מאמרים

פרק ג: "יום יבוא ותבין"...

סיפורים וגלגוליהם

החייל שקיבל עיטור גבורה במלחמת העולם השניה, ושירת כחסיד בשורות הצבא האמריקאי בימי מלחמת קוריאה

 

בפרקים הקודמים ראינו כיצד מתגלגלים סיפורים מרבי אל רבי, ועתה נשוב ונראה את גלגוליו של סיפור שלא היה ולא נברא.

בימי בראשית של העתון 'כפר חב"ד', בשלהי תש"מ, התפרסם שם (בגל' 5 עמ' 30) הסיפור דלהלן, שהוגדר כ"סיפור קצר";

ר' ז. (כיום תושב "קראון הייטס") נקרא לשורות הצבא האמריקני בשעת מלחמת קוריאה, וכשנכנס לרבי לקבל את ברכתו קיבל גם "הוראה – עצה": "בהיותך בצבא, השתדל בכל מאדך להקפיד ביחוד על... נטילת ידים לפני האוכל". והוא "כחסיד, לא שאל שאלות גם אם בשכלו הוא, לא הבין במיוחד את הקשר בין מלחמה לבין נטילת ידיים דווקא".

במהלך המלחמה, באחד הבקרים, הציק לו הרעב ביותר (אחרי כמה ימים שלא סעד את לבו מחוסר מים לנטילת ידים), ואחרי שוטטות של כמה שעות וקילומטרים רבים מצא סוף סוף מים. בטרם סיים את סעודתו שמע פיצוץ מחריד, וכשחזר לבסיס ראה שלא נותר אפילו זכר קלוש לא מהבסיס ולא מהלוחמים. "הוא נותר היחידי, יחידי ממש... ואז לפתע... הבין הכל..."

בקובץ "בדידי הוה עובדא" חלק שני (מערכת 'ופרצת', תשנ"א, עמ' 12-11), מסופר סיפור זהה על חייל בצבא האמריקני, שומר תורה ומצות, סרן ראובן גולדברג, ששירת במדבריות קוריאה בזמן המלחמה שם [חזרנו על כל ה"ביכער" ולא מצאנו מדבר בקוריאה]. ומחמת שנצטווה ע"י הרבי להיזהר בנטילת ידיים, שוטט רעב וצמא במרחקים עד שמצא באר מים בכפר נטוש, נטל ידיו לסעודה, ותוך כדי כך הפציצו מטוסי האויב את המחנה שלו. "ראובן גולדברג, היה הנפש היחידה שנשארה באיזור".

גירסה מתקדמת יותר נדפסה בס' "רבותינו נשיאינו" (רשת אהלי י"י, תשנ"ב, עמ' 274-263), בשם "בודד בישימון". את הגירסה הזו "סיפר הרב זלמן ז., המתגורר כיום בשכונת קראון-הייטס בברוקלין, הוא היה בעצמו 'גיבור הסיפור' וכל הפרטים אירעו אתו אישית". ניכרת זיקה בין נוסח זה לבין הנוסח הראשון, אלא ששם היה זה "סיפור קצר", ואילו בגירסה הנוכחית כנפי הדמיון ממריאות לשחקים אשר לא ידענום עד כה.

זלמן זה הוא בן למשפחה חסידית שדם חסידי זורם בעורקיו, "בעל קומה תמירה וכושר גופני מעולה" לפיכך גוייס גם הוא למלחמת קוריאה. גם הוא שמר על מצות הרבי "להקפיד על נטילת ידים לפני הסעודה", וגם הוא צעד במרחבי הישימון הקוריאני עד שמצא מעיין מים הנובע מבאר [מה זה?!]. נטל ידיו ואכל, שקע בהזיות, האריך בברכת המזון, ואז נשמע הפיצוץ האדיר שבישר רעות. רק כשהגיע זלמן לשער המחנה ונכנס פנימה [תיאור מגוחך לאירוע טראגי], ראה שבעצם אין מחנה ואין חיילים. "אחד ויחיד נשאר מכל היחידה – הוא עצמו".

הגירסה הבאה נערכה ביתר התחשבות ותשומת-לב למציאות, והיא הנדפסת בספרון "יום יבוא ותבין" (צא"ח, ל"ג בעומר תשנ"ו). הפעם מסופר על חייל ששמו (איך לא?) "דייוויד", גם הוא מקראון-הייטס, אלא שבגלגול הנוכחי הוא בן למשפחה דתית-מודרנית. הוא כבר סיים את לימודיו בביה"ס התיכון ועמד להיכנס לפקולטה למשפטים באוניברסיטה.

גם הוא נשלח למלחמת קוריאה, וגם אותו ציוה הרבי שיקפיד על נטילת ידיו לסעודה. ההמשך ידוע: הוא חיפש מים במרחקים "בין ההרים" ומצא את הבאר שבכפר הנטוש, נטל, בירך, אכל וכו', ובדרכו חזרה הבחין במטוס שהפציץ את המחנה. "המחנה כולו הושמד וכל חבריו נהרגו". "נצלתי רק משום שיצאתי לקיים מצות נטילת-ידיים" הבריקה המחשבה במוחו של דייוויד.

"זהו סיפור אמיתי, שהתפרסם בשעתו בעיתוני ארצות-הברית" מבטיח לנו הסופר.

אף שבדרך-כלל קשה לתת אימון בדברים הנכתבים בעיתונים, אבל במקרה זה הייתי מאמין אפילו לעיתונים, אילו רק ידעתי באיזה עיתון נתפרסם סיפור זה, ומתי.

אך כל עוד לא נחשפו עיתונים אלו, נוטה אני להאמין שכל הסיפורים הללו הם גלגולים שנתגלגלו מן המקור הבא:

בשנת תש"ה יצאו לאור (ע"י המל"ח בברוקלין) חוברות קטנות לילדים, באנגלית, בשם "שעורי למוד הדת" (של"ה), ובעמוד האחרון של כל חוברת נדפס סיפור מצוייר – קומיקס – בהמשכים (מובן מאליו שסיפורים אלו אינם מתיימרים לשקף אירועים שנתרחשו במציאות). הסיפור הראשון הוא אודות דייב [ולהלן: דייוויד], חייל דתי מברוקלין, הנוחת עם צבא ארה"ב בחודש יוני
[1944] על אדמת צרפת ההולכת ונכבשת ע"י צבא הנאצים.

בחוברות 8-7 מסופר כדלהלן: דייב וחבריו ישבו לפוש באמצע פעילות קרבית. דייב, שמעולם לא אכל קודם שיטול ידיו במים, אזר אומץ ויצא לחפש מים. נטל ידיו ואכל, ובשעת ברכת-המזון התקיף טנק נאצי את כתתו והרג בהם עד אחד. דייב לבדו התגבר על הטנק באמצעות רימון-יד, והדבר עשה לו כותרות בעתונות ארה"ב. "אלמלא נטילת הידיים לא הייתי נשאר בחיים" מסיים דייב את הסיפור.

הדמיון הרב לגלגוליו המאוחרים של הסיפור, אינו מותיר מקום לספק מהיכן נובעת ההשראה לסיפור על החייל היהודי ר' ז. – ראובן גולדברג – הרב זלמן ז. – דייוויד, ש"התרחש" כעבור כעשר שנים במלחמת קוריאה.

להלן "תיעוד" האירועים במלחמת העולם השניה (בשחור-לבן), ובמלחמת קוריאה (בצבעים). ניתן להגדיל את הקטעים על ידי לחיצה.

מאמרים דומים

-