מבצע "מצה לחיילי הצאר"

ידועה היא פעילותו של אדמו"ר הרש"ב למען אספקת מצות ליהודים ששירתו בצבא הצאר הרוסי במלחמתו עם יפאן (בשנים תרס"ה-תרס"ו), וכן במלחמה העולמית הראשונה (בשנים התרע"ה-תרע"ז). כמתואר באריכות באגרות-קדשו מהשנים ההן.

נאים לו הדברים שכתב (בשנת תרע"ו): ישראל נתבעים ונותנים וחוזרים ונתבעים ונותנים כו', ובפרט על המצוה החביבה הזאת, ובעד אחינו אנשי הצבא היו נותנים ברוח נדיבה... ויתן השי"ת... ויהי' מצה לאחב"י האנ"ח [=לאחינו בנ"י האנשי-חיל] ויעזרם השי"ת לשוב לביתם שלום לקיים המצוה כאו"א בביתו בשמחה ובחדוה (אג"ק, ה, עמ' נז).

בשנת תרס"ה נאמד מספר החיילים היהודיים בחזית המלחמה בכארבעים אלף איש (אג"ק, ד, עמ' עה).

מיד בצאתו את רוסיה החל אדמו"ר הריי"צ בעיסוק אינטנסיבי למען משלוח מצות וקמח ליהודי רוסיה, כמתועד באגרות-קדשו (כרך ב, עמ' קס, קסח-קעג), וכן בפרק "משלוח מצות לרוסיא" שבספר 'תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית' מאת הרה"ח רש"ב לוין שי' (וראה גם ב'כפר חב"ד' גל' 900 עמ' 172. ובמקו"א אודות הפעילות של שנת תרפ"ח).

במבצע זה נשלחו מצות, קמח וסיוע כספי לרבבות משפחות ברחבי רוסיה.

בשנת תשי"ד הרחיב אדמו"ר זי"ע את גבולות המבצע, במטרה לזכות כל יהודי ויהודי במצה שמורה, עגולה ואפויית-יד (כמובא בספר המנהגים).

*   *   *

להלן פרק בלתי-ידוע משני "מבצעי מצה" – מקומיים – שאורגן על-ידי אנשים מחסידי חב"ד, בשנת תרנ"ג, עבור חיילים יהודיים המשרתים בצבא הצאר.

*   *   *

שתי הקריאות לבקשת הסיוע התפרסמו ב'המליץ', הראשון בכ"ב שבט תרנ"ג, והשני בז' אדר שלאותה שנה.

[א]

רעוועל. – העיר הזאת אשר אנחנו הח"מ העובדים בצבא בגדודים החונים פה יושבים בה, עיר גדולה היא ויושביה מרובים, אבל מאחב"י רק מתי מספר יגורו בה, יען כי העיר הזאת איננה בתחום מושב ב"י. וגם מתי המספר הנם מאלה אשר עבדו בצבא עוד בימי הקיסר ניקאלאי נ"ע, ומתפרנסים הם בדוחק.

עד השנה הזאת בקרוב ימי חג המצות אספנו נדבות על יד איש כמתנת ידו וחגינו חגנו כשלומי אמוני ישראל, ולא באנו ח"ו לידי איסור חמץ. אבל בשנה זו אפסה כל תקוה לחוג את חג המצות כדין, כי מלבד שני הגדודים אשר חנו פה עד כה בא הנה עוד גדוד אחד מיאמבורג, ובו ג"כ נמצאים אנשי צבא מאחינו, עד כי בס"ה עולה מספר אנשי הצבא מב"י לחמש מאות איש; כשלש מאות מהם יוכלו אפשר לאכול על חשבונם בימי חג המצות בבית איש ישראל, אבל נמצאו כמאתים אנשים אשר אין ידם משגת כלל לקנות להם צרכי החג. ולכל אחד נצרך לכה"פ כחמשה רו"כ להוצאות החג, כי פה כל צרכי אוכל נפש הוא ביוקר.

ע"כ נבקש מאת אחינו הנדיבים, וביחוד היושבים בפלכי פלאצק, ווארשא, לאמזא ומאהילוב, אשר רוב אנשי הצבא החונים פה הם ילדי הפלכים האלה, כי ירחמו על אחיהם ויתמכום בנדיבת ידם לצרכי חג המצות, למען יוכלו לשמור את הפסח כהלכתו, ולא יבואו לידי איסור כרת ח"ו.

ביחוד הננו מחלים את פני הרבנים המאוה"ג החונים בפלכים הנ"ל כי ישתדלו הם בדבר הזה. ואם יש באפשר לשלוח לנו מצה אפויה מה טוב.

נקוה ברחמי אחינו ובחסדיהם הרבים כי לא יעלימו עיניהם ממנו וימלאו בקשתנו, ובשכר זה ימלא ה' כל משאלות לבם לטובה ויחגו את החג הבע"ל בשמחה ובטוב לב, כאות נפשם וכאות נפש המבקש והחותם בשם כל חבריו אנשי הצבא החונים פה,

מנחם מענדיל קאנאסקאוו

איש ליאזניא פ[לך] מאהילוב

האדר[עס] אלינו היא ע"ש הרב מטעה"מ [=מטעם הממשלה]:

*   *   *

[ב]

וולאדימיר ע"נ [=על נהר] קליאזמא. – פה עובדים בגדודי הצבא יותר משלש מאות איש מבני ישראל, וימי חג המצות ממשמשים ובאים, ואין להם במה לחוג את החג הזה כהלכתו. כי כל היושבים פה מב"י הם אשר עבדו בצבא בימי הקיסר ניקולי נ"ע ונשארו פה, והמה מתי מספר ודלים ורשים, ואין לאל ידם להספיק כל צרכי חגה"פ לעם רב מהאנ"ח [=מהאנשי חיל] השוכנים פה.

ע"כ אמרתי להודיע צערם ברבים, ובפרט למקום שיצאו משם האנ"ח; רובם המה מערי ליטא ופולין, וביחוד מפלך ווארשא וראדאם, קיעלץ, שעדלעץ, לאמזא וסובאלק, קיוב ועוד, העובדים בפה בשני גדודי הגרענאדערים [=מטילי הרמונים] שבאו לפה מטאמבאוו וממארשאנסק זה לא כבר. וביניהם נמצאים עניים ואביונים אשר חבריהם מעידים עליהם שמיום נתקבלו לצבא לא קבלו מאומה מהוריהם ויספיקו עצמם בפתבג הגדוד, או יחיו בלחם צר ומים לחץ (מובן היראים שלא יאכלו אסורות).

ולזאת באתי בעוד מועד לחלות ולחנן בשם כל אנשי עירנו המעט דפה, את כל מנהלי קהלות ב"י בערי מכורותיהם של אנשי הצבא, ולתת עליהם חומרי המקום שיצאו משם, ובפרט שאריהם וקרוביהם, שיתרמו את כסף נדבותיהם בעבור אחיהם העובדים פה בצבא.

ואם באפשרי לשלוח להם מצה אפויה ומוכנת כפי מסת נדבת ידיהם, אז מה טוב היה להם; כי מי יודע אם ימצא בפה להכין בעד כל האנ"ח מצה אפויה שתספיק להם לכל ימי הפסח. ויוכל להיות שגם בעד כסף לא ישיגו לקנות מצה אפויה.

החובה מוטלת על כל הרבנים והמנהיגים שבכל מקום שיצאו משם האנ"ח היהודים העובדים פה בצבא, שיעוררו את לבב קרוביהם של האנ"ח העובדים פה בצבא, שיזרזו לשלוח תרומת נדבותיהם עבור אחיהם האומללים איש איש כפי מסת נדבת לבו על חגה"פ הבע"ל, לעזור להם בכל האפשר, כי מי יחוס ומי ירחם עליהם אם לא שאריהם ומיודעיהם במקום שיצאו משם;

ואז כל איש ואיש על מקומו יבוא בשלום לשמור את חגה"פ הבע"ל, ולא יבאו ח"ו לידי אכילת חמץ בפסח.

המעתיר אהרן פלאקסמאנן, שו"ב דפה וולאדימיר, איש ליובאוויטש

את הכסף או המצה אשר יתרמו לשלוח למען האנ"ש העובדים פה, ישלחו על האדרעס הזה, ובטח יגיע לקופת החבורה (ארטעל [=קואופרטיב]) אשר נכין פה בעבור היהודים האנ"ח העובדים פה.