מגדל דוד, כז (כסלו תשס"ג), עמ' 115–112.

 בענין קידוש בשעה שביעית על יין לבן (תגובה)

בקובץ "מגדל דוד" גל' כב (עמ' 48) כותב א' מאנ"ש שי', ש"בתקופה האחרונה נתפשט המנהג שאין עושים קידוש בשעה זו [השביעית] לא על יין אדום ולא על יין לבן, על סמך דברי אדמוה"ז [בסי' רעא ס"ג] "שלא לקדש", ומשם למדו שאין לקדש בכלל, ולא משנה על מה מקדשים".

משמע מדבריו, כאילו המנהג הישן הוא שאין מקדשין דוקא על יין אדום, ורק חדשים מקרוב באו שאין מקדשים גם על יין לבן.

ואלו דברים שאין להם שחר, ואפילו אני הצעיר יכולני להעיד על ארבעים שנה שלא ידעו מהחילוק שבין יין לבן לאדום, ורק לפני כמה שנים רצה א' מאנ"ש לחדש את החילוק הנ"ל, וכתב על כך באחד מקובצי ההערות. וגם אז נדחו דבריו מכל עבר.

ויעויין בס' מגיני אברהם להרה"ח רא"צ ברודנא (שהיה עוד אצל אדמו"ר הצ"צ, ונדפס ממנו בהוספות לשו"ע אדמו"ר הל' שבת), בחידושים למס' שבת דף קכט ע"ב, שרצה לחדש שכל החשש הוא ביין דוקא, אבל בקידוש על הפת לא חיישינן.

הרי שגם הוא לא ידע מהחילוק שבין יין אדום ללבן, שהרי אם כל החשש היה בגלל צבע היין והיו נוהגים להקל ביין לבן, פשיטא שלא היו נוהגים להחמיר בפת, ולא היה צריך להמציא דבר חדש.

ולדבריו, כל החשש נובע מהסכנה הכרוכה בשתיית יין (יעו"ש), וכמובן שאין בזה חילוק בין יין אדום ללבן.

ומה שחידש הכותב הנ"ל שגם תפילה נקראת "קידוש" מדאורייתא, ואם נאמר שכל קידוש אסור בשעה השביעית יהיה אסור גם להתפלל באותה שעה – הנה לא הביא סמך כלשהו לדבריו שהתפילה נכללת בגדר "קידוש", אף שהיא פוטרת מן הקידוש דאורייתא.

הגע בנפשך: אם דעתך להחיל את דיני הקידוש על התפילה, תצטרך לאכול את סעודת השבת בבהכ"נ, כדי שיהיה ה"קידוש" במקום הסעודה!

המורם מכל האמור לעיל, שלא מצינו חילוק בין יין אדום ללבן לבן, לא בדברי אדמו"ר הזקן ולא בדברי מישהו אחר מן הפוסקים. והרוצה לחדש שהדבר תלוי בצבע היין – עליו הראיה!

ועוד יקשה על מי שתולה את החשש ביין דווקא (או ביין אדום דווקא), מדוע חיישינן רק בליל ש"ק ולא בשאר הימים והשעות שמזל מאדים משמש בהם (ראה בגמ' שבת שם ובפירש"י ובמחציה"ש ר"ס רעא). משא"כ אם הדבר תלוי בקידוש דוקא (על כל יין וגם על פת), לא קשיא מידי, כי נזהרין מן הקידוש בשעה לא מוצלחת זו, ולא בגלל היין או הפת.

והנה במג"א סי' רעא ס"ק א מציין לענין זה לשו"ת מהרי"ל סי' קסג, ושם מקשר את ענין שני המלאכים המלווין לאדם בליל שבת אחד טוב ואחד רע (גמ' שבת קיט, ב), להא דמזל צדק יוצא ומזל מאדים נכנס (המלאך הרע הוא כנגד מאדים. ואולי זהו"ע הס"מ שבשו"ע אדמו"ר שם). ואפשר שמפני זה נזהרין מלעשות הקידוש בשעה זו, כשהמלאך הרע נמצא כאן וזו היא השעה שבה הוא שולט.

משא"כ בשעה אחרת, שאף שגם אז בא מלאך רע עם המלאך הטוב, אבל באותה שעה אין לו כח וממשלה.

זה הנראה לענ"ד בביאור טעם הזהירות מלקדש בשעה השביעית, ואם טעיתי – ה' הטוב יכפר.