צפונות, ח (תמוז תש"נ), עמ' צד–צז

הרב יהושע מונדשיין
ירושלים

בעל ה'שמן רוקח' מסאנטוב

ופולמוס הדפסת הש"ס ווילנא-סלאוויטא

בראש ההסכמות שנדפסו במסכתות שבת ועירובין שבש"ס סלאוויטא (שנת תקצ"ו) מתנוססים שני מכתביו של הג"ר אלעזר לעוו אבד"ק סאנטוב, וזה לשונם:

בעה"ש יום ה' יו"ד טבת תקצוא"ו לפ"ק סאנטאב

שלום למר ולתורתו, אשרי יולדתו והורתו, ה"ה כבוד ידידי רחוק מעיני ודבוק ברעיוני, הרב המאוה"ג המופלג בתורה ובחסידות המפורס' לשבח, כבוד מוהר"ר משה שפירא האב"ד ור"מ דק"ק סלאוויטא, ולבנו הרב המופלג המדפיס נ"י. 

גיה"ק האירו מול עיני, ומתוכו ראיתי וידעתי את מכאוביו אשר הציקוהו המדפיסים מווילנא והוראדנא. אך לא אלמן ישראל ויש ת"ל לאלקים שופטים בארץ למען לא יעשו עולה שארית ישראל. וכן אמת נכון הדבר נעשתה דין ומשפט ע"פ הנהו שלשה מטיבי לכת הרבנים המפורסמים ה"ה הגאון המפורסם מוהר"ר אברהם אבלי אב"ד ור"מ דק"ק ווילנא, והגאון מוהר"ר בערוש אב"ד ור"מ דק"ק סלאנימע, והגאון אב"ד ור"מ דק"ק נווארדאק, ומפי הרוב היינו הגאון מוהר"ר אבלי והה"ג מסלאנימע יצא זכאי בדינו. ואחריהם החזיק הרב הגאון הגדול מופת דורינו מוה' יעקב אורנשטיין אב"ד ור"מ דק"ק לבוב, בצירוף בנו הגאון מוהר"ר מרדכי זאב נ"י לתומכם בימין צדקם להציל העשוק מיד עשקו. 

ובאמת כי שתים רעות עשו המדפיסי' הנ"ל, האחת שעדיין לא נשלם משך ההסכמה מהדפסת השסי"ן הראשונים הנדפס בסלאוויטא, והשני כי הרב המדפיס בסלאוויטא המציא לסדר הש"ס בסידור חדש אשר לא נדפס כמוהו מעולם, והטריחו לסדר בסדר הנכון, והמדפיסי ווילנא והוראדנא רוצים להתגדר במלאכת אחרים. גלל כן גם ידי תכון עמו וזרועי תאמצנו, שבהדפסת הש"ס עם המפרשים הנזכרים והנודעים יהיו כל הדפוסים אסורים כדעת הגאונים הנ"ל, ואותו ה' יעזרהו להוציא מחשבתו מכח אל הפועל כאשר חשב וכאשר התחיל לעשות. ויהי נועם ה' במעשי ידיו ומן השמים יסייעוהו. והיה בדעתי לכתוב לו הסכמה בפני עצמו, אך כי טריחא לי מילתא טובא כי בעו"ה עזבני כוחי ואור עיני גם הם אין אתי, ומלאכתי נעשית על ידי אחרים, לכן ידפיסו האגרת הלז במקום הסכמה. 

הכ"ד ידידם לנצח,

נאום הצעיר אלעזר החונה פה"ק סאנטאב והגליל, בעה"מ ס' שו"ת שמן רקח ח"א וח"ב, וח"ה [=וחידושי הלכות] שמן רקח, וסי' סמא דחיי על הדרושים, וס' תורת חסד על כללי הש"ס, וס' שערי חכמה המכונה שב שמעתתא על סוגית הש"ס, וזר זהב על ספר הריטב"א ותוס' רי"ד, וזר זהב על ספר המקח לרבינו האי, וספר יבין שמועה על התורה, וספר שערי דיעה ח"א וח"ב על ש"ע יורה דעה, וקונטרס החזקות המכונה בשם זכרון אהרן. 

ועל דא נתתי גושפנקא דידי. 

לפני מכתבו השני הוסיפו המדפיסים את השורות הבאות:

ולמען הפיר מחשבות ערומים, הן המה מדפיסי ווילנא והוראדנא אשר הדפיסו מכתב מהגאון מסאנטאב שחזר מהסכמתו שהסכים אלי בחורף העבר, ע"כ אני מדפיס מכתב מהרב הגאון הנ"ל מיום י"ג ניסן דהאי שתא. ומתוך כמכתב יראו כבוד אחב"י אשר הרב הגאון הוסיף אומץ על הסכמתו ומחזק דבריו הראשונים בטוב טעם, כאשר עיניכם תחזינה מישרים נועם לשונו הזהב. 

בעזה"ש יום הק י"ג ניסן תקצוא"ו לפ"ק, פה"ק סאנטב יע"א.

קול ברמה נשמע בשערים המצויינים בהלכה בדברי ריבות אשר בין מדפיסי סלאוויטא ומדפיסי ווילנא והוראדנא, וכבר התעוררו על זה רבים מגדולי דורינו, וגם אני התעוררתי בענין זה וכתבתי להצדיק את הצדיק הרב המאוה"ג מוהר"ר משה נ"י אב"ד דק"ק סלאוויטא ובנו הרב המדפיס נ"י בטעמים המבוארים במכתבי שם. והנה אח"כ התעוררתי מן המחזיקים בידי מדפיסי ווילנא והוראדנא, והם אמרו הענין בשינוי מהיפך להיפוך. והייתי כמתעתע בענין זה ועמדתי מרעיד ומשתומם כי לא ידעתי להימין או להשמאיל, כי לא נביא אנכי ולא ב"נ [=בן נביא]. וכל לבבות ה' דורש. אמנם עתה אשר הגיעני העתק מהכרוז הנעשה בווילנא ע"פ פקודת הרב הגאון הגדול מופות הדור מוהר"ר אברהם אבלי  נ"י אב"ד ור"מ בק"ק הנ"ל, ואחריו החזיק כבוד ידידי מופת דורינו נשיא אלקים בתוכינו הרב הגאון האמיתי הגדול המפורסם בכל קצוי ארץ כבוד מוהר"ר יעקב בורנשטיין נ"י, כאשר עיני ראו בהכרח הנעשה ע"י אב"ד הנ"ל, אז אמרתי הנה ת"ל יפה דנתי יפה זכיתי.

והנה באשר מדפיסי ווילנא והוראדנא העבירו קול במחנה עברים לאמר שיש בידם איסורים לאסור ש"ס הנדפסים בסלאוויטא. אומר אני מאן ספן ומאן רקיע לבטל יותר דברי הגאונים הגדולים הנזכרים. ויפה כתב הגאון אמיתי אב"ד ור"מ דק"ק לבוב כי דבר זה מביא לידי גיחוך, וכל השומע יצחק וילעג להם. ואני אומר בפה מלא הקונה ישמח במקחו, ומי יתן ויורשו מאת שרי המדינה להביא למדינתינו השסי"ן הנדפסים בסלאוויטא גם אני אקח ש"ס א'. כדאי המה הגאונים הנזכרים לסמוך עליהם ולבטל כל דברי המעוררים שיהיו בטלים כחרס. יהי רצון שתשרה ברכה במעשה ידיו וחפץ ה' בידו יצליח. 

הכ"ד הבא על החתום, נאום הצעיר אלעזר החונה בק"ק סאנטאב והגליל יע"א

ועל דא נתתי גושפנקא דידי. 

ביני לביני, בין המכתב מחודש טבת לבין זה שמחודש ניסן, כתב הג"ר אלעזר (בחודש שבט) מכתב נוסף, שאותו פרסמו המדפיסים דווילנא כ"הסכמה" במסכת שבת שנדפסה באותה שנה. למכתב הביניים הזה מכוונים דבריהם של מדפיסי סלאוויטא (לעיל) באומרם כי מדפיסי ווילנא והוראדנא "הדפיסו מכתב מהגאון מסאנטאב שחזר מהסכמתו שהסכים אלי [=למדפיס דסלאוויטא] בחורף העבר". 

מה פשרן של חזרות תכופות אלו מלסאוויטא לווילנא וחוזר לסלאוויטא? בשלושת מכתביו של ה'שמן רוקח' הבאים להלן מונח הפתרון לשאלה זו. 

***

בגליון חודש ניסן תשמ"ו של ה"מוריה" (עמ' צא הע' 14) הודעתי על קיומו של מכתב שלח מהר"א מסנטוב אל הגיסים הגרמ"ז איטינגא והגרי"ש נטנזון במצורף ל"הסכמה" כלשהי, והתפלאתי על שהמדפיסים דווילנא שינו במכתב זה כמה תיבות: במקום המלים "ויקבלו רצוף פה הסכמה" שבמקור, כתבו "ויקבלו פה הסכמה", ובצורה זו [כשתיבת "הסכמה" מודגשת] הדפיסוהו כ"הסכמה" לש"ס שלהם [היא ה"הסכמה" מחודש שבט הנזכרת לעיל], אף שאין בו במכתב זה שום מלה של איסור או הסכמה לצד מן הצדדים!

גם כתבתי שם כי להשערתי היתה ההסכמה המקורית "פושרת" יותר מהמכתב (שלא נועד כלל לפרסום ברבים). ולפיכך העדיפו המדפיסים את המכתב על פני ההסכמה. 

אותו מכתב [הוא מכתב ב' דלהלן] נמצא במחלקת כתה"י שבבית הספרים הלאומי בירושלים, והנה עזרני ה' ומצאתי באותו מקום שני מכתבים נוספים באותו ענין, והם שופכים אור על הענין כולו: מתברר שלא זו בלבד שהמדפיסים דווילנא "שיפצו" את המכתב ועשאוהו ל"הסכמה", אלא שדבר זה היה בניגוד גמור לדעתו של הג"ר אלעזר שמיאן לתת הסכמה לש"ס, וה"הסכמה" הנזכרת בדבריו מתייחסת במפורש לא לש"ס אלא להגהות "מעשה אלפס" שהוסיפו הגיסים הנ"ל לרי"ף מהדורת ווילנא! ומעתה סרה תמיהתנו מדוע לא פרסמו המדפיסים את ההסכמה עצמה... וכבר הערתי במאמר הנ"ל (עמ' צג הע' 24) שאין זה הזיוף היחידי של אותם מדפיסים, שהרי כך מתלונן גם הג"ר משה אהרן אב"ד קוטנא (בהסכמתו לש"ס סלאוויטא, כ"א מנ"א תקצ"ו) וטוען כי המדפיסים דווילנא השמיט כמה תיבות ממכתבו אליהם ובצורה מסולפת זו פרסמוהו כמסכים על הש"ס שלהם!

עלינו לזכור כי בשעת התרחשותם של אירועים אלו היה הגר"א מסאנטוב זקן בא בימים, בשנת חייו האחרונה (נלב"ע בכ"ז שבט תקצ"ז), ובמכתביו מודיע הוא[בהסכמה הראשונה]:" עזבני כוחי ואור עיני גם הם אין אתי ומלאכתי נעשית על ידי אחרים", וכן במכתבים דלהלן [מכתב א']: "... נטלו המאורות ממני ואין ביכולתי לכתוב בעצמי". וכנראה שמשום כך הרהיבו המדפיסים עוז בנפשם לנהוג בשרירות לב שכזו. 

אולם אעפ"כ הספיק הג"ר אלעזר לכתוב מכתב הסכמה נוסף למדפיסי הש"ס דסלאוויטא (כנ"ל, בחודש ניסן). ועתה יכולים אנו להבחין כי לא נאמר בו שנתן הסכמה למדפיסי ווילנא, אלא רק ש"הייתי כמתעתע בענין זה ועמדתי מרעיד ומשתומם כי לא ידעתי להימין או להשמאיל". 

לפנינו העתקת מכתביו של הגר"א מסאנטוב. המכתבים מדברים בעד עצמם, ומהם משתקפת השתלשלות האירועים כהוויתם. 

מכתב ראשון

בעזה"י יום א' כ' טבת תקצ"ו לפ"ק. פ"ק סאנטאב. 

להשני מאור[ו]ת הגדולים, המאירים לארץ ולדרים, צדקתם עומדת לדור דורים, כבוד הני תרי גיסי המחדדים זה בזה בהלכה, אשרי שלהם ככה, מאת ה' ישאו ברכה, המה הרבנים הגדולים המפורסמים בחריפות ובקיאות שלשלת היוחסין נ"י עה"י פה"ח כבוד מו"ה מרדכי זאב עטינגען וכבוד מו"ה יוסף שאול נאטהנזאהן נ"י לנצח. 

מכתב קדשם האיר עיני ושמחתי מאוד, במכתבם הנחמד, ולעשות רצונם חפצתי, אך צר לי כי קדמם הרב ה"ה אבד"ק סלאויטא והשבתי לו כפי ההעתק הרצוף פה. ואי אפשר לי לפסוח על שתי סעיפי'. אך אם בזאת נאות להם לשלוח לכבודם הרמה הסכמה על חיבור מעשה אילפס והגהות אשר מוסיפין, ולגזור בגזירות דרבנן, ולאסור איסור על כל המדפיסים שלא ידפיסו בלתי רשיון מכבודם הרמה, ימחלו על כבודם להודיעני ואשלח להם אי"ה הסכמה לפי כבודם וכראוי לגדולי הדור כמותם ירבו בישראל. והיות שבעו"ה נטלו המאורות ממני ואין ביכולתי לכתוב בעצמי, כי אם פי המדבר והסופר כותב וקשה עלי הדבר, לכן דברי לעו. 

הכ"ד ידידם לנצח הדורש שלום תורתם באהבה רבה ואהבת עולם, ומוכן לעשות רצונם בכל מה שיהי' ביכולתי. 

נאום הצעיר אלעזר החופ"ק סאנטאב והגליל יע"א.

ועל דא נתתי גושפנקא דידי

[חותמת] 

מכתב שני

בעזה"י יום ב' י"ג שבט תקצ"ו לפ"ק. פ"ק סאנטאב. 

אליכם אישים חכמי חרשים, נבוני לחשים, גזע ישישים, כבוד הני תרי גיסי הרבנים הגאוני' המפורסמים בחריפות ובקיאות, כבוד מו"ה מרדכי זאב אייטינגען וכבוד מו"ה יוסף שאול נאטהנזאהן נ"י. 

מכתבם הנחמד לי מאוד קבלתי לנכון, ויקבלו רצוף פה הסכמה כאשר הבטחתי. וזול"ז [=וזולת זה] אשר כבודם הרמה תמהו עלי שנתתי הסכמה להרב דסלאוויטא, אני תמה על תמיהתם, וכי נביא אנכי לידע שהגאון הגדול מוה"א אב"ד ור"מ דק"ק ווילנא חזר בו, והגאון מוהר"ד אב"ד ור"מ דק"ק נאווארדוק צועק כי נבלה עשו בית סלאוויטא ומעולם לא הי' פסק דין ביניהם, ושרבי' מגאוני הזמן חזקו ידי מדפיסי ווילנא והוראדנא כפי מכתב כבודם הרמה אלי כתוב. והלא כה דברי במכתב להרב דסלאוויטא שתמכתי יתדותי רק על פסק הרבנים הגאוני' הנזכרי' במכתב הרב דק"ק סלאוויטא, ואולי ידעתי שהגאון מווילנא חזר בו והגאון מנאווארדוק צועק שלא הי' פסק דין ביניהם, ודאי לא הייתי כותב מה שכתבתי. לכן אל יתלו בי שום אשמה ח"ו, כי בתום לבבי ונכיון [!] כפי כתבתי מה שכתבתי. 

הכ"ד ידידם לנצח הדשו"ת ודו"ש באהבה רבה.

נאום הצעיר אלעזר החופ"ק סאנטאב והגליל יע"א.

ועל דא נתתי גושפנקא דידי

חותם

מכתב שלישי

בעזה"י

כבר נודע בשערים מצויינים בהלכה מעלת תהילת הני שני תלמידי חכמים המחדדים זה לזה בהלכה, ומגו דזכו לנפשייהו זכו נמי לחברייהו, תרי מכתב"י מילייהו על ספר זכרון ללמד את בני יהודים קושי' ופרוקי', ה"ה כבוד הני תרי גיסי הרבנים הגאונים מופלגי' בחריפות ובקיאות, ועוסקי' בתורת ה' בתדירא, לילה כיום להאירה, להגדיל תורה ולהאדירה, כבוד מו"ה מרדכי זאב אייטינגען וכבוד מו"ה יוסף שאול נאטהנזאהן נ"י, אשר כבר יצא להם מוניטין ספר מפורשי [!] הים בהגהות אשר נדפסו על ידם בש"ס ד' ווילנא. והנה תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים דעתן מתישבת עליהם, ועושים הטוב והישר בעיני אלקים ואדם להוציא לאור ספר מעשה אילפס אשר לקטו מדברת הראשונים הקדושים אשר בארץ המה, ה"ה כנה"ג ומחנה אפרים ותומ[ת יש]רים ושו"ת מהרמ"א ובגדי ישע מהשל"ה על המרדכי סדר מועד עם שו"ת ראשונים ואחרונים על לשון הרי"ף ומרדכי ובתוספת מרובה על עיקר מחדושים והגהות שלהם אשר כוננו ברוח מבינתם עפ"י אמיתת של תורה, כאשר בעיני ראיתי קצת הגהות אשר העתיקו לי ממכתבם הנחמד, והמה מיוסדים על אדני פז כדרך לימוד האמיתי, ובלי ספק אין בכלל אלא כמו שבפרט, כי החלק יעיד על הכל. ורואה אני שחיב[ו]ר הזה יהי' לתועלת גדול להמעיינים, לכן אמינא לפועלם טבא יישר חלקם וחילם לאורייתא, ויפוצו מעיינותיהם חוצה, ועד זקנה ושיבה יוסיפו כח לעשות אזנים לתורה. ותוקף גזירתי בגזירת התורה באיסור חמור על כל מדפיסי' שלא יודפסו ספר הנ"ל כפי הזמן אשר יקצבו כבודם הרמה, בלי רשותם. 

הכ"ד ידידם לנצח הדו"ש ודוש"ת כל הימים בלב תמים, נועץ קנה ביום, יום ב' י"ג שבט תקצ"ו לפ"ק פ"ק סאנטאב. 

נאום הצעיר אלעזר בעהמ"ח שו"ת שמן רקח ח"א וח"ב וח"ה [=וחידושי הלכות] שמן רוקח וס' סמא דחיי על הדרושים וס' תורת חסד על כללי הש"ס [וס' שע]רי חכמה המכונה שב שמעתתא על סוגי' הש"ס וזר זהב על ספר המקח לרבינו האי וזר זהב על ס' הריטב"א ותוס' רי"ד וס' יבין שמועה על התורה וס' שערי דיעה ח"א וח"ב על שלחן ערוך יו"ד וס' זכרון אהרן הנקרא בשם קונטרס החזקות, החופ"ק הנ"ל והגליל יע"א. 

ועל דא נתתי גושפנקא דידי

חותם

[צילום כת"י המכתב]