מאמרים

מאמר ד"ה "וישמע יתרו" מהרה"ק ר' ברוך שלום בן הצ"צ

פרד״ס חב״ד

מאמר דא"ח מתורתו של הרה"ק ר' ברוך שלום נ"ע, בנו בכורו של אדמו"ר ה'צמח–צדק' זצ"ל, ד"ה "וישמע יתרו כהן מדין" שדרש בעיר דאָקשיץ. בהקדמת "תולדות צדיק" – קיצור מתולדות חייו, על–פי הנדפס בס' בית–רבי, בתוספת הערות.

פרדס חב"ד, 8 (תשרי תשס"ג), מדור 'בשבילי הפרדס', עמ' 165–174
 

מאמר דא"ח מאדמו"ר רב"ש בן ה'צמח צדק'

ב"ה

מעטים מאד הם הכתבים שהגיעונו מאת כ"ק הרה"ק ר' ברוך שלום נ"ע, בנו בכורו של כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק' זצ"ל וזקן-זקינו של כ"ק רבינו אדמו"ר זי"ע.

להלן מפרסמים אנו לראשונה מאמר דא"ח מתורתו, ד"ה וישמע יתרו.

הקדמנו להם קיצור מתולדות חייו, על-פי הנדפס בס' "בית רבי", בתוספת הערות.

 

ת ו ל ד ו ת   צ ד י ק

 

הרה"ק ר' ברוך שלום נ"ע נולד בערך שנת תקס"ז.1 היה עניו ושפל ברך, וברבנות לא התנהג גם לאחר פטירת רבינו.2 אך כאשר דחיקא ליה שעתא אחר פטירת רבינו נסע על המדינה כו', ובהיותו בעיר סקולייען (העומדת על גבול רוסיא ורומניא)3 נתוודע לו מפטירת אחיו הקדוש אדמו"ר הר"ר יהודה ליב נ"ע (שנפטר בזמן קריב אחר פטירת אביו רבינו [הצ"צ] נ"ע...), וכתב שם צוואה לבניו בז' כסלו תרכ"ז. והתחיל: ה' נתן וה' לקח כו' כי לא ידע האדם את עתו כו' והחי יתן אל לבו כו' על-כן כו'. ואחר-כך שב לליבאוויטש.

ובשנת תרכ"ח בחודש מנחם אב היתה שריפה בליבאוויטש ונשרף גם ביתו, ונכנס לדור בדירה קטנה. ובמשך הזמן התחיל לבנות ביתו, וביני לביני שָׂכְרוּ בני-ביתו דירה אחרת גדולה, אך הוא לא רצה לכנוס לדור בה והיה אומר לבני-ביתו "מה איכפת לכם שאני בחיים". ועל-כן היו הם בדירה הגדולה והוא בדירה הקטנה. אך אחר-כך בחנוכה היה מוכרח לילך לבני-ביתו לברך נר-חנוכה עבורם, ושם נחלה מאד והתהפך בחוליו זמן רב עד ט"ז שבט. וְהִרְבּוּ לדרוש ברופאים ודוקטורים גדולים, וגם שלחו 'פַּ"נ' על אהלי אבותיו רבותינו הקדושים נ"ע. אשתו4 שלחה ציר מיוחד לקאפוסט עם 'פַּ"נ' על אוהל אחיו הקדוש אדמו"ר הר"ר יהודה ליב נ"ע, וגם אחיו הקדושים אדמו"ר הר"ר חיים שניאור זלמן נ"ע ואדמו"ר הר"ר שמואל נ"ע הִרְבּוּ בעדו רינה ותפילה, ופעם אחת הלך אחיו אדמו"ר הר"ר חיים שניאור זלמן נ"ע לביתו והתפלל שם כמה שעות בדביקות גדולה והתלהבות עצומה כדרכו בקודש.

אך כל הון לא הועיל וכל השערים ננעלו, ונפטר ט"ז שבט תרכ"ט בן שישים ושתים שנה. ומצא קן לו באוהל אביו רבינו נ"ע לא רחוק ממשכן קדשו.5 אחר-כך מצאו את צוואתו6 והביאוה לפני אחיו הקדושים ונתפעלו ממנה מאוד, שהיתה בחכמה נפלאה. ושמענו מאיש אחד נאמן שראה אצל בניו כתבי-קודש ד"ח שלו בעומק גדול ועל-פי יסודות חזקים כו'. זיע"א.

שני בנים רבנים השאיר אחריו; האחד הרה"ג ר' לוי יצחק זלה"ה שהיה רב בעיר פּוֹדוֹבּרַנקע כמה שנים, ובסוף ימיו נתקבל לרב בעיר בּיישינקוביץ (פלך ויטבסק), ובזמן קריב לבואו שם נחלה מאוד ונסע לקיוב להתרפאות, ונפטר שם בשנת תרל"ח7 במבחר ימיו בן ארבעים וארבע שנה ושם מנוחתו כבוד. תנצב"ה.

ובנו השני הוא הרה"ג ר' מרדכי אבד"ק ויטבסק, ה' יאריך ימיו ושנותיו.8

[הוספה: בן נוסף היה לו להרה"ק רב"ש: הר"ר ליב מקרימנצוג ('רשימות הרב"ש', עמ' עט). נמנה עם הבודדים שזכו להתברך מפיו של הצ"צ בשנת חייו האחרונה (שם).

ושתי בנות: [א] מרת רבקה (אשת הר"ר משולם (שילם) רייך [נפטר בערך בשנת תרס"ט. נזכר ב'נחלת אבות', עמ' 32: "ר' שילם נ"י שד"ר דכולל חב"ד"]. בנם: הר"ר חיים משה דובער (בערל)). [ב] אשת הר"ר דן סג"ל לנדא (ב"ר משה צבי, ב"ר זיסקינד קורניצר, ב"ר זלמן קורניצר מתלמידי אדמו"ר הזקן – ראה אודותם ב'בית רבי' חלק ראשון פרק כו, ובחלק שלישי פרק י)].


1. ב'מאמרי אדמו"ר הזקן – תקס"ו' (עמ' צח) נדפס המאמר ד"ה וידבר גו' קדש לי כל בכור, ובראשו נרשם: "יום א' ערב חנוכה בסעודת מצוה בפדיון הבן הנ"ל". וב'מפתח' למאמרי אדמו"ר הריי"צ (עמ' 8) מפורש שהוא "בסעודת מצות פדיון הבן של רב"ש נ"ע".

בס' המאמרים הנ"ל (עמ' נה) מופיע גם המאמר שנאמר ב"יום חמישי פ' תולדות.. בסעודת מצוה, בברית מילה", ולהלן (בעמ' סא) המאמר שנאמר ב"שבת קודש פ' תולדות, ביום השלישי למילה". על-פי זה נולד הרך הנימול ביום ה' כ"ב מרחשון, ופדיון-הבן שלו צריך היה להיות ביום ו' כ"ב כסלו. ואם מיירי בלידת הרב"ש (וכך משמע לכאורה מהאמור בכותרת דלעיל "פדיון הבן הנ"ל"), צ"ע כיצד להתאים זאת עם סעודת המצוה שנערכה ביום א' כ"ד כסלו.

במדור "זכרון זכות אבות" ('הקריאה והקדושה', שבט תש"ד) נאמר: הוד כ"ק הרה"ק מוהרב"ש נולד בשנת תקס"ד בעיר ליאדי – פלא מאהליב – והוא בן הראשון, הבכור, של הוד כ"ק אדמו"ר בעל צמח צדק.

2. ב'הקריאה והקדושה' (שם): ארחות חיי הוד כ"ק הרה"ק מוהרב"ש היו נפלאים בענוה והצנע לכת. וכשנסתלק הוד כ"ק אביו אדמו"ר בעל צמח צדק.. והוד כ"ק אחיו האדמו"רים ישבו על כסא הוד כ"ק אביהם בערים שונות.. הנה הוא.. לגודל ענותנותו לא קיבל נשיאות חסידים.

3. על נסיעתו בערי רומניא ראה בזכרונותיו של רפ"ד גולדנשטיין (נעתקו ב'כרם חב"ד', 1, עמ' 63). וראה גם ב'כפר חב"ד' גל' 933 (עמ' 34).

4. היא הרבנית מרת ראדזיא ('רשימות הרב"ש', עמ' נט ועוד). נפטרה בשנות ילדותו של אדמו"ר מוהרש"ב (ראה שם ובעמ' סז).

5. לפשר מיקומו של הקבר באוהל הצ"צ, ראה: 'רשימות הרב"ש', עמ' סו.

6. במשך השנים הבאות היתה הצוואה שמורה אצל אדמו"ר מהר"ש (שם, שם).

7. פטירתו בכ"ב טבת (שם, עמ' צג). בס' 'נחלת אבות' (עמ' לד) נכתב אודותיו: רב מובהק חסידא ופרישא בו"ק, היה רב ומ"ץ בוועליז ואחר זה עזב הרבנות. נפטר בשנת תרל"ב ערך בן ל"ח שנה.

הוא היה מספר דברים ששמע מפי הצ"צ (שם, עמ' לג) או שראה בהנהגותיו (שם, עמ' ע). אחרי הסתלקות הצ"צ היה קשור לאדמו"ר מהר"ש (ראה שם עמ' עט, קכ) וכן בניו אחריו.

זוגתו: מרת שימא (שם, עמ' עח).

צאצאיהם: [א] הר"ר ברוך שניאור (נולד: כ"ד תמוז תרי"ג. בתחילת חודש טבת תרל"א נשא את מרת זעדלא רחל בת הר"ר זלמן חייקין [תלמידו של הרה"ח ר' פסח ממאלאסטויקא. היה שלושים פעמים אצל הצ"צ]. מהמקורבים לאדמו"ר מוהר"ש ואדמו"ר מוהרש"ב. נפטר בכ"ט טבת בין השנים תרפ"ו-תרפ"ח. בניו: הר"ר לוי יצחק אב"ד יקטרינוסלב [אביו של כ"ק אדמו"ר זצ"ל], הר"ר שמואל אב"ד ניקוליוב, הר"ר שלום שלמה אב"ד שיראקא).

[ב] הר"ר אברהם. [ג] הר"ר מנחם מענדל מרעפקא. [ד] מרת צ"ז (ב'רשימות הרב"ש', עמ' עח, מסופר שהיא ואחיה אברהם היו עם הרב"ש, אמו וזקינתו אצל הצ"צ בערב ר"ה תרכ"ו).

8. לידתו בערך בשנת תקצ"ה. פטירתו בערב ש"ק ה' תשרי תרס"ח.

חתונתו: אחרי חג-השבועות תרי"ז (ראה ב'רשימת מאמרי דא"ח.. אדמו"ר הצ"צ', עמ' קכב, מאמר ד"ה כמשוש חתן שנאמר "בחתונת ר' מרדכי בר' ברוך שלום בערב", ומאמר ד"ה להבין ענין ברכת חתנים שנאמר "בחתונה הנ"ל ביום").

זוגתו: מרת הניה בת ר' יצחק רובין מדווינסק (נולדה בשנת תקצ"ו. נפטרה בשנת תרס"ה).

צאצאיהם: [א] הר"ר שניאור זלמן מצאשניק. [ב] ר' ישעיהו. [ג] מרת שיינא זלטא (בזיווג ראשון אשת ר' מאיר רשל מוויליז. בזיווג שני אשת ר' יוסף שוחטמן מבלטא). [ד] מרת בתיה (אשת ר' נח רבינוביץ מראקישוק). [ה] מרת בילא (בזיווג ראשון אשת ר' ליב שניאורסון בן מוהרש"ב מרעציצא. בזיווג שני אשת ר' אברהם שפירא מסטרידוב).


בס"ד. מה"ר ב"ש פה ק"ק דאקשיץ

מה שדרש מהרב"ש נבג"מ בדאקשיץ

 

וישמע יתרו כהן מדין כו'. הנה צ"ל מ"ש את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל ואח"כ אמר כי הוציא ה', ולמה בתחלה אמר שם אלקים ואח"כ שם הוי'. גם להבין מ"ש בזהר ר"פ זו שע"י שהודה יתרו ואמר עתה ידעתי כי גדול הוי', כדין אסתלק ואתייקר קוב"ה ביקרי' עילא ותתא ולבתר יהיב אורייתא כו' ע"ש באריכות, דלכאורה תמוה מה תופס מקום כ"כ מה שהודה יתרו, הרב רב הוא מס' ריבוא גדולי ישראל דור דיעה שהם כבר הודו ושרו שירה לה', ולמה הי' צ"ל שקודם מ"ת יהי' ג"כ הודאת יתרו כו'.

הנה כתיב וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך, והקשה בזוהר פ' תזריע (דף מ"ז) אמאי אמר וראיתי אני והלא כ"ע ידעי דא שיש יתרון לחכמה כו' ע"ש. ויובן עפ"י מ"ש במ"א (ד"ה המגביהי) דהנה כתיב כי נר מצוה ותורה אור, שהמשיל הכתוב המצוה לנר והתורה לאור, וכמ"ש ג"כ עוטה אור כשלמה וכתיב כי נר הוי' נשמת אדם שהנשמה נמשלה לנר.

והענין דכתיב ואהבת גו' בכל לבבך, בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר, כי בכל אדם יש שתי נפשות נה"א ונה"ב, וכל נפש מתחלקת לב' בחי' שכל ומדות. והנה נה"א הוא נפש המשכלת בגדולת ה', והמדות אהוי"ר הנולדות מן השכל והשגה זו הם הנק' יצ"ט, כי המדות הם מבחי' עולם היצירה והשכל וההשגה הוא מבחי' עולם הבריאה, והו"ע נשמה ורוח וכמאמר אתה בראת אתה יצרתה כו'. וכן נה"ב שבאדם עיקרה הוא נפש השכלית, אלא שהשכלה זו הוא השגת גשמיות עוה"ז וחמריותן, שהוא זלע"ז לעומת חכמה דקדושה שבנה"א. והמדות הנולדים מן השכל הגשמי של הנה"ב הוא הנק' בשם יצה"ר. וצריך האדם לאכפיא לי' שלא יתנהג ע"פ המדות שנולדו מן השכל הגשמי, רק ואהבת את הוי' אלקיך בכל לבבך היינו בהגביר כח הנה"א המשכלת מהתבוננות בא"ס ב"ה בפ' דק"ש שמע ישראל כו'. וכאשר יעמיק האדם שכלו ומחשבתו בזה, אזי תבטל הנפש החיונית מהשכלתה בגשמיות בתגבורת הנה"א המשכלת מהתבוננות בגדולת א"ס ב"ה, ואזי גם המדות הנולדות מן השכל של נה"ב הנק' יצה"ר ימשכו ג"כ אחר שכל הנה"א ויהי' ואהבת בשני יצריך ממש. וז"ע נר הוי' נשמת אדם, שהנר הוא נקרא ע"ש הפתילה שהוא עיקר הנר שבה נאחז האור, והוא הנה"א שבה נאחז האור הוא בחי' גילוי אלקות בחכמה שבנפש. וגם האהבה נק' אור וכמ"ש וירא אלקים את האור כי טוב, היינו בחי' טוב וחסד שהוא בחי' אהבה כו'. שע"י אהבה זו רוח אייתי רוח ואמשיך רוח גילוי אור א"ס ב"ה בנפש.

אך מ"מ אין נר בלא שמן, ואלולא השמן הי' דולק מהר, רק ע"י שהשמן נמשך אחר הפתילה נעשה ריבוי האור. והוא בחי' התהפכות שכל ומדות של הנה"ב כשנמשכין אחר נה"א. וזהו"ע יתרון האור מן החושך, שהאור של הנה"א מקבל יתרון גדול מן החושך דהיינו מנה"ב, שכאשר היא נהפכת לאור נעשה האור בעילוי רב לאין קץ מכמו שהוא מצד עצמו, כמבואר מהמשל שעיקר צחות האור ובהירותו וריבויו והמשכתו הוא מהשמן, משא"כ מצד הפתילה עצמה לבד כו'.

וטעם הדבר הוא כמבואר במ"א (ע"פ צדקת פרזונו כו') שהמדות של הנה"א שהם הנק' יצ"ט הן המדות הנמשכים מהשכל, שלפ"ע ההשגה כך הוא האהבה. אבל הנה"ב ששרשה מחיות שור שבמרכבה, שרשן מבחי' בהמה רבה שלמעלה מבחי' אדם, דהיינו מבחי' המדות עליונות שלמעלה מעלה מן החכמה, והן הנק' טורי חשוכא בזוהר שהוא בחי' ישת חושך סתרו, שנק' חושך לפי דלית מחשבה ושכל תפיסא בי' כלל. אלא שע"י שבה"כ נפלו מזה ניצוצות בחיות שבמרכבה, עד שמהן נפלו לנה"ב שבאדם. וזהו בחי' החושך הגשמי שלמטה מהאור. אך ע"י שאתהפכא חשוכא לנהורא אזי נמשך ומתגלה בחי' טורי חשוכא מבחי' חושך עליון הנ"ל, והוא בחי' אהבה רבה שלמעלה מהשכל המושג כו', והוא בחי' בכל מאודך. וזהו יתרון האור, שאור האהבה בנה"א שהוא בחי' טורי דנהורא נעשה בו תוספת אור גדול יותר מערכו, וכמ"ש ויהי הענן והחושך ויאר, שהוא גילוי בחי' ישת חושך סתרו להיות ג"כ בבחי' אור. והרי זה יתרון האור, ונמשך מן החושך ממש מנה"ט כד אתהפכא לנהורא כו'. וזהו"ע ואהבת ב"פ אור.

והנה כמו שיתרון אור הנה"א נמשך מאתהפכא חשוכא דנה"ב לנהורא, כך אמר שלמה שיש יתרון לחכמה עליונה מן הסכלות, וחכמה זו היא בחי' התורה דאורייתא מחכמה נפקת, שיש לה יתרון ע"י התלבשותה למטה בדברים גשמיים המושגים בשכל אנושי שהוא הנק' סכלות. דהנה כתיב חכמות בחוץ תרונה (ד"ה זכור את יום השבת), ופי' בזוהר חכמות תרי חכמה עילאה וחכמה תתאה. פי' ח"ע הוא חכים ולא בחכמה, וכמו החכמה שבמצות ציצית למעלה, שהטלית הוא בחי' לבושי' כתלג חיוור הוא בחי' מקיף עליון הסוכ"ע, והחוטין הוא ל"ב נתיבות החכמה הנמשכים בבחי' פנימיות כו'. וכן ענין חושן ואפוד למעלה, שהוא בחי' אחור וקדם צרתני, שנמשך זה ע"י בחי' ורב חסד כה"ג שלמעלה.

ובחי' יתרו כהן מדין הוא בחי' חכמה דקליפה, שהי' חכם גדול בחכמות חיצוניות בעבודת כומ"ז איזה כוכב ממונה על השפעה זו כו'. ולכן נק' כהן מדין, כי הנה בחכמה דקדושה הוא תכלית היחוד שנק' חכמה ובינה תרין ריעין דלא מתפרשין, בחי' אין ויש, שצ"ל המשכה תדיר מאין ליש כמאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד כו'. וזה לעו"ז בחו"ב דקליפה הוא לעומת והיפך, ששם הוא תכלית הפירוד. וזהו כהן מדין לשון ריב ומדון, זה טעם לזה הוא, כי חכמה דקדושה הוא בחי' ביטול לא"ס ב"ה ועי"ז יהי' בחי' היחוד של כל ההפכים, וכמ"ש המשל ופחד עמו עושה שלום כו', ולכן אין ויש בהם תרין ריעין כו'. אבל חכמה דקליפה שהוא הגדלת היש כי חכם הוא בעיניו, ולכן נק' סכלות כי כל גיא שוטה, ומצד היש ירבה הפירוד והמדון. וכמו שאנו רואים בחוש, שהקטנים אע"פ שיריבו זע"ז ויכעוס זה על זה אין בזה ממשות, שתיכף ומיד יעשו שלום ביניהם באהבה ואחווה וכאילו לא הי' שום פירוד בעולם. משא"כ בבני דיעה כשיריבו זע"ז ויכעסו זע"ז לא בקל יחזרו להיות אהבה ואחווה. והיינו מטעם שהקטנים אינם יש ודבר כ"כ ע"כ יכולים להתאחד כו', משא"כ הגדול שהוא יש כו'. והרי יש זה נמשך מהשכל אנושי, שהוא יותר אצל גדול מאצל קטן, הרי ששכל אנושי הוא בחי' יש כו'. משא"כ חכמה דקדושה כח מ"ה כו' בחי' ביטול, כמ"ש משה ונחנו מה כו' עניו מכל אדם. ולכן חכמה דקליפה נק' כהן מדין מלשון ריב ומדון, ההיפך מחכמה דקדושה שהוא תכלית היחוד כו'. ולכן נשא משה בת יתרו, שהוא מה שבירר והעלה אותיות שנפלו בחכמה דקליפה שיהיו נכללים בקדושה כו'. וע"ד מ"ש במ"א בפי' ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר כו'. ועי' באוה"ח ר"פ תצא.

וכעין זה הוא ביוסף הצדיק, כי יוסף הוא המשביר בר שהוא בחי' צ"ע דאחיד בשמיא ובארעא, ולכן נק' יוסף מלשון תוספת וריבוי המשכת החיות, כי הוא הממשיך מבחי' סוכ"ע בבחי' ממכ"ע. ולכן נק' צדיק, כי צדיק היינו בעל צדקה שהוא בחי' השפעה וכמ"ש ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט, שהצדקה זהו דרך המשכת שם הוי' למטה. ולעו"ז הו"ע כהן און, שעי"ז ימשיך שפע חיות גשמי לעוה"ז. וכן מאמר הנשים המקטירים ומאז חדלנו לקטר למלאכת השמים חסרנו כל, כי ע"י הקטרה והעלאה שלהם מלמטה למעלה להשר שלהם המשיכו טוב העוה"ז, אשר הע' שרים הנ"ל הם ממונים ומשפיעים למטה כ"א לעמו חלקם הניתן להם, וכללותם הי' כהן און שהי' יודע איך לקטר לכל הע"ש. וע"כ נק' כהן און, כי און לשון כח כמ"ש אך עשרתי מצאתי און לי, שהוא כח ההמשכה מהס"א. והוא זלעו"ז לבחי' יוסף שהוא כח המקשר וממשיך ההשפעה מהקדושה מבחי' סוכ"ע לבחי' ממכ"ע. ולפי שלעו"ז הוא היפך ממש, ע"כ הנה בקדושה השפעה זו הוא בשמחה וששון כמ"ש אמרו צדיק כי טוב, שבחי' צדיק שהוא השפעה הוא בבחי' טוב לב, שהמשפיע מקבל תענוג מההשפעה וכמארז"ל יותר משהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק. משא"כ בקליפה נק' ההשפעה בל' און, שהוא ל' כח וגם לשון אנינות ועצבות. ולכן נא' גבי צדקה ולא ירע לבבך בתתך לו, שלא יהי' ההשפעה רק כמו למעלה בקדושה שהוא בחדוה ותענוג (וכנודע ג"כ עפ"י הקבלה שהשפעות עליונות דקדושה נמשלו לבחי' יחוד זו"נ שהמשפיע מקבל תענוג מההשפעה, משא"כ בסט"א איתא בזוהר אל אחר אסתרס כו').

ולכן נזדמן ליוסף ליקח אשה אסנת בת כהן און, שנתגיירה וביררה הנצוצים שנפלו בשבה"כ מבחי' מדות יסוד כל בכהן און שהוא בזלעו"ז. ובזה יוסף הי' בחי' מרכבה לבחי' צ"ע שמשם נמשך השפעת בני חיי ומזוני, ולכן הוא המשביר. ולעו"ז הוא בחי' כהן און. ומשרע"ה הוא המשפיע בחי' לחם ומזון הנפש הוא בחי' התורה (כי יוסף הוא בחי' יסוד ז"א ומשה יסוד אבא). ובזלעו"ז הוא בחי' יתרו ואיוב. והנה בלעם הוא בחי' דעת דקליפה, כי יועצי פרעה היו בלעם יתרו ואיוב, והנה בלעם הוא בחי' דעת כמ"ש ויודע דעת עליון, ויתרו הי' בחי' חכמה בחי' יתרו עתה ידעתי כי גדול הוי' כו', הו"ע בירור והתכללות חכמה דקליפה בחכמה דקדושה.

וזה הי' הסיבה למ"ת שהו"ע המשכת התורה למטה, כי למעלה כבר היתה התורה גנוזה שהוא חכמה עילאה, אלא שכדי להיות נמשך התורה וחכמה עילאה למטה להתלבש בענינים גשמיים, שזהו פי' וענין מ"ת, וכמו ענין פ' הדינין שהוסיף יתרו, שהדין מח"ע נשפל בדינים שהוא המשפט בין איש לרעהו, ובהכרח שאחד מהן טוען שקר ואילו היו שניהם אומרים אמת לא היו נצרכים לדין. ולכן כדי שיהי' ח"ע נמשך כ"כ למטה, הוא ע"י יתרו שהוא בירור והתכללות חכמה דקליפה בחכמה דקדושה. ומבואר למעלה שיש יתרון בחכמה עילאה ע"י בירור והעלאה מהסכלות שהוא חכמה דקליפה, כיתרון האור. וע"י יתרון זה הוא שנמשך התלבשות ח"ע למטה. וזהו בחי' יתרו שיתר פרשה אחת, דהיינו בחי' היתרון שנעשה בח"ע הנ"ל מבירור הסכלות. וכמו"כ יתרון האור מן החושך הוא יתרון אור האהבה כו'. ועז"נ בכל עצב יהי' מותר, שע"י המרירות והעצבות שהוא כמו בחי' און הנ"ל, אך כשהמרירות מעבודת ה' עי"ז נעשה אח"כ בחי' יתרון האור, והוא השמחה הבאה אח"כ כמ"ש בתניא (ועי' זח"א קכ"ב א ע"פ ויתרון ארץ בכל היא. ועי' מענין יתרו כהן מדין בפי' הרמ"ז דס"ח א"ב בלק"ת מהאריז"ל).

ועתה נבוא לבאר הפסוק וישמע יתרו כהן מדין, דלכאו' קשה, שהשם יתרו הוא תכלית שלימותו, שע"י שנתקרב לשכינה ואמר עתה ידעתי כי גדול הוי' והוסיף פרשה אחת בתורה, אז נק' יתרו ע"ש שיתר פ' אחת בתורה, ואיך קורא אותו עם כהן מדין שהוא הי' כומר לע"ז. וגם מה ענין חותן משה כאן. אך הענין שבחי' שם יתרו שהו"ע בחי' יתרון שנעשה בח"ע יותר ממעלות ומדריגות ח"ע עצמה, והרי יתרון זה נעשה דוקא מבירור הסכלות שהוא בחי' כהן מדין הנ"ל, לכן אמר יתרו כהן מדין, כלומר שיתרון זה נעשה מבירור והעלאה דחכמה דקליפה כשנכללה בקדושה ע"י וישמע כו' כי הוציא הוי' כו'. ושייך כאן ענין חותן משה, כי התורה נק' תורת משה וכתי' ביום חתונתו זה מ"ת שנק' מ"ת ע"ש חתן חות דרגא שהוא ירידת והתלבשות חכ"ע למטה בעשי'. אך סיבת ירידה זו הוא ע"ד יתרון האור הנמשך בחכ'(?) שבחי' זו הוא נק' יתרו, לכן נק' חותן משה כלומר חותן הוא הפועל לבחי' חות דרגא כמו מאכל ומשקה כו', והרי סיבת בחי' חות דרגא נמשך מבחי' יתרו, יתרון האור כנ"ל. ועמ"ש בלק"ת ע"פ החלצו.

והנה פי' וענין את אשר עשה אלקים למשה כו', כי הנה שמש ומגן ה' אלקים דשם אלקים הוא בחי' מגן ונרתק המכסה ומסתיר, ולכן בחי' הגלות שהוא הסתר אסתיר פני נמשך משם אלקים, וגם לכן עיקר קושי הגלות במצרים הי' פ"ו שנה דהיינו מהולדת מרים שהיתה קכ"ד שנה אחר בואם למצרים, שאז התחיל להיות וימררו כו' ע"ש זה נקראת מרים (הנה פ"ו שנה הם גימט' שם אלקים). וידוע ג"כ שכל מה שזכו ישראל למ"ת הוא ע"י גלות מצרים שנק' כור הברזל, כמו מצרף מפריד הסיגים דהיינו שלא יהי' תערובת פסולת בכסף וזהב, וכך הוא מצרים שזיכך את ישראל ע"י קושי השעבוד בחומר ובלבנים להיות נפרד הרע מן הטוב, שע"י שהרע עושה פעולות הרעות הוא כלה ונאבד כמ"ש חיצי אכלה כו' וכמשל העלוקה כו'. וכאשר נזדככו ישראל נזדכך ג"כ העולם, ואז יכול להיות מ"ת להיות התלבשות התורה בעשי' הגשמית, משא"כ קודם לזה בימי האבות עדיין לא נזדכך העולם ולא הי' יכול להתלבש התורה בעשי' וכמ"ש במ"א. וא"כ כל מה שזכו לגילוי אלקות ומ"ת הוא ע"י הגלות הנמשך משם אלקים.

וזהו אשר עשה כו' וכמו ע"ד היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם, הרי הקיבול שכר נמשך רק מצד היום לעשותם, אלא שבעת השכר אין המעשה בגילוי. כמו"כ פי' אשר עשה אלקים למשה ולישראל, שעצם המעשה שבו ועל ידו זכו לכל הגילוי אלקות היינו ע"י שם אלקים, שממנו נמשך הכור הברזל לזכך נשמתם והעולם כנ"ל, כי הוציא ד' את ישראל ממצרים שבחי' הגילוי אלקות ויצי"מ הוא דוקא מבחי' שם הוי'. וזהו וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי', דכולא חד, שההסתר תחילה הוא בשביל שיהי' אח"כ הגילוי וכמו שהחושך נעשה יתרון האור וכמש"ל.

 

הוספה על התו' וישמע יתרו, מליבאוויץ

יעקב חבל נחלתו. (קול) [חבל] יעקב זה נק' קו המדה, משא"כ א"א מאריך. אך ע"י שנברר מסט"א ע"י יתרו נעשה יתר, ואז פו[על] שיהי' יתרון ותוס' אור בבחי' קו המדה מבחי' שלמעלה מהקו, דהיינו מעצמות אור א"ס. אך הפעולה שגם תוספת ויתרון הזה נמשך ג"כ ע"י הקו וחבל נחלתו אז יומשך רק בקדושה, וזהו יתרו. ויתרון האור נמשך ע"י הוא"ו כי נר מצוה כו', גם הוי"ו נק' אות אמת, אמת אני ראשון כו'. סליק.

 

בזוהר פ' יתרו (דף ס"ז ע"ב) אית מלך לעילא דאיהו רזא דקודש הקדשים ואיהו מלך עילאה ותחותי' אית כהן רזא דאור קדמאה דקא משמש קמי' כו', אית מלך לתתא כו' ותחותי' אית כהן דמשמש לי' רזא דמיכאל כהנא רבא כו'. אית מלך דאיקרי מלך זקן וכסיל ותחות'י אית כהן און כד"א ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי וגו' ע"ש. ע"כ המאמר. [ושם דף ס"ח ע"א] אמר ר' אבא הלא לא כתיב כהן און ביתרו, אמר לו כולא חד, בקדמיתא חמוי דיוסף כהן און איקרי ולבתר חמוי דמשה כהן מדין, דהא משה ויוסף בחדא דרגא קיימין ברזא דאות וי"ו תרין ווין כו'. ומה דאיתמר כהן מדין רזא דא אשת (מדנים) [מדינים] כו' ע"ש.

הנה הרמ"ז ז"ל האריך בפירושו ע"ש שמלך לעילא הוא בחי' כתר דאצי' מל' דא"ק כו', דאיהו רזא דקדש הקדשים, פי' קדש חד קדשים תרי, הרי תלת במשמע, לכך מפרש שזהו כח"ב דאצי' דממל' דא"ק נעשה כתר דאצי', והיינו קדש הקדשים, וקדשים הם חו"ב דאצי' כו'. בהיות ידוע שבכל העולמות מרכ"ד עד סוכ"ד עיקר התקשרותן והתחברותן זב"ז הוא שבחי' תחתונה של עולם העליון, דהיינו בחי' מדת מל' דא"ק כדומה, נעשה ראש לעולם התחתון, היינו שנעשים עתיקא לאצי', וע"י זה יתחברו העולמות כולן, שבחי' תחתונה של עולם העליון שנעשה ראש לעולם התחתון הוא המקשר ב' עולמות אלו ביחד, שהוא המתמצע ביניהם ומחברם כאחת כנודע. וז"ש אית מלך לעילא ברזא דקה"ק היינו בחי' מל' דא"ק שנעשה כתר לאצי', ושעי"ז מתחברים יחד כנ"ל כו' וד"ל. ותחתיו אית כהן כו' היינו בחי' חכמה דאצי' שהוא מקור החסדים, כנודע שקו ימין חח"ן קו שמאל בג"ה, נמצא חכמה מקור הקו ימין הם כל החסדים המסתעפים ונמשכים הימנה, ובינה מקור הגבו' כו'. וזהו בחי' כה"ג דמשמש תחותוי היינו בחי' חכמה דאצי' מקור כל החסדים כנ"ל. כה"ג אית מלך לתתא היינו בחי' מל' דאצי' מקור דבריאה שנעשה כתר דבריאה, וכהן דמשמש תחותי' כו' הוא מיכאל. כי כהן עליון דאצי' הוא בחי' אלקות ממש דהיינו בחי' חכ' דאצי' כנ"ל, אבל כהן תתאה דבריאה הוא מהות נברא מחודש מאין ליש ממש דהיינו מיכאל כהנא רבא כו'.

והנה שרשו של משה רע"ה הוא מבחי' יסוד אבא דאצי' ששם תכלית היחוד, כי או"א זיווגייהו תדיר ולא פסיק לעלמין שהם תרדל"מ, שהזיווג שלהם הוא תמידי בלי הפסק. וידוע שזלע"ז עשה האלקים, היינו לעו"ז בקליפה וסט"א הוא נגד אל הקדושה והפוכו ממש, שזה לעומת ונגד זה ממש עשה אלקים. לכך הי' יתרו כהן מדין חותן משה, שהוא לעומת ונגד אל בחי' משה, היינו שהוא בחי' חכ' דקליפה אשר שם ההיפוך אל החכמה דקדושה מדריגת משה רע"ה. דכמו בקדושה חו"ב הם תרדל"מ ששם עיקר היחוד תמידי בלי הפסק כלל, כך לעומת זה בסט"א בבחי' חכ' דקליפה הוא תכלית ההיפך והנגד לחכ' דקדושה, היינו ששם הוא תכלית הפירוד היפך היחוד בתכלית. וזהו בחי' כהן מדין לשון ריב ומדון כו', שהוא תכלית הפירוד, ההיפך והנגד לבחי' משה חכמה דקדושה ששם תכלית היחוד שהם תרין רעין דלא מתפרשין, כי זה לעומת ונגד זה ממש עשה אלקים. וזהו בחי' כהן מדין חותן משה כנ"ל.

וכהן און הי' חמוי דיוסף הצדיק עליון, בהיות יוסף הוא בחי' יסוד ז"א דאצי' עיקר המוליד חדשות בבי"ע, שכל החדשות דבי"ע הם נשמות חדשות או מלאכים נשפע הכל מיסוד ז"א צדיק עליון דאצי' שבו הוא כח המוליד חדשות כנודע. כמו"כ זלעו"ז ממש עשה אלקים, שבקליפות וסט"א ימצא ג"כ בחי' ומדריגה זו ונק' כהן און, שאון הוא לשון כח כמ"ש ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי, דהיינו בחי' כח המוליד דיסוד ז"א דסט"א שנק' כהן און הזלעו"ז דיוסף, וכמ"ש יתפרדו כל פועלי און היינו כל פועלי און הנ"ל. וזהו פוטיפר כהן און חמוי דיוסף, בחי' הנגד ממש לעומת מדריגות יוסף כנ"ל (שאון הוא משמע לשון אנינות ג"כ שהוא יסוד ז"א דקליפה, ההיפך ומנגד אל יסוד ז"א דקדושה דתמן כל חידו וכל ברכאן דאתמליין בצדק עליון כנודע לי"ח). וז"ש יוסף ומשה בחד דרגא קיימין ברזא דאות וי"ו כו', דהיינו שמשה הוא יסוד אבא דאצי' ויוסף הוא יסוד ז"א דאצי'. וכמו"כ לעומת זה הוא כהן מדין חותן משה וכהן און חותן יוסף כנ"ל וד"ל.

והנה צפורה אשת משה, ואסנת בת פוטיפרע היתה אשת יוסף, דהיינו שהחיצונים אינם יכולים לינק כ"א מאחוריים דקדושה בלבד ע"י הממוצע בין קדושה לסט"א הממשיך עליהם השפע מאחוריים דקדושה, והיינו שאסנת אשת יוסף הוא אחוריים דיוסף צדיק עליון, שפוטיפרע הוא הממוצע בין קדושה לסט"א ויונקת השפע מאסנת אחוריים דיוסף, וממשכת לסט"א לבחי' כהן און הזלעו"ז דיוסף כו'.

והיינו כנודע שאותיות של השכל הם בחי' אחוריים של השכל ממש, ואינם ממהות ועצם עצמי של השכל המתלבש בהם בלבד. וכנראה בעליל שיוכל להלביש השכל בכל לשון שירצה בכל שבעים לשון. נמצא מוכרח שהאותיות המה לבושין בלבד של השכל ואינם מעצמות של השכל. והראי' לזה שיוכל להחליף צירופי אותיות אלו על אחרים להלביש בע' לשון כו'. ומה גם שאין מתלבש בהאותיות רק הארה חיצוניות ואחוריים של השכל, שפנימיות השכל והחכמה א"א להלביש באותיות כלל, כנראה בעליל בחכם גדול הטרוד בעמקות החכמה נפלאה, לא יוכל להסבירה לתלמידו באותיות הדיבור כלל, מחמת עומק המושג. וכן מי שטרוד בדבר שנוגע לנקודת לבבו לא יוכל לחשוב בדבר ההוא אף באותיות השכל כלל, שהוא למעלה אף מאותיות השכל. והיינו מפני שהוא בחי' פנימיות הלב שלא יוכל להתלבש בשום אותיות זולתי בחי' אחוריים של הלב או השכל כנ"ל. כך עד"מ למעלה בחי' אותיות הם אחורים של השכל החכמה או המדות כו', שאין מושפע מהם רק הארה חיצונית של החכמה או המדות, דהיינו חיצוניות החכמה תתלבש באותיות החכמה וחיצוניות המדות תתלבש באותיות הדיבור עליון דאצי'.

וזהו בחי' אסנת אשת יוסף, שהוא בחי' אחוריים דיוסף הנק' בחי' אותיות הדיבור עליון דאצי', שממנה יונק פוטיפרע הממוצע להשפיע לבחי' כהן און. אבל מפנימיות דקדושה אינם יכולים לינק כלל כנ"ל. וכמו"כ צפורה אשת משה בחי' אחוריים דחכ' דאצי' היינו בחי' אותיות דחכמה כו' כנ"ל וד"ל.

מאמרים דומים

-