פתחא זעירא

בהגישנו כהיום הזה את הפירוש "פני משה" על תפלת "פתח אליהו" אשר בסה"ק תקוני-זוהר, בזאת יאות לנו להקדים ולדבר בקצרה - מפי ספרים ומפי סופרים - במהותם ובשבחם של נושאים אלו.

תקוני-הזוהר

כתב בהקדמה שניה לס' כסא מלך על תיקוני-הזוהר [בתוספת מפי' הכס"מ להק' הב' דתקו"ז]:

אקדים טעם לשבח למה קרא הרשב"י זלה"ה לחיבור זה תיקונים, בשלמא לספר הזוהר מצינו טעמו מפורש בר"מ פ' נשא, שאמר ר"מ להרשב"י האי חיבורא דילך דאיהו ספר הזוהר מן זוהרא דאימא עילאה תשובה, ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי, דבינה איהי אילנא דחיי, דאיהו ספר הזוהר, יפקון ביה מגלותא ברחמי. פי' כי בינה היא חירות ובה נמפקו ישראל ממצרים, ונקראת אילנא דחיי, ובעוסקם בזוהר שהוא ג"כ אילנא דחיי, שעל כן נקרא החיבור ע"ש זוהר דבינה דבה נפקין עבדין לחירו, גם הם יפקון לחירו מגלותא. ובפרשת בהעלותך, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע אלין אינון דקא משתדלין בזוהר דא דאיקרי ספר הזוהר. מפורש שנקרא ספר הזוהר כי מזהירים כל הלומדים בו [וזה נאמר על כל חיבורי הרשב"י זוהר גדול, זוהר חדש, ספרא דצניעותא והאדרות, אבל ספר זה דקדק הרשב"י לקרותו ספר התיקונים]... תיקונים מאי טעמא...

ורבינו הגדול האר"י זלה"ה דלי לן חספא, ומיד תותה אשכחנא מרגניתא. ההוא אמר מה טעם הרשב"י זלה"ה מפרש בס' התיקונים כל הפסוקים והתיבות והחידושים הכל במספר קטן, מה שלא עשה בס' הזוהר, כי נודע כי חשבון קטן הוא מסוד הקטנות, וכי קצרה ידו לבנות חידושיו על יסוד מספר גדול. ותירץ הוא זלה"ה שכוונת הרשב"י בספר התיקונים העיקר לתקן עולם העשיה, שכל מספר קטן הוא בעשיה, כי שם קליפות  תקיפין, ועשיה אין בה כי אם מקרא, וחידושי תורה שבה כולם במספר קטן. לכן כדי לתקן עולם העשיה בנה יסודותיו על מספר קטן בכוונה מכוונת לזה. עכ"ל האר"י זלה"ה. א"כ גם אנן ענינן בתריה, דהיינו טעמא שקרא שמו תיקונין, הגם שכל ד"ת מתקנים השכינה, הנה עיקר התיקון הוא בעולם העשיה שבה מדור הקליפות, והשכינה צריכה לירד לעומקם להעלות הניצוצות ולאסוף נדחיה אליה, וא"כ צריך כח גדול כדי לתקנה ולהעלותה מהעשיה ששם הקליפות תקיפין... וא"כ ישתבח ויתפאר מי שמעלה אותה מהעשיה יותר מהמעלה אותה מהיצירה ובריאה... ומטעם זה ישתנה לשבח ספר זה לקרות לו ספר תיקונים, כי תיקוני העשייה עיקר כל תיקוניה, ואם לא תתוקן ותעלה מהעשייה איך יהיה תיקון ליצירה ובריאה... הנה מצינו ועלה בידינו טעם הגון לשם ספר התיקונים, שכל כוונת הרשב"י לתקן השכינה בעולם העשיה, כי מלכות מקננא באופן שהיא עשייה.

ועוד כתב שם:

ולהיות שכוונת הרשב"י בחיבור ספר התיקונים זה לתקן השכינה בעולם העשיה שלכן בנה כל דרושיו על מספר קטן כנז"ל בשם רבינו האר"י זלה"ה, לכן אמרתי אל לבי אצא בעקבותיו לדייק אמריו ולסדר עליהם כל מה שפי' בהם האר"י זלה"ה... אולי יחנן ה' צבאות לתקן שכינת עוזנו ולקיים כוונת הרשב"י ולהוציא מחשבתו לפועל... כי דוקא חבור זה ספר התיקונים מסוגל לסגולה זו לאשתכחא בי' נייחא ולמעבד קן שכינתא, ואז צפור מצאה בית ודרור קן לה בירושלים כסא ה'... כי סגולת חבורא דא להביא גאולה וחירות מהגלות... ולכן גזרו אומר דלא אתגליא חבורא דא אלא בסוף יומיא בדרא בתראה שהוא זמן בעתה, ואז בסגולת החבור וקראתם דרור ויהי' דבר בעתו מה טוב. ולאו משום דאכשור דרי, אלא משום דמשה רבינו ע"ה מתנוצץ ברבותינו האר"י זלה"ה ולתמידיו לפרש מאמרי חבורא דא, וכמש"ל דעתיד לאתחדשא על ידא דמשה שישתדל לאשלמא פגימו דילהון מצד חסרון ידיעתם והוא ילמדם ויעזרם ויסייעם לכוין אל האמת לסיוע שיש בו ממש. ואשרי הדור שיזכה לזה כמש"ל הרשב"י זכאה דראה דהאי אתגליא ביה. ובכן יהי רצון מלפני ה' שיטע אהבתו ותורתו בלבנו ללמוד בחיבור זה בלב שלם ובחשק רב, כי הוא מטהר הגוף ומקדש הנשמה לכל הלומדו בחודש אלול אפילו בגירסא בעלמא באין מבין פירוש אמריו, וכ"ש אם יזכה עד שרוח ה' ידבר בו להבין כוונת הרשב"י באמרי קדוש, ומועט מספר זה מחזיק את המרובה ובו יזכה להיות מבני עלייה.

וכולנו כאחד נזכה שיקויים בנו נבואת הרשב"י זכאה דרא דהאי אתגליא ביה, ובסגולתו וקראתם דרור, ותחזינה עינינו, בן דוד משיחנו, מלך ביופיו יבא ויגאלנו, בעוז והדר אלקינו, בשכר זאת אל חי חלקנו, ונחה עליו רוח ה' צורנו מגיננו, יגלה כבוד מלכותך עלינו, ואז ישמח לבנו, ותגל נפשנו, בישועת מלכנו, אכי"ר.

ועוד דברים בפי בעל הכסא מלך על סגולתו של התקו"ז, ובפרט בימי חודש אלול. וזלה"ק בשתי הקדמותיו:

...הגם שכל חיבורי הרשב"י מקרבין הגואל... הנה ספק התיקונים בפרט, שלכוונה זו חברו במספר-קטן לתקן המלכות בעולם העשיה שסודה במספר-קטן כדמוכח בהקדמתו...

...ולהיות ספר התיקונים בחדש אלול יד הכל ממשמשת בו, ובפרט בני עלייה די בדרא קמא קב"ה המשתוקקים להבין אמרות קדשו של הרשב"י, אמרתי אעשה עזר לזכות את הרבים במור' מקום ופירוש קצר כמו פי' המלות כדי להקל על המעיין... כי בלימוד ספר זה בחדש אלול ובעשרת ימי תשובה סגולתו לקרב גאולתו יתברך וקץ ישועתו, ומהרה יגלה עלינו כבוד מלכותו, ומשיח צדקנו בירושלים ירים ניסו ודגלו.

ואיתא בהגהות אור ישראל להאדמו"ר מו"ה ישראל מקאז'ניץ (בפתיחת ההקדמה השני' לתקו"ז):

נ"ל שלכך נק' תיקונים כמ"ש הזוהר כשהאדם יודע למה נברא ומי בראו אז יכול לעבדו, כן בכללות אין תיקון לעולם אלא כשיודע למה נברא העולם. וזה נכלל בהני תיקונים במל' בר"א למה נברא, והן הן תיקונו של עולם.

והאדמו"ר מוהרצ"ה מזידיטשוב רשם בתוך ספר התיקונים שלו (כאשר נדפס בספרו צבי לצדיק):

תקוני זהר. נ"ל שנקרא ספר התיקונים, כי מדבר בכאן בזה הספר מיחודים וצנורות הספירות, והם נקראים בלשון הקדוש הזה תיקונים. כמו שאמר בתיקון א' אנת הוא דאפיקת עשר תיקונים וקרינן להון עשר ספירין. והנה הספירות הם הי' נקודות שיצאו מעיני א"ק לכל הקדומים ונתקנו מבירורי הוית הכלים בה' פרצופי אצילות א"א או"א זו"נ. ועיקר בירורים ותיקוניהם ע"י יחודים השמות וצירופיהם וזווגיהם וטעמים ונקודות כמבואר בשער התיקון. ורוב דברי זה הספר הולך ע"ד צירופי השמות ויחודים, והם עצם עולם התיקון ממ"ה וב"ן החדש ע"ס התיחדם בצינורי הספירות לאסתכלא אנפין באנפין למתק הדינים. לכן נקרא זה הספר תיקונים, כי מדבר ביחודים תיקון עולמות לברר וללבן הטוב מן הסיגים והפסולת ע"י יחודי שמות הקדושים בכלים מכלים שונים לפי הזמן והשעה והעולם אשר הוא מדבר בו הקדוש הזה. מה שאין כן ספר הזהר שרוב דבריו סובב על עצמות המדות בדרך חיים תוכחת מוסר, ואינו מדבר מן יחודים זולת במקומות מועטים ובספרי אדרא, (וסד"צ).

[ומ"ש לעיל מתיקון א', הרי הוא במאמר 'פתח אליהו' שבהקדמת התיקונים. ואף הוא היה בדעתו לבאר מאמר זה, כמ"ש בספרו הנ"ל (דף נא, ב): "...שאר המאמר אכ"מ ביאורו, ויזכני השם לבארו לי כיד השם הטובה עלי ה' יגמור בעדי"].

הרב המקובל מו"ה יצחק אייזיק מפאלצק כותב בספרו באר יצחק (הנדפס עם התקו"ז באמשטרדם, תקל"ח):

אמר המחבר, ראוי לכל מעין לדקדק למה קרא הרשב"י ז"ל ה"ה לחיבור הזה תיקוני הזוהר, כי בשלמא לספר הזוהר עצמו מצינו טעמו מפורש בר"מ... והיינו כי הזוהר הוא מזהיר ומאיר סוד הפנימיות התורה ומצות ה' כדי שע"י זה יתעוררו בני האדם לשוב אל ה' בשלימות וידעו את הדרך אשר המלך מלכו של העולם אשר ילכו בו לעשות עבודתם את ה' על אמיתית ולא לזולתו... ואז ע"י זה שיבוא לתשובה שלימה בלב א' אז יפתחו נ' שערי בינה לגאול אותנו כמו ביצי"מ... אבל שם תקוני זוהר מאי טעמא.

ונ"ל באופן זה... העוסקין ג"כ בסודות התורה מאחר שהם גורמים שמתגלים המוחים לזו"נ שעל ידם נכנעים ומסתלקים הקליפות מן הקדושה, אז הם יכולין ג"כ לברר הטוב מן הרע לגמרי להעלות כל הניצוצות מהקליפות לאצילות ואז יהיה בלע המות לנצח... ולכן מטעם זה אפשר לומר קרא רשב"י שמו תיקוני זוהר כדי לגלות לנו כי ע"י זוהרא דבינה שיתגלה לנו ע"י זוהר אור פנימיות התורה שיהיה עוסקין ג"כ בפנימיות סודות התורה אז יהי' תיקון כראוי לגמרי להעלות כל הניצוצות מן הקליפות לאצילות, ואז יהיה בלע המות לנצח כמ"ש. ומטעם זה ג"כ גילה לנו הרשב"י בתיבת בראשית ע' תיקונים כדי לרמוז כי ע"י חכמה ובינה שהם בסוד בראשית ב' ראשית חו"ב שמהם באים המוחין לזו"נ, נעשה תיקונים להם שמסתלקים הקליפות לינק מהם, שהם בסוד ע' תיקונים, כי ז' ימי בנין העולם שכל א' כלול מי', הם ע'...

הרב המקובל מו"ה אברהם אבלי מדרוהוביטש מבאר ב'פתיחה ומבוא' לפירושו באר אברהם על התיקונים:

והאי גופא קדישא כלל רמ"ח איברים ושס"ה פקודין דל"ת והם תיקוני' דגופא ולקבל דא נתתקן ספר התיקונים דתמן אשתכח כל אינון פקודין דאינון תקונין דגופא. ולכן התקינו קדמוני' ז"ל והזהירו לומר התיקוני' מר"ח אלול עד אחר יום הכפורים שהן ימי תשובה לתקן גופא דילי'. ומה טוב ומה נעים שילמוד ויבין מה שהוא אומר ולא יהא לימודו כסומא בארובה. ואשרי למי שסובר לימודו אמיתת התורה הקדושה.

וכה מבאר הרה"ק ר' הלל מפאריטש במאמרו "בענין ספר הזהר ותיקונים" (הנדפס באריכות יותר בס' מגדל עז עמ' תל):

...ומעתה י"ל ענין הזהר ותיקונים, כי הנה ידוע דבחי' המדות דעתיק יומין המה רק גילוי הארה מבחי' שרשם כמו שהם כלולים בעונג הנעלם המלובש בכתר דעתיק יומין שהוא הרצון כו', והתגלותם הוא ע"י החו"ב בעתיק יומין. וזהו באוֹרְךָ העצמי שהוא בחי' עונג הנעלם שאינו עדיין בגדר אור המאיר לעצמו רק שנק' בשם אור ע"ש שהוא אמיתת האור, עי"ז הראה אור, שזהו מה שמקובלים קוראים בשם אור, שהוא בחי' זיו והתפשטות שהוא ג"כ בחי' א"ס שהוא בחי' המדות דעתיק יומין כו'. אך לפעמים מאירים המדות כמו שהן בשרשם בעונג הנעלם שנק' אוֹרְךָ העצמי לידי גילוי במנחה דשבת כו', וכן יהי' לע"ל בתמידות...

וזהו בחי' הזוהר שהוא זהר הרקיע עצמו, גילוי אור חדש מבחי' אור העצמי שאינו בגדר אור המאיר אפילו לעצמו כו'. אך כל זה הגילוי הוא בנשמות דאצילות עצמו, אך כדי שיתקבל גילוי אור הנעלם נשמות דבי"ע כ"א בבחי' אהבה או יראה... זהו ענין התיקונים, כידוע בשם האריז"ל דענין התיקונים הוא לתקן עולם העשי' (עיין בס' כסא המלך בהקדמה), וידוע דבי"ע בכלל נק' בשם עשי' לגבי עולם האצי' כו'. אך מה שנקרא בשם תיקונים דווקא, ידוע דתיקון הוא הלבשת הואר כתרגום על לא ילבש גבר, לא יתקן גבר, וידוע דכל ענין הלבשת אור שבעת הימים דז' תחתונות דעתיק יומין בז' תיקונין דגלגלתא וי"א תקוני דיקנא הוא רק בכדי שיתקבל האור בנבראים, משא"כ בעולם האצי' עצמו הי' יכול להתקבל בלא הלבשה... שענין הלבשת האור שנק' ריחוק האור (כמ"ש בע"ח שער הכללים) הוא רק לצורך המקבלים דבי"ע. וזה יובן ענין התיקונים שהע' תיקונים שהוא כנגד זק תחתונות דגלגלתא כ"א כלולה מיו"ד, שעי"ז נתגלה סוד הוי' שהוא עונג הנעלם ליראיו בחי' זו"נ דאצי' שהם בחי' מקורי הנבראים כידוע, וכן בי"ג תקוני דיקנא העיקר הוא ז' עד תיקון ואמת ועד בכלל כו'. כ"ז נלע"ד בדרך אפשר והוא רחום יכפר כו'.

ואלה הדברים אשר כתב האדמו"ר מוהרצ"ה שפירא ממונקאטש (בעל ה'דרכי תשובה') בהקדמתו לפירושו באר לחי ראי על התקו"ז:

באר מים חיים ונוזלים מן לבנון, מים קדושים יוצאים מן קודש הקדשים התנא האלקי רשב"י וחבריו ותלמידיו זי"ע, הוא התקוני זוה"ק... אשר לענ"ד התיקונים יסודתו בהררי קודש בלול וכלול בו כעין תמצית דברי הזהר הקדוש והרעיא מהימנא, והמה בלשונו צרורים, ככוכבים הנראים קטנים ומזהירים, והמה בעצם במקומם גדולים ואדירים. ככמה במקום אשר נמצא לפעמים בזוה"ק עמוד או דף שלם מדובר בו נכבדות באיזה ענין בארוכה, אזי הוא פה בדברי התקוני זוה"ק בשתים או שלש תיבות טמון ברמז, ובשלש תיבות שלאחריהם מיד או שורה שלאחר זה שוב ירמזון מיליו מענין אחר גדול ורם הנמצא בזוהר במ"א באריכות דברים, או בדרחז"ל בש"ס וירושלמי ומדרשי אגדות, ובתיקוני זוה"ק בזה המה בקצירת האומר נקבצו ובאו חידות עמוקות שבעתים מזוקקות (כדרך ד"ת אשר המה וכו' ועשירים במקום אחר כמשאחז"ל, ובפרט בלשון התיקוני זוה"ק המיוסד בדרך כזה כנז'), וטרם ידעו הענינים והמקורים אשר עליהם ירמזון הדברים, הנה כחידה בלי פתרון וכמדרש פליאה בלי הבין קישור הדברים... כי כונת התיקונים עפ"י רוב ירמזון מיליו בדברי רשב"י בכבודו ובעצמו בזהו"ק או ברע"מ או במקום שצריכין לפרש עפי"ד האר"י ז"ל...

וזה לשון ההקדמה הראשונה לתיקונים, עם פירוש באר לחי ראי:

תקונ"י הזה"ר, ורצונו בזה להודיע שהחיבור הזה נתחבר מרשב"י עם סיעת מרחמוהי רבנן באתכנשת כולם עם אליהו הנביא זכור לטוב ונשמות הצדיקים שבאו בעוה"ז לגלות מסתרים אלו. רשותא אתייהב להון וכו', היינו כי קודם שניתן להם רשות לא היו רשאין לחבר חיבור זה שיהא מוכן לכל הבא ליטול את השם, כי כבר אמרו ז"ל אין מגלין סתרי תורה אלא לאנשים שראויין לכך וכמבואר בש"ס (חגיגה ר"פ אין דורשין). דלא אתייהב רשו לגלאה לן עד דייתי דרא דמלכא משיחא, עיין להלן (סוף תיקון ו' ריש דף כ"ד) כד יתגלי לתתא בדרא בתראה בסוף יומיא ובגיניה וקראתם דרור בארץ וגו'. והיינו כמ"ש הרב מהרח"ו ז"ל (בהקדמתו לשער ההקדמות) והרמ"פ ז"ל (בהקדמתו לעץ-חיים) שכל ההזהרות והעונשים המבואר באדרא שלא לגלות חכמה זאת לכל אדם הי' רק לדורות הקודמים, אבל בדורות הללו דרא בתראי הסמוכין לביאת משיח צדקינו מצוה ושמחה לפני הקב"ה שיתגלה החכמה הזאת שבזכותה יבא המשיח. וכתב שם שכמה מאמרים מן הזהר מורים ע"ז עיי"ש (ועיין מענין [זה] בס' סור מרע ועש"ט מהגה"ק מהר"צ זצללה"ה מזידיטשוב, ובהוספת זקיני הגה"ק מהרצ"א זצללה"ה בריש הספר).

וזה לשון ההקדמה השניה לתיקונים, עם הפירוש הנ"ל:

והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע... מאי כזהר וכו', רצונו בהמשך הדברים בזה לפרש הטעם שנקרא הספר תיקוני הזה"ר, שהוא ענין זהיר"ו עלאה שמשם נמשך חידושי תורה של השבעים תקונים במלת בראשית, ע"כ נקרא תקוני הזה"ר. ועי' ברע"מ (פ' נשא דף קכ"ד ע"ב) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע בהאי חבורא דילך דאיהו ספר הזהר מן זוהרא דאמא עלאה עיי"ש. כד עבדו האי חבורא, ר"ל זה החיבור הנקרא תקוני זוהר. אסתכמו עליה לעילא, היינו כמש"ל (ריש דף א') כד אתכנשו למעבד האי חבורא רשותא אתיהיב וכו'. וקראו ליה ספר הזהר, עי' בזהר (בהעלותך דף קנ"ג ע"ב) והמשכילים יבינו אינון מארי קבלה דאתמר בהון והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, אלין אינון דקא משתדלין בזהר דא דאקרי ספר הזהר. ומצדיקי הרבים ביה יהון נפישין ככוכבים, ר"ל שמזכין רבים שמגלה להם חכמת הקבלה ויוכלו ללמוד סתרי תורה בספר הזהר.

וזאת אשר כתב שם בתחלת פירושו, על לימוד התקו"ז בחודש אלול:

כתב הכסא-מלך בהקדמתו הא' והב' כי לימוד התיקוני זוה"ק בחודש אלול מטהר הגוף והנשמה וסגולתו לקרב קץ הגאולה ב"ב, ע"כ רמוז לע"ד בתחלתו רבי שמעון (הוא המחבר התנא הקדוש זי"ע) א"זל ל"יה ו"ערק ל"מדברא ר"ת אלול (וע"ד מ"ש בפע"ח כי אלו"ל רמוז בכתוב ואשר לא צדה וכו' ושמתי לך מקום אשר ינו"ס שמ"ה, ולזה רמז אזל ליה וערי"ק למדבר"א כנז', והבן).

וכה יכתוב מרא דארעא דבבל מוהר"ר יוסף חיים נ"ע בהקדמתו לפירושו בניהו אשר על התיקונים:

מזמן אשר הציץ וזרח אור יקרות של שני מאורות הגדולים ספר התיקונים וספר הזוהר, קיימו וקבלו היהודים קבל עדת ישראל להחזיק בלימוד הקדוש של התיקונים והזוהר יחיד ורבים מנער ועד זקן. והם דאין לאל ידם להשיג ולהבין סוד אמרות טהורות שבספרים הקדושים האלה, אעפ"כ שותים בצמא את דבריהם ומתלהבין בקריאתם מאד מאד. ברם אם החזיקו במקום אחד בלימוד זוה"ק מאה אנשים, הנה בלימוד התיקונים מחזיקים אלף אנשים, כי כמעט רוב בעלי בתים מחזיקים בלימוד התיקונים, וזה דרכן ומנהגם בכל שנה ושנה מן ר"ח אלול עד יוה"כ. והטעם שנתפשט לימוד התיקונים בימי התשובה יותר מן הזוהר, מפני כי כל אדם אשר יחטא הוא פוגם יותר בעשיה באבי"ע שבה, וידוע כי השבעים תיקונים שעשה רשב"י זיע"א כיון שנדרשים יותר בדרך המספר, על כן לימודם מתקן בעולם העשיה יותר, ששם הוא סוד המספר והחשבון. לכן בימי התשובה שהם מן חודש אלול רגילים הכל בסדר התיקונים.

ועוד שם בגוף פירושו לתיקונים:

קום רבי שמעון אפתח מלין קמי שכינתא. נראה כשהתחיל רשב"י לחדש ולדרוש בשבעים תקונים אלו עם החבירים תלמידיו, בא אליהו זכרו לטוב שליח מן השמים להיות נמצא במתיבתא זאת של רשב"י והחבירים, וקודם שפתח רשב"י לדרוש בתיקונים אלו אמר אליהו זכור לטוב קום רבי שמעון אפתח מילין קמי שכינתא, ודבר זה הוא נתינת רשות מן קבה"ו לדרוש בסודות אלו, כי הוא שליח מהקב"ה בדבר זה... ועוד נראה בס"ד דא"ל אפתח מילין קמי שכינתא להודיע כי ספר התיקונים הוא נתחדש ונתתקן בעבור תיקון העשיה כנודע, וידוע דהמלכות מקננא בעשיה והיא נקראת שכינתא.

לנחתא בינייהו. פירוש אליהו זכור לטוב ונשמות הצדיקים יורדים בינייהו בגילוי, שתלבשים בגופים כמו הסבא דמשפטים וכיוצא. אך לכל מלאכייא אתייהיב רשותא לנחתא בינייהו באתכסיא כמו שהיה נוהג המגיד עם מרן ז"ל שאין רואה דבר בעיניו אלא רק שומע קולו. וגם אתייהיב רשותא לאליהו ונשמתין ומלאכין לנחתא בארח שכל שילתבשו בשכל ר"ש וחבריא שמוציאין מפיהם סודות אמתיים כאלו למדום מרבותם. וכאשר נמצא באדרא רבא שכל אחד קם על רגליו ומוציא מפיו סודות ברוה"ק כאלו למדם מרבו ע"ד שאמר הנביא רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני. וכן נמי אמר דיהיב רשותא לשמות הקודש שיאירו בשכלם להשיב דבר אמת לאמיתו בסודות התורה שלא שמעה אזנם... לפעמים גם גילוי אליהו זכור לטוב יהיה לאיזה צדיק בדרך זה שיתלבש בשכלו ויכוין אל האמת מאליו כאלו שכלו אומר לו דבר זה.

בההוא דאתחבר האי חיבורא רשותא אתיהיב לאליהו לאסמכא עמהון ביה. ידוע דחיבור ספר התיקונים היה לצורך תיקון העשיה ששם סוד שם הוי"ה דב"ן דההי"ן שהוא סוד שמו של אליהו זכור לטוב, לכן רשותא אתיהיב לאליהו זכור לטוב שישתתף עמהם בחיבור זה.

פתח אליהו

תפלת אליהו היא חטיבה מיוחדת בתוך ספר התיקונים, וכאשר הפליגו בעניינה בספרים רבים:

וכך כתב הרמ"ק בספרו פרדס רמונים (שער עצמות וכלים פ"ה):

..מאמר אליהו אל רשב"י וחבריו בספר התקונים וז"ל פתח אליהו ואמר... ואע"פ שמתוכו נתבאר שחסר סוף המאמר, עכ"ז מדבריו יצא לנו אור גדול אל הנרצה לנו בשער הזה. והנה אליהו ז"ל כיון לבאר במאמר הזה בקיצור נמרץ ובמלות נרמזות רוב גופי החכמה האלקית, וביאר עיקר הא"ס באחדותו הפשוט וענין האצילות ודרוש עצמות וכלים וטעם האצילות ומנין הספירות והכרחתם, וכל זה במליצה נכונה רבת האיכות ומעט הכמות דברים נאותים וכמפי אמרם וכשיעור שומעיהם, אליהו הי' אומר ורשב"י ע"ה ורבי יהודא ושאר החברים החשובים עם החסידים והצדיקים שבגן עדן היו שומעים, כי כן הספר הקדוש ההוא ספר התיקוני' כמבואר בתוכו... [ובסוף הענין:] עד כאן הגיע שכלנו הדל בביאור המאמר הכולל רוב פינות החכמה, ונחלה פני המעיין במאמר הזה ישקוד על דלתי העיון פעם ופעמים ושלש וימצא לנפשו נופש בענין הזה כדפי'.

ובס' הדרת מלך בתחלתו:

ר' חזקיה פתח, ר"ל הצינור של מעלה, מה שלא יש כח בשום מלאך. לכך אליהו שהוא מלאך לא נאמר בו פתח, אלא על פומא דאליהו אתגזר (כמ"ש בז"ח דשיר השירים ובכ"מ) ולא היה יכולת בידו לחדש חידושי תורה, אלא מה שכבר נתגלה ונגזר במתיבתא דרקיע יתגלה על פיו למטה. ואין להקשות ממ"ש בתיקונים פתח אליהו ואמר רבון עלמין, שזו תפילה בסוד היחוד.

ועוד לו בפירושו כסא-מלך ל'פתח אליהו':

זאת התפלה בפירושה ארוכה מארץ מדה, והיא מסודרת הדרת [מלך]...

ובס' באר לחי ראי על אתר:

פתח אליהו. קודם שהתחיל לדרוש בסתרי תורה שהם רזין עלאין בביאור שיעור קומתו ממדותיו של יוצר בראשית כביכול, אמר תפלה זו שהוא ענין מה שנוהגין לומר קודם כל דבר לשם יחוד וכו' ע"י ההוא טמיר ונעלם, ליחד העשר ספירות באחדות גמור עם האין סוף ב"ה וב"ש.

כבר בימים קדמונים היו מי שהכניסו את תפלתו זו של אליהו לסדר תפלתם, וכדאיתא בשו"ת רבינו אברהם ב"ר יצחק אב"ד מנרבונא (ירושלים תשכ"ב, סי' ד): ..הלא אמרו חכמים [מגילה יח, א] מכאן [ואילך] אסור לספר בשבחו של הב"ה, ואמור נמי [שם] כל המספר בשבחו של הב"ה יותר מדאי נעקר מן העולם... בקשה אחרת שקורין אותה בקשת אליהו ז"ל היאך אומרים אותה הרבה בני אדם (ועיי"ש שהשיב שלא אסרו לספר בשבחו של הב"ה אלא בציבור ובעיקר התפלה, אבל ביחיד תחנונים הם). [והובאה תשובה זו גם ב'שבלי הלקט' השלם סי' יח, ובס' 'האשכול' מהדו' אלבק עמ' יט, ובשו"ת הנ"ל הע' 5, מובאת ההשערה כי 'בקשת אליהו' זו היא היא תפלת 'פתח אליהו' שבתיקונים].

ומגדולי האחרונים ה"ה הרב החיד"א כותב בספרו מורה באמצע (בסופו): בכניסתו לבית הכנסת הלא מראש יביע אומר פתיחת אליהו הנביא ז"ל, והיא בתקוני הזוהר הקדוש, אשר קבלו רבנן קדישי שהיא מסוגלת לקבלת התפלה.

וכך אמנם נקבעה תפלה זו בסידורים רבים לאומרה לפני תפלת השחר מדי יום ביומו. אלא שבסידורו של כ"ק רבנו הזקן נבג"מ מצויה היא רק קודם לתפלת מנחה של ערב שבת קודש, וכתב על כך בס' שער-הכולל (פרק יז אות ג): עיין בדרושים שבסדור הגדול שייכות זה המאמר להכנסת שבת. עכ"ל. ובשער ה"פני משה" שלפנינו מתייחס לשני המנהגים: "המורגל בתפלה לאנשי חסידים ויראי לבב קודם תפלת השחר, ובכל ערבי שבתות בעלות המנחה".

לענין נוסחיה המרובים של תפלה זו כתב הריא"ז מרגליות ע"ה בהקדמתו ל"מאמר תפלת פתח אליהו" שעם פירושיו (ירושלים תשכ"ד, עמ' ו): ..מרוב עתים ושנים נשתנו בה הגירסאות והנוסחאות, ורבים הם למוצאיהם, ובכל הסידורים הנדפסים תפלה הזאת, אין אחת דומה לחבירתה. ולכן בחרתי נוסחת הרב בעל התניא שסדרה בסידורו, שידוע הוא שכל הסידורים ובפרט סידורי אשכנזים-חסידים נדפסו רובם ככולם בלי שום אחריות כלל, רק כל מדפיס הדפיס לפי רצונו ודעתו, אבל סידור בעל התניא נדפס באחריותו. ונודע דמשמיא היתה דאסכימו עליה מרנא ורבנא קדישא הרב המגיד הקדוש ממעזריטש זלה"ה, ויבחר בו ויפצר בו ואמר לו אין נבון וחכם כמוך שיוכל לסדר סידור תפלה שיהיה בו נוסח ספרד ואשכנז, הנסתרות והנגלות יחדיו. וידוע הוא שהרה"ק בעל התניא עמל וידע הרבה בנוסח הסידור שלו, וגמר ודייק על כל תיבה ואות הד"ק היטב היטב הד"ק. ואחריו בא נכדו הגה"ק בעל צ"צ נבג"מ ומלא עוד כמה דיוקים בהסידור, לכן נוסח הסידור בעל התניא מראשו עד סופו מדוייק ועולה על כולנה. עכ"ל.

אך בעל ה"פני משה" יסד את ביאורו על הנוסח שמצא באחד הסידורים, ולכן נאלצנו להדפיס בראש הספר את ה'פתח אליהו' בהתאם לאותו נוסח. את נוסח אדמו"ר הזקן ימצאו המעיינים בחלק ההוספות, ליד הפירוש המלוקט אשר בסידור 'לקוטי תורה'.

המחבר, מוה"ר חיים משה מטשאשניק

אין ידועים לנו שום פרטים ביוגרפיים אודות הרה"ח ר' חיים משה ליבערמאן (איש-חביב) מק"ק טשאשניק (בספרו "פני משה" חותם הוא בשם משה בלבד, אך בפירושו למדרש (דלהלן) מופיעה חתימתו בשני שמותיו - ראה התצלום מכתב-ידו בסוף הספר), אלא זאת בלבד שהיה הוא מחסידי כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק' נבג"מ, ושמא אף מחסידיו של כ"ק אדמו"ר האמצעי נבג"מ.

וגם מקום מושבו הי' מן הידועים שבישובי אנ"ש; בשנת תקנ"ו נמנה הרה"ח ר' יונתן מטשאסניק עם החותמים על תקנות לאזניא (אג"ק אדמוה"ז עמ' עט), וכ"ק אדמו"ר האמצעי נבג"מ בדורו פנה במכתבו אל "אהוביי אחיי ורעיי כללות אנ"ש דטשאשניק יצ"ו" (שם עמ' שטו). בין המסכימים על ספרו של הרה"ק מוהר"א מסטארושילנא "עבודת הלוי" נמצא גם "הרב הגדול החריף המפורסם ותיק וחסיד ובקי בנגלה ובנסתר יושב על מדין בשבת תחכמוני זה יותר מן חמישים שנה - הרב צבי הירש בהרש מוהר"א - אב"ד דק"ק צאשניק". בשנים מאוחרות יותר כיהן שם ברבנות הרה"ח ר' שלמה זלמן זיסל שיינעש - נין ונכד להרה"ח ר' אברהם שיינעש, חתנו (בזוו"ר) של כ"ק רבנו הזקן ('אהלי שם' עמ' 87. 'בית-רבי' ח"א עמ' 120. וראה שם שרבנותו זו באה לו אחרי שכיהן עשרים וחמש שנים ברבנות טשעריי, ליעפלא, דובראוונא, וועליז - ומכך ניכרת חשיבותה של הרבנות בעיר זו). התקרבותו של הרה"ח המפורסם ר' שמואל דובער מבאריסאוו לחסידות חב"ד היתה ע"י קבוצת האברכים החסידים דטשאשניק, ובראשם הרה"ח ר' מרדכי האָראָדאָקער ('התמים' חוברת ה עמ' קא). ועוד ידוע הוא הרה"ח ר' אבא מטשאשניק הנזכר רבות בשיחותיו של כ"ק אדמו"ר מוריי"צ נ"ע (וב'התמים' חוברת א עמ' פ). ב'בית רבי' רשומים הרה"ח ר' שלמה ור' אליעזר מצאסניק בין חסידי אדמו"ר הזקו המפורסמים.

עוד נודע לנו חיבור נוסף של רח"מ ליבערמאן, והם שני כרכים גדולים (635 דף) אשר במחלקת כתה"י שבבית הספרים הלאומי בירושלים ת"ו (מס' 4/806) והם אך חלק מחיבורו על המדרש רבה. מִכְּתביו אלו (שנכתבו לערך בין השנים תר"מ-תר"נ) עולה גדלותו של הרב המחבר ושליטתו המלאה בפרד"ס התורה והחסידות. העמקתו בדא"ח ניכרת היטב מהספר שלפנינו, שממנו נשקפת גם בקיאותו הרבה לא בספרים הנדפסים בלבד, אלא אף בכתבים - הן כתבי רבוה"ק והן כתבי גדולי דעה מקרב החסידים.

הספר "פני משה"

הספר "פני משה" נדפס רק פעם אחת ויחידה לפני למעלה ממאה שנה (ווארשא, תרמ"ב), ועתה שמחים אנו להגישו בצורה נאה ומשופרת יותר ובכמה הוספות חשובות. פוענחו ראשי-התיבות המרובים שהקשו על הקריאה הרצופה, ותוקנו שיבושי-הדפוס שעיוותו את המהדורה הראשונה (ואשר רק חלקם צויינו ב'לוח הטעות והתיקון' הגדול שבסוף אותה מהדורה).

לסופו של הפירוש (הנ"ל) למדרש-רבה נשתרבב דף שלא במקומו, והוא מעין ההקדמות שמחברים רבים נהגו להקדים לספרם. ועל שום כך מצאנו לנכון להדפיסו בראש ספרו הנוכחי, ומה עוד שמסתמך בו גם על דברי התיקוני-זוהר אשר ב'פתח אליהו' שלהם מוקדש חיבורו זה.

בסופו של הספר נוספה העתקה מאותו חלק שבסידור 'לקוטי תורה' (להרה"ח רי"ז ז"ק מהאמיל ע"ה) שבו מלוקטים הפירושים מדא"ח ל'פתח אליהו'.

***

ומגלגלין זכות ליומין זכאין, ועבודת הקודש אשר בעריכת הספר והדפסתו נעשתה כולה בחודש אלול, הוא החודש אשר בו לימוד תיקוני-הזוהר מסוגל לטהר את הגוף, לקדש את הנשמה ולקרב את הגאולה - כמובא לעיל מהקדמת הכסא-מלך המסיים למילתיה: "וכולנו כאחד נזכה שיקויים בנו נבואת הרשב"י זכאה דרא דהאי אתגליא ביה, ובסגולתו וקראתם דרור, ותחזינה עינינו בן דוד משיחנו, מלך ביופיו יבא ויגאלנו, בעוד והדר אלקינו, בשכר זאת אל חי חלקנו, ונחה עליו רוח ה' צורנו מגיננו, ויגלה כבוד מלכותך עלינו, ואז ישמח לבנו, ותגל נפשנו, בישועת מלכנו, אכ"יר".

יהושע מונדשיין

[צילום, וכיתוב:]

כתב ידו של המחבר "מה שקרני בחיזיון לילה שמעתי אז מפי אדמו"ר נבג"מ זי"ע..."