הס' "דברי נגידים" והרה"ק ר"י לייב הכהן מאניפולי זצ"ל

            בשנת תרנ"ג נדפס בווארשא חלקו הראשון של הס' "דברי נגידים", לבראשית, והוא: "באור מספיק לכל הדברים הקשים ברש"י ז"ל על התורה ועל ההפטרות עם חמש מגלות. ונחלק לשתי מערכות, [האחת] על פי סגנון פלפולי וחריפותי, ו[השניה] על פי דרך הפשט והדרש..".

            שתי המערכות הללו מתייחסות לשני מחברים שונים:

            "מערכת הפלפולי בשם שבט יהודה יכונה, והוא חריפות נפלאה מה שהיה ספון וטמון עד כה בכתב יד, מאת הגאון החריף המנוח כמוהר"ר יהודה ליב הכהן זלה"ה שנקרא בפי כל "החריף מעיר מיצד" סמוך לעיר ווילנא, ממקורביו ומבאי בית המדרש של 'הגר"א' זלה"ה. והוא היה מתלמידי הגאון הקדוש המגיד הגדול אדומו"ר ר' ר' 'בער' זלה"ה. והוא היה מחותנו של הגאון המגיד דק"ק קאזיניץ זצוק"ל, חותן בעל המחבר ספר 'באר משה' זלה"ה, כמבואר בסה"ד החדש ובשה"ג החדש (אות ל' ציון כ"ט וגם בציון ל"א). והוא היה א"ז דור חמישי ממני. ונפטר בשנת תקס"ז תנצב"ה".

            "והמערכה השניה ע"ד הפשטי בשם אמרי קדם קראתיו.. מאתי המתאבק בעפר רגלי החכמים שארית יעקב וישראל, דוד מאיר באאמו"ה יעקב ז"ל קראליעוויעצקי לאמזא, מגיד מישרים בעיר ווארשא".

            לפנינו "חידוש" נפלא: הרה"ק ר' ליב מאניפולי, שעד עתה היה ידוע כאחד מגדולי תלמידיו של המגיד הגדול ר' בער ממזריטש, מעתה נודע לנו שהוא "נקרא בפי כל" גם "החריף מעיר מיצד – סמוך לעיר וילנא", ושהוא היה גם "ממקורביו ומבאי בית המדרש של 'הגר"א' זלה"ה"!

            זאת לא ידענו ולא שמענו עד שנת תרנ"ג, וגם מאז ועד לשנים האחרונות לא נודע לאיש מרושמי תולדות גדולי החסידות שהרה"ק ר' ליב הכהן מאניפולי, נמנה קודם לכן עם תלמידי הגר"א.

            כותב השער תומך את יתדותיו בשני ספרים: 'סדר הדורות החדש' ו'שם הגדולים החדש' (אות ל' ציון כ"ט וגם בציון ל"א).

            מה נאמר בשני הספרים הללו?

ב'סה"ד החדש' (אות כא) נאמר: הרב מוה' יהודה ליב הכהן ז"ל, איש אלקי קדוש יאמר לו, תלמיד מובהק של המגיד הקדוש ז"ל, מחותנו של הרב הגאון הקדוש המגיד מקאזיניץ ז"ל, חותן של הרב הקדוש בעל באר משה ז"ל. ובס' אורח לחיים עה"ת מביא בשמו כמה חידושי תורה מה ששמע מפיו הקדוש. והוא היה מהמסכימים בעת שנדפס ס' תניא פעם ראשונה וכו'. עכ"ל.

דהיינו: תלמידו של הרב המגיד ממזריטש, ללא כל קשר ל"חריף מעיר מיצד" וללא זיקה כלשהי לבית-מדרשו של הגר"א!

וב'שם הגדולים החדש' (אות ל' ציון כ"ט) נאמר: הרב מו"ה (יהודה) ליב הכהן, הגאון החריף המפורסם, אחד מחריפי ווילנא בזמן הגר"א זצ"ל. ושמעתי אשר הגר"א העיד עליו שהוא ראוי לתואר גאון. וחיבר חדושי הלכות על מסכתות והם בכ"י. ונח נפשיה שנת תקס"ז. תנצב"ה. עכ"ל.

דהיינו: איש וילנא בזמן הגר"א, ללא כל קשר לבית-מדרשה של מזריטש!

ולהלן שם (ציון ל"א): הרב מו"ה (יהודה) ליב הכהן, הרב החסיד קדוש וטהור מפורסם בדורו, תלמיד מובהק של הגאון אלקי מו"ה דוב בער המגיד ממעזריטש ז"ל. מחותנו של הגאון קדוש ישראל המגיד מקאזניץ זצ"ל, שהיה חותנו של בנו הרב הצדיק ח"ק מו"ה משה א"ב זצ"ל. והגאון ח"ק מו"ה אברהם חיים מזלאטשוב ה"ה ספר אור לחיים על התורה, מביא שם בספרו כמה חדושי תורה מה ששמע מפיו הקדוש ז"ל. ונדפס ממנו חיבור בקבלה על סדר פרשיות התורה בשם אור הגנוז. עכ"ל.

דהיינו: תלמיד מובהק למגיד ממזריטש, ללא שום קשר לליטא ולווילנא!

המביא לבית-הדפוס הפליא לעשות בנטלו שני ערכים מ'שה"ג החדש', שני אישים בעלי שם זהה, האחד מווילנא והשני ממזריטש, והיו לאחדים בידו.

וכבר עמד על כך ר' שמואל וינר ע"ה בספרו 'קהלת משה' (בערך 'דברי נגידים'), וכתב בקיצור: וכנראה הרכיב המו"ל שני יוסף בן שמעון.

וליתר דיוק, המו"ל הרכיב שני "יוסף" הכהן, אף שאין הם כלל "בני שמעון".

הגם כי בס' 'שם הגדולים החדש' מצאנו ראינו שרשם גברא חדא בשני ערכים נפרדים (ראה שתי דוגמאות לדבר ב'נחלת צבי', יב, עמ' נו), אבל בכגון דא שמדובר בשני אנשים בעלי נתונים שונים לחלוטין, שאין ביניהם אלא שיתוף השם הפרטי בלבד, חובת ההוכחה מוטלת על הטוען "טעות היא בידו".

ותו, אם נבדוק מנין לקח בעל 'שה"ג החדש' את ידיעותיו אודות רי"ל הכהן מווילנא, נגיע אל האמור בס' "קריה נאמנה" (וילנא תר"כ, עמ' 205-204): הגאון החריף מהור"ר יהודא ליב במהור"ר יצחק כ"ץ מרומשישאק.. אחד מחריפי ווילנא בדורו של רבינו הגר"א. וכפי ששמעתי ממגידי אמת, העיד עליו רבינו הגדול שהוא ראוי לתואר גאון.. חיבר חדושים בהלכות על איזה מסכתות ונמצאו אצלי בכ"י.. [נפטר] ט"ז אדר שנת יהוד"א י'על'ה בר'אש' לפ"ק (תקס"ו). עכ"ל.

לשונו של 'שה"ג החדש' מוכיח עליו בבירור, שזהו המקור שממנו שאב את כל המידע שבידו.

מכאן עולה ששם אביו של רי"ל הווילנאי היה יצחק (ולא כשם אביו של רי"ל דמזריטש שהיה יוסף גרשון – 'נחלת צבי', שם, עמ' נג), ומנוחתו כבוד בווילנא ולא באניפולי שם טמון רי"ל הכהן תלמיד מזריטש.

נותר לנו ליישב את שנת הפטירה (תקס"ו או תקס"ז), ואת שינוי כינויו על שם 'מיצד' או 'רומשישאק'. אלו ניתנות לתרץ בנקל יותר מאשר לומר שהיו בווילנא שני ר' יהודה ליב הכהן שעל שניהם העיד הגר"א שהם ראויים לתואר גאון (בה בשעה שברור שלא היה לו לבעל 'שה"ג החדש' מקור אחר מאשר הס' 'קריה נאמנה', ואין לפנינו אלא עדות אחת בלבד).

ואם בכינויו עסקינן, נשים לב גם ל"שינוי השם" שחל בו בין הדפסת החלק הראשון (בשנת תרנ"ג) לבין הדפסת החלק השני (בשנת תרס"א); שבשער החלק הראשון נאמר: "שנקרא בפי כל החריף מעיר מיצד סמוך לעיר ווילנא", ואילו בשער החלק השני הוחלפו המלים הללו, ומעתה "נקרא בפי כל ר' ליב חריף מהאניפאליע מחוז וואלין"...

לא רק שינוי השם יש בין שני חלקי הספר, אלא גם שינוי המקום; בהקדמתו לחלק הראשון מספר המו"ל על "אבי זקינו": "והוא מת בשיבה טובה ונקבר בעיר אנטיפאליע, ואוהל גדול יש על קברו". זו כמובן טעות גסה, שהרי הר"ר יהודה ליב הכהן תלמידו של המגיד ממזריטש טמון ליד רבו באניפולי הסמוכה לרובנא שבאוקריינא, ולא באנטיפאליע הסמוכה לפינסק שברוסיא הלבנה! כנראה שמישהו העיר על כך את אזנו של המו"ל, ובשער החלק השני כבר יודע הוא לנכון ש"אבי זקינו" היה מהאניפאליע שבוואלין, וגם פטירתו היתה בהאניפאליע...

אם חזר בו המו"ל מ'מיצד' שבליטא ושינה ל'האניפאליע' שבוואלין, אולי יותר גם לנו לשנות מ'מיצד' ל'רומשישאק' – ששתיהן סמוכות לווילנא?

*   *   *

מה שנותר עתה לדון בו הוא, מה נאמר לדברי המו"ל הטוען שרי"ל הכהן – מחבר הספר – הוא "אבי זקינו" מלפני חמישה דורות, וכיצד עלינו להתייחס לאמור ב'הסכמות' לספר.

העיון בדברי המו"ל אינו מוסיף אימון רב לדבריו; מ"אייניקל" של אחד מגדולי תלמידי המגיד היינו מצפים שידע מעט יותר על "אבי זקינו" מאשר יודע המו"ל דנן. ומה הוא יודע יותר מאשר נאמר ב'שה"ג החדש'? מאומה! לא דבר ולא חצי דבר!

אפילו כיצד משתלשל יחוסו עד לרי"ל הכהן אין הוא יודע! יודע הוא רק לומר שהוא "ממשפחתו, מבתו הצנועה המפורסמת מרת פייגעלע זלה"ה". מיהי "מפורסמת" זו? לנו לא ידוע!

ידועות לנו שתים מבנותיו של הרי"ל הכהן מאניפולי: האחת, מרת ביילא, שנישאה להרה"ק ר"מ בן המגיד מקוזניץ, וצאצאיהם אחריהם ידועים. השניה, מרת אסתר, שנישאה להרה"ק ר' משה בן הרה"ק ר' שלמה מקארלין, וצאצאיהם אחריהם ידועים. אבל אין בידינו שום ידיעה על שהיתה לו להרי"ל הכהן בת "מפורסמת מרת פייגעלע", וגם נכדה המו"ל אינו יכול לומר למי מקדושים נישאה וכיצד נשתלשל מהם המו"ל דנן. פחות מתשעים שנה מפרידות בין פטירת רי"ל הכהן לבין שנת הדפסת הספר, ובאותה שעה היה כבר המו"ל שרוי ב"ימי הזיקנה" – עובדה המקרבת אותו בעוד כשישים שנה לפחות אל הר"ר י"ל הכהן – וכיצד זה לא ידע לשלשל את יחוסו עד ל"אבי זקינו" זה?

אודות כתב-היד של "אבי זקינו" מספר הוא, שהקרה ה' לפניו איש אחד ממשפחתו, ובידו היה כת"י ישן נושן על התורה וכו' וגם יש לו כ"י ממנו על הש"ס וחו"מ וכו'. ממחבר הס' "קריה נאמנה" למדנו לעיל, שכתה"י על החו"מ והש"ס היו נמצאים ברשותו. כלומר, שממנו הגיעו הכתבים הללו אל המו"ל – או לאיש ביניים – בחזקת חיבוריו של ר' יהודה ליב הווילנאי מרומשישאק. וכיצד זה הפכו לפתע לחיבוריו של רי"ל הכהן מאניפולי בעל 'אור הגנוז'? ומדוע לא היה נודע באותה שעה חיבורו על התורה?

אודות החיבורים על שו"ע חו"מ ועל הש"ס יודע המו"ל לספר, שמחברם "הראה להרבנים הגאונים את הכ"י שלו והסכימו לקבוע אותן בדפוס". מי הם רבנים אלו? אין הוא טורח לגלות לנו.

אבל כעבור כשמונה שנים, בהקדמתו לחלק השני (ווארשא תרס"א), נתחדש לו דבר גדול, וזה לשונו: "לבד זה נמצא ממנו עוד ביאור רחב על כל הש"ס בחריפות ובקיאות, לבד על שני חלקי שו"ע חושן המשפט ועליו נמצא כתיבת יד קדשו שבא בהסכמה על שו"ע הגר"א הנ"ל ושם כתוב אשר פלפל עמו כמה פעמים בדבר הלכה ונצח אותו בהלכות, וראוי הוא לקרותו בשם גאון. והגר"א מווילנא זללה"ה ביקש מאת אחינו בני ישראל לסייע ולהחזיק ביד מי שיעלה על רוחו הטהורה להביאם לביהד"פ. והבטיח להמסייעים והקונים את ספריו הקדושים, בבני חיי ומזוני ואריכות ימים. ומי שיהיה לו ספריו בתוך ביתו לא יאורע לו שום תקלה בתוך ביתו. ע"כ". עכ"ל המגומגמת.

אטו מילתא זוטרתי היא? ברכת הגר"א לבני חיי ומזוני ואריכות ימים, והבטחתו שספר זה מהווה 'שמירה' לבית! מרגלית שכזו היתה בידו והוא העלימה מאתנו בחלק הראשון! גם לאיש מהמסכימים לא סיפר המו"ל על הסכמה יקרה זו שבאמתחתו! וגם בעל ה"קריה נאמנה" שבידיו היו הכתבים לא הבחין בהסכמתו של הגר"א...

ומי שלבו מפקפק עדיין, שמא באמת העניק לו הגר"א הסכמה מעין זו, טוב יעשה אם ישווה את הדברים הללו להסכמות הספורות שיצאו מהגר"א (הלא הן בספרו של ר' בצלאל לנדוי "הגאון החסיד מוילנא", עמ' סא-סב), ויאמר גם הוא "מה לתבן את הבר".

בתוכנה, באיכותה וגם באמינותה, נדמית "הסכמה" זו ומשתווית ל"צוואת המחבר"; שכך כותב המו"ל בהקדמתו לחלק הראשון: ומצאתי בצואתו מי שיחזיק לקבוע בדפוס את הכתיבת יד שלו, יושלחו שמותיהן על קברו והוא יתפלל עליו לפני ה' שיזכה בבני חיי ומזוני כל ימי חייו. והוא גזר על אחד מבני משפחתו שיבא בהשתדלות נמרץ להתחזק בכל עוז ויראה לקבוע בדפוס את כל הכ"י שלו. עכ"ל.

בהקדמתו לחלק השני מובאת הצוואה ב"נוסח מורחב" – ובהמשך ישיר ל"הבטחת" הגר"א: וגם הוא בעצמו כתב בצואתו, מי שיחזיק בידי יורשיו להביא את ספרו לבית הדפוס בכדי להפיצם על פני תבל, ציוה לשלוח את שמו על קברו, והוא יתפלל עליו, וה' הטוב יצליח אותו בכל דרכיו. ומי שיש לו בקשה גדולה ומיוחדת, יכתוב את שמו, ואת שם אמו, ואת שם עירו, ומהו הבקשה, וישלחם על קברו על אהלו, והוא יתפלל עליו לפני הבורא יתעלה. וצוה ליורשיו להביא תחילה לביה"ד את ביאורו על פירוש רש"י, מפני שיש לו ייחוס שהוא ממשפחת רש"י ז"ל. עכ"ל.

עינינו הרואות, שבין הדפסת החלק הראשון לחלק השני נתגלה למו"ל עוד פרט חשוב בתולדות משפחתו הרמה, ש"אבי זקינו" רי"ל הכהן מתייחס עד למשפחתו של רש"י...

לא לנו המשפט לדון האם היה המו"ל זייפן או רפה-שכל, או שדלותו היא שהעבירתו על דעתו, ככתוב (משלי ו, ל): לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב.

את הסה"ק "אור הגנוז" על התורה, הביאו לדפוס צאצאיו האמיתיים של הר"ר יהודה ליב הכהן מאניפולי; נכד המחבר יודע לספר על החלק לנ"ך שאבד, אבל לא ידוע לו מאומה מחיבורים נוספים על פירוש רש"י, על הש"ס ועל השו"ע, וגם לא מ"צוואת המחבר" אודות הדפסת הכתבים וההבטחה לבני חיי ומזוני לכל ימי חייו של המסייע בהדפסה.

ואנו נקום ונאמין לבן-בלי-שם המציג את עצמו כנין ונכד לאותו צדיק, ואת הכתבים כחיבוריו של אבי-זקינו?

(במאמר מוסגר אוסיף, שחלילה לנו לייחס לחד מן חברייא קדישא סברות פשטניות כאלו שבס' 'שבט יהודה'; מי שזכה לשכל אלקי כמחבר הסה"ק "אור הגנוז", איך יכתוב רעיונות רדודים שכאלו על האבות הקדושים, על "טעויותיו" של יעקב אע"ה ומעשיהם של השבטים וכו'. ולולא דמסתפינא הוה אמינא, שאין הם ראויים גם לגאון וחריף מפורסם שניצח את הגר"א בהלכה... בהקדמתו לחלק הראשון כותב המו"ל, ש"הרב הגאון הגדול דעיר סייני מעיד שזה [כה"י] מאת הנ"ל". אבל "הסכמה" זו לא נדפסה בשני חלקי הספר!).

*   *   *

נסקור עתה את ההסכמות, ונראה שגם המסכימים לא ידעו ש"איש וילנא" ו"איש מזריטש" חד הם, וסביר להניח שלכל אחד מהם הציג המו"ל את כתב-היד בצורה שונה: לזה ככת"י חסידי, ולזה ככת"י מבית-מדרשו של הגר"א.

ועוד נזכור, שאפילו אם "שר המסכים" כותב שהחיבור הוא מגאון זה או מצדיק אחר, אין זאת אומרת שזו היתה דעתו שעמד עליה אחרי הדרישה והחקירה, אלא כך הציגו לפניו את העובדות. לא מעטים הם המקרים שרבנים גדולים הסכימו על ספרים שהיו בהם דברים שלא לרוחם, ואחר-כך גילו דעתם שלא לכך נתכוונו ולא עיינו בספר לפני נתינת ההסכמה וכו'. כך גם לא כל נותני ההסכמות להדפסת "הירושלמי קדשים" ירדו לעומק המחקר, ולא הבינו כי מזוייף הוא. ידועה גם הדוגמה מחיבור של הר"ר מענדל משקלוב תלמיד הגר"א, שנתייחס באחת המהדורות להר"ר מענדל מוויטבסק, ובראשו הסכמות מגדולי הצדיקים. ואכמ"ל בכל זה.

ההסכמה הראשונה היא מהר"ר אברהם מסטאשוב "בפקודת אדומו"ר הרב הגאון הקדוש כמו"ה ארי' ליב שליט"א מגור" בעל ה'שפת אמת'; הוא מספר, שבהיותו אצל האדמו"ר בגור מצא שם את המחבר של הס' "אמרי קדם" המצורף לס'  'שבט יהודה" לרי"ל הכהן מתלמידי המגיד ממזריטש, והמו"ל "הפציר בהפצרות רבות את כבוד אדמו"ר מרן שליט"א שיתן לו תעודתו להביאם לביהד"פ, ומחמת אפס הפנאי צוה לי אדומו"ר שליט"א לעיין בחבורם ולומר עבורו חד פסוקא דרחמי לפני עדת ה' לתמכו בדמי קדימה כיאות ולקבל את חבורו בספ"י, וגם אדמו"ר נתן לו דמי קדימה, וגם לקבל חבור אחד בל"נ". וה"מסכים" מעיד שהוא מצא בו דברים טובים וישרים וראוים לקבוע בדפוס.

והנה, בעל 'חידושי הרי"מ', זקינו כאביו של ה'שפת אמת', מורו ורבו המובהק, כשהביאו לו את הס' "אור הגנוז" לרי"ל הכהן תלמיד המגיד ממזריטש, הפליג בשבחם של הכתבים שהם "כתבי קודש מזקינו איש האלקי הקדוש מוה' יהודא ליב הכהן זצ"ל מהאניפאלא", ועתה בא "נכדו" אל ה'שפת אמת', ולא זו בלבד שהרבי אינו חרד לקראת הכתבים, אלא שהמו"ל נאלץ ל"הפציר הפצרות רבות" כדי לקבל את הסכמתו להדפסה. אבל הרבי – "מחמת אפס הפנאי" – אינו יכול לעשות זאת, והוא מצווה על אחד הרבנים: תבקר את החיבור ותכתוב לו "חד פסוקא דרחמי"...

האם יש לשער שכך היה הרבי נוהג אילו היה סבור שלפנינו "כתבים קדושים" של אחד מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש?

רבה של קאלוואריע הליטאית מתייחס בהסכמתו לכתביו של רי"ל הכהן שהיה ממקורבי הגר"א. שכנראה לא "גילו" לו שהוא רי"ל הכהן מאניפולי.

הר"ר יחיאל מאלכסנדר חותם (באמצעות בנו) לקבל את הספר "מאת הרב המחבר", ללא שום התייחסות לכתה"י הקדום. כמוהו גם הר"ר יעקב מנאשעלסק.

הר"ר יהושע מקוטנא מזכיר גם את ה'שבט יהודה' מ"הגאון הגדול" רי"ל הכהן, וניכר שלא לרי"ל הכהן מאניפולי כוונתו. הר"ר יוסף בער מבריסק מתייחס לס' 'שבט יהודה' מאבי-זקינו של המו"ל, ללא איזכור שמו וגדולתו.

הר"ר יוסף לעוונשטיין מסעראצק – שהיה יחיד בדורו לענין יחוסי משפחות – מזכיר את "הגאון החריף כו' מו"ה יהודה ליב הכהן זצוק"ל מק"ק מיצעד", ללא שום זיקה לרי"ל הכהן מאניפולי.

האב"ד וישקאווי אינו מזכיר כלל את ה'שבט יהודה', ואילו רבני לאמזא מזכירים אותו אך לא את מחברו.

הר"ר נחמיה אלטער מרדזימין מתייחס ל"כתבי קדש מהגאון מהרי"ל הכהן זצוק"ל" ללא שמפרש מיהו, וכמוהו הר"ר אהרן מנחם מענדל מרדזימין החותם גם בשם אביו, שמייחס את ה'שבט יהודה' ל"אבי זקינו הגאון הגדול החריף מוהרי"ל הכהן זצלה"ה זי"ע" – שלא אלו התוארים הניתנים לחד מן חברייא דמזריטש.

הר"ר פנחס מנחם מגור מתחייב לקבל "ספר אחד" מ"הרב המחבר" מבלי להתייחס כלל ל'שבט יהודה', ואילו משמשו של הרבי מווארקי החותם בשמו, מזכיר את ה'שבט יהודה' אך לא את מחברו.

בשתי הסכמות מרבני גארוואלין, ובהסכמה נוספת מרבה של בריינסק, לא נזכר כלל ה'שבט יהודה' ולא מחברו.

בראש ההסכמות לחלק השני ניצבת הסכמתו של הר"ר יעקב יצחק מביאלא – החתומה בפקודתו ע"י משמשו בקודש – ובה אין שום איזכור לס' 'שבט יהודה' ולרי"ל הכהן. והמדובר בתעודה שנכתבה אחרי שהחלק הראשון כבר הגיע לידיו של הרבי!

כמוה גם ההסכמה שאחריה – מהר"ר אלי' חיים מלאדז' – שגם הוא מעיד שקיבל את החלק הראשון ומצא בו כל טוב, אבל אינו מזכיר כלל את רי"ל הכהן.

הר"ר שמעון דוב בער משעדליץ-טיקטין מעיד על הכרותו האישית עם המחבר, וגם ראה את ספרו 'דברי נגידים' שבו כלול הס' 'שבט יהודה' "מאת הרב הגאון הגדול הצדיק כמו"ה יהודה ליב הכהן זצ"ל, והוא היה ממקורבי ומבאי ביהמ"ד של החסיד הגר"א מווילנא זלל"ה". ואף לא מלה אחת על היותו מביהמ"ד דמזריטש!

הר"ר אפרים שלמה זלמן אבד"ק ליפנא, הוא מהבודדים שיש בדבריהם זיקה בין בעל ה'שבט יהודה' לבין "אבי זקינו הגאון הגדול הצדיק המקובל וכו'.. בעהמ"ח ספר היקר אור הגנוז על קבלה" – הגדרה שנלקחה משער הספר, וכנראה לא מהכרות אישית עם הספר.

רבה של טשעכענאווצע, הר"ר יואל ברוך, אינו מזכיר בהסכמתו לא את ה'שבט יהודה' ולא את מחברו. כמוהו גם הר"ר מנחם מענדל אבד"ק פראשניץ.

לעומתם מפרש הר"ר צבי יחזקאל מיכלזאהן מפלונסק, שה'שבט יהודה' הוא "מזקינו הרב הגאון הגדול המקובל האלקי המפורסם בכל קצוי ארץ כמו"ה יהודה ליב הכהן זצללה"ה בעהמ"ח ס' אור הגנוז על קבלה זי"ע".

וכך גם הר"ר מרדכי יוסף אליעזר מראדזין, המעיד כי המחבר הביא לפניו את הס' 'דברי נגידים', שבו גם ה'שבט יהודה' "לחד מחבריא הגדולה, ה"ה הרב הגאון גדול הצדיק חסידא ופרישא מהרי"ל הכהן זצללה"ה זי"ע, והוא היה א"ז של הרב הדרשן הנ"ל".

ואילו הר"ר חיים פיין אבד"ק ראדזין, מייחס בהסכמתו את ה'שבט יהודה' ל"אבי זקינו הגאון הגדול הצדיק מהרי"ל הכהן זצ"ל זי"ע, אשר גאוני עולם שהיו בדורו מאד הפליגו בשבחו, וחריפותו ובקיאותו כאחד גאוני ארץ". ושבחים אלו מתייחסים לרי"ל הכהן מווילנא, ולא לרי"ל הכהן תלמיד מזריטש.

*   *   *

            דעת לנבון נקל, שאם בא לפנינו אדם שאינו ידוע לנו ובידיו חיבור שאינו ידוע לנו, ולטענתו נין ונכד הוא ל"גדול" פלוני וכתבים אלו הם מאותו "גדול" – אין אנחנו חייבים להודות לכל אשר בפיו, עד אשר יהיו רגלים מוכיחות לדבריו.

            ואם יהיו דבריו סותרים את דברי עצמו או את הידוע לנו בבירור ממקום אחר – פשיטא שהוא מאבד את חזקת כשרותו, ובפרט אם יש לטענתו זיקה לרווח של ממון.

            ככל הדברים הללו אירעו למו"ל דנן, איש לאמזא שהתחזה לנכדו של הרה"ק ר' יהודה ליב הכהן מאניפולי, שניסה "לשווק" את הכתבים שבידו כאילו הם חיבורו של אותו צדיק.

            במהלך מאת השנים שחלפו מאז נדפס הס' "דברי נגידים", לא מצינו מי שיתייחס בכובד-ראש ל"חידושיו" אודות הרה"ק מאניפולי, אלא רק התעלמות מוחלטת או הסתייגות (כבס' 'קהלת משה' הנ"ל).

            רק בשנת תשנ"ו היתה לו עדנה, כשנדפסו בקובץ 'נחלת צבי' (גל' יב) תולדותיו של "הגאון הקדוש המקובל האלקי רבי יהודה לייב חריף הכהן מהאניפאלי זי"ע". כבר הכותרת – ר' יהודה לייב חריף – מעידה שדברי הס' הנ"ל נתקבלו ללא עוררין, וכך גם שאר כל ה"חידושים" המגוחכים שבו נבלעו במאמר זה על קרבם ועל כרעיהם. משם נעתקו עיקרי הדברים גם למדור 'יומא דנשמתא' שבעלון "עלים לתרופה".

באם עוד יחזרו וידפיסו זאת גם בספר, יהיה הדבר ח"ו בגדר מעוות לא יוכל לתקון, דשבשתא כיון דעל על והנכתב בספר אין להשיב.

על כך באתי להתריע במאמרי זה, למען כבוד רבוה"ק תלמידי המגיד הגדול ממזריטש, ולמען כבוד תורתם הק'.

(בית אהרן וישראל, גל' ק)