מאמרים

יסוד שביסוד – ר"א מהאמיל

אנשי שצעדרין (פורום)

הדביקות עדיפה על המעשה. נקודה מתורתו של רבי אייזיק מהאמיל מתוך מאמר 'שני המאורות' על עבודת ה' במדריגת הצדיקים השקועים בהתפעלות אלקית עד שלא היו יכולים לקיים מצוות מעשיות כתיקונן.

 

יסוד שביסוד - ר"א מהאמיל

וזאת לפנים בישראל (בדור שלא ראיתיו, רק לשמע אוזן וכו'), שיום "יסוד שביסוד" הי' מועד התוועדות לרגל היאצ"ט של ר' אייזיל מהאמיל.

מכיון שאנחנו שרויים בדרא דווירטואליא (חסידות וירטואלית וכו'), אעלה נקודה הראויה להתוועדות וירטואלית.

וז"ל במאמר שני המאורות (ח"ב סי' ד בתחילתו): דהנה ידוע שדורות הראשונים והתנאים ואמוראים הי' כל עבודתם רק בבחי' התפעלות אלקית דוקא, ובפרט בזמן שבית המקדש הי' קיים הי' זה הענין מצוי בכל ישראל. ובפרט כפי מה ששמעתי פא"פ, שלא נק' בגמ' בשם ת"ח אלא מי שהי' בבחי' התפעלות הנ"ל, שזה בא ע"י שמוש ת"ח דוקא.

ויש כמה ראיות והוכחות בגמ' שענין עבודתם הי' כנ"ל, ומהם מה דאי' פ' תפלת השחר דף כ"ט עובדא דשמואל הקטן [שתיקן את ברכת המינים, ולשנה הבאה נשכח ממנו נוסח הברכה, ועמד לפני התיבה שעתיים ושלוש וניסה להיזכר ללא הצלחה], וכי כל השנה לא הי' מתפלל?! אלא שביחיד לצאת חובת עצמו התנהג במעלה העליונה דהתפעלות אלקות. וכן מ"ש בירושלמי נחזיק טיבותא לרישין דכי מטי למודים כרע, לפי שהיו טרודים בהתפעלות אלקות לא היו יכולים לצמצם א"ע בתנועת הכריעה בגוף לצאת ידי חובת הגוף. ואין להאריך בענין, החכם יבין מדעתו וכבוד אלקים הסתר דבר. עכ"ל הזהב.

לפני שנפתח בדברים שהם כבשונו של עולם, נשאל כמנהג החסידים הראשונים בכהאי גוונא: דא זיינען אלע אונזערע? [יעוין בקונטרס 'רמ"ח אותיות'].

ומכיון שבפורום סגור זה אלע זיינען דא אונזערע, יכולים אנו להתבטא בחופשיות ולומר בפשטות, שכאן מדובר במדריגת הצדיקים שבגלל היותם שקועים בהתפעלות אלקית לא היו יכולים לקיים את המצוות המעשיות כתיקונן. וזה מן הדברים שאסור לאמרם בפני ע"ה וצריכים להיות חכם ומבין מדעתו, ומשום כך סיים ר"א לעיל בל' "וכבוד אלקים הסתר דבר".

בלקו"ת ר"פ שמיני מדובר על הצדיקים שעבודתם ברוחניות, כגון רשב"י במערה שלא הי' יכול לקיים כמה מצות מעשיות "וכן האריז"ל היה ג"כ גם בבחינה זו", ובהשמטות ללקו"ת מובא שבכת"י נאמר כן גם על הבעש"ט (וכ"ה במאמרי אדה"ז, נסמן בהע' לשם).

ומדוע השמיטו בדפוס את שמו של הבעש"ט? אף הוא מן הטעם הנ"ל של כבוד אלקים הסתר דבר.

הרבי דיבר פעם (מובא מן הסתם ב'המלך במסיבו') שהאמור שם על הבעש"ט אין הכוונה שלא קיים מצות מעשיות, אלא שעבודתו היתה ברוחניות ובעליונים וכו'.

וי"ל שגם הרבי חשש לכבוד אלקים הסתר דבר, ובפרט שהכיר את צאן מרעיתו, שהיו בהם פונדמנטליסטים (משיחיסטים לעתיד) שבאם ישמעו כדבר הזה, הרי כבר למחר עלולים הם להפסיק להניח תפילין.

י"א ששיטה זו אומצה (באופן עקרוני אבל לאו דוקא במעשה בפו"מ) ע"י חסידות סלונים, ונתבאר בס' 'יסוד העבודה' שלהם.

והם הרי מחזיקים עצמם לממשיכי דרכו של הרה"ק ר"א קאליסקער, ממייסדי שיטת חסידי תל"ק.

על חסידים אלו מסופר בכתביו של רא"ל זיוואוו (מתלמידי אדמו"ר הצ"צ), שפעם ראה אדה"ז א' מהם מתפלל בדביקות גדולה, אבל בטלית שלו מוטלות רק ג' ציציות. שאל אותו אדמו"ר מאי האי, והשיבו: לפי מידת האהוי"ר שלי דייני בג' ציציות. כשיהיו האהוי"ר שלי בשלימות אטיל את כל ד' הציציות.

רא"ל מביא זאת בתשובותיו כמעשה שהי', אבל אני מרשה לעצמי לפקפק באמיתיות הסיפור, ודיינו אם נאמר שלא הי' ולא נברא ורק משל היה.

ניתן למצוא רמזים לעבודה רוחנית זו בספרי צדיקי פולין, כגון בס' שארית ישראל (וילענדיק), שמזהיר שאין להסתפק בעבודת ה' בשכל ובמידות, וצריכה להיות גם עבודה בפועל. וכן בס' מגן אברהם (טריסק) בכ"מ שולל את דרך העבודה בפנימיות המוח במקום במצוות מעשיות, ואומר שזו דרך לצדיקים הגדולים בלבד אך לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול, והאנשים הפשוטים שאין להם מוחין חזקים כ"כ, המה צריכים לעסוק בתורה ותפלה בפועל ממש (ראה בכ"ז במבוא ל'שארית ישראל' מהדורת תשנ"ח, עמ' 74).

ומכיון שהיו צריכים להזהיר על כך חזור והזהר, משמע שבקרב אנשיהם היו כאלו שסברו שהדביקות עדיפה על המעשה.

יש לציין ששני הספרים הנ"ל הם מבית מדרשה של טשרנוביל, ואולי זה קשור בצורה כלשהי לדברי בעל ההילולא במכתבו הידוע (אודות האמונה אז אלץ איז גאט): גאנץ אלטע חסידים תלמידי הרב מוהרמ"נ מטשארנאביל האט דאס בוקע גיווען גאר ווילד, מחמת שלא היה להם התבוננות הרבה. ובתלמידי אדמו"ר נ"ע ישנה בזכות יותר. עכ"ל.

על ר' מיכל אפאטשקער היו מספרים, שהי' נכנס לתנור ובידו נר ארוך מסולסל (שכחתי כיצד נק' ברוסית), והיה הוגה בדא"ח במשך מעל"ע ללא תפילה וכו' (שמעתי מר"א מאיארער).

ומר"א בר"י דער מתמיד שמעתי, שמשום כך לא נזכר ר' מיכל זה בס' בית רבי בין החסידים ידועי השם, מפני שהנהגתו בהעדר קיום מצוות מעשיות (כנ"ל) היתה ידועה ולא הי' יכול לכתוב עליו דברים כהווייתן, וכך הושתקה מציאותו.

*

ראוי הוא ר"א מהאמיל וראויה היא משנתו שיוקדשו להם מחקרים עיוניים ויחשפו את גנוזותיהם ומטמוניהם.

יש לציין שר"י הוטנער לקח מלא חפניו מתורתו של ר' אייזיל (ומשאר ספרי חב"ד) ושם בכליו; יש מתלמידיו שמעלימים ומסתירים את העובדה הזו, אך אחרים אינם חוששים לדבר על כך בגלוי.

 

 

[י_לבנוני - 17/5/2004]

מאמרים דומים

-