דצ"ך, עד"ש, באח"ב

            בגל' 4 של "לדעת" נתפרסם המאמר "רבי יהודה היה נותן בהם סימנים.." ובו נאמר בצורה עובדתית וללא כל הסתייגות כי עוה"ד גרוזנברג הביא הוכחה – בין שאר נימוקיו לז?כ?ות את בייליס מאשמת הריגת נער נוצרי למטרת פולחן דתי – מהסימנים שר' יהודה היה נותן בעשר המכות, דצ"ך עד"ש באח"ב, שהוא פענחם (לצורך הוכחת החפ?ות): דברי ציבראצ'קי כזב עלילת דם שקר, בייליס אינו חייב בהריגה.

            כדי להוסיף לענין קצת דייקנות מדעית אומר כי הפענוח הנ"ל מתייחס, בגירסאות שונות, לחכמים שקדמו לתקופת בייליס (יבואו חוקרי הפולקלור וימלאו אחר?י בפרטים), אבל ביתר שלימות. דהיינו: שונאי ישראל מצאו "הוכחה" לאמיתותה של עלילת הדם בהגדה של פסח, שהם פענחו את ראשי-התיבות בצורה זו: דם צריכים כולנו על דבר שהרגנו בן אלקים חיים בירושלים. ועל כך השיבו חכמי היהודים שהפענוח "הנכון" הוא: דברי צוררינו כזב וכו' (ההמשך מופיע בגירסאות שונות).

            בימי משפט בייליס קיבלו ראשי-התיבות את צורת הפענוח "דברי ציבראצ'קי כזב" וכו'. יש סופרים המייחסים זאת לרבי שלום דב מליובאוויטש (כך כותב מ' לזר בספרו מערבולת התמורות, חיפה 1973) שאכן פעל בשיתוף עם עוה"ד גרוזנברג. אבל האמת היא (כפי ששמעתי מזקן הביבליוגרפים ר' חיים ליברמן, שהחודש ימלאו לו 96 שנה לאורך ימים, ומשפט בייליס שנערך בהיותו כבן 20 שנה זכור לו היטב) שבאותה שנה ערך אחד העתונים היהודיים שברוסיה תחרות "הבדיחה המוצלחת" בין קוראיו. הבדיחה שזכתה במקום הראשון היתה, כי במשפט בייליס העלתה התביעה את ה"הוכחה" הנ"ל מראשי-התיבות דצ"ך עד"ש באח"ב, ועוה"ד גרוזנברג הפריך את הוכחה באמרו כי הפענוח הנכון הוא "דברי ציבראצ'קי כזב" וכו'. ולא באה הלצה זו אלא ללגלג על רמת הטיעונים "המלומדים" של התביעה באותו משפט (כבדיחות רבות אחרות באותו נושא). אבל אחרי הכל עלינו לזכור שאין זו אלא בדיחה ולא עובדה הסטורית...

            'לדעת' כרך יח חוברת 9-10