לפני כחודש התפרסמו באחד האתרים הסיפור הבא ודברי הפתיחה שבהקדמתו:

לכבוד יום י"ג ניסן, יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, שחל היום בערב, אנו מביאים סיפור מופתי שסיפר הרבי באחת ההתוועדויות ● מתוך הספר "רבותינו נשיאינו" חלק חמישי, בעריכת החוקר החסידי ר' יוסף יצחק קמינצקי, שיראה אור בקרוב

חמץ בפסח

אחד מתושבי ליובאוויטש, חסיד של אדמו"ר הצמח צדק, שהיה מהדר מאד בקיום המצוות, היה בפסח מקפיד, ונזהר מאד מכל חשש, ואפילו חשש רחוק ביותר של חמץ. הוא הקפיד להכין בעצמו את כל מה שיאכל בפסח ולא לסמוך על אף אחד. בעצמו אפה את המצות, בעצמו בישל את התבשילים, ואפילו במים שהיו בביתו לא השתמש, אלא שתה רק מימי הבאר שעמדה בחצרו, שהייתה מיועדת לפסח. וכמובן שהוא לא הכניס לפיו דבר מאכל שמישהו אחר בישל.

עד כדי כך הגיעו הדברים, שהוא נמנע מלבוא אל אדמו"ר הצמח צדק בכל ימי הפסח, מחשש שמא יכבדוהו במאכל או במשתה ולא יוכל לסרב בפני הרבי. שהרי זה ייראה כאילו הוא מטיל ספק בכשרות בבית הרבי.

רק ביום אחרון של פסח (שהוא יום-טוב שני של גלויות), כאשר מקילים בכמה עניינים (בחוץ לארץ), כגון אכילת שרויה, הרשה לעצמו לבוא ולהסתופף בצלו של הרבי. כאשר הבחין בו אדמו"ר הצמח צדק הוא פנה אליו ואמר: "דע לך כי נכשלת בשוגג בחמץ בפסח! לך מהר ובדוק את הבאר שבחצר ביתך".

רץ החסיד לביתו, בדק את באר המים שבחצרו, והנה שוד ושבר, כיכר חמץ צפה על פני המים – חמץ גמור!

כשהוא מבוהל ומבועת מיהר החסיד להגיע לחצרו של הרבי ובקש מהגבאי שיכניסו בדחיפות לרבי. כשנכנס לצמח צדק הוא שאל אותו שלוש שאלות: השאלה הראשונה הייתה, למה מגיע לו עונש כבד כל-כך מלמעלה, בשעה שהוא עשה את כל מה שביכולתו להישמר מחשש חמץ, ולבסוף נכשל בחמץ ממש?! שאלתו השנייה הייתה, מכיוון שהרבי רואה הכל, והוא ראה שיש חמץ ממש בבאר שבביתו, אם כן מדוע לא הזהיר אותו הרבי מאכילת חמץ?! והדבר השלישי, הוא ביקש מהרבי "תיקון" על העוון החמור שנכשל בו.

ענה לו אדמו"ר הצמח צדק:

על שאלתך הראשונה, למה מגיע לך להיכשל בעוון כה חמור – אין זה עונש שמגיע לך, אלא זו תוצאה ישירה מהתנהגותך. אמנם על האדם לעשות כל מה שביכולתו שלא ייכשל חלילה באיסור, אבל כל מה שיעשה האדם אינו מספיק, הוא תמיד צריך לעזר ולסיוע מלמעלה, מכיוון שאתה עשית כל כך הרבה בעניין זה, וסמכת רק על עצמך, ולא סמכת גם על הקב"ה, לכן קרה לך מה שקרה.

לשאלתך השנייה, מדוע לא אמרתי לך דבר וחצי דבר, על החמץ שהיה בבאר, התשובה היא, כי פשוט לא ראיתי אותך מול עיניי, אתה הרי חששת לאכול בביתי ולא הגעת לכאן בכל ימי הפסח. ולבסוף נתן לו הרבי "תיקון תשובה" על כל מה שקרה.

את הסיפור הזה סיפר הרבי נשיא דורנו, באחת ההתוועדויות. והרבי הוסיף ואמר:

למרות שלפני אדמו"ר הצמח צדק הכל גלוי וידוע, והוא ראה את האיש גם כשלא עמד מול עיניו, כי הרי הרבי צופה ומביט למרחוק, ורואה את כל מה שקורה גם במקומות מרוחקים, בכל זאת יש הבדל בין מי שנמצא קרוב בגשמיות לרבי, לבין מי שרחוק בגשמיות מהרבי. כאשר אדם נמצא רחוק בגשמיות מהרבי קשה לרבי להעיר לו כשהוא עושה דבר-מה שאינו ראוי. ואילו כשנמצאים קרוב לרבי, קל יותר להעיר למי שמתנהג שלא כראוי.

*      *      *

עד כאן הסיפור כפי שנתפרסם באותו אתר.

על אף המפורש לעיל ש"את הסיפור הזה סיפר הרבי נשיא דורנו, באחת ההתוועדויות", אך מכיון שעד כה לא נמצאה אותה שיחה עלומה, וגם לא מצינו מי שיזכור שהרבי אכן סיפר זאת אי-פעם (וכפי שכבר תמהו על כך המגיבים באתר הנ"ל ובאתר נוסף), מותר לנו לפקפק באמיתותה של שמועה חדשה זו.

לעומת זאת הצביע אחד הגולשים על מקורות אחרים שבעקבותיהם הגענו לשרשי הסיפור הנעוצים בבית טשרנוביל, והצדיק בעל המעשה הוא המגיד ר' מרדכי מטשרנוביל ולא אדמו"ר ה'צמח צדק'!

*      *      *

בחצר סקווירא – לבית טשרנוביל – מקובל הסיפור מפיו של כ"ק האדמו"ר ר' יעקב יוסף (תרנ"ט-תשכ"ח), שהיה מספרו בכל שנה ושנה בעת נסיעתו לשאיבת מים שלנו. וידועה דרכו שלא אמר דבר שלא שמע מרבותיו.

להלן נוסח הסיפור כפי שסופר על-ידי בנו כ"ק האדמו"ר מסקווירא שליט"א ביום ההילולא של המגיד מטשרנוביל זצ"ל (כ' באייר) תשס"ג, ונתפרסם בקובץ 'בחצר הקודש' (פ' שופטים) שלאותה שנה. כאן הובאו דבריו בתרגום ללה"ק:

ידוע הוא הסיפור שיהודי אחד בא פעם אל המגיד מטשרנוביל זי"ע באחרון-של-פסח, וראה שהנוכחים אוכלים איש עם רעהו ממאכלים משותפים ("מ'מישט זיך"), כמנהג ישראל שבאחרון-של-פסח אוכלים בשיתוף. אלא שאותו אדם מיאן לאכול בצורה זו...

קרא המגיד מטשרנוביל לעומתו: "מדוע בביתך אינך משגיח? במים שהכנת לך מונחת חתיכת חמץ"!

נחפז היהודי לצאת ורץ לביתו במורא גדול. שם ראה שאמנם במים מוטלת חתיכת חמץ ר"ל.

בחזירתו שאל, ששלושה דברים מוקשים בעיניו:

א] אם המגיד מטשרנוביל ידע מכך, מדוע המתין עד אחרון-של-פסח ולא עורר אותו מיד עוד קודם הפסח?

ב] הוא מרגיש בעצמו שכבר נזהר בכל הזהירויות שאפשר לו לעשות, ואיך יתכן איפוא שיארע לו כדבר הזה?

ג] מה הוא הפגם שבמעשיו, שבעטיו מגיע לו עונש אשר כזה, שימצא בביתו חמץ בפסח ח"ו.

השיב לו המגיד מטשרנוביל: "כולן נסקרין בסקירה אחת" נאמר רק אצל הקב"ה, אבל אצלנו, אם חודרים ומביטים – רואים. כשראיתי שאתה ממאן לאכול במשותף אפילו באחרון-של-פסח, חפצתי להביט מה קורה אצלך בביתך... הסתכלתי וראיתי שיש שם חתיכת חמץ.

על השאלה השניה – כיצד קרה הדבר על אף שנזהר בכל הזהירויות – השיב לו: המשרת, הגוי, מפני שראה שאתה כל-כך לא רוצה, נקט בדרך של "דווקא" והכניס לשם חמץ!

ועל השלישית – מדוע מגיע לו עונש שכזה: מפני שאכן נזהרת בכל הזהירויות, אבל הרגשת שכבר עשית "הכל" ושום דבר כבר לא יכול לקרות... אבל באמת היה עליך לדעת, שאחר כל מעשיך וענייניך צריכים ל"סייעתא דשמיא"! זה מה שהיה חסר אצלך... והוא אשר הראוך, שאחרי שעושים את כל מה שעושים, עדיין זקוקים לייחל לסייעתא דשמיא שלא יבוא שום מכשול.

*      *      *

על המגיד מטשרנוביל אמורים הדברים – בנוסח שונה במקצת – גם בס' קדושת ציון של כ"ק האדמו"ר ר' בן ציון הלברשטאם מבאבוב הי"ד, פ' פנחס (הספר נדפס בשנת תשכ"ז, מכתבי תלמידיו ששמעו מפיו):

שמעתי ענין נורא שהיה אצל הרה"ק הר"מ מטשערנאבל זי"ע. כי היה רב בעירו אשר היה תלמיד חכם גדול וירא שמים, אך לא היה מכת החסידים, ולא היה בא אל הרבי ר"מ. פ"א באחרון של פסח, נמלך אותו רב בדעתו והלך אל שלחנו הטהור.

תיכף בדרכו על מפתן ביתו, אמר לו הרבי ר"מ שצריך לקבל על עצמו תשובה, כי נכשל באיסור חמץ בפסח.

הרב הזה נתחלחל מאוד, ותיכף הלך לביתו ויחפש בכל אשר בביתו ולא מצא שום דבר. ושאל לבני ביתו על כל הדברים שהיו משתמשים בהם בימי החג, ולא היה עליהם שום חשש. ופשפש ולא מצא, עד שבא אל חבית המים, כי היה מנהגם להכין חבית גדולה של מים שיהיה על כל ימי החג מפני הזהירות. וכשהיה מסתכל בחבית וראה מה שבתוכה נבהל על המראה, כי מצא בשוליו חתיכת לחם חמץ גמור. והוא היה משתמש בכל ימי החג במים האלו לבישול ולכל הצורך, ונכשל הוא וכל בני ביתו באיסור חמץ בכל ימי הפסח.

וחזר לבית הרבי ובקש מאתו שיסדר לו תשובה. והוסיף ואמר, הנה יש לי תלונה עליכם, מאחר שמעיני כ"ת אין נסתר דבר ולא היה נעלם ממנו מה שנעשה בביתי, למה זה חכיתם עד בואי אצלכם ולא שלח לי מר בערב פסח להזהירני על זה קודם שנבא לידי מכשול. למה לא החיש להציל את נפשותינו מן האיסור החמור הזה.

ענה לו הרה"ק, אל תחשדו אותי בזה, כי באמת לא ידעתי מזה עד היום, מאחר שלא היה לו שום קשר עמי. אך היום הזה, כאשר בא לביתי ונתקשר עמנו, אז נתגלו לי כל מטמונותיו וראיתי צרת נפשו ותיכף הזהרתיו על זה.

*      *      *

עד כאן בס' קדושת ציון. וממנו נעתק (בשינויי לשון קלים) לספרו של ר' ישראל קלפהולץ אדמו"רי טשרנוביל (תשל"א).

*      *      *

אנו, לדרכנו, נמצאנו למדים, שגם בשעה שמספר הסיפור מציין מקור נאמן לדבריו – הוא כ"ק אדמו"ר זי"ע בשיחתו "באחת ההתוועדויות" כבמקרה שלנו – עדיין יש לבדוק אחרי מספר הסיפור, האם אכן אמר הרבי את הדברים המיוחסים לו, או שמא מקור בדוי או הזוי הוא זה ולא היו דברים מעולם.