מאמרים

פרק ז: "זכרונות" בדויים

סיפורים וגלגוליהם

על הזכרונות שבסיסם העובדתי-היסטורי רופף ביותר

 

עיירה קטנטנה היא "פלשצניץ" הסמוכה לבוריסוב, אך בניה ומאורעותיה זכו לפרסום רב (ראה בעיתון 'כפר חב"ד' גל' 100: "העיירה פלעשניץ". בגל' 882 וגל' 883 על "החסיד שהביא את החסידות לפלשצניץ").

בדורנו היו ידועים הרה"ח ר' מענדל פוטרפאס ור' חיים ליברמן ע"ה, שניהם ילידי פלשצניץ ומן המשפחות החסידיות הנכבדות ביותר שבעיירה זו. בהיותם ב-770 נתבקשו שניהם להעלות את זכרונותיהם על הכתב, שניהם לא עמדו במשימה זו, וכל אחד מהם טעמו ונימוקו עמו;

הסביר ר"מ פוטערפס בסגנונו העסיסי:

שלושה הם שאי-אפשר להאמין לסיפוריהם: ציידים החוזרים ממסע ארוך ביער, דייגים השבים מהפלגה ממושכת בים ואסיר שעשה זמן רב בבית-האסורים. ומכיון שישבתי בכלא שנים רבות – סיים הר"ר מענדל את דבריו – הרי שאי-אפשר לסמוך על הסיפורים שלי!

ואכן, הסיפורים שנדפסו בשמו עשירים במוסר ובחסידות, אבל רבים מהם בסיסם העובדתי-היסטורי רופף ביותר.

ועולים על כך "זכרונותיו" של חסיד אחר מעשרים שנות מאסרו, שהזויים הם מתחילתם ועד סופם.

לר' חיים ליברמן היה נימוק שונה, וגם הוא אופייני לו:

על זכרונותיהם של זקנים אסור לסמוך! כסיוע לדבריו הביא רח"ל סיפור שנתפרסם בספר זכרונות שכתב סופר אחד לעת זקנתו – הוא הספר "אמאל איז געווען" (נ.י. 1926) – שבו מוקדש פרק שלם לתיאור ביקורו של הרה"ק ר' יהודה ליב (מהרי"ל, בן אדמו"ר ה'צמח צדק') בבוברויסק.

בפרק זה מתאר הכותב בציוריות רבה את האופן שבו אמר המהרי"ל את ההפטרה שלאותה שבת (פרשת צו), כיצד השתפכה נפשו בפסוק "כה אמר ה'.. היטיבו דרכיכם ומעלליכם ואשכנה אתכם במקום הזה" (ירמיה ז, ג), וכיצד התמוגג בדמעות בפסוק "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רינה ותפילה, ואל תפגע בי, כי אינני שומע אותך" (שם ז, טז).

דא עקא – אמר ר"ח ליברמן – שבאותה שנה לא קראו כלל את ההפטרה של פרשת צו, אלא את זו של פרשת פרה!...

ואני הקטן מוסיף עליו, שהפסוקים הללו אינם נקראים לעולם בהפטרה כלשהי, לא בפרשה זו ולא בשבת או מועד אחרים, לא למנהג האשכנזים ולא למנהג הספרדים... וכיצד אירעו השתפכות הנפש וההתמוגגות בדמעות בפסוקים אלו?...

בתופעה דומה להפליא נתקלנו בזכרונותיו של זקן אחר (שנתפרסמו בעיתון 'בית משיח', גל' 72), שבהם מתואר ביקורו של אדמו"ר הריי"צ בווילנא בשנת תרפ"ח, ובין השאר מסופר שם: "אותה שבת הייתה שבת מברכים ערב ר"ח ניסן, וההפטרה היתה 'ויאמר לו יהונתן מחר חודש'.. והמלים מהדהדות באזניי כאילו שמעתי אותם היום"...

בגליון 74 מתקן אחד מה"כותבים למערכת", שכוונתו כנראה להפטרת פרשת "החודש", שהיא זו שנקראה באותה שנה... [ור"ח ניסן חל ביום חמישי בשבוע, ובשבת מברכים לא קראו את הפטרת 'מחר חודש'...]

דא עקא, שבהפטרת פרשת "החודש" לא מופיעות המלים "ויאמר לו יהונתן מחר חודש", שמהדהדות באזניו של אותו זקן עד עצם היום הזה...

הפרק הבא יעסוק בגלגוליו של סיפור ששרשיו יונקים ממספרת שלקתה בכפליים: גם במאסר ארוך וגם בזיקנה...

מאמרים דומים

-