היכל הבעש"ט, ה (כסלו תשס"ד), עמ' קנב–קנג

"להפשיט הדברים מגשמיותן"

בואו ונחזיק טובה להרה"ח ר' יואל הכהן שי', המשכיל על דבר אמת, שבמאמרו "להפשיט הדברים מגשמיותם" (הנדפס בגל' ד) האיר עינינו להביט בכמה עניינים השגורים בכל פה ולשון, מזווית שאינה שגרתית כלל וכלל.

דוגמה נאה להבטה מופשטת על עולמם של הצדיקים (שנגע בזה במאמרו הנ"ל), ניתן לראות בדבריו של הרה"ק ר' הלל מפאריטש נ"ע במאמר השני שב"מאמרי ההשתטחות" שלו (הוספות לס' ההשתטחות, עמ' קכח), שבו הוא מבאר את דברי רבינו הזקן באגרת-הקודש שב'תניא' (סי' ז"ך): "כנודע שחיי הצדיק אינם חיים בשרים, כי אם חיים רוחניים".

וכה יאמר: כי חייו אינם חיים בשרים שהוא בחינת ביטול והפשטת היש.. ובחינה זאת נקראת חיים בשרים כי כללות היש דבי"ע נק' בשם בשר.. אך חיי הצדיק הם חיים רוחניים.. והיינו בחי' דביקות והתקשרות עצמית בעצמות אלקות שלמעלה מבחינת אין של היש וכו'. עכלה"ט.

הרי שלא נזקק כלל להקשות מה לצדיק ולחיי בשר ולתרץ על פי דרכו, אלא ראה נכוחה שאין שום מקום למחשבת הוה-אמינא שכזו ומיד הפשיט את הדברים מגשמיותם.

דוגמה נוספת ניתן להביא מענין "שבירת הכלים" המבואר בדא"ח (בעיקר במאמרי אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע), אשר אפילו לומדי הקבלה היודעים שמדובר בכלים רוחניים קטנים שנשברו מ"עומס" האורות הרוחניים המרובים, גם הם עומדים משתוממים ומשתאים מההפשטה שניתנת לענין זה בתורת החסידות, שקטנות הכלים ומיעוטם היינו בחינת ה"רצוא" לאלקות שהיתה בהם. וקצרתי בהכרח במקום שכדאי שיאריכו בביאורו יודעי מדע.

אך בדבר אחד קשה לי לענ"ד להסכים עם האמור במאמר הנ"ל; בפתח דבריו מביא הרה"ח הנ"ל את דברי מרן הבעש"ט נ"ע שציוה שלא ללמוד ספרי הקבלה למי שאינו יודע להפשיט את הדברים מגשמיותן (או, בסגנון אחר, שהלומד ספרי קבלה יש לו להזהר שלא ידמה הדברים כפשטם).

ועל כך כותב הרה"ח הנ"ל, שמכיון שבשופטני לא עסקינן, דעת לנבון נקל שלא בא מורנו הבעש"ט נ"ע ללמדנו דבר הפשוט שאין לפרש את מושגי הקבלה כפשוטם בגשמיות, ועל כרחנו לומר שהבעש"ט מחדש בזה את שלילת ההגשמה שבדקות דדקות (יעו"ש בדבריו).

אבל אנחנו לא מצינו שבדבריו אלו (כפי שמובאים בכ"מ בדא"ח) בא הבעש"ט לחדש חידוש כלשהו, וגם לא ללמדנו לימוד אשר לא ידעוהו אבותינו. הדברים נאמרו כ"אזהרה" ולא כ"חידוש", ובשם הבעש"ט מצינו "אזהרות" שרבות כמותן בספרי המוסר הקדמונים, בענייני לימוד התורה, הנהגת התפילה ועד לפרטי האכילה (כגון המובא בשמו שלא לאכול בצל).

האם משעה שאמרו חז"ל שבשופטני לא עסקינן, חדלו שופטני מקרב הארץ? מפורש מצינו אפילו בגדולי ישראל שלימוד הקבלה הביאם לידי הגשמה ונפילה גדולה ר"ל, כ"ש וק"ו שיש לחשוש לסתם לומדי תורה שחשקה נפשם ברזיה. אשר על כן לא יפלא שהבעש"ט מצא לנכון להזהיר ולהפריש גדולים וטובים מלימוד הקבלה, או להדריכם ולהעמידם על דרך אמת. ובלשון חסידים נאמר, שגם על מוהרח"ו התרעם הבעש"ט משום שבכתביו לא הופשטו הדברים מגשמיותן (בכל זה ראה בהוספות לס' שבחי הבעש"ט, ירושלים תשמ"ב, עמ' 246, 251-250, 266-265).

הן אמת שהבעש"ט חידש חידוש נפלא בהפשטה דהפשטה בדקי-דקות, וההולכים בחושך ראו אור גדול, אבל אין בכך בכדי להוציא את אזהרותיו מפשטן ולהפשיטן מגשמיותן.