מאמרים

לקט אמרים וסיפורים מרבי אברהם יצחק סויבלמאן

תפארת ישראל (רוז׳ין)

סיפורים ואמרות קודש מרבי ישראל מרוז'ין ובניו הק' וכן משאר צדיקים, מכת"י שנמצאו במחלקת כתה"י שבספריה הלאומית בירושלים. "ותשואות חן להרב יהושע מונדשיין הי"ו שהעתיק משם את אמרות הקודש והסיפורים שלא נדפסו עדיין, ומסרם לנו לפרסמם בזה לזכר ולע"נ זקנו שהסתופף בצלם של כ"ק האדמו"רים הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב ובנו קדוש ישראל מטשורטקוב זצוקללה"ה, הרה"ח מו"ה אהרן מונדשיין ע"ה שו"ב דסטראזניץ אשר הלך עם בני קהילתו בגלות טרנסניעסטרס, ונספה הוא וזוג' מרת אלטע דבורה ביאמפלי, בט' ובי"א מרחשון, שנת תש"ב". פרק נוסף של 'שיחות ואמרי קודש' מפי אדמו"ר ר' ישראל מטשורטקוב מאותו מקור, נדפס שם גל' כח, תשנ"ב, עמ' 2–4.

 

תפארת ישראל (רוז'ין), כו (סיון תשנ"א), עמ' 12–19

 

מרשימות כת"י מוהרא"י סויבעלמאן מזינקאוויץ

 

לאחרונה נרכשו ע"י מחלקת כתבי היד שבספרי' הלאומית בירושלים כמה דפים מרשימותיו של הרה"ג החסיד מו"ה אברהם יצחק סויבלמאן זצ"ל אבד"ק זינקאוויץ, והם צורפו לדפים שהיו שם מכבר במס' 5271/8 (ראה בקובץ 'תפארת ישראל' גל' כו עמ' 12). אנו מדפיסים כאן את התורות והסיפורים שהמחבר לא הדפיסם בספרו "סיפורי צדיקים החדש" על שלשת חלקיו.

ההעתקה נמסרה לנו ע"י ר' יהושע מונדשיין הי"ו, לזכר ולע"נ זקנו הרה"ח מו"ה אהרן מונדשיין ע"ה שו"ב דסטראזניץ, שזכה להסתופף בצלם של כ"ק האדמורי"ם הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב ובנו קדוש ישראל מטשורטקוב זצוקללה"ה.


 

המעתיק ספר שער התפלה מהה"ק ר"ח מטשערנאוויץ, מו"ה צבי גרשון (כמבואר בהקדמת ס' שעה"ת) - והה"ק ר' מרדכי מקרעמניץ שכרו להעתיקו - סיפר שנסע לכ"ק אדמו"ר הזקן מרוזין זלה"ה, ובבואו לקבל פרידת שלום אמר לכ"ק אדמו"ר, מי יודע אם אזכה לחזות עוד פניכם בעודי בחיים, לכן בבקשה מכם הגידו לי איזה דיבורים טובים זיי זאלין מיר ניצין אויף תמיד. המבקש הנ"ל היה סבור שיאמר לו הרב לבוא למחר כי צריך ישוב דעת לאמר לו דיבורים יקרים, והרב השיב לו תומ"י, אומר לכם דיבורים זיי זאלין אייך נוצין אויף תמיד. קודם ביאת המשיח וועט הענגין דאס יודישקייט אויף א האר, איז די עצה מי זאל זיך צו נויף געהין בכל שבת מי זאל שמוסין פון צדיקים, זה הוא לחיזוק האמונה. וזה מרומז בכתוב האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, האספו, עשו לכם אסיפות, ואגידה לכם, עשו לכם אגודות, הפעולה מזה - אשר יקרא אתכם באחרית הימים, מלשון קר וצונן, וואס וועט אייך קאלט מאכן באחרית הימים, האסיפה והאגודה יהיה תרופה לזה. ואני מתנה ג' תנאים בזה, איר זאלט דאס מקיים זיין, איר זאלט תמיד דאס גידענקין, איר זאלט דאס תמיד דער ציילין (מהר"מ הנ"ל).

וכעין זה אמר גדול אחד, כמדומה הרה"צ ר' דוד מלעליב ז"ל, שזה רמוז בקרא לא תאספון לתת לכם תבן כו', תיבת תאספון בא באל"ף באמצע התיבה שלא כמשפט, רמוז לזה כי פרעה הוא הס"מ טען לא תאספון, לא תעשו אסיפות, כי יוגרם מזה לתת לכם תב"ן ר"ת במסתרים תבכה נפשי, והס"מ אינו רוצה זה כמובן, לכן צריכין לעשות דווקא היפוך רצון הס"מ להתאסף דווקא שמזה יוגרם הר"ת בת"נ כנ"ל וק"ל.

 

בזוה"ק פ' בא (דף ל"ח א') פני האדון ה' דא הוא רשב"י. ואמר בזה הרב הקדוש ר"ד מלעוויא זלה"ה, הפי' בזה האדן פירושו שוועל, מלשון אדני המשכן, רשב"י הוא השוועל של ה' ית', היינו הארץ הדום רגלי, צדיק יסוד עוה"ז.

 

המופ' הר' משה שלום סיפר לי ששמע מפי היקר בנש"ק הר' יוסף ישראל נ"י, וספק לו אם הרי"י שמע זה מהק' אדמו"ר ז"ל בעצמו או שמע מאחד ששמע דבר זה מהה"ק, והוא שהה"ק מרוזין זלה"ה בפעם הראשון ששלח משולחים עבור מעות מעמד, אמר למשולחיו בזה"ל, זאגט דער וועלט אז זיי דארפין מיר מחזיק טובה זיין, איך לאז איבר דער וועלט קינדר צדיקים דור אחר דור עד ביאת הגואל.

 

סיפר לי הר' אהרן זאב נ"י מאביו הר' בער שהיה מקורב גדול אצל הרב הקדוש הר' שמואל קאמינקר זלה"ה, והיה לו לר' בער הנ"ל מיחוש מירידן והיה עוסק ברפואות, פעם אחת שבת אצל הרה"ק הר"ש, ובישבו על שלחנו נתנו שני תרנגולים קטנים צלויים, וגם אוגרקיס כבושים. ואכל הר' בער שירים מהרב מהבשר, והושיט ידו ליקח גם שירים מהאוגרקיס הכבושים. אחזו הרב הר"ש בידו ואמר לו, ר' בער אתם עוסקים במידיצין איך תאכלו אוגרקיס כבושים. אח"ז סיפר הרב הר"ש, הר' גארדיא דאקטיר לעת זקנותו היה אדם גדול, וישב אצל המגיד זלה"ה בבגדי לבן בשבת. והיה נזהר מעודו ממאכל אחד שלא לאכלו, כי לפי דעתו היה מאכל זה אצלו כמעט כמו סם המות, והמגיד ז"ל ידע מזה שאינו אוכל מאכל זה. פעם אחת נתנו לפני המגיד ז"ל בשבת מאכל זה לשלחנו לצימיס, המגיד אכל מעט ונתן השירים לפני ר"ג דאקטיר לאכול שירים. התחיל ר"ג לחקור בדעתו ושכלו מה לעשות, אם לאכול ולסכן נפשו או לא, ונגמרה ההכרעה בדעתו לקבל עליו מס"נ ממש ולאכול, ולא לסרב רצון המגיד. והתחיל לאכול, ובאכילתו הרגיש טעם טוב ויקר כטעם גן עדן, ונבהל מזה איך היה לו טעות גדול כזה זה כביר לדמות שמאכל זה מזיק לו ורואה הוא ההיפוך כעת, עד שנתפעל כ"כ לצאת מהשלחן אל הקעך מלובש בהזשיפיצא לבן והלך אל התנור ליקח מאכל זה מן התנור, ונתנו לו שם הקדירה עם המאכל הזה, וכשלקחו בידו הריח בו ריח סם המות ולא אכל. ע"כ המעשה. וסיים בזה הרב ר' שמואל ז"ל, ראו כח שירים מצדיק, כן אתם ר' בער אתם רשאים ליקח ג"כ שירים מהאוגרקיס הכבושים, ולא יזיק לכם מאומה אף שאתם עוסקים ברפואות.

 

בשם הבעש"ט ז"ל, לומר קודם השינה החרוז של הודאי שמו כן תהלתו, וסגולתו להבריח שידין ורוחין ולילין מזה שאמרו. (מצאתי כתוב).

 

הרה"ק ר"פ מקאריץ ז"ל אמר שקודם ביאת הגואל צדק ב"ב יהיה הגירוש מהכפרים, והוא מרומז בגמ' אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה. (מצאתי כתוב שם).

 

בעת שנתקבל הרב הגאון הגדול מרן הנוב"י זלה"ה לרב בעיר פראג, שאלו אותו הגדולים שבעיר לומר להם שאלתם זו, והתנו עמו אם ישיבם כהוגן יהיה אצלם רב ואב"ד, ואם לאו... וזו היא תואר השאלה שלהם, מה שאמרה התורה שעבד כנעני יוצא לחירות בשן ועין כנודע, אם כוונת התורה שיצא לחירות ע"י שן ועין היינו כשהפיל רבו שן ועין בלי מרד העבד באדונו כלום ולא פשע נגדו, רק בשגגה במקרה הפיל רבו שן ועין של עבדו, אז עי"ז יוצא העבד לחירות, אבל אם פשע העבד נגד רבו וע"י כן הכהו עד שהפיל לו שינו או עינו אינו יוצא לחירות עי"ז, כי העבד גרם לו לעצמו התקלה שעשה לו רבו, או דילמא שהדין הוא שיוצא העבד לחירות ע"י הפלת שינו ועינו אף בהיה ע"י פשיעה נגד רבו וגרם לעצמו, אעפ"כ יוצא לחירות. ולא היה ביד הרב הנוב"י ז"ל מה להשיבם בזה לפשוט להם ספק זה מן הש"ס, ואמר להם שימתינו ג' ימים. וביום הג' עדיין לא ידע להשיבם, פתח הרב דלתי ארון הקודש ובכה מאוד במר נפשו שיעזרהו ה' שלא לבוא ח"ו לידי בזיון. וחסו עליו מן השמים ונפלה לו ברעיונו תשובה נכונה. דאיתא בש"ס ברכות דף ה' יסורין ממרקין עוונותיו של אדם ק"ו משן ועין, מה שן ועין שהם אבר אחד עבד יוצא בהם לחירות, ק"ו יסורין שממרקין כל גופו של אדם עאכו"כ. עוד איתא במס' שבת דף נ"ה ע"א אין יסורין בלא עון ואין מיתה בלא חטא. והנה אם איתא דיציאת העבד לחרות ע"י שן ועין הוא רק בלא פשע ומרד נגד אדונו, אבל אם הפלת שינו ועינו היתה בגרמת העבד שפשע ומרד קצת נגד אדונו בזה אינו יוצא לחרות, כי הוא גרם התקלה לעצמו כנ"ל, א"כ הק"ו מופרך, מה ליציאת העבד בשן ועין שהוא בלא פשע ומרד ולא גרם לעצמו, אבל יסורין שבאים רק ע"י עון וגרם היסורין לעצמו אולי נימא דאין ממרקין, אלא ודאי ההכרח לומר דיציאת העבד לחרות בשן ועין הוא גם בפשע נגד רבו, ובזה הק"ו אתי שפיר. וכששמעו הגדולים את תשובתו זו הנפלאה והעמוקה הוטב מאוד בעיניהם, וקבלוהו להיות להם לרב בעירם. ובדרך צחות אמרו לו ממ"נ ראוי כ"ת להיות רב אצלנו, אם מדעתכם הגדולה השבתם תשובה זו העמוקה מובן שראוי כ"ת להיות רב אצלנו, ואם זכיתם לזה שמן השמים הזמין לכם השי"ת להשיב כזה פשיטא שראוי כ"ת להיות רב אצלנו. ודפח"ח.

 

הר' יהושע חזן בקלויז של כ"ק מרן קה"ק בטשארטקוב שי"נ סיפר לי ששמע מאיש אחד מהימן ששמע מהה"ג הר' ליבוש זצ"ל מוישניצא חתן הה"ג בעהמ"ח שו"ת השיב משה שסיפר מעשה זו ששמע מפ"ק מורו הה"ג הקדוש הר"י זצ"ל מלובלין, וזו תוארה.

הרה"ק הר' יצחק זלה"ה מלובלין פעם אחת עבר דרך ביהמ"ד אחד וראה שיוצא משם אור גדול, היה סבור בדעתו שיושבים שם איזה אנשים שלומדים תורה לשמה, ונכנס שמה לראות, וראה ששני חסידים יושבים ומדברים ביניהם איזה דיבורים ואין לומדים. שאל אותם אחיי מה אתם מדברים, השיבו לו שמדברים איזה דיבורים מצדיקים. ובשמעו זאת נתפעל מאוד, כי הבין שעי"ז יוצא האור. פתח הרב ואמר עכשיו מתורץ לי מה שנתקשיתי זמן רב במשנה דאבות פ"ג מ"ב שנים שיושבים ויש ביניהם דברי תורה שכינה שרויה ביניהם שאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו, והוקשה לי בזה הרבה, א' דקדוק לשון הכתוב אז נדברו שהוא לשון נפעל, הול"ל אז דברו או מדברים. ב' כפל הלשון ליראי ה' ולחושבי שמו, לכאורה המכוון אחד הוא. ויותר קשה לי על פירוש רש"י והרע"ב איש אל רעהו הרי כאן שנים, מאי קמ"ל בפירושם זה שממילא יובן זה. ועכשיו שראיתי זה נתיישב לי הכל על נכון. ידוע מאמר חז"ל ביבמות דף צ"ו ע"ב מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לו לאדם לגור בב' עולמים, אלא שהתפלל דוד המלך ע"ה שיאמרו אחר מותו דבר שמועה משמו כו' כאילו שפתותיו דובבות בקבר ע"ש. ובזה יבואר על נכון, דהמשנה הנ"ל מיירי גם בשנים שיושבים ועוסקים בד"ת היינו בסיפורי צדיקים, וגם בזה אמרה המשנה שכינה שרויה ביניהם וגורמים בזה אור הקדושה, וראיה מהכתוב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, יראי ה' הם הצדיקים, איש אל רעהו הם אלו האנשים שמספרים ביניהם עכשיו מהצדיקים, ואתי שפיר הלשון נדברו בלשון נפעל, היינו יראי ה' הצדיקים שהם נדברים בין איש לרעהו. ובזה ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו, היינו שנמצא מזה פעולה טובה לשניהם, ליראי ה' היינו להצדיקים שמדברים מהם שעי"ז שפתותם דובבות בקבר, ולחושבי שמו הם האנשים שיושבים פה ומדברים ביניהם, כי גם להם פעולה טובה ששכינה שרויה ביניהם וגורמים אור הקדושה. ובזה יומתק לחיך פירש"י ורע"ב איש אל רעהו הרי כאן שנים, היינו שהפעולה הטובה היא לשנים, להצדיקים הנדברים ולהאנשים המדברים. והבן. ודפח"ח, זי"ע ועל כל ישראל אמן.

 

מכ"ק אדמו"ר הרה"ק הרא"י זצ"ל מס"ג.

ויצעק משה אל ה' לאמר אל נא רפא נא לה, מאי לאמר, פירש"י אמר משה להקב"ה השיבני אם אתה מרפא אותה, לכאורה למה לו זה, הא ידוע מאמר ר' חנינא בן דוסא אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שתפלתי מקובלת וכו', ולפ"ז היה יכול מזה לידע בסימן זה, אם תהיה תפלתו שגורה בפיו ידע שיקובל תפלתו. מוכרחין אנו לומר שסימן זה הוא רק כשמתפלל על אנשים אחרים שאינם קרובים לו, אבל בקרובים אין סימן בזה, כי אף שתפלתו שגורה בפיו עכ"ז אין זה סימן לקבלת התפלה, די"ל משום קורבה וגודל רחמנות מכוין היטב ותפלתו שגורה ואין זה סימן לקבלת התפלה. ויש להעמיס זה בקרא בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו, הפירוש הוא בורא ניב שפתים, אם ניב השפתים הם שגורים בפיו, ובורא הוא מלשון בריא, אז הוא שלום. והדר אמר שלום לרחוק, דוקא לרחוק יש סימן בשלום שלום, והכפל מלת שלום יורה על ששגורה תפלתו בפיו, אכן ולקרוב אין זה סימן רק אמר ה' ורפאתיו. לכן שאל משה רבינו ע"ה מה' שישיב לו אם יקבל תפלתו וירפא אותה. ובזה ניחא המדרש פליאה וז"ל, בורא ניב שפתים שלום, הה"ד אל נא רפא נא לה. והבן. מהה"ק הנ"ל.

 

מכ"ק אדמו"ר הרה"ק וכו' הרא"י זצ"ל מס"ג.

התיבה שלש מאות אמה ארכה וחמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה ואל אמה תכלנה מלמעלה. לא נבנית התיבה כבנין האומנים הטובים וכמ"ש במס' ב"ב פ"ו מ"ד שמדת הגובה צ"ל מחצה מהאורך והרוחב כמידת ההיכל עיין שם. אמנם י"ל שכוונה גדולה היה בזה. הנה ידוע ליודעים שמתחילה בשעת בריאת העולם לא היה להס"מ רק הב' אותיות סמ"ך מ"ם, והאותיות אל"ף למ"ד לא היו לו בשמו. וכן הנחש לא היה לו בשמו רק אות החי"ת, והאותיות נו"ן שי"ן לא היו בשמו [ידוע דכל רז לא אניס לי' לכ"ק אדמו"ר, ובודאי ראה דבר זה באיזה ספר מספרי הקבלה. ומצאתי בס' יערות דבש דרוש א' דף י' ע"ב כתב שם דחי"ת הוא מסיטרא דמסאבא ע"ש. ומצאתי רמז לדבר זה בזוהר פ' תצוה דף ק"פ ע"ב עש"ב]. ובעת חטא אדה"ר התגברו מאוד הס"מ והנחש להחריב העולם, צירף הקב"ה לס"מ אותיות אל"ף למ"ד משמו משם אלקי"ם להמתקה, וכן לחי"ת מנחש צירף הקב"ה אות השי"ן משם שד"י, ואות הנו"ן משם אדנ"י להמתקה. ובעת המבול שנגזרה כליה ב"מ על העולם לקח הקב"ה מהם האותיות משמותיו הק', אותיות אל"ף למ"ד מהס"מ, ואותיות שי"ן ונו"ן מהנחש, ונשארו כבתחילה רק ס"מ וחי"ת לנחש [ויש לומר רמז ע"ז בקרא מ"ש כי מלאה הארץ חמ"ס היינו חי"ת מ"ם סמ"ך והבן. ובזה יובנו מאוד דברי אוה"ח הק' ר"פ נח וז"ל או יאמר ותשחת הארץ הם מעשיהם הרעים מצד זה נתמלאה הארץ מקטריגים המתיחסים בשם חמ"ס עכ"ל], והיה תגבורת הדינים במאוד ונחרב העולם. וע"י צדקת נח ומציאת החן שמצא בעיני ה' נעשה המתקה להשארת העולם שממנו יבנה העולם. וזה מרומז בהתיבה, שלש מאות אמות אורך התיבה, היינו השי"ן, חמשים אמות רוחב התיבה, היינו הנו"ן, שלשים אמות קומת התיבה, היינו הלמ"ד, ואל אמה תכלנה היינו האל"ף, הכוונה שהחזיר הקב"ה האותיות משמותיו הק', להס"מ אותיות אל"ף למ"ד ולהנחש אותיות נו"ן שי"ן, ונעשה בזה המתקה לקיום והשארת העולם. ובזה ניחא מ"ש ואל אמה תכלנה, ויותר טוב היה שלא יהיה גם אמה רחב מלמעלה לפעולת ענין זיבת המים, ובזה אתי שפיר. עד כאן דברי קדשו זי"ע ועל כל ישראל אמן.

 

מהרה"צ קו"ט ה"ר משולם זוסיא זצ"ל מזינקוב.

אלדד ומידד מתנבאים במחנה. דרשו חכז"ל (סנהדרין י"ז ע"א) שהיו מתנבאים משה מת יהושע מכניס את ישראל לארץ. וצריך ביאור היכן רמוז דבר זה בתורה, דליכא מידי בדברי חז"ל דלא רמיזא באורייתא, ומהיכן הוציאו חכז"ל דרשתם זה. אמר הרב הנ"ל הנה ראשי תיבות מאלו התיבות משה מת יהושע מכניס הוא ר"ת ממי"ם, והנה בלידת משה כתיב כי מן המי"ם משיתיהו, ובהחסר הנו"ן מתיבת מן והה"א מתיבת המים נשאר אותיות ממי"ם, וזהו הפירוש מתנבאים במחנה, מ"ח נ"ה היינו למחות הנו"ן וה"א, זה היה נבואתם, להמחות הנו"ן ה"א מתיבות מן המים וישאר ממי"ם, זה יורה על מ'שה מ'ת י'הושע מ'כניס. וק"ל.

 

אדמו"ר מס"ג זצוקלה"ה אמר, צריך להבין פי' הכתוב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם, מה הכונה יום שמחתכם, אם יו"ט או ר"ח הרי מבוארים הם אח"ז בקרא. אלא מבואר בספרי והובא באבודרהם שזה קאי על יום השבת, ואם הוא כן צ"ב למה כ' שמחתכם הא יום השבת קדושתו ממילא בא ולא ע"י ישראל, ולכן בכל יו"ט אומרים מקדש ישראל והזמנים שקדושת יו"ט הוא ע"י ישראל, אכן בשבת אומרים מקדש השבת כי קדושת השבת נשפע מלמעלה בלי אתערותא דלתתא, וביו"ט שחל בשבת אומרים מקדש השבת וישראל והזמנים, א"כ למה כתוב שמחתכ"ם. אכן הפי' הוא דבאמת ישראל לא נצטוו בשבת על שמחה [אלא] רק על עונג, כדכתיב וקראת לשבת עונג, עונג לבד ולא שמחה, וכמ"ש שומרי שבת וקוראי עונג, והאיש הישראלי השמח בשבת הרי הוא המוסיף שמחה מדילי' יותר מכפי מה שנצטווה מחמת קדושת השבת שבוער בלבו, לכן שפיר כתיב שמחתכ"ם, שמחה שלכם, כי לא נצטוינו [אלא] רק על עונג, והמוסיף בו שמחה שייך לומר שמחתכ"ם שמחה שלכם. ודפח"ח.

 

כ"ק אדמו"ר מס"ג זצוקללה"ה פ"א שבת בוינא, ליל שבת אחר הקידוש ישב ואמר להמקורב שלו הר' משה דוד נ"י בדרך צחות, מה טוב הוא להעיד במקום שכופרין (כונת קדשו הוא כי קידוש הוא עדות ובוינא ידוע ששכיח חילול שבת וכופרין כו'). שוב חזר ואמר מתחרט אני על מה שדברתי, איך האב גירעט אויף יודין, ביעקב אבינו כתיב ביקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה, ערש"י פ' ויחי, ולכאורה למה מגיע לו עונש גדול כזה הסתלקות השכינה, אם לא היה רצון השי"ת שיגלה הקץ הו"ל להעלים מאתו גילוי הקץ ולא יותר. אמנם יובן זה כי ידוע שיש ב' מיני קיצים, קץ של בעתה אם לא זכו ח"ו, וקץ של אחישנה אם זכו. והנה איזה קץ היה רוצה יעקב לגלות להם, הקץ של אחישנה ודאי לא שייך לומר עליו גילוי, דהא כל יומו זמנו הוא, היום אם בקולו תשמעו וכמו שאמר משיח לריב"ל (במס' סנהדרין צ"ח ע"א). אע"כ שרצה לגלות הקץ של בעתה היינו גם כשישראל לא יזכו ח"ו, נמצא רעט ער אויף יודין, לכן הענישו אותו ע"ז בהסתלקות השכינה. והבן.


 

הרה"צ ה"ר אייזק מזיטשוב (בן אחיו של הרה"ק ה"ר הירשלי מזיטשוב זצ"ל) פגע על הדרך את כ"ק אדמו"ר מס"ג, וביקש את אדמו"ר שיאמר לו איזה דבר תורה. פתח הרב ואמר, אחז"ל צריך האדם לבקש ולומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, לכאורה אין הבנה לזה, דאיך האדם בזה"ז דור שפל כזה יכול להשוות את עצמו לאבותינו הקדושים, ואיך שייך תפלה ע"ז. אכן הפי' הוא, כמו האבות הקדושים מהמעשיות שלהם נתהווה תורה, כמו מקלות של יעקב אבינו ובארות שחפרו האבות וכדומה לאלו, שבכל המעשיות שעשו היו להם כוונות קדושות עד שנארג תורה ממעשיות שלהם, כן צריך האדם להשתוקק לזה שכל עשיותיו יהיו בקדושה שיתדמו מעשיו למעשי האבות. דבר זה הוטב במאוד להר"צ הר"א הנ"ל וקלסיה מאוד (וזה ע"ד מ"ש בס' רזין דאורייתא ד"ט א' בשם הרה"ק ר' ליב שרהס ע"ש).

 

הרה"ק ה"ר צבי אלימלך ז"ל בעהמ"ח ס' בני יששכר ודרך פקודיך וכו' וכו' סיפר מגודל כח מצוה אחת אפי' דרבנן, וזה שסיפרו לו האנשים שראו מעשה זו, והוא, שלשה אנשים מעיר רישא מדינת אוסטרייך מסחרם היה לנסוע לארץ רוסיא פלך מאסקווא באיזה מין מסחר. פ"א נסעו במדינת רוסיא מחוז מאסקווא ואירע ביום עש"ק באו לכפר א' והיו רחוקים מעיר לשבות בבית ישראל, לכן הוכרחו לשבות שם בהכפר, ונכנסו להבית שאצל הרחיים דשם לשאול אם יוכלו להתאכסן שם המעל"ע דשבת. בבואם להבית לא היה בעל הרחיים הבע"ב שם, רק זקינה אחת ערלית קרוב לתשעים שנים ישבה שם בבית על התנור. שאלו אותה אם יוכלו כאן להתאכסן ולהתעכב עד מחר לערב, מאכל ומשתה יש לנו. היא השיב להם שמסכמת לזה, ושגם בנה בעה"ב בעל הרחיים לא יקפיד בזה. האנשים אלו הכניסו סחורתם וכליהם להבית, והעמידו הסוסים שלהם בהחצר ונתנו מאכל לבהמתם כנהוג. האנשים הנ"ל שהיו בבית ראו שזו הזקינה קמה ממושבה שע"ג התנור בין השמשות, ולקחה שני קיסמים דקים והדליקה אותם ע"ג הכירה עד שנשרפו, ואח"ז חזרה למקומה ע"ג התנור. זה היה לפלא בעיניהם, אך לא שאלוה ע"ז להגיד טעמה בזה. הזקינה שאלה אותם מאין אתם, הם השיבוה מאוסטרייך מעיר רישא. בשמעה זה התחילה לשאול אותם על אנשים פרטיים מרישא אם עדיין חיים הם, השיבו לה על כל או"א כפי ידיעתם. עוד שאלה אותם על איש א' פרטי, השיב לה א' מהם, האיש הזה כבר מת ואנכי נכדו. כשמעה זאת התחילה לבכות במר נפש מאוד, ואמרה לו הלא אתה נכדי ג"כ, כי אני הייתי יהודית ומעיר רישא וזקינך זה היה בעלי, ואז בילדותי הייתי יפת תואר, ואז היה עת מלחמה בין רוסיא ובין אוסטרייך וחיל רוסיא עברו אז באוסטרייך דרך עיר רישא וחטפו אותי והוליכוני עמהם והביאו אותי למדינת רוסיא והעבירוני בע"כ מדת יהודית ונשאתי לערל א' פה, וזה בעל הרחיים הוא בני מהערל, והוא יחיד לי שאין לי עוד שום בנים חוץ ממנו. ולא שמרתי מכל תורת משה כלום, רק מצות הדלקת נרות בכל ע"ש לא בטלתי כל ימי, ובכל ע"ש לעת ערב אני מדליקה ב' נרות כמו שהורגלתי עשות ביהדותי, ועכשיו שאין לי בביתי נרות לכן לקחתי השני קיסמים כאשר ראיתם והדלקתי אותם עד שנשרפו במקום הנרות. ובכתה מאוד במר נפשה על המרתה, עד שמתה.

האנשים בראותם דבר זה נבהלו מאוד ויראו לנפשם פן יעליל עליהם בנה בעה"ב. תיכף יצאו לחוץ אל הרחיים והגידו לבנה בעל הרחיים כי הזקינה נתעלפה פתאום. נכנס הוא עמהם להבית וראה שאמו מתה, ובכה. המה ראו שבכייתו לא היתה על מיתת אמו שלא נעצב כ"כ ממיתתה רק צעק בבכייתו ואנחתו שיוכרח להוציא הוצאה מרובה על קבורתה כי הכומר יקח ממנו סך רב, וזה היה עיקר אנחתו. הם כשמעם דבר זה נועצו ביניהם להוליכה אל קבר ישראל בהוודעם שהיא יהודית כנז"ל, ואמרו לו אם אתה תשמע לנו תאסור העגלה שלך וסוסיך הטובים מחר בערב, ואנחנו למענך נטרח בזה להוליך המת אל ביה"ק דעיר פלוני הרחוקה מפה ג' פרסאות, ותרויח בזה שלא תוציא עליה כלום ואנחנו נטרח בקבורתה כראוי למען הטובה שעשית עמנו שהכנסתנו לביתך.

דבר זה הוטב בעיניו מאוד כמובן, וכן הוה. במוצ"ש אסר העגלה שלו ולקח המת על העגלה, והם ישבו ג"כ על העגלה שלהם ונסעו יחד עד הגיעם אל ביה"ק מהעיר הידוע להם מושב אחב"י והם קברוה שם כראוי כדת יהודית. העגלן הנ"ל בן המתה עמד וראה כל מעשיהם, הוא ישב על העגלה שלו לחזור לביתו שמח וטוב לב. הסוסים שלו התחילו לרקד ולדלג בשגעון ונפל העגלן מהעגלה ומת תיכף. האנשים האלו ראו כ"ז בעיניהם. ע"כ המעשה.

וסיים ע"ז הרה"ק הרצ"א, בוא וראה גודל הכח של מצוה אחת אפילו מצוה דרבנן, כמו בכאן מחמת שהיתה נזהרת בהדלקת נרות בכל ע"ש כל ימי חייה עי"ז זכתה להאריך ימים ושנים עד שנקברה בקבורת ישראל ע"י ישראל, גם הממזר האחד שלה מת ולא נשאר עוד שום זרע פסול, ואפשר שגם נשמתה נתקנה ע"י שחזרה בתשובה קודם מותה. וכעין מעשה דר"א ב"ד (במס' ע"ז די"ז) ושע"ז בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה א' ע"ש. כיה"ר שנזכה לשוב בתשובה שלימה לפני הבוב"ה וב"ש אמן כי"ר.

 

שמעתי בחג השבועות שנת תרנ"ג מפ"ק קדוש ישרא"ל בן כ"ק אדמו"ר שליט"א מטשארטקוב, שסיפר שביום לידת אביו הוא כ"ק אדמו"ר שי"נ ביום ב' דשבועות, בבוא המבשר אל אביו הרה"ק מרוזין זצ"ל זי"ע לבשר לו מלידת בן זכר, אמרו לו האנשים שישבו לפניו אל הרבי, הרבי צריך ליתן לנו משקה. השיב הוא להם, אדרבא אתם צריכים ליתן לי משקה, כי אני מביא לכם נשמות לעולם שימשכו את לב ישראל לאביהם שבשמים. ע"כ.

עוד שמעתי ממנו שסיפר אז, שהרה"ק ה"ר צבי הירש מרימנוב זצ"ל אמר מליצה על הדור של עכשיו וכן אמר, היהודים שיצאו מא"י להגלות לא היה עמהם שום ספר רק החומש לבד, כי השאר היה הכל בע"פ. אכן היהודים שיכנסו לא"י בעת ביאת משיח צדקינו יהיה עמהם חומשים וש"ס בבלי וש"ס ירושלמי ושאר ספרים עד אין שיעור. עכ"ד הקדושים. זי"ע.


 

הר' יוסף נ"י בן חורגו של כ' הרב הרצ"ה נ"י מפי"ל(?) סיפר ששמע עובדא זו דלקמן מזקן א' שאותו הזקן היה בעת מעשה זו. והוא בכפר רוסטוייע מחוז בעסראבייע היה שם מוכסן א' ר' יאסל שמו, והזקן המספר היה אז מלמד בבית הר' יאסל הנ"ל. הר' יאסל הנ"ל הי' אדם נכבד ועשיר, היה אמוד בערך עשרת אלפים אדומים. והיה מהנוסעים להרה"ק הר' חיים זצ"ל מטשערנוויץ. פ"א בעש"ק בקיץ אחר חצי היום ערך שעה ג' או ד' בא הרב ר' חיים ז"ל פתאום לבית הר' יאסל הנ"ל לשבות בביתו בהכפר, ולא היה לו ידיעה תחלה, מובן שהיה זה לפלא גדול בעיני כל, ולא שאלוהו הטעם. הזמן לא היה מוכשר להכין א"ע על שבת כראוי במאכלי שבת כמובן, עשה הבעה"ב כל מה שהיה יכול, ומהשכנים לקח מה שלקח, ונתן ידיעה תיכף להשכנים תושבי הכפרים הסמוכים לו לבוא לשבות אצלו בביתו, ונאספו אליו מתי מספר.

הרב הר"ח נהג א"ע בשבת זה בגודל קדושה כהרגילו כידוע. בהגיע סעודה שלישית של שבת לא היה חלות רק בצמצום כמובן. אחר הבדלה אמר הרב הר"ח להבעה"ב שרוצה לקיים סעודת מלוה מלכה, הבעה"ב התנצל א"ע לפני הרב שלא נשאר לו כלום, ומחדש לא הכין עדיין, אם הרב רוצה להתעכב ולהמתין עוד ב' ג' שעות יכינו עבורו. הרב ר"ח צוה לחפש היטב אולי ימצאו מה לאכול לקיים סעודת מלוה מלכה. הלכו לחפש ומצאו תוך התנור עומד קדירה עם בארליך. הרב ר"ח צוה להעמיד הקדירה זו לפניו על השלחן, וכן עשו. היושבים לפניו ראו שהרב פסק מלדבר עמהם והתחיל לשוטט ברעיונות ונאחז בסבך מחשבות קדושות עד שכמעט נתפשט מגשמיות, ונפל פחד ומורא גדול על כל העם. וכן נשתהה הדבר ערך שעה רצופה, ואח"כ לקח הרב ר"ח את הקדירה הלזו והפילה לארץ ושברה, ואמר בזה"ל הפח נשבר ואנחנו נמלטנו. ותיכף צוה לאסור לו מרכבתו ונסע משם לשלום. מובן הדבר שכל זה היה לפלא גדול בעיני כל הפלא ופלא.

אחר שבת זה, יום ב' או ג' נסע הר' יאסל הנ"ל הבעה"ב מביתו לאיזה גוראלניא להביא משם יי"ש לביתו, על הדרך פגע בו איש א'. האיש הפוגע בו שאל אותו לאמר, הלא תגידו לי מי היה בביתכם בשבת זה כדמות מלאך. הר"י השיבו, שבת אצלי צדיק א'. התחיל אותו האיש לספר לו, ידוע תדעו שאני ראש מהגזלנים שבמקום פלוני, ונעשה בינינו הסכם חזק שבמוצאי שבת זה העבר נבוא כולנו חברה שלנו לביתכם ליקח כל רכושכם, מובן הדבר שכל נפשות ביתכם וגם אתם לא היו נשארים בחיים. וכן עשינו ונסענו ליל מוצ"ש לביתכם על דעת לעשות כל הצורך. כאשר באנו סמוך לביתכם נדמה לכולנו שמלאך א' עומד סביבות הבית ואינו מניח אותנו לכנוס. הצצנו אל תוך הבית דרך החלונות ראינו שיושב מלאך אצל השלחן. רצינו לחזור לדרכינו ולא לעשות מאומה, לא יכולנו לזוז ממקום מעמדינו. לא ידענו מה לעשות, לכנוס א"א לחזור א"א. לכן נועצנו לקבל על עצמינו בשבועות חמורות שלא לעשות לכם רע מאומה כל ימי חייכם, וכן עשינו בקבלה אמיתית. זה היה רפואה שיכולנו לזוז ממעמדינו ולחזור לדרכינו. ואני מבטיח אתכם באמונה שכל ימי חייכם לא תתייראו מלנסוע גם ביחידי בלילה שלא יארע לכם על ידינו שום נזק.

כשמעו זאת נתמלא שמחה וגיל כמובן, ונתן שבח והודיה להשי"ת על החסד כו'. והבינו למפרע כל עשיית הצדיק, ביאתו פתאום על שבת (שראה ברוה"ק השראת הדינים), וטירוד מחשבותיו בליל מוצ"ש, ושבירת הקדירה ושאמר הפח נשבר ואנחנו נמלטנו. נתיישב להם הכל על נכון שהמתיק הדינים מעליהם. זי"ע ועכ"י אמן.

 

ב"א המופל' מ' מאיר שו"ב נ"י שמע זה מהרב הג' ה"ר דאדיא א"ב נ"י מבא"ד שסיפר, פ"א עמד אצל הפראוין של כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה מס"ג ושמע שכל הקויטלח שנותנין להרב אז היו ביסורים גדולים ועג"נ מצרות ישראל. ובגמר הפראוין נכנס הרה"ק לחדרו והרב הר"ד הנ"ל הלך אחריו. אמר הרב ר"ד אל הרב אדמו"ר, כעת שמעתי שהיה לכ"ק אדמו"ר יסורים ועג"נ מהקויטלח שניתנו לכ"ק כעת, כי שמעתי שכולם הם מלאים מיסורים וצרות ועג"נ. ענהו כ"ק הרב ז"ל, מה אלו נחשבים יסורים, הלא תדע כאשר לפעמים אני מברך בברכות לבעל הקויטל, ואח"ז כשאני רואה שאין זה תכלית טובה לו, אז אני מוכרח להתפלל להשי"ת לחזור וליקח הברכות בחזרה, אלו יסורים הם יסורים. השי"ת ירחם על כל ישראל.

 

הרה"צ ה"ר שלמהני זצ"ל בן אדמו"ר הק' מס"ג זצ"ל היה רגיל לעשות סעודה ביום הלולא יום הייא"צ של א"ז כ"ק הרה"ק ה"ר אהרן קארלינר זצ"ל בחוהמ"פ שאז הוא יום הייא"צ שלו. וה"ר שלמה נ"י הנ"ל הוא נכדו מצד אמו כנודע, שהיתה בתו של הרה"ק ה"ר אהרן קארלינר זצ"ל. וכ"ק אדמו"ר מס"ג היה נכנס ג"כ לבית בנו באמצע הסעודה. וסיפר אז כ"ק אדמו"ר זלה"ה מעשה מהרה"ק ה"ר אהרן קארלינר, והמופלג היו"ש ה"ר מאטיל ליפקאנר שמע זה מפ"ק. וזה הוא; פ"א פקד המגיד הגדול זלה"ה על תלמידו הרא"ק הנ"ל שיסע לדובנא, ולא אמר לו שום טעם. הרא"ק עשה כן ונסע לשם. בבואו סמוך לדובנא לקריישמא א' וראה שכבר הגיע זמן תפלת שחרית, נכנס לתוך הקריישמא להתפלל שם. והכין א"ע, ולבש טו"ת והתחיל להתפלל בכוחות וקולות כדרכו בקודש. ובהגיעו לקר"ש בא אליו אדון א' פאליק ושאל אותו בלשון פולין שזידע איסקאנט, פי' עברי מאין אתה. ולא ענהו, כי לא הפסיק באמצע קר"ש. שאל עוד הפעם, ולא ענהו. נתכעס האדון והכהו על הלחי ואמר לו שעלמא גאדאיי, והלך לו. הרה"ק גמר תפלתו ואמר, אני רואה שמצווים עלי משמים להגיד.

מה עשה הצדיק הקדוש רא"ק, נסע להעיר דובנא, ונכנס לבית הרב ואמר שהוא דרשן ורוצה להגיד דרשה בביהכ"נ הגדולה, לכן יצוה הרב להודיע לכל בני העיר שיתאספו לשם לשמוע הדרשה. כן עשה הרב, ונתאספו לביהכ"נ כל בני העיר. הרה"ק הרא"ק הלך ופתח את האה"ק ולקח ס"ת משם ופתח וקרא את פ' העריות מתחלה עד סוף ולא יותר כלל, וזה היה הדרשה. בקריאה זו בגודל קדושתו פעל בלב אנשי העיר גודל התעוררות תשובה עד שמזה נעשה ר"ן בעלי תשובות, שבאו אליו ר"ן אנשים חוטאים לקבל תשובה על כו' והוחזרו למוטב. כי המגיד הגדול זלה"ה ראה ברוה"ק שאנשי דובנא הי' רעים וחטאים לה' כו' לכן שלח לשם תלמידו הק' הרא"ק כו'. זי"ע ועכי"א.



 

הרה"ק הר' שלמה קארלינר זלה"ה בימי חורפו טרם שנתפרסם היה עני גדול וממש לא היה לו ליתן לב"ב אפי' לחם צר. והוא לא שת לבו לזה ולא הסיח דעתו הק' מעבדות ה' ית"ש. פ"א הלך למקוה לטבול, הלכה אשתו הרבנית אל חלון המרחץ ודפקה על החלון מבחוץ בקול מר לאמר, שלמה שלמה למה לא תרחם על בניך לפרנסם. כי לביהמ"ד שהיה יושב שם בתמידות לא הרהיבה בנפשה לילך לבלבלו. בעת עמדה שם בצעקתה ובכייתה עבר דרך שם איש א' עשיר מעשירי אותה העיר במרכבתו, ואותו העשיר היה מוחזק בהעיר לאיש בליעל ורוע מעללים רח"ל, ושמע היטב צעקת האשה זו, שאל למשרתו שהיה עמו על המרכבה מי היא האשה הלזו, השיבו המשרת היא אשת שלמהלי (שהיה ניכר בהעיר), אמנם היא שקרנית ואינה עניה כמו שאומרת. העשיר נכמרו רחמיו מאוד עליה ועל בעלה וב"ב, כי בלבו נתן אימון לדבריה כידוע דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב, ובבואו לביתו שלח אחריה ואמר לה לא תדאג אני אפרנסך מעכשיו, לך וחשוב כל הצטרכות ביתך כמה יעלה לשבוע, ולא בקימוץ רק שתחשוב בריוח, וכן אתן לך בכל שבוע ושבוע בתמידות. כן עשתה, העשיר קיים נדרו ופקד ליתן לה בכל שבוע כל צורכה. בשבוע שחל בה יו"ט הוסיף ליתן כפי הצורך.

כן התנהג שנה תמימה. בכל המשך השנה לא שאל הרה"ק הר"ש את אשתו מהיכן מתפרנסת, אחר שנה שאל אותה, היא היתה יריאה לגלות לו כי העשיר צוה עליה אשר לא תגיד. הלכה אל העשיר לשאול אם לגלות לבעלה מזה, והעשיר השיבה מסכים אני שתגלה לו הענין אך בתנאי שתקח עוד מכאן ואילך, ואם תבין שבעלך יסרב ליקח עוד לא תגלה לו מזה. באתה לביתה וסיפרה לבעלה כ"ז. הרה"ק הר"ש הסכים לה שתקח עוד. כן התנהג דבר זה כמה שנים עד שהרה"ק ר"ש נתגלה ונתפרסם ולא הוצרך עוד לקבל.

אחר זמן נעדר אותו העשיר ב"מ ושבק חיים לכ"י. בני העיר בשמעם מיתת העשיר שמחה היה להם, וסיפרו לרבם ר"ש ממיתתו. הם סברו שרבם ר"ש יפקוד לעשות לו בשעת קבורתו איזה בזיון. הרב ציוה שישאו מטתו לפני ביתו ויודיעו לו. נושאי המטה עמדו עם המטה לפני בית הרב והודיעו להרב. העולם סברו שיצא הרב ויגיד על המת איזו דברי ניאוץ. הרב יצא מביתו וליוה את המת עד ביה"ק. הדבר היה לפלא. הרב עמד שם עד שהניחוהו לקבר והתחילו להשליך העפר לתוך הקבר, לקח הרב את מקלו והכניסו והעמידו בתוך הקבר בעומק עד שמילאו הקבר בעפר והמקל נשאר שם. וחזר הרב לביתו עם כל העם. מובן הדבר שהיה זה לפלא בעיני כל.

אח"ז שלח המלאך דומה את שלוחו להביא לו המת הזה לדונו על מעשיו הרעים כו', השליח לא היה יכול לקרוב אליו, חזר השליח. עד שהמלאך דומה הלך בעצמו בחרון, וג"כ לא יכול לקרוב אליו כי מקלו של הרה"ק היה לו לשמירה מעולה. הלך המלאך דומה לקבול ע"ז לפני ב"ד של מעלה. בבואו לפניהם בקובלנא שחקו עליו ואמרו לו לך אל הרב ר"ש וכשיתן לך רשות ע"ז המת אז תקחהו. המלאך דומה בא אל הרב ר"ש וטען אתה אינם חס על כבוד המקום, למה תמנעני מליקח האיש הזה לדונו על עבירות שלו שמרד נגד המקום. השיבו הרב בקול, אני איני חס על כבוד המקום? אתה אינך חס על כבוד המקום! היתכן שתרצה לדון איש כזה אשר פירנס אותי ואת ב"ב שלי זמן רב ועל ידו הייתי עובד להשי"ת בלי דאגת פרנסה, ואתה רצונך לדונו? אתה אינך חס על כבוד המקום. וכי כבוד המקום כן הוא לדון איש כזה? לך מעלי אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. המקטרג הלך לו והמת ניצל מעונש מעלה. ומסתמא הכניסו לג"ע. זכותו וזכות כל הצדיקים יגן עלינו ועכ"י אמן.

 

ממגידי אמת ששמעו מפ"ק הרב ה"ר איצקל מסקוירא זצ"ל שאמר בזה"ל, אני אומר לכם בתורת עדות ששמעתי מפי חותני הרה"ק מרוזין זצ"ל שאמר לי בפסח אחר הסדר בזה"ל, אז דאס דור וועט ווערט זיין אז איינר פון מייני קינדר וועט זיין א בן שבעים, אודר ער אליין וועט זיין משיח אודר ער וועט ברענגין משיח.

 

הרה"ק ה"ר אהרן מטשרנאביל זצ"ל בכל יום בוקר אחר שלבש טלית ותפילין פתח את הדלת מחדרו להקלויז שלו ועמד שם, ומסתמא נקבצו סביבו איזו אנשים, היה מגיד להם בזה"ל בכל יום, איך בייט אייך איר זאלט מתפלל זיין על אריכות ימים ושנים של הרב ר' אברהם יעקב נ"י מס"ג, ער איז די שפע פון דער וועלט.

 

ה"ר איצל בר"ג מחאטין היה בשטיפינעשט אצל כ"ק אדמו"ר ר"נ זצ"ל [בימי אחרונים דסוכות] עם ה"ר משה חזקאלס. [ובש"ת] [ובשעת הסעודה חלק הרה"ק לכל המסובין ראהן קוח כנהוג, והיה עומד ומחלק מה שהגבאי הושיט לו] ומובן שנדחקו אז מאוד סמוך למקומו. אמר ה"ר איצל בר"ג לחבירו ר"מ בחשאי, הלואי שבזיעה זו שאנו מזיעים כאן למאוד, בזכות זה נינצל מחולי הזיעה (טיפוס שהיתה מהלכת אז). הרה"ק שמע דבר זה מהם [תיכף הניח מידיו הפרוסה שאחז וישב על כסאו ונאחז בסבך עומק מחשבותיו הק', ואח"כ] ענה להם בזה"ל, אזוי זאגסטו, אז מיט דעם שוייס זאלט איר ניצל ווערין פין דעם הוציקין שלאפקייט. דער טאטי זכרונו לברכה האט גיזאגט אין איך זאג, אז די מענשטין וואס שויצין בא אונזר טיש וועלין ניט שויצן אין גיהנם. עכ"ל הקדוש. כן הגיד לי ר' איצל הנ"ל ששמע דבר זה מפ"ק הרב הנ"ל.

*[המשפטים המוסגרים בחצאי ריבוע מחוקים בכתה"י ע"י העברת קולמוס].

 

מהרה"ק ידי"נ כ"ח נזר ישרא"ל בן אדמו"ר שליט"א מטשארטקוב.

בזמן בנין ביהמ"ק בהגמרו אכלו כל ישראל ביוה"כ כמ"ש בגמ' מו"ק ד"ט ע"ש. לכאורה קשה ע"ז ונפלא, איך יתכן שיבטלו כל ישראל ושלמה הע"ה את עינוי דיוה"כ שהוא מן התורה ובכרת. ואפ"ל עפ"י מה שאחז"ל כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים כו' (שבת קי"ח), מאי הוא הענין נחלה בלי מצרים. יובן דאם אוכל ושותה ומענג את הגוף הרי הגוף נהנה ולא הנשמה, ואם מתענה הנשמה נהנית ולא הגוף. נמצא שכל א' מעובדות האלו יש לה גבול ומיצר, בעובדא דאכילה ושתיה יש לה גבול שנהנה רק הגוף ולא הנשמה, ובעובדא דתענית ג"כ יש לה גבול ומיצר שבזה רק הנשמה נהנית ולא הגוף. אכן באכילת שבת שמצוה לענג את השבת ובמה שאוכל ושותה בשבת ומענג את השבת נהנית הנשמה ג"כ, לכן זוכה לנחלה בלי מצרים בשכר זה, כמו שגורם לענג את שניהם בעובדא זו את הגוף ואת הנשמה. וכן בגמר בנין היהמ"ק שאכילתם שאכלו אז זבחי שלמים היה אכילת מצוה כמו אכילת שבת, לכן נמחל להם מה שאכלו אז ביוה"כ כי באכילתם אז היו מהנים ומענגים גם לנשמה דוגמת העינוי. וק"ל. ודפח"ח.

 

עוד מהנ"ל.

ברש"י פ' ויגש יעקב אבינו לא נשק ליוסף שקרא אז קר"ש. קשה ממ"נ אם היה אז זמן קר"ש למה לא קרא יוסף אז, ואם לא היה אז זמן קר"ש למה קרא יעקב אבינו. אכן ידוע מ"ש בש"ס (ברכות ד"ה) לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר לא נצחו יקרא קר"ש לא נצחו יזכור לו יום המיתה. והנה יעקב אבינו ע"ה שאבריו היו מזוככים וקדושים לא היה צריך לייגע א"ע לנצח יצרו שכבר נצחו, וכמו שאחז"ל (במס' ב"ב די"ז) שלא שלט היצה"ר באבות כו'. רק כשאמר לו הקב"ה ליעקב אל תירא מרדה מצרימה כו' והיה צריך לצאת מקדושת א"י לחו"ל נתיירא יעקב מאוד פן כו' וכדרך הצדיקים שאינם מאמינים בעצמם, לכן לקח לו העצה בהג' דברים הנ"ל היינו תורה קר"ש יום המיתה, ואת יהודה שלח לפניו כו' לתקן לו בית תלמוד זה תורה, וקרא קריאת שמע כמו שפירש"י הנ"ל, אמותה הפעם היינו זכירת יום המיתה. הרי כל הג' דברים הנ"ל. וזה ניחא ביעקב שקרא קר"ש גם שלא בעונת קר"ש בגלל הג' דברים הנ"ל, משא"כ ביוסף שכבר היה במצרים ולא היה צריך להעצה הנ"ל לכן לא הוצרך לקרות קריאת שמע שלא בעונתה, ונכון. ודפח"ח וש"י.

 

עוד מהנ"ל בשם גדול א'.

מקבילות הלולאות אשה א"א. הכוונה הללו עבדי ה' הללו את שם ה', אלו שני הללויות שוים הם, וכשמהללים את הצדיקים ומדברים בשבחם ובמע"ט שלהם הוא שוה כמו התהלה לה', איז גלייח וי מידאוינט. (יובנו הדברים אלו היטב עפ"י מ"ש בספר הנחמד קדושת לוי בליקוטים דק"ב א' ד"ה איתא בתנא ד"א ע"ש ויונעם לך).

וכעין זה שמעתי משמיה דגברא רבא קדישא הרה"ק הר"י ז"ל מלובלין זצ"ל שאמר לכאורה יש להפליא דבתהלים קמ"ג כתוב הללו עבדי ה' ואח"כ הללו את שם ה', ושם קפיטל קל"ה כתוב תחלה את שם ה' ואח"כ עבדי ה'. רק דבאמת שקולים הם זה כזה. וכמ"ש חז"ל על מ"ש משה ואהרן אהרן ומשה כו', ערש"י פ' וארא.

 

עוד מהנ"ל בשם הרה"ק מרוזין זצ"ל כמדומה.

עד אנה תסתיר את פניך ממני, עד אנה אשית עצות בנפשי. עד היכן הוא הסתרת פנים של הקב"ה, עד שאשית עצות בנפשי היינו כל זמן שהאדם מדמה וסובר שיש לו עצה, אכן אם אפס העצה מהאדם ואין לו מצדו שום עצה להתעזר רק שהשי"ת יעזור, אז אין עוד הסתרת פנים ואז עוזר לו הקב"ה.

 

מכ"ק אדמו"ר מס"ג הרא"י זצוקללה"ה.

מה שאמר בפ' אמור אל הכהנים בני אהרן פירש"י להזהיר גדולים על הקטנים. איתא בגמרא (סוכה נ"ב א') כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, אין הפירוש כמו שמפרשין העולם שכל מי שגדול מחבירו יש לו יצה"ר גדול, לא, אלא הפי' כל הגדול מחבירו היינו שמדמה בנפשו שהוא גדול מחבירו זה הוא שיצרו גדול. וזה שפירש"י להזהיר גדולים על הקטנים, היינו להזהיר הגדולים שיהיה להם קטנות.

כתיב קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו. הצדיק האמיתי שיש לו מדת השתוות שקטנות וגדלות שוה לו, הוא רשאי להיות לו גדלות, כי שוה אצלו גדלות כמו קטנות ואינו מתפעל מהגדלות כלום. ועבד חפשי מאדוניו, הוא חפשי מהיצה"ר שנקרא אדוניו כנודע. קטן וגדול שם הוא, מי שאינו צדיק באמת ואין לו מדת השתוות, וכשיש לו גדלות הסימן הוא שעבד חפשי מאדוניו, הוא חפשי מהקב"ה שהוא אדוניו, שידוע ע"י זה שאינו עובד את ה' באמת.

 

מהרהצה"ק נזר ישרא"ל בן אדמו"ר שליט"א מטשארטקוב.

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. כ' במדרש ע"ז הה"ד שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות. להבין זה, כתיב כי השוחד יעוור פקחים ויסלף דברי צדיקים. וצ"ב למה יגיע עונש ע"ז סמיות עינים, ומה הוא מדה כנגד מדה. הענין הוא כי השי"ת ברא העולם כולו ורואה כל מה שברא, רק דוגמתו אין רואה כי הוא אחד יחיד ומיוחד אחד ואין שני. רק הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במע"ב כמאמרם ז"ל, נמצא רואה דוגמתו. אך אם הוא מטה את הדין גורם בזה שאין ה' רואה דוגמתו, לכן ה' מודד מדה כנגד מדה ועושה שהוא לא יראה.

איתא בגמ' גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, למה צדקה גדולה כ"כ הא אינו נותן משלו כלום רק מה שנתן לו הקב"ה, ולמה היא גדולה כ"כ. רק הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה וא"כ הוא שלו. ועכשיו אתי שפיר המדרש הנז"ל, שמרו משפט היינו שנעשה שותף כנז"ל, וא"כ הוא שלו, ועשו צדקה, ועי"ז כי קרובה ישועתי לבוא כו' וכנז"ל שצדקה מקרבת הגאולה, וק"ל. ודפח"ח.

 

עוד מהנ"ל, ששמעתי מפ"ק פ' בהעלותך תרנ"ז.

בהעלותך את הנרות כו' ויעש כן אהרן, פירש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. הקושיא ידוע, מה השבח של אהרן בזה. איתא במדרש והובא ברש"י כשראה אהרן שלא היה עמהם בחנוכה חלשה דעתו כו' אמר לו משה שלך גדול משלהם כו'. כי אהרן הקריב לבן של ישראל לאביהם שבשמים, ולהעלות הנרות היינו הנשמות של ישראל, שהנשמה נקראת נר כמ"ש נר ה' נשמת אדם, ואהרן היה מדליקם והעלה לבם לה'. רק לזה צריך להיות אדם השלם שלא יהיה בו שום פגם, ואהרן היה מתיירא מחטא העגל אולי יש בו איזה חסרון עי"ז. זהו שפירש"י שלא שינה, היינו שהיה אדם השלם ולא היה בו שום שינוי לרע. ובזה אתי שפיר סיום המדרש הה"ד כי אין מחסור ליראיו, שלא היה בו שום חסרון כי הוא היה האדם השלם.



 

עוד מהנ"ל באותו הפעם, שמעתי ג"כ מפ"ק שליט"א.

תפלה עושה מחצה. מפני מה רק מחצה, כי יש משפיע ומקבל, ומצד המשפיע אין שום עיכוב רק המניעה מצד המקבל, והתפלה עושה מחצה היינו שע"י התפלה נתקן המחצה היינו צד המקבל. ובזה יתורץ מאחז"ל קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, גם אחז"ל קשה זיווגו של אדם כקרי"ס, התימה בזה מה שייך לגבי קוב"ה לשון קשה. והתירוץ בזה מימרא חדא בחברתה, מפני מה קשין מזונותיו של אדם כקי"ס, מפני קשה זיווגו של אדם שהוא צד המקבל. והבן. ודפח"ח.

 

עוד מהנ"ל.

מיין שלומניו סיפר לי ששמע מחותני ז"ל. כי י"ד על כ"ס י"ה. משה רבינו ע"ה היה בכוחו להביא את הגאולה שלימה, אך ראה שישראל עדיין אינם מוכשרים אז ואינם ראוים לזה, האט ער אפ גילייגט די גאולה על י"ד, י"ד אדר, כי אז יהי' המשכת הניסים שינצח מרדכי להמן ואז יהיה בנקל להמשיך הגאולה. ובהגיע זמן י"ד אדר ראה מרדכי שישראל אינם ראוים עדיין, וגם כי משה רבינו לא הביא הגאולה, לכן גם הוא לא הביא, האט ער אפ גילייגט זמן הגאולה על כ"ס, היינו כ' סיון. ובהגיע כ' סיון ראו חכמי הדור ההוא ששני האורים הגדולים משה רבינו ומרדכי שהם לא הביאו את קץ הגאולה, לכן גם הם לא הביאו את הקץ, זיי האבין אפ גילייגט דעם קץ אלהבא. וזמן האחרון אין ידוע לשום אדם. דער טאטי ז"ל האט מגלה גיוועהין זייני קינדר דעם זמן הקץ. וכאשר סיפרתי דבר זה לכ"ק אבי שליט"א אמר לי בזה"ל, דער טאטי ז"ל בימי חורפי גילה לי מזה, נאר זעהייר פאר שטעלט, נאר דער נאך האב איך אליין פאר שטאנין. א פנים אז דער טאטי האט מגלה גיוועהין אלי קינדר. ע"כ.

 

התורני המופל' החסיד הר' אבנר מקאליש סיפר לי ששמע מפי הר' בצלאל מביליקאמין שהגיד לו הרה"צ ה"ר נחמיה ז"ל בן הרה"ק היהודי זצ"ל בזה"ל, שמעתי מפי אבי שאמר בזה"ל סי איז נישטא קיין שום בריה בעולם זאל קענין משיג זיין די טובה וואס איז מקבל דאס נפש פין דעם וואס ער קוקט אן דעם אמת'ן צדיק אין דער צדיק קוקט אים אהן. כי דרך ה"ר נחמיה הנ"ל היה לנסוע בכל שנה להרה"ק מרוזין זצ"ל שדר בס"ג כידוע, ובנסעו לקח עמו עוד איזו אנשים, ובבואו לביליקאמין ושבת שם ולא הי' לו הוצאות הדרך, הגיד ה"ר נחמיה הנ"ל ביום שב"ק לאיזו אנשים דשם שיקבצו לו אחר השבת איזה סכום, ושאל אותו הר' בצלאל הנ"ל למה לקח עמו עוד אנשים להכביד עול כו', וגם איך יתכן לדבר מזה ביום שב"ק, והשיב לו כנ"ל שלצורך נפשות ומצוה כזו הכל מותר כמובן.



 

מהרהצה"ק נזר ישראל בן כ"ק אדמו"ר שלי"ט מטשארטקוב. מ"ש בשבת אחר שבועות תרנ"ד.

[מה שקורין שבת נאח שבועות] שבת אחר שבועות ולא קורין כן אחר פסח או אחר סוכות. העולם אומרים שבת נאח שבועות עדיין שבועות, האדם צריך לראות ולהזדרז להשאיר מקדושת שבועות על הבא, להתנהג גם אח"כ בקדושה.

בש"ס פ' ערבי פסחים איתא שלשה מנוחלי עוה"ב וקחשיב שם א' מהם המבדיל על היין במוצ"ש, וקאמר שם בש"ס דמשייר מקדושא לאבדלתא. לכאורה צ"ב דבדבר נקל כזה ינחול עוה"ב עי"ז. וגם מהו הדקדוק שישייר מקידוש להבדלה, ואם יש לו יין אחר להבדלה האם אין יוצא בזה להבדלה. אמנם הכי פירושו, בהגיע מוצ"ש נבדל ממילא קדושת שבת ונעשה חול, והוא משייר מקידושא לאבדלתא היינו דמשייר מקדושת שבת על ימות החול, נמצא שגם ימות החול הם אצלו בקדושת שבת, לכן שפיר הוא שינחול עוה"ב עי"ז.

 

מהרה"ק הנ"ל. מ"ש בשבת אחר שבועות תרנ"ח.

מה שקורין שבת אחר שבועות שבת נאח שבועות ואין קורין כן בשבת אחר הפסח או בשבת אחר סוכות, העולם אומרים שבת נאח שבועות עדיין שבועות. כתוב בגמרא בשעת מתן תורה ירדו מלאכי השרת וקשרו לכ"א מישראל שני כתרים א' נגד נעשה וא' כנגד נשמע. לכאורה למה ב' כתרים, הא נעשה ונשמע דבר אחד הוא שאם לא ישמעו לא ידעו מה לעשות. הנה התורה הוא רוחניות והצדיק העושה מצות בגשמיות צריך לעשות גוף להמצוה, לבוש להמצוה, חלוקא דרבנן להכניס הגשמי ברוחני, ודבר זה א"א להם להמלאכים לעשות כי אינם בעלי גשם. וזהו הפי' נעשה ונשמע, נעשה היינו גוף להמצוה ונשמע היינו התורה ברוחני, נמצא קיבלו על עצמם שני דברים לכן נכתרו בשני כתרים.

איתא בגמ' מלאכי השרת קיטרגו בשעת מ"ת מה אנוש כי תזכרנו כו' תנה הודך על השמים, אמר ה' למשה להחזיר להם תשובה, השיבם משה כלום מו"מ יש ביניכם אכילה ושתיה יש ביניכם כו' הודו מלה"ש ואמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. כוונת משה כן היה כנז"ל כלום יש ביניכם דברים גשמיים אכילה ושתיה וכו' שתוכלו לעשות רוחני מגשמיות לעשות גוף להמצוה, לכן הודו מלה"ש ואמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, היינו בארציות.

עוד איתא בגמ' קיטרגו מלאה"ש כ' בתורה ישא ה' פניו אליך למה אתה נושא להם פנים הא ב"ה כ' אשר לא ישא פנים. אמר הקב"ה איך לא אשא להם פנים, אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והם מחמירין ע"ע עד כזית עד כביצה. הנה לפי הדין א"צ לברך על פחות מכדי שביעה נמצא שהוא דבר חול, והם מחמירין ע"ע עד כזית וכביצה לברך ועושין מחול קודש. וזה א"א בהמוני עם רק בצדיקי הדור הם מקיימין דבר זה לעשות קדושה גם מחול ולקדש א"ע במותר להם. וזה שפירש"י קדושים תהיו, פרשה זו נאמרה בהקהל שרוב גופי תורה נאמרו בה, בהקהל יש בכללם גם צדיקי הדור שהם מקיימים קדש עצמך במותר לך שרוב גופי תורה תלוין בה, היינו לעשות גוף להמצוה להפוך גשמיות לרוחניות.

מהרה"ק הנ"ל.

קודם שפסק אבי שי"נ מלומר תורה אמר כן, הצדיק בשעה שאומר תורה יש לו מס"נ, כי הצדיק נקרא הולך שהולך בכ"פ למעלה בדרגות עליונות, ובעת שאומר תורה מוכרח להשפיל א"ע קצת ממדרגתו לפ"ע השומעים. לכן אם עושה פעולה בלב השומעים ע"י התורה שאומר הרי טוב, שניחא לו דבר זה ויש לו מס"נ כי אף שמשפיל א"ע קצת ממדרגתו עכ"ז חביב לו דבר זה בשביל טובת ישראל השומעים. אבל אם אינו פועל כלום להשומעים בתורתו, מוטב הוא שלא לומר כלום, להשפיל א"ע בחנם אם אינו עושה שום פעולה להשומעים.

ואני אמרתי סמך לזה ורמז לזה ממ"ש בתורה ויעל משה אל האלקים ואח"כ כתוב ויקרא אליו ה' מן ההר, וצ"ב כיון דכתיב בתחלה ויעל משה אל האלקים משמע שעלה למעלה למעלה, מה זה שכ' אח"ז ויקרא אליו מן ההר משמע שלא עלה רק אל ההר ולא יותר. ובזה יבוא על נכון, שמשה הצדיק הדור עלה במדריגות עליונות לפי גודל השגתו יותר גבוה מערך השגת הדור, אכן בעבור שרצה הקב"ה ליתן התורה לישראל על ידו רמז לו ה' שישפיל א"ע ממדרגתו רק לפ"ע השגת הדור כדי שיוכלו לקבל. וזש"נ ויקרא אליו ה' מן ההר, היינו שעלייתו לא תהיה [אלא] רק אל ההר ומשם קראו ה' לפ"ע השגת הדור בכדי שיוכלו לקבל. וא"ש מ"ש אח"כ וירד משה מן ההר אל העם ופירש"י מלמד שלא פנה משה לעסקיו רק מן ההר אל העם, ותמוה איזו עסקים היו לו למשה, וכי תבואה הי' לו למכור. אמנם זה שרמז לנו רש"י ז"ל שלא פנה משה לעסקי"ו פי' למדריגות העליונות שלו לפ"ע גודל השגתו, רק מן ההר אל העם היינו שהשפיל א"ע כמו שראה ברצון ה' להשפיל א"ע לפ"ע השגת דורו בכדי שיוכלו לקבל ממנו. ודפח"ח וש"י.

 

מהה"ק הנ"ל מ"ש בפ' שמות.

למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלותיכם. איתא במדרש ע"ז אמר להם פרעה אתם למה ודבריכם למה, לכו לסבלותיכם. והוא פלא, ועמדו המפרשים ע"ז ובס' פרשת דרכים ג"כ עמד בזה יע"ש. גם צ"ב סירובו של משה רבינו בשליחות בטענת ואני ערל שפתים, הלא לא הוצרך לדבר הרבה אל פרעה רק דיבורים אחדים כה אמר ה' שלח את עמי, וכי אינו יכול לדבר אלו הדיבורים אחדים. גם צ"ב מה שהשיב לו הקב"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, מאי המכוון והסימן בזה. הנה איתא באלשיך ובשאר ספרים כשהדור פגום ח"ו באיזה ענין ומדה רעה ב"מ יוכל ליגע פגם זה בדקות בהצדיק הדור, והנה ישראל היו אז שקועים בטומאת ערות מצרים, ועי"ז נגע פגם זה גם במשה רבינו צדיק הדור ההוא והיה ערל שפתים, פגום קצת בברית הלשון מכוון נגד ברית המעור שבדור. וזה היא הקובלנא של משה רבינו ואני ערל שפתים, וכשאני פגום בברית הלשון מוכח מזה שהדור הם פגומים בברית המעור ח"ו ערות מצרים, וא"כ איך יזכו ליצ"מ.

ואיתא בדרשות הר"ן שע"כ היה משה כבד פה כדי שלא יאמרו שבחלקת לשונו הצח גרם להמשיך את בני ישראל לעבדות ה' ותורתו, לכן במכוון היה כבד פה להראות בחוש שלא צחות לשונו גרם רק מתיקות התורה וצדקות הדור גרם שקיבלו התורה והמצות. זה שהשיבו השי"ת שפיר בהוציאך את העם כו' תעבדון כו', היינו שע"י סיבה זו אתה כבד פה כו' וא"ש.

ובזה א"ש גם המדרש הנז"ל אתם למה ודבריהם למה, אתם למה, למה אתם צריכים שניכם לילך בשליחות זה, הוא משום שאתה משה כבד פה וצריך אתה למליץ לאהרן, הרי מוכח מזה שהדור פגומים בברית המעור כנ"ל, ודבריהם למה, לא תוכלו לגמור הדבר להוציאם כי אין להם זכות מחמת פגם שלהם כנז"ל. לכן לכו לסבלותיכם, ראו לתקן תחלה פגם הדור בברית המעור, ועכשיו לא תדברו עוד בזה כי אין בידם זכות להיציאה ולזכות להנס. ב"ה שהוציאנו ממצרים. ודפח"ח.

 

מהרה"ק נזר ישרא"ל בן כ"ק אדמו"ר שי"נ מטשארטקוב.

סיפר שהה"ק ה"ר צבי מנאדבורנא זצ"ל (בעה"מ ס' צמח ה' לצבי) עת הסתלקותו פקד על השואלים אותו אשר כבוד חתנו הה"ק ה"ר אורי מסטרעלסק ימלא מקומו ולא בניו, אף שהיו ג"כ גדולים וצדיקים. מסתמא קיימו את דבריו, ובשבת הראשון שהביאו את הה"ק ה"ר אורי זצ"ל למקום חותנו לא אמר שום ד"ת כל השבת לא בליל שבת ולא בבוקר, ובסעודה שלישית שישב ג"כ ולא אמר שום ד"ת, וכל המסובין היו מצפים לשמוע ממנו איזו ד"ת.

שאלהו בן הרב הר"צ שהיה גיסו, מדוע כבודו יושב ודומם הלא כל המסובין מצפים לאמרי פיך בד"ת. ענהו הרה"ק ה"ר אורי, ידוע כי אני יכול לומר איזו ד"ת שיהנו השומעים, אכן אין זה העיקר, העיקר הוא לקנות מדת הענוה להיות בבחי' אי"ן. הרי שלמה המלך ע"ה בספר קהלת אמר ופניתי אני ותיכף אח"ז אמר וראיתי אני, הכוונה במ"ש ופניתי אני היינו העבדות שלי היה לפנות את האנ"י שלא אהיה נחשב בעיני עצמי, ושוב אח"ז אמר וראיתי אנ"י, אעפ"כ אני רואה את האנ"י, עדיין איני שלם בענוה ואני רואה א"ע לאנ"י. והחילוק הוא בין אי"ן לאנ"י, אותיות דדין כאותיות דדין, החילוק הוא אי"ן היו"ד הוא באמצע, אנ"י היו"ד הוא מבחוץ. והבן. ודפח"ח.

 

מהה"ק הנ"ל.

מה שעושין הילולא וסעודה יום הסתלקות הצדיק, ידוע מאמחז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך. נמצא הצדיק הגדול יותר הוא בסכנה מאיש אחר הקטן כי יצרו גדול ואולי ח"ו יכפהו היצר כו'. וכשמת הצדיק ורואין אנו שכל ימיו היה צדיק ולא נתפס ברשת היצר, ודאי יש לשמוח ע"ז. ודפח"ח.


 

כ"ק אדמו"ר ... ישרא"ל שליט"א אמר להר' יעקל פאקס מייעדוניץ נכדו של המשמש הר' שמעון ליב ז"ל, שהר' יעקבל הנ"ל רצה לבקש מאת מרן אביו אדמו"ר זלה"ה שיתן פקודתו לאביו של יעקל הנ"ל שהיה עשיר לסייע לו על נשואי בתו הבוגרת, והרה"ק ... ישראל לא הסכים לו בזה, כי אביו של יעקל הנ"ל לא היה מעודו אצל אדמו"ר ולא אפשר ליתן פקודה למי שאין מכירין אותו.

שוב הגיד לו הרה"ק פ"י נ"י, הנה איתא במדרש ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו הה"ד אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים זה יוסף. והקשו המפרשים ע"ז, דלכאורה אדרבה יוסף תלה בטחונו על שר המשקים כמ"ש בקרא, ואין מובן המדרש שאמר ולא פנה כו' זה יוסף. אכן שמעתי בשם גדול א' לתרץ זה (ד"ז מצאתי בס' וצוה הכהן בריש הספר ע"ש) שיש במדת הבטחון שני סוגים, מין בטחון שאינו של אמת ומין בטחון באמת; בטחון שאינו של אמת הוא מי שאין לו שום מבוא על פרנסתו או על צורך נשואין הנחוץ, ובטוח על ה' שיזמין לו, זה הוא בטחון שאין של אמת כי מה יש לו לעשות, אין לו ברירה אחרת ומוכרח הוא לבטוח בה'. אכן מי שיש לו איזה מבוא, כגון אתם שיש לכם אב עשיר או איזה קרוב עשיר ויכול לבטוח שהקרוב העשיר יעזור לו, ואפ"ה אינו בוטח על בו"ד רק על השי"ת, זה הוא בטחון של אמת, כי יוכל לבטוח על בו"ד ואפ"ה אינו בוטח [אלא] רק על השי"ת. ובזה א"ש המדרש הנז"ל, בתחלה שהיה יוסף אסור בבית הסוהר ולא היה לו שום מבוא להצלתו ואז לבטוח בה' זה הוא בטחון שאינו אמת, כי אין לו שום ברירה אחרת, לכן התיישב יוסף בדעתו הק' לבקש משר המשקים להזכירו לפני פרעה ויהיה לו בזה מבוא להצלה, ואח"כ השליך הבטחון של בו"ד ולא בטח [אלא] רק בה' לבד. וזה הוא בטחון של אמת מאחר שיוכל לבטוח בבו"ד ואפ"ה לא פנה אל רהבים זה יוסף, וא"ש.

לכן אתה ג"כ מאחר שיש לך מבוא לבטוח בבו"ד ואם תבטח רק בה' לבד זה הוא בטחון של אמת, ובודאי יעזור לך השי"ת ממק"א. כן הוה שעזר לו השי"ת בלי סיוע של אביו. זה סיפר לי הר' יעקב פאקס שלן בביתי ליל ה' פ' חיי תרס"א.

 

בשנת תר"ה שיצאה הגזירה על היהודים לילך במלבושים קצרים (דייטש) ומגולחי פיאות כנודע, קרא האדון הגב"נ מזיטאמיר את הגביר הנכבד הר' לוי ז"ל משם והיה מחסידי הרוזינר זללה"ה שיבוא אליו. הר' לוי הנ"ל דימה בדעתו שקורהו הגב"נ לדבר עמו מאיזה ענין, ובא אל הגב"נ. הגב"נ פקד על משרתיו לחתוך ולקצר את מלבושיו ולגלח לו פיאה אחת, הם קיימו ועשו כן. הר' לוי הנ"ל נתבייש מאוד, ויצא כן מעוטף ותיכף נסע לרוזין לרבו ז"ל. בבואו לפניו הסיר עטיפתו ממנו ונשאר עומד כן לפני הרב ז"ל מגולח פאה אחת והתחיל לבכות מאוד על ביוש זה שהקרה לו. הרב ז"ל נתפעל מאוד מזה ונאחז ברעיוניו הקדושים כמה מינוטין, אח"כ פתח הרב את פי קדשו ואמר לר' לוי הנ"ל בזה"ל,

איתא בגמ' (שבת דקמ"ז) ר' אלעזר בן ערך (אכל פירי ...) [שתה חמרא דפרוגייתא] (ושתה מיא ...) [ורחץ במיא דיומסת] ועקר תלמודי, בא לקרות בספרא החדש הזה לכם וקרא החרש היה לבם. בעו רבנן רחמי עליה והדר לי' תלמודיה. ע"כ. והקשה הרב ז"ל על לשון זה עקר תלמודיה, שעקר תלמודיה ביאורו ששכח הלכות, אבל טעות כי הכא ששכח לגמרי וטעה בהאותיות ובנקודות זה הוא בכלל טירוף דעת קצת, והו"ל להגמ' לומר שנטרף דעתו, שנתחלפו לו גם תמונת האותיות מדל"ת לרי"ש מזיי"ן ליו"ד מכ"ף לבי"ת, זה קצת לפלא. ותירץ הרב ז"ל עפ"י מ"ש הגאון הק' ה"ר שמשון זצ"ל מאוסטרפאלי בס' קרניים ודן ידין שראש הקליפות נקרא רי"ב ויש לה משמשים תחתיה סך תר"ה, והיא ממונה על ג' דברים א' שכחת הלימוד ב' שנאת חנם בין איש לרעהו ג' המשכת התאוות, ומי יכול להכניע את הקליפות האלו רק מלך המשיח שעל מצחו של מלך המשיח נכתב השם תכ"ד שני פעמים רי"ב. ור"א בן ערך היה גדול הדור וע"י שנהנה קצת מתענוגי עוה"ז תפסתו הקליפה הזו. וידוע מאמר חז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד (קידושין ד"ל ע"ב) לכן בא לביהמ"ד להוודע לו איך נתפס בידה, ראה ונתחלפו לו אלו התיבות מהחד"ש הז"ה לכ"ם לתיבות החר"ש הי"ה לב"ם שע"י החילוף נתהוו אותיות רי"ב, מהחד"ש החר"ש היינו אות רי"ש, מן הז"ה הי"ה היינו יו"ד, מן לכ"ם לב"ם היינו בי"ת, ובכלל הוא אותיות רי"ב. וגם החר"ש הי"ה לב"ם בגימט' תר"ה, להורות לו שנתפס באלו הקליפות תר"ה הנ"ל המשמשים את הקליפה רי"ב כנז"ל. ובעו רבנן רחמי עליה והדר לי' תלמודיה וראה שצריך להיות נכתב באמת החדש הזה לכם, והחד"ש הז"ה לכ"ם הם בגימט' תכ"ד כמו שעולה השם של משיח כנז"ל ב' פעמים רי"ב שמבטל את הקליפה רי"ב.

אח"ז אמר הרב ז"ל בזה"ל, ניקאלאיי ניקאלאיי, ששמו עולה בגימט' רי"ב, ועכשיו שנת תר"ה שזה מספר המשמשים הנ"ל תר"ה קליפות, והוא הוא ראש הקליפות רי"ב שגימט' שמו ג"כ רי"ב, ועבור שהקליפה הנ"ל ממונה על הג' ענינים הנ"ל לכן עשה ניקאלאיי ג"כ כאלו הג', היינו שכחת התלמוד, עשה גימינאזייעס, הב' שנאת חנם בין איש לרעהו נגד זה עשה האטשירעדין, הג' המשכת התאוות נגד זה גזר לילך במלבושי העכו"ם, די גענג. וכאשר עכשיו קרב ובא לפנינו שנת תר"ו, היינו אותיות רו"ת שהיא אמו של משיח צדקינו שיגלה בב"א, ועל מצח של מלך המשיח נכתב אותיות תכ"ד ב' פעמים רי"ב שהוא יכניע הקליפה של אותיות רי"ב, יודין זאלין מיר גיבין כח וואלט איך בעזר השי"ת מכניע גיוועהן די קליפה אותיות רי"ב, היינו את ניקאלאיי ששמו בגימט' רי"ב, כיה"ר. עכ"ל הט'. דוק היטב בזה כי עמוק וחריף הוא ודברי פח"ח. זי"ע ועכ"י.


 

מאמרים דומים

-