מאמרים

"לקוטי תורה" לשלוש פרשיות

כפר חב״ד

הסיפור המלא של הסערה סביב פרשת עריכת והדפסת ה"לקוטי–תורה לג' פרשיות", והסיבה לאי התפשטותו של הספר.
הסיפור המלא של פרשת ההדפסה. חלקו מכי"ק מוהריי"צ.

פרשת הדפסת ה'לקוטי תורה' לספר בראשית

 

            הכל יודעים כי מאמרי אדמו"ר הזקן על התורה נדפסו ב"תורה אור" וב"לקוטי תורה": מאמרי בראשית ושמות  ב"תורה אור" ומאמרי ויקרא-דברים  ב"לקוטי תורה".

            ברם, לפני כמאה-ועשרים שנה נדפס גם "לקוטי תורה" למאמרי ספר בראשית  לשלוש הפרשיות הראשונות בלבד. ניתן היה לשער שהיה זה ראשיתו של נסיון להדפיס, בתבנית דומה, גם מאמרים נוספים לס' בראשית ולכל התורה כולה, אבל להלן ניווכח שתוכנית ההדפסה באותה שעה היתה לשלוש פרשיות אלו בלבד.

            לעריכת ספר זה, הדפסתו והסיבה לאי-התפשטותו גם בקרב אנ"ש  מוקדש מאמרנו זה.

*

            בשנת תרמ"ד  כנראה בקיץ שלאותה שנה  נדפס בווילנא ה"ספר לקוטי תורה מספר בראשית", שיסודו "לקוטי אמרים על ג' פרשיות התורה [בראשית-לך], נאמרו מפי אדמו"ר.. מוהר"ר שניאור זלמן נבג"מ", והחידוש הגדול שבאותה מהדורה: "ועתה ניתוספו הרבה ביאורים ודרושים והגהות אמיתי', ונתקנו בפנים ע"י נכדו אדמו"ר.. מוהר"ר שמואל נבג"מ, בן אדמו"ר.. מוה' מנחם מענדל נבג"מ זי"ע מליובאוויטש".

            כלומר, מאמרי אדמו"ר הזקן, בתוספת "ביאורים, דרושים והגהות" מאת אדמו"ר מוהר"ש בן אדמו"ר ה'צמח צדק', שהוא גם זה ששילב את ההוספות במקומן (כלשון השער: "ונתקנו בפנים").

            הסתלקותו של אדמו"ר מוהר"ש היתה בתחילת שנת תרמ"ג, והספר "הובא לבית-הדפוס ע"י בניו הרבנים יחיו". צעיר האחים, ר' מנחם מענדל, היה באותה שעה כבן שש-עשרה שנה, וסביר שלא היה מעורב במלאכת ההבאה לדפוס. אולם, כפי שנראה בהמשך, גם שני אחיו  הרז"א והרש"ב  לא היו מעורים במלאכה זו לכל פרטיה.

            מיהו, אם-כן, עורך המהדורה?

            זאת למדנו, לראשונה, ממאמרו של הרב שלום דובער לוין שי', שנתפרסם בשנת תשל"ט בקובץ 'יגדיל תורה' (נ.י. גל' כו עמ' נב ואילך), שבו נתגלו רישומים בגוף כתי"ק של אדמו"ר מוהר"ש, והם הוראות למעתיק איזה דרושים והגהות עליו להעתיק מכתבי הצ"צ. ואנו מוצאים התאמה כמעט מליאה בין הרשימות הללו לבין הספר שנדפס בסופו של דבר.

            מרשימה זו כשלעצמה אין לדעת  כמ"ש ביגדי"ת שם  האם היא נערכה לשם הבאת המאמרים לדפוס, או שמא רק כדי להשליט סדר בכתבים (וכפי שנהגו הצ"צ, מוהר"ש ומוהרש"ב, שהורו למעתיקים באיזה סדר להעתיק את המאמרים, גם שלא על-מנת להדפיסם). אבל להלן נראה, שאכן היה ברצונו של אדמו"ר מוהר"ש להדפיס את המאמרים הללו.

            סברה נאה ומתקבלת נאמרה בענין זה, שמגמתו של אדמו"ר מוהר"ש בעריכת הספר היתה, לתת ל"תורה אור" את צביונו של ה"לקוטי תורה"; שהרי לא הרי ה"תורה אור" שהגהותיו וביאוריו של הצ"צ מועטים הם, כהרי ה"לקוטי תורה" שניתוספו בו הגהות, ביאורים ואף דרושים שלמים מאת הצ"צ (ראה באריכות במאמרו של הרב קעלער שבהע' 3).

            שינוי התבנית בא לידי ביטוי גם בשינוי השם: לא "תורה-אור לג' פרשיות", אלא "לקוטי-תורה לג' פרשיות" (וכפי שנראה בהמשך, שם הספר נקבע גם הוא על-ידי אדמו"ר מוהר"ש).

            ועוד נאמר (במאמר שבהע' 3), שבמקום שסיים זה פתח זה, ואדמו"ר הרש"ב הגיה באריכות את המאמר ד"ה "פתח אליהו" שבפרשה הרביעית ב"תורה אור" (פ' וירא), ומוכח מתוכו שהוא נכתב כהמשך ל"לקוטי-תורה לג' פרשיות".

*

            רובם של דרושי אדמו"ר הזקן שב"לקוטי תורה" זה, נדפסו כבר  בלי ההגהות  בס' "תורה אור", ובין הבודדים שלא נדפסו שם, הוא הדרוש "להבין ענין הנפש אלקית" שנדפס כאן כ"הקדמה".

            אודות מאמר זה כותב רבינו זי"ע "שהוא דרוש אדה"ז שכתבו הצ"צ, ע"פ ציווי אדה"ז, בתוספות הערות משלו" ('קיצורים והערות לס' לקו"א', עמ' קנג. וכעין זה בהערות לס' 'דרך חיים'); ובמקום אחר, שהוא "דרוש רבינו הזקן  הנחת אדמו"ר הצ"צ עם הגהותיו, והגהות אדמו"ר מהר"ש שנכתבו בשנת תרמ"ב"1 ('ספר התולדות  אדמו"ר מהר"ש', ברוקלין תש"ז, עמ' 23).

            ביתר פירוט כתב רבינו את פרשת הדברים ברשימות ה'יומן' שלו, כפי ששמעם מאדמו"ר הריי"צ בחורף תרצ"ג ('רשימות' חוברת קיח), ואת תמצית הענין הדפיס בלוח 'היום יום' (כ"ט ניסן), בזה הלשון:

            "הקדמת ה'לקוטי תורה' על ג' פרשיות "להבין ענין נפש האלקית כו'" הוא מאמר שאמרו רבינו הזקן לפני הצ"צ, וחזרו הצ"צ לפניו, ויאמר רבינו הזקן: נו, הטעמה? ויכתוב הצ"צ הנחה עם הגהות במוקף. רבינו [הזקן] הגיה את ההנחה, ויצווהו להכניס את ההגהות בפנים המאמר. על-פי הצעת אאמו"ר [מוהרש"ב] בחרו במאמר זה בתור הקדמה ל'לקוטי תורה' [הנ"ל]".2

*

            מי שאינו בקי ב"ניתוח" מאמרי חסידות,3 וינסה לזהות את בעל ההגהות שב"לקוטי תורה" לפי סימנים חיצוניים, ימצא עצמו נבוך: במקום אחד (דף כט, א) נאמר "מש"כ אאזמו"ר נ"ע" [ב'תורה אור'] וכן "כמ"ש בת"א [=ב'תורה אור'] ס"פ תרומה בכי"ק אזמו"ר נ"ע", כלומר, שהדברים נכתבו על-ידי נכדו של אדמו"ר הזקן,4 היינו אדמו"ר הצ"צ; במקום אחר (דף א, ד) מובא "מ"ש רבינו נ"ע.. כי"ק אאזמו"ר נ"ע שלא נדפס", שהדברים מרמזים אל אדמו"ר האמצעי, ולפי זה הכותב  נכדו  הוא אדמו"ר מוהר"ש, וגם מהמפורש באחת ההגהות שהיא נכתבה בשנת תרמ"ב (ראה הע' 1) מוכח שהיא למוהר"ש; אבל להלן (בדף פה, ג) מובא "דודי הרי"ל", הוא מהרי"ל מיאנוביטש דודו של ה'צמח צדק'!

            ואכן, בדיקת מקורותיהם של ההגהות מוכיחה מעל לכל ספק, שיש בהן הגהות שנכתבו על-ידי הצ"צ והן מצויות בגוף כתי"ק, ויש הגהות שנכתבו על-ידי מוהר"ש, וגם הן מצויות בגוף כתי"ק  וכמפורט במאמרו הנ"ל של הרב לוין.

            מיון נוסף של ההגהות מגלה  מה שלא נאמר במפורש בספר עצמו  שאלו שנדפסו בין סוגרים מרובעים הן מאדמו"ר הצ"צ, ואלו שנדפסו בין סוגריים עגולים  מאדמו"ר מוהר"ש.

            עובדה זו היתה גלויה וידועה משכבר הימים, וכפי שכתב בס' "בית רבי" (ח"א דף פז, א): "גם נמצא בו הגהות בשני חצאי עיגול מאדמו"ר מוהר"ש נ"ע". וביתר פירוט להלן (ח"ג דף טז, א): "מעט מהגהותיו [של מוהר"ש] נדפס בס' הלקו"ת על ג' סדרות, שהוא ס' התורה-אור עם הגהות אביו רבינו [הצ"צ] נ"ע, נמצא שם גם הגהות שלו מסומנים בשני חצאי עיגול". ועוד שם (דף כח, א): "וזה לא כביר הדפיסו בני אדמו"ר מוהר"ש נ"ע על ג' סדרות ראשונות כולל פנים התו"א והגהותיו הרבות [של הצ"צ], וגם דרושים נוספים. ויש בו ג"כ הגהות מבנו אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, מסומנים בשני חצאי עיגול".5

            ניתי ספר ונחזה, נרד למנין ההגהות של אדמו"ר מוהר"ש, ונמצא כי הן מיעוט שבמיעוט לעומת תוספותיו של אדמו"ר ה'צמח צדק'. מדוע, אם-כן, נפקד שמו של הצ"צ משער הספר ואינו נמנה עם אדמו"ר הזקן ואדמו"ר מוהר"ש, ורק הם נקבו בשמותם כמחברי הספר?

*

            אכן, תופעה משונה זו עוררה סערה בעולם החב"די, והאדמו"ר ר' שלמה זלמן מקאפוסט (נכד אדמו"ר הצ"צ, שהיה גדול בשנים מאדמו"ר מהר"ש בן הצ"צ) יצא מיד במחאה גלויה, ופרסם את המכתב הבא:

            ב"ה, ד' אלול תרמ"ד.

            בה'תורה אור' דעל ג' סדרות נדפסו רק כל הכתבים וההגהות וביאורים של כ"ק אאזמו"ר [ה'צמח צדק'] נ"ע, בלי שום תוספת כלל. כל חידושי הר"ש ע"ה לא יהיו גם ד' דפים. ושם כ"ק אאזמו"ר לא הזכיר עליהם כלל, רק שם מהר"ש ע"ה. וזה מעשה.. אשר לא נשמע עדיין בעולם (עיין כתובות דף כ"ה ע"ב, יבמות דף צ"ו ע"ב, מנחות דף צ"ג ע"ב).

            כל הכתבים ישנם אצל אנ"ש שי', ואצלנו בוודאי יש כל הכתבים, ועוד יותר ממה שנדפסו. והראיתים לכל, גם לחסידי ליבאוויץ, למען ידעו, ולפרסם הדבר בעבור כבוד אדמו"ר [הצ"צ] נ"ע.

            ע"כ לשון המכתב.

            עתה מתחזקת עוד יותר התמיהה שבהעלמת שמו של ה'צמח צדק', בה בשעה שהיה ידוע לכל כי הכתבים הללו אכן נכתבו על-ידו.

*

            לפני שנשיב על קושיה זו, נשוב להגהותיו של אדמו"ר מהר"ש, ונתוודע לסערה נוספת שהתחוללה סביב אחת מהן.

            גם האדמו"ר מקאפוסט מודה, שלא כל ההגהות הן מאדמו"ר הצ"צ (אף כי השערתו שהגהותיו של מהר"ש מסתכמות בכארבעה דפים בלבד  היא הגזמה קיצונית כלפי מטה), וכנגד אחת מהגהותיו של אדמו"ר מהר"ש יצא הרבי מקאפוסט ביד חזקה.

            הוויכוח הוא בעניינים שהם כבשונו של עולם הקבלה, במדריגות ה"קו", ה"רשימו" וה"צמצום", והאם נגע ה"צמצום" ב"רשימו" אם לאו. הביאורים שנאמרו במחלוקת זו לא יכירם כאן מקומם, והרוצה להעמיק בסוגיה זו, יעיין בליקוט הרחב שבס' "המלך במסיבו" (ב, עמ' רסז-רצג).

            יצויין עוד, כי חידושו זה של אדמו"ר מהר"ש מופיע גם בכתביו מהתקופה שקדמה לכתיבת ההגהות, וגם בנו  אדמו"ר הרש"ב  האריך בביאור חידוש זה בשנת תרמ"ג, לפני הדפסת ההגהה ופרוץ הפולמוס.

            לטענתו של האדמו"ר מקאפוסט, אפילו על קבלתו של מהר"י סרוג בענין ה"רשימו" וה"מלבוש"  שלדבריו קיבל זאת מהאריז"ל עצמו  יצאו עוררין, עד ש"במעזריטש קיימו את קבלתו", אבל את החידוש הגדול שבהגהה הנ"ל "אין בדור שלנו מי שיקיימנה".

            אחד מגדולי חסידי הצ"צ  ואחר-כך מחסידי מוהר"ש  הרה"ח ר' דן תומרקין מרוגצ'וב, ניהל חליפת מכתבים עם הרבי מקאפוסט, בנסיון לתרץ את כל השגותיו, אבל נראה שהם לא עמדו בדרגה שווה בהשכלת הדא"ח; החסיד המשכיל, המשפיע ר' שמואל גרונם ע"ה התבטא, שבוויכוח זה התלבש הר"ר דן בבגדים גדולים מהמידה שלו ("רשימת דברים", ב, עמ' רכח).

            בכל זאת כתב אליו הרבי מקאפוסט בהערכה רבה, וכשהר"ר דן התנצל וכתב "לא חידשתי בזה מאומה ונא לא להאשימני בזה", השיב לו האדמו"ר מקאפוסט: "איני מאשים ח"ו את מעלתו, מי יתן ויהיו בעלי-בתים כמוהו לאלפים ולרבבות"! ובמכתב אחר כתב לו: "ידוע לו אהבתי הנאמנה אליו בלי שום פנייה קלה, רק יען אשר הוא מהשרידים אשר ה' קורא".

            במהלך אותה התכתבות ניסה הר"ר דן ללמד זכות על העלמת שם הצ"צ משער הספר, וכתב את אשר שמע מאחרים, שההגהות נוספו אל הדרושים על-ידי מוהר"ש, אבל לא שהוא בעל ההגהות, והרי הכל יודעים שהן של אדמו"ר הצ"צ. וכדברי הגמרא (במס' יבמות דף צו, ב): וכי על כל דבר שאמר יהושע היה אומר להם "כך אמר לי משה"?! אלא, יהושע יושב ודורש סתם, והכל יודעין שתורתו של משה היא!

            אף כי קשה לדחוק ולפרש כך את האמור בשער הראשי של הספר "וניתוספו הרבה ביאורים ודרושים והגהות אמיתיות ע"י.. מוהר"ר שמואל נבג"מ", אבל חיזוק-מה לפרשנות זו ניתן למצוא בשער השני, שבו נאמר: "וניתוספו.. ונתקנו בפנים ע"י נכדו.. מוהר"ר שמואל נבג"מ".

            משמועות והשערות, נפנה עתה אל דברים שנאמרו ברמיזה ובפירוש.

*

            כשערך רבינו זי"ע את "שלשלת קבלת תורת החסידות"  הנדפסת בסוף קונטרס "תורת החסידות"  רשם בה, בין ספרי אדמו"ר ה'צמח צדק', את ה"לקו"ת מספר בראשית  ג' פרשיות  עם הערות מבנו אדמו"ר מהר"ש"; סתם ולא פירש מדוע מתייחס ספר זה, בעיקרו, לאדמו"ר הצ"צ.

            אבל במקום אחר פירש יותר; ב'הוספה' לשו"ת "צמח צדק" (חלק או"ח, ברוקלין תש"ה) ערך הרבי את תולדות הצ"צ ו"רשימת ספריו ומאמריו", וציין שם שדרושי הצ"צ נדפסו בתוך ה"לקוטי תורה מספר בראשית.. על ג' פרשיות התורה" שבו "ניתוספו הרבה ביאורים.. ע"י אדמו"ר.. שמואל נבג"מ", אלא ש"על-פי סיבה, נדפסו בספר זה ביאורים מהצמח צדק, עם הגהות [בלבד] מבנו אדמו"ר מהר"ש נ"ע".

            וכעין זה כתב הרבי ב"ספר התולדות  אדמו"ר מהר"ש" (ברוקלין תש"ז, עמ' 23): "על-פי סיבה, כמבואר בארוכה במקום אחר, לא נדפסו בס' זה אלא הגהות מאדמו"ר מהר"ש, והדרושים והביאורים הם מרבינו הזקן ואדמו"ר ה'צמח צדק'".

            מהי אותה "סיבה" מסתורית החוזרת ונשנית בדברי רבינו?

            רק כעבור כחצי יובל שנים חשף הרבי טפח; בתחילת שנת תש"ל החלה הדפסת המחזור השני של ספרי "אור התורה" לאדמו"ר הצ"צ על ס' בראשית (המחזור הראשון נדפס בשנת תרע"ג), ובסידרה זו שולבו כל המאמרים, הביאורים וההגהות שנדפסו קודם לכן ב'לקוטי תורה לג' פרשיות'.6

            את פשר הדבר ביאר הרבי בהערה למאמר הראשון שנעתק לשם מ'לקוטי תורה' זה ("אור התורה" בראשית, ג, עמ' 940), וזה לשונו:

            "המאמר נדפס ב'לקוטי תורה' לג' פרשיות, במקום מאמר על-זה מאדמו"ר מהר"ש, על-ידי תחבולות פ[לוני] כו', וכידוע סיפור אדמו"ר (מוהריי"צ) זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע".

            כלומר, ב"לקוטי-תורה לג' פרשיות" היו אמורים להיות נדפסים מאמריו של אדמו"ר מוהר"ש  וכפי האמור בשערי הספר  אלא שבתחבולות נעשה שינוי, ובמקומם נדפסו מאמרי ה'צמח צדק'!

            באותם ימים ממש  בכ"ה תשרי תש"ל  בא הרבי אל גיסו הרש"ג ע"ה לנחמו באבלו ל"ע  ובין הדברים סיפר את פרשת הדפסת ה"לקוטי-תורה לג' פרשיות", כפי ששמעו מפיו של אדמו"ר מוהריי"צ (ראה: "תורת-מנחם  מנחם ציון", עמ' 373):

            אחרי הסתלקותו של אדמו"ר מהר"ש, שלחו מליובאוויטש לווילנא להדפיס את ה"לקוטי-תורה לג' פרשיות" ובו "ביאורים ודרושים והגהות" מאדמו"ר מהר"ש, וכשנודע הדבר לחסידי קאפוסט, התחכמו בתחבולות, ועלה בידם להשמיט את הביאורים והדרושים של אדמו"ר מהר"ש (לבד מההגהות), כך שהמאמרים שנדפסו שם הם מהצ"צ, עם הגהות מאדמו"ר מהר"ש.

            כשסיפר זאת אדמו"ר מוהריי"צ, אמר, שהשלוחים היו בטלנים ולא ראו מה שהדפיסו.7

            רק כשחזרו לליובאוויטש נוכחו לדעת, שהמאמרים שנדפסו הם מאמריו של ה'צמח צדק'! וחסידי קאפוסט עשו רעש גדול: היתכן?! חסידי ליובאוויטש הדפיסו את מאמרי הצ"צ על-שמו של אדמו"ר מהר"ש!...

            זו גם סיבת הדבר שהספר לא התפשט בין החסידים.

            עד כאן מהדברים שסיפר רבינו לגיסו הרש"ג.

            בפרק הבא נביא בעז"ה פרטים נוספים, מרשימותיהם של אדמו"ר הריי"צ ואדמו"ר זי"ע.

                       

1. ביגדי"ת שם, שהגהותיו של מוהר"ש נכתבו בתרל"ח. ברם, באשר להגהות שב'הקדמה', מפורש בהן: "שהרי זה ה"א [ה' אלפים] ותרמ"ב לב"ע". וראה במאמר שבהע' 3, שכמה מהדרושים שבספר זה, נתבארו באריכות במאמריו של אדמו"ר מוהר"ש מהשנים תרל"ו-תרל"ט.

2. מאמר זה מופיע גם בתחילת הרשימה הנ"ל שערך אדמו"ר המהר"ש. עוד אודות הדרוש "להבין ענין נה"א" ואמירתו ע"י אדמו"ר הצ"צ, ראה בס' "אור התורה  מארז"ל ועניינים", עמ' שסח.

3. מלאכת מחשבת של "ניתוח" המאמרים וההגהות שב"לקוטי-תורה לג' פרשיות", נעשתה ע"י הרה"ח ר' יוסף יצחק קעלער שי', בקובץ הע' אהל"ת (גל' פ), עמ' 53 ואילך.

4. אף ששני המשפטים הללו אכן נכתבו ע"י הצ"צ, אבל הוכחה זו כשלעצמה אין בה ממש, וכפי שהראה הרב לוין שם (עמ' קכה הע' 77), שבגוף כתי"ק הצ"צ נכתב 'אדמ"ו נ"ע', והמעתיקים או המביאים לדפוס הם אלו ששינו לכתוב "אאזמו"ר נ"ע' (ראה כאן בצילום גוף כתי"ק הצ"צ).

5. מקצת ההגהות שסוגריים עגולים, מוקפות גם בסוגריים מרובעים, ואלו הם משפטים שהצ"צ עצמו נתנם בתוך סוגריים עגולים, חלקם משום שהם הוספותיו של אדמו"ר האמצעי ב'הנחה' שהניח ממאמריו של אדמו"ר הזקן (ראה במאמר שבהע' 3).

6. כך הוחזרה האבידה לבעליה, לאדמו"ר ה'צמח צדק'. דא עקא, בה בשעה נגזלו מאדמו"ר מוהר"ש הגהותיו שלו, שבהדפסתן ב"אור התורה" מתייחסות הן אל הצ"צ!

7. בשיחת שבת פ' נח תשמ"ט (ס' ההתוועדויות, א, עמ' 310) מופיע, באותו ענין, הקטע דלהלן, המוגדר שם כ"אינו ברור": כ"ק מו"ח אדמו"ר [הריי"צ] היה מלגלג על מי שחיפש סימנים כו' בנוגע לשליחות שהוטלה עליו  כפי שסיפר אודות השליחות בנוגע להדפסת מאמרי הצ"צ עם הגהות והערות-הארות של אדמו"ר מהר"ש (לקו"ת לג"פ), שמצד מניעות ועיכובים של המנגדים כו' נשמטו ההגהות (חלקם עכ"פ, שהרי יש הגהות שנדפסו, כדמוכח מהכתי"ק), והשלוחים מצדם לא התמסרו לדבר כדבעי, בהסתמכם על "סימנים" כו'.

 

 

[ב]

 

            בפרק הקודם הבאנו את דברי אדמו"ר זי"ע, שכתב בכמה מקומות כי "מפני סיבה" מסויימת וב"תחבולותיו של פלוני", נדפסו ב"לקוטי תורה לג' פרשיות" מאמריו של אדמו"ר ה'צמח צדק', במקום מאמרים של אדמו"ר מוהר"ש.

            בדברים שבעל-פה הוסיף רבינו  והבאנום שם  שזה היה מעשה ידיהם של חסידי קאפוסט, שרצו להקניט את חסידי ליובאוויטש.

            את הסיפור הזה לפרטיו שמע הרבי מחותנו אדמו"ר הריי"צ  בחורף תרצ"ג  ורשמם ב'יומן', ומשם נעתק ונתפרסם בסידרת ה'רשימות' (חוברת קיח).

            על-פי דבריו אלו של מוהריי"צ, המאמרים שנדפסו ב"לקוטי תורה" זה, הם המאמרים שבכרך כתביו של אדמו"ר הצ"צ המכונה "בראשית ב'", שבו נכתבו דרושי אדמו"ר הזקן שב"תורה אור" עם הגהותיו של הצ"צ.1

            אבל לא זו היתה תוכנית ההדפסה המקורית; אדמו"ר מוהר"ש עצמו חפץ שידפיסו את מאמריו שלו שבהם נתבארו  בשנים תרל"ח-תרמ"א  הדרושים של שלוש הפרשיות בראשית-לך, והוא גם זה שהעניק לספר את שמו "לקוטי תורה של ג' פרשיות".2

            הנוסעים [לווילנא] להדפסת הספר היו הרה"ח ר' משולם רייך3 (חתנו של הרה"ק ר' ברוך שלום בן הצ"צ) והרה"ח ר' רפאל מרדכי שניאורסאהן4 (נכדו של הרה"ק ר' חיים אברהם בן אדמו"ר הזקן, וחתנו של הרה"ק ר' הלל מפאריטש).

            כשנודע בקאפוסט שחסידי ליובאוויטש עומדים להדפיס את ספרו של מוהר"ש, באו בתחבולות, ושלחו למקום הדפוס אחד משלהם שבא במסווה של עזרה וסיוע למלאכת ההדפסה. אותו אברך החליף את דרושי המהר"ש בדרושיו של הצ"צ לאותן פרשיות (וכן נגנבו באותה עת, בליובאוויטש, הכתבים המקוריים של אותם דרושים בעצם כתיבת ידו של מוהר"ש, ולא נותרו אלא מהדורות קודמות של הדרושים הללו).

            ואחרי כל זה באו מכיוון קאפוסט הטרוניה והרעש, על שהדפיסו את כתבי אדמו"ר הצ"צ על-שמו של אדמו"ר מוהר"ש!

*

            עתה נקרא את סיפור המעשה כפי שנרשם על-ידי אדמו"ר הריי"צ עצמו, ברשימה אשר לא נתפרסמה עד כה.

הרשימה היא טיוטת מכתב הכתובה ­  בעיפרון  בעצם כתיבת ידו, בערך מהשנים תש"ה-תש"ו, התקופה שבה נדפסו  על-ידי "אוצר החסידים" בברוקלין  רבים ממאמריו של אדמו"ר מוהר"ש.

            המכתב נכתב לאדם שהרבי פונה אליו  שלא כדרכו  בלשון נוכח, ויתכן שהוא מישהו הקרוב אליו ממשפחתו. גם מסגנון הכינויים לסבו מוהר"ש וסבתו הרבנית רבקה ניתן, לכאורה, להגיע למסקנה דומה.

 

איך פארנעם זעך איצטער א געוויסע צייט אין דער וואך ארבעט צוגרייטין דעם זיידין מוהר"ש נ"ע כתבים צו לאזן דרוקין.

דעם אלטין רבי'נס דעם מיטעלען רבי'נס און דעם רבי'נס 'צמח צדק'ס כתבים זיינען גידרוקט, נאהר מאיין פאטערס כתבים זיינען זייער וויניג גידרוקט, און דעם זיידן'ס מוהר"ש כתבים זיינען גאר ניט גידרוקט, אחוץ איין קליינער ספר וואס מ'האט גידרוקט דעם ערשטין יאהר נאך דער זיידנ'ס הסתלקות.

מיין פאטער איז גיוועהן ניט גיזונד, דער פעטער רז"א5 האט זעך וועגין דעם דרוקין ניט אינטערעסירט, די באבע רבצין6 איז גיוועהן זייער צובראכין און האט איבער גיגעבין דער גאנצין פון דעם דרוקן דעם ספר צו ר' שילם רייך.3 ער איז גיפארין אין ווילנא  אויף דעם באבע רבצין'ס רעכענונג, אלע זיינע הוצאות פלאס 20 רוביל א וואך שכירות.

דער רעכענונג איז גיוועהן אז דרוקין דעם ספר בעדארף דויערין 1 חדש, האט ר' שילם פארצייגן מיט פערשידענע סיבות איבער דריי חדשים. נאהר דאס איז דאך מעהר ניט ווי א געלד פראגע, ערגער איז וואס ער האט פארשפארט די געלד וואס מי האט גידארפט געבין די שפעצעליסטין וואס גיבן אכטונג אז עס זאהל זיין ריכטעגגיט(?) גידרוקט און האט אליין  ניט פרעגגדיק בא דער באבען  ניט גינועמן קיין מענטשין טראכטענדיג אז ער אליין וועט אויף דעם אכטונג גיגעבין[!].

איז אחוץ דעם וואס ער אליין האט ניט אכטונג גיגעבין אויף די שיינקייט ווי דער ספר ווערט גידרוקט  וואס דאס איז אין דרוקעריי איינע פון די גרעסטע שפעצעאל פאסט(?)  האט ער  ר' שילם  אין גאנצין ניט אכטונג גיגעבין ווי דער ספר דרוקט זעך.

אין דעם ערסטן יאהר נאך דעם הסתלקות, האט דער קאפוסטער7 פאנאנדער גישיקט בריף  איין בריף זיין אייגענע האנדשריפט וואס ער האט גישריבין צו דעם אלעם בעוואווסטען חסיד ר' שמואל בער באריסאווער  איינער פון די גרעסטע עלסטע דעם זיידענס חסידים8  איז בא מיר  אז די חסידים וואס ויהלין פארשטיין א ווארט חסידות, זאהלן קומען אין קאפוסט. און האט זעך  אין זיינע בריף  זייער שארף אויסגירעדט קעגין דעם זיידינס אויפן חסידות זאגין און שרייבן, אז עס איז נאהר פאר בעלי בתים און קרעמער, איצטער קאהן מען הערין א ריכטיקין חסידות'ן ענין.

יענע יאהרן זיינען א געוויסע העפאכע וואס זי קאהן זיין זייער אינטערעסאנט פאר געוויסע איינציילטע פערזאנען, אבער ניט מען קעהן און ניט מעהן טאהר אזעלכע אינטימע זאכן פארעפענטליכן. נאהר דאס וואס אלע האבן דאהן גיוואוסט, אז קאפוסט האט גיטאהן אלעס מעגליכע רודפ'ן ליובאוויטש, און די חסידי קאפוסט האבן צוקושט די מיילער.

חסידי ליובאוויטש זיינען גיוועהן זייער נידערשלאגין פון דעם זיידנס הסתלקות; דער פעטער רז"א האט זעך גלייך גינומען צו מסחר, דער טאטע פלעגט יעדן שבת  וועהן ער איז גיוועהן גיזונד  גיזאגט חסידות, אבער קיין מענטשין האט ער ניט אנגינועמען. און מעהרער צייט איז ער גוועהן ניט גיזונד און זייער צובראכין. אין גאנצין איז [ער] אלט גיוועהן 22 יאהר.

די קאפוסטער חסידים האט זייער פאר דראסין וואס מען דרוקט דעם זיידנס א ספר חסידות, האבן די דווינסקער קאפוסטער חסידים צוזאמען גירעדט מיט די ווילנער קאפוסטער חסידים, אז מען זאהל זעהן מאכין צרות  גרייזען איבע[ר]היפונגען און צומישונגען  אין דעם ספר. די ווילנער קאפוסטער חסידים האבן דע...פסט דעם פלאן, און דער ספר איז פול מיט גרייזין, אין ערטער פעלט גאנצע בלעטער.

דעם ספר וואס איך האב איצט אויסגקליבין אויף דרוקין בעדארף קאסטין 1000 דאלער. און דעם ספר דרוקין לייג איך דיר פאר אז מיר ביידע זאהלן איהם דרוקן אויף אונזער קאסט. ביטע ענטפערן דיין מיינונג.

 

 

            אני מתעסק עתה זמן מסויים במשך השבוע, בהכנת כתביו של הסבא מוהר"ש נ"ע לדפוס.

            הכתבים של אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר ה'צמח צדק'  נדפסו, רק כתביו של אבי [מוהרש"ב] נדפסו מעט מזעיר, וכתבי הסבא מוהר"ש לא נדפסו כלל, לבד מספר אחד קטן שהדפיסו בשנה הראשונה להסתלקות הסבא.

            אותם ימים לא היה אבי בקו הבריאות, הדוד רז"א5 לא התעניין בהדפסה, סבתא הרבנית6 היתה שבורה מאוד ונתנה את כל ענין ההדפסה בידיו של ר' שילם רייך.3 הוא נסע לווילנא  על חשבונה של סבתא הרבנית, ששילמה את כל הוצאותיו ובנוסף לכך קיבל בשכרו 20 רובל לשבוע.

            ההערכה היתה, שהדפסת הספר תימשך חודש אחד; אבל ר' שילם משך את זמן ההדפסה  בסיבות שונות  ליותר משלושה חודשים. אך זו אינה אלא שאלה כספית; מה שגרוע יותר  שהוא קימץ בכסף שהיו צריכים לתת למומחים שתפקידם להשגיח על טיב ההדפסה, והוא על דעת עצמו  ללא ששאל את פיה של הסבתא  לא לקח איש למלאכה זו, מתוך הנחה שהוא ישגיח על כך בעצמו.

            ומה שאירע, הנה לבד מכך שהוא עצמו לא הקפיד על יופי ההדפסה  שבמלאכת הדפוס זהו אחד התפקידים(?) המיוחדים  הרי שהוא, ר' שילם, לא השגיח לחלוטין על אופן הדפסת הספר.

            בשנה הראשונה אחר ההסתלקות [של מוהר"ש], שלח [האדמו"ר] מקאפוסט7 מכתבים  אצלי נמצא מכתב אחד בכתיבת ידו, שהוא כתב אל החסיד המפורסם ר' שמואל בער מבוריסוב,8 אחד מגדולי וזקני חסידיו של הסבא  אשר כל החסידים החפצים להבין דברי חסידות עליהם לבוא לקאפוסט. במכתביו אלו התבטא בחריפות רבה על אופן אמירת החסידות של הסבא ואופן כתיבתו, אשר הם [מתאימים] רק לבעלי-בתים ולחנוונים, ועתה ניתנת האפשרות לשמוע ענייני חסידות לאשורם.

            אותן שנים מהוות תקופה שיכולה להיות רבת ענין לאנשים מסויימים, אבל אין אנו יכולים ואין אנו רשאים לפרסם דברים אישיים אלו. אך זה מה שהיה ידוע אז לכל, שקאפוסט רדפה את ליובאוויטש בכל יכלתה, וחסידי קאפוסט רוו נחת.

            חסידי ליובאוויטש היו מדוכדכים מאד מהסתלקותו של הסבא; הדוד רז"א פנה מיד לעסוק במסחר, האבא  כשהיה בקו הבריאות  היה אומר חסידות בכל שבת, אבל לא היה מקבל אנשים. ורוב הזמן לא היה בריא והיה שבור מאד. והוא לא היה אז אלא בן 22 שנה.

            לחסידי קאפוסט חרה מאד על שמדפיסים ספר חסידות של הסבא; התדברו ביניהם חסידי קאפוסט שבדווינסק וחסידי קאפוסט שבווילנא, "לעשות צרות" בספר  שיבושים, דילוגים וערבוב דברים. חסידי קאפוסט שבווילנא [בצעו] את התוכנית, והספר מלא טעויות, עד כי במקומות מסויימים חסרים בו דפים שלמים.

            הספר שבחרתי בו עתה להביאו לדפוס צריך לעלות 1000 דולאר. ואת הדפסת הספר הזה מציע אני לפניך, ששנינו נדפיס אותו על חשבוננו. אנא הודיעני את דעתך.

 

1. למסקנה זו הובילה גם הבדיקה שעשה הרב שלום דובער לוין שי', כפי האמור במאמרו הנדפס בקובץ "יגדיל תורה" (שנה ג' עמ' נב ואילך, עמ' קכה הע' 77).

2. על כך שאדמו"ר המהר"ש עצמו רצה בהדפסת הספר, למדנו גם משיחותיו של רבינו בשנים תשי"א ותשי"ב (תורת-מנחם  התוועדויות  ח"ב עמ' 160; ח"ד עמ' 309), שבהן סיפר את אשר שמע ממוהריי"צ, שבערב ראש-השנה האחרון לחייו בעלמא דין, רמז מוהר"ש לרבנית על הסתלקותו הקרובה, ואמר לה שהוא יתעלה שלושים-ואחת (או: שלושים-ושתיים) מעלות למעלה, וכוונתו היתה  כפי שפירש מוהריי"צ  למספר הדרושים שיודפסו בס' "לקוטי-תורה לג' פרשיות".

3. ראה אודותיו במקומות שנסמנו בס' השיחות תרפ"ט, עמ' 31, הע' 12. וראה להלן (בפרק "הרה"ח ר' משולם רייך") על נסיונות קודמים שהיו לו בהדפסת ספרים.

4. הוא הביא לדפוס  בווילנא תרמ"ז  את ספרו של חותנו, "פלח הרמון" על ס' בראשית. עוד קודם לכן הביא לדפוס את הס' "תורת חיים"  לאדמו"ר האמצעי  בווארשא תרכ"ו, ואחר-כך התעסק עם הר"ר משולם רייך בהדפסות נוספות, כדלהלן.

5. הרה"ח ר' שניאור זלמן אהרן בן מוהר"ש. ראה אודותיו בהנסמן בס' השיחות תרפ"ג, עמ' 41, הע' 16. ועוד. וראה גם ב'כפר חב"ד' גל' 689 עמ' 18. גל' 783 עמ' 28.

6. הרבנית רבקה אשת מוהר"ש.

7. במדור "זכרון זכות אבות" ('הקריאה והקדושה', אייר תש"ד), כותב אודותיו אדמו"ר מוהריי"צ את הדברים הבאים:

כ"ק אדמו"ר הגאון, חסידא ופרישא, כבוד קדושת שם תפארתו מוהר"ר שלמה זלמן  מוהרש"ז  בן הוד אדמו"ר הגאון חסידא ופרישא כבוד קדושת שם תפארתו מרנא ורבנא ר' יהודה ליב  מוהרי"ל מקאפוסט [בן אדמו"ר הצ"צ].

כ"ק אדמו"ר מוהרש"ז נולד בשנת תק"ץ בעיר ליובאוויטש, והוא בנו בכורו של הוד כ"ק אביו אדמו"ר מוהרי"ל.

כשהי' בן שלשים ושבע נסתלק הוד כ"ק אדמו"ר מוהרי"ל  ג' מרחשון תרכ"ז  וישב על כסא הוד כ"ק אביו אדמו"ר מוהרי"ל נ"ע בעיר קאפוסט.

כ"ק אדמו"ר מוהרש"ז הוא דור חמישי לנשיאי חסידי חב"ד.

במשך שלשים וארבע שנות נשיאותו  מרחשון תרכ"ז, אייר תר"ס  פעל ועשה בהנוגע לטובת כלל ישראל, נוסף על כל מה שפעל ועשה לטובת חסידי חב"ד, כמבואר בדברי ימי נשיאי חב"ד.

בחורף תר"ס נחלה במאד, ומזמן לזמן נתגברה מחלתו, ובשבת קודש פרשת אם בחקתי בעשרים ושבעה לחודש אייר תר"ס נסתלק, ומ"כ בעיר קאפוסט, פלך מאהליב.

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל (ע"כ מ'הקריאה והקדושה').

וראה עוד אודותיו בס' "בית רבי" (ג, פרק ח).

8. ראה אודותיו בהנסמן בס' השיחות תרפ"ד, עמ' 55, הע' 16.

9. אודות תקופה זו, ראה באריכות ב'כפר חב"ד' גל' 543 עמ' 27-20. גל' 899 עמ' 46.

 

הצצה לספר "מגן אבות"  קאפוסט

            בפרשה עגומה זו שנפרשה לעינינו, נתוודענו ליחסים המתוחים ששררו בין בית ליובאוויטש לבית קאפוסט, ראינו את המעשים הנלוזים שנגרמו בעטיים והלב מתקשה להאמין.

            אולם כל זה הוא נחלת העבר הרחוק, וגם במחלוקת זו כבר נתקיים הכתוב "גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה".

            העתקנו לעיל (בהע' 7) את דבריו החמים של אדמו"ר הריי"צ אודות האדמו"ר מקאפוסט, ומצינו גם התייחסות חיובית שלו אל ספר מאמרי החסידות של הרבי מקאפוסט, הוא הס' "מגן אבות" (נדפס לראשונה בברדיטשוב, תרס"ב); וכך כותב מוהריי"צ לאחד מאנ"ש שהיו לו ספיקות אם ללמוד בס' זה:

"על דבר הספר מגן-אבות, כבר אמרתי בזה, כי מה שילמד  אם רק הלימוד הוא כדבעי  טוב הוא. ומה שכותב אודות המסופר, הנה בכגון דא נאמר אוטם אזנו משמוע" (אגרות-קודש, יד, עמ' שנח).

            גם רבינו זי"ע נזקק לענין זה, ואמר דברים שאינם משתמעים לשני פנים; היה זה בשעה שבא לבקר את גיסו הרש"ג ע"ה באבלו, באותו מעמד שבו סיפר הרבי כיצד שלחו חסידי קאפוסט את ידם להשחית את ה"לקוטי-תורה לג' פרשיות" (כמובא בפרק הקודם של מאמרנו זה). באותה שעה, בתגובה לדברי הרש"ג שהזכיר מדברי ה"מגן אבות" בפ' שמיני בענין הגיהנם וכף-הקלע, אמר הרבי גם את הדברים הבאים ("תורת מנחם  מנחם ציון", עמ' 373 ואילך):

            בכלל, מאמריו של ה"מגן אבות" מיוסדים על מאמרי ה'צמח צדק', וגם מאמרי אדמו"ר מהר"ש מיוסדים על מאמרי הצ"צ. בימינו  כשכבר נדפסו הרבה מאוד מאמרי הצ"צ  ניתן להוכיח זאת.

            (הרש"ג אמר: בעבר היתה מחלוקת בין החסידים בדבר לימוד ה"מגן אבות", לפיכך הייתי ירא ללמוד בו, עד ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר [הריי"צ] שמאמריו מיוסדים על תורת ה'צמח צדק', ואז הוריתי היתר לעצמי ללמוד את ה"מגן אבות").

            והרבי המשיך בדבריו: המאמרים שב"מגן אבות" הם מאמרים ערבים ("גישמאקע מאמרים"), יסודם במאמרי הצ"צ  בתוספת ביאור  לפיכך רשאים ללמוד אותם. אף שבעבר לא זו בלבד שהיתה מחלוקת בדבר הלימוד בהם, אלא שמרגלא בפי החסידים שאין ללומדם!

*

            כדי להטעים לקוראים מעט מטעמו של ה"מגן אבות", יובאו כאן כמה הערות, באותה פרשה ובאותו מאמר שאודותיו היו חילופי הדברים בין הרש"ג לרבינו.

 

א] פתגם אדמו"ר הזקן

            במאמרו של אדמו"ר מהר"ש בס' תרל"ד (עמ' יט), נאמר: וע"פ הקבלה תורה היא בחי' תפארת ותהלים הוא בחי' מלכות, עולם הדיבור. ודוד מלך ישראל הי' מבחי' עולם הדיבור, וזה שסיפר בספר תהלים איך שהשמים מספרים כבוד א-ל, והילול השמים וכל הנבראים. והרבה היו שידעו זה אך לא סיפרו, אך דוד  מפני שהי' מבחי' עולם הדיבור  לכן סיפר כו'. וז"ע "בשלשה ספרים ברא הקב"ה כו' בספר וסופר וסיפור", שענין ה"סיפור" הוא בחי' סיפור תהלים. עכ"ל.

ובס' "מגן אבות" (בראש פ' שמיני) נכתב ענין זה בשם אדמו"ר הזקן:

..אדמו"ר [הזקן] נ"ע אמר פעם אחת על ספר תהלים שהוא "עולם הדיבור", כי למה סיפר דוד זה הענין מה שהשמים מספרים כבוד אל כו', כי יש צדיק גדול שיודע ג"כ זאת ואינו מספר כלל. אלא הענין, לפי שדוד הי' מעולם הדיבור, שצריך לדבר ולגלות הכל. וזהו ענין ג' הספרים "סופר וספר וסיפור", "סיפור" הוא בחי' מלכות, עולם הדיבור, שמספרת הכל כו'. וזהו ענין ספר תהלים שהוא בבחי' מלכות שנקראת סיפור כו'.

 

ב] על הבעש"ט

            איתא בס' "מגן אבות" (פ' שמיני דף כג, ג): זהו הכלל, שכל המחשבות והדיבורים שחשב ודיבר, אל יחשוב האדם שנאבדו ואינם כו', כי ברוחניות לא שייך כליה, שרק דבר גשמי כלה ונאבד, אבל דבר רוחני אינו כלה. ולכן גם אחר שחשב ודיבר ישנם בעין ובשלימות. וההעלאה של המחשבה והדיבור הוא כמו עשן רוחני. וזהו "מי זאת עולה מן המדבר (דהיינו מכל הדיבורים שנדברו) כתמרות עשן". ובס' "אור המאיר" איתא, שזכי הראות יכולים לראותו. והבעש"ט נ"ע ראה אותו, וממנו ראה וידע כל מה שנעשה עם האדם כו'. עכ"ל ה"מגן אבות".

            וכוונתו כנראה למ"ש בס' "אור המאיר" ("מורה בעומק  שה"ש") על הפס' "מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן" גו': יובן על דרך ששמעתי בשם הבעש"ט זללה"ה שאמר ענין איכות עליות תפלתינו, בודאי התפילה אינה עולה בגשמיות כמו שהאדם מוציא מפיו, כי אם כמו העשן העולה, והוא רק רעותא ורצון האדם בהתעוררות והתלהבות א-ל. ומי שעיני שכל לו יראה, אשר כללות התפלות כשעולים אינם כי אם כמו עשן העולה, רק רעותא ורצון. עכ"ל.

            ולפי זה, האמור במאמר "והבעש"ט נ"ע ראה אותו, וממנו ראה וידע כל מה שנעשה עם האדם", אין זה מדברי ה"אור המאיר", אלא תוספת של ה"מגן אבות".

ואולי שמע כך מזקינו ה'צמח צדק' או שראה בכתביו (הס' "אור המאיר" מובא לרוב בכתבי הצ"צ).

 

ג] גיהנם וכף-הקלע

            איתא בס' התניא (פ' ח): ועל דברים בטלים בהיתר, כגון עם-הארץ שאינו יכול ללמוד, צריך לטהר נפשו מטומאה זו דקליפה זו ע"י גלגולה בכף הקלע.. אבל לדיבורים אסורים.. שהן משלש קליפות הטמאות לגמרי, אין כף הקלע [לבדו] מועיל לטהר ולהעביר טומאתו מהנפש, רק צריכה לירד לגיהנם. עכ"ל.

            משמע, שהגיהנם חמור מכף-הקלע, ואולי משמע גם שכף-הקלע קודמת לגיהנם.

            וכך מפורש גם במקומות נוספים, כגון בס' מאמרי אדה"ז הקצרים (עמ' תפג): וזהו ענין "כף הקלע" לנשמה, מחמת שיש לו כח הזוכר מענייני העוה"ז, ואפילו דהיתר, הנה הוא כאבק הנופל על הבגד וצריך לנערו. ואין צריך לומר אם הרהר בעבירה, שלזה אינו מועיל כף-הקלע אלא צריך לבוא בגיהנם לטהר נשמתו  שהוא כמשל הכתם הנופל על הבגד שצריך לנקות ביותר  כדי שתוכל ליהנות מזיו השכינה.

            ובמאמרי אדה"ז, כתובים (עמ' לד): יש [עבירות] שדי רק בנענוע ויש שצריך הגעלה ויש שצריך ליבון. וזהו ענין כף-הקלע [וגיהנם], כי יש עבירות שדי בכף הקלע דהיינו בנענוע בעלמא, ויש שצריך ליבון באור דהיינו גיהנום וכו'.

            בשני הקטעים הבאים שבלקו"ת מפורש שכף-הקלע קודמת לגיהנם, אבל לא נאמר מי חמור ממי; [א] דברים (א, ב): בעוה"ב א"א לעלות רק בהדרגה, כף-הקלע וגיהנם ג"ע תחתון נהר דינור ג"ע עליון כו'. עכ"ל. [ב] יו"כ (ע, א): העוה"ב ששם הכל בהדרגה כפי הראוי ע"פ הדין, וצ"ל כף-הקלע תחילה ואח"כ גיהנם ואח"כ ג"ע התחתון ואח"כ ג"ע העליון.

            בענין מקביל שבס' דרך-מצותיך (עמ' 80) מתבאר יותר, שהקדום יותר הוא לטהרת הפגמים הדקים יותר, טהרת הלבושים קודמת לטהרת הנפש. ולכאורה הקדום יותר הוא גם הקל יותר. וז"ל: אם יצא [מעוה"ז] בלבושים צואים שהם המחשבות ודבורים בטילים המקיפים אותו מראשו ועד רגלו, הרי אין לו תקנה ע"י תשובה אלא ע"י כף-הקלע, ואח"כ יקבל גיהנם להוציא חולאת הנפש כפי הצורך.

            וכך מתבאר באריכות יותר במאמרי אדמו"ר האמצעי (במדבר, א'תרכז), שהקדמת כף-הקלע היא כדי לנקות את הנפש מן הפסולת אשר די לה בניעור, ואח"כ הוא הגיהנם ללבן את הנפש מן הרע. וז"ל: אבל לבושים הצואים דרע דנוגה בכל אשר עשה וחשב ונתפעל לרע בעוה"ז שנק' "לבושי מסאבותא" עושים לנפש צרור וקשר הנק' "כף הקלע" קודם בואה לגיהנם, והוא כמו שזורקים בכף-הקלע ממקום למקום רחוק ביותר.. כך הנפש החוטאת עם כל כוחותי' ולבושי' הרעים וחטאי' זורקים אותה שתלך בדמיונות שוא כמו שהיא בעוה"ז בכל מיני מחשבות-זרות וחוזרים ומטלטלים אותה בדרך זריקה כזריקת הצרור.. שמחמת זה נתברר ונופל ממנו הרע הגס, כמו הזורה ברוח שמחמת טלטול הרוח ונענוע גדול שמנענע אותו יבורר ויפול ממנו פסולת הגס ביותר, ואז יוכל לבא בבירור בגיהנם ללבן את הרע כו', והרע הגמור יאבד באבדון, והטוב שבו בתאות היתר ומחשבות-זרות כו' יעלו להיות לבושים טובים ומתוקנים לנפש דנוגה להתחבר עם לבושי דכיא דמחשבה דיבור ומעשה דתורה ומצוות שמלבישים לנשמה בג"ע.

            ומכל הנ"ל קשה על האמור במאמר יפה שעה אחת לאדמו"ר האמצעי (קונטרסים, עמ' רמט-רנ): כ"ז [גיהנם] אינו מועיל [אלא] רק למדות דעמלק.. אבל בחי' דעת דראש דעמלק.. ולא יועיל לה יסורי גיהנם כלל.. ומ"מ לא ידח ממנו נידח.. והוא היסורים דכף הקלע.. ואז תתעלה. עכ"ל. דמשמע כאן שכף-הקלע חמור מן הגיהנם.

            ועוד יותר מפורש הדבר בדברי אדמו"ר האמצעי בס' שערי אורה (ו, א): וע"כ יוכל להיות שיתוקן נשמת אדם מן הרע בגלגולים רבים בכל כחותי', גם במדות דקליפת-נוגה כנ"ל, אבל המחשבה ודיבור אשר לא לה' המה כל ימיו אין להם תיקון, ונעשה מהם לבושים צואים לבושי מסאבותא לנשמה, בלתי תעלה לעולם. והוא הנק' "כף הקלע" שקשה מן הגיהנם כידוע.

            ואולי יש לתרץ (חלק מהקושיות עכ"פ) ע"פ האמור בס' "מגן אבות" פ' שמיני (כד, ב; שורש שרשו של מאמר זה הוא במא' המובא לעיל ממאמרי אדה"ז הקצרים, ושרשו בהגהות הצ"צ לאותו מאמר ב"אור התורה" ויקרא ח"ב עמ' תפ ואילך). וז"ל:

            והנה הניעור דכף-הקלע מועיל רק על היתר, דהיינו לנער מהנשמה מחשבות ורצונות גשמיות דהיתר כו'. אבל אם נכשל באיסור ח"ו.. לזה אין מועיל כלל כף-הקלע, אלא צריך לירד לגיהנם לטהר נשמתו. שהוא כמשל הכתם שנעשה בבגד שאין מועיל שום ניעור כלל, אלא צריך לנקות ולטהר הכתם ע"י אש.. ולכן מוכרחה הנשמה לירד לגיהנם כדי לנקות הכתם שנתהווה בה מהרהורי עבירה כו'.

            [וממשיך בהג"ה שם:] ומה שנמצא בספרים שהגיהנם הוא תיקון לנשמה (ומשפט רשעים בגיהנם רק י"ב חודש), וכף-הקלע גרוע הרבה יותר מגיהנם, גם זה אמת, שהכונה היא על כף-הקלע שאינו ניעור ותיקון, ומשתהה שנים הרבה ח"ו. ואולי י"ל שזהו מדרגת כף-הקלע שבמד"ר קהלת "ונשמותיהן של רשעים מטורפות בארץ" כו', שהקליעה היא רק בעולם התחתון הגשמי עצמו.. משא"כ מי שלא נטמא בעבירה במזיד כו', ונצרך רק לנערו ממחשבות גשמיות דהיתר איזה זמן קטן כו', וגם שהקליעה מעולם התחתון לעולם העליון וכנ"ל ולא רק בעולם התחתון לבד, ע"ז אנו אומרים כאן שדי לו בניעור דכף-הקלע ואינו צריך לירד לגיהנם כלל. עכ"ל.

            כלומר, ששני מיני כף-הקלע הם, האחד קל מן הגיהנם והאחר קשה הימנו. ואולי י"ל רמז לדבר במאמרי אדמו"ר הזקן דשנת תק"ע (עמ' קנא): ע"י לא-תעשה נזרקת הנפש למטה בעומק שאול תחתית שנקרא "כף הקלע". עכ"ל. הרי שיש כף-הקלע גם על איסורים ממש.

            אבל עדיין צ"ע האם ניתן ליישב כך בלשונו של ה"שערי אורה" דלעיל.

 

==========

הרה"ח ר' משולם (שילם) רייך

            הן ברשימתו של אדמו"ר הריי"צ והן ברשימתו של אדמו"ר זי"ע, מופיע ר' שילם רייך (חתנו של הרה"ק ר' ברוך שלום בן הצ"צ) כשליח להדפסת ה"לקוטי-תורה לג' פרשיות". אלא שברשימתו של רבינו נוסף, שהוא לא היה לבדו בשליחות זו, ויחד עמו פעל גם ר' רפאל מרדכי שניאורסאהן (נכדו של הרה"ק ר' חיים אברהם בן אדמו"ר הזקן, וחתנו של הרה"ק ר' הלל מפאריטש).

נסיון הדפסה קודם היה לו לר' שילם, בהביאו לדפוס את הס' "מאורי אור" (מאורות נתן), בווארשא, בשנת תרכ"ז-תרכ"ח, ובו גם הסכמתו של חותנו הרב"ש בן הצ"צ (ראה: 'כפר חב"ד', גל' 683, עמ' 71).

יתכן שהוא אותו הר"ר משולם רייך  בעל המחבר 'לוחות הגלגלים'  שהדפיס ביאסי כמה לוחות שנה (ראיתי לוחות לשנים: תרכ"ט, תר"ל, תרמ"ב).

ואף כי אין ראיה לדבר שר' משולם רייך דנן התגורר אי-פעם ביאסי שברומניה (ששם התגורר ר' משולם רייך מדפיס הלוחות), אבל זכר לדבר ניתן למצוא בעובדה שחותנו הרה"ק רב"ש ערך ביקור ביאסי בשנת תרכ"ז (ראה בס' "בית רבי", ג, פרק ח. ובזכרונותיו של ר' פיניע בער גולדנשטיין, 'כרם חב"ד', 1, עמ' 63).

(ר' משולם רייך נוסף ידוע לנו, החתום עם אחיו בהקדמה לס' "חידושי יעב"ץ", פרעסבורג תקצ"ז, מאת אביהם ר' יעקב קאפל אלטקונשטאדט מווערבוי).

בשנת תרמ"ה נדפס בווילנא ה"לקוטי תורה", ומלאכת ההדפסה החלה בתרמ"ד, כדמוכח ממכתבו של האדמו"ר מקאפוסט (בחלק שלא נדפס בפרק הקודם), שבו הוא מתרעם גם על הדפסת הלקו"ת ללא שאילת פיהם של כל הצאצאים. יתכן ור' שילם, שהדפיס בווילנא את הלקו"ת לג' פרשיות בשנת תרמ"ד, התעסק באותה שעה גם בהכנות להדפסת ה"לקוטי תורה".

רגליים לדבר, שהוא והר"ר רפאל מרדכי התעסקו בהדפסת ספרי ה"צמח צדק" בווילנא (תרל"א-תרמ"ד), כולם או חלקם; זאת ניתן להסיק, לכאורה, ממכתב שכתב אליהם הרה"ק ר' יוסף יצחק בן הצ"צ בשנת תרל"ב, בדבר שותפות במכירת ספרי שו"ת ה'צמח צדק'.

והנה, גם בהדפסת ה"צמח צדק" (שר' שילם התעסק בהדפסתו?) נעשתה פעולת זיוף בבית-הדפוס בווילנא!

ב"פסקי דינים" של הצ"צ, ב'לקוטים' שבסוף החלק השני (דף סט, ג), מביא אדמו"ר הצ"צ את דברי הגר"א, וכותב עליהם: "ואינה תשובה".

בשנת תש"ט נדפס חלק זה שנית על-ידי הוצאת קה"ת, ובשנת תשי"ד קם אחד הרבנים (כמדומני שהיה זה הגר"י הוטנער ע"ה) וכתב לרבינו זצ"ל, שבמהדורה הראשונה כותב הצ"צ באותו מקום "ואנכי בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים", וכיצד זה שינו עתה ל"ואינה תשובה"?!

השיב לו הרבי (אגרות-קודש, ח, עמ' רלז-רלח), שכדי למנוע הוצאת לעז זו ממהר הוא להשיבו שלא לפי תור המכתבים, ומספר לו את פשר השינוי. וז"ל:

"ומעשה שהי' כך הי'. וכמו ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר המדפיסים בווילנא (ולא שמעתי ברור אם הבחור הזעצער והמפקחים עליו, אם גם המו"ל), שכידוע [וילנא] היתה אז בעת ההיא דהדפסת הפסקי דינים עיר מבצר של המתנגדים, וכנראה שנתוסף לזה גם מה ששנת תרמ"ד היתה בסמיכות לאחר הסתלקות אדמו"ר מוהר"ש נ"ע ובמילא שעת חירום בין גברא לגברא, הנה השתמשו בהזדמנות זו לזייף, ובמקום "ואינה תשובה" הדפיסו הנוסח שמעתיק כת"ר.

"וכשהגיעו הטפסים הראשונים לליובאוויטש, הנה אחזו בכל האמצעים הנחוצים וחזרו והדפיסו את העמודים האחרונים בהנוסח של הצ"צ. ומובן אשר לא היתה בידי [אולי צ"ל: בכדי] לבער את כל הטפסים עם הנוסח המזוייף. עד כאן סיפורו של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע".

ומוסיף הרבי, שזיוף זה ניכר מתוכו, שהרי אפילו כלפי הראשונים אין הצ"צ מתבטא בסגנון מעין זה ("ואנכי בעניי לא זכיתי" וכו'), וגם במקומות אחרים שהצ"צ מביא את דברי הגר"א  הרבי מציין היכן  אין הצ"צ מתבטא עליו בצורה שכזו.

וראה בהערות המו"ל, שגם בכתבי-היד של אותו קטע הנוסח הוא "ואינה תשובה".

ואם כדברינו, שר' שילם אכן היה מעורה בכל ההדפסות הללו, יכולים אנו ללמד עליו זכות; שהרי אף כי הספרים הללו נדפסו כולם בווילנא תרמ"ד, אבל כל אחד מהם נדפס בבית-דפוס אחר: ה"לקוטי-תורה לג' פרשיות" נדפס בדפוס מ"ץ, חלקו הראשון של ה"פסקי דינים" נדפס בדפוס שריפטזעצער וחלקו השני בדפוס האלמנה והאחים ראם. וה"לקוטי תורה" (שגם הדפסתו החלה בתרמ"ד, כנ"ל) נדפס גם הוא בדפוס מ"ץ.

ומי שקיבל על-עצמו לטפל בו-זמנית בהדפסתם של ספרים רבים, בבתי-דפוס שונים, לא ימלט מן השגגות.

 

============

מכתב למערכת

רשימת אדמו"ר הריי"צ

            בגל' הקודם (עמ' 32-29) פרסמתי את רשימתו של אדמו"ר הריי"צ בענין הס' "לקוטי-תורה לג' פרשיות", ושיערתי שהיא נכתבה למישהו ממשפחת בית הרב.

            והעירני הרה"ח ר' שלום דובער לוין שי', שלדעתו אין ספק כי זהו מכתב שכתב הרבי לרעייתו הרבנית נחמה דינה ע"ה.

            שהרי מפני קשיי הדיבור שהיו לרבי באותן שנים, וקשיי השמיעה של הרבנית, זו היתה דרך התיקשורת ביניהם.

            יתכן שבעקבות השתתפותה של הרבנית, נדפסה במאמרי "חייב אדם לברך  תרל"ח" ההקדשה הבאה:

            "זכות הדפסת ספר זה היא לכבוד קדושת אדוננו מורנו ורבנו מרנא ורבנא יוסף יצחק שליט"א ולרעיתו הרבנית מרת נחמה דינה תי', לאורך ימים טובים, אמן".

            ואפשר שהרבנית השתתפה גם בחלקים שלא נזכר שמה, ונכתב רק שהם נדפסו "על ידי כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש"; אחד "לזכרון כבוד אמו הצדקנית הרבנית מרת שטערנא שרה", אחד "לזכרון.. אביו אדמו"ר.. שלום דובער", אחד "לזכרון כבוד אמו זקנתו.. מרת רבקה", אחד "לזכרון כ"ק חותנו הרה"ק אברהם" ואחד "לזכרון כבוד חמותו הרבנית מרת יוכבד".

(כפר חב"ד גל' 931. 933)

מאמרים דומים

-