מאמרים

פרק א: המסתכל למעלה...

סיפורים וגלגוליהם

פרויקט חדש ומיוחד ל'שטורעם': סדרת מאמרים חדשה מאת הרב יהושע מונדשיין, על סיפורי חסידים שעברו עיבוד ואיבוד עם השנים

 

פרק ראשון בסידרת "סיפורים וגלגוליהם"

בשנים האחרונות מוצפים אנו בכותבי סיפורי חסידים למיניהם, מעט מהם שומרים על רוחם וסגנונם של הסיפורים, אך רובם המכריע מוסיפים ומשנים כיד הדמיון הטובה עליהם, עד שהגרעין החסידי טובע ונאבד במעמקי ים המלל ובשטף המליצות הנבובות.

גרועה ממנה היא התופעה של החלפת גברא בגברא, וחמורה עוד יותר היא התופעה של בדיית סיפורים שלא היו ולא נבראו, תוך כדי ייחוסם לרבוה"ק. לשתי תופעות אלו ייוחדו בעז"ה סידרת הפרקים דלהלן.

שורשיה של רעה חולה זו נעוצים בעובדה שכל אחד מרשה לעצמו לדבר ולהדפיס ככל העולה על רוחו, ללא כל מחוייבות למקורות. אילו היו כל הכתבנים מרגישים מחוייבות לציין את המקורות לדבריהם, ממילא היו נשמטים היסודות מתחת לרוב הבניינים הרעועים הללו. כך זה בענייני "השקפה" (גם "השקפה חסידית") וכך זה גם בענייני סיפורי חסידים. דוגמאות ל"דרשנות השקפתית" נטולת יסודות הבאתי במאמרי הנדפס ב'פרדס חב"ד' (גל' 3), ועתה נעסוק בתופעה זו כפי שהיא משתקפת בסיפורי חסידים.

נוסח א

בשנת תשל"ד נדפס בירושלים ספר הילדים "מפי עוללים", ושם קוראים אנו (בעמ' 8) את הסיפור דלהלן (שנלקח ממקור קודם שלעת-עתה לא הצלחתי לבררו):

במבט לשמים

רבי מנחם מנדל מלובביץ (בעל ה'צמח צדק') ניכר בילדותו כעמקן מופלא.

פעם אחת ראה אותו סבו, רבי שניאור זלמן (הרב מלאדי) כשהוא משחק עם ילדים בני גילו: העמידו קרש מוטה באלכסון והתחרו: מי יצליח לעלות בקרש ולהגיע לראשו.

כל הילדים עלו בקרש, ולא הגיעו לחציו, עד שמעדו ונפלו, ור' מנדלי הפעוט עלה בקרש והגיע לראשו.

שאל אותו סבו הגדול:

מנדלי, איך הצלחת במה שחבריך לא הצליחו?

חברי – השיב הילד לסבו – עלו בקרש והביטו למטה, ראו שהם גבוהים מן הרצפה, הסתחרר עליהם ראשם, ונפלו; אבל אני עליתי בקרש, ועיני למעלה, לשמים, ראיתי כמה נמוך ודל אני, וידעתי שעלי להתקדם, כך התגברתי ועליתי עוד ועוד, עד שהגעתי לראש הקרש.

נוסח ב

בגל' 9 של "ברשת חב"ד" (י"א ניסן תשמ"א) מספר ר"א ב"נ – המפורסם בסיפוריו עתירי הדמיון והבדיון – את מה ש"סיפרה לו" אמו של רבינו זצ"ל, הרבנית מרת חנה ע"ה:

היה לנו עץ גבוה בחצר ביתנו. הילדים היו מטפסים עליו, עולים ונופלים למטה. "מיין מענדל" היה מטפס ועולה עד הסוף, למעלה, ולא נופל. הוא היה אז כבן 6-5. שאלתי אותו: איך זה, מענדל, שכולם נופלים ואתה לא? והוא השיב: הם מטפסים, מסתכלים למטה, נבהלים ונופלים. אני מסתכל למעלה ומי שמסתכל למעלה, אינו פוחד, וממילא אינני נופל..."

נוסח ג

בשנת תשנ"ב נדפס בכפר-חב"ד (ע"י מערכת 'ופרצת') "לקט סיפורים על הרבי מליובאוויטש" חלק שני (בדידי הווה עובדא חלק רביעי), ובתולדות חייו של הרבי שב'מבוא' מסופר לאמר:

בהגיעו לגיל שלוש נשלח כנהוג ל'חדר', ללמוד תורה. מסופר שפעם הגיעה אמו לבקרו בחדר ופגשה בו בעת הפסקה. ילדי ה'חדר' ניסו לטפס על אחד העצים שעמד בחצר, אך ללא הצלחה, בשעה שבנה כבר ניצב תוך רגעים אחדים בראש האילן. "כיצד זה מענדל?" שאלה האם, והזאטוט השיבה: "הם מסתכלים למטה, ועל-כן מפחדים הם שמא יפלו. אני מסתכל למעלה ואינני פוחד...".

מהו המקור לסיפור זה? "מסופר"! מי מספר? היכן מסופר?... וכך זה בספר המתיימר לספר "עובדות"...

נוסח ד

ב"לקוטי דרשות" לחנוכה תשנ"ח, כותב המתחזה ל'אדמו"ר מליאזנא' בזה הלשון:

כ"ק אדמו"ר מוהרמ"מ זצ"ל סיפר, שכאשר הי' ילד הי' שם בעיר מולדתו אילן גבוה, והתמודדו כל חביריו לטפס על האילן עד למעלה ולא יכלו, וגם הוא טיפס על האילן והצליח להגיע עד חלק היותר עליון של האילן. ושאלו אותו איזה כשרון יש בך שהצלחת יותר מחביריך, ענה שהחילוק בינו לבין האחרים שכולם הסתכלו למטה, והוא הביט רק למעלה ומשום כך הצליח.

ובכן "תורה חדשה", והפעם בשם רבינו בעצמו, שכך סיפר!

מתי סיפר? היכן מובא כך בשמו? למגיד מליאזנא פתרונים...

* * *

לעיל התייחסנו לסיפוריו של ר"א ב"נ כעתירי דמיון ובדיון; להלן סיפור נוסף מפרי רוחו.

בגליון הנ"ל של "ברשת חב"ד" יודע הוא לספר מפיה של הרבנית מרת חנה ע"ה (מה ששמע ממנה בשנת תרפ"ז), שפעם ישבו אצלה אורחות, והיא, שרצתה להשתבח בבנה, קראה לו לבוא לאותו חדר, נתנה לו עתון רוסי וביקשה ממנו שיקרא את המאמר הראשי ויחזור עליו בעל-פה לפני האורחות. "היא סיפרה את הדברים לפי תומה... ואילו אני חשבתי... עד היכן מגיע כיבוד אם...".

בשנת תשנ"ט נדפסה 'תשורה' לחתונה (כ"ו כסלו), ובה גם סיפורים שסיפר ר"א ב"נ בשנת תשל"ז. בין הסיפורים מופיע גם הסיפור הנ"ל, אלא שהפעם לא בשם הרבנית, אלא המספר עצמו עמד בצד וראה את כל זה במו עיניו, ועמד נדהם ומשתומם...

ואם ניתן היה להבין מהנוסח האחר של הסיפור שמדובר בילד קטן שאמו רוצה להתפאר בכשרונותיו, בא המספר בנוסח הנוכחי ומדגיש שהרבי היה אז בן עשרים וחמש שנים! שנה וחצי לפני נישואיו עם בתו של אדמו"ר הריי"צ!

"וכאן יושבות נשים שדעתן קלה, ואמו רוצה להתפאר בפניהן על חשבונו... ורצו לעשות ממנו הצגה לפני נשים"...

תיאטרון האבסורד...

מאמרים דומים

-