מאמרים

אסיפה שלא לשם שמים

כפר חב״ד

מכתב גלוי שערך אדמו"ר מוהריי"צ יממה לפני מאסרו בחודש סיון תרפ"ז ומשקף את מסירות נפשו למען הכלל בימים ההם.
ההתנגדות לוועידת הקהילה הלנינגרדית

אסיפה שלא לשם שמים

ההתנגדות לוועידת הקהילה הלנינגרדית

            שתי ועידות עמדו ברקע מאסרו של אדמו"ר הריי"צ: זו שהתקיימה בקורוסטן וזו – של קהילת לנינגרד – שלא התקיימה כלל; פעילותו של הרבי תרמה לקיומה של האחת ולביטולה של רעותה.

            לוועידת הרבנים היראים בקורוסטן כבר הקדשנו כמה פרקים (שנתפרסמו ב'כפר חב"ד' גל' 973 ואילך), ואי"ה יבוא עוד פרק נוסף שיצביע על הקשר שבין אותה אסיפה לבין מאסרו של הרבי. לוועידה שיזמה הקהילה הלנינגרדית מוקדש פרק נרחב בספרו של הרה"ח ר' שלום דובער לוין שי' "תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית" (עמ' עח-פו).

            באותו פרק נראית בעליל התנגדותו הנמרצת של הרבי ליוזמתם זו של עסקני קהילת לנינגרד שלא נמנו עם היהדות החרדית, התנגדות שנמשכה ולא רפתה משעה שרעיון הוועידה עלה על הפרק בשלהי שנת תרפ"ה, כשהחל לרקום עור וגידים בשנת תרפ"ו, כשעלה הרעיון מחדש ונתקבלה החלטת הביצוע בקיץ תרפ"ז – ואף אחרי מאסרו וגאולתו וצאתו את רוסיה בתחילת שנת תרפ"ח לא הרפה הרבי מהתנגדותו הפעילה!

            פעילותו הנמרצת של הרבי לסיכול מזימת הוועידה נעשתה בגלוי, אף כי ידע שהמשטרה החשאית (ג.פ.או.) והייבסקציא תומכים בקיום הוועידה והם גם הניצבים מאחורי היוזמה לעריכתה. אבל הרבי שיער שקיומה עלול "להמיט ח"ו וח"ו שואה על עם אלקי אברהם יצחק וישראל סבא.. סכנה לכל קדשנו עין ישראל הדת התורה והמצוה" –

            "ובמקום סכנה כזו – כתב הרבי במכתבו הגלוי – הנני מוצא לחוב קדוש מבלי התחשב עם שום דבר, להגיד דעתי גלוי לעין כל, להכריז ולחזור ולהכריז בכל הבתי-כנסיות ובתי-מדרשות די בכל אתר ואתר, למען יגיעו דברי אלו לכל יהודי אשר לבו ער לחיי דתנו תורתנו ומצוותינו: יהודים השמרו בנפשותיכם!.. ההשתתפות בהאסיפה אשר קהילת לענינגראד קוראת סכנה צפויה לדתנו ותורתנו, וכל הנותן יד לקחת חלק באסיפה זו הוא כמניף יד על הדת והתורה! אחינו בני ישראל, אותה התורה והמצוה אשר עליהם מסרו נפשם אבותינו ואבות אבותינו בכל דור ודור, עומדים בסכנה ובידכם להצילה"!

            את מכתבו זה הגלוי ערך הרבי ביום השני י"ג בסיון תרפ"ז. למחרת, באור ליום רביעי, באו אנשי הג.פ.או. לביתו ומצאו את המכתב על שולחנו...

            באותה שעה נלקח הרבי למאסר, הוגלה וכעבור כחודש – בי"ג תמוז – שוחרר.

            אחר חג הסוכות תרפ"ח עקר הרבי מרוסיה, וכבר בתחילת מרחשון המשיך וכתב באותו ענין אל הרב זוין (שנותר עדיין ברוסיה): "צריכים להמטיר במכתבים לכל המקומות, ולהודיעם כי דעת גדולי הרבנים היא נגד זה, וכי כל המשתתפים בזה אחראים בעד דבר מסוכן להדת כולה ח"ו.. צריכים לדעת אשר האסיפה נובעת ממקור מעין נרפש.. וכל הצעה מסוכנה בדת.. יקבלוה בשבעים ושבעה ידים, ואם מחוללי האסיפה לא יעשו כזאת – ימצאו מחברי היעווסעקציע אשר יגמרו על ידם"...

            המסמך דלהלן היה מונח בבית-גנזיו של אדמו"ר הריי"צ, אבל מסגנונו ניכר היטב שלא יצא מקולמוסו של הרבי, אף כי כמה ביטויים משמשים גם כאן וגם במכתביו של הרבי.

 

 

ב"ה

חוות דעת רבנים אחדים שנזדמנו יחד

            למרנן ורבנן כו' וכו' ד' עליהם יחיו!

            ודאי כבר הגיעה לאזניכם הידיעה, שהקהילה הלגי"ת [=הלנינגרדית] קוראת אסיפה מבאי-כח יתר הקהלות הדתיות בכדי לפתור ולדון שאלות אחדות העומדות על הפרק.

            בטוחים אנו היטב בחברינו ורבותינו המאוה"ג שליט"א, שבודאי לא תשכחו בשעה זו על דבריהם הקדושים של חז"ל באבות: "הוו מתונים" "וחכמים הזהרו", וכשתגיע השמועה הזאת לאזניכם, תבחנו אותה היטב בעין ביקורת שלכם החדה מכל צדי צדדיה, ותסתכלו ותתבוננו: שמועה זו מה היא? ואיזה ברכה צריכים לברך עליה, אם על בשורה טובה או חו"ש [=חס ושלום] שמועה רעה?

            רבנים וגאונים נכבדים! עם כל הצער והכאב שמרגישים אנו כולנו וסובלים בראותנו איך שהיהדות בסכנה, את הירידה המוסרית, ההרס והחורבן בכל מוסדות הדת, ועינינו נשואות לרחמי שמים, עד יערה עלינו רוח ממרום, ונתעורר כולנו בהרמת קרן התורה והמצוה – בכ"ז הננו להעיר אזניכם ולהביע את דעתנו, כי בנוגע להאסיפה הנוכחית אשר תועלתה ותוצאותיה עוד מוטלות בספק – אין אנו צריכים להיות נחפזים בדבר לתת יד להמפעל הזה, ללכת בעינים עצומות מבלי דרוש וחקור היטב. ובפרט שידוע לנו שהיא אינה נעשית כלל על טהרת הקודש.

            החוש הבריא, הרגש הדתי מראה לנו בעליל, כי ישנם כמה זמנים וכמה דברים "ששב ואל תעשה עדיף", וכשם שמקבלים שכר על הדרישה כך לפעמים מקבלים שכר על הפרישה.

            ובאמת, מה לנו לחשבונות רבים, נקח לנו הפעם לאמת-המידה מה שמסרו לנו חז"ל "נקיי הדעת בירושלים לא היו יושבין אא"כ היו יודעים מי מיסב עמהן", בראותינו מי ומי הם מעוררי ומחוללי הרעיון של האסיפה, איך שהאינציאטיווה [=היוזמה] יוצאת מאנשים חפשים לגמרי במובן הדתי, ואין להם שום מגע והתיחסות לעניני הדת, הרחוקים לגמרי בהנהגתם מהיהדות המסורתית, האם מאלה תיושע יהודה? האם הם הם יהיו הבעלי טובות שלנו שידאגו בעד הרמת קרן התומ"צ? האם בידי אנשים כאלו המחללי שבת והאוכלי טריפות ה"י יכולים אנו למסור את גורלנו, גורל כל היהדות, לתתם ראשים על ראשינו, שהם הם יהיו אפטרופסי הדת שלנו? ומי יודע, פן חו"ש נצא מהאסיפה הזאת ידינו על ראשינו. למה אנו יכולים לחכות מהם, ובפרט שברור הדבר שרעל טמון בחובם של הבוראים והיוצרים של האסיפה הנוכחית...

            דמיוננו, להצמא למים ומגישים לו מים לשתות, אבל המגיש הוא טפוס כזה שנותן מקום לחשד שיש חו"ש רעל בסף – הנטבע בנהר, באו מים עד נפש, ומגישים לו עזרת שוא ומפח נפש. ועל כגון זה כבר קוננו: "דגים מלוחים ונאדות נפוחים אללי לי"!

            הן אמת שמחוללי ומיסדי האסיפה, בהבינם את מצב הדברים, שאם לא יתנו להאסיפה איזה צביון דתי לא יעלה בידם כלל למשוך אחריהם את יתר הקהלות, את השדרות הרחבות של שלומי אמוני ישראל, לזאת התחכמו והכניסו בהפרוגרמה [=בתוכנית] וסדר-היום של האסיפה גם רעיון ותוכן דתי כמו "מקוואות" וכדומה – אך אל יעוור השוחד הזה את עינינו. זהו רק שלט חיצוני. יודעים אנו היטב שאין תוכם כברם, ובעיקרה תצא מזה חו"ש תנועה הפכית.

            ומופת חותך לזה הוא, מה שכל החברים מהקהילה הלגי"ת החרדים ויראי אלקים באמת, משכו ידיהם ויצאו בגלל זה מעבודת הקהילה בכלל, ואדרבה עוד יצאו במחאה גלויה נגד האסיפה – יען מה? יען הם מבפנים ויודעים בבירור יותר את המצב והרוח של מכונני האסיפה. הם, החברים החרדים, הביעו את דעתם לפני יתר חברי הקהילה, שקודם האסיפה המיועדת צריכים לקרוא אסיפה מוקדמת, ועידה קטנה של רבנים אחדים, גדולי התורה המפורסמים, שיפתרו ויתיעצו מתחילה ע"ד השאלה הזאת ביסודה: אם מוצאים הם בכלל נחיצות באסיפה עכשיו? ובאם שיפתרו השאלה הזאת בחיוב, אזי יעבדו הרבנים וישכללו תוכן ופרוגרמה, ושכל ההסתדרות וההנהלה הראשית תימסר בידי הרבנים שיחיו מורי ישראל, מנהליו ומדריכיו הרוחניים. וכמו"כ ההסתדרות של הזמנת חברים וצירים תתנהג ג"כ ע"י הרבנים שיחיו. והתביעה הצודקת הזאת של החברים החרדים, דחו יתר חברי הקהילה הלגי"ת בשתי ידים, ולא אבו גם לשמוע.

            וכמו"כ כשבאו לחלק את מספר המקומות של הצירים אל האסיפה, כמה מגיע לכל פלך ופלך, בזה נתגלה ג"כ גלוי את פרצופם האמתי, את כוונתם וזדון לבם. כי, למשל, לערים המרובות ביותר באוכלוסין נתנו רק מקום א' או ב', ולערי רוסיא הפנימית כמו סאראטאוו, טווער וכדומה, אשר מספר היהודים דשם הוא מתי מספר, נתנו ג' מקומות. יען יודעים הם ומשערים מראש מי ומי יהיו הנבחרים אשר יתאימו לפי רוחם הם.

            חושבים אנו שהעובדות הללו אינן דורשות ביאורים, ודיות הן כמו שהן לעצמן להפיץ אור על כל הרעיון והמטרה של מיסדיה, ושהוכיחו מעשיהן על מחשבתן.

            והנה, כל הרבנים המפורסמים לשם מערים היותר גדולות, ערי המרכזות, כמו מוסקבה, חרקוב, מינסק ושארי עיירות הגדולות, בראותם ובהתבוננם לאן פני האסיפה מועדת, ואת הארס נחש אשר מיסדי האסיפה העליטו תחת מסוה הקדושה, ואת הסכנה אשר האסיפה תוכל להביא חו"ש שואה על כל היהדות, סלקו א"ע מזה, והכריזו והתרו לכל, שידעו כולם שאין רוח חכמים נוחה מזה, ושזהו כנסיה שאינה לש"ש שצריכים לברוח מהם ומהמונם.

            אמנם, מעשה שטן הצליח, והם הקהילה הלגי"ת הספיקו לצוד ברשתם בנכליותם וערמומיותם את הרב הזקן הרד"ט [=הרב דוד טעביל] קצנלנבוגן שיחי' מלנ"ג, שמשתתף עמהם ונותן יד לפושעים (כפי ששמענו עכשיו גם הוא מתחרט ורוצה לחזור), ואליו נספחו עוד רבנים צעירים אחדים מאותן שלא שמשו כל צרכן. ואוי לו לדור שהקטנים אינם נשמעים לגדולים, ומי יאמר להם מה תעשו. ויוכל היות שח"ו חפצם יעלה בידם להוציא הדבר מכח אל הפועל.

            אשר לזאת פונים אנו אליכם הרבנים המאוה"ג היושבים על מדין די בכל אתר ואתר, אתם כהני הדת ושומרי משמרת הקודש, דעו כי בשעה גדולה ורבת האחריות כזו אשר הסכנה גדולה וקרובה, אל נא תעברו השעה, עמדו הכן על המשמר, החלצו חושים, הרימו קולכם קול יעקב לעזרה ולצעקה, אל תחרישו בעת כזאת.

            מטרתנו במכתבנו זה, לעורר שימת לבכם, להתייחס להאסיפה התיחסות שלילית, לסתור כל עצם הענין והרעיון, "וסתירת זקנים בנין", והיינו שהשעה דורשת מאתנו שכל הקהלות הדתיות וכמו"כ כל הרבנים בפ"ע, יעריכו וישלחו מכתבי מחאה להקהילה הלגי"ת, ולתבוע ולדרוש מהם בחזקה התביעות הצודקות שלנו: איך היא יכולה ורשאית הקהילה הלגי"ת לקבל ע"ע אחריות בשאלה רבת הערך כזאת, העומדת ברום עולמינו הרוחניים, ומי נתן להם רשות והורמנא ע"ז לדבר בשמנו בתור בא כחנו ולזכותנו בהחלטותיהם.

            ובאם שכ"ז לא תעלה בידינו, והקהילה הלגי"ת תתעקש ותעשה את שלה, אזי אנו על משמרתנו נעמודה. עלינו לידע ולהודיע כאו"א בעדתו ובסביבתו, כי הרבנים שיחיו שוללים ומנגדים להאסיפה ולא לנו היא האסיפה "והצנועין מושכין את ידיהן".

            וידעו כל בית ישראל שהאחריות מתוצאות האסיפה שיכולה להמיט חו"ש רעה על כל היהדות והיהודים – לא עלינו.

            והיינו נקיים מד' ומישראל.

 

 

                                                            (כפר חב"ד גל' 1001)

 

 

מאמרים דומים

-