מאמרים

כשהרבי היה בגיל שלוש, כבר שמעתי דא"ח מפיו הקדוש!

כפר חב״ד

סיפור שסיפר אחד מחסידי אדמו"ר ה'צמח–צדק' ונשמר בארכיונו של אדמו"ר הריי"צ.
סיפורו של חסיד הצמח צדק שבדידיה הווה עובדא, עם מוהרש"ב בילדותו. מארכיונו של מוהריי"צ.

כשהרבי היה בגיל שלוש, כבר שמעתי דא"ח מפיו הקדוש!

 

לרגל כ"ף מרחשון.

סיפור שסיפר אחד מחסידי כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק', שבדידיה הוה עובדא; אחד החסידים בוויטבסק שמע זאת מפיו, העלה על הכתב ונתן לאדמו"ר מוהריי"צ זצ"ל.

מארכיונו של אדמו"ר הריי"צ.

 

 

דבר פלא מהאדמו"ר זצוקל"ל נבג"מ זי"ע ועכ"י אנס"ו

בן שלש שנים הכיר את בוראו

            באזני שמעתי מפי מלמד אחד דק"ק אוללא, שבדידיה הוה עובדא.

            וזו היא:

            בראשית התגלות האדמו"ר צ"ע צי"ע [=צדיק עליון, צדיק יסוד עולם] הרש"ב זי"ע, בא מלמד אחד חסיד, מק"ק [אוללא] הנ"ל, לשבות פה וויטעבסק (כמדומה ר' חיים שמו, אך אינני זוכר בבירור), והתאכסן אצל מלמד אחד חסיד מחסידי לאדי ז"ל.

ובליל ש"ק נזדמן שבאתי לבית הנ"ל, וראיתי את המלמד האורח הנ"ל ונתתי לו שלום, ושאלתיו: מה לידידי פה בוויטעבסק?

והשיבני שנוסע הוא לליבאוויטש: "אחרי אשר ת"ל זכינו שחזרה עטרה ליושנה ונוסעים מכל העיירות לליבאוויטש, וחשקה נפשי גם אני לנסוע לשם, אך לא עלתה בידי לבוא על ש"ק לליבאוויטש, והוכרחתי לשבות פה".

על הדברים האלה שאל אותו החסיד הבעל-הבית: ומדוע זה בחרת בליבאוויטש דווקא ולא לאדי, או באברויסק?

והשיבו: מפני שרבי זה החדש הוא רבי שלי מכבר, כי עוד בהיותו בן שלש שנים שמעתי דא"ח מפיו הקדוש!

ונשתומם למשמע אזנינו, ובקשתיו לבאר לנו את דבריו, ויעתר לבקשתי.

פתח ואמר:

בן שלש שנים הכיר את בוראו; כשהיו בני האדמו"ר מהר"ש זצוקלה"ה  הבכור רז"א זצ"ל בן חמש שנים, והשני הוא האדמו"ר (הרש"ב) זצוקללה"ה בן שלש שנים  הייתי אני (היינו האורח הנ"ל) וחברי  גם-כן מלמד מק"ק אוללא  בליבאוויטש, כאשר היינו כפופים להאדמו"ר הצמח-צדק זצוקללה"ה.

ובמוצאי ש"ק, אחר תפלת ערבית, נשארנו אני וחברי אין זאל ווארטען אויף יחידות [=בזאל  החדר הגדול  ממתינים ל'יחידות'].

ושום אדם לא היה שם כי-אם אני וחברי, וגם שום נר לא היה דלוק שם, רק מהכיריים [=תנור] וואס האט זיך גיהייצט [=שהיה מוסק] היה מבהיק אור זעיר שם זעיר מדליקת העצים על פני החדר, כי פתח הכיריים היה פתוח, ונוגה יצא מהכיריים והאיר מעט את כל תחתית החדר הגדול (זאל).

ואני וחברי עמדנו בקרן זוית סמוך להכיריים, ומרחוק שמענו קול דממה דקה מחדר האדמו"ר הצמח-צדק זצוקללה"ה, איך שדיבר ביחידות מפה לאוזן עם האדמו"ר מהר"ש זצוקללה"ה לפני ולפנים. אבל מה הי' הדיבורים לא שמענו, יען הדלת הי' סגור.

ושני בני האדמו"ר מהר"ש זצוק"ל  הנ"ל  היו משחקים זה עם זה כדרך נערים קטנים בהחדר הגדול (זאל).

בתוך כך שמענו זה אל זה ממללים בזה הלשון: לאמיר גאר שפילען אין רבי חסיד [=הבה נשחק ב"רבי וחסיד"]!

גוט [=טוב]!  השיבו זה לזה  ותיכף ומיד הלכו במרוצה לחדרי אביהם זצוקל"ל והוציאו משם קרעסלע [=כורסה], והעמידוהו באמצע החדר.

והרז"א זצ"ל ישב על הכסא, והיה מובן תיכף השחוק [=המשחק] שהוא הרבי, והצעיר הוא החסיד. כך הסכימו לשחוק.

ויעמוד החסיד מרחוק, כמעט אצל כותל החדר, והחריש ברגשי כבוד ובביטול גדול, ועשה הכנה רבה, והתחיל לתקן את פאות ראשו הק' והכובע, ומישמש בהקנעפלאך [=בכפתורים] שבבגדו, והלך לאט לאט עקב בצד גודל עד גשתו סמוך להרבי שלו.

ושאל אותו בזה הלשון: רבי! גיט מיר א תשובה [=תן לי 'תשובה' (תיקון)].

והשיבו בזה הלשון: לערין 'תניא' און 'ראשית חכמה' [=למד 'תניא' ו'ראשית חכמה']!

ושב מאתו לאחוריו בדרך ארץ רבה, עד שובו למקומו הקודם, סמוך לכותל החדר.

(כשראינו זה, אמרנו איש לאחיו: אט לאמיר זיך לערנען וויא מיא דארף צוא גיין צוא-ם רבין, און וויא מיא דארף אוועק גיין פון רבין! [=הנה, הבה ונלמד כיצד צריכים לגשת אל הרבי וכיצד צריכים לסגת מהרבי!]. ולמדנו שני דברים).

ועמד שם [הרש"ב זצ"ל] זמן מה, ועוד התחיל לעשות כל ההכנה כנ"ל, ועוד נתקרב להרבי שלו כמקודם, ואמר בזה הלשון: רבי! וואס איז ג' [=מהו הקב"ה]?

והשיבו בזה הלשון: ג' איז פאייער [=הקב"ה הוא אש]!

ותיכף ומיד שנית שב מאתו לאחוריו כמקדם למקומו הקודם. ועוד המתין שם על מעמדו מעט, ועוד התחיל לעשות ההכנה, הכל כנ"ל, ובא לו עוד להרבי שלו ושאל בזה הלשון: רבי! ווא איז ג' [היכן הוא הקב"ה]?

והשיבו בזה הלשון: ג' איז אויפען הימעל און אויף דער ערד, און אין אלע פיר זאייטען וועלט, און איר מיר און אין דיר [=הקב"ה הוא בשמים ועל הארץ, ובארבע רוחות העולם, גם בי ובך]!

ובזה נגמר השחוק.

ויקחו איש את אחיו בידיהם הק', ויקם הבכור מעל הכסא, ויחלו גם שניהם לילך במרוצה כדרך הנערים בעיגול גדול סביב סביב לכותלי החדר בעיגול, עד שהגיעו למקום שעמדנו אצל הכיריים אני וחברי.

ואקח את הצעיר בן שלש שנים (הוא האדמו"ר [רש"ב] זצוקל"ל) ואחזתיו בידי, ואמרתי לו בזה הלשון: זאג מיר איך בעט דיך, וואס האט דיר דיין רבי גיזאגט, וואס איז ג' [אמור לי, בבקשה ממך, מה אמר לך הרבי שלך, מהו הקב"ה]?

והשיבני במהירות: דער רבי האט מיר גיזאגט, ג' איז פאייער [הרבי אמר לי: הקב"ה הוא אש]!

ותיכף ומיד הוציא את ידו הק' מידי וינס ממני, וילך במרוצה עם אחיו בעיגול סביב סביב כותלי החדר, עד שובו שנית למקום שעמדנו שם אני וחברי.

ואתחזק ואחזתיו שנית בידו הק', ואמרתי לו: איך בעט דיך ניט אנטלייף. זאג מיר, וואס האט דיר דיין רבי גיזאגט, ווא איז ג' [מבקש אני ממך שלא תברח! אמור לי, מה אמר לך הרבי שלך, היכן הוא הקב"ה]?

ויען ויאמר: דער רבי האט מיר גיזאגט, אז ג' איז בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם, און אין מיר און אין דיר [=הרבי אמר לי שהקב"ה הוא בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם, גם בי וגם בך]. ואחר-כך כמעט רגע הוסיף תיבות אלו: און אין אייך אויך [=וגם בכם]!

ונתפעלתי מאד מההוספה.

והוא רצה לברוח ממני, אך אחזתיו ולא ארפנו. ואמרתי לו: ילד חביב ואהוב! הבינני! שמע נא, וכי מאחר שידענו אז ג' איז פאייער, און איז אין דיר און אין מיר, היינט ומדוע אט אין הרובע איז פאייער, זעסטו דאך, נוא, פרוב זיך אן רירען אן דיא פאייער אין הרובע, ברענטין זיך דאך אפ. און אט באיי דיר איז דאך אייך פראנען פאייער, און אט האלט איך דיך און דוא מיך, און מיר ברענין זיך ניט אפ!

[=מאחר שידענו שהקב"ה אש, והוא בך ובי, מדוע איפוא האש אשר עיניך רואות בתנור זה, נו, נסה נא לגעת באש שבתנור, הרי נכווים הימנה מיד. והנה גם בך יש אש, והנה אני מחזיק בך ואתה בי, ואין אנו נכווים זה מזה!].

ויענני תיכף ומיד בזה הלשון: עה! עה! וואס גלייכט איר? דיא פאייער וואס אין הרובע איז דאך אין אייך ניטא, דער פאר ברענט איר זיך אפ. אבער דיא פאייער וואס ג' איז פאייער, איז דאך דיא זעלביקע פאייער אין מיר און אין אייך, פאייער אן פאייער ברענט זיך ניט אפ!

[=אה! אה! מה אתם משווים? הרי האש שבתנור אינה נמצאת בכם, לכן נכווים אתם הימנה. אבל אש זו שהקב"ה הוא אש  הרי אותה אש היא בי ובכם, ואש אינה נכווית מאש!].

ותיכף ברח ממני.

ונשתוממנו למשמע אוזנינו, והתחלנו לתמוה איש לרעהו במאד.

וישמע האדמו"ר מהר"ש זצוקלה"ה, ויצא מחדר אביו הרב הצמח-צדק זצוקלה"ה זי"ע, ושאל אותנו מה זה התמיה והגניחה.

וסיפרנו לו כל מה שראינו וששמענו, והנאהו מאד.

ויאמר בזה הלשון: איך האפף צום אייבערשטען, אז זיי וועלין זיין גוטע קינדער [=תקוותי להקב"ה שהם יהיו ילדים טובים].

כל זה שמעתי אני הכותב מפי המלמד בעצמו (ולא איש מפי איש).

זכות כולם יעמוד לנו בכל ענינינו וחפצנו ברו"ג. וזי"ע ועכ"י אנס"ו.

 

=====

המשך, אולי בתוך מיסגרת?

 

            במשך השנים סיפור זה פשט צורה ולבש צורה, והנה הוא לפנינו כפי שהעלה אותו על הכתב א' התמימים בריגא (דנקערע), אחרי התוועדות עם הרה"ח ר' איטשע מתמיד הי"ד.

            אליבא דנוסח זה הרש"ב הוא שהיה ה"רבי" במשחקם של הילדים, והרז"א החסיד. אולם הרעיון זהה בשני הנוסחים, ובשניהם יצא מפיו של הרש"ב.

 

 

ב"ה, אור ליום ה' כ"ג סיון תרח"ץ, דנקערע, מהפארבריינגין עם החסיד ר' יצחק שי' מתמיד.

 

בילדותם שיחקו הרז"א והרש"ב, הרש"ב עשה עצמו כרבי, והרז"א היה החסיד.

פעם, תוך כדי משחקם, נכנס הרז"א ושאל את הרש"ב: מהו "אלקים"? ("ווא?ס איז ג-ט")?

- האלקים הוא אש!  השיב לו הרש"ב ("ג-ט איז פייער").

- אם כן  שאל הרז"א  הרי הקב"ה נמצא בכל מקום, גם אצלי ואצלך, ומדוע אין אנו נכווים ממנו?

- כשמכניסים עץ לתנור  השיב הרש"ב  הוא נשרף, אבל גחלת מגחלת אינה נשרפת. אתה אש, ואני אש, ואש מאש אינה נשרפת!

אדמו"ר מוהר"ש ששמע את דיבוריהם, יצא מחדרו, נטל את מגריפת הגחלים וחתה בה את התנור (כדרכו בעניינים כעין אלו), ואמר: איך פא?ר הא?ף א?ז זיי ועלין ב?יידע זיין גדולים! [=אני מקווה ששניהם יהיו גדולים]!

 

            והנה בשמחת בית השואבה תשי"א  ובהזדמנויות נוספות  סיפר אדמו"ר זצ"ל את הסיפור הזה בשם מוהריי"צ, ובכל הפעמים סיפר שהרז"א היה ה"רבי" (אם משום שהרש"ב טען ש"רבי יש רק אחד"  כבשיחה הנ"ל, אם משום שהרז"א היה מבוגר ממנו  כבשיחת ש"פ שמות תשמ"ז).

            שאלתו מהרז"א היתה "מהו יהודי", והרז"א השיבו כי יהודי הוא אש. שב הרש"ב ושאל: אם יהודי הוא אש, מדוע אם-כן כשידי נוגעת בידך אין אני נכוה הימנה? השיב לו הרז"א: מפני שגם אתה אש, ואש אינה נכווית מאש.

                                (כפר חב"ד גל' 972)

מאמרים דומים

-