זמן בין-השמשות לדעת אדמו"ר בעל התניא

א] פסקי בעל התניא בסידורו ובשו"ע; ב] האם סמך אדמו"ר במשהו על שיטת ר"ת;
 ג] תוקפה של "מציאות"

בגליונות האחרונים נחלקו הדיעות בין רבנן, האם בפסקיו שבסידורו חזר בו אדמו"ר בעל התניא מפסקיו שבשו"ע שלו. אמרתי אענה אף אני חלקי בזה, אאריך קצת במקום שקצרו, מבלי שאתקע עצמי לדבר הלכה.

פסקי הסידור -"משנה אחרונה"

       בענין זה צוטטו (בגל' סז עמ' קיב) דברי שער-הכולל (פ"א ס"א), בהדגשת הקטע מדבריו שבו נאמר: "יגעתי ומצאתי בכל פרט ופרט להבין דבריו הק' [בסידורו] ומקורם, ומצאתי שזה דלא כיש טועים לומר שבעת שחיבר הסידור חזר מדבריו שבשו"ע", אלא שבמחלוקות שבין הפוסקים והמקובלים פסק בשו"ע כדעת הפוסקים, ובסידור כדעת המקובלים. לפיכך "אין לתמוה על הסתירות שמן הסידור להשו"ע, ואלו ואלו דברי אלקים חיים".

       ועל ההשגות שהשיג עליו הגרא"ח נאה ע"ה, נאמר (בגל' שם), שבכגון דא עלינו להעדיף את דעתו של השער הכולל שקדם להגרא"ח נאה בזמן ובמעלה. עכ"ל.

       לענ"ד א"א לפסוק ב"מחלוקת" זו ע"פ קדימה בזמן ובמעלה, שהרי אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות לנכון בדברי הגרא"ח נאה ש"לא כל הסתירות בין הסידור להשו"ע הם ענינים השייכים לקבלה, וברכות הנהנין יוכיחו".

       ותו, בשער-הכולל עצמו מפורש (כמצוטט בגל' שם) שהוא מסתמך בדבריו על האמור בשו"ת דברי-נחמיה (או"ח סי' כא) ובשו"ת אדמו"ר הצמח-צדק (או"ח סי' יח), ניתי ספר ונחזה בשו"ת דברי-נחמיה שם (לענין סתירה בדיני שבת בין פסקי רבינו בשו"ע לפסקו בסידורו) וז"ל: לפענ"ד לא שייך להקשות כ"כ בכל כה"ג, שידוע שבשו"ע נדחק הרבה שלא לדחות כל דברי האחרונים ז"ל, בפרט דברי המג"א, משא"כ בסוף ימיו שהוסיף חכמה העמיד על דעתו רק לחלוק עליהם אפילו להקל בכל מה שלא נראה לי'. וכידוע שבפירוש שמעו ממנו ז"ל שחוזר בו במה שנתן נאמנות להמג"א יותר מדאי. עכ"ל הדברי-נחמיה.

       בשו"ת צמח-צדק (שם) אין הסידור נזכר כלל, אלא רק: שמעתי ממנו בעצמו [מרבינו בעל התניא] שיש כמה דברים שחוזר בו ממש"ש [בשו"ע שלו], מפני שנסמך אז יותר מדאי על המ"א. עכ"ל ה"צמח צדק".

       אך יותר מזה מפורש בחידושי הצ"צ לש"ס (סוף פ"ז דשבת), באותו ענין וסתירה שבין הסידור והשו"ע בדיני שבת דמיירי בהו הדברי-נחמיה דלעיל: מיהו הסידור כתב זמן רב אחר השו"ע. עכ"ל.

       הרי לנו מפורש יוצא מדברי אדמו"ר ה"צמח צדק" והדברי-נחמיה, שפסקי רבינו בסידורו הוי חזרה ו"משנה אחרונה" לעומת פסקיו בשו"ע שלו. וכדי שלא יהי' הר"ב שער-הכולל כטועה המעייל נורא לקיניה מדברי הצ"צ והדברי-נחמיה, נאמר בפשטות שאין כוונתו ליותר ממה שנאמר מפורש בדבריו, דהיינו שבאלו העניינים שיש להם נגיעה במחלוקת הפוסקים והמקובלים (שהם רובם הגדול של ענייני נוסח התפילה, הלכותיה ומנהגיה אשר בסידור), בזה אכן אין הסידור בגדר חזרה מהכרעתו בשו"ע, אלא דכאן אזיל לשיטת הפוסקים וכאן לשיטת המקובלים. אבל בחלק ההלכה שבסידור (הלכות ברכות הנהנין, דיני שבת וכד') בזה חזר בו בעליל מדבריו שבשו"ע, ומילתא בטעמא (לחלק מהחזרות) אמר רבינו בעצמו, שחזר בו מסמיכתו החזקה על המגן-אברהם.

          או יאמר במלים שונות, שדברי שער-הכולל מכוונים לגוף הסידור (הנוסח, וכן הלכות תפלה, ציצית ותפלין וכד'), אך לא לדברים שנספחו אליו ושאינם מגופו (כגון הלכות ברה"נ, שבת, מכירת-חמץ  ובהמה המבכרת וכד'), שהם חיבורים העומדים בפ"ע שאין להם שייכות ישירה לסידור, וצורפו אליו איידי דזוטרי (כגון הדף של "סדר הכנסת שבת") או כדי שתהא יד הכל ממשמשת בהם. אבל כולם נתחברו אחרי חיבור השו"ע והם בבחינת "משנה אחרונה".

          כדברים האלו עולה גם מ"הקדמת הרבנים בני הגאון המחבר ז"ל" לשו"ע אדמו"ר, שבה הם מגדירים את מלאכת החיבור שהוא "מיוסד עפ"י דעת כל הפוסקים ראשונים ואחרונים, ובראשם הרב בעל מ"א, לא הפריז על המדה לחלוק עליהם, רק להכריע ביניהם בראיות צודקות" וכו'. ברם, "אחר רוב שנים שהוסיף פליאות חכמה על חכמתו בעמקות ובקיאות... אז התחיל להגיה ולחדש בספרו זה מחלק או"ח, והתחיל מהלכות נט"י, כנראה לעין כל מבין עומק דיני נט"י המיוסדים על אדני פז וחדושים נפלאים יסודתם בהררי קודש מעיון הראשונים". והכוונה ל"סדר נט"י" שצורף גם הוא לסידור.

         ואל יטעוך הדברים המקוטעים שנדפסו (בגל' שם), לחשוב שהרה"ק ר' הלל מפאריטש זצ"ל הוא שאמר ש"שאת הסידור חבר ג"כ ע"ז הדרך" ושמהאי טעמא אין לתמוה על הסתירות שבין השו"ע לסידור; אין אלו אלא דברי הר"ב שער-הכולל, ואילו הר"ר הלל הנ"ל לא דיבר כלל אודות הסידור (עיי"ש).

        עוד נזכיר שהיה מי שחשב ששו"ע הרב הוא משנה אחרונה לגבי הסידור, וכמ"ש הרה"ק מקומרנא בס' שלחן-הטהור (סי' ח, זר-זהב אות ב): כך פסק הגאון התניא [בהל' ציצית שבסידור]... והוא עצמו חזר בו בש"ע שלו. עכ"ל.

ה"מהדורא בתרא" שבשו"ע

         בשער-הכולל (שם) מסמיך לאותו ענין את ה"מהדורא בתרא" שבשו"ע, וכותב: וזהו טעמו שחבר אדמו"ר מהדורא תנינא על השו"ע, להכריע כהמקובלים, רק אנחנו לא זכינו לראות מן המהדורא תנינא רק הארבעה סימנים הראשונים [שבחלק או"ח]. עכ"ל. לעומת זאת מצינו טעם שונה מפיו של אחיו של רבינו  בעל התניא, הכותב בשו"ת שארית-יהודה (או"ח דף יט, א) בדיני שבת: וכ"ז לדעת המג"א שאחריו נמשך הרב במהדורא קמא, אבל במהדורא בתרא השיג עליו. עכ"ל.

        אך לשיטתנו גם כאן אין צורך לאפושי במחלוקת, והדבר פשוט שהר"ב שער-הכולל מדבר בהלכות ובסימנים שיש בהם חילוקים בין הפוסקים למקובלים (ולכן מזכיר רק את ארבעת הסימנים הראשונים שבחלק או"ח), ואילו הר"ב שארית-יהודה מדבר בהלכות שבת שבהם המהדו"ב מהווה חזרה מסמיכתו של רבינו על המג"א.

אין מחלוקת בטעם החזרה

       על-פי האמור לעיל, אין דברי הר"ב שער-הכולל מתייחסים לפסקי הסידור בהל' שבת, ואין כאן שום מחלוקת  כלל בינו לבין הגרא"ח נאה. ואף אם אין זה מדויק בתכלית בלשונו של שער-הכולל, כבר למדונו רבותינו שטוב להידחק בלשון מלהידחק בענין ובמציאות (ראה ס' הזכרון להריטב"א סופ"ג ופ"ז לדעת הרמב"ם).

        ומ"ש בגל' (שם) וז"ל: אולי הכריע בהלכות אלו רק לאלו מהחסידים המקושרים אליו, עכ"ל, אלו דברי תימה לענ"ד, שהרי יש בהלכות אלו גם חזרות לקולא, תאמר שהותרה רק לחסידים ונאסרה לכל אדם? אתמהה!

"קונטרס בין השמשות"

        עוד הביא בגל' (שם) מדברי הגרא"ח נאה ז"ל, שלמד מהקדמת הרבנים בני המחבר לשו"ע אודות "קונטרס בין השמשות" שלא זכינו לאורו, עיי"ש. ובספרי תורת-חב"ד (ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, עמ' טו בהע') הארכתי קצת בביאור ההשערה שקרוב לומר כי שני הקונטרסים הנזכרים באותה הקדמה - "קונטרס החזקות" ו"קונטרס בין השמשות" - אינם אבודים מאתנו ושניהם באו בדפוס; "קונטרס החזקות" הוא ה"מהדורא בתרא" להל' נדה ו"קונטרס בין השמשות" הוא הוא "סדר הכנסת שבת" שלפנינו בסידור. ועיקר הראיה שכוונת בני המחבר היא לדבר שבדפוס, הוא האמור בדבריהם שם "כמובן לכל מי שיש לו עינים לראות ולב להבין" ב"קונטרס אחרון" ובקונטרסים אלו, כלומר דמיירי בקונטרסים הידועים לכל, ולא בקונטרסים הנסתרים בחיק המשפחה אשר משום מה לא מצאו לנכון להדפיסם ועד מהרה אבדו מתוך הקהל ונתעלמו לחלוטין מעין כל רואה.

הראיה ממנהג המדפיסים

        ומ"ש בגל' שם (עמ' קיב-קיג) להוכיח מ"מעשה רב" של כל מדפיסי השו"ע דלא סבירא להו שרבינו חזר בו גם לקולא, אלו דברי תימה, כלום כל מדפיסי עלמא הלכתא גמירי? ועוד, משנת תש"ח ואילך נדפסו כו"כ מהדורות השו"ע ע"פ הוראותיו של כ"ק רבינו מליובאוויטש זצוק"ל, והוא בוודאי ס"ל שדברי הסידור הם חזרה גם לקולא, ועכ"ז לא שינה מאומה בהדפסת השו"ע אף אחר דבריו של הגרא"ח נאה (שהובאו בגל' שם).

על "שליחות היד" בשו"ע אדמו"ר ובכתבי ה"צמח צדק"

         עוד נסמן בגל' שם (בעמ' קיד) לדברי הגרא"ח נאה ז"ל במבואו ל"קונטרס השלחן" שלו, אשר מהם לומד הרב הכותב הנכבד הגרי"ב שליט"א "שאכן למרבה הצער נכנסו הרבה דברים, הן בשו"ע הרב והן בספרי הצמח צדק, שאינם מהרב ומהצ"צ אלא מזולתם וכמו"כ ע"י הבחור הזעצער, ע"ש היטב עשרות דוגמאות... כך שדברי הגה"ק מסטריזוב יש להם יסוד גדול". עכ"ל.

         לענ"ד דברים אלו קשים להולמם: ראשית, אפילו אם יוכח בבירור גמור שבשו"ע הרב ובספרי הצ"צ נכנסו דברים מזולתם, אין מכך שום ראיה ו"יסוד גדול" לדברי הרה"ק מסטריזוב הטוען שבתוך דברי אדמו"ר בסידורו נדפסה הג"ה אשר "לאו מר בר' ר' אשי חתום עלה, והרבה יש להאמין שהג"ה הזאת לא יצאה מידי הגאון בעל התניא זצ"ל אלא מאיזה מגי"ה זולתו", וכל זאת רק מפני קושיא שהוקשתה לו!

        ודבריו אלו אינם נהירים, לא רק מפני שאין להוכיח מספר אחד על ספר זולתו, אלא בעיקר מפני שאין להשוות בין ספר שנדפס בחיי המחבר שגם נתן בו עיניו בהשגחה פרטית, (כמעשהו בסידור דביה עסקינן, שהיה מגיהו אחר ההדפסה), לספרים שנדפסו ע"י אחרים אחרי מות מחברם, כשו"ע הרב וספרי הצ"צ (וראה התנצלותם של בני המחבר בהקדמותיהם לשו"ע ולחלק "אגרת הקודש" שהוסיפו לס' התניא).

        שנית, המעיין בדברי הגרא"ח נאה שם, יראה שכלל לא מצינו דוגמאות רבות לדברים שנכנסו ע"י אחרים שאין לשונם מעיד עליהם בבירור שהם הגה"ה מבחוץ, וגם כשהם הגה"ה מזולתו הרי מסיק שם הגרא"ח נאה כי "מכל זה יש לשער שהגהות שאינם מרבינו ז"ל הם ממוהרי"ל ז"ל" אחיו של רבינו. וח"ו לומר עליהן שהן משליטת ידי זרים בכתבי רבינו, וכמעט קרוב לומר שידו כידו בעריכת השו"ע. ואכמ"ל.

        גם באשר לכתבי ה"צמח צדק", אף שיתכן ונשתרבבו לתוכם מכתבי בניו ותלמידיו, אך עכ"ז לא תמיד הוכחותיו של הגראח"נ יוצאות מגדר השערה בעלמא, ואפשר שלא הכל "כצעקתה".

        בא וראה כמה תמה שם על הנדפס בפסקי-דינים צ"צ ליו"ד (סי' סו), וסיים כי "אין להעלות על הדעת שכל הקטע הזה יצא מעטו הקדושה של אדמו"ר הצ"צ נ"ע". גם בס' "הגהות אליעזר" להרה"ג ר' אליעזר ארלוזורוב אב"ד ראמען הגיה על דברי הצ"צ הללו בזה"ל:  "הסימן הזה נראה שאינו מאדמו"ר, והדברים מופלאים ומופרכים", ועוד לו בתשובותיו (כת"י) באותו ענין: "באמת זה גרם לי להסתפק שלאו אדמו"ר חתים עלה... כל זה גורם לי ספק גדול אם יצאו הדברים מפי אדמו"ר... ותמהתי בזה מאז והחלטתי כי לא יצאו הדברים מאת כ"ק נבג"מ, וכן הסכים הגאון העלוי הר"ז מלובלין בעל ס' תורת חסד שליט"א בדברי עמו בזה (הדפסתי קטע זה בקובץ יגדיל-תורה, ירושלים, גל' יד עמ' 102). אך כעבור זמן מה נדפס בקובץ יגדיל-תורה (נ.י. גל' לח עמ' ל) תצלום אותו קטע בכתי"ק של אדמו"ר הצ"צ עצמו, מתוך כרך כת"י של המ"ץ דליובאוויטש!

      ללמדנו, עד כמה יש להזהר בהסקת מסקנות חפוזות של "לאו מר בר ר' אשי חתים עלה" מכח קושיות בעלמא, וכידוע ששערי תירוצים לא ננעלו (וראה בקובץ יגדי"ת שם, שציין לס' לקוטי לוי"צ להגה"ח אביו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל, ושם מתרץ המחבר את קושיות בנו בענין זה).

תיקוניו של רבינו במהדורת קאפוסט השניה

       עוד מובאים בגל' שם (עמ' קיד-קטו) דברי הר"ב שער-הכולל, אשר "בסדור הראשון שנדפס בשקלאוו נשמט בדפוס סדר הכנסת שבת והלכתא רבתי לשבתא, והוסיפם אדמו"ר בהסדורים שנדפסו אח"כ בקאפוסט", ומעיר על כך הרב הכותב הנכבד שליט"א בזה"ל: זה פשוט וברור דמש"כ השעה"כ "שהוסיפם אדמו"ר בהסדורים שנדפסו אח"כ בקאפוסט" אין כוונתו דסדר הכנסת שבת נדפס בחיי הרב התניא זי"ע בסידורי קאפוסט שנדפסו פעמיים בחיי חיותו עלי אדמות, שהרי הוא בעצמו כותב בהקדמתו לשער הכולל ס"ק ח' וז"ל... "ובדפוסים הראשונים שקלאוו וקאפוסט לא נמצא סדר הכנסת שבת והלכתא רבתא לשבתא 'ולקחת סולת'... ונדפס אח"כ בדפין בפ"ע...", וא"כ מש"כ בשער הכולל בפט"ז ס"ק ב' "והוסיפם אדמו"ר בהסדורים שנדפסו אח"כ בקאפוסט" היינו שציוה להוסיפם, אבל למעשה נדפסו רק אח"כ בב' דפין נוספים. ובכל זאת באתי רק לחזק קצת יסודו של הגה"ק מסטריזוב. עכ"ל בגל' שם (לבד מהתיבות "ולקחת סולת" שלא נעתקו אצלו, אבל מצויות הן במקור בהקדמת שער-הכולל).

       גם כאן נחית הרב הכותב שליט"א לדקדק בלשונו הבלתי מדוקדק כלל של הר"ב שער-הכולל, בה בשעה שהדבר פשוט וברור שמש"ש בהקדמה "דפוסים הראשונים שקלאוו וקאפוסט" הכוונה לסידור קאפוסט הראשון בדווקא, אולם בסידור קאפוסט השני שנדפס אף הוא בחיים חיותו של אדמו"ר בעלמא דין, נדפסו גם שני הדפים הנ"ל הכוללים את ההוספות השונות (ובהן סדר הכנסת שבת, הלכתא רבתא לשבתא, "ולקחת סולת"), וכמפורש בשער-הכולל (פכ"ז ס"ז): ובסדורים הראשונים שקלאוו וקאפוסט נשמט מן הדפוס פרשת "ולקחת סולת", והוסיפו אדמו"ר בסדור קאפוסט שנדפס אח"כ" (עוד הוספות שהוסיף אדמו"ר בסידור קאפוסט השני, ראה בשעה"כ פכ"ה ס"ג). לפיכך אין מפרשת הוספת הדפים הללו שום חיזוק ברב או במעט ליסודו של הגה"ק מסטריזוב זצ"ל.

       ומחמת שענין "הדפים" הללו מפוזר בשער-הכולל בכ"מ ולא באופן מבורר, מצאתי לנכון להעתיק את דברי הר"ב שעה"כ ב"התנצלות" שלו במהדורת תרנ"ב של הסידור, וז"ל: אחר גמר הדפסת הסדורים ווילנא תרמ"ז ותרמ"ט, הזמין ה' לידי יקר המציאות שני דפין השלמות לסדור שקלאוו וקאפוסט, מה ששלח אז אדמו"ר להשלים את הסדורים הנ"ל, היינו דיני הכנסת שבת והלכתא רבתי לשבתא, מוספין קודמין לבזיכין כו' ולקחת סולת וגו' וסדר הבדלה. עכ"ל.

האם סמך אדמו"ר בכלשהו על שיטת ר"ת

       הקדמתי בראש דבריי שאיני תוקע עצמי לדבר הלכה, אך פטור בלא כלום אי אפשר. בגל' שם (סוף עמ' קיג) כותב הגרי"ב שליט"א שהרב בעל התניא לא דחה מכל וכל את שיטת ר"ת אלא רק לקולא, שהרי זלה"ק ב"סדר הכנסת שבת": וכן עיקר להחמיר בשל תורה, אבל לענין תפלת המנחה שהיא מדברי סופרים אין למחות ביד המקילין וכו'. עכ"ל.

        אך לענ"ד פשוט שלא זו כוונת דברי רבינו, והרי הם נמשכים אחר כל האמור לעיל מיניה שבבין השמשות האמיתי (לדעת הגאונים) "צריך להחמיר ולמחות בכל תוקף", לפי שהוא ספק של תורה באיסור כרת וסקילה ח"ו. אבל לענין תפילת המנחה שהיא מדברי סופרים אין למחות ביד המקילין, והנח להם להתפלל מנחה (אע"פ שהוא כבר בין השמשות האמיתי לדעת הגאונים), "ובפרט בשעת הדחק בימות החורף שהיום קצר, וכמו שמצינו שהתירו חכמים איסור שבות מדברי סופרים בבין השמשות בשעת הדחק ולצורך מצוה עוברת". הרי דלא מיירי כלל מכך שהקולא נובעת מהסתמכות על שיטה אחרת בחישוב בין השמשות, ושיטת ר"ת מאן דכר שמה בכלל עד הקטע הבא בהמשך דבריו "אבל אין לסמוך כלל להקל" וכו'.

תוקפה של ה"מציאות"

       ועוד אחת עמי, במ"ש הגרי"ב שליט"א (בעמ' קי) "דהמציאות לא קובעת"; כמובן שזהו ענין גדול לענות בו ואכמ"ל (וגם לא עיינתי בס' שהוא מציין אליהם), אך נדו"ד ניתן לכאורה להסמיכו למ"ש הב"י באו"ח סי' תכ"ו שסוף זמן קדוש"ל הוא כשהלבנה במילואה בחצי כ"ט י"ב תשצ"ג מהמולד שהוא חשבוננו שמסרו לנו רבותינו, אבל אם במציאות היה ליקוי לבנה (שהוא ממש אמצע החודש וניגוד האמיתי ללבנה) שוב אין מברכין אח"כ, אף שע"פ החשבון לא הגיע עדיין אמצע החודש (וראה בד"מ ובלבוש שם). ודו"ק.

       ובנדו"ד ממש כתב בזה בשו"ת מהרש"ג בכ"מ, ואלו הם: ח"א או"ח סי' כ"א (משנת תר"ע): אף שבש"ע או"ח סי' רס"א ס"ב נראה שפוסק כדברי ר"ת שיש ב' שקיעות... ונמשכו אחריו כמה אחרונים המקצרים כמו הגאון מליסא ז"ל בסדור דרך החיים, אבל באמת ח"ו לסמוך ע"ז, שמלבד מה שהגאונים חולקים על ר"ת... והסכימו לדבריהם כמה גדולי האחרונים ה"ה הגר"א... והתניא בסידור שלו... אך מלבד זה נראה בחוש כי דעת ר"ת תמי' מאוד... ודבר זה מכחיש את החוש הנראה לעינים שאינו כן. והנה ידוע עפ"י הנסיון ועפ"י הספרים אשר במדינות הללו שהם נוטים הרבה לצד צפון... וא"כ דעת ר"ת מוכחש מן החוש... וא"כ דברי הגאונים קרובים יותר לאמת... ומה מאוד יש לתמוה על המנ"כ... הכריע במאמר א' פ" כדעת ר"ת, ולא עוד אלא שכתב טעם אחד מה שמכריע כדעת ר"ת בשביל שהחוש מכחיש לדעת הגאונים, והוא תמוה מאוד שהרי החוש מכחיש לדעת הר"ת יותר ויותר... ולכן אל ישמע כלל להגאון מליסא ז"ל בסדור דרך החיים שלו בהל' שבת שמתיר להדליק נרות בע"ש עד זמן רביע שעה קודם צה"כ, וכן כמה אחרונים מעתיקי דבריו שנמשכו אחריו ואחר המג"א, ובמחכ"ת נתנו מכשול לפני העולם... ובאמת הם לא עמדו על המבחן כמו אנחנו, ואף שקטנו של הגאון מליסא זצ"ל עבה ממתנינו מ"מ האמת יורה דרכו וחלילה לסמוך בזה על דבריו וכו'.

        ועוד שם בסי' ל"ח (משנת תער"ב. תשובה זו מופנית "להרב וב"ד צדק דק"ק קלויזענבורג נ"י" - אשר לא נודע להם טעמו "על אודות הפתקאות הנדפסות פה על זמן הדלקת נרות בעש"ק ועל זמן היתר הדלקה בליל מוצאי ש"ק... שקבעתי זמן הדלקה בע"ש קודם שקיעת החמה"): שכבר נודע מה שיש בזה פלוגתא בין הגאונים ור"ת בענין אימת מתחיל זמן בין השמשות... וס"ל להגאונים דהדברים כפשטן דמיד שתשקע החמה תחת האופק מתחיל ביהשמ"ש... לפענ"ד דברי הגאונים עיקר וכמש"כ בביאורי הגר"א... ובסדור התניא... ואף שבש"ע שלו... העתיק דברי המג"א והש"ע שפסקו כדברי ר"ת, מ"מ נראה שבסדור שלו במאמר הנ"ל חזר בו שהרי כתב שעל דברי ר"ת יש פליאות גדולות ועצומות מן החוש ומן הגמרא עיי"ש... והנה לבאר פה הטעם מדוע אני תופס עיקר כדברי הגאונים אין כאן מקומו, ודי עתה בזה לומר כי כן הכריע בביאורי הגר"א בשני מקומות... והתניא בסדור שלו במאמר הכנסת שבת, ובס' שיעורי הרז"ה, והעיקר כי נראה בחוש עפ"י הנסיון שדברי הגאונים הם יותר עיקר מדברי הר"ת ולא כהמנ"כ שפסק להיפך וכו'.

        ועוד שם בסי' ס"ו (משנת תרס"ו): דבכל מקום שנזכר בדברי רז"ל שעות היום הכונה לחשוב מנה"ח עד שקה"ח... שכן מבואר ג"כ בביאורי הגר"א... ואף שהמג"א בסי' נ"ח לא כתב כן וידוע כחו של המג"א בהוראה, מ"מ א"א להכחיש הנראה בחוש... ודבר הנראה בחוש הוא גדול וחזק מכל הראיות... תרוה"ד הי' סובר די"ב שעות הוא מנה"ח עד צאה"כ, ועפ"י חשבון זה יצא לו דשיעור מיל הוא י"ח מינוט, ולאחר שנראה בחוש שאינו כן אלא כדעת הרמב"ם והרע"ב... יוצא החשבון דשיעור מיל הוא כ"ב ומחצה מינוט... ואל ידמה בדעתו שאני מגיד בזה חדשות נגד סוגיא דעלמא דנקטו שיעור מיל רק י"ח מינוט, כי מלבד שכתבתי שא"א להכחיש החוש אראה לו שגם דעת הרבה מגדולי האחרונים כן הוא... ועכ"פ לפענ"ד העיקר כן הוא בין לקולא בין לחומרא וכו'.

      עוד זאת אודיעהו שלענ"ד תמוהים מאוד דברי בעל מנ"כ... שמאריך ומסכים לבסוף לדעת ר"ת שב' שקיעות יש... וגם בחת"ס בתשובה הנ"ל לענין מילה נמשך אחר דבריו... וכן הרבה מהאחרונים... ובאמת גם אני הלכתי בשיטה זו בימי נעורי, אבל כעת נפלאתי מאוד הפלא ופלא על כל הנ"ל שנראה בעליל שדברי הגאונים נכונים ואמיתים שתיכף לאחר השקיעה גמורה הוא ביה"ש. והמנ"כ מלבד שכל מה שדחק לישב קושיות שהוקשה על הר"ת נמצא תי' דחוקים מאוד עד שכמעט לא נתנו להאמר... אך מלבד כל זה יש קושיא אחת גדולה לכולם שדברי ר"ת הם נגד החוש, דכבר עמדו על הנסיון שעל קו המשוה וכן בא"י... אין משה"ח עד צה"כ רק כ"ו מינוט, ואפילו במדינתינו שאנו יושבין בצד הצפון וכו'... עכ"ז לא נמצא זמן של הילוך ד' מילין... והיותר תימה על הרב בעל מנ"כ שבמאמר שני פ"ג הביא הוא בעצמו שבארץ ברזיליא הקרובה לקו המשוה... יש מן השקיעה עד צה"כ בכמו חצי שעה או פחות יעוי"ש, וזה סתירה מן החוש הראות לדברי ר"ת, ולבסוף במאמר א' פ"א כתב אחד מן הטעמים שהוא מכריע כדברי ר"ת שדעת הגאונים הוא נגד החוש, ופלא דאדרבה דעת ר"ת הוא נגד החוש נראית בכל ארצות הקרובים לקו משוה... ינסה נא בימי תקופת ניסן ותשרי ויראה שא"א לומר כלל כדברי ר"ת וכו'.

       ועוד שם בח"ב סי' ל"ד: ואל ידמה מעכ"ת דהתניא בסדור שלו הוא יחיד בדבר הזה... שהרי כ"כ ג"כ הגאון ז"ל בביאורי הגר"א... וידוע ששני הגאונים הללו היו חכמים מחוכמים בשאר החכמות ובחכמת התכונה, ואף ששאר המחברים לא כתבו מזה, הוא בשביל שלא ידעו, אבל על הגאונים הללו ראוי לסמוך בשביל חכמתם בכל החכמות. והנה אראהו גם עפ"י הסברא דנראין הדברים כן.. והוא נראה לעינים וכו'.

        ועוד שם בסי' ע"ה (בהמשך לסי' ל"ד): מעכ"ת תמה עלי דאינו כן... ובאמת אין רצוני ליכנס בענין זה בוויכוח עם מעכ"ת, דמעכ"ת מביא ראי' לדבריו מספרים הנמצאים דאפשר שלא הי' להם ידיעה כ"כ בחכמת זו, והבקיאים יודעים שהאמת אתי... וימחול לעיין בביאורי הגר"א...  ויראה שבבמדינתנו בימים הארוכים... והאמת כן הוא למי שיש לו ידיעה בענין זה וכו'.

       ועוד שם בסי' צה: דעתי שהעיקר להלכה כמהר"ם אלשקר... דמיד לאחר שקה"ח הוא ביהשמ"ש... ואף שמעכ"ת ציין לדברי החת"ס באו"ח סי' פ' שדעתו כדעת ר"ת שב' שקיעות יש ולאחר שקיעה ראשונה הוא עדיין יום גמור... ולענ"ד אינו נראה לפסוק כן ובפרט להקל בחשש חלול שבת, אלא העיקר אצלי לפסוק כדעת הגר"א בביאוריו... שכתב שהעיקר כדעת הגאונים... עכ"פ זאת נראה בחוש שלעולם אין בין שקה"ח לצה"כ שיעור ד' מילין אפילו במדינתינו וכ"ש וק"ו במדינת בבל וא"י הסמוכות יותר לקו המשוה, וכבר מבואר בספרים דראיה חושיית הוא יותר תקיף ואלים מכל הראיות, ובנדון זה החוש מעיד כהגאונים ולא כהר"ת, וכ"כ התניא בסידור שלו במאמר הנקרא "הכנסת שבת" שדברי הר"ת הם נגד החוש עיי"ש. ואף שבש"ע או"ח שלו נמשך התניא אחר המג"א... נראה דבסידור שלו חזר בו... ובפרט שבסידור שלו כתב עפ"י ראיות מהחוש וודאי דבריו שבסידור עיקר... ולומר דמיירי משקיעה שניה הוא דוחק גדול, דלא מצינו בש"ס זכר לב' שקיעות, ועיקר הראיה מהחוש שאפילו במדינות שלנו הרחוקות מקו המשוה ליכא שיעור ד' מילין מהשקיעה עד צה"כ כ"ש במדינות הקרובות וכ"ש בימי ניסן ותשרי וכו'. עכ"ל שו"ת מהרש"ג.

       יזכנו השי"ת לשמור שבת כהלכתה שתכפר לנו על כל עוונותינו, וינחילנו ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.

פסקי אדמו"ר בעל התניא בסידורו

בגל' סח (עמ' קיד) כתבתי, שאף אם נאמר שאדמו"ר בעל התניא כתב את הסידור והלכותיו בדרך הקבלה, ולחסידים בלבד, הני מילי בכל הנוגע לנוסח התפילה והלכותיה (וכן דיני ציצית ותפילין וכד'), אבל ההלכות שנספחו לסידור ואינם מגופו (כגון הל' ברכות-הנהנין, הל' שבת, מכירת חמץ וכד') - אלו אינם בגדר זה, והשינויים שבהם לעומת פסקי אדמו"ר בשו"ע הם (כדברי אדמו"ר הצמח-צדק והר"ב דברי-נחמיה) בגלל שחזר בו מסמיכתו על בעל המג"א, ואינם ענין לחסידיו ולשורש נשמותיהם.

     ומהערה שהעירני הרה"ג ר' ישראל יצחק מנדלזון שליט"א שמעתי ראיה לדבריי, והוא מהאמור בהל' ברכות-הנהנין שבסידור אדמו"ר (פ"ב הט"ו): מה שנוהגים בפסח לכתות המצות לפירורין דקין מאוד וחוזרין וגובלין אותו במים חמין כו' ונעשו כעיסה כשלשין ועושין אותן כעיגולים שקורין קניידליך או חרעמזליך וכו'.

     ואילו בשו"ת שלו (סי' ו') מפורש שזהו מנהג "המון עם המקילים", ואילו הוא עצמו דעתו שהמחמיר תבוא עליו ברכה, ופשיטא שלדברי האריז"ל יש להחמיר בזה, ורק באחרון של פסח ניתן להקל יעו"ש.

     וכמובן שכך נהגו כל אנ"ש ההולכים בדרכיו (וכמנהג כל קהל החסידים להחמיר בזה בכל תוקף), ולא עלה בדעת איש להקל ולומר שאדמו"ר בסידורו הורה היתר לחסידיו בגלל שורש נשמותיהם.

                                                            (בית אהרן וישראל, גל' סח. ואחריו)