בגל' 174 של 'שיחת הגאולה', במדור "נפלאות עכשיו" [עכשיו?!], מובא סיפור שסיפר "רבה הראשי של מדינת מולדוביה", בכינוס שנערך ב"סינרמה" בת"א בחודש מרחשון תשנ"ח; וזה תורף הסיפור:

היו שני אחים, האחד חסיד חב"ד והשני מתנגד ("אינו מאמין"), ולמתנגד אין ילדים. לימים נעתר המתנגד להפצרותיו הבלתי פוסקות של אחיו ונכנס להיוושע ב"יחידות" אצל הרבי.

"בשעת ה'יחידות' שאלו לפתע הרבי מה"מ שיל"ו: אלו וילונות יש לך בחדר השינה? תמה האיש על השאלה, אך ענה: מנייר! [?!]. אם כן, מה שעליך לעשות הוא להחליף וילונות אלה לווילונות של משי! ואז מה יהיה? שאל האיש, "יהיה לך בן לשנה הבאה! השיב הרבי מה"מ שיל"ו".

ה"אינו מאמין" לא העלה כלל על דעתו לקיים את ההצעה המוזרה, ורק אחרי לחציו החוזרים ונשנים של אחיו "לבצע את הוראת הרבי משיח צדקנו", "החליט בכל אופן לבצע את הוראת הרבי מה"מ והחליף את הווילונות לווילונות של משי. והנה, לתקופת השנה, אכן זכה ב"ה, לבן זכר".

שוב נכנס אל הרבי, הודה לו על עצתו, ואף הרהיב עוז בנפשו לשאול: "האם זו רפואה או קבלה"?...

"השיב לו הרבי מה"מ שיל"ו בחיוך: עצה זו כתובה במפורש בסידור"... ואף הסביר לו, כי בזמירות לסעודה שלישית [כך מספר הרב הראשי הנ"ל. אבל בסידורים שלנו הוא בזמר לסעודת שבת שחרית...] אנו אומרים: "ואלין מיליא יהון לרקיעייא, ותמן מאן שריא, הלא ההוא שימשא". והרבי אף פירש לו את המלים הללו שלא כפשוטן: "ואילין מיליא" (מלשון משי), "יהון לרקיעיא" (מסך, וילון), "ותמן מאן שריא" (ומי הוא הנמצא שם)? "הלא ההוא שימשא" (שמש באידיש "זון", וכך גם בן הוא "זון"), "ומכאן, שכאשר הווילונות הם ממשי, יש בן"...

מהו המקור לסיפור מופלא זה אשר לא נודע בקהל עד עצם היום הזה?

מקורו טהור בשיחת כ"ק אדמו"ר זי"ע בש"פ בלק תשט"ז, ושם נאמר: פעם בא יהודי אל בעל ה'שארית ישראל" מווילעדניק [תלמידו של הרה"ק ר' מרדכי מטשרנוביל], וביקש ממנו ברכה להיוושע בבנים. ציוה עליו הווילעדניקער לפרוש בדי משי בחדר המיטות ואז יהיה לו בן. שאלו התלמידים את הווילעדניקער, מנלן שבגד משי הוא סגולה לבנים? השיב הווילעדניקער שזה "אסדר לסעודתא" מפורש: ואלין מיליא (=משי זה) יהון לרקיעייא (=כשיפרשו אותו), ותמן מאן שריא (=מי נמצא שם), הלא ההוא שימשא (=זון – בן). ולא הפירוש הוא הקונץ, אלא זה שאחר-כך אכן נולד לו בן! (ע"כ משיחתו של רבינו).

נמצא שעיקרו של הסיפור נכון הוא (כמובן ללא כל ה"קישוטים" שטוו סביבו בודי הבדיות, אודות שני האחים), אלא מאי, שהמעשה שהיה לא היה עם כ"ק אדמו"ר זי"ע, אלא עם הרבי מווילעדניק, לפני כמאה וחמישים שנה!