הרב יהודא ליב אב"ד ליפסק

 

 

 

            הראשון לארבעת המסכימים לספר הוא מוהר"ר ארי' ליב מפלאצק (והוא אז כבר רבה של ווארשא) שמהסכמתו ניכר שלא היתה לו היכרות אישית עם המחבר, והוא מעיד רק "אשר קים לי בהרב הנ"ל אשר ישר הולך דרכו דרך קשתו ללמד בני יהודא קשות".

            הרה"ק מו"ה משה אליקום מקאזניץ (בנו של המגיד ר"י מקאזניץ) בא אף הוא בהסכמה לספר, ונראה שגם הוא הכירו רק באותה שעה. שכך דבריו: "מידי היותי בק"ק ליפסק בא אלי כבוד הרב... וביקש ממני שאתן לו הסכמה... ואף שמחמת טרדות הדרך אין לי פנאי לעיין בו, אך מחמת שידעתי וגם שמעתי שלימודו שלימודו עולה יפה, וגם ראיתי שיש תחת ידו הסכמות מרבנים מופלגי תורה נ"י, לזאת אף ידי תיכון עמו".

            מסכים אחר שהכירו יותר הוא מוהר"ר אלי' שפיגל אב"ד דזיקוב הכותב כי "מידי היותי פה ק"ק ליפסק אצל כבוד אבי נ"י ומצאתי לאשר ביקש ממני איש בריתי... אב"ד דק"ק הנ"ל... ותיקח אזני שמץ מנהו והוטב בעיני כחד מן מחברים קדמונים".

            מי שהכיר היטב את המחבר הוא מוהר"ר ישראל הלפרין אב"ד ווענגרוב וסאקלוב, המכנהו "רעי נאמני הדבוק ברעיוני... נאה דורש ונאה מקיים ברוחו פי שניים בחריפות ובקיאות... אבד"ק ליפסק, מכירו הייתי לשעבר בעודנו יוצק מים על ידי אבא מארי אבא אריכא הגאון הצדיק זלה"ה, בהיותו חונה על דגלו על דגל התורה בק"ק אפטא והגליל הרב מוהרי"ל הנ"ל תלמיד וותיק הי' לו, ולא זז מחבבו לרוב שקידתו על התורה ועל העבודה". ואכן, בספר זה (בדף ד' ע"ד) כותב המחבר "ושמעתי חקירה והוכחה על זה מכבוד מו"ר המנוח הגאון מ' משה חנניא ליפמאן זצ"ל שהי' אב"ד דק"ק אפטא וק"ק פיעטרקוב", והוא בוודאי הרב דאפטא הנזכר בהסכמת בנו הנ"ל.

            אביו של המחבר נזכר כבר בשער הספר כפי שהעתקנו בראש דברינו, וכך מזכירו המחבר גם בהקדמת ספרו: "בזכות אבותי הקדושים אשר בארץ המה, ובפרט בזכות כבוד אבי הרב המנוח מ' יצחק דובער סג"ל זצ"ל אשר מנוחתו ספונה וטמונה בארץ הקדושה,

אשר נתן עינא פקיחא עלי ועל אחי המופלגים בתורה ויראה נ"י לגדלם לתורה". ושוב

 

----------------

1. בשער הספר נרשם הפרט: בשנת ופדה כנאומך יהודא וישראל לפ"ק, העולה תקע"ג. אולם ברור שנפלה טעות בפרט השנה, שהרי שתים מן ההסכמות ניתנו בליפסק בשנים תקע"ו-תקע"ז, ואילו שתי האחרות ניתנו בווארשא בחדשים סיון-תמוז תקע"ח, שאז כנראה עשה שם המחבר לרגל הדפסת הספר.

 

מזכירו גם בתוך הספר (בדף ה' ע"ב): "ושמעתי תירוץ מכבוד אבי מורי המנוח בארץ הקדושה זצ"ל".

            המעיין בשלשים דפי הספר אינו יכול להוסיף ולהסיק פרטים ביוגרפים רבים אודות המחבר רי"ל מליפסק, ולבד מציטוט מהכתר-שם-טוב ומלקוטי-אמרים להה"מ ממעזריטש אין אנו מוצאים בו התייחסויות ישירות לגדולי החסידות. אולם בעזהי"ת שמסר עולמו לשומרים מצוים היום שני כרכים בכתיבת ידו של הרב מליפסק שמהם למדים אנו על שייכותו הגלויה לצדיקי דורו, והם כ"י מס' 5684 80 שבבית הספרים הלאומי בירושלים (שתחילתו בשנת תקנ"ח - ויצויין להלן: כ"י [א]) וכ"י נוסף באחת מספריות חו"ל (שתחילתו בשנת תקנ"ו - להלן: כ"י [ב]).

            אף כי בכתבי-היד לא נזכר שמו של המחבר, אולם שייכותם אליו אינה מוטלת בספק; [א] בשניהם נרשם שם העיר ליפסק, [ב] בכ"י ירושלים נזכר (בדף 15,א) "אבי המנוח מ' יצחק דובער זצ"ל", [ג] בכ"י האחר נזכר (בדף 40,א) מה ששמע המחבר "מפי ר' חנני' ליפא נ"י שהי' אבד"ק אפטא" - הוא רבו המובהק כמ"ש לעיל.

          

            דברים ששמע מפי: המגיד ר' ישראל מקאזניץ, ר' לוי יצחק מבארדיטשוב, המגיד ר' אלעזר מח"ס דמשק אליעזר, המגיד ר' יחיאל מיוזפאף, ר' עזריאל מע"ח [=עיר-חדש, ניישטט], המגיד ר' משה מסטנוב, ר' משה מקאזניץ, ר' חנני' ליפא מאפטא, ר' מיכל ממעזריטש, המגיד ר' יצחק מראשודן.

 

 

 

 

----------------

 

2. ניכר שהמחבר דייק בשעה שכתב "שמעתי מפי" או "שמעתי בשם", שכן מצינו במקום אחד שכתב לכתחילה "שמעתי בשם הרב המגיד מ' ישראל נ"י מקאזניטץ", ואח"כ העביר קולמוס על התיבות "בשם הרב" ותיקן ל"מפי הרב".

 

3. יש דברים ששמע בשמם של אותם אישים שקיבל גם מפיהם, אך לא חזרתי לרשום את שמותיהם גם במדור זה.

 

דברי תורה בשמם של צדיקים

 

מה ששמעתי הלצה על עולם כמנהגו נוהג, דהיינו כמו שהאדם נוהג עצמו עם העולם כן העולם נוהג עמו, דכל המרחם על הבריות מרחמין עליו מהשמים, וכן בכל הדברים. וק"ל. בשם הרב... מאפטא נ"י ([א] 9ב).

 

שנו חכמים בלשון המשנה. שמעתי בשם הרב המגיד המפורסם מ' ישראל מ"מ מקאזניטץ נ"י דהנה מצינו כל מה שנשנית בעולם הזה הוא נאמר ונשנית בעולם הבא במתיבתא דרקיע, כמו שמצינו דהקב"ה ב"ה וב"ש אמר אליעזר בני כך אומר. וזה שנו חכמים בלשון המשנה, דנשנית במתיבתא דרקיע. וק"ל. ([א] 24ב. וראה עבודת ישראל על המשנה באבות פ"ו מ"א)

 

שמעתי מפי הרב המגיד מ' ישראל נ"י מקאזניטץ על פסוק בפ' מסעי ואלה מסעיהם למוצאיהם, והכתוב משנה מלשון הנכתב מקודם ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם. דהנה איתא בש"ס לא גלו ישראל אלא שיתוספו עליהם גרים, והטעם שיוציאו הניצוצות הקדושות הנפזרים בין העמים, ובשעת שבית המקדש קיים לא נצרך לזה מחמת גודל הקדושה שבהם היו מוציאים הניצוצות מרחוק ג"כ כמו המאגינעט שמושך בטבע אצלו ברזל, וכפי גודל מידת מאגינעט כך מושך גודל מידת ברזל. וכן איתא ברמב"ן. נמצא לפעמים אדם מוכרח לעקור דירתו כדי ליסע למקום אחר לטלטל א"ע להיות מושך ומוציא הניצוצות הקדושות. וזה ואלה מסעיהם למוצאיהם שיוציאו הניצוצות הקדושות מכל מקום מסעיהם. וק"ל. ([א] 131ב. בתחילה נכתב "בשם הרב", אח"כ נמחק ונכתב "מפי הרב". וראה עבודת ישראל פ' מסעי בשם הרה"מ ממעזריטש).

 

שמעתי מפי דרשן ר' משה סאטיניוור על פסוק טוב יותר שלא נברא משנברא כו' דקאי על גלגול דטוב יותר שלא נברא, דהיינו שלא יהא נברא יותר מפעם ראשון, ומה יעשה עכשיו שנברא יפשפש במעשיו דהיינו שיחזור בפעם הראשון בתשובה בגלגול הראשון. וכמדומה שהוא נאמר ג"כ בשם המנוח הגאון מ' שמעלקא זצ"ל שהי' אבד"ק ניקלשבורג. ([א] 136ב. ראה בס' אמרי שמואל ביאור אחר מהר"ר שמעלקי על מאמר רז"ל זה).

 

בשם המנוח הרב מ' מיכלי זצ"ל אמר [ר' משה סאטיניוור הנ"ל] פי' על פסוק ד' בדד ינחנו דבדד הוא נוטריקון בכל דרכיך דעהו, ואז אין עמו אל נכר, דהיינו עם האדם, דאינו מקטני אמנה. ([א] 137ב).

 

 

שמעתי בשם הרב החסיד המפורסם מ' יצחק נ"י מלובלין על דרש שדרשו חז"ל ואת החזיר שעתיד לחזור להיתרא הראשון, דהנה אדום נקרא ג"כ חזיר מלשון יכרסמנה חזיר מיער, והש"ס פריך על פסוק ואכלת את כל העמים ומחלק במסורין תחת ידיך אז מותר גזל נכרי, וזה שעתיד לחזור להיתרא כשיבוא הגואל צדק אז יחזור יהי' גזל העמים מותר. וק"ל.

עוד [בשם ר' יצחק מלובלין?] בפסוק פ' בחקותי והקמותי את בריתי אתכם, דהנה בימי רשב"י לא נצרך העולם לאות ברית קשת כי הוא הי' לאות ברית. וזה והקמותי את בריתי אתכם, פי' שתהיו אתם הברית ולא יהא צריך לברית אחר. וק"ל. ([א] 131ב).

 

שמעתי בשם הרב החסיד המפורסם מ' יצחק נ"י מלובלין על דקדק בפ' חקת מילת לאמור דהוא מיותר וכך ר"ל לכתוב וידבר ד' אל משה ואל אהרן זאת חקת התורה. ותירץ דהנה י"א דפ' פרה היא מדאורייתא לקרות, וזה וידבר ד' אל משה ואל אהרן לאמור זאת חקת התורה פי' שיאמרו ויקרו פ' חקת. וק"ל. ([א] 132א).

 

בכל עשיות של האדם ליכא דבר חדא אשר לא הי' בעולם, רק כשעושה אדם תשובה ונעשה מעבירות זכיות ונעישים חדש לגמרי, דבכל המצות אינם דבר חדש לגמרי, דאם נוטל לולב וכדומה בשאר מצות, המה כבר היו בעולם אך הוא מתקן אותם. משא"כ במצות תשובה שהזכיות לא היו כלל... וזה אשר שמעתי בשם הגאון מ' פנחס נ"י אבד"ק פראנקפורט על פסוק הנ"ל [אין צדיק בארץ] אשר יעשה טוב ולא יחטא, פי' שלא יעשה הטוב מחדש רק כשחוטא קודם ואח"כ עושה תשובה, וזה אשר יעשה טוב ולא יחטא מקודם. וק"ל. ([א] 19א).

 

שמעתי בשם הרב הגאון מ' פנחס נ"י אבד"ק פראנקפורט דמיין על פסוק כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ודקדק דהוי לי לומר אין צדיק אשר לא יחטא ול"ל הא אשר יעשה טוב. ותירץ דהנה בכל עשיות שאדם עושה איננו בריאה חדשה, למשל אם אדם עושה ציצית לבגדו אינו בורא אותם כי הצמר הוא בריאה מאת הש"י ב"ה, ואדם הוא מתקן הצמר למצוה, וכן כל העשי' וכל המצות. אבל אם אדם עושה תשובה מאהבה ונעשה מהעבירות זכיות נמצא דהוא בורא המצות בריאה חדשה, דהא מתחילה היו עבירות ונעשה אח"כ מצות. עכ"ל דפח"ח. ([א] 65ב).

 

כפי פי' הרב הנ"ל על פסוק אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, דהיינו שאין צדיק שיעשה טוב, בריאה חדשה, א"ל שיחטא תחילה אז ע"י התשובה מתקן החטא ונעשה בריאה חדשה שנעשה זכיות מהעבירות. וק"ל. ([א] 66ב).

 

שמעתי ג"כ בשם הרב הגאון מ' פנחס נ"י אבד"ק פרנקפורט דמיין על פסוק אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, דלענין מה נכתב אשר יעשה טוב. ותירץ דכל מה שאדם עושה איננו תחילת בריאה, דהבריאה הי' מן השמים רק דהוא מתקן. ופעמים דאדם עושה בריאה חדשה דהינו עושה תשובה מאהבה דעבירות נחשבין כזכיות דהוי בריאה חדשה. וזה אשר יעשה טוב פי' מלשון אשר עשו בחרן דהפי' כאילו בראם, ולא יחטא דהיינו אם לא שיחטא תחילה ואח"כ עושה תשובה דאז הוי בריאה חדשה, הזכיות שנהפך מעבירות. ([ב] 21א).

 

ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהילה ולשם ולתפארת. ושמעתי מפי הרב הגאון מ' לוי נ"י אבד"ק בארדישוב פירושו, דקאי על הגוים אשר עשה הש"י ב"ה דהוא לתהילה ולשם ולתפארת לישראל, דע"י האומות יש להקב"ה להתפאר בישראל, כענין מתן תורה דאיתא בזוהר על פסוק וזרח משעיר למו, פי' דע"י שעיר שלא רצו לקבל התורה הי' זריחה לישראל. ([א] 43א-ב. והשוה למ"ש בקדושת לוי פ' תבא ע"פ זה באריכות).

 

שמעתי מפי הרב הגאון החסיד מ' לוי אבד"ק בארדישוב נ"י על פסוק ולתתך עליון על כל הגוים אשר לתהלה ולשם ולתפארת, ופי' דאשר עשה קאי על האומות דלכאורה בריאתם הוא שלא לצורך דעיקר הבריאה הי' בשביל ישראל, כענין שפי' רש"י על פי מדרש בראשית בראש בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקרא ראשית. אך בריאת האומות הי' ג"כ עבור ישראל כדי שיהי' ניכר חשיבות ישראל אצל הבורא ב"ה בהבדל מן האומות. וזה אשר עשה לאומו' לתהילה ולתפארת לישראל. ([ב] 6ב).

 

שמעתי בשם הרב הגאון מ' לוי יצחק נ"י אבד"ק בארדישוב על פסוק אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו כל אוכל תתעב נפשם. דהנה יש תיקון למאכל ע"י אדם האוכל, משא"כ כשאינו מתקן אז אינו ניחא כלל להניצוצות קדושות שבתוך האוכל שאכל האדם מהם. וזה אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו ואינם רוצים לאכול, אך הוא להיפוך כל אוכל תתעב נפשם שהאוכל אינו רוצה שיאכלוהו. וק"ל. ([א] 131א).

 

במתניתין האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו, ומפרש בש"ס מפני שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות. ומקשים בתוס' ממחזור דאמר צדקו אותו ואת בנו ביום א' בל תשחטו. ושמעתי תירוץ מהגאון החסיד מ' לוי נ"י אבד"ק בארדיטשוב דיש שני מיני רחמנות, א' שי"ל הקב"ה מרחם על קן צפור או על אותו ואת בנו, וא' י"ל שמלמד אותנו מידת רחמנות כדי שירחם הקב"ה עלינו כמ"ש חז"ל כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מהשמים, וכמ"ש בקרא ונתן לך רחמים וריחמך והרבך דהיינו שיהא מוסר לך מידת רחמנות על הבריות ועי"כ הוא ירחם עליך. וזה שאומר על קן צפור יגיעו רחמיך דהינו שהקב"ה מרחם עליהם, ולכן משתקין אותו דבאמת אינן אלא גזירות ומצות המקום ב"ה, אבל באומר שהקב"ה ציוה אותנו לרחם על קן צפור כדי שירוחמו מן השמים, וכמו כן באותו ואת בנו, הוא דובר אמת שהיא מצות הבורא ית"ש עלינו. וזה י"ל בפ' כי יקרא קן צפור לפניך שהמצוה היא לפניך לבד דהיינו לטובתך כדי שירחמו עליך מהשמים. ([ב] 83א)

 

שמעתי בשם הרב הגאון מ' מאיר אבד"ק בראד על פסוק ראשית חכמה יראת ד', דהנה בס' בינה לעתים אי' על פסוק לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד, דהנה בכל הכלים כל זמן שלא נגמר על תכליתו אין מכונה בשם כלי, אבל במצות מצינו דאף במחשבה לעשות ונאנס הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, וזה לכל תכלה ראיתי קץ ומחשבה לא מהני כלום, משא"כ רחבה מצותך מאוד דאף על המחשבה מקבל שכר. וכן מצינו דנטפל לעושי מצוה הוי כעושי מצוה. וזה ראשית חכמה יראת ד' דהיינו היכן מצינו דאף ראשית נקרא חכמה, יראת ד', דהיינו ביראה. ([א] 107א).

[מחמת טעות בזיהוי נכלל ר"מ מבראד בין גדולי החסידות]

 

זאת חקת התורה... רש"י פי' לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה מצוה היא זו, לכך כתב בה חוקה אין לך רשות להרהר אחרי'. ויש לדקדק מאי לשון מונין דהוא לשון אונאה, וגם למה שניהם ביחד השטן ואומות העולם. ושמעתי בשם הרב המנוח מ' איצק זצ"ל מדראביש אביו של הרב המנוח מ' מיכלי זצ"ל דהנה איתא הטעם על הכתוב הנאמר במלאכים שש כנפים לא' בשתים יכסה רגליו כו' מפני שרגליהם ככף רגל העגל וכדי שלא יוזכר חטא העגל שלא יהי' ח"ו קטרוג, ולכך יש להם כנפים לכסות רגליהם. והנה באמת יש טעם על פרה אדומה וכמו שרש"י בעצמו מביא בשם ר' משה דרשן כדי שתבוא פרה ותכפר על מעשה עגל, רק השטן רוצה לקטרג ומפתה האומות לשאול לישראל טעם על פרה אדומה שיענו ויאמרו שתבוא פרה ותכפר על מעשה עגל ויהי' להשטן עי"כ כח לקטרג ח"ו. וזה לשון מונים מלשון הונאה שמטעים את ישראל לענות הטעם שיהי' עי"כ קיטרוג. ולכך נכתב חוקה שיאמרו לאומות שהוא חוקה, אבל באמת יש טעם. וזה י"ל וידבר ד' אל משה ואל אהרן לאמור זאת חקת התורה, פי' שיאמרו לאומות זאת חקת התורה שהוא חוקה, אבל באמת יש טעם. וק"ל. ([א] 29ב).

 

בשם המנוח הרב המגיד המפורסם מ' בערוש זלה"ה. בפ' ויבא הביתה לעשות מלאכתו, דמות דיוקנו של אביו נראה לו. דהנה כתיב צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה דהנה אם אדם רואה בעה"ז שום דבר ביופי צריך לקשר אותו ברוחניות דנצמח השורש שלו ממידת תפארת וכל כל מדה. וזה פי' ג"כ הרב המנוח מ' ישראל בעש"ט על פ' החכם עיניו בראשו שהוא מביט על הראש דהיינו השורש. וזה צאינה מגשמיות וראינה בנות ציון דצריך לראות היופי של גשמיות באשה דהוא רק מציון מלשון דהוא רק ציון מלמעלה מהשורש, וזה במלך שלמה מלך שהשלו' שלו דהיינו שיש לו שורש מלמעלה. וזה דמות דיוקנו של אביו נראה לו, דהוא מידת תפארת, דיעקב מידת תפארת. ובזה ניצח את היצה"ר באשת פוטיפר, דאיתא במדרש בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית, והוא אחז בשורש במידת תפארת דהוא מידת דיוקנו של אביו דיעקב מידת תפארת. וק"ל. ([ב] 90א. וראה כל הפירושים שנקבצו בס' תורת המגיד ח"א עמ' קא).

 

מה ששמעתי משום המנוח מ' מענדלי זצ"ל, ואח"ז נתברר לי דהוא משום הרב המנוח מ' דובער זצ"ל מגיד מ' דק"ק ראבני, על הא לוו עלי ואני פורע, משום דאין נהנין ממעשה ניסים, אך הדין במודר הנאה פורע את חובו דפריעת בע"ח מצוה ולאו להנות ניתנו, ולכך ג"כ בשבת אם הי' הקב"ה עושה נס להיות לו די סיפוקו הי' ראוי למנוע מלהנות אך ואני פורע זה אין הנאה דמצות לאו להנות ניתנו. וק"ל. ([ב] 88ב. וראה אור תורה על מארז"ל זה).

 

שמעתי בשם הרב המנוח מ' ישראל בעל שם זצ"ל הוי ערום ביראה, דאית תרי יראה יראת החיצונית דהיינו כל הפחדים שיש לאדם בעולם, ואית יראה לפני הבורא ית"ש. וכל הפחדים האלקי' עשה שיראו מלפניו, ואם האדם אית לי' יראה טובה לפני הבורא ית"ש אזי אין צריך לירא מפני שאר פחדים. וזה דוגמא לתבן כשאדם צריך לחיטה אזי צריך לפתוח השבולת. וזה הוי ערום לשון כי ערום אתה ערום ביראה, דהיינו היראה פנימיות כדי שלא תצטרך ליראה חיצוניות. וק"ל. ([ב] 92א).

 

מה ששמעתי בשם הרב מ' אלחנה נ"י אבד"ק פלאנטש, ונתברר לי אח"כ שהוא משם הרב ר' נחום מטשארנאביל נ"י, בפ' יתרו בפ' וישב משה את דברי העם אל ד' דהם השיבו נעשה ונשמע, ואיתא בש"ס ובמדרש דהקדימו נעשה לנשמע, וכך מידת הש"י ב"ה ג"כ כדכתיב והי' טרם יקראו ואני אענה. וזה וישב משה, דמשה לימד זכות לפני הקב"ה שיתנהג ד' עמהם ג"כ כמוהם שהקדימו נעשה, את דברי העם אל ד' דמידתם ג"כ בהש"י ב"ה כנ"ל. וק"ל. ([ב] 88א).

 

שמעתי בשם המנוח הרב מ' אלימלך ע"ה נשמתו בגנזי מרומים על פסוק כיראתך עברתך, דבאמת יראה אינו שייך לגבי הקב"ה (וכמו ששמעתי על פסוק מה ד' שואל מעמך כ"א ליראה כלומר מה ד' שמה שהוא כך שואל מעמך מה הוא רחום אף אתה רחום, וכן כל המידות, אבל יראה אין שייך לגבי הקב"ה) רק דהיראה שלו הוא שלא יחטא האדם, דאם יחטא יענש, וחס הקב"ה על ישראל כמו שאב חסד על בנו שלא יחטא ויקבל עונש ח"ו, כן עברתך מה שהוא מעניש האדם הוא ג"כ לטובת האדם שינצל מעונש החמור ויחזור בתשובה. ([ב] 11א. וראה נועם אלימלך ר"פ ויגש).

 

כמו ששמעתי בשם המנוח החסיד המפורסם מ' אלימלך זצ"ל בעל המחבר ס' נועם אלימלך על פ' וכיראתך עברתך, דהנה אצל הש"י ב"ה אין שייך יראה, רק עכ"ז שייך יראה כביכול שלא יחטאו בניו המה הישראל שנקראו בניו בני בכורי ישראל, מחמת דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים דהבחירה היא חפשית ביד האדם כביכול כאדם שהוא מתירא שלא יצא בנו לתרבות רעה. וזהו כיראתך עברתך כמו שיראת הקב"ה היא לטובת האדם כן עברה שהוא מייסר בני אדם ג"כ לטובתם. ([א] 71א-ב).

 

שמעתי מפי המנוח הרב מ' אלימלך זצ"ל על פ' וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, ודקדק מ"מ כתיב שם ולא כתיב למד. ותירץ דכתיב אורך ימים בימינו ובשמאלו עושר וכבוד, ובימינו היינו העוסקי' לש"ש ובשמאלו היינו שלא לש"ש. והנה הרב הלומד עם תלמידי' אינו יוכל לתקוע בהן תאות ואהבה שהיא לש"ש רק יוכל ללמוד עמו הדינים ובוחר יבחר. לכך כתיב וזאת לשון נקבה דהוא מכונה על מי שעובד שלא לשם שמים. ולכך כתיב אשר שם, דהרב הוא רק משים ואח"כ הבוחר יבחר. וק"ל. ([ב] 62ב).

 

[כנראה ש"הרב מקרעמניטץ" דלהלן הוא בעהמח"ס שבט מישראל על תהלים, אך למיחש מיבעי שמא הוא בן המגיד מזלאטשוב]

 

שמעתי בשם הרב מקרעמניטץ על פ' אז ישיר ישראל ופי' רש"י דעלה בדעתו שישיר, אז כשראה הנס עלה בדעתו שישיר. ופי' דהנה איתא במדרש שני טעמים על הצלת ישראל ונקרע הים לפניהם, א' בשביל עצמם וא' בשביל זכות אברהם שנאמר בו ויבקע עצי עולה ונבקע הים לפני בניו. ונ"מ בין ב' טעמים דאם הוא בשביל זכות עצמם אז ראוי להם לשיר השירה ואם בזכות אחרים אין ראוי להם לשיר. ועוד נ"מ דאם בזכות עצמם ראוי להם לראות במפלת שונאיהם ואם בזכות אחרים אין ראוי להם לראות במפלת שונאיהם, כדאיתא גבי לוט בפ' אל תביט אחריך. ומתחילה סבר משה רבינו שניצולו בזכות אבות דהא שר של ים קטרג עליהם הללו עובדי ע"ז כו', וזה שאמר משה כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד מחמת שאין אתם ראוים לראות במפלת שונאיכם, וגם ואתם תחרישון שאין אתם ראוים לשיר מחמת שאין אתם ניצולים בזכותכם. אך אח"כ כשפלטן הים וכתיב וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים אז מוכח דניצולו בזכות עצמם. וזה כשראה הנס דהיינו במפלת שונאיהם ומוכח דבזכות עצמם ניצולו, אז עלה בדעתו לשיר. ([א] 20ב).

 

שמעתי בשם הרב המגיד מקרעמניטץ דהנה שני טעמים יש במדרש מה שישראל ניצלו בים ונתבקעו המים, חדא בזכות אבות ויבקע עצי עולה שנאמר אצל אברהם ובזכות זה נתבקעו המים לישראל, ועוד טעם בזכות עצמם. והנ"מ בין הני שני טעמים דאם הוא בזכות עצמם ראוי להם לומר שירה, ואם בזכות אחרים אין ראוי לומר שירה. כן איתא במפורשי'. עוד נ"מ דאם דאם בזכות עצמם ראוי להם להביט במפלת שונאים, ואם בזכות אבות אין ראוי להם להביט במפלת שונאים כדפי' רש"י גבי אל תביט אחריך דכתיב בלוט דכיון דהוא ניצול רק בזכות אברהם אינו ראוי להביט במפלת סדום. וזה שמשה אמר להם אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד, כי המה ניצולים בזכות [אחרים] ואין ראוי להם להביט במפלת מצרים. ולכך אמר ד' ילחם לכם ואתם תחרישון פי' שלא תאמרו שירה. אבל אח"כ כשראו את מצרים מת על שפת הים אז מוכח דניצולו בזכות עצמם. וזה שפי' רש"י כשראה הנס פי' שראה את מצרים מת על שפת הים אז עלה בדעתו שישיר מפני שניצולו בזכות עצמם. ([ב] 33א-ב).

 

שמעתי בשם הרב מקרעמניטץ על פסוק בני איש עד מה כבודי לכלימה תאהבון ריק תבקשו כזב סלה, דהנה איתא במרגלים דקודם שדיברו לה"ר על ארץ ישראל שבחו אותה באומרם זבת חלב ודבש היא, משום כל שקר שאין אומרים אמת בתחילתו אינו מתקיים בסופו, כדפי' רש"י שם. וזה עד מה כבודי לכלימה, אף דמתחילה אתם משבחים אותי, זה הכבוד ג"כ לכלימה כדי שתתקיים השקר בסוף. וזה תאהבון ריק, רק תבקשו כזב סלה שאתם מבקשים שהכזב תתקיים סלה. עכ"ל. ([א] 21א).

 

איתא בש"ס על פסוק ביום ההוא יהי' ד' אחד ושמו אחד דעתה לא כשהוא נכתב הוא נקרא, דנכתב בשם הוי"ה ונקרא באדנ"י, ולעתיד יהי' נקרא ככתבו. ובאמת במקדש היו מזכירין השם ככתבו. וזה לשם ד' שיהי' נקרא ככתבו. ומפי הרבני המופלג מ' משה נ"י מק"ק קאזניטץ שמעתי דהוא שם ד' שם אדנ"י דהוא שם של הוי"ה. ([ב] 35ב).

 

ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש... בשם הרב מבוזנאף שמעתי דכל אדם יש לו מעלה על אדם שפחות ממנו במעלה ואם הוא גדול ממנו אזי יש לחבירו מעלה עליו. אבל הקב"ה הוא מובדל מכל נברא והכל לפניו כאין. וזה ואל מי תדמיוני ואשוה לכל הנבראים הוא שוה במעלה שהכל כאין נגדו וק"ל. ([א] 38ב).

 

עשר תעשר פי' עשר בשביל שתתעשר כך נדרש, ושמעתי פי' לשון בשביל בשם הרב המגיד מק' וואדסלוב דשביל ודרך הוא לשון א', ופי' שכמו שבאם א' רוצה להשתכר הוא זריז מאוד במלאכתו וכמו כן יהא זריז ויעשה בשמחה מצות צדקה ג"כ. ([א] 120א).

 

[אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק] קו' רש"י דפתח בתולדות יצחק ומסיים דאברהם הוליד... ובשם החסיד מ' יהושיע מפרשעווארסק שמעתי דהנה רש"י פי' ויעתר לו דאינו דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע, וזה שאמר אברהם הוליד את יצחק פי' דהוא מסייע לילד מחמת שהי' צדיק ג"כ, והוליד הוא לשון פועל יוצא וק"ל. ([ב] 6ב).

[צ"ע אם בא לתרץ גם קושית רש"י, או רק לשון הפסוק - וקושית רש"י הובאה לשם הפירוש הקודם שבא לפני"ז].

 

מה ששמעתי בשם הרב המגיד מ' אברהם נ"י מפשיסחי בפ' ויאמר ד' רד העד בעם כו' ויאמר משה לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדות בנו לאמור כו' ויאמר ד' לך רד, ופי' רש"י שחזר וזרזו בשעת מעשה יעו"ש. דהנה מתחילה סבר משה דלו ג"כ אין רשות לעלות ולכך אמר משה לא יוכל העם לעלות דמה משה אין ניתן לו רשות לעלות ומכ"ש שאר העם, רק אח"כ כשאמר לו הש"י ב"ה וב"ש ועלית אתה ואהרן דניתן להם רשות לעלות אז הוצרך התראה על שאר העם ולכך חזר וזרזו בשעת מעשה וק"ל. ([ב] 88א).

 

 

[את ההערה הבאה יש לתקן בהתאם לנוסח הנוכחי]:

2. ניכר שהמחבר דייק בשעה שכתב "שמעתי מפי" או "שמעתי בשם", שכן מצינו במקום אחד שכתב לכתחילה "שמעתי בשם הרב המגיד מ' ישראל נ"י מקאזניטץ", ואח"כ העביר קולמוס על התיבות "בשם הרב" ותיקן ל"מפי הרב". ובמקום אחר כתב "מה ששמעתי בשם המגיד מ' אלעזר בעהמ"ח דמשק אליעזר", ושוב תיקן וכתב "מפי" במקום "בשם".