התופעה של ההזמנות הנדפסות – שרק בהן נעסוק עתה – החלה בערך לפני כמאה ושלושים שנה, אך ברוסיה התחילו בכך הרבה יותר מאוחר.

הגיעו לידינו שתי הזמנות לחתונה אחת: חתונת בנו של הגה"ח ר' שמריה מעדליא (אבד"ק ויטעבסק), עם בתו של הגה"ח ר' שמואל בעזפאלאוו (אבד"ק באברויסק), חתונה שנערכה בשנת תרפ"ז בעיר זלאבין (ששם נערכה – בשנת תקס"ז – "החתונה הגדולה" שבה נשא נכדו של הרה"ק ר' לוי יצחק מברדיצ'וב את נכדתו של אדמו"ר הזקן בעל ה'תניא').

סביר בהחלט שאין זו ה"הזמנה החב"דית" הראשונה, אבל יכולה היא לשקף בנאמנות את נוסח ההזמנה שרווח באותה תקופה, ומאז עד לשינוי שחל לפני כחמישים שנה.

שני מאפיינים בולטים בהזמנות אלו; [א] כל "צד" שלח הזמנה נפרדת: "צד" החתן עבור משפחת החתן וידידיהם, וכך גם "צד" הכלה (מהסיבה הפשוטה, שעקב ריחוק המקום בין ה"צדדים" וקשיי התיקשורת, תיאום הדפסת "הזמנה משותפת" היה קשה, מסורבל וכמעט בלתי אפשרי). [ב] פשטותן: הזמנות שהן הזמנה לחתונה "נטו", ותו לא מידי!

במהלך השנים נימחו שני המאפיינים הללו: [א] שני ה"צדדים" התמזגו והדפיסו הזמנה משותפת. [ב] ההזמנה התמציתית-תכליתית התפשטה לאורכה ולרוחבה, עד כי חלק ה"הזמנה" הפך לטפל בלבד לגבי עיקר ההזמנה, שהיתה למגילה של הצהרת עמדות, הפרחת סיסמאות ובמה להצגה ראוותנית של ההשקפות שבהן דוגל החתן או הוריו, או – לעתים מזומנות – התדמית שהם רוצים לשוות לעצמם בקרב הציבור.

למרבה האירוניה, תופעה זו של "הצהרות" גרמה לעתים להפקת הזמנות נפרדות מכל "צד", במקרים שהאחד לא הזדהה עם עמדותיו והצהרותיו של האחר (כפי שניווכח להלן).

לפנינו דוגמאות מהזמנות ישנות, שמכולן ניכרת העובדה שבמשך עשרות שנים לא חל שום שינוי עקרוני בנוסח הקצר והתכליתי של ההזמנה.

ההזמנות שבפרק זה נאספו באדיבותם של: הרה"ח רשד"ב לוין והרה"ח ר"י וילהלם (מספריית אגודת חסידי חב"ד בברוקלין), הרה"ח רח"ש ברוק והרה"ח ר"מ קסטל.

ראויה לציון הדפסת המשפט "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה" בהזמנתו של הרה"ח רח"ש ברוק (לחתונת בנו בשנת תש"ג), הוא המשפט שטבע אדמו"ר הריי"צ ואשר באותה תקופה מופיע גם בחלק ממכתביו, וכן במכתבי חתנו אדמו"ר זי"ע ומכתבי שאר מוסדות חב"ד.