היכל הבעש"ט, י (ניסן תשס"ה), עמ' קפ

בירור הבא באיסור

בגל' ה' (עמ' נה) הובאו דברי אדמו"ר ה'צמח צדק' בס' אור-התורה (פ' וישב), לגבי בירור ניצוצות מן הרע ע"י מעשה איסור, וזלה"ק: ונ"ל הפי' שזה [=הזמנת מעשה האיסור] נעשה מלמעלה, אבל לא שהאדם רשאי לעשות שום נדנוד איסור ח"ו ע"ד לברר כו', הס מלהזכיר. ואע"פ שא"צ לכתוב זה מרוב פשיטות, מ"מ אין הפסד לכתוב, ע"ד אמרם [מס' אבות א, יא] "הזהרו בדבריכם" כו'. עכ"ל.

יש להעיר בזה, שגם הרה"ק מוהר"א הלוי מסטארושילא מצא לנכון לכתוב אזהרה זו כמה פעמים בספרו שערי-עבודה:

בשער יחוד הנשמות שער ב פ"ה: השלש קליפות הטמאות לגמרי.. והם אסורים לס"א באופן שא"א להעלותם אל הקדושה.. הגם שיש בחי' אפי' בבחי' ס"א ג"כ בבחי' העלאתה הוא להוציא בולעם מפיהם שיתהפכו לקדושה דייקא מבחי' ס"א, דהיינו ניצוצות הקדושה שנפלו בשבירה.. נשמות גדולות הנשקעים להוציא דייקא מתחת רשותם.. וג"כ בבחי' בעלי תשובה גדולה אשר מעלתם עדיפי מצדיקים גמורים, עכ"ז אין עלייתם ע"י בחי' העבודה בבחי' בחירה לבררם דהיינו שיאכל ח"ו אדם איזה איסור כדי לברר או לחשב ולהרהר באיזה דבר איסור, ופשיטא ח"ו לעשות מעשה זר כדי לבררם, אלא עיקר תכלית העבודה לסור מדרכם ולברוח בכל היכולת, כ"א כל בירורם הוא שלא ע"י הדעת.. אבל כל זה נעשה מלמעלה, אבל ח"ו שיבחור האדם מעצמו כדי לבררם, כי כל הבחירה הוא להיות מואס ברע ולסור ממנו.

שם, שם פ"ח: ג' קליפות הטמאות לגמרי וא"א להעלותם אל הקדושה, וח"ו לעבוד עבודתו בכדי לאכפיים או להפכם, רק סביב יש להם נוגה דהיינו עיקר התהוותם הוא לצורך גבוה, אבל זה הוא רק בבחי' כוונתו ית' הנסתרת כמו ע"י גלות או ח"ו שנזדמן לאדם פועל רע בלי כוונה, או כמו מעשה דשמשון וכמו בארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו אשר הותר להם קדלי דחזירי, או כמוהם כמה אופנים אשר הם מכבשי דרחמנא, וכמו ענין הארון שנשבה בידי פלשתים הוא כדי להוציא בולעם מפיהם, כמו שמבו' בגלגולים ע"פ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, דהיינו לפעמים אפי' צדיק עושה איזה חטא בכדי לברר מתוך הקליפה כמה"כ כי אדם אין צדיק בארץ כו'.

שער התורה והמצות, שער ד פ"י: ויש עוד אופן שבהתהפכותו של הרע לטוב יקר יותר כמה"כ אם תוציא יקר מזולל כפי תהי', ולכן יש מצות שהם דייקא מההיפוך דהיינו לבישת שעטנז בבהמ"ק.. וכן מליקה בעוף.. וכן החלב והדם.. וכן יש כמה דברים כאלו כמו אלי' ז"ל שהקריב בבמה בזמן בהמ"ק.. וכן גדעון הקריב פר המוקצה לע"ז.. וכן מעשה דשמשון שלקח אשה מתמנת אשר נאמר ע"ז ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא, וכן הי' מעשה דהמע"ה. וגם מבע"ת הגדולים שזדונות נעשו להם כזכיות והמה גדולים מצדיקים אשר עושים המצות.. אבל בחי' זו הוא או עפ"י הוראת שעה או עפ"י ציווי השם או שלא בדעת ומכוון יעשה זאת, כמו בע"ת אשר מצד רוח שטות עבר עבירות. וכן מבואר בגלגולים ע"פ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים. אבל בלתי האופנים הנ"ל ח"ו לעשותם בשביל הבירור, כי אדרבא העושה בזדון מוריד ח"ו כח הקדושה בקליפות להיות אסורה תחת יד הקליפות בבחי' גלות. רק העיקר הוא לאכפייא לס"א ולסור מרע בתכלית הריחוק, ועיקר הבירור שלהם הוא ע"י אבידתם מן העולם.

תוספת: באו"ת מהה"מ עא, א (אות רלא): ..ולפעמים יש להם עליה כגון מח"ז כשבאה בתפילה כידוע ..כמו אליהו בהר הכרמל שהקריב בעת איסור הבמות שהי' צריך להעלות את כל הדור שהיו עובדי ע"ז, רק צריך שלא יחשוב במחשבה זרה בכיוון. וזהו ועקבותיך לא נודעו שיהיו בלי כוונה.