כתב יד ראשוני של 'תניא'

הרב ישכר דוד קלויזנר

נחלת הר חב"ד, אה"ק

לכבוד היארצייט הראשון של - להבחל"ח - ידידי ורעי ידען עצום ספרא רבא ש"ב הרה"ח הרה"ת מו"ה יהושע מונדשיין ע"ה - שנלב"ע זאת חנוכה תשע"ה - הנני בזה להביא בפרסום ראשון מה שכתב דברי הערכה אודות הכת"י של המהדורא קמא של התניא שפרסמתי אודותיו בגליון א-צד (ע' 80), א-צז (ע' 64).

תודתי נתונה להרה"ח מוה"ר הערש גורמן שליט"א מלונדון שהואיל בטובו להביא לי את צילומו ע"מ לפרסם.

לפנינו כתב-יד מן הקדומים שבכתה"י של חסידות חב"ד, והוא מהדורא קמא דקמא של ספר ה'תניא'.

ה'תניא' נדפס לראשונה בסלאוויטא בשנים תקנ"ו-תקנ"ז, ובו נ"ג פרקים. בכתבי היד שקדמו לדפוס יש בדרך-כלל נ' פרקים, וזו היא הנקראת "מהדורא קמא".

אך ב'תניא' שבכתה"י שלפנינו יש רק ל"ט פרקים, דהיינו, שזו מהדורא שקדמה ל"מהדורא קמא" המצויה יותר.

בסיומו של פרק ל"ט נכתב כאן "סליק", וסופר אחר – מאוחר יותר – התחיל להוסיף את הפרקים הבאים (מכתב-יד של המהדורא המאוחרת), ולא הוסיף אלא פרק ומחצה.

ישנם כת"י נוספים שגם בהם נרשם "סליק" בסיום פ' ל"ט, אלא שבהם מופיעים גם אחד-עשר הפרקים המאוחרים (כלומר, שאלו העתקות מאוחרות יותר), וה"סליק" אינו אלא העתקה גרידא מהנוסחים הישנים. אבל כתה"י שלפנינו אכן הסתיים במקורו בפרק ל"ט.

כיום ידועים רק כתריסר כת"י של ה'תניא', ומהם רק שני כת"י הם בנוסח ה"מהדורא קמא דקמא" כפי הנוסח שלפנינו. להלן נראה שייתכן ושניים אלו הם מאוחרים יותר מכתה"י דנן.

בדפים שלאחריו התחיל סופר אחר להעתיק מאמר חסידות של בעל ה'תניא' שנאמר "בשבת מברכים ר"ח אב בשנת תקנ"ו" – ולא השלימו.

כל העובדות הללו מצביעות על כתיבתו של כת"י זה שנים רבות לפני תקנ"ו, והן מביאות אותו אל השנים הראשונות של חסידות חב"ד.

מצינו בכת"י זה הוכחות נוספות לקדמות הנוסח שבו ומעלתו על כתה"י האחרים [הבהרה: ההשוואה לכתה"י האחרים נעשתה אך ורק ע"פ מערכת שינויי הנוסחאות המדוקדקת שנעשתה ב"לקוטי אמרים – מהדורא קמא" בהוצאת קה"ת תשמ"ב, ובקונטרס ה"מילואים" שנדפס אח"כ באותה שנה].

אחת המעלות – המורות על ראשוניותו של הנוסח שלפנינו – היא צורת כתיבתם של משפטים שנכתבו מעיקרם כ"הגהות", ובשלב מאוחר יותר שולבו בתוך הטקסט בצורת משפטים מוסגרים.

כגון שני המשפטים בפרק ב', שבדפוס ובכתה"י האחרים הם נתונים בתוך סוגריים, אך לפנינו הם בצורת הגה"ה ובאותיות קטנות יותר. ואלו הם המשפטים: (וכמ"ש בע"ח . . תבונה), (והפושעים . .ת"ח).

כעין זה מצינו בפרק ז', שמכמה כת"י נשמט המשפט "וכן האומר מילתא דבדיחותא . . ובדחי רבנן", בכת"י אחרים נתון הוא בין סוגריים, ואילו בכתה"י דנן רואים שלכתחילה נכתב בצורת הגה"ה, וזו כנראה הסיבה להשמטתו מכת"י אחרים.

כמו"כ המשפט המוסגר בסוף פרק י', גם לפנינו הוא מוסגר [בסוגריים מרובעים] ונכתב באותיות קטנות, שכל זה – בתוספת 'עיגול' קטן שאינו בכתה"י האחרים – מורה על היותו 'הגה"ה'.

עד"ז הוא המשפט שנוסף בסוף פרק ט"ו, שכאן הוא מוסגר וכתוב באותיות קטנות. וכן בפרק ט"ז, כמה משפטים מוסגרים והמשפט שנוסף בסוף הפרק, בנוסח שלפנינו כתובים הם בצורת הגהות ובאותיות קטנות.

במיעוט כתבי-היד שמרו על האותיות הקטנות בחלק מן המשפטים הללו, אבל בדרך כלל נעלמה הבחנה זו בין האותיות בריבוי ההעתקות, וכתה"י שלפנינו מיוחד בזה שהוא שומר על צורת הכתיבה הקדומה והמקורית.

שמירה על צורת ההגהות המקורית מצויה עוד לרוב בכתה"י שלפנינו, ולא הצבעתי אלא על דוגמאות בודדות.

סוג אחר של הגהות הוא זה שבפרק כ"ט ובפרק ל', שנכתבו בשולי הגליון כתוספת ולא כהגה"ה. אלו הן ההוספות שנוספו על-ידי המחבר עצמו, וייתכן שהובאו לידיעת המעתיק אחרי שכבר העתיק מהנוסח הקדום יותר שהיה לפניו (עובדה זו מחזקת את ההשערה והרושם – שא"א להוכיחם בוודאות – שהסופר ישב בסמיכות לאדמו"ר בעל ה'תניא', ונמנה עם "סופרי החצר". עובדת היותו סופר מומחה ולא מעתיק מזדמן בעלמא, יכולה גם היא לחזק את ההשערה הזו).

התוספת שבפרק כ"ט מצויה רק באחד מכתה"י המקבילים (ששיבושי הלשון שבו מורים שהוא מאוחר יותר מכתה"י שלפנינו), ומלשון התוספת מוכח שהיא נוספה ע"י המחבר (ולא קטע שנשמט בשגגת המעתיקים), ולכן בנוסח הראשון נאמר "כי באמת אין ממשות כלל בסט"א", אבל עם הוספת הקטע נשתנו גם המילים הללו והותאמו לענין החדש, ונוסחת החדש: "והטעם לפי שבאמת אין שום ממשות כלל בס"א". בכתה"י שלפנינו מצויים עתה שני הנוסחים: הראשון בפנים, והשני בתוספת שנוסה בשולי הגליון.

ומסוג זה היא גם התוספת שבשולי פרק ל'.

השוואה מדוקדקת של נוסח כתה"י עם הנוסחים האחרים, מגלה שינויי נוסח שאין כדוגמתם בין השינויים שב"מהדורא קמא" הנדפסת, ובינים גם שינויים רבים למעליותא.

ערכנו השוואה רק לפרק ב' (שהוא הפרק הראשון בכתה"י דנן) וכבר במשפט הראשון מצוי שינוי משמעותי: "חלק אלו-ה ממעל", ולא "חלק אלו-ה ממעל ממש" כמו בשאר כתבי-היד.

ולהלן, בשאר הנוסחים נכתב: "ואתה נפחת בי", ואילו בכתה"י שלפנינו נוסף: "וכאמרינן ואתה נפחת בי".

על המשפט "לובן שממנו גידים ועצמות וצפרנים" מעיר המו"ל, שנוסח זה אינו מתאים לא לנוסח הש"ס ולא לנוסח העין-יעקב, שבשניהם הוא בסדר אחר. והנה בכתה"י דנן הנוסח הוא כמו בש"ס: עצמות וגידין וצפרנים!

כמו"כ מצאנו בפרק זה כמה שינויי כתיב למעליותא שאינם מצויים בשאר כתה"י, כגון: "בחכמא ידיעא" (ולא "בחכמא ידיעה" כבשאר הנוסחים)" או "קשורות הנר"ן" (ולא "קשורות נר"ן" כבשאר כתה"י).

כאמור, בדקנו את שינויי הנוסח רק בפרק אחד בלבד.

כתה"י שלפנינו מצטיין גם ביפי כתיבתו, תופעה שהיתה מצויה אצל כמה מעתיקים בחייו של אדמו"ר בעל ה'תניא', אך הלכה ודעכה במשך השנים.

אבל גם בין כתה"י הנאים מראשית חסידות חב"ד, ספק אם יש אחרים שהגיעו לרמת כתיבה ועיטורים נאים מעין אלו.

בהוספות ל"מהדורא קמא" שבדפוס הובאו דוגמאות מדפים נאים ומעוטרים של ה'תניא', ואם נשפוט לפי דוגמאות אלו לבדן, ניתן לומר שכתה"י דנן עולה עליהם ברמתו האמנותית.

לסיכום: כתה"י שלפנינו מצטיין הן בחיצוניותו והן בתוכנו, נוסחיו קדומים, מקוריים ומעולים, יש בו נוסחים שלא מצינו מקבילים להם בכתה"י האחרים, ויש בו חשיבות רבה הן לשחזור הנוסחים הקמאיים של ס' ה'תניא', הן לצורת הכתיבה המקורית (כגון משפטים שנכתבו לכתחילה כ'הגהות', ורק אחר-כך שולבו ב'פנים').

הבנת השינויים והתמורות הללו יכולים כמובן לתרום – למעמיקים בהם – גם להבנת ה'תניא' בצורתו המוגמרת ב"מהדורא בתרא" שבדפוס עכ"ל לשונו.