מאמרים

חיילי הצאר כותבים ספר-תורה

שטורעם.נט

לפנינו סיפורם של חיילי הצאר הרוסי החונים בנובוגורוד [הסמוכה לפטרבורג], שחגגו "ברוב שמחה וחדוה בתוף וכנור" את התחלת כתיבתו של ספר-תורה חדש, אחרי שאת ספר-התורה הקודם העבירו לרשות החיילים שיצאו לפינלנד...

 

 

חיילי הצאר כותבים ספר-תורה

מוגש לרגל היארצייט של האדמו"ר מהרי"נ מנז'ין בן ה'צמח צדק'

 

בי"ז בניסן חל יום הסתלקותו של האדמו"ר ר' ישראל נח מנז'ין, אחרון בניו של אדמו"ר ה'צמח צדק', שנפטר גם הוא בשנת תרמ"ג כאחיו הצעיר אדמו"ר מוהר"ש.

 

במאמרו ד"ה "להבין מצות ואהבת לרעך כמוך" ('כרם חב"ד', 2, עמ' 113) מתאר מהרי"נ את "הראייה שראו עיני ולא זר, בפלאות מתמים דעים":

 

אותם צעירים מבני-ישראל שנגזר עליהם להילקח לצבא, הנה הוריהם בוכים עליהם מרה, בידעם שהם "אבודים" מהם לעולם; אבל מנקודת מבטו של הקב"ה הרי כביכול "עוז וחדוה במקומו", בראותו את מסירות-נפשם היומיומית של אותם חיילים, שאינם מוכנים לעבור על הדת על אף כל העינויים שמענים אותם בגלל יהדותם.

 

לבושים הם ב"בגדי עשו" ככל שאר החיילים, בחיצוניותם אין להכיר כלל כי יהודים המה, יכולים היו בנקל לנהוג בפריקת-עול מלכות-שמים "ומי יאמר לו מה תעשה", ואדרבה, אף ייטיבו עמם בשל כך! ואף על פי כן הם "מקיימים ומחבבים התורה והמצוה" במסירות נפש!

 

"כל אחד מחזק לרעהו: קומו ונעבדה את השם יתברך בלי הבדל בינינו – אשר הושם עלינו העול הקשה – לשאר עמינו בני-ישראל, ואפילו בחיזוק יותר גדול"...

 

וכדוגמה לכך מביא מוהרי"נ: "אשר כל אחד שיש לו מעט היכולת, אף שפרנסתו מגיעה לו במסירות-נפש כידוע, כותב ספר-תורה ומוסר לבית-הכנסת ברוב עוז וחדוה, אשר עיני ראו החדוה בטף ונשים שלהם בכלל, ומחבבים בנשיקות פיהם ובכבוד בלתי ישוער מלספר ולבאר, רק מפה לאוזן שומעת"...

 

לפנינו סיפורם של חיילי הצאר הרוסי החונים בנובוגורוד [הסמוכה לפטרבורג], שחגגו "ברוב שמחה וחדוה בתוף וכנור" את התחלת כתיבתו של ספר-תורה חדש, אחרי שאת ספר-התורה הקודם העבירו לרשות החיילים שיצאו לפינלנד...

 

התיאור שנדפס בעתון 'המליץ' (כ' שבט תרנ"ג), נכתב על-ידי השוחט המקומי "יליד נעוועל", שללא ספק נמנה עם חסידי חב"ד.

 

נאווגאראד. – לפני חג הסוכות יצאו מכאן קרתא חדתא [=תרגום שם העיר] לגיון א"ח [=אנשי חיל] לפינלאנד, ובתוכם היו א"ח מאחינו. ויהי כאשר באו למקומם לא מצאו שם לא יהודים ולא כל הדברים הנצרכים לאיש ישראל השומר דתו;

 

וישלחו מכתב בקשה לאנ"ח היהודים אשר בעיר נאווגאראד להיות בעזרם בצר להם, ולשלוח להם ס"ת ויתר תשמישי קדושה שנצרכים להם. ובקשתם לא שבה ריקם, וישלחו להם ס"ת שהיה להם וגם שארי תשמישי קדושה.

 

ולמנות את החסרון השתדלו אנשי הצבא החונים פה וכתבו להם ס"ת אחר. ובליל מוצש"ק לסדר "והייתם לי סגולה מכל העמים" חגגו את ההתחלה ברוב שמחה וחדוה בתוף וכנור, וכל אנשי הצבא מאחינו מכל הלגיונות הצובאים פה, באו כלם לכבוד החג הזה וישמחו ויעלזו בכל לב.

 

גם לבע"ב [=לבעלי בתים] העיר שלחו מכתבי קריאה ויבקשו לבוא להשתתף בשמחתם, אבל כפי הנראה חשבו "בעלי הבתים" כי פחיתות הכבוד היא להם להתערב עם עובדים בצבא, כי לא בא איש מהם. ורק הרב יחיה דכאן השתתף בשמחתם, ויבוא בתוך הקרואים לדרוש לפניהם מענינא דיומא.

 

החגיגה החלה בשעה הששית אור ליום א', ונמשכה עד אחר חצות הלילה הסמוך ליום ב'. ומכרו כתיבת האותיות מ"בראשית" עד "יום אחד", ובעד כל אות נדב כל אחד לפי נדבת לבו. ומה נהדר היה המראה הזה, אשר כלם בלב אחד כאיש אחד היו מפזזים ומכרכרים אשר בארץ גלותם זכו לקיים דבר גדול כזה.

 

וראוים לתהלה האנשים הללו בעד עמלם הרב בלי הרף לעורר החשק בכל המחנות להתנדב איש ואיש כפי נדבת לבו, הלא המה: ראש השלישי הגבאי דביהכ"נ של אנ"ח ה' ניסן סאדאווסקי מעיר בעלכעטאוו בפלק פיעטרקאוו העובד במחנה וויבארנסקי; אפרים יצחק שימענאוויץ מעיר אגוסטאוו בפ[לך] סובאלק, חייקעל אומבערג ג"כ מעיר הנ"ל, העובדים במחנה ארטילעריע.

 

שמעיה צעלינקאוו שו"ב, יליד נעוועל.

 

מאמרים דומים

-