כפר חב״ד
(מחלוקות במושבה סורוקא)
פרסום ראשון של מכתבי אדמו"ר מוהר"ש, לרגל ב' אייר
בחורף תרכ"ט – ואולי עוד זמן-מה לפני כן – פרצה מחלוקת במושבה (קולוניא) סורוקא שבפלך חרסון, מושבה הידועה גם בשמה העברי "הר שפר". כמה פרטים אודות מחלוקת זו יכולים אנו ללמוד מהמכתבים דלהלן.
במכתבו הראשון – כ"ו אדר תרכ"ט – פונה אדמו"ר מוהר"ש אל רבה של ניקוליוב הרה"ח ר' אברהם דוד לאוואוט ואל השו"ב שלאותה עיר מו"ה שלמה, ומבקש מהם לנסוע לסורוקא ולהשתדל להשכין שלום בין הצדדים הנצים.
המחלוקת ניטשה בין האברכים החסידיים לומדי הדא"ח ובין הבעלי-בתים, שהצעירים נהגו כפי העולה על רוחם ולא התחשבו בדעתם של אנשי העיר. כנראה שבתגובה לכך הצרו אנשי העיר את צעדיהם של האברכים, התנכלו ל'מנין' שלהם ופגעו בפרנסתו של השו"ב ר' יצחק בער שהיה מראשי הצעירים.
הרבי מבקש משליחיו אלו לבאר לשני הצדדים את פגעי המחלוקת ואת מעלת השלום, ושלא יתעקשו להקפיד על "כבוד המדומה" שבעטיו תימשך המחלוקת.
לדבריו אלו מצרף הרבי פנייה ישירה אל המ"ץ והשו"ב של סורוקא, וסביר שבקשה זו כוללת גם את השתדלותם אצל בעלי-הבתים שיתמכו באחזקת ה'מנין' של האברכים, שזה אחד התנאים לפשרה בין הצדדים.
אל האברכים פונה הרבי בתוכחת מגולה, על הנהגתם שאינה עולה בקנה אחד עם הנדרש מלומדי דא"ח, הן בהעדר אהבת-ישראל והן בהליכה בגדולות שלא בדרך הענווה. הרבי מבקש מהם לכוף את יצר הנעורים הבוער בהם ומסיתם שלא לשמוע לדברי הזקנים ולהרעימם דוקא.
המ"ץ של סורוקא הוא הר"ר קלמן, והשו"ב הוא הר"ר חיים; בראש הצעירים עומדים האברכים מו"ה אברהם, והאחים מו"ה משה ליב ומו"ה יצחק בער. להלן יתברר לנו שמו"ה יצחק בער הוא בנו של המ"ץ ר' קלמן וחתנו של השו"ב ר' חיים.
מאמצי התיווך נמשכו כנראה כמה חודשים, ובאסרו-חג השבועות תרכ"ט מודיע אדמו"ר מוהר"ש לאנשי סורוקא, שהרב רא"ד לאוואוט ור' שלמה שו"ב – שני שלוחיו הנ"ל – כתבו לו כי כבר פסקה המחלוקת ו"נגמר השלום ביניהם מפנימיות לבבם".
במכתבו זה מבקש הרבי מראשי הקהל לתת לשו"ב ר' יצחק בער – מראשי האברכים הנ"ל – משכורת הוגנת, כדי שיוכל לשחוט במנוחת הנפש ויהיו בדיקתו ושחיטתו מהודרים.
* * *
עוד יצויין, שאדמו"ר מוהר"ש עצמו ביקר באותה תקופה במושבה סורוקא, ובהיותו שם – כנראה בסמיכות לי"ט כסלו – אמר מאמר שנתבארו בו הן הפסוק "פדה בשלום" השייך לי"ט כסלו, והן ענין ה"שלום" בכלל – שיתכן ונאמר מפני אותה מחלוקת (ראה סה"מ תרכ"ט, מהדו' תשנ"ב, עמ' א, ובהע' שם).
* * *
המכתב הראשון – המתפרסם בזה לראשונה – מצוי בכרך כתבים של הרה"ח ר' אשר גרוסמאן שו"ב דניקוליוב (נפ' ט"ו מרחשון תר"פ. אודותיו: כפ"ח גל' 48, עמ' 21; גל' 513, עמ' 48; גל' 831, עמ' 45-42; גל' 835, עמ' 78; גל' 881, עמ' 41-40).
המכתב השני נדפס לראשונה בקונטרס "אמרי שפר" (ווארשא תרמ"ד), משם לס' "מגדל עז" (כפר-חב"ד, תש"מ, עמ' תסט-תע) ולאחרונה ב"אגרות קודש" מוהר"ש (עמ' ו-ז).
מכתב מאדמו"ר מהר"ש שליט"א
ב"ה אור ליום ג' ך"ו אדר תרך"ט
כ' אה' ידידי הרב המופ' המפורסם וו"ח חו"נ1 כ"ש מו"ה אברהם דוד2 נ"י וידידי המופ' וו"ח יא"מ3 כ"ש מו"ה שלמה שו"ב.4
כאשר בקאלאניע סאראקא נתעורר מחלוקת בין אנ"ש הבע"ב יחי' ובין הנערים5 יחיו העוסקי' בדא"ח, והאי תגרא דמי לבדקא דמיא,6 ואין מהצורך להאריך איך ששנאוי המחלקת. וע' במד"ר בפ' קרח בדפוס שקלאוו הוא דף ס"ג עמוד ג' הר"ת של תיבת מחלקת.7 וידוע דברי רז"ל אשר מדה טובה מרובה, והכלי לזה הוא השלום וכמארז"ל לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא שלום. ואם יהי' שלום בניהם מפנימיות נקודת לבבם, בטוח אני באדון השלום שימלא לכאו"א כל משאלות לבו בבחו"מ8 רויחא.
ולדעתי הנכון שהנערים העוסקי' בדא"ח ינהגו ויזהרו בכבוד הבע"ב ולא יעשו דבר קטן וגדול בלי שאלת פיהם והסכמם. וכנגד זה חובה ומצוה על אנ"ש הבע"ב לחזק להנערים העוסקי' בדא"ח בכ"ד9 אשר יצטרכו לחיזוק ולימוד דא"ח, ולהספיק המנין שלומדי' שם. ועז"נ שמח זבולן בצאתך כו' וכמ"ש בדברי רז"ל הרבה מזה.10
לכן בקשתי מאתם שימחולו ליסע שניהם לסאראקא לתווך השלום בניהם. ועם כי זהו לטורח לפניהם, אך למען מצות אהבת ישראל כדאי וכדאי הטרחא בזה. וימחולו לבקשם גיני ולהזהירם ולבאר להם הרע של המחלקת ואשר יוכל ח"ו הי' לא תהי' לצמוח מזה. ולהזהירם הרבה למען טובתם האמיתי והנצחי בזה ובבא. ולא יעמידו לדקדק בכבוד המדומה אשר הרחיקו חז"ל וביותר חכמי האמת. וע' בענין מלבושי כבוד בד"ה כי ביום הזה יכפר בפ' אחרי בלק"ת.11 ובאמת לא נדפס בשלימות, ובהנכתב יש יותר הרבה ועוד בכ"ד.12 ויאמרו להם שאם ח"ו לא יצייתו לדברי אלה הנאמרים באמת בודאי יתחרטו באחרונה – ואני את נפשי הצלתי.
ואת אשר יפעלו לטוב ימחולו נא להודיעני בהקדם כי לבי דוי מאוד מהנהגותם עד כה.
ומוס"פ פ"ש13 לבע"ב נ"י וגם להנערים יחיו, וגדול השלום. וד' יברך את עמו בשלום ויוגמר השלום ע"י אמצעותם. ומצוה רבה זו יעמוד להם בכל אשר יפנו לטוב להם כה"י, כאוות נפשם וידידם דו"ש מלונ"ח תכה"י ברו"ג14 שמואל
פ"ש אה' ידידי הרב המופ' המפורסם וו"ח מו"ה קלמן נ"י מו"ץ דק"ק סאראקא וידידי המופ' הוו"ח יא"מ3 מו' חיים נ"י שו"ב דק"ק הנ"ל. למראה עיניהם האמור למעלה לידידנו הנ"ל. והגם שאתכם א"צ לבקש בזה ומעצמם יזרזו, מ"מ הנני לבקשם בזה. וימחלו להחזיר הוצאת הנסיעה אשר יעלה לידידיי הנ"ל.
ויקבלו החוה"ש מאדה"ש כנפשם וידידם דו"ש מלונ"ח שמואל
פ"ש ידידי או"נ המופ' הוו"ח ונגידים מו"ה אברהם נ"י ומו"ה משה ליב נ"י ואחיו השו"ב מו"ה יצחק בער נ"י וכל הנערים העוסקי' בדא"ח, ד' עליהם יחיו.
אליכם התורה והמצוה להתאמץ בכל יכולתם שיהי' נגמר השלום בניהם ו[בין] הבע"ב דיירי מחנם יחיו, וח"ו מלהתקוטט עמהם – ואדרבא לא יעשו דבר בלי ידיעת והסכם בע"ב. ולקרב את הבע"ב ולחלוק להם כבוד כראוי ו[נכון] לאוהבי ד' ודורשי שמו להתנהג בדרך הטוב והישר לקרב לבבות אח[ינו] בנ"י, וכאשר נצטוינו לקיים מצות אהבת ישראל. ובפרט העוסקי' בדא"ח צריכי' להלהיב הלבבות ולקרבם זל"ז. וכנודע ממ"ש בכ"ד ע"פ ויחן ישראל [בל'] יחיד, להיותם אז בבחי' הביטול לכן היו כאיש אחד. ואצלם עד כה הי' ההנהגה בא"א15 כידוע כו'.
אי' פעולת לימוד דא"ח, ולא המדרש עיקר כ"א המעשה דוקא ללמוד ולעשות ולקיים דוקא. הגם כי היצר בתחבולות עומד לנגדו. ולא נעלם כי כבד הדבר, ובפרט בנערים אשר אצלם בוער (כי) [כו'] להעמיד דבריו נגד הזקן ממנו לבלי שמוע לו או לעשות בכוונה כנגדו ולעומתו. אמנם זהו כל עיקר עבודתו לאכפי' לסט"א, וע"י אתכפי' יבוא לבחי' אתהפכא ג"כ. וידוע כי לפעמים יתלבש היצר בדבר של מה בכך וכוונתו עמוקה, כידוע בכהאריז"ל בכ"מ. לכן כלך מדרך זו ולהתאמץ לגמור השלום ולהתנהג בדרך הטוב והישר היראה והענוה שגדולה מכולם.
וייטיב השי"ת ברו"ג בכל מילי דמיטב מנפש ועד בשר כאות נפשם וידידם דו"ש ומבקשם לטובתם הנצחי והגשמי האמיתי ולא המדומה, שמואל
מכתב הרב הקדוש כקש"ת אדמו"ר מוהר"ר שמואל מליובאוויטש זי"ע
ב"ה, אסחה"ש ח' סיון תרכ"ט לפ"ק.
לכללות אנ"ש המופ' הנגידים ווח"ס דק"ק סאראקא, ה' עליהם יחיו.
אם כי לא קבלתי מכבודם ידיעה מאשר נגמר השלום בניהם, אך מאשר ידידנו הרב המפורסם (וח') [וו"ח] מוהר"ר אברהם דוד מו"ץ דק"ק ניקאלאייעב והשו"ב המופ' יא"מ3 וו"ח מו"ה שלמה נ"י שו"ב דק"ק הנ"ל הודיעו לי במכתבם אשר נגמר השלום בניהם מפנימיות לבבם, נהניתי מאד מזה. וגודל ת"ח למע"ל ע"ז. וגדול השלום אשר בעזרת השי"ת ישרה בו הברכה בכל מעש"י,16 כאוות נפשם בכל מילי דמיטב.
ועתה ידעו נאמנה, כאשר [אמרו] חז"ל אשר הרבה י"ש צריך לבדיקת הסכין,17 והחוב המוטל על ב"ב18 וביותר על הנגידים ומנהיגי העדה, אשר יראו שיהיה להשו"ב הכנסה שיוכל להחיות בני ביתו בריוח, למען יהיה מוחו ולבו פנוי לראות שיהיה הסכין בטוב ושיהיה השחיטה בהידור.19 לכן, למען טובתם האמיתי, יראו נא כל אנשי עירם לעשות הכנסה להשו"ב שיהיה להם ממה לחיות.
ונגד זה יתן השו"ב ר' יצחק בער כתב בחת"י, שינהג כבוד להבע"ב דמחנם, ולא יעשה בלעדם דבר. ויושלש הכתב שלו, בצירוף הכתב אשר יעשו על הכנסה להשוחטים, שיהיו אצל הרה"ג מהרי"ת20 נ"י מקרימענציוק או תח"י המופלא וו"ח מוהר"ר אברהם דוד נ"י. ובאם שיעבור השו"ב הנ"ל על כת"י, אז לא יתנו לו ההכנסה.
ויהיה מונח עד ג' שנים, וכשיתחזק השלום אצלם ככל ההנהגה ג' שנים רצופים, אז אין מהצורך להכתבים, ויהיה בניהם שלום ושלוה, ויהיה כלי ראוי להחזיק הברכה אשר יברכם השם יתברך בכל מעש"י כאוות נפשם.
דו"ש מלונ"ח מבקשם לטובתם האמיתי, שמואל
* * *
אין דבר טוב יוצא מתוך מריבה
כחלוף ארבע-עשרה שנה, אחרי הסתלקותו של אדמו"ר מוהר"ש בשנת תרמ"ג, פרצה מחלוקת נוספת במושבה סורוקא; הרקע למחלוקת זו היה שונה לחלוטין, אבל במרכזה עמד שוב השוחט רי"ד – שהיה מראשי "הצעירים" במחלוקת הקודמת.
פרטי המחלוקת נודעו ברבים בשנת תרמ"ד, עם פרסום מכתבי הרבנים – משני הצדדים – בכתב-העת התורני "יגדיל תורה" שיצא לאור באודסה.
מחילופי השו"ת הללו נמצאנו למדים, שהשוחט רי"ד היה בנו של רב הקהילה (כנראה שהוא המו"ץ ר' קלמן הנזכר לעיל במכתבו של מוהר"ש), וחתנו של השו"ב ר' חיים, שממנו ירש את חזקת השחיטה בסורוקא. במכתבי הרבנים נזכר גם אחיו של השו"ב רי"ד, והוא כנראה מו"ה משה ליב (הנקוב גם הוא בשמו במכתבו של הרבי).
טענות רבות היו להם לאנשי סורוקא על השוחט רי"ד, ובהן גם טענה שהתבססה על מכתבו השני של מוהר"ש: הרבה צריכין ישוב הדעת לבדיקת הסכין, אשר על זה הדין סמכן גם אדמו"ר מהר"ש זצ"ל שיפסיק מכל האומניות והמסחרים שלו ואז יהיה שו"ב כשר, והרי"ד עושה את שלו – שהוא עוסק בכמה אומניות ובכמה מסחורים.
בצר להם נסעו המתלוננים לניקוליוב אל הרא"ד לאוואוט, ושטחו לפניו את כל טענותיהם על השוחט רי"ד.
"והשיב להם הרב הנ"ל שאסור לשמוע טענות מצד אחד, וגם קבלת עדות צריכה להיות בפני בעל דין, אך למען השלום הסכים הרב הנ"ל שיסע לשם הרב מדאברייא לראות קוטב [הענין], אם זה רק נצחון ומחלוקת שלא לשם-שמים, או שיש בזה איזה דברים הנוגעים להכשר שחיטת רי"ד.. ובאו לניקלאיעב שני הצדדים.. והסכימו שניהם לסמוך על שלשה רבנים שיברר בשבילם הרב דניקאלאיעב.. ורצה הרב הנ"ל לשלוח את ר' ברוך שו"ב מניקולאיעב לשם על העת הזאת..".
בחודש סיון תרמ"ג הגיע לסורוקא הר"ר ברוך כהנא קיטאייסקי, שנתמנה בעיצומה של המחלוקת תחת הרב הישיש, והוא שפרסם אחר-כך את הקונטרס "אמרי שפר" בענייני מחלוקת זו (כדלהלן).
השוחט רי"ד הביא לסורוקא שלושה רבנים שיבררו את הענין, וביניהם היה דודו – רבה של קאחאווקי – הר"ר חיים יהודא חיימאוויטש, שצידד בזכותו של רי"ד, ומתנגדיו תלו זאת בקירבת המשפחה שביניהם.
העניינים הסתבכו והלכו, ולדברי שני הצדדים "המחלוקת גברה שם עד לשמים". לדברי הרבנים שעמדו לימינו של השוחט רי"ד, לובתה המחלוקת "על-ידי מפיחי מדון הקודחים זיקות, לשים עירכם כמרקחה באש זרה של קנאה נקמה ונצחון עד אבדון תאכל.. והשטן מרקד ביניהם בכל עוז לכלות צדיק עם רשע".
עוד קובעים הרבנים המצדדים בזכותו של רי"ד, שהוא "שו"ב מומחה מפורסם, שו"ב כמוהו באמת לא בנקל כ"כ למצוא בכל סביבותינו", ואשר "הרבנים הגדולים שבסביבותינו כמו האבד"ק חרסאן והאבד"ק ניקאליוב ודקרימנצוג ועוד אחרים, צעקו ככרוכיא על אנשי הקהל ההוא שפרצו גדר, במה שקבלו להם שו"ב אחר מארחי ופרחי בן בלי שם.. והרבנים הנזכרים אסרו להם עפ"י דין-תורה שחיטות שו"ב זה החדש".
למדנו גם מעט אודות אביו של השו"ב, שלדברי אותם רבנים גם הוא סבל בעטייה של המחלוקת: "וגם את פרנסת אביו, הרב דהקהלה ובני-ביתו, רב מובהק ישיש ונכבד תש כח בזקנותו איש תמים ובר לבב, ואשר הוא עובד במשרת הרבנות שמה זה כארבעים שנה רצופות, ועתה מפני המחלוקת שלהם עם בנו השו"ב, חדלו מליתן גם לאביו הוא הרב שלהם את שכירותו".
אל אנשי הקהילה פונים הרבנים ואומרים: "איך יוכל הקהל שנתגדלו על ברכי החסידות שלא ירצו לקבל עליהם דין-תורה, ויאסרו על-עצמם מה שהתירה התורה"?!
לעומתם טענו הרבנים מתנגדי השוחט רי"ד, ש"הרב הזקן נתמנה שם מפני חותנו (שהוכרחו הקהל לכך). ואחר-כך נפסל מטעם הממשלה".
ושוב חוזרים הם למחלוקת הישנה דשנת תרכ"ט, ומקשרים מחלוקת במחלוקת: "וכאשר יחויבו במחלוקת זה שנים רבות, כנראה ממכתב הרב הקדוש אדמו"ר כק"ש מוהר"ר שמואל מליובאוויטש זי"ע".
בשלב מסויים של המחלוקת ניאותו התושבים לשלם שכירות לשני רבנים ולשוחט נוסף, והם מעידים על עצמם כי "לאנשים העובדים עבודת האדמה אשר בזיעת אפם יאכלו לחם חוקם כמונו, לא נקל למצוא מקום אל ההוצאה המרובה" – ובכל זאת קיבלו על עצמם הוצאה ניכרת זו.
בשנת תרמ"ד פרצה המחלוקת אל רשות הרבים, כשרבנים מצד החולקים על השו"ב רי"ד פרסמו את דעתם ב"יגדיל תורה" האודסאי; בקונטרס ט סי' קכ נדפסו תשובותיהם של הרבנים: [א] הר"ר ברוך כהנא קיטאייסקי מיאליסאוועטגראד (י' תמוז תרמ"ג), שהוא עצמו נתמנה אז לרבנות סורוקא והיה הרוח החיה בין הרבנים החולקים על השו"ב, [ב] הר"ר משה רובין מבעריסלאוו (י"ט סיון תרמ"ג), [ג] הר"ר ירחמיאל פאליק בר"ש משדה מנוחה.
אחר-כך נתפרסמו (בסי' קכה) דברי הרבנים המצדדים עם השו"ב רי"ד, ותחת הכותרת "דברי ריבות בשעריך" באו תשובותיהם של: [א] הר"ר חיים יהודא חיימאוויטש מקאחאווקי (י' אלול תרמ"ג), שהיה, כאמור, דודו של רי"ד, [ב] הר"ר ישראל ארי' ליב הלוי מראמאנאווקא (ח' אלול תרמ"ג), [ג] הר"ר משה רובין מבעריסלאוו – שמקודם נתפרסמו דבריו נגד השו"ב, ועתה נדפס כאן העתק ממכתבו לאנשי סורוקא, שהוא מעין הבהרה והסתייגות ממכתבו הקודם, שלדבריו הוצא מהקשרו (ממכתב זה נמצאנו למדים, שגם הרב שכיהן בסורוקא מטעם הממשלה עמד לנגד השוחט רי"ד).
בתגובה פרסם הר"ר ברוך כהנא קיטאייסקי את הקונטרס "אמרי שפר", שבו השיב באריכות לטענותיהם של הרבנים שצידדו בשו"ב רי"ד, שם נדפסו גם מכתביהם של אנשי העדה מי"ד אלול תרמ"ג וג' כסלו תרמ"ד, וכן מכתבו הנ"ל של אדמו"ר מוהר"ש משנת תרכ"ט.
* * *
אין אנו יודעים מה עלה באחריתו של הענין, אבל ודאי שנתקיימו דברי רז"ל "אין דבר טוב ואין שלום יוצא מתוך מריבה", ובסגנונו של אדמו"ר מוהרש"ב במכתבו ('כפר חב"ד', גל' 877, עמ' 30): "אין דבר טוב יוצא מתוך פירוד לבבות".
וכבר כתב אדמו"ר הזקן (אגרות-קודש, עמ' פ): אין שלום יוצא מתוך מריבה ח"ו, ובפרט ממחלוקת לשם-שמים הרחמן יצילנו ממנה.
"סוף כל דבר, מכל דא"ח מובן היטב שהאחדות והשלום והצדקה, על ידם דוקא הוא השפעת הטוב ברוחניות ובגשמיות, והן הן יסודי תורתנו ועבודתנו. וכמה יגעו וטרחו אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נ"ע זי"ע על אנ"ש, שמסרו נפשם עליהם ממש.. לנטוע בלבם מדות הטובות והישרות על-פי דרך ה' דרך תורתנו הקדושה" (אגרות-קודש מוהרש"ב, א, עמ' צג).21
יזכנו השי"ת לילך בדרכי רבוה"ק דרך השלום, ונזכה לקיום היעוד "וישם לך שלום – זה מלכות בית דוד", ולביאת גואלנו משיח צדקנו הנקרא "שר שלום".
1. ותיק וחסיד חכם ונבון.
2. הוא הרה"ח רא"ד לאוואוט, שהיה באותה שעה רבה של ניקוליוב (ראה אודותיו ב'ראשי פרקים' שכתב אדמו"ר זצ"ל לתולדותיו, הנדפסים בראש ספרו "קב נקי" (ברוקלין תשי"א). וב'כפר חב"ד' גל' 938, עמ' 90 ואילך.
3. ירא אלקים מרבים. בשו"ע יו"ד סי' לט סעיף יא ו-יג נאמר לשון זה על בודק סירכות הריאה (וראה פירושו ב'דרכי תשובה' שם), ולכן מצמיד הרבי את התואר הזה לשמו של השו"ב.
4. להלן מפורש שהוא השו"ב דניקוליוב. יתכן והוא נמנה עם בני משפחת גרוסמן או חריטונוב, שמבני המשפחות הללו שימשו שוחטים בניקוליוב.
5. "נערים" כאן ולהלן משמעותם "אברכים" (יונגעלייט). לשון זה שגור בכתביו של אדמו"ר האמצעי, כגון בהקדמתו-הסכמתו לשו"ע אדמו"ר: "להודיע לכל הנערים הפנויים הסמוכים על שולחן אביהם וחותנם" (וכן באגרות-קדשו עמ' רכח, רסו, רסח, רסט, רעג, רדע ועוד).
6. בסנהדרין ז, א: האי תיגרא דמיא לצינורא דבידקא דמיא, כיון דרווח רווח (התיגרה דומה לצינור מים שנבעה בו סדק, הסדק גדל והולך וזרם המים הולך ומתעצם).
7. מ' מכה, ח' חרון, ל' לקוי, ק' קללה, ת' תועבה.
8. בבני חיי ומזוני.
9. בכל דבר.
10. הובאו בפירש"י על הפס' שמח זבולון (ברכה לג, יח): זבולון ויששכר עשו שותפות, זבולון לחוף ימים ישכון יוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר ונותן לתוך פיו של יששכר, והם יושבים ועוסקים בתורה.
11. בדף כח, ב: מי שאינו בבחי' כח מ"ה יכול להיות נמשך לבו אחר הכבוד ונעשה יש וגס רוח, וזהו עיקר ע"ז שמחשיב א"ע ליש.. לעומת זה יש ב' דברים חיצוניות ופנימיות, חיצוניות היינו גסות בבחי' לבושים ומקיפים, ופנימיות היינו תאוות זולל וסובא. והנה בחי' הפנימיות יכולים להפך בעצמם מרע לטוב, כמו איש אשר בסובאי יין וזוללי בשר אם למחר יתפלל בכח האכילה, הרי הרע עצמו מתהפך לטוב ונעשה מרע טוב. אבל החיצוניות ולבושים אינו נעשה מהם דבר טוב שיוכל לקבל הכבוד להיות נתפס בתוכו שלא יהיה יש.
12. ראה במאמרי אדמו"ר האמצעי פ' אחרי (עמ' תקו-תקיב), ושם: ענין גסות הרוח שהוא כעובד ע"ז ממש.. הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם.. שיוצא מן עולם הקדושה שהוא עולם היחוד לעולם הקליפות שהוא עולם הפירוד..; מקיפים דחיה יחידה דקליפה הוא הגדולה והכבוד.. עיקר תאות הכבוד הוא להיות בחי' יש ודבר מה בהתפשטות.. והכבוד בחי' מקיף ממש המתלבש בבגדים ותכשיטים ודירה נאה.. וע"כ ג' אלה דקליפה מוציאין את האדם מן העולם דקדושה לגמרי. ולא ע"י שלשתן יחד, אלא אפילו באחד מהן..; וגם השפל בערך כעני וכה"ג יש בו מעט מן בחי' התפשטות הכבוד להיות קצת יש ודבר ורוצה להיות מכובד בעיני הבריות.. וא"כ הרי שרש הכבוד אינו אלא בחי' יש בלבד.. דכל עיקר ענין סטרא דקליפה אינו אלא בחי' יש להגדיל א"ע בכל דבר מעלה..; אצל זוללי בשר וסובאי יין.. יכול להיות להיפוך שמהבשר והיין יתהפך מרע לטוב לתורה ותפלה.. אבל.. הכבוד במלבושים חשובים וכה"ג.. אינו מתהפך מרע לטוב כלל, כי הרי לא נמצא דבר טוב מבחי' התפשטות הישות של הכבוד.. [מפני ש]הכבוד שהוא בחי' מקיף דחיה יחידה כו' כנ"ל לא בא בבחי' הבירורים.. וז"ש "יכפר עליכם" בבחי' מקיף מלמעלה וכמ"ש "ואת רוח הטומאה אעביר".. הוא ההסרה לגמרי.. אין לו תיקון כלל.. אי אפשר כי אם בהעברה לגמרי וכמ"ש "ובערת הרע מקרבך". וע"כ אמר "יכפר עליכם", כלומר מה שעליכם בבחי' מקיף יכפר ויבער לגמרי וכו'.
[הוספה לאחר זמן?] ובסה"מ תקס"ט (עמ' רמה): כמו ענין תאוות הכבוד והלבושים הנאים הוא מבחי' מקיפי' דקליפה שלמעלה מן השכל כו' שהוא קליפה יותר קשה ועמוקה.. ונק' מדות שבלא טעם כמו תאוות הכבוד והלבושים וההתנשאות והחוצפא כו' וד"ל.
[הוספה לאחר זמן]: ראה סה"מ תרס"ה עמ' קח ע"ד תאוות הכבוד והמלבושים].
13. ומוסגר פה פרישת-שלום.
14. דורש שלומם מלב ונפש חפצה תמיד כל הימים ברוחניות וגשמיות.
15. באופן אחר.
16. מעשי ידיהם.
17. בטור יו"ד סוף סי' יח: כתב א"א הרא"ש ז"ל [חולין יז, ב].. כי הרבה צריך ישוב הדעת ויראת-שמים לבדיקת הסכין (ובשו"ע שם סעיף יז מוסיף: כי הלא תראה כי יבדוק האדם פעמים ושלש ולא ירגיש בפגימה דקה ואח"כ ימצאנה, כי הכין לבו באחרונה. ובחינת חוש המשוש כפי כוונת הלב).
18. בעלי-בתים.
19. השווה לדברי הרה"ק ר"י משינווא במכתבו משנת תרנ"ח ("דברי יחזקאל החדש", תשל"ה, עמ' פו-פז): מקובל מצדיקים, שמוטל על אנשי הקהלה להשגיח על שו"ב דמתא שיתפרנס בריוח, למען יהי' לו הרחבת הדעת למלאכתו.. כל מי שיראת ה' בלבו מחויב לסייע בזה, ולהשתדל לטובת השו"ב להוסיף להם, וגמירי דציבור לא מיעני. וכן תעשו טוב לכם בכל ענינים. וכן ידוע לי מאדומו"ר הצדיק הקדוש מ' שלום זצ"ל מבעלזא, שהקפיד לראות שהשו"ב לא יהי' לו דאגות ומכש"כ דוחק פרנסה, שלא יחלש הרגשתו בדקה מן הדקה, והיא טובה לכל העיר שיהי' להשו"ב פרנסה.
20. מוה"ר יוסף תומארקין (ח"י טבת תקע"ט – כ"ג תמוז תרל"ד). מחסידי אדמו"ר הצ"צ ואדמו"ר מוהר"ש. רב בסוראז' ואח"כ בקרמנצ'וק. ראה גם בס' "בית רבי" (ג, עמ' 38).
21. וראה עוד במאמר "גדול השלום ושנואה המחלוקת" ('כרם חב"ד', 2, עמ' 118 ואילך), ובקונטרס "שלום יהיה" להרה"ג מו"ה יוסף אברהם הלוי העלער (ברוקלין, תשמ"ט).
(כפר חב"ד גל' 948)
כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©
