בית אהרן וישראל, קט (תשרי–חשון תשס"ד), עמ' קמד

[א]

אכילת פסח שני על החמץ

בגל' קז (עמ' קנב) הביא הכותב את האמור בס' אבי עזרי בדברי רש"י "ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו", והקשה עליו (יעו"ש).

וראה בדברי הר"ר שמואל אשכנזי שליט"א הנדפסים בקובץ 'המעין', ניסן תשנ"ב (עמ' 49-47), שכבר קדמו לאבי עזרי בס' אמבוהא דספרי על ספרי זוטא ח"א (עמ' 254). ועוד האריך שם בהצעת הקושיות על דבריהם.

[ב]

'יקום פורקן' ביחיד

עוד נראה לכותב שם, שהאמור בסידורים שהיחיד אינו אומר את ה"יקום פורקן" השני, שיבוש הוא ומצוה לתקנו, שהרי לדברי המשנ"ב (סי' קא אות יט) גם את ה"יקום פורקן" הראשון אין לומר, מפני שהיחיד אינו יכול לשאול צרכיו בלשון ארמי.

אבל אין בידינו לשבש סידורים רק בגלל שדבריהם אינם עולים בקנה אחד עם דברי המשנ"ב, ובפרט סידורים שנערכו ע"י גדולי הפוסקים כסידורו של בעל ה'תניא' ושו"ע אדמו"ר, שבו נאמר (קודם 'יקום פורקן' השני): יחיד המתפלל אינו צריך לומר יקום פורקן זה ולא מי שבירך [בסידורי חב"ד המאוחרים נשתנה הלשון, ונכתב שם: יחיד המפלל אינו אומר יקום פורקן זה ולא מי שבירך].

מפורש יוצא מדברי אדמו"ר שמיירי ב'יקום פורקן' השני דוקא, וגם זה אינו בשלילה מוחלטת.

והרואה בדברי המשנ"ב יראה שהם אמורים רק לשיטת ה'יש אומרים' האחרונה בשו"ע שם, אבל לשיטה המובאת שם לפני כן שתפילה הקבועה לציבור נאמרת בכל לשון (ורק שאילת צרכיו של היחיד נאמרת בלה"ק בלבד), א"כ יכול היחיד לומר גם את ה'יקום פורקן' הראשון שנוסחו נקבע לציבור.

עוד נראה לענ"ד, שאפילו לדעת הי"א שאין ליחיד לשאול צרכיו בלשון ארמי (ובלשון אדמו"ר בשו"ע שם, שאין ליחיד להתפלל בלשון ארמי), היינו דוקא בדברים הנאמרים אל הקב"ה בלשון נוכח, בבקשה ישירה ממנו ובתפילה אליו, שאזי יש למלאכי השרת עסק בדיבורים אלו ולפיכך אין לאומרם בלשון ארמי.

אבל בתפילה שאינה ישירה, כגון "מי שבירך.. הוא יברך" או "יקום פורקן מן שמיא" – אזי גם אם הדברים נאמרים בארמית לית לן בהו.

ובחילוק זה יובן לא רק מדוע יכול היחיד וצריך לומר את ה"יקום פורקן" הראשון, אלא גם מדוע היחיד מברך בלשון ארמי "בריך כו' מאריה דהאי פיתא" (או"ח סי' קסז ס"י), או "בריך כו' דיהבך לן" (שם סי' ריט ס"ד. ובמשנ"ב אות יד, דגם ללא עשרה).