ב"תשורה" לנישואין שנערכו ביום ג' סיון תש"ס, נדפסו מעזבונו של המזכיר הרה"ח ר"נ מינדעל ע"ה מכתבים רבים המיוחסים לכ"ק אדמו"ר זי"ע, וביניהם מכתב מז' אדר ב' תש"ל בזה"ל:

..ואף שהיותו עוסק בצרכי ציבור אינו מסייע ללימוד תורה ולעלי' בה, הרי מחובתו וזכותו של כל אחד ואחד מישראל להתגבר על קושיים וכו'. עכ"ל.

ולכאורה קביעה זו עומדת בסתירה לשיטתו של רבינו זי"ע, החוזרת באגרותיו עשרות רבות של פעמים, שהעיסוק בצדקה גשמית או רוחנית אינו מפריע ללימוד התורה, ואדרבה, נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה, ואלף פעמים כפשוטו וכו'.

ולדוגמא בעלמא, באג"ק חלק ט עמ' צט: מה שמעורר ע"ד עסקנותו של הרה"ח.. עוסק בצ"צ כו' מוה"ר.. שבמילא אפשר זה מפריעו משקידה בתורה כדבעי. הנה ידוע פסק רבנו הזקן (בתורה אור בתחלתו) אשר ע"י עשיית הצדקה (וצדקה דרבים עאכו"כ) נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה.. שהמספר אלף הוא בדיוק ולא בדרך גוזמא, ובמילא עסקנות דצרכי צבור אי אפשר שתפריע ואדרבא מסייעתו. עכ"ל.

ואין לומר דבנדו"ד אין מדובר בעסקנות בחינוך עטה"ק וכד', שהרי עכ"פ זו עסקנות בסיוע וסעד לילדים נזקקים, ולא גרעא מצדקה גשמית שעליה אומר אדה"ז בתו"א בפירוש שנעשים מוחו ולבו זכים וכו'.

ולהעיר, שבמקום אחר מתבטא אדמו"ר על דברי התו"א הללו שהם "לשונו הזהב של רבנו הזקן, מדוייק בכל התיבות ואותיות" (אג"ק, יג, עמ' סב). והוא פלא.

הערות וביאורים, תתכו (פרשת תולדות תשס"ב), עמ' 76–77.