בטאון חב"ד 34-35 - מנ"א תשל"א

מבית הגנזים

ששה מכתבים (מהרבנית שטערנא אשת אדמו"ר הזקן: אדמו"ר האמצעי; אחיו הרה"ק ר' חיים אברהם; אדמו"ר ה"צמח צדק"; הרה"ק ר' אהרן מסטראשעלא) אל הרה"ח ר' יצחק דוקטור (גיל). (מכתב מכ"ק רבנו הזקן אל ר"י דנן, נדפס ב"מאה שערים" ע' 6).

המכתבים נדפסים מכת"י מעתיק הנמצא ברשות ספרית מוסד הרב קוק, ומתפרסמים עתה לראשונה באדיבות ח"כ ד"ר י. רפאל, מנהל המוסר. תודתנו נתונה לו.

בעזהשי"ת יום ג' שהוכפל בו כי טוב י"ד לספירה תקעזיי"ן לפ"ק ליובאוויטש

ברך לקחתי ולא אשיבנו לאו"נ וידידי' ה"ה הרבני וכו' כמוה' יצחק נ"י עכב"ב כולם יעמדו על הברכה.

אתנו החוה"ש כה לחי עד ביאת גואל המושיע א"ס. קבלתי מכתבו עם הכ"ה רוכ"ס... וחלקתי לעניים ובירכנו ברכת ההודאה שנודה לה' על אשר לא עזב אותנו עד הנה ואתכם בארץ נכרי' ולואי שעל להבא כמו כן שלא יסור חסדו מאתנו ומכל ידידינו, ובודאי הי' לנו לנח"ר גדול מכתבו ובודאי אני מתפלתת בעד כל אהובינו רק שאני איני יודעת שם אמכם לכן תכתבו לי שם אמכם ואיה"ש כשיכתוב לנו עוד אי"ה תודיעונו מאמכם. ויותר אין להאריך כי ב"ה אצלינו הכל על נכון וגם בני הרב המפורסם מוהר"ר משה שיחי' ב"ה חזר לאיתנו כמקדם וכל בני ביתו כולם בחו"ש וקבע דירתו באולע, יותר אין לחדש.

ד' או"נ וידידכם לנצח

הרבנית שטערנע מליובאוויטש

גם אני פ"ש אהובי מאיין ליבער פראיינט הותיק מו' יצחק דאקטאר איר וועט גיזונט זאיין עם כב"ב.

דובער בהגאון ז"ל

כן ג"א דו"ש ידידי' מעולם ה"ה כו' מורי"צ גילל נ"נ עכב"ב כולם יעמדו על הברכה ושלום אכי"ר. אבקש להודיעני תמיד משפעת שלומו והצלחת דרכו למען יהי' לנו לנח"ר גדול ואיה"ש וועט אייך גאט העלפין ארויש צוא פארין עכב"ב למדינתינו בעב... וארום בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, אז איר וועט זיך פירנעמען וועט גאט אייער רצון אוישפירין.

ידידו דושו"א ומצפה למכתביו תמיד

חיים אברהם

גם אנוכי דו"ש ידי"ן הותיק הדאקטאר המפורסם מוהרי"צ גיל נ"י עם כב"ב כולם יעמדו על הברכה והשלום אנס"ו. מכתבו הגיעני היום וקבלתי נח"ר משפעת שלומו הטוב כה יתן ה' וכה יוסיף זאל אייך געבין גיזונד און מז"ט בכל אשר יפנה ישכיל ויצליח און דער עיקר צוא זאיין תמיד פריילעך וועט זיך וואייזין אייך פון אויבין אויך פריילעך קאייט און טובות כידוע און ווי אמיר האבין גיהערט פון כבוד אדמו"ר נ"ע, וואייטער הרב איל אייל ניט וואש צוא שראייבין. 

ידיו הדושו"ט מלונ"ח

מנחם מענדל

און צוא זאגין תהילים בכונה (איננו יודע להיכן זה שייך - המעתיק)

לכבוד ירא ד' מנעוריו הנדיב ועושה צדקה בכל עת מ' יצחק שיחי'

מכתבו הגיעני והשומע תפלת כל פה יחוננו וישלח דברו וירפאהו. ובודאי סייעתא דשמייא היא לרומ"ע וואס איר זאייט פריילעך. אונהיישט זינגען ווארום רבינו נבג"מ האט גיזאגט אז שמחה של מצוה וישר איז מבטל אלע דינים וקטרוגים ברו"ג אכי"ר וה' יגלגל עליו מידת הרחמים וחסדים הגדולים.

ד' אוהבו דושו"ט בכל לב

מנחם מענדל

אהובי או"נ היישט זינגען שיר למעלות אשא עיני מאין יבא עזרי ווארום עס שטייט אין מס' סוכה אויף דיא שיר המעלות האבין דיא לוים גיזונגען אין ביהמ"ק מיט אלע כל"ז.

ב"ה. יום ד' פ' שמות תקפ"ט

ה' ישפות רוב שלום וחיים טובים ארוכים לאהובי ידיד נפשי הרבני הישיש הותיק וחרד לדבר ה' הרודף צדקה וחסד הדאקטער המפורסם כ"ש מוהר"ר יצחק נ"י גיל ע"ש בניו ידידי' המופלאים שיחיו

אחד"ש הנה עד עתה לא כתבתי למע"ל כי הייתי בדרך זמן רב ובבואי לבית שלום הקיפוני טרדות רבות. והנה עד כה לא שמעתי בבירור מהסיבה אשר היתה נסבה מאת ה', מיד ה' אשר נגעה בו מהשריפה אשר שרף ה' עד אשר ראיתי מכתבו הטהור אל ידידי הרב מוהר"ר אברהם שיינעס מק"ק שקלאב, עתה באתי לנחמו בכפלים את אשר שמעתי מאדמו"ר הק' נ"ע אשר אמר משם הבעש"ט ז"ל אשר מה שהעולם אומרים אז נאך איין שריפה ווערט מען ראייך, דאש איז ניט דברים פשוטים עס האט איין שורש עפ"י התוה"ק ע"פ הכתוב אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, פ' אודך ה' איך לויב דיך גאט וואס דו האשט אויף מיר ברוגז גיווען, ווארום ישוב אפך ותנחמני, אז דער רוגז וועט זיך אום קערין צוריק וועשטו מיך נאך דעם מנחם זאיין, איז דער משל אזוי וויא איין פאטער איז ברוגז אויף בנו אז ער שטראפט מיט איין מדה בישלעך וואייש און האלט איין דעם כעס גייט עש כסדר פעם וואיישט ער אים מיט רוגז און פעם וואיישט ער אים פנים של טובה, אבער אז ער שמאיישט שוין גאר שטארק זייער מיט גרוישען רוגז נאך דעם אז דער רוגז גייט אפ באיין פאטער ווערט באיי אים מתעורר נאך דעם גרויש רחמנות און עס ווערט באיי אים ערשט נתעורר דיא אהבה פון קינד בכפלי כפלים און איז נאך דעם מנחם. אזוי איז אז עס ווערט חלילה נתעורר מן השמים אויף איין איש א' מישראל דינים מיט גרושע גבורות מן השמים, אחר זה ווערט נתעורר גרוישע השפעות מנחם צוא זאיין בנו שהוא א' מישראל נקראו בנים למקום כידוע בספרי' הקדושים אז נאך גרוישע גבורות מוז נתעורר ווערין חסדים גדולים ואין לך גבורות גדולות מהשריפה ר"ל אשר היא בחי' עצם הגבורה אשר ע"כ בין איך בטוח בה' אז עסו ועט איה"ש בודאי נשפע ווערין על רומע"ל מן השמים גרושע חסדים ווען זייא זאיינען נאך ניט נגלה גיווארין בהתגלות זאיינען זייא נתעכב גיווארין אין עולמות עליונים און ווען אפילו זייא זאיינען נאך ניט אראפ גיקומען אויף דער וועלט וועלין זייא איה"ש אראפ קומען און דיא חסדים זאיינען ברוחניות ובגשמיות, און דאש איז איין סוד גדול ועל זה נאמר אם יתמהמה חכה לו בדארף מען צוא האפין צוא גאט און א בטחון צוא האבין צוא אים שיתהפך אי"ה לטובה גדולה, זו"ז אין לחדש ולהאריך ה' ייטיב לנו ולכם להרחיב בבני חיי ומזוני ובכל מילי דמיטב כנפשו ונפש ידידו דו"ש וטובתו תמיד בכל לב

אהרן הלוי סגל

* * *

בשולי הגנזים: יום ג'... י"ד לספירה תקעזיי"ן: אולי צ"ל י"ב לספירה, היות ובשנת תקע"ז חל יום י"ד לספירה ביום החמשי בשבוע. כמוה' יצחק: ר' יצחק דוקטור מדובראוונא (בשנה המדוברת הי' במקום אחר, כמ"ש במכתב מרח"א). אודותיו ב'בית רבי' ח"א ע' 154. מתפללת... שם אמכם: פ"א הוכיחה את בנה כ"ק אדמו"ר האמצעי ואמרה לו: "אני הייתי עם רבינו חמשים שנה, איך וועל נאך מאכין איין פדיון נאך בעסער פון דיר..." (בית רבי ח"א ע' נה). בני... מוהר"ר משה... וכל בני ביתו... וקבע דירתו באולע: צ"ע ממכתב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ (ספר התולדות רש"ז מליאדי, ע' שנז) שהרר"מ הלך בגולה וב"ב נסעו לאה"ק בשנת תקע"ו. וויא מיר האבין גיהערט פון כבוד אדמו"ר נ"ע: ראה במכתב כ"ק אדמו"ר  הצ"צ 'מאה שערים' ע' 34) מה ששמע מאדמוה"ז (בימים שקודם הסתלקותו - לקוטי שיחות ע' 1262) "שכפי המדה שהאדם מראה מלמטה כך מראין לו מלמעלה" (ובלקו"ש שם צוין לזח"ב קפד, ב). רבינו נבג"מ... שמחה... מבטל אלע דינים: בלקוטי תורה ויקרא (כ, ג): "גדול כח שמחה... שמעורר השמחה למעלה... והיא מבטלת הדינים" (ובתו"א (ט"ו, ד): "שהשמחה היא בחי' המתקת הדינין". ובלקו"ת שם העיר גם מזה"ק דלעיל). ובמכתב אדמוה"א (מאה שערים ע' 22): כאשר יצא מפורש מפי אאמו"ר נ"ע לא פעם ושתים ע"פ תחת אשר כו'... שמחה... הוא הממתיק כל הדינים והקטרוגים... וזה מקובל מפי קדושי עליון רבותינו נ"ע. מס' סוכה . . שיר המעלות: אולי הכוונה למ"ש בפ"ה דסוכה משנה ד', וצע"ק. יום ד' פ' שמות תקפ"ט: היות והרה"ק רא"ה מסטראשעלא נפטר בשמע"צ דשנת תקפ"ט (בית רבי ע' סח) הרי שנפלה טעות בפרט השנה. (ב'תורת שלום' ע' 123 נרשם שנפטר בקס"ט, והוא טה"ד, ובהוצאה הראשונה (תש"ו) הוא לנכון). ידידי... מוהר"ר אברהם שיינעס: חתנו של אדמוה"ז, ומהכפופים להרא"ה (בית רבי ע' נט ואילך). שמעתי מאדמו"ר הק'... משם הבעש"ט ז"ל... נאך איין שריפה ווערט מען ראייך: ב'דרך מצוותיך' קיד, ב מעתיק הצ"צ מכתי"ק אדמוה"ז אשר שמע "מפי קדושי עליון" ביאור ענין זה, וראה עוד מכתבי אדמוה"ז, אדמוה"א והצ"צ - נקבצו כולם בהוספות לשיחת אחרון של תשכ"ט. "וממכתב אדמו"ר הזקן [שם] משמע אשר לאו דוקא אחר שריפה כן הוא" (הערת כ"ק אדמו"ר שליט"א, דרך מצוותיך ע' 406. וראה ביאור בשם חדושי הרי"מ (שיח שרפי קדש סעי' קסט). ושכן הוא בכל הבא בידי שמים ולא בידי אדם, ומבי' אדמוה"ז לא משמע כן, וגם משיחת אחש"פ הנ"ל לכאו' לא משמע כן (הגם שאולי יש לחלק, דהתם מיירי בגויים שאינם בעלי בחירה) ורק במכתב אדמוה"א הנ"ל מבואר באופן דומה למ"ש כאן "כמשל האב המייסר לבנו". משם הבעש"ט ז"ל: במדרש פנחס (ווארשא תרל"ו, ע' 40): "בשם הבעש"ט זללה"ה מה שאומרים העולם שאחר שריפה רח"ל ווערט מען ראך, מען ווערט באמת ראך". (ושם בע' כט: "כמדומה לי בשם בשם הבעש"ט, שבמקום שיש שריפה רח"ל נשרפים כל הקליפות שהיו שורין שם במקום ההוא"). מה שהעולם אומרים... ניט דברים פשוטים: "להעיר מסוגיא שלימה מנה"מ דאמרי אינשי (ב"ק צ"ב, א) ובכ"מ מפוזרים" (הע' בשי' אחש"פ הנ"ל). וראה בדברי תורה להרה"צ רח"א ממונקאטש (מהדורא רביעאה, מונקאטש תר"צ) סעי' קיב: "אך מקובל בידינו ומסורה מאבותינו כי כל מה שיאמרו (גם הילדים) בבנ"י מאמר העולם, הוא יש בו ממש כו' וגם כמקובל בידינו מהצדיקים זי"ע כי סודות רבות רמוזים בהם, טובא גניז בגווי' כי אין שום דבר ריק בעולם", (ולהעיר ממ"ש החיד"א ב"מדבר קדמות" מערכת תי"ו אות י"א). כידוע בספרי' הקדושים: הם הדברים הנאמרים במכתבי הנ"ל, בשם אדמוה"ז ששמע מקדושי עליון.

מכתבים אלו מחזקים את מ"ש ב'בית רבי' על ר' יצחק "שהי' ירא שמים גדול וחרד לדבר ה' וחשוב אצל רבינו [הזקן] נ"ע" וכמובן שכל בית הרב בכלל. וראה גם בשו"ת 'שארית יהודה' (אהע"ז סו"ס ח): וגם דעת הרב [כאחמו"ר הרב שי'" - אדמוה"ז] נוטה... לסמוך... על רופא ירא שמים ומומחה גדול ומובהק, וכבר שאלת[י] פי מהרי"ץ דאקטער.

יהושע מונדשיין

* * *

מתוך כתב-יד חידושי-תורה להרה"ג הרה"ח ר' אלחנן ז"ל מיקטרינוסלב, הנמצא בבית הספרים של האוניברסיטה בירושלים (מתפרסם ברשותה הנדיבה של מחלקת כתבי היד ומנהלה ד"ר מ. נדב).

נזדמן לידי בעזרת ה"י תשובת אדמור זצ"ל כתב יד השייך להלכות שחיטה [לא ראיתי כ"י ממש של אדמו"ר רק העתקה] ונעתק פה, וזה לשונו:

נסתפקתי בדין נקרע העור ע"י תלישת הנוצות עד שנחבלה הקנה והוושט, איך הדין בהפסד מרובה, כי ממשמעות לשון הב"י בס"ס כ"ג שכתב בשם הא"ח כשהשוחט תולש הנוצות ומתבוסס בדם או שנקרע העור וכו' משמע דדין אחד להם, ובד"מ בתחילתו משמע ג"כ כך, שכתב דגזרינן שמא ישחוט ויצא דם, אז הוא טריפה, משמע דאסור מדינא אבל לא בנקרע ביד בלא סכין, וכן משמע בגמ' ד' כ"ח בפ' רש"י שם גבי בר אווזא דממסמס קועי' דמא וכו' וכן משמע בב"ח והביאו הט"ז בסימן נ"ז דבי נץ עד שינקב לחלל משום דציפורן שלו עגול ואין חשש גם אם נקרע העור ע"כ (לענינינו?) וגם לפ' רש"י אין חשש אי משום קניא או כלבא דיש לחוש שהקנה כשקרע קרע וניקב משא"כ בידים וכ"ש לפי מה שכתב הריב"א בתוספות ורא"ש בפ' א"ט, אמנם לפי מה שכתב הד"מ בפירושו לתשובת מהר"ם [סי' פ"ג] דגזרינן שמא יהי' העור נשמט מן הצואר ואז צריך בדיקה, דמשמע דכל דנקרע העור אסור מדינא, וצ"ע למה לא כתב דזה הוא דלא כהב"י, ובתשובה הנ"ל אין הכרע שכתב שם דיש לחוש אולי נפשט העור או כי ממסמיס קועי', ומשמע דנפשט העור אוסר מדינא, ואח"כ כתב שהרואה יאמר שנפשט שלא ע"י מריטה וכו' - משמע כל ע"י מריטה אפילו שכתב אטו נקרע וכו', ומ"מ משמע קצת דע"י קריעה בידי אדם אסור, ע"ש. מיהא יש לסמוך בזה ע"י בדיקתו לד' אדמו"ר הגדול נ"ע דגם במסמוס קועי' דם יש לסמוך בה"מ. אולם מלשונו של אדמו"ר שנתמסמס במקום אחד לחוד, וכאן יש שליש הוושט. מנחם מענדל עכ"ל אדמו"ר זצלל"ה.