בטאון חב״ד
בטאון חב"ד 32, כסלו תשל"א
מבית הגנזים
מכתב אדמו"ר הזקן
ה' ישפות שלום וחיים טובים וארוכים לרב רחימאי ורב חביבי ה"ה הרב הגדול המפורסם חסידא ופרישא כק"ש מו' ישראל נ"י ורוב שלום עד בליירח ולכב"ב שוי"ר.
אה' ידידי הקשה לשאול ממני לחוות דעי מרחוק למסור מעות אה"ק תובב"א לאיש אשר לא ידעתיו מתמול שלשום ומה גם אשר הוא מהבטלנים יושבי בה"מ אשר לא ידע להזהר בדרך הקשה כזו, מדינות שונות וחולפות בנימוסיהם, ונצרך זהירות רבה מאד מאד והתחכמות עצומה, ולזאת לדעתי ההכרח למסור דוקא לאיש מהימן מאנשי העולם הסוחרים הבקיאים איך לשמור שמירה מעולה ועצומה, ולהשביעו שלא ישנה ח"ו תפקידו אשר יפוקד ויצווה למסור בשלימות בצפת תובב"א לכל או"א כפי הרשימה של כת"ר לאנשי פלניא וכפי רשימה שלי לכל או"א מהנקובים שם בשמותם וליקח קבלה מכל או"א בפרטות ולשלוח לכאן, ובכל זה יטכס עצה עם ידידנו מחו' מהרי"ש בונם נ"י ומו' יוסף נ"י וגם עם גיסו מהר"א ליפמן נ"י, נא ונא, ולקבל הוועקסלין בח"י מחו' מהרי"ש בונם נ"י ובח"י ידידנו מו' משה הלוי נ"י, כל א' ע"ס קע"ה אדומים, והרשימה שלי עולה ס"ה של"ט אדומים והמותר יהי' כפי אשר כתבתי למחו' הנ"ל, כ"ד המבקש א"נ ד"ש וטובתו מלונ"ח.
שניאור זלמן באמ"ו מ"ו ברוך זללה"ה
מכתב זה מתפרסם לראשונה מעצם כתב-יד-קדש ברשותה האדיבה של מחלקת כתבי יד וארכיונים בבית הספרים האוניברסיטאי ירושלים, ע"י המנהל ד"ר מ. נדב. תודתנו נתונה להם. לרקע המכתב ראה, בין השאר, במאמר "בשולי הגנזים" במדור זה.
* * *
יהושע מונדשיין
בשולי הגנזים
מסביב למכתב אדמו"ר הזקן ומכתב אדמו"ר האמצעי שהתפרסמו מכת"י בגליון הקודם במדור "מבית הגנזים"
פרק א
כפי שיבורר בהמשך הדברים, נכתבו שני המכתבים בשנה אחת, ולשם הבנת יתר בשניהם נסקור בקצרה את תקופת השנים שקדמה לכתיבתם והמשמשת רקע למאורעות אותה שנה.
אחר הסתלקות הרב המגיד ממזריטש (י"ט כסלו תקל"ג) לא קיבל עליו רבנו מיד את הנשיאות, זמן מה שהה באניפולי עם חבריו הרה"ק ר' זוסיא והרה"ק ר' יהודה ליב הכהן, וקבל מ"הקדוש" ר' אברהם בן הה"מ. כעבור זמן חזר לביתו, ואף אז עדיין לא נהג ברבנות ונסע תקופת זמן אל הרה"ק ר' מנחם מענדל מהורודוק .1
בשנת תקל"ו הוחלט באסיפה כללית של תלמידי הה"מ שרבנו יהי' לנשיא החסידים במדינת ליטא ורבנו אף החל ביסוד מרכזים, אולם בשנת תקל"ז החליט להצטרף לשיירת העולים לאה"ק והרמ"מ בראשם. אך במוהילוב (שעל הדניסטר) חזקה עליו בקשת הרבנים ותחנוני אנ"ש והוחלט שישאר בחו"ל, שהה תקופת זמן במוהילוב ואף שם לא שעה להצעה שיקבל עליו רבנות המקום אחר שהרב שהכיר בגדולת רבנו ויתר על משרתו 2 ואחר זמן חזר לליאזנא 3 ונתקבל שם לרב ולמו"צ אולם את הנשיאות הכללית מאן לקבל.
רבותינו שבאה"ק הרבו בשליחת מכתבים החוזרים ומפצירים ברבנו שיקבל על עצמו את הנהגת החסידים, וכן הורו לחסידים עצמם שלא יבקשו להם רב אחר זולת רבנו.4
ובערך בשנת תקמ"ה 5 כבר נהג רבנו נשיאותו ברמה ובהפצת שיטתו ברבים6. ואם תחלה לא חפץ לנהוג נשיאותו בפני שני הרה"ק שנתמנו עמו והקשישים הימנו בשנים, הרה"ק ר' ישראל מפולוצק והרה"ק ר' יששכר בער מקבליניק (שהי' מלמדו של רבנו בילדותו)7 הרי באותה תקופה נסתלק הרר"י, ואילו רי"ב כופף עצמו בפני רבנו ואף נסע בשליחויותיו 8.
רבנו עסק אז במרץ רב בגביית כספי המעמד עבור רבותינו שבאה"ק, סבב בעצמו בערי המדינה לעורר על הציבור בהחזקת ישוב אה"ק, להגביר את ההענות ולגבות את כסף הקדשים, ואף שלח מכתבים לאדמו"רי פולין בבקשה שיחזקו את הנתינה והגבי' בקרב החסידים הכפופים להם 9.
בשנת תקמ"ח (בר"ח אייר) נסתלק הרמ"מ באה"ק, ותחתיו עמד ושמש הרה"ק ר' אברהם הכהן מקאליסק שהמשיך וכתב לאנ"ש בחו"ל על הציות לרבנו ושלוח המעמדות על ידו 10.
בשנת תקנ"ז החלה לנשב רוח אחרת במכתבי הרר"א, ובאו בהם דברים קשים כנגד שיטת חב"ד המלבישה את דברי האריז"ל בדברי הבעש"ט, פרסום דא"ח ברבים, שתוף שכל האנושי באלקיות שכל החסידים וכלשונו "רבוי השמן בנר", דבר העלול לגרום נזק לאמונה התמימה וכדברים האלו כתב לרבנו בפרט ולאנ"ש בכלל *10.
במכתביו משנת תקס"א עדיין רואה לנכון להתנצל ולומר שלא כתב זאת כבעל מחלוקת אלא כדבר איש אל רעהו 11 אולם תוך זמן קצר (בשנים תקס"ב-תקס"ג) גבה טורא בחן צדיקים בעטיים של שלוחי א"י שלמגנת הלב היו אינשי דלא מעלי, ואשר רחרחו ריב ע"י הפצת שמועות כוזבות בשם הרר"א, ומסרו אליו דברים בשם רבנו אשר לא עלתה על ליבו. ואזי נשאו המכתבים אופי ברור של "הפרדות הדבקים" ומכתבים מהרר"א נשלחו אל צדיקי פולין בטענות נגד רבנו ושיטתו, ולנגד הנהגתו בין בחסידות ובין בגביית המעמדות.
היו בין הצדיקים שנתקבלה אצלם הדילטוריא, נחלקו אף הם מעל רבנו וגבו מעמדות בסדרים שארגנו לעצמם שלא דרך משולחי רבנו, ובראשם הרה"ק ר' ברוך ממז'בוז' (כדלקמן) והרה"ק ר' מרדכי מלכאוויטש. 12
הרה"ק ר' לוי יצחק מברדיטשוב קבל אף הוא מכתב תלונתו של הרר"א,13 אולם הוא ראה לנכון להתייצב לימין צדקו של רבנו בין בדרכו בדא"ח "אשר זה הי' כל עיקר הנהגותיו של אדמו"ר הה"מ... דרך הקדש תורתנו הקדושה... ואדרבה מי שאיננו נוהג ע"פ דרך זה אינו לפי דרך מורנו נ"ע, וכל המתרעם על זה הדרך כאילו מתרעם ח"ו על כ' אדמו"ר נ"ע" ובין בענין מעות המעמד מצדיק את רבנו ומאשים את שכנגדו "הלא הוא בעצמו [הרר"א] שלח שלוחים לקלקל השורה, והרבה המחלוקת, ופערו פיהם לדבר על צדיק עתק כמוהו" 14.
ואף רבנו כתב מכתב מפורט להרר"א לסקירת השתלשלות המחלוקת והעמדת העובדות על אמיתתן, בין במילי דשמיא שדרכו מקובלת אצלו מהה"מ ובנו, ואינו נזקק לשום הסכמות זולתם, ואדרבה הרר"א עצמו נזקק בחיי הה"מ להמלצת אדה"ז. ובין במילי דעלמא בהנהגת המעמדות הכל כשורה מצדו ורק שלוחי הרר"א הפרו האמת והיושר 15.
כל השנים היתה נתינת אנ"ש על שם רבנו וכתוצאה מבקשותיו התכופות, שכן את רבותינו שבאה"ק לא הכירו 16 "ואילו היו יודעים רוב אנ"ש כי הם כנגדינו... בוודאי לא היו נותנים ביד מלאה ורחבה, הן דבר מועט באפשר כנהוג מקדם, ויותר היו נותנים לצדיקים המפורסמים שבחו"ל" 17 וכמובן שחירופי השד"רים פעלו העדר רצון להמשכת ההתנדבות עבור יושבי אה"ק שנצטיירו כמנגדים לרבנו ושיטתו וכפי שפרסמו השלוחים והפיצו הקול שאין אנשי אה"ק חפצים ליקח אלא רק "מאוהבים האמיתיים שאינם מכונים בשם חב"ד" *17.
אולם רבנו ציוה להמשיך ולתת כמדי פעם למשולחיו, וחזקה פקודתו על אנ"ש והוסיפו להרים תרומתם, אותם בתוספת ברכה למשולחים: "ליתן אנו מוכרחים בפקודת הרב דלאדי, אך מי יתן והי' שיגנבו המעות מידכם, ולא יגיע לאה"ק מחמת החירופים"...18
וכך פעלו שלוחים מרבנו באותה שעה ששלוחי לכאוויטש ומז'בוז' מנגדיהם אוספים אף הם לאנשי אה"ק. ומסתבר שאף בין החסידים באה"ק נעשתה חלוקה בין מצדדי רבנו לבין מנגדיו שלא רצו לקחת מכספי אנ"ש, וכך ציוה רבנו לנדב עבור "שפלים ונדכאים מאחיהם הידועים עניי צאן קדושים אשר בעה"ק צפת תובב"א ממדינתינו, וכן רבים ושלמים מפלניא העומדים לימין צדקם להצילם מרודפיהם אחיהם הידועים" דהיינו מנגדי רבנו שבאה"ק אשר הציקו לחסידי רבנו שבתוכם, וכנראה גם מנעו מהם חלקם בחלוקה בהיותם אך המיעוט.
ולהשקיט לבב אנ"ש ולסתום פיות המלעיזים ואומרים שא"א שהכסף מועבר לאה"ק שכן אין הם חפצים במעמדות "אנשים המכונים חב"ד", מוסיף רבנו וכותב "הגיעו אלי מכתבים רבים מהם וגם קבלות פרטיות משנים שעברו ברוב ברכות והודאות לכל המתנדבים במדינתנו וסמוכות שלה הנלוים אלינו".
יש לציין שבשנה בה נכתב מכתב דידן נסתלק הרר"א (ד' שבט תק"ע), ויתכן שהמכתב נכתב כבר אחר הסתלקותו, בפרט שבחצי שנה הראשונה הי' רבנו מחוץ לביתו ולעירו, כדלקמן. אחר הסתלקות רבנו חלה ירידה גדולה בנתינה זו, כי כאמור היו זקוקים למי שיעמוד על גבם וימריצם, שכן חזקה ההכרה שאנשי אה"ק הם מהמנגדים על רבנו ואנ"ש, וכאן משתבץ ומובן אף מכתב כ"ק אדמו"ר האמצעי הנכתב בשנת תקע"ה לערך 19 "אך בסיבת מעשה שטן המרקד כו' אשר א"צ לפרט נתקלקל היסוד ונתרשלו אנ"ש במצווה זו... וכפי הרשימה שמצאתי במכי"ק ז"ל לשלוח לאה"ק לאנשים מיוחדים בצפת... וגם רבים מטבריא מאנשי פולין דשם השלמים אתנו" 20.
(העולים בשנת תקל"ז והרמ"מ בראשם התיישבו בתחלה בצפת, אולם בשנת תקמ"א עברו רובם לטברי' (ובשנת תקמ"ד עבר אף הרר"א ואנשיו לשם). נראה שאנשי רבנו נשארו או שנתרכזו במשך הזמן (ובהצטרפות עוד עולים בודדים מאנ"ש שעלו מפעם לפעם) בצפת, כדמשמע בשני מכתבים אלו ובמכתב כי"ק אדה"ז ("מבית הגנזים" בגליוננו) וכן מהעובדה שכשיסד אדה"א את היישוב בחברון *20 הי' זה על ידי העברת חמש עשרה משפחות מאנ"ש מצפת לחברון). **20
נקודה נוספת הראוי' לציון במכתב רבנו היא התבטאותו "שוועתם ועתירתם בעד כל המתנדבים על כל קברי התנאים". ענין זה נדיר במכתבי רבנו המרובים אודות צדקת אה"ק, ומופיע במכתב נוסף בו מבקש "להוסיף נדבות חדשות מאנשי הקדש הקרובים אלינו או הרחוקים לדבר על ליבם לבוא עה"ח להיות נקרא שמו בישראל באה"ק תובב"א ובפרט על קברי תנאים ואמוראים זי"ע.21
וכך כותב הרמ"מ במכתבו מאה"ק לחכמי ווילנא "ומצלינן אנחנא בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל ... על כל קברי התנאים ואמוראים והנביאים אשר בהשגות ידינו לעלות".22
עוד נזכרה במכתב רבנו הנדבה "להחיות נפשות רבים ואביונים נקיים המכתתים רגליהם למחנינו להתקרב לעבודת ה' " ובזה ניתן חזוק נוסף לפירוש המסתבר באגה"ק של רבנו 23 שהמדובר בה אודות "הולכי רגלים דלים ואביונים נקיים... מלבד מזון ומחי' בשערינו" מתייחס לחסידים העולים לבית רבנו ולא להולכים אל אה"ק. 24
באחת משיחותיו ציטט כ"ק אדמו"ר שליט"א מהגהת כת"י על גליון "תניא ישן" המבארת שהנאמר באגה"ק (סי' לב) אודות "מכתב דאשתקד" מתייחס לאגה"ק סי' יז. 25 ועתה כשנודענו שאגה"ק יז נכתבה בשנת תק"ע, נתברר לנו שאגה"ק לב נכתבה בשנת תקע"א, וגם ניתן לשער שהשד"ר "יהודא ליב שו"ב מלייעדי" 26 הנזכר במכתב דנן הוא אותו מהרי"ל נ"י מוכ"ז" 27 על ידו נשלחה אגה"ק מרבנו בשנה שלאחרי'.
_____________________
*10) שם ע' קה – קי.
11) שם ע' קנה ואילך.
12) שם ע' קפד. עוד על בית לכאוויטש וחב"ד ראה אצל ר"י לנדא, זכרון טוב, פיעטרקוב תרנ"ב, ע' 6; 35.
13) שם ע' קס"ט.
14) שם ע' קע"א ואילך.
15) שם ע' קע"ג ואילך.
16) ראה ליקוטי רשימות ומעשיות, כפר חב"ד תשכ"ט, סעי' קעד מרשימות (כת"י) בעהמח"ס
"בית רבי".
17) אגרות בעה"ת ע' קעד.
*17) שם ע' קעו.
18) שם, שם.
19) נכתב בין סוף שנת תקע"ד לבין ראשית שנת תקע"ו, שכן נזכרת בו "אגרת הקודש" אשר נדפסה אחר אייר תקע"ד (בו נכתבה הסכמת בני המחבר המביאים לבה"ד) ובהמשך הדברים כותב שם אדה"א על ענין מסוים בדא"ח "ויבוא בדפוס הסידור", והסדור עם מאמרי הדא"ח נדפס נדפס בשנת תקע"ו.
20) מאה שערים, ברוקלין תשכ"ז, ע' 30.
*20) לשנת יסוד הישוב בחברון ראה: לוח היום יום (ברוקלין תש"ג) ע' 5 (תקע"ו – תקע"ז) ; ר"ב לנדוי, "אדמו"ר האמצעי וארץ ישראל", בטאון חב"ד חוברת 4(23) (תשכ"ג) ע' 21 (תקע"ט) ; מאה שערים ע' טו (תקפ"ג).
**20) ראה "בטאון חב"ד" הנ"ל ע' 23.
21) מאה שערים ע' 14.
22) אגרות בעה"ת ע' ו.
23)בריקנר, לוח ירושלים, ירושלים תש"ו, ע' ר"א ; בטאון חב"ד חוברת 3(22) (תשכ"ג) ע' 20.
24) ראה ר"ח ליברמן "אגרת אדמו"ר הזקן, וצדקה כנחל איתן" בספר הקן, ירושלים [תשכ"ט] ע' 66, ושם כבר השווה עם לשון "תקנות ליאזנא" עיי"ש. ואגב אורחא יורשה להעיר לפירוש אגה"ק הנ"ל, שלכאורה נראה יותר לפרש הבטוי "סך מסוים" במשמעות של סך נכבד, וכדמשמע באגרת התשובה פרק ג (דף צג ע"א). והשווה גם אגרות בעה"ת ע' צד.
25) שיחת ש"פ חיי שרה תשכ"ו, הקטע דנן נדפס אצל ר"י קארף, לקוטי ביאורים בספר התניא, ברוקלין תשכ"ח, ע' שנג \, וראה בהערת כ"ק אדמו"ר שליט"א במכתבו הנדפס שם ע' תט.
26) על שו"ב נוסף ששימש כשד"ר ראה במאה שערים ע' ט "צבי שו"ב מלאזני".
27) ראה במקומות שנסמנו לעיל בהע' 23.
פרק ב
מכתב אדה"א.
בהבא לקמן נשתדל לקבץ את הידוע על המאורעות שעברו על אדה"ז בשנת תק"ע, שנה בה נכתב (כפי שיובהר) מכתב זה, ואשר בו נרמזים נקשרים ומובהרים כמה מהמאורעות החשובים.
בחרף תקס"ה (דצמבר 1804) פרסם הצאר אלכסנדר הראשון את "חוק תקנת היהודים" ובו הסעיף האכזרי האוסר על היהודים חכירת פונדקאות ומכירת יין בהם ואיסורי מגורי קבע באותם פונדקאות. בצוע החוק נקבע לחרף תקס"ז (1 בינואר 1807) אולם למרות שניתנו כמה אפשרויות והקלות להתיישבות במקומות יישוב חדשים, אולם ברור הי ששים אלף הנפש שמצאו עד כה את פרנסתם בחכירה בכפרים לא יוכלו להסתדר בפרנסות חדשות באיזור יחיד ומשותף לכולם, ונדונו מראש לרעב. כמה בעלי אחוזות זריזים לא המתינו עד יום תחולת החוק וגרשו מיד את היהודים מכפריהם.
מסבות שונות לא נתבצעה הגזרה במועד הראשוני, אך בראשית שנת תקס"ח פורסם שיש לבצעה ללא כל דחוי והנחה, ועל היהודים לצאת ולנדוד (תוך חלוקת האזורים לשלש תקופות גירוש).
היהודים גורשו מכפריהם על ידי נוגשים שדחקום כבהמות אל תוך הערים שם נעזבו לנפשם תחת כיפת השמים. עד חרף תקס"ט גורשו כשני שלישים מיהודי הכפרים, ואזי נוכחו השלטונות שאין באפשרותם להמשיך את הגירוש בצורתו הנוכחית.
החל משנת תקס"ו החלה התישבות היהודים (ממוהילוב) בשממות פלך חרסון, ומאז הגיעו בקשות רבות להצטרף אליהם. בתקס"ח בקשו כשבעת אלפים נפש רשיון, ואפשרות זו ניתנה רק לאלפיים מהם. יהודים רבים מכרו את כל אשר להם למען יוכלו להתיישב אף הם בקרב יהודי חרסון, אולם השלטונות קבעו שאין כל אפשרות להסתדרות ולדיור נוסף, והפסיקו את זרם המתיישבים.
בשנת תק"ע הגיע מספר המתיישבים לחמשת אלפים נפש בעוד אלפים עדיין מחפשים אפשרות להתיישבותם. אולם מצב המתיישבים לא שפר עליהם, האקלים שלא הורגלו אליו,חוסר דירות מתאימות ומחסור במזונות גרמו למחלות רבות וההתיישבות חדלה לחלוטין.[1]
רבנו הזקן עשה ופעל רבות למען הקלת מצב המגורשים והמתיישבים כאחד, סבב במדינות שונות ובערים רבות למטרת איסוף כספים עבורם לספוק צרכיהם במלמדים, שוחטים, מקואות וכו' יחד עם תעמולה להתיישבות בכפרים תוך תעסוקה בעבודת האדמה.[2] ומסר את נפשו על כך למרות הקרבנות האישיים שנאלץ להקריב עבור כך בגשמיות וברוחניות[3].בנסיעותיו השתתף וכנס אסיפות ראשי הציבור היהודי למקומותיהם[4], ובהשתדלותו עבורם לא נמנע מלהגיע עד הספירות הגבוהות בעיר המלוכה פטרבורג.[5]
יש לשער שאף מכתבו בו ממריץ על תמיכה בעניים "הנוסעים לעבודת האדמה שממה" על ידי קניית אתרוגים משליח מיוחד מרבנו[6], מתייחס לאותם המגורשים שנדו להתיישב בחבל חרסון [7].
כפי שהוזכר בפרק דלעיל, היתה מחלוקת רבני פולין על רבנו בתקפה בשנים אלו, ותרעומתם עליו גדלה עם מסע השתדלותו שעבר אף במדינתם, ואף רבנו סבל רבות מחסידיהם בעיירותיהם אשר צערוהו צער רב בעבור הרעימו[8].
את חגי חדש תשרי שנת תק"ע בילה רבנו בביתו בלאדי, וידוע לנו על דרושו אשר דרש בשבת תשובה, הלא הוא מאמרו "כי ביום הזה יכפר" הנדפס בלקוטי תורה[9]. ואחר חג הסוכות[10] שם אדמו"ר לדרך פעמיו, מסע חדש ובו כמה מטרות לנגד עיניו : (א) ניחום בני משפחת הרה"ק ר' לוי יצחק מברדיטשוב שנסתלק אותה השנה בכ"ה בתשרי[11], (ב) השתטחות על ציון מקום מנוחת הבעש"ט[12], (ג) המשך מסע ההשתדלות עבור הגולים[13], (ד) בקור אצל הרה"ק ר' ברוך בטולטשין תוך כוונה לנסות וליישב את המחלוקת שנתגלעה[14].
מהמתלוים אל רבנו נודע על הרה"ח ר' פנחס רייזיס משקלוב [15]*14(שלקחו רבנו פעמים רבות עמו בנסיעותיו [16]**14 ואף אל אדה"א הי' מתלווה לדרכו)[17]***14 אשר נשארו ממנו כמה מאמרים שנאמרו על ידי רבנו בנסיעתו (כדלקמן) וכן סיפורים מחוויות הנסיעה הנובעים ממנו.
בדרכו להרה"ק ר' ברוך במקום מושבו דאז – טולטשין, ערך בקור אצל הרה"ק ר' נחמן בברסלב הסמוכה (טרם שעקר באייר דאותה שנה לאומן)[18] הרר"נ יצא נגדו חוץ לעיר והביאו לביתו וכבוד גדול עשה לו. בתוך הדברים התבטא במליצה: פעטערבורך האט איך שוין געפאטערט, פעטער ברוך האט איך נאך ניט געפאטערט (מפטרבורג כבר נפטרתם, מהדוד ברוך[19] עדיין לא).[20]
אחת המסורות יודעת לספר שרבנו לא הסכים משום מה ללון בבית הרר"נ אלא דוקא בעגלת מסעו, והרר"נ אמר שבטח חפץ רבנו להשיח באזני "הבעל עגלה" בעניני "עתיק ואריך"...[21]
(פגישה זו אינה הפגישה היחידה ביניהם, וידוע על בקור שערך הרר"נ אצל אדה"ז ומאמר רבנו דאז).[22]
משם פנה רבנו והגיע לטולטשין. ב"בית רבי" (ע' מב) כותב שהיה זה בר"ח אדר, ועל פי המצוין בא' מכתבי היד[23] שהדבר ארע "קודם פורים" יש לשער שהכוונה לראש חודש אדר שני, כי מעוברת היתה שנת תק"ע.
בבא רבנו לבית הרר"ב עלה במעלות לעלייתו, ואמר "מי יעלה בהר ה'" ויצא הרר"ב לקראתו במענהו "נקי כפים ובר לבב" ודברו באהבה ובחבה ורבנו ספר לו ספור מאורעותיו פטרבורג מהחל ועד כלה[24] .
ב"שבחי הרב (ע' 33-32) מספר על שתי פגישות, האחת בטולטשין והשני' במז'בוז' (וחלופי הדברים ביניהם מייחס למז'בוז' דוקא) אולם דבריו קשים להולמם, ואנו אין לנו אלא מסורת חב"ד שהדברים שהחליפו ביניהם הי' זה בטולטשין, וכמו"כ לא נעתיק את ויכוחם לפי גרסתו שאין לזה רמז במסורת חב"ד (מלבד דברי רבו שהוא נכד רוחני לבעש"ט ואילו הרר"ב נכד גשמי בלבד דברים הנמסרים בשם רבנו ללא התייחסות לביקורו הנוכחי) [25]*21 אלא דברים אלו ניתן לנו ללמוד ממקור נאמן, והוא מכתב אדה"ז עצמו שכתבו לאנ"ש תושבי מוהילוב דפודוליא. במכתבו זה אומר רבנו שבתחלה לא עלה כלל בדעתו לכתוב פרטי הדברים שלא לגרום ח"ו לחלול השם, אולם אחרי שאנשי הרר"ב (ובראשם עמד כנראה אדם בשם דוד) הפיצו כתבים ובהם שמועות שוא ושקר[26], נאלץ רבנו עצמו לכתוב דברים כהווייתם, כנראה על פי בקשת אנ"ש הנ"ל אשר בהיותם סמוכים לטולטשין ונתונים בין חסידי הרר"ב סבלו כנראה במישרין בעטין של שמועות אלו.
ומגלה אדה"ז אשר הוכיחו להרר"ב על כפיות הטובה שלו, שהרי שני מאסריו היו בעקבות רדיפות והלשנות על תורת הבעש"ט, והי' יכול להשתמט מהם ולומר שיקראו לנכד הבעש"ט (הרר"ב) והוא יתרץ הקושיות. על טענת הרר"ב שדינים אפשר לבטל על ידי העברת יד על המצח, ענה אדה"ז שבכל זאת השתמש יעקב אבינו בשיטת "אכפרה פניו במנחה". לתמיהת הרר"ב האם זה לפי כבודו לסבב במדינות ענה רבנו שאינו גדול מר' פנחס בן יאיר שסיבב כל ימיו על פדיון שבויים.
וכאן הודה הרר"ב לרבנו שאכן אמר על ספר התניא שהוא ספר השכל (או לפי נוסחה אחרת "מוסר השכל") וטענתו על רבנו היא מדוע חדר למדינתו של הרר"ב.
ויען רבנו "חדא, לה' הארץ ומלואה כתיב, והשנית, שלא יכולתי לסבול הצער והיסורים מאנשי הכפרים אשר גלו ממקומם לעיירות ומושלכים בחוצות נפוחי כפן ומתים ברעב"
אף דברים אלו לא נתקבלו בדעת הרר"ב, וסיים רבנו "ניכרין הדברים שקבלתם לשון הרע עלי מהנהו בני מערבא [כמשנת"ל במעשי שלוחי א"י] כי עד שנת תקס"ב היינו אוהבים נאמנים והנהו בני מערבא דברו עלי לשון הרע, וקבל דבריהם, כמו שקבל שאול על דוד. לכן אני אומר כמו שאמר דוד אל שאול, ישפוט ה' ביני כו'"[27].
כמה הסברים פנימיים נאמרו במהות מחלוקת זו. בשם רבנו הצמח צדק מובא שזו כעין מחלוקת דוד ושאול[28], ובמקורות אחרים מובא הסבר זה אף בשם רבנו הזקן עצמו [29].
ב"שבחי הרב"[30] מביא ביאור לחלוקי הדעות בשם הרה"ק ר' ליפא מחמלניק (מתלמידי הבעש"ט) המשווה זאת למחלוקת רבן גמליאל ור' אליעזר בן עזרי' (ברכות כח א) האם ללמד תורה דווקא לנבחרים ומעולים או לכל דורש שמתוך שלא לשמה בא לשמה, ומשאתוספו ת' ספסלי לימוד לביהמ"ד חלשה דעתי' דר"ג, ואחוו לי' וכו' ולא היא (עיי"ש). ועוד מוסיף ומרמז ב"בית רבי" (ע' מה) על "ענין נפלא שמענו עד"ז בשם הרה"ק ר"י מרוזין נ"ע" ואינו חפץ בפרסומו, ויש לשער שכוונתו לדברי הרה"ק הנ"ל שאמרם בעת ביקורו בעיר יאס, עיר בה הי' רוב מנין מחסידי הרה"ק מאפטא תלמידו של הרר"ב, וחסידיו היו מנגדים ורודפים לחסידי חב"ד מאותה עיר (והרי"מ מיאס תלמיד אדה"ז בראשם). בבא הרה"ק הנ"ל לעירם קירב במאד את החסיד רי"מ, ודבר זה חרה מאד לשאר החסידים מנגדיו, ויהינו לשאול מהרר"י האם עומד הוא לצד רבנו או לצד הרר"ב.
הרר"י הניח ראשו על ידיו, שקע במחשבותיו ואחר אמר: בין ההרים הגבוהים, הרר"ב והרב איני חפץ להכניס ראשי, וזאת אומר לכם, כי בשעה שקבל הבעש"ט את המענה "לכשיפוצו מעינותיך חוצה" על שאלתו "אימתי אתי מר" [31] זלגו עיניו הקדושות דמעות[32] [על שיש לתורת החסידות לירד מטה מטה עד "חוצה"[33] – תחתון ביותר שאין חוץ למטה ממנו][34] ולכן הרר"ב שהוא נכד לבעש"ט, חס על דמעות זקנו וגם אם עי"ז יתעכב ביאת המשיח, ואילו הרב (אדה"ז) שאינו נכדו, אינו חס על דמעות הבעש"ט והעיקר שמשיח יבוא בהקדם.[35]
(לפי מקור אחר אמר הרה"ק ר"י לאנשי יאס (באותה הזדמנות?): מי יהין לדבר סרה על בעל התניא, כי כל תורתו ושיטתו הכל קדש קדשים שקבל מפי רבו הקדוש הוא אא"ז הרב המגיד הק' ממזריטש, ופעם אחת בשעת רקידת התלמידים נפל אבנטו של הרב זצ"ל, והרימו הה"מ עצמו וחגרו להרב ואמר שהוא גולל ספר תורה)[36] .
והנקודה אחת היא, שלא היתה דעת הרה"ק הנ"ל נוחה מרבוי הפצת תורת הדא"ח על ידי רבנו, כראשית המחלוקת שיצאה על רבנו מהרה"ק ר' אברהם מקאליסק (כמשנ"ת בפרק דלעיל).
באותם הימים קרה ואחד מאנשי הרר"ב לא התבטא על רבנו בכבוד הראוי, ונענש מאת הרר"ב בעונש מר, ואף הורהו שרק רבנו יכול להושיעו. חסיד זה נסע אחר רבנו לברדיטשוב לבקש מחילתו, ואדמו"ר הקיל מעליו מקצת העונש באומרו שמקללת צדיק מוכרח שישאר רושם[37].
ב"בית רבי" (ע' 84) מצטט מ"סיפורים הנדפסים"[38] שכתוצאה מתרעומתם ההדדית בפגישתם מתה אחת מבנותיו של הרר"ב, ואצל רבנו נשרף חלק גדול מה"שלחן ערוך". אנו מוצאים אישור לשריפה זו ברשימת כ"ק אדמו"ר הריי"צ הכותב על שריפת השו"ע: בשנת תק"ע בהיותו בברדיטשוב[39].
לזמנה המשוער של השריפה, ועצמת נזקי' נשוב אי"ה בהמשך הדברים.
הרר"ב נפרד מרבנו במחלוקת, אולם אל ר"פ רייזיס תלמיד רבנו פנה הרר"ב בבקשה שישאר אצלו. ר"פ מיאן (למרות ה'טובות' שהבטיח לו הרר"ב) ואמר שמאחר שקבל עליו את רבנו הרי כל החולק על רבו וכו'. [40]*35
רבנו המשיך בדרכו מטולטשין למז'בוז' והשתטח על קבר הבעש"ט. גם לביקור זה נכרכו שמועות, אולם אין להם חיזוק במסורת חב"ד[41].
באותם הימים (אחר בקורו בטולטשין?) נסע רבנו למוהילוב (שעל הדניסטר) ועל פי ספור הר"ר פנחס רייזיס "קבלו את האדמו"ר בכבוד גדול וכבדו את כבודו וקדושתו שידרטש ברבים, ודרש בבהמ"ד הגדול בפלפול עצום בנגלה ונסתר ותוכחות נוראות והי' שם עם קדוש מאד וגדולי עולם" ואח"כ הוסיף אדמו"ר ואמר "אם רצונכם תשמעו ממני פלפול עצום... מהבעש"ט... העמיקו לשמוע כי עמוק עמוק הוא... ודרש להם פלפול עמוק בב"ק בהלכה פלגא נזקא ממונא, ונמשך הפלפול ערך ג' שעות וחצי... דקות ההשכלות הי' כמעט מהות רוחנ י והבקיאות הי' יותר הפלא ופלא... ואמר אדה"ז זהו מהות השכלות אביי דוקא". [42]*36
36משם פנה רבנו לברדיטשוב למשפחת הרה"ק ר' לוי יצחק. מביתם נסע אל מחוץ לעיר לבית הקברות בו נטמן הררלוי"צ והשתטח על קברו. בחזרתם מבה"ק נגן נגון לעצמו ועם בואם לבית הרב מזגו לו כוס קהו"ה והגישו לפני מים לרחיצת ידיו. אולם רבנו לא רחץ ידיו בהסבירו כי[43] קברי צדיקים אינם מטמאין[44].
הימים היו קרובים ליום הפורים, ורבנו כבר הי' מוכן לחזור לביתו, אך הרבנית האלמנה שאלתו מי יערוך אם כן את הסדר בביתה, ויצו אדה"ז לפתוח אחת התיבות שהביא עמו ובה נמצא קמח שמור, ויאפו מצות, ורבנו נשאר שם למשך חג הפסח[45].
מתשובתו "להרב הגאון דק"ק בריסק דליטא יצ"ו" ר' ארי' ליב בהר"ר יוסף קצנלבויגן [46] מצטיירים לעינינו כמה מפעולותיו של רבנו בהיותו בברדיטשוב. ומספר רבנו שהסכים "לבא אחר הרב אשר כבר עשהו הלא הוא מחותני הגאון החסיד המנוח זצ"ל אב"ד דק"ק ברדיטשוב בהוראה להתר בסרכא וכו'" ואזי "נאספו אלי בעלי הוראות דשם והסכמנו למיגדר מילתא ולרווחא דמילתא להיות הוראה זו מסורה למורי הוראות דווקא ולא יורה הבודק לבדו כי כח ב"ד יפה לחקור היטב"[47].
בברדיטשוב עסק רבנו בענינים רבים מצרכי הכלל, ועוד בימי שהותו האחרונים שם "בהיותו עומד על פרק הנסיעה לביתו "הייתי מוטרד מאד בעניני הכלל ה' ירחם"[48].
דוגמה לעסקנותו שם נראית לנו במסורת שרבנו כנס אז אסיפה מצדיקי פולין אשר לא ניתנה רשות לחסידים להכנס אלי'. רבנו ישב ראש באסיפה זו, ומהמשתתפים ידוע לע ה"סבא משפולא" [49] (אשר מצוה לשמוע דברי חכמים) וכן ידוע שהרר"ב לא בא בעצמו אלא שני שלוחים ודבריו בפיהם שבימי מרדכי ואסתר לא בטלו גזירות ע"י "פערטעלאך".. (כי רבנו דרש שיתן כל בן ישראל מטבע בת "רבע" או – לגירסא אחרת – שיתן כל חתן הרבע מנדוניתו).[50]
הידיעה על קיום אסיפה זו נותנת לשער שאלי' באו הרה"ק ר"י מרוזין (והוא אז בן י"ב שנה), אחיו הגדול הרה"ק ר' אברהם, וכן ר' אברהם נכד "הקדוש" מבתו (?) אשר בהנם פגש רבנו בהיותו בברדיטשוב.[51]
כ"ק אדמו"ר הצמח צדק מביא ב"שרש מצות התפילה" (פרק מא)[52] את "הקושיא ששאל א' מנכדי הרב המגיד הקדוש רבו של רבינו ז"ל, מרבינו ז"ל בהיותו בברדיטשוב" [53]*46 וב"בית רבי" (ע' סב) מביא השערות למי מג' הרה"ק הנ"ל הכוונה[54].
מהדרושים שדרש רבנו בברדיטשוב ידועים לנו: (א) ד"ה ענין שמינית שבשמינית, (ב) ד"ה ונוגשייך צדקה (שניהם מ"הנחות" הרה"ח ר' פנחס רייזיס משקלוב [55] וכן המאמר הידוע (ג) "ענין וסדר העבודה בעסק החסידות" [56] מאמר יסודי המבאר ענין התפילה, תלמוד תורה ולימוד הדא"ח. באם בקורו בטולטשין הי' בר"ח אדר א' (ולא אד"ב כפי ששוער לעיל) א"כ מאמרו "ד"ה וירחו לי תרומה דתק"ע" [57](כנראה בש"ק פ' תרומה ו' אדר א') נאמר אף הוא בברדיטשוב. קרוב לומר אשר בקורו זה של רבנו חזק ובסס את רצון והסכמת נגידי ברדיטשוב – מטרופולין דמדינת וואהלין –שרבנו יקבע מקומו אצלם, דהיינו מקום האב"ד והאדמו"ר שנתפנה עם הסתלקות הררלוי"צ, רצון שכמדומה לא ידענו עליו עד פרסום מכתבו הנוכחי של אדמו"ר האמצעי.
בימי שהותו בברדיטשוב, או בדרכו לביתו, שמע רבנו על שריפת השו"ע, נצטער מאד ואמר שעתה בזקנתו אין ביכולתו לחבר שנית את אשר אבד מחולשת כחו ומאפיסת הפנאי.[58]
ידוע על נסיעה שנסע רבנו ועבר בעיר פאסטוב, עיר מנוחת "הקדוש" ר' אברהם, וציוה לדפוק הסוסים לנסוע במהרה משם שמא יבקשנו הרר"א שישאר עמו כאשר בקש מאת הרה"ק ר' ישראל מפולוצק שאכן נסתלק באותה עיר ונטמן ליד הרר"א[59] יתכן שהדברים מתייחסים לנסיעתו הנוכחית של רבנו או למסע חזרתו ממוהילוב (שעל הדניסטר) הנזכר לעיל בפרק א.
ידועים עוד שני מאמרים שנאמרו בדרכו לביתו. בעיר רוגטשוב אמר את הדרוש ששים המה מלכות [60] ובעיר ביחוב אמר את הדרוש את שבתותי תשמורו [61] כנראה בש"ק פ' בהר (ט"ו באייר)[62].
בתשובתו הנ"ל[63] כותב רבנו על "בואי לביתי על יו"ט העבר" דהיינו שבחג השבועות כבר הגיע חזרה אל ביתו בלאדי.
"בזמן שהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה זיוה פנה הדרה"[64] וכך הרגישה העיר לאדי ביציאת רבנו, ושמחתה גדלה בכפליים עם חזירתו, וזמן רב אחר שובו נקרא תקופת "בואו מברדיטשוב". כך כותב ה"צמח צדק" על "תורה דפרשת בלק בבואו מברדיטשוב"[65] (י"ב בתמוז, פ' חו"ב), וכן דרוש נוסף של רבנו בענין הנדרים (הנאמר כנראה בפרשת מטות-מסעי (כ"ו בתמוז)) אמרו רבנו "בבואו מברדיטשוב בבית המדרש דחעמינאער"[66] עובדה הנותנת לשער שרבנו הוזמן לבתי מדרש שונים בלאדי עם שובו העירה.
ממהלך מסעו של רבנו נעבור עתה לשרפה שהתחוללה בינתיים (כנ"ל, בערך בין פורים לפסח) והנזקים שחוללה בבית אדה"ז.
אדה"א במכתבו מזכיר את "איבוד כתבי קדשו על ד' ש"ע כידוע", ובהם "מהדורה בתרא" על השו"ע אשר רק חלק ממנה נותר לפליטה ונדפס בשו"ע, ועוד כתבים רבים אשר חלק מהם ייזכרו אי"ה בכתבה נוספת על כתבי אדה"ז שאבדו מאתנו.
בידי בני אדה"ז שהוציאו את שו"ע רבנו לראשונה לאור, לא היו כלל כתי"ק השו"ע כפי שכותבים בהקדמתם לשו"ע הלכות פסח (שקלאוו תקע"ד): "ובפרט שריפת הבתים פעמיים [?] ספו תמו כתבי יד קודש של כבוד אאמו"ר ז"ל בעצמו[67], ולא נותר כ"א ההעתקות המפוזרים אצל התלמידים אחת הנה וא' הנה"[68],
יש משערים שהכוונה בדברי מדפיסי השו"ע הלכות שבת (ווארשא ת"ר) אודות כתבים שנשלחו אליהם "מה שנמצא חרות על גליון מהמחבר ז"ל" היא לכתבי יד קדש אדה"ז עצמו[69] (ואולי גם דברי מדפיסי השו"ע בזיטאמיר תרט"ז בענין שני הסימנים שנמצאו "בכתבים של הרב הנ"ל ['הרב המחבר ז"ל']" מתייחסים לכתי"ק אדה"ז, וצ"ע).
אולי לשריפה זאת הכווונה בספור שספר הרה"ג הרה"ח הרד"צ ז"ל[70] על שריפה בה נשרף כל אוצר ספריו של אדה"ז ובהם כרך חסידות כת"י כרוך משני עבריו ועליו אזהרה האוסרת את העיון "בחדר"ג בזה ובבא" ולמרות זאת שער אדה"ז שמסירות נפשו של אדה"א לתורת החסידות תתגבר על כל האזהרות, והי' מחי' בכך את נפש רבנו[71].
בין אבידות השריפה מזכיר אדה"א "שאר חפצים של אחרים מכללות אנשי המדינה שהיו מונחים במשכון ולגמור ענינים גדולים". יש לבאר זה על פי מכתב אדה"ז התובע שגביית הסכומים שנערכו על כל אחד ואחד מאנ"ש ע"י אדמו"ר עצמו או ע"י ועד מיוחד[72] תיעשה "במזומנים, או לפחות במשכונות בטוחים"[73] ובודאי חלק מהמשכונות היו מסוג זה של גביית המעות מאנ"ש למען תושבי אה"ק או במטרה "לגמור ענינים גדולים" שתבעו בדרך כלל הוצאות גדולות.
עוד מוסיף אדה"א ומבאר את היקף הנזק שנגרם "באיבוד הוועקסלין [= שטרות חוב] גדולים וקטנים מכל אנשי המדינה" ואף בזאת יש לשער שחלק מהכספים ניתן בשטרות התחייבות, ואף גובי המעמדות ממדינות אחרות היו מעבירים לרבנו שטרות חוב בחתימות ידם על סכומים שהיו צריכים להגבות ממדינתם (השווה מכתב כתי"ק אדה"ז "מבית הגנזים" בגליוננו). אולם ממקום אחר נמצאנו למדים על סוג נוסף של שטרות חוב. בשנת תקס"א נערך חיפוש בקורת בבית אדה"ז ונרשם אף דו"ח ובו פירוט כל הנמצא ברשותו. ובין השאר קוראים אנו על: "כתבים המכילים כתבי פשרה ושטרי התחייבות שנתנו לבן ברוך [כנויו הרשמי של רבנו הי' ברוכאוויטש – בן ברוך][74] למשמרת, כדי שלא יצמחו עוד סכסוכים בקיומם, כי מפני כבודו של בן-ברוך יתביישו לעבור עליהם"[75].
במכתב נזכרים גם "מאהבי נפשו אשר נפשם קשורה בנפשו זה יותר מכ"ה שנים". זה מתאים למה שנכתב בפרק הקודם שתחלת נשיאות רבנו ברמה ובהתפשטות היתה בשנים תקמ"ג – תקמ"ה, וכדמשמע במכתבי התקופה היא[76] וממכתבי תקופת המחלוקת עם הרר"א בהם מזכיר אדה"ז (בשנת תקס"ה-תקס"ו) את מכתבי האמוץ והחזוק ששלחו רבותינו מאה"ק לרבנו "זה כ"ב שנה"[77].
וכך כותב אדה"א לאנשיו אחר הסתלקות אדה"ז: "הנאמנים בברית והתקשרות עוז חיבת הקדש קדוש עליון כ"ק אאמו"ר זללה"ה נ"ע אשר נטע בתוכם זה שלשים שנה מאור תורתו אמת"[78].
וכן בפתיחתו ל"קונטרס ההתפעלות" הנכתב "לכללות אנ"ש דמדינתנו" מתבטא אדה"א: "באור תורתו הופיע עלינו זה שלשים שנה"[79].
גם ידוע שתלמידו הרה"ק ר' אהרן מסטאראשעלא הי' מראשוני המקושרים לרבנו (והוא בן י"ז שנה לערך)[80] ואף הוא כותב על שמושו אצל רבנו: "קרוב לשלשים שנה שנתאבקתי בעפר רגליו"[81].
אדה"א אף מרמז על אפשרות שרבנו יעזוב את מדינתו "מטעמים הכמוסים אתו מכבר ומובנים מקצת לפרקים כאשר נשמע מפי קדשו בעת דחקו מעניני חבילי טרדין".
עוד בשנים עברו התאונן רבנו על הטרדות הנגרמות לו מרבוי הפונים אליו, וכך כתב הרר"א מאה"ק: מלכם בראשם הוא כבוד רב אחאי המפורסם האלקי כמ"ו שניאור זלמן שי'... ידיד ה' ישכון לבטח עליו חופף כל היום חבילי טרדין מן בני אנשא נצבים עליו מן בקר עד ערב, ויתקבצו אליו כל איש צר מצוק ומר נפש ואשר לו נושה[82], שואלין ודורשין מאתו כאשר ישאל איש כו', בכל דבר קטון וגדול... לא כאלה חלק יעקב להטריח בדברים קטנים... ועתה בני שמור רגלך כאשר תלך אל בית כבוד הרב חביבי הנז"ל שי'[83].
ובאותה תקופה פורסמו "תקנות ליאזנא" ובהן הגבלות חמורות על הנסיעה והכניסה לאדה"ז, ובמצורף אליהן מכתבו המבאר שאין נהוג לפנות אל ת"ח בדרישת עצה בעניני הגוף[84], קטע זה ע"ד המנהג "מימות עולם" שלא "לשאול בעצה גשמיות"[85] נדפס אף ב"אגרת הקדש" בתניא (סימן כב) ובהמשכה נתוסף מכתב נוסף מאדה"ז אשר אף בו מתבטא רבנו: "מגודל טרדתי אשר הקיפו עלי יחד וסבוני כמים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו" (שם דף קלה א).
גם בתשובותיו בהלכה משתקף חוסר זמנו המונע בעדו מלכתוב את אשר נדרש ומכריחו לקצר[86], ולעתים מתבטא בפירוש:"כי מעשה הכתב עלי לטורח גדול... שהלילות קצרות וכל היום איני מופנה מכל צד כי העם ניצב עלי מבקר ועד ערב"[87]. ופעם אחרת מסביר רבנו את השהיית מענהו בהתנצלו: "כי לא הייתי מופנה מכל צד מריבו עניני הקהל וצרכי הרבים מעיירות הסמוכות"[88].
בשנת תקנ"ג מפרט אדה"ז את צערו ואומר: "וכ"פ אני מואס בחיי ממש במדרגה זו והוסכם בליבי פעמים רבות לעקור סיכי משכני ממדינה זו, אך אני מצפה לישועת ה' לפקוח עיני העברים ויתן בלב כל השומעים דברי אלה ולקבלם באה' ורצון... נא ונא במטותא מנייכו ברחמין דנפישין שלא לגרשני ממדינתנו בלא עת ושעת הכשר ועת רצון לפניו ית'"[89].
אולם קהל החסידים לא נסוג אחור, ובשנת תקנ"ה כותב רבנו שוב, והפעם אינו מסתפק באזהרות ובבקשות גרידא, אלא מטיל חרם יב"ן על כל המפר את תקנות הנסיעה לאדמו"ר, ומתבטא: "וה' אמת בוחן כליות ולב והעולה על רוחי נוכח פני ה' להחיש מפלט לי מארץ הלזו ולמהר החיש פעמי למסעות אל המנוחה כי טוב והארץ כי נעמה מהיות שכחי אט [מט ?] לסבול משא כל העם הזה עלי יקיפו יחד נצבים עלי מבקר עד ערב לא יתנוני השב רוחי הנדכאה בדעת ויראת ה'... ונתקיים בי ממש מ"ש נבל תבל"[90].
רבנו אף מסביר מדוע אינו יכול להדמות לשאר הצדיקים המקבלים את כל הפונה אליהם ואומר "אין דמיונם עולה יפה, כי שם רובם ככולם, ה' יאריך ימיהם ושנותיהם בנעימים, הנה משכן כבודם במדינה אחת בעירות סמוכות וקרובות שלא בריחוק מקום כ"כ בינותם והקל מעליהם ונשאו אתם במשא העם. והנה מי לנו גדול ממרע"ה שאמר איכה אשא לבדי וגו', והנה לא הי' עליו צרכי צבור הנוגעים אל הכלל ולא ליחידים כ"א לדון ביניהם במשפטי התורה כמשארז"ל דדין היינו תורה, והוא א' מעמודי העולם, ועכ"ז ארז"ל וכי תעלה על דעתך שמרע"ה יושב ודן כל היום כולו, תורתו מתי נעשית דהיינו מלהתבודד ולהתבונן בינו לבין עצמו בד"ת ששמע מפי הגבורה, אבל ליתן עצות לכל יחיד שלא בד"ת וי"ש לא היתה כזאת מעולם"[91].
ולכן יש לשער ש"חבילי טרדין" מאותו סוג הניאו את רבנו לחשוב מדי פעם על עזיבת המדינה, ורבנות בעיר ברדיטשוב הגדולה לאלקים קלה תהי' מרבנותו בעיר לאדי כשאין איש עמו סביבו לעזרו ולהקל מעליו משא העם.
למעשה, רבנו לא עזב את עירו לאדי, ואף אחר השריפה לא מצא לנכון לעבור למקום אחר בהתאם לשיטתו שקיבלה "מפי קדושי עליון... אחר מדת הדין בשריפה מתעוררת מדת הרחמים שהיא גדולה ממדת החסד שבתחלה" (כפי שמעתיק אדמו"ר הצ"צ מכתי"ק אדמו"ר הזקן)[92], "כי שם דווקא יצוה ה' את הברכה מטעם הנ"ל... שטעם זה שמעתי ממנו ז"ל שלא רצה לעקור משכנו מק"ק לאדי אחר שריפת ביתו"[93]. בדברו על אלו מאנ"ש שנתרחקו מהתעוררות על ידי דברי חסידות מזכיר אדה"א את "הידוע בענין הנפילים". ענין זה מופיע גם במכתבו לאחד החסידים שחלק על אדה"א ונתרחק לעתים קרובות מן הד"ח, וכותב לו אדה"א ששמע ביאור נרחב מאדה"ז בפרטות על אותו חסיד בענין "כי המה הנפילים"[94]. רבנו הזקן ב"תורה אור" (דף פג ע"ג) מרמז בקצרה את ענין הנפילים, שהכוונה לשכחת ההתעוררות הרוחנית אלי' התעלה האדם בשעת תפלתו, ואילו אחר זמן מה שוכח ממנה, עוזב את הרצון לאלקות ומתקרב לגסות וישות תענוגי עולם הזה.
וכן הוא טבע אנשים מסויימים שיכולים הם לעת מן העתים להתעלות ביותר בהשגתם ובהרגשתם, אולם היות וטבע גסות גופם לא נשתנה עלולים הם לשוב ולפול אח"כ מטה מטה ולהתרחק לגמרי מאור החסידות עד כדי שכחה על ענין הרוחניות.
וכמו לחסיד הנ"ל, כותב גם כאן אדה"א "שלא ידח ממנו נדח... כי סומך ה' לכל הנופלים"[95].
[1] סקירה (בעברית) לתקופה זו ראה: ש"ד, דברי ימי עם עולם, ח, פרק 49-44; י' היסין, היהודים ברוסיה (תרגום), א, ווילנה תרע"א-1910.
[2] ראה ר"ח גליצנשטיין, ספר התולדות רבי שניאור זלמן מליאדי, ברוקלין, תשכ"ז, ע' רמט.
[3] ראה ליקוטי רשימות ומעשיות סעי' קעג.
[4] כמשי"ת לקמן, וראה: בית רבי ע' מ; תולדות החסידותע' 534 (ולמה שנסתפק ושיער בהע' 1, 3 השווה אגרות בעה"ת ע' רה).
[5] כדמשמע במכתבו להרר"ב דלקמן, ויש מייחסים אף דבריו בכתבו לר"מ מייזליש (בית רבי ע' 94)אודות פגישתם בפטרבורג לתקופה זו (ראה: הרב מלאדי ומפלגת חב"ד ע' 14; אגרות בעה"ת ע' קצג).
[6] גנזי נסתרות, ירושלים תרפ"ד, אור רב סי' א.
[7] אגרות בעה"ת ע' קצא.
[8] ראה ליקוטי רשימות ומעשיות סעי' קסו.
[9] פרשת אחרי (דף כו ע"ד), עפ"י "הוספות להערות וציונים" בהוצאת ברוקלין תשכ"ה ע' ע. בע' עד. שם מובא שאף על המאמר ד״ה שוש אשיש (לקוטי תורה דברים דף מז ע״א) נרשם באחד מכתבי היד: ״תורה שאמר אדמו"ר שבת תשובה תקעיי"ן לפ"ק", ואם לא קשה מאמירת שני מאמרים באותה שבת, אולם כאן כנראה פליטת הקולמוס בכת"י או טה"ד, שכן "שוש אשיש" היא לעולם ההפטרה קודם ראש השנה, וכן תוכן המאמר הוא מעניני ר"ה, ואין לייחסו לדרושי שבת תשובה.
[10] רשימות (כת"י) הרה"ח ר' יוחנן גורדון (בשם "רז"ה). ומה שכתב
n. mindel, rabbi schneur zalman', Brooklyn 1969, I,p. 241
שהי' זה בסוף החרף – קשה להולמו.
[11] רשימות הנ"ל.
[12] בית רבי ע' מב.
[13] בית רבי שם; הרב מלאדי ע' 146; תולדות החסידות ע' 310.
[14] שבחי הרב, ירושלים תשכ"א, ע' 31.
[15]*14 ראה אודותיו במקומות המצויינים בספר המאמרים, הנחות הר"פ, ברוקלין תשי"ח, ע' קצא; בית רבי ע' 120, 140 ובכ"מ.
[16]**14 כפי שנרשמו ערים רבות על מאמרי אדה"ז שהניח משמיעתו, וראה: הרח"מ פרלוב, לקוטי סיפורים, כפר חב"ד תשכ"ו, ע' מט; הרא"ס יודאסין, הלקח והלבוב, ב, ת"א תש"ל ע' קצג.
[17]***14 ראה ספר המאמרים – קונטרסים – (ברוקלין תשכ"ב) ע' שנז.
[18] חיי מוהר"ן, נ"י תשכ"ה, ע' 76.
[19] הרר"ב הי' אחי הרבנית פיגא אם הרר"נ.
[20] בית רבי ע' סו. לפי מסורת ברסלב התבטא: פעטערבורגזענט איר איבער גיקומען, פעטער ברוך וועט ניט איבער קומען (כוכבי אור – אבני"ה ברזל, בני ברק תשכ"א, סעיף מו). (ב'תולדות החסידות' ע' 312 מביא נוסחא אחרת סרת טעם חכמים).
[21] מהרר"א שי' זלצמן.
[22] הי' זה בחזירתו של הרר"נ מאה"ק (תקנ"ט) ועל פי הבטחתו להרר"א נסע מיד לרבנו ואמר אז רבנו מאמר בערך שמונה שעות ונסתיים: רחמיך רבים ה' – עס איז אויף דיר ג-ט אגרויס רחמנות. ואמר הרר"נ לאנשיו של רבנו: תנו כבוד לשר אלף. גם שאל מרבנו האמת הוא שיש לו שמונים אלף חסידים ויען רבנו וכו' (כוכבי אור שם. מענה רבנו קצת יותר בארוכה ראה בכמתב ר' נחמן שטרנהרץ (נכדו של הרנ"ת תלמידו הנאמן של הרר"נ) מחנים, חוברת עד, (תשכ"ג), ע' 68. בקור זה נרמז גם בחיי מהר"ן ע' 52. עוד על חב"ד וברסלב ראה: בית רבי שם הע' ב; חיי מוהר"ן, ב, ע' 38 על 'לקוטי אמרים' שי"א שהכוונה לספר התניא; שם, א, ע' 62.
[23] אגרות בעה"ת ע' קצב בהערה.
[24] בית רבי ע' מב. ושם משמיט את סיום הדברים אשר נתפרסמו ב"לקוטי רשימות ומעשיות" סעי' קפ מרשימות כת"י בעהמח"ס "בית רבי".
[25]*21 ראה: התמים, חוברת ב', ע' נו; לוח היום יום ע' נז; נתבאר בלקוטי שיחות ע' 1136.
[26] חלק מהשמועות מפורטות במכתב אדה"ז.
[27] אגרות בעה"ת ע' קצב.
[28] בית רבי ע' מד.
[29] רר"נ הכהן, שמועות וסיפורים, כפר חב"ד תשכ"ד, ע' כג.
[30] ע' 31, ונעתק בבית רבי ע' מה.
[31] מכתב הבעש"ט הנדפס בסוף "בן פורת יוסף" קארעץ תקמ"א.
[32] כמ"ש במכתבו שם: "והי' לי צער גדול".
[33] לקוטי שיחות ע' 1312.
[34] אדמו"ר הרש"ב נ"ע אמר ש"העולם" מסביר שהבכי' היא על ה"חוצה", הגם שבמכתב עצמו משמע שהבכי' היא "מתי כבר יהי' זה" [כלשון המכתב "והי' לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות"] תורת שלום, ברוקלין תשי"ז ע' 113.
[35] ממכתב (כת"י) הרה"ח ר' סעדי' ליברוב (אנטוורפן) עפ"י מה ששמע מהרה"ח הרה"ג ר' דוד צבי חן (רב בטשרניגוב).
[36] מרשימות (כת"י) הרה"ג הרה"ח ר' ישעי' הורביץ (בעהמח"ס "עצי עדן" ושא"ס). ואריכות ספורו שונה במקצת מכפי שנמסרו הפרטים במכתב הנ"ל (הע' 31) ואין לדעת האם היו שני מאורעות או שתי גירסאות לאותו המאורע.
[37] ספור זה נרמז בקצרה ב"בית רבי" ע' מה, וראה בארוכה ובשנויים קטניםאצל הרב מ. פרלוב, לקוטי ספורים, כפר-חב"ד תשכ"ו, ע' נה.
[38] כוונתו ל"שבחי הרב" ע' 33.
[39] "התמים" חוברת ב' ע' מו.
[40]*35 בית רבי ע' 140 הע' ב.
[41] ראה ב"שבחי הרב" שם.
[42]*36 ר"י קאדאניר, ספורים נוראים, לעמבערג 1875, ע' [6].
[43] ראה: זח"א קסח ע"א; תוס' ב"מ קיד ע"ב; יל"ש משלי רמז תתקמד; שו"ת שארית יהודה, ברוקלין תשי"ז דף ס ע"ב ודף פט ע"א; הרב רבקין, אשכבתא דרבי, ברוקלין תשי"ג ע' 101; ספרים המצויינים אצל הרב א. מגיד, בית אהרן, נ"י תשכ"ד, ח"ב ע' א-צט, בהערות ע' תקסו, בסוף ח"ג ע' תקפח; ספרים המצויינים אצל הרב ש. ברסלבר, משך הנחל, ירושלים תשכ"ד, פרק ג.
[44] בית רבי ע' 126.
[45] רשימות ר"י גורדון (לעיל הע' 10).
[46] ב"בית רבי" ע' 132 כותב על הרב דבריסק הנזכר בראש התשובה: "שמו פלאי ממנו". ואילו טייטלבוים {הרב מלאדי ומפלגת חב"ד א ע' 15) מגשש למצוא שם רב זה עפ"י חשובים והשערות באיזו תקופה משנות חיי רבנו נכתבה תשובה זו, ותכונת כל אחד משלשת הרבנים שכהנו בבריסק במשך חיי אדה"ז וכו'. אולם הצצה בשורות הראשונות של תשובת אדה"ז זו אינה נותנת מקום לפקפוקים, ומגלה שנכתבה אחר הסתלקות הררלוי"צ בשנת תק"ע, תקופתו של הר"ר ארי' ליב קצנלבויגן שכהן שם בשנים תקס"ו – תקצ"ז (כמ"ש טייטלבוים).
[47] שו"ת אדה"ז סי' יב.
[48] שם.
[49] על פגישות נוספות בין ה'סבא' ורבנו ראה: תורת שלום ע' 85; לוח היום יום ע' יא.
[50] עפ"י כת"י הנ"ל בהע' 31 (בשם רד"צ) ועפ"י הגרש"י זוין, ספורי חסידים עה"ת, ת"א תשט"ז ע' 471. (מ"ש בספורי חסידים שאף הררלוי"צ השתתף באסיפה זו קשה להולמו כי (א) לא ידוע על בקור נוסף של אדה"ז בברידטשוב בחיי רלוי"צ, (ב) לא מסתבר שרבנו ישב ראש באסיפה בפני רלוי"צ ובעירו.
[51] בית רבי ע' סב.
[52] דרך מצוותיך, פאלטאווא תרע"א, ע' קלט.
[53]*46 יש להשוות למסורת נוספת: "העיד הרב החסיד איש האמת מו"ה יצחק משה מיאססי זצ"ל ששמע מפי מורו הגה"ק מוהרש"ז מלאדי שבאת בואו מפעטערסבורג ונסע דרך עיר פראבישט מקום משכנו של הרה"ק ר' שלום בן המלאך, ובאתה אליו הצדיקת חוה אשת הרה"ק ר"ש עם שני בני' הר"ר אברהם והר"ר ישראל מריזין והאחרון הי' אז כבן שבע או שמונה שנה, ואמר הרה"ק מוהרש"ז עליהם כי ראה בעיר פראבישט תרי בוציני דנהורא, ונהנה מהם מאד, וסיפר כי הצעיר [הוא מוהר"י מריזין] שאל אותו [את מהרש"ז] אם קורין את שמע פסוק ראשון דקר"ש אשר בו יוצאים י"ח קר"ש צ"ל במס"נ אשר הוא ממש ביטול המציאות והישות, היאך קורין אח"כ פ' ואהבת אשר הוא הרגשת הישות. וענהו הרה"ק מלאדי וסיפר בזה"ל אני אמרתי לו תירוץ ערוך וארוך אשר אלו הי' כל הימים דיו וקני כל חורשתא ודיירי ארעא ספרי ורשמי רשוותא לא היו יכולין לכתוב כל הענין בפרוטרוט ופרטי פרטיות, והקטן הזה הבין הכל. כן שמע הרב ריצ"מ מפיו של הקדוש רש"ז מלאדי זצוק"ל" (רי"א תאומים, מנורה טהורה, פשעמישל תרע"א, ע' 84). והנה כשרבנו חזר מפט"ב בפעם השני' הי' הרר"י בן שלש שנים בלבד (נולד תקנ"ח) וקשה להלום גרסא זו בנוגע לפרט המקום והזמן (השאלה עצמה היא כמו שמביא הצ"צ בדרמ"צ.
[54] ב"בית רבי" שם מצטט מדרוש התפלה הנ"ל "מה שהקשה א' מנכדי הה"מ לרבינו בעת החתונה" וניכר שכתב זאת מזכרונו, ותיבות אלו הן פליטת הקולמוס, שכן בדרוש הנ"ל נכתב כפי שהעתקנו בפנים כן הוא בגוף כתי"ק הצ"צ (הנמצא בספרית כ"ק אדמו"ר שליט"א) וכן הוא בנדפס – הנדפס אף הוא מכתי"ק הצ"צ (כמש"ש במפתחות).
[55] מאמרי אדמו"ר הזקן – הנחות הר"פ ז"ל – ברוקלין תשי"ח, ע' יב; קעז.
[56] מאה שערים ע' 80; גנזי נסתרות אור רב ע' מה; הצ"צ באור התורה ע"פ תרומה, ברוקלין תשכ"ח, ע' א'תרכז.
[57] אור התורה פ' תרומה ע' א' תצה.
[58] תולדות עמודי החב"ד ע' 82.
[59] ספורי צדיקים, לבוב תרכ"ה, ע' 9 (לבעהמ"ח) שבחי הרב ותולדות עמודי החב"ד). נעתק בבית רבי ע' סה. ראה ענין דומה בזכרון טוב ע' 90.
[60] לקוטי תורה שה"ש דף מ ע"ב, "הוספות להערות וציונים" ע' עז. (בסה"מ "הנחות הר"פ" ע' קסד ג"כ נמצא מאמר זה (ראה ב"הערות וציונים" לשם בע' קצג) ואילו המאמר שלפניו הוא ג"כ על פסוק משה"ש (יונתי בחגוי הסלע) ונרשם עליו "פ' אמור, מינסק" ומבחינת הזמן הי' אפשר אולי לייחסו ג"כ לשנה זו, אולם יקשה עיקום הדרך לכאו' מינסק – רוגאטשוב – ביחוב.
[61] לקוטי תורה ויקרא דף מא ע"א. ראה באור התורה פ' חקת (ברוקלין תשכ"ז) ע' תתפא, וב"הוספות להערות וציונים" ע' עא.
[62] פסוק זה מופיע גם בפרשת קדושים (ויקרא כ, ל) אולם בלקו"ת ובאוה"ת נסדרים דרושים אלו בפרשת בהר (ויקרא כו, ב) וכנראה שאף היו נאמרים בפרשה זו.
[63] שו"ת אדה"ז סי' יב.
[64] בראשית רבה סח, ו.
[65] אור התורה פ' עקב (ברוקלין תשכ"ה) ע' תקלא.
[66] דרך מצוותיך ע' 88.
[67] ודלא כמ"ש ב"שער הכולל" פי"ז סכ"ב שהשו"ע נדפס מכתי"ק.
[68] נדפסה גם ב"שלחן ערוך" ברוקלין תשכ"ח, ע' מט, [תתקסה]. לסבת השמטת קטע זה מהוצאות המאוחרות, ראה הרא"ח נאה, קצות השלחן, ג ירושלים תרצ"א, בהקדמה.
[69] הרא"ח נאה, פסקי הסידור, ירושלים תרצ"ז, ע' מח.
[70] ראה לעיל הע' 31.
[71] ספורי חסידים עה"ת ע' 302.
[72] ראה בטאון חב"ד גליון 22 ע' 20.
[73] מכתב אדה"ז, "התמים" חוברת ד ע' כג.
[74] "היום יום" ברוקלין תש"ג, ע' מג.
[75] עפ"י התרגום הנדפס ב"הרב מלאדי ומפלגת חב"ד" ע' 197.
[76] ראה ב"בית רבי" ע' יג. ולהעיר שבתורת שלום ע' 82 אומר שהנשיאות החלה בתקמ"ח. וכנראה דרגות חלוקות הן.
[77] ראה מכתב אדה"ז ב"אגרות בעה"ת" ע' קעג ובהערות לשם.
[78] מאה שערים ע' 30 (וראה בפרק הקודם הע' 19 לזמן כתיבת מכתב זה).
[79] קונטרס ההתפעלות הנדפס ב"לקוטי ביאורים", ווארשא תרכ"ח, דף ד ע"א.
[80] בית רבי ע' סז. (וצע"ק, כי ב"ספר התולדות – אדמו"ר מהר"ש" (ברוקלין תש"ז) ע' 6 משמע שהי' אצל אדה"ז בשנת תקל"ז – תקל"ח (עפ"י מ"ש בסה"מ תש"ט ע' 90)).
[81] שערי היחוד והאמונה, שקלאוו תק"פ, פתח ומבוא השערים ד"ה והנה לא.
[82] ראה ב"תקנות ליאזנא" ("התמים" חוברת ב ע' לז) שהיו באים לבקש מרבנו "מליצה אודות הלואה וערבות".
[83] אגרות בעה"ת ע' נד.
[84] התמים שם ע' לב – לט.
[85] בענין שאלה בעצה גשמית מאדמו"ר, ראה: ד"ה זכה עזר (מאה שערים – אמרי קודש סו"ס מד, ע' לח); שי' ש"פ ויצא תשי"א אות י; שי' כ' מנ"א תשי"ג אות כט; לקוטי רשימות ומעשיות סו"ס קמו.
[86] שו"ת אדה"ז סי ד; ה.
[87] שם סי' לב.
[88] שם סי' כב.
[89] התמים שם ע' לג.
[90] שם ע' לד.
[91] שם ע' לג-לד.
[92] דרך מצוותיך ע' 228.
[93] מכתב אדה"א, מאה שערים ע' 28. וראה: מכתב אדה"ז "בית רבי" ע' 150; מכתב הצ"צ במאה שערים ע' 36; רשימות הצ"צ לתהלים (יחל אור, ברוקלין תשי"ג) ע' צז. – נדפסו כולם בהוספות ל"קטע משיחת כ"ק אדמו"ר שליט"א – אחש"פ תשכ"ט" ברוקלין תשכ"ט.
[94] אגרות בעה"תע' קנט.
[95] השווה "סדור אדה"ז עם דא"ח" ברוקלין תשכ"ה, דף נז ע"ד ד"ה נותן לחם לרעבים.
* * *
בטאון חב"ד 33, ניסן תשל"א
בשולי הגנזים
י. מונדשיין
לזהותו של הרב הגדול... מו' ישראל נ"י אליו מופנה מכתב כתי"ק אדמו"ר הזקן שנתפרסם לראשונה בגליוננו הקודם.
בגנזי בית הספרים נרשם שהמכתב נועד ל"ר' ישראל בן האדמו"ר ר' חיים מקראסנה"[1]. אולם עד כמה שביררתי בספרים וחקרתי אצל צאצאי הרה"ק ר"ח מקראסנה לא מצאתי לו בן בשם זה.
שוחחתי בנדו"ז עם ביבליוגרף מפורסם אשר העלה השערתו שהכונה היא להרה"ק ר' ישראל מפיקוב (?-תקע"ח[2]), בן הרה"ק רלוי"צ מבארדיטשוב.
היות והדברים נאמרו ממנו בהשקפה ראשונה, על כן אינו חפץ שאפרסם זאת בשמו, ואשתדל עתה לחזק במעט את ההשערה הנ"ל.
על קשרים בין הרה"ק ר' לוי"צ ז"ל ורבנו בענין המעמדות אנו למדים ממכתב אחר של רבנו בו כותב: "אני כבר לויתי ושלחתי לאה"ק ע"י ציר נאמן של מחותני הגאון הרב דבארדיטשוב"[3].
בנו הרה"ק ר"י מפיקוב המשיך באסוף המעמדות, ואנו קוריאם על כך במכתב אדמו"ר האמצעי לאנ"ש ע"ד חזוק המעמדות: "וגם הגיעני מכתב... ממחותני הרב דפיקוב נ"י שהמה משתדלים בהתאמצות יתירה להוסיף אומץ בלב כל הסרים למשמעתם"[4].
גם נזכר במכתב זה "ידידנו מחו' מהרי"ש בונם נ"י" ואולי הוא אותו "הר"ר יוסף בונם [וואלים[5]] חתן הרה"ק מבארדיטשוב" שבנו הר"ר יקותיאל זלמן לקח את הרבנית ביילא בת אדמו"ר האמצעי[6] (וכידוע אין השם 'בונם' עומד בפני עצמו והוא "כנוי לשמואל ולשמחה"[7](.
[להעיר במכתב זה נרכש בו בזמן, ומאותו מקור, עם מכתב רלוי"צ לרמ"י בר"ח מקראסנה, ויש לחוש שחל ערבוב- השמות בשעת קבלת האינפומצי' אודותם].
[1] ראה גם: ירושלים, בית הספרים הלאומי והאוניבסיטאי, כתבי יד ודפוסים נדירים, ירושלים תש"ל, ע' 32 מס' 115.
[2] וי"א תקפ"ח - ר"ל גרוסמן, שם ושארית, תל אביב תש"ג, ע' יט.
[3] מאה שערים, ברדיטשוב תרע"ג, ע' ט.
[4] שם ע' טז. לזמן כתיבת מכתב זה ראה בגליוננו הקודם ע' 12 הע' 19.
[5] ושם ושארית שם.
[6] ראה רח"מ היילמאן, בית רבי, ברדיטשוב תרס"ב, ב, ע' יג. חתונה זו בה היו רבנו והררלוי"צ למחותנים, ידוע שהתקיימה בזלאבין (ראה שם ח"א ע' 126; 152 ובכ"מ) את זמנה קובע רד"צ הילמן, אגרות בעל התניא, ירושלים תשי"ג, ע' קסב לשנים תק"ס-תקס"ג, אולם מאמרי אדמו"ר הזקן - הנחות הר"פ ז"ל, ברוקלין תשי"ח, ע' מה-מט נראה שהיתה בשבוע של חגה"ש (פ' נשא) תקס"ד. (וראה גם בהוספות להערות וציונים, לקוטי תורה, ברוקלין תשכ"ה, ע' עב לדרוש פ' נשא).
[7] הרב רא"ד לאוואוט, קב נקי, ווארשא תרכ"ח, ב, ע' יב ס"ק יב.
כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©
