וראה המובא מסי' מהרי"ד במכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א (בס' המנהגים עמ' 72 בהע'), וכותב עליו: "ואולי קטע זה מהצ"צ".

 

5. "זכרון זכות אבות" ('הקריאה והקדושה' גל' ניסן תש"ד, עמ' ג).

 

 

קטעים ממכתבי כ"ק אדמו"ר מוהרי"ד מלאדי נ"ע

(ותצלומי גוף כתי"ק)

 

..ראיתי ספריו היקרים בחידושי תו', כה יזכיהו הש"י ללמוד וללמד בעמל דאורייתא שלעילא מן שמשא, ואדם לעמ"ל יולד ר"ת ללמוד ע"מ לעשות, ולהשתעשע בשעשועי תורה ותפלה למשה...

 

..הנה ברך לקחתי וברך לו אשיבנו, יעלה נא לרצון אמרינו לפני אדון כל להריק עלינו ועליהם שפע ברכה, ולמזלא טבא ולגדא טבא ברו"ג, ובמזלינו יתרומם קרן ומזל כ"י כמ"ש וירם קרן לעמו כו'. ויהי' נא הדבר של חיבה מצוי לבשרינו תמידין כסדרן משלומם ומחידושי תורתם ועבודתם ויקובל לנו"ר...

 

..הנה ברך לקחתי וברך לו אשיבנה, יעלה לרצון אמרינו שיעלו בזכרון טוב בפקודת ישועה ורחמים ויתברכו בשנה טובה להיות מתוקה שנת העובד כו' להיות עובד אלק' וירום הש"י קרנם בתוך רוממות קרן עם בנ"י למעלה, וכמארז"ל אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין כו' וטהר לבנו לעבדך באמת...

 

..הגם שידוע שעיקר הבקשה מעניני גיטין וחליצה, אשר ע"ז מסתמא יקבלו ע"ע הרבנים היודעים למצוא היתר ע"ז, עכ"ז יש עוד ענינים הנדרשי' להם, ולהיות שואל כענין ומשיב כהלכה. אך מה שבהאסיפה יש חלוקי דיעות הפכים ודורשי' לכבוד עצמם זהו עולה כו', כי שלו' זהו כלי המחזיק ברכה לישראל...

 

 

 

מילה ומציצה בפה*

במצות מילה. וע' בסידור האריז"ל שכ' וז"ל כשמוצץ בפה יכוין כי אלקי' גימ' פה ע"ה. ויכוין שמושך כח הדינין במציצה במ"ה הקשה מן הקליפות שיש בו, ולכן מוצצין ביין שהוא מדה"ד כו' גבורה שבגבורה כו' שבו הוא מוצץ הדם שהוא אדום מבחוץ עם פיו ועם יין, ולכן זורקין עם הפה יין על המילה כו' ע"ש.

 

ובס' מאו"א [מ, סז] כ' מילה במל' ופריעה ביסוד כמ"ש בזהר פ' אמור [צא, ב] וז"ל מאי בדמייך אלא תרין חד דמילה וחד דפריעה דחד דגזירו דכ"י וחד דפריעה בצדיק יסוד עולם. ואפ"ל דמציצה הוא מוצץ הדם גבורות שיש ה"ג במל' בסוד ה' דמים טמאים כו'. ולכן מילה גימ' אלקי' רמז על קיבוץ ה"ג דיסוד כמ"ש במאו"א. וי"ל דהיינו שנמשכי' ה"ג דיסוד בה"ג דמל' להמתיקם הדינין והגבורות כו'.

 

ע"ד מ"ש¹ כשם שאם מל ולא פרע כו' כך אם פרע ולא מצץ כו', לא מצד הדין רק מצד הסברא הם שוים לחומרא, וחמירא סכנתא כו', ויש לגזור הא אטו הא. ואם מקילים במציצה בכלי זכוכית אזי מקילים ג"כ במילה ע"י כלי הכנה, כפי שיש מקומו' שהדאקטורי' מוהלים ע"י כלי הכנה, אפי' המוהלים ע"כ ולהיפוך ממארז"ל המל ימול מי שהוא מהול ימול כו'.

 

גם מה יעשה אם נשברה בשעת מעשה הכלי זכוכית, שעלול לזה כשישתמש בכ"ז,² ואזי יפול סכנה גדולה ח"ו. ומעולם לא נשמע שהפה יקלקל בזה ויהי' סכנה ח"ו, אדרבא ע"י הכ"ז יש סכנה שאז הפה אין בכוחו למייץ בטוב.

 

ומ"ש הר"ש השגה, כשיערב הדם בפה עם השופר³ שאין מברכין בלכלוך הפה.⁴ וזהו שטות, שהלכלוך היינו מדבר המאוס, אבל לא מדם המצוה כמ"ש בדמייך חיי כו'. וע' במס' פרה פ"ט מ"ג חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת, ופי' המפרשים.

 

וע' בכתובות פ"ג [לט, א] האונס שותה בעציצו, ופי' הרע"ב בכלי מאוס כו'.

 

גם ע"י כלי זכוכית שמא יקלקל ונמצא חילל שבת כמ"ש כה"ג המג"א סי' של"א⁵ בענין אדם שלא מל מעולם כו'.

 

גם ממ"ש סי' רס"ו⁶ במקום שנהגו שמכבדין ג' למציצה בשבת לא יעשו כן אלא הפורע ימצוץ.

 

גם מציצה ל' הבטה מציץ מן החרכים.⁷ וז"ע שארז"ל [שבת קלד, א] ראיתיו שהוא ירוק הצצתי בו ולא ראיתיו דם הברית, משמע שצריך להביט בטוב אם מוצץ בטוב כו'. וכן נוהגים למצוץ כמה פעמים כו'.

 

גם כשנולד מהול צריך להטיף דם הברית, זהו מצוה בפ"ע כמו המילה כו' כמ"ש בזכריה ט' גם את בדם בריתך כמ"ש ברש"י דקל"ד ע"ש.

 

למצוץ בפה הוא דם הרחוק הוא מקיפי' דרע שאינו מרגיש להרע כמו כבוד וגסה"ר.⁸

 

ע"ד מציצה (בשבת פי"ט).⁹ עושין כל צרכי מילה בשבת מוהלין ופורעין ומוצצין, ואיתא בגמ' שם האי אומנא דלא מייץ מעבירין אותו כו', מאחר שהוא סכנה, לכן נצרך המוהל להיות אומן במציצה שצריך למצוץ עד שישער בעצמו שיצא הדם ממקומות הרחוקים וזהו אין בכחו אלא בפה ולא ע"י הפסק כלי זכוכית או ספוג (וואטע) שבהם וע"י לא ישער כלל איך ומה, ואומן בעצמו ע"י הפה אומנתו וזהו צרכי המילה. ומילה ופריעה ומציצה שלש אלה שוין הם לדינא (וכמו שאם מל ולא פרע כאלו לא מל, כמ"ש אם פרע ולא מצץ כו')¹⁰ ובמציצה צריך לדקדק יותר, וכידוע אשר המוהל בעת המציצה מרגיש אז בפיו אם יצא ריבוי דם ח"ו מהחמימות. גם אין לשמש בכלי זכוכית שיש חשש סכנה ח"ו כנודע. גם בהספוג שנקלט בה הדם ולא יוכל למצוץ היטב כו', והראי' ממה שארז"ל משמשת במוך כו'. ע' בשו"ע שכ' רוקקין דם המציצה אל העפר כו' ורקיקה בפה דוקא כמ"ש ביבמות רפי"ב וירקה בפניו רק הנראה לדיינים ובגמרא שם רוקקת וקוראה כו' וע' ספ"ט דברכות ורקיקה מק"ו כו'. לכן יש איסור גמור בכלי זכוכית וספוג, כי המציצה מצוה ג"כ. גם מנהג ישראל תורה. גם חמירא סכנתא כו'. ולבד זה יש סוד שבפה המדבר דוקא, וכנודע מענין שופר ומילה כנ"ל ולא ע"י הפסק כמ"ש בר"ה פ"ד ציפן זהב ונתן על בית אונקלי שלו ה"ז דרך החיצונים ופי' הרע"ב על בית יד המלבוש מבחוץ, ומן המותר בפיך כו'. נכון לפרסם האיסור בכל עיירות, ולאפרושי מאיסורא שאני ושומר מצוה כו' ואכמ"ל. וארז"ל ספ"א דקדושין כל העושה מצוה אחת מיטיבין לו כו'.

 

* ע"פ הנדפס בקובץ יגדיל תורה (נ.י.) גל' לב עמ' טו-יז, עם הערותיו של הרה"ח רשד"ב לוין שי'.

נעתק מבוך מס' 304 שבספרית כ"ק אדמו"ר שליט"א בגוכתי"ק (ע' תשטו) [הבוך כולל חסידות ונגלה בגוכתי"ק אדמו"ר מהרי"ד מלאדי, ואחדים מאביו אדמו"ר מוהרחש"ז מלאדי (גוכתי"ק), הוכן לדפוס ע"י הרח"א ביכאווסקי, ונרשם ליד כל קטע: נדפס בסידור [ - מהרי"ד]; נדפס לקוטי מאמרים; לא נדפס; הוא כי"ק אדמו"ר מלאדי אבי פי' מהרי"ד וכיו"ב].

קטע זה בא שם בהמשך להנדפס ממנו בשדי חמד (א'שסו, א [ונעתק להלן]) [ - גם הוא בגוכתי"ק], והוא ביאור עליו.

עוד קטע (חסר התחלה) בבוך הנ"ל (ע' עח): ..לא נז' דם במילה כמ"ש חתן דמים למולות, וצפורה שליח ממשה כי זכין לאדם כו'.

ובד"מ לזרוק מפי' דם המציצה לתוך היין, וכ' וכן רוקקין דם המציצה אל העפר, ומנהגים שייך במצוה, וכ"כ ר"מ קארדוואירו לפי שאדה"ר חטא כו' ומוציין בפה לתקן החטא, וכן האריז"ל בלק"ת פ' לך דמילה גמ' פה שהמציצה בפה. ובפ' ביום השמיני ימול בשר ערלתו רמז על מילה פה מציצה. ונק' שירי מצוה מדאורייתא.

1. בשדי חמד (א'שסו, א) ­- נעתק להלן.

2. =בכלי זכוכית.

3. ראה ט"ז או"ח סי' תקפ"ד סק"ב: שמעתי שהגאון הרב מהר"ר פייוויש מקראקא ז"ל היה מל בר"ה ולא קנח פיו אחר המילה אלא בפה המלוכלך בדם מילה תקע בשופר לערב מצות מילה בשופר.

4. ראה שו"ע יו"ד סי' רס"ה ס"א בהג"ה: וכשהמוהל מברך ברכה זו רוחץ תחלה ידיו ופיו כדי שיברך בנקיות. ובכורת הברית (שם סקי"ח), שהביא מ"ש בשו"ע אדה"ז (סי' ד' סי"ז) יש נוהגין לרחוץ פיהם שחרית מפני הרירים שבתוך הפה כדי לברך את שם הגדול בקדושה ובטהרה, ומסיים: נלפע"ד לדינא דאם המוצץ הבעל תוקע וגם מברך אשר קדש ודאי צריך לרחוץ פיו מקודם כדי שיברך אשר קדש בנקיות.. וגם כשאינו מברך אשר קדש ורוצה לרחוץ גם פיו מבפנים כדי שיברך ברכת השופר בנקיות ג"כ רשות בידו.

5. על מ"ש בשו"ע שם: אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת, וכתב המג"א סק"י: ונ"ל דה"ה אם מל ולא פרע לעולם אסור לפרוע בשבת, וטעם אחד להם.

6. סי"ד שם לענין שני מוהלים זה מל וזה פורע. ובאחרונים שם לגבי שלישי מוצץ (ראה הנסמן בכורת הברית שם סק"מ).

7. ראה לעיל (קסז, ב): גם מציצה ל' מציץ שיראה בעיניו איך להציץ [=למצוץ] הדם ולא ע"י לבוש המפסיק.

8. ראה לעיל (שם): וכן ע"י הפה מוצץ דמים טמאים שהם מרחוק ונק' מקיפים דרע.. כמו התאוה והכבוד וגסה"ר.. ומילה ערלה מעביר תאוות איסור וע"י פריעה מעביר תאוות היתר וע"י מציצה מקיפים דרע דמים הרחוקים כו'.

9. קטע זה נדפס במלואים לקונטרס המציצה שבשדי חמד (א'שסו, א), וגם ההערה הבאה.

10. אמר המעתיק [מו"ה חיים יעקב רש"ל מוועליז], מש"כ כ"ק שליט"א וכמו שאם מל ולא פרע כאלו לא מל כמ"כ אם פרע ולא מצץ כו', נראה דבשיטת התקוני זוהר תיקון ל"ז, דאטיפו דדמא שייך לפריעה, לפ"ז אם פרע ולא מצץ הוי כאילו לא פרע. ומה שכתב הדברים בהסגר מוקפים, דמפשטיות הגמ' אין מבואר כ"כ כזאת. ועיין לעיל סי' א' [שד"ח שם א'שמו, א אות כ"ו] מש"כ הגאון המחבר בהג"ה על ד' היהודה יעלה בהא דמל ולא פרע תנן אבל לא מצץ לא תנן, עש"ה ובכ"מ בקו'. [ולעיל בדברי אדמו"ר מוהרי"ד ד"ה ע"ד מ"ש].