"סיני" צ (תשמב)

האמנם "מאמר חסידי נדיר"?

(לאמרו של מאיר איידלבוים, "סיני" כרך פח, גל' ג-ד)

בפתח המבוא למאמרו כותב מר איידלבוים: "נתקלנו בכתב-יד אחד כתוב יידיש מדוברת ואחר קריאה מדוקדקת השתכנענו, שכתב-יד זה הוא נדיר ביותר מכמה בחינות". לדבריו מצורף כתב היד לכת"י אחר "שהוא בהחלט 'כי"ק' (כתב יד קדשו) של הרבי ר' שמעלקי הורוויץ מניקולשבורג", ואף מוצא הוא דמיון בין שתי הכתיבות. כל מה שיש, לדעתו, להתספק בו הוא, השאלה אם זהו מאמר מקורי של ר' שמעלקי, או שמא ר' שמעלקי רק העלה על הכתב מאמר ששמעו מהמגיד ממעזריטש. ולסיכום יכתוב: "ידוע לנו שמספר נאשים טיפלו בכתבי יד אלו וודאי משמשו ידיהם גם במאמר הכתוב יידיש ואיננו יודעים כיצד דלגו עליו ועל משמעותו. היתכן בשביל היותו ביידיש לא עיינו בו די צרכו"?

התשובה לתמיהה זו פשוטה בתכלית: האנשים שמשמשו בכתה"י (שמר איידלבוים לא חושב את זהותו, והוא מס' 1467 ˚8 במחלקת כה"י שבספריה הלאומית בירושלים) הבחינו מן הסתן בעוד כמה דברים:

1. שני כתבי היד כלל וכלל אינם מר' שמעלקי מניקלשבורג. לא הקדום שבהם, שנכתב - בכתיבה קליגרפית ע"י סופר מומחה - בערך בשנת תק"ס, וחלקו העתקה גרידא מכתבי ר' שמעלקי (שנפטר בשנת תקל"ח), ועל אחת כמה וכמה כה"י המצורף אליו (שבו המאמר ביידיש) שנכתב על נייר שונה לחלוטין, וחדיש יותר, בכתיבה פשוטה ורהוטה, ואף משובשת קמעא (ודברי מר איידלבוים כי בסוף כה" נרשם שהוא 'כי"ק', בטעות יסודם; כה"י מסתיים בתיבות :ברוך ה' לעולם אמן ואמן כי"ר. [=כן יהי רצון]", ונתמרחה לו לסופר הנקודה שבסיום ונתארכה עד כי הטעתה לראות בה רגל של קו"ף, ומכאן הקריאה המוטעית: 'כי"ק'...).
2. המאמר מוכיח מגופו שאין הוא מבית מדרשו של המגיד ממזריטש, אלא מבית מדרשה של חסידות חב"ד (כי היכן מצינו "תורה" ממזריטש בהיקף שך למעלה מ-6000 תיבות, כהערכתו של מר איידלבוים?). והוא הדין במאמר החסידי שבא בהמשך אותו כ"י, שאף הוא חב"די מובהק.
3. והעולה על כולנה, מאמר זה נדפס בשם "עיון תפלה" (לראשונה, כנראה, בתוך הקונטרס "מוסר השכל ומורה דרך" הנדפס בשנת תרי"ט), ונתייחס בדפוס ל"אדמו"ר האמצעי" ר' דובער מליובאוויטש (לטענת אחרים אינו מהאדמו"ר עצמו, אלא מאחד החסידים - ראה "בית רבי" ח"ב עמ' 36). מאז הדפסתו הראשונה, נתפרסם מאמר זה עד כה כעשר פעמים!

בכתב יד חב"ד נפוץ המאמר בהעתקות רבות, אף כי משונות זו מזו בפרטים מסויימים. באוסף כה"י של גאסטר שבספריית מאנצ'סטר נמצא המאמר בלשון-הקודש, ועל סמך העובדה שמצאתי רק העתקה עברית בודדה לעומת הנוסח האידי הנפוץ, נוטה אני להניח שהמקור נכתב ביידיש ותורגם אח"כ ללה"ק ע"י אחד החסידים.

קיימים שינויים בין נוסח הדפוס לבין נוסח כה"י שפירסם מר איידלבוים, וההבדל הבולט הוא היעדרו של הקטע הגדול (ובו כ-1500 תיבות!) הפותח את הנוסח הדפוס, ותחילתו: "אתחיל לבאר ענין התפלה". ניתן להוכיח שקטע זה הוא מקורי ולא תוספת מאוחרת, מאחר שגם בנוסח כה"י (עמ' קעז אצל איידלבוים) נכתב "כמבואר במשל חוט השדרה", ומשל זה נמצא באותו קטע שמופיע בדפוס ונשמט מכה"י.

לעומת זאת, קטע בן 9 שורות, ובו העתקה מהספר "עבודת הקודש", נמצא בכה"י (עמ' קעו-קעז אצל איידלבוים) ואינו בדפוס. אפיו ולשונו מוכיחים, לכאורה, שהוא תוספת על המאמר המקורי.

למרות ההבדלים הרבים שבין כה"י לנוסח הדפוס, ניתן עדיין לתקן עשרות שבושי קריאה שנפלו בהעתקתו של מר איידלבוים, ומאידך אפשר להשלים בנוסח הדפוס כמה משפטים חשובים מתוך כה"י. ואילו לא פרסם מר איידלבוים את מאמרו אלא שלם כך - דיינו, ובשל כך יכולים אנו להמליץ עליו, כדבריו, "מגלגלין זכות על ידי זכאי".

יהושע מונדשיין

------------

בשולי ההערה

בהיסוס רב החלטתי, שהכ"י מתוכו העתקתי את המאמר ביידיש, הוא כת"י של הרבי ר' שמעלקא הורביץ.

לא הבאתי את דברי שמצאתי תיבות דומות להוכחה מכיון שבכל כת"י אפשר למצוא צורות שונות. מה שהכריע היה הימצאו של כתב-היד צרוף אל "תורות" של ר' שמעלקא ולא עם כת"י של תורות חבדיות וכו' הנמצאים בארכיון בבית עקד הלאומי.

לא קבעתי שהמאמר יצא מפי המגיד אלא מבית מדרשו, כלומר מאת תלמידיו. היכול איש היודע, ומבין תורת הבריאה של הבעש"ט שהוסברה ארוכות ע"י המגיד יורשו לומר שהמאמר כולו מבוסס על תורה זו?  יתר על כן האין תורת חב"ד ביסודה תורת המגיד? אנשי חב"ד מספרים, שכאשר גמר בעל התניא בלבו ללכת אל המגיד הסביר את החלטתו ואמר: ב"ה ללמוד אני יודע ואין צורך ללכת אחר הגר"א בוילנא. אלך אל המגיד ללמוד תפלה מהי. ובכך "המאמר" הוא ביאור התפלה. הייתכן שרק בעל התניא למד אצלו תפלה מהי? אני מניח שכן למדו שאר תלמידיו כיצד להתפלל.

אשר לטענה: "כי היכן מצינו 'תורה' ממזריטש בהיקף של למעלה מ-6000 תיבות?". תשובתי, לא מצינו אינו ראיה. לפי דבריו יש לשאול אותה קושיה על אנשי חב"ד החל מגדולי חסידים עד מעלה, היכן מצינו תורה מאת הבעש"ט שהיא יותר מאמרה או משל? ראה נא את ה"תורות" הגדולות שמביא הר' חנוך גליצנשטיין בספרו על הבעש"ט. הבדה הרב את ה"תורות", שודאי נכתבו בהסכמת הרבי שליט"א? יתר על כן החסיד הנודע ר' יעקב קאדניר בעל ה"ויכוחא רבא", מספר בספרו "ספורים נפלאים" מה שסיפר לו המפורסם ר' פינחס רייזעס: פעם התלוה אליו בנסיעה למאהילב. שם דרש בפני המופלגים ואמר לפניהם תורה ששמע מאת רבו המגיד ששמע מאת הבעש"ט פלפול עצום בהלכה פלגא נזקא ממונא ונמשך הדרוש כשלוש שעות וחצי. הכול אינו אלא דברי הבל וכן שלא מצינו בכל מקום תורה מאת הבעש"ט בהיקף כה גדול? אלא כדברינו, לא מצינו אינה ראיה.

אנשי חב"ד מתפארים, שבעל התניא זכה לשיעורים קבועים עם המגיד ביחידות. יש להניח שאם לכבוד הזה אולי זכו כולם, הרי בודאי הרבי ר' שמעלקא והדומים לו גם הם זכו לכבוד דומה. האם יש לקבוע שבשיעורים האלה יצא המגיד בתורות קצרות או אמרות לבד? ולמה אין מסתבר שר' שמעלקא שמע ממנו שיחה על התפלה ואותה העלה על ניר?

ועוד שלמה מימון באבטוגרפיה שלו כותב, שהמגיד היה רגיל לדרוש דרשות ארוכות.

אמנם הטענה הצודקת והמכאיבה עליה אני מצטער מאוד היא, שהיא תורה שיצאה מאת לובביטש ושהיא כבר נדפסה יותר מעשר פעמים. אכן, בימים האחרונים קבלתי מכתב מאת ד"ר נדב, מנהל הארכיון של בית הספרים הלאומי והאוניבסיטאי בירושלים. הוא כותב אלי שהמאמר הנו חב"די וכבר נדפס יותר מעשר פעמים.

השבתיו, שתחת לטעות נגדי אני בא אליו בטענה ותרעומת, למה, כשבאתי אליו לבקש רשות להדפיס את המאמר, לא סיפר לי זאת? אילו עשה כן הייתי משווה את הנדפס עם הכת"י שבארכיון ובודק אם ראוי להדפיסו שוב וודאי הייתי מוצא בו את השוני וכותב על כך.

מאיר איידלבוים