מאמרים

ה"נכד" החברוני

כפר חב״ד

ששה מכתבים שכתב אדמו"ר הרש"ב אל הרש"ז סלונים, וביאורם מאת בנו אדמו"ר הריי"צ. תיאור קשריו של רש"ז עם בית הרב בליובאוויטש מרשימת אדמו"ר הריי"צ.

[א] כפר חב"ד, 899 (א' ניסן תש"ס), עמ' 44–50. פרק ראשון בסדרה.
[ב] 900 (י"א ניסן תש"ס), עמ' 138–139. פרק שני בסדרה.
[ג] 902 (ו' אייר תש"ס), עמ' 30–33. פרק שלישי בסדרה.
[ד] 903 (י"ג אייר תש"ס), עמ' 36–39. פרק רביעי בסדרה.
[ה] 904 (כ' אייר תש"ס), עמ' 48–50. פרק חמישי  בסדרה.
[ו] 905 (כ"ז אייר תש"ס), עמ' 54–56. פרק שישי בסדרה.
[ז] 911 (י' תמוז תש"ס), עמ' 46–49. פרק שביעי בסדרה.

(המכתבים חזרו ונדפסו בשנת תשע"ב בס' 'אגרות קודש' לאדמו"ר מוהרש"ב ח"ו [מילואים])

 

 

הרה"ח רש"ז סלונים וקשריו עם בית הרב בליובאוויטש

מכתבי אדמו"ר הרש"ב לרש"ז סלונים

 

קובץ מכתבי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע

אל ש"ב הרה"ג הרה"ח ר' שניאור זלמן שי' סלונים

 

סדר יחוסו

הרה"ג ר' שניאור זלמן שי' הוא בנו של הרה"ח ר' מרדכי דוב נ"ע סלונים, מעיה"ק חברון תובב"א. בנו של הרה"ח ר' יעקב כולי', בעלה של הדודה הצדקנית מרת מנוחה רחל נ"ע, בתה וחתנו של הוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר האמצעי זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

 

יגלה אור

פרשת ששת אגרות קדש של הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע

אל ש"ב הרה"ג ר' שניאור זלמן שי' סלונים1

רש"ז שי' נולד בחברון תובב"א2 לאביו הרה"ח רמ"ד [=ר' מרדכי דובער] נ"ע, והתחנך בחינוך ארץ-ישראלי טוב. ובהיותו בעל כשרון ושקדן עשה חיל בלימודו. ובהיותו בן שמונה עשר שנה כבר נכתר בתואר למדן.

היודע סדרי עניני הישוב מאנ"ש באה"ק ת"ו, ואופני ההחזקה והתמיכה ברעיון הישוב באה"ק במהלך רוח קדש של הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הוא יודע אשר מימי נשיאותו של הוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר האמצעי זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע התרכז מושב אנ"ש בחברון ת"ו.

ובכן, בנסוע חתן רבינו האמצעי הרה"ח ר' יעקב כולי, וביתו זו הדודה מנוחה רחל בת רבינו האמצעי, לאה"ק ת"ו בשנת תקפ"ט בערך,3 התיישבו בעיה"ק חברון ת"ו.

בניהם הרה"ח ר' לוי יצחק,4 הרה"ח ר' מרדכי דוב,5 ור' ליב6 נ"ע ושתי בנות.7 הרל"י הי' בעל חושים ועוסק בדא"ח בעיון, כן גם הרמ"ד הי' לומד דא"ח ועוסק בעבודה שבלב זו תפלה, ובד"כ הנה שניהם הם אנשי לבב, הארציקע מענטשין. שלשתם היו כמה פעמים בליובאויטש, והרל"י הי' כמה פעמים אצל הוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר צמח צדק, והרמ"ד הי' רק פעם או שתים. ואצל הוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר מוהר"ש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הי' באים אחת בשלש או בארבע שנים.

אנכי ראיתי את הרל"י רק פעם א' בבואו אחר הסתלקותו של הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בערך בשנת תרמ"ד או תרמ"ה, כי ישב אז בליובאויטש משך איזה חדשים. את הרי"ל רק פעם א', ואת הרמ"ד פעמים שלש. ופעם האחרון הי' בקיץ תרנ"א על התנאים של דודתי מ' חי' מושקא תי' עם ב"ג דודי ר' משה שי' הכהן הארנשטיין.

הרה"ג רש"ז שי' בנו של הרמ"ד הי' חתנו של הרל"י, וכאמור הי' בעל כשרון ושקדן בלימוד בנגלה ובדא"ח לפי ערך שהי' נוהג אז באה"ק ת"ו (בכלל לימוד החסידות באה"ק הי' במעמד ומצב שפל מכמה טעמים, כאשר מבואר באחד מרשימותיי בארוכה).

הרל"י הי' הממונה של הכולל חב"ד בעיה"ק חברון ת"ו, ועל דגל חברון נחשב גם צפת וטבריא ת"ו. וגם בהכולל בירושלים ויפו ת"ו היתה דעתו של הרל"י נשמעת והשפעתו מרובה.

כמבואר ברשימתי במערכת היכל הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק אדמו"ר מוהר"ש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הי' הוא נשיא כולל חב"ד משנת תרכ"ז, כלומר אחר הסתלקותו של הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק אדמו"ר צמח צדק, עד יומו האחרון י"ג תשרי תרמ"ג.

אחר הסתלקותו של הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק אדמו"ר מוהר"ש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, יצא בד"ז הרה"ח ר' שלמה שניאור זלמן בן כ"ק ד"ז אדמו"ר מהרי"ל זצוק"ל נ"ע זי"ע בדרישה פומבית, כי מעתה עניני נשיאות כולל חב"ד תעבור אליו, בהיות כי הוא הזקן בין נכדי הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק אדמו"ר צמח צדק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

פרטי הדברים וענינם אין כאן מקומם לבאר, כן מצב בית הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק אדמו"ר מוהר"ש, כלומר כבוד אמי זקנתי והבני בית אין כאן המקום, והכל כתוב באר היטיב ברשימותיי במערכת "חורבן הבית".

דרישתו של הרה"ח רשש"ז נ"ע הנ"ל נתמלאה בלי שום הפרעה, הן מצד בית אאזמו"ר והן מצד אנ"ש חסידי ליובאויטש. ואם כי בד"ז הרה"ח ר' יצחק דובער בן כ"ק א"ז אדמו"ר מוהרש"ז נ"ע מליאדי מחה נגד דרישת הרה"ח הרשש"ז נ"ע להיות רק מנהל יחידי, באמרו כי הלא דודינו מוהר"ש, הגם שזקנינו אדמו"ר צמח צדק אמר מפורש כי מוהר"ש יהי' נשיא הכולל חב"ד, בכ"ז הנה לבד שעשה גזבר אשר יבאו כל הכספים, ורואה חשבונות, הנה לבד זאת בכל שנה ושנה כשהיו מעריכים רשימת החלוקה הי' שולח ציר מיוחד אל כל אחיו להודיעם הצעתו, ולקבל הסכמתם, ואם מי מהם הי' רוצה להוסיף איזה דבר היו מקבלים דבריו וגם מקיימים.

ואשר ע"כ הוא – הרה"ח הרי"ד נ"ע – מציע, כי עתה יהי' ג"כ כן, שישאר הגזבר והרואה חשבונות, וכל אחד, כלומר ליאדי ליובאויטש קפוסט, יהי' לו בא כחו בהוע[ד] בעת הערכת רשימת החלוקה ועפ"ז יוחלט כל דבר.

הרה"ח הרשש"ז נ"ע דחה הצעתו, והודיע לאה"ק ת"ו להכולל כי מעתה הוא הנשיא, ובא במכתב חוזר לכל העיירות מקום מושב אנ"ש חסידי חב"ד, בהתעוררות על דבר החזקת הכולל, ואשר יודיעו לו מהמצב בכל אתר ואתר.

כל זה נעשה בחדש מ"ח תרמ"ג, בתוך השלשים של הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק אדמו"ר מוהר"ש. ומובן כי דבר כזה [נגע] בנקודת לב בית אאזמו"ר, אבל מגודל המרירות של האבילות ר"ל לא עלה בשם צער זה.

כאמור אשר אין כאן המקום לבאר ענינים אלו ופרטיהם, ורק בהמצטרך בענין זה. וזה הי' אחד מטעמי ביאתו של הרל"י לחוץ לארץ, להתדבר ולסדר על דבר עניני הכולל, וכמבואר במקומו.

בהיות הרמ"ד בליובאויטש בחיי הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק אדמו"ר מוהר"ש בעלמא דין, הי' האכסניא שלו בדירת הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [הרש"ב] זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

פעם אמר הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק אדמו"ר מוהר"ש להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע: דוא האסט א איידים אויף קעסט, דארף מען דיר נאך געבין [=יש לך חתן סמוך על שולחנך וצריכים לתת לך את משאלותיך].

הדבר הי' כן; הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק הי' לעתים קרובי' בא להוד כ"ק אביו אאזמו"ר הרה"ק לשאול בדא"ח או לחזור המאמר דש"ק, כמבואר ברשימותיי במערכת הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק. וכאשר בא הרמ"ד לליובאויטש, והאכסניא שלו היתה בדירת הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, הי' הוא חוזר אתו עמו המאמר דשבת קדש. וזהו פירוש המלות "דוא האסט א איידים אויף קעסט (שהוא צריך להחזיר (איין חזר'ן) את המאמר עם הרמ"ד), דער פאר דארף מען דיר נאך געבין" (למלאות מבוקשו ולהשיבו על השאלות שהי' לו בדא"ח).

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק הי' מדקדק בדיבורי הוד כ"ק אביו באותיותיהם ממש, גם במילי דעלמא, וסיפר כי הוד כ"ק אאזמו"ר אמר "דוא האסט א איידים אויף קעסט", ומן היום ההוא נקרא רמ"ד בכינוי "דער איידים".8

הרל"י התעכב בחו"ל בערך שנה תמימה, ואיזה חדשים במשך השנה בסר[ו]גין הי' בליובאויטש. וכאמור שהי' איש בעל מעלה וצורה, ויספר כי יש לו חתן בן אחיו הרמ"ד, הוא רש"ז הנ"ל, והפליא במעלות כשרונותיו, ואשר הוא למדן וי"ש וגם לומד דא"ח.

ויגד הרל"י את חפצו לכבוד א"ז הצדקנית וטובת לב הרבנית מ' רבקה נ"ע, כי יבוא חתנו הרש"ז על משך שנה לליובאויטש ללמוד דא"ח, בתנאי אשר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ילמוד עמו חסידות, ואשר האכסניא של חתנו יהי' בביתה.

הרל"י הי' בן דודתה של כבוד א"ז הרבנית מ' רבקה נ"ע, כי אם א"ז הצדקנית הרבנית מ' שרה נ"ע ואם הרל"י הצדקנית הרבנית מנוחה רחל נ"ע אחיות המה, בנות הוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר האמצעי זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

כבוד א"ז הצדקנית נ"ע מצדה הסכימה בלב טוב, והוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, אשר משאת נפשו הק' היתה להרביץ תורה בכלל, וחסידות בפרט, בשמעו מעלת האברך, נהנה על זה במאד, ואמר אשר עד כמה שבריאותו ירשה לו ילמוד עמו.

בקיץ תרמ"ה בערך בא האברך רש"ז שי' והתעכב כל הקיץ בליובאויטש, ובחדש מ"ח תרמ"ו היתה הנסיעה ליאלטע, קרים, כמבואר ברשימותיי.9 וכאשר בא הרש"ז שי' לליובאויטש, כינו אותו בשם "הנכד", לפי שהי' בנו של הרד"מ נ"ע.

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק קיים אמירתו, וקבע לו עתים ללמוד עם הרש"ז שי' כארבעה חמשה שעות ביום. וסדר לימודם כשתי שעות בלימוד בספר, וכשתי שעות בדיבור בעל פה, בהביאור וההסבר ממה שלמדו בהספר הנדפס או כתב. וימי הלימוד הי' ג' פעמים בשבוע, ביום א' ג' וה'.

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ראה כי האברך רש"ז שוקד בלימודו, וסידר לו אופן הלימוד לעצמו, היינו אשר לבד זאת שהי' חוזר מה שלמד עמו הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, הנה למד לעצמו כפי ההוראה שהורה לו. גם עשה לו סדר בלימוד הנגלה.

ישיבתו של הרש"ז שי' בליובאויטש השפיעה לטוב על הסביבה, כי הי' אברך בעל כשרון כאמור, ומרבה לדבר, ומלא סיפורי ארץ ישראל, ואגדות שונות אשר קיבל מזקני אנ"ש, שהם עוד הכירו את העולים הראשונים בימי הוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר האמצעי, ובתוכם הי' כאלו אשר קבלו מהזקנים אשר זכרו ימי העלי' בימי הוד כ"ק רבינו הגדול, וגם אלו אשר היתה להם בקבלה כמה מעשיות מימי העלי' דשנת תקל"ז, שהיא עלי' ראשונה.

הסיפורים השונים שהי' הרש"ז שי' מספרם בשפה ברורה ובהטעמה מיוחדה, בתארו המחזה כאלו הוא חי נצב לנגד השומע. והי' מצייר חזותו של הזקן המספר ותנועותיו, דבר שהי' מעטר ביופי מיוחד את דבר הסיפור.

ספרים שלמים אפשר הי' לכתוב מסיפוריו של הרש"ז שי', ומה גם מן האגדות התמיהות ביותר בקדושת ארחות חיי הזקנים בכלל, וחיי הזקנים בעלי דורות הראשונים בפרט.

כהיום לנגד עיני נצב כמו חי מחזה כזו, בחדר בית האכל של כבוד א"ז הרבנית הצדקנית מ' רבקה נ"ע, אל השולחן הגדול העומד באמצע החדר, בין שני החלונות, ומשוך השולחן ממזרח למערב, בראש השולחן יושבת כבוד א"ז, מימינה – באורך השולחן – בנה כבוד דודי הרז"א, ואחריו ר' דובער ז"ל פראדקין – גיסה של כבוד א"ז – ואחריו ר' אהרן חוזר, ואחריו ר' יוסף החייט, ואחריו ר' פנחס בן הרופא. ומשמאלה – באורך השולחן – בנה כבוד דודי הרמ"מ שי', ואחריו הרש"ז ואחריו ר' ליב בן כ"ק ד"ז הרב"ש זצוק"ל נ"ע זי"ע, ואחריו ר' זלמן ב"ר דובער פראדקין, ואחריו הרב ר' ניסן המלמד, ואחריו החסיד ר' חנוך הענדיל נ"ע.

המיחם עמד על השולחן, וכדי חמין עמדו אצל כל אחד מהמסובין. והרש"ז מספר מעשי' מענינת א[ו]דות קבר רחל אמנו אשר על אם הדרך בין ירושלים לחברון, לא רחוק מבית לחם.

לעולם לא אשכח מחזה פני קדש של כבוד א"ז נ"ע, וסגירת ופתיחת עפעפי עיני' – דעם פינטלען מיט דיא ברעמען – בהדרת קדש, בשמעה סיפורו של הרש"ז אז.

כשרון מיוחד הי' לו לרש"ז לספר מעשי', כאמור, בספרו איזה מעשי' הי' מתאר את הדבר כאלו הוא חי, הי' מצייר הכל בצבעו כמו שהי' באמת, או שרקמו בציור מוחו.

כל אדם המספר מעשי', מדבר בפיו, ולכל היותר בקול המתאים אל הסיפור המסופר והמאורע, אם בקול צוהל או בכי והדומה.

לא כן רש"ז, כשהוא מספר בפיו מדבר ובקולו ינעים ובידיו ממלא ובכל גופו הוא כולו שקוע באותו נושא הענין שמדבר.

הייתי אז ילד קטן, בן חמש, ולכל היותר בן חמש וחדש, הנה לא זו בלבד שהבנתי מה שסיפר, ואין פלא בדבר שהבנתי מה שסיפר על א[ו]דות רחל אמנו, כבר ידעתי עניני' כפי המסופר בתורתנו הקדושה, פעם בכיתי על רוע מזלה שהיתה רועה צאן, ובכל פעם שהייתי רואה אותה עומדת יחידה בשדה עם מקל גבוה ממנה פעמיים, כפי המצוייר בה"צאינה וראינה" של כבוד א"ז, הייתי מתפחד. ומה גם הקללה שהביאה עלי' בידים, ע"י גניבת התרפים, גלולי אבי' הרמאי.

בהיותי בן שלש ידעתי סיפורים רבים מתורתנו הקדושה, ובהיותי בן ארבע כבר הייתי אחד המקשיבים קריאת ה"צאינה וראינה" שקראה כבוד א"ז נ"ע בקול, בחדרה הנקרא "זאל הקטן" או בחדר האכל, במותב כמה נשים מבנות משפחתינו, וגם מהמקורבות, כמו שטערנא זיסע, עטע שיינא, רייצע, העוסקות במצות.

כבוד א"ז הצדקנית היתה אומרת, קריאת ה"צאינה וראינה" הוא "קריאת התורה" שלנו, א חוץ – אומרת כא"ז – ואס מיא הערט א שיינע מעשה, א מוסר וארט, איז דאך דאס א טייל פון דער הייליקער תורה, דא איז פראן אלע גוטע זאכין.

ובהיותי בן חמש כבר הנני יודע מגבורותיו של דוד המלך ע"ה, ומרוח העועים של שאול, ואשר לא שמע בקול ד', מחכמתו של שלמה המלך, וא"כ איפוא לא יפלא אשר ידעתי מקום מנוחת רחל אמנו.

נוסף על כשרונו של הרש"ז בסיפור כאמור, הנה הי' מנגן טוב, בקול נעים, ומה גם ניגוני ארץ ישראל, שירים עם פתגמי' ארוכים, שירי ישמעאל וערב, ושירי יהודי תימן.

דכירנא כי נושא הסיפור הי', כי הוא הי' לבקר קבר רחל אמנו העומד על אם הדרך ההולכת מחברון לירושלים לצד שמאל, ואחורי הציון שדות וככר אשר שם רועים צאן ובקר, ופה ושם נראו רועים עטופים באדרתם כמנהג המקום, שוכבים הוזים ומנגנים.

רש"ז הפשיל ראשו לאחוריו, ומנגן מאותו השיר והזמר שמנגנים הערבים, זמר תקוה ושפיכות הנפש לאלקי מרום. וממשיך סיפורו, כי בין כך בא יהודי תימני רוכב על החמור, וירד וקשר את חמורו אל אחד מענפי האילנות, ופשט את נעליו ונכנס לציון קבר רחל אמנו.

בין רגע – מספר רש"ז – נשמע קול התימני בבכי' עצומה ובקול תמרורים, "אליך ה' נפשי אשא", וכל המסובים מתפלאי' על קול הזמר והמבטא התימני אשר רש"ז מזמר. נהדר הי' לראות איך כי השומעים זה אוחז הכוס בידו פיו פתוח ועיניו לטושות, וזה העמיד הכוס, אך לא הספיק להניחו מידו, ומביט בעיני בהלה, זה בכה וזה בכה, אך כולם כאחד מקשיבים.

כשעות שתים – מספר רש"ז – עמד התימני שם פנימה בוכה ומיילל, ומבחוץ קול הישמעאלים הרועים מנגנים. הבכי' והיללה – אומר רש"ז – מעבר מזה, ושיר התקוה והבטחון מעבר מזה, נכנס בעומק הלב.

וכאמור כי אוהב הוא רש"ז את הציור, וכשרונו הנפלא עומד לו להביא ציורו זה במחזה, וישיר זמר התקוה ויקונן את תחינת התימני, פעמים חליפות, והכל שומעים בשימת לב.

אנכי – אומר רש"ז – וחברי היושבים בחוץ לנוח מעמל הדרך ומהביקור באהל רחל אמנו, חפצנו לעשות דרכנו הלאה לירושלים, אבל מכיון שבא התימני אמרנו לחכות עד כלותו להתפלל.

בצאת התימני מאהל רחל אמנו, שאלנוהו אנה פניו מועדות, ויען כי מתחלה בא הנה על מנת לשוב הביתה, כי הניח אשתו ובן ובת קטנים בביתו, ומהצער הגדול בהאסון הנורא אשר קראם נחלתה אשתו, וירץ הנה לשפוך את לבבו על קבר אמנו רחל המבכה על בני', ולמהר לשוב הביתה. אבל בעמדו להתחנן ובכרעו וינשק עפר הקבר, נפל בדעתו ללכת ירושלימה להתפלל אצל הכותל, כי גדול האסון מאד. ויבך.

גם אנחנו הולכים ירושלימה – אמרנו לו, מספר רש"ז – ונשב על חמורנו ונעש דרכנו. החמורים הולכים כדרכם, אני וחברי כבלתי רגילים הנה כל צעד וצעד עושה בנו שמות, רבע שעה הננו רוכבים, וחצי שעה אנו הולכים רגלי. לא כן התימני, רגיל הוא לרכוב על החמור ואינו משים לב לנו וליסורינו.

בכל הדרך התימני אומר מזמורי תהלים במבטא הספרדי ובקול תחנון, ובוכה מאין הפוגות.

כארבע שעות רכבנו – לא, אומר רש"ז, הלכנו – וגם התימני האריך מסעו בגללינו, ונעמוד להתפלל תפלת המנחה. התפללנו, ובעוד חצי שעה, ולכל היותר שעה, נבוא ירושלימה.

מה קרה לך, שאלתי את התימני – אומר רש"ז – אשר אתה ככה מתמוגג.

מה האסון, אתה שואל – אומר התימני – אסון נורא ואיום, ולא יכול דבר מרוב בכי. עברו איזה רגעים ויוסף להגיד אסון נורא, אסון, ויבך.

גר אני וביתי – אומר התימני – כשתי פרסאות ממגדל עדר, אשר על יד חברון, ולנו ככר ארץ לזריעה, ולנו שני בנים ושתי בנות, הבכור בן ט"ז הבת י"ד וחצי, והבן ובת השניים קטנים. הבן והבת עובדים אתנו יחד. תמול השכם בקר הלכה בתנו לרעות, ולעת הצהרים לא שבה. וילך בנינו לחפשה. עבר שעה שתים ושלש ואיננו. ונלך כולנו, אני ואשתי וילדי לחפשם, ונפגוש באחד הערבים ממגדל עדר, ונספר לו את אשר קרנו.

השכם בקר – אומר הישמעאלי – ראיתי את בתך הולכת על יד נער ערבי שלובת זרוע, ומטפחת על ראשה. הנער הי' שמח, והיא עגומה. בשמעינו – אומר התימני – נפלה אשתי על הארץ ותזעק בקול מר ותתעלף. ובחסד ד' הערבי עזרני, ואביאה הביתה וכולה בוערת בקדחת נורא. וארוץ לחברון ואביא את אחותי כי תהי' עם החולה ואנכי רצתי להתחנן אל אבינו מלכנו, על קבר אמנו רחל.

אנחנו, אם כי ידענו כי צרה גדולה היא עד מאד, ומי יודע אם עוד יראו את בתם לעולם, כי בטח נער שודד פגע בה ותטיב בעיניו לקחתה לו ויסחבנה המדברה, אבל בכל זה נחמנו אותו כי האלקים ירחם. ונסע ירושלימה, ונבוא לעיר הקדש בערב.

אני וחברי הלכנו לאחד ממכירנו ללון, והתימני הלך לו באשר הלך. ונאכל את פרוסת הלחם אשר הי' לנו, ושכבנו לנוח מעמל הדרך. ונחליט לעמוד השכם בקר ללכת אל הכותל להתפלל, ואחר התפלה לשוב לחברון, למען להגיע שמה לחצות היום.

עוד טרם צאת השמש על הארץ הלכנו אל הכותל, ובבאינו שמה מצאנו כבר איזה אנשים ובתוכם גם התימני, ונתפלל. ועוד טרם גמרנו תפלתנו שמענו רעש גדול מאחורינו, ואפן ואראה כי התימני התעלף ומסביב לו חבורת אנשים, אלו מזלפים עליו מים ואלו לוחצים ברקתו ובאצילי ידיו להקיצו, ואלו צועקים: הנערה מתה, מהרו קראו לרופא.

אני נבהלתי במאד, וארוץ אל מקום החבורה השני' ואראה כי נערה עלופה שוכבת ומזילים עלי' מים ועושי' לה כמה סגולות. ואשמע קול מחבורה ראשונה, ברוך השם פקח את עיניו. וארוץ שמה, ועוד טרם נדחקתי תוך החבורה ואשמע קול התימני, בתי בתי, ועד אשר קרבתי התעלף עוד. וכה הי' כמה פעמים.

בתוך כך בא הרופא ועשה סגולות להנערה ופקחה עיני', ויצו לשאת אותה על חצר הסמוך. ויבוא לבקר את האב, ויצו לקרוא אליו בקול גדול כי בתו קוראת לו, ויפקח את עיניו. וגם אותו לקחו אל החצר הסמוך.

אני וחברי אשר ידענו את אשר סיפר לנו התימני תמול, שערנו כי בטח התראו פה פתאום, ומרוב התרגשות התעלפו שניהם.

אנחנו גמרנו את התפלה, ונצא לדרכנו לשוב חברונה. ובבואינו לעת ערב לבית הכנסת, שמענו כי בסמוך למגדל עדר שדד נער ערבי עלמה עברי' ויוליכה המדברה, ואחי' יצא לחפשה, ומעת לעת לא הי' בביתו. האב הלך לבקש את בתו ובנו, האם נחלתה. ביום השני בא הבן הביתה, ויספר לאמו כי ביום השני מצא את אחותו לא רחוק מן מוצא סביב ירושלים, וכל המעת לעת לא נגע בה הערבי וישבע לה כי עד עבור שלשים וששה שעות לא יגע בה. וכאשר ראה את אחותו רץ אלי', אבל הערבי רץ לקראתו ויכהו מכת רצח. ובהתאבקם בא ערבי רוכב על סוס דוהר ויך בשוט אשר בידו על ראש הנער הערבי עד כי נפל על הארץ, וירד הערבי מעל סוסו ובכח רב הגביה את הנער הערבי על שכמו ויעלה על הסוס וירץ המדברה.

האח והאחות נמלטו על נפשם לירושלים, אחותו נשאר' בירושלים והוא רץ לביתו, ולבקר אור הי' בביתו. ובבשורתו נתרפאה החולנית, ואחר הצהרים יצאתה לעבודתה בגן. ואחותה באה העירה ותספר ככל אשר סיפר הבן, בן אחי'. והעיר נעשה כמרקחה, כי אלי' הנביא הצילה.

אני וחברי אשר היינו על ציון קבר רחל אמנו בעת שהי' התימני שם, ראינו במוחש כי מעשה נסים המה, אשר בה בשעה שהתימני התפלל על קבורת רחל אמנו, הנה בה בשעה בא אלי' הנביא להציל את בתו ובנו מיד השודד.

מעשי' זו בכללותה – היינו בתוארה החיצוני – הנני זוכרה מאז, ושמעתי הסיפור כמה פעמים בסגנון א' מהרש"ז שי' בהיותנו ביאלטא, ואחרי כן כמה פעמים מאת כבוד דודי הרז"א, אשר הי' מספר מעשי' זו בכל פרטי' ודקדוקי'.

התעכבותו של הרש"ז במשך חצי שנה ושקידתו בלימוד, פעל ועשה על הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק רושם טוב. וכאשר הוחלט נסיעת הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק לעיר יאלטא – קרים – וגם אותי לקחו אז אתם, וכ"ק אאמו"ר הרה"ק חשב כי הרש"ז ילמוד עמי איזה שעות ביום, כפי סדר לימודי אז.

בתחלת מ"ח תרמ"ו היתה הנסיעה ליאלטא, ושהינו שמה כל החורף עד אחר הפסח.9 כאיזה שבועות בין פסח לעצרת התעכבנו בחארקוב, ועל חגה"ש באנו חזרה לליובאויטש.

כימים אחדים טרם עזבינו את יאלטע נסע הרש"ז לביתו לאה"ק ת"ו, ישר מן יאלטע לקאנסטאנאפיל או לחוף יפו.10

נקל להבין, אשר במשך שנה תמימה לישיבתו של הרש"ז בצוותא עם הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, התקשרו בעבותות אהבה.

ואחרי ההקדמה הכללית הלזו, אבוא אל ביאור ששת אגרות הקדש של הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק הנמצאים בקובץ זה, כי באמת צריכים להיות עוד אגרות כמו אלו, ונוסף על זה אגרות של דא"ח, ביאורי ענינים, וגם מאמרים שלמים כמו הדרוש "להבין ההפרש בין קליפת עמלק וז' עממין",11 והמכתב אוצר בלום "להבין ענין המח' בדא"ח בטלית ותפילין קודם התפלה",12 ומבוארים במקומם הראוי.

 

1. אחד מששת המכתבים הללו הוא אל דודו, הרה"ח ר' לוי יצחק סלונים.

2. בחודש אדר תרכ"ב.

3. בירורים בשנת העלייה, ראה בס' 'תולדות חב"ד באה"ק', עמ' עח.

4. נולד בערך בשנת תקצ"ג.

5. נולד בשנת ת"ר.

6. ר' יהודה ליב, נולד בערך בשנת תקצ"ב.

7. בס' 'תולדות משפחת הרב מלאדי' (עמ' 72-71) נרשמו שלש בנות: מרת שטערנא קזרנובסקי, מרת רוזא מינא אפרת ומרת שרה פרידא ריבלין.

8. ולהלן, שבנו הרש"ז נקרא "הנכד". ובהערותיו למכתב א' כותב אדמו"ר הריי"צ, כי במשך הזמן, משנת תרנ"א-ב, פסקו הכינויים הללו (במכתבי אדמו"ר הרש"ב).

9. ראה ב'חנוך לנער' (עמ' 57): "בירור ע"ד זמן הנסיעה ליאלטא".

ב'לקוטי דיבורים' (דף קכד, א-ב, כאן בתרגום ללה"ק): ש"ב הר"ש שי' סלונים בא לליובאוויטש בפעם הראשונה בשנת תרמ"ה, ושהה שם כמה חודשים כ'יושב'. באותו זמן נתן לו אבי סדר בלימוד. בחורף תרמ"ו נסע האבא ליאלטא ולקח אותו עמו, והיה לומד אתו חסידות לעתים קרובות. לימוד החסידות היה בשני אופנים: לימוד בפנים ואח"כ דיבור בעל-פה, הן חזרה על מה שלמדו בפנים והן ביאורים והסברים.

לפסח תרמ"ו נסע הר"ש חזרה לארץ ישראל ת"ו, ומאז ואילך התחילה ביניהם חליפת מכתבים, הר"ש שואל את האב עניינים בחסידות והאבא משיב לו.

10. אדמו"ר הרש"ב כותב לר' לוי"צ סלונים (דודו וחותנו של רש"ז), באסרו-חג הפסח [תרמ"ו], מיאלטא: ידידי חתנו (נכדי) ש"ב הרב שי', נוסע מחר אי"ה לאדעס צלחה, ומשם יסע בשלום אי"ה לאה"ק. השי"ת יצליח דרכו ויבוא לביתו בשלום כו'. והנה במשך הזמן אשר הייתי אתו עמו בצוותא חדא, הכרתי בו אשר הוא כלי... כאשר התעוררות התשוקה שיש לו לעסק [הדא]"ח ולכללות המבוקש מדא"ח, אבטח ולא אפחד אשר אם אך [יה]י' במנוחה יעסוק בזה בשקידה כדבעי, וממילא יפעול בליבו [היט]ב אי"ה (אג"ק, א, עמ' ז).

11. באג"ק (שם, עמ' ל) כותב לו הרבי: מה ששאל בענין קלי' פרעה מהו בעבודה, יפה שאל, וגם צ"ל ההפרש בין פרעה לעמלק שהי' מיד אחר יצ"מ. אך מפני שאינני עוסק כעת בענין זה א"א להשיב לו ע"ז, ולעת מן העתים אכתוב לו אי"ה. וכל דבר שלא יבין יכתוב לי, כי הדבר שמור אצלי, ובזמן אכתוב לו אי"ה מה שאדע בזה.

12. נדפס באג"ק מוהרש"ב, א, עמ' כד ואילך (וראה שם עמ' כא בהע', לזמן כתיבת המכתב). וראה גם בלקו"ד שבהע' 9. 

 

 

איגרת-קודש ממעייני הישועה

א

כבוד ש"ב – נכדי – ידידי עוז הרב המפורסם ווח"ס י"א כו' מו"ה שניאור זלמן שי' וכא"ל שלום.

ת"ל בעד החוה"ש כה לחי.

בטח יסלח לי כבודו על העדר כתיבתי עד כה, ועתה אברכו בברכת מז"ט עבור הבת הנולדה לו. יזכם השי"ת לגדלה לחומע"ט.1

אודה ה' בכל לב על הטוב והחסד אשר עשה אתי. ובקשתי להודיעני עתה מכל הנעשה אתו לטוב, ואיך נשאר אצלו ע"ד קביעת דירתו. לפ"ד אין במה להתיישב בזה ובודאי ידור עוד ביפו. ואם אולי נשאר קצת בע"ח כסף אשר כתב לי, אין אחריות בזה.2

סיבת נסיעתי לפה אני כותב במכתבי לאביו וחותנו ש"ב הר' שי'.3 הדאק' אומרים אשר הבאד יועיל לי אי"ה. כה יאמר ה'.

מפני עבודת היום ההכרח לקצר, ומביתי אכתוב אי"ה בארוכה. ובפה העת לקצר.

יקבל החוה"ש והברכה מאדה"ש כאוות נפשו וש"ב א"ז ידידו עוז ד"ש מלונ"ח תכה"י, שד"ב

בקשתי להודיעני מאופן לימודו כעת.

 

יגלה אור

(ביאורי אדמו"ר הריי"צ)

מכתב סימן א

כפי תבניתם ותמונתן של האותיות, יש ליחס אגרת זו לשנת תרמ"ז או תרמ"ח, ונכתב מאיזה באד.1 אם הוא בשנת תרמ"ז אז נכתב ממעיני הישועה פעסלאו – סביבת ויען – ואם בשנת תרמ"ח אז נכתב ממעיני הישועה בורבול – צרפת.

בהטיטול נאמר ש"ב – נכדי – מבואר בההקדמה בענין מה שאביו הרמ"ד כינו בשם "חתן", הנה הוא נקרא בשם "הנכד" (אך במשך הזמן, משנת תרנ"א-ב, הופסקו הכינוים).4

אודה ה' בכל לב על הטוב והחסד אשר עשה אתי: ביאורו, הנה כאמור בההקדמה אשר בחברון ת"ו היו זקנים מאנ"ש אשר עלו לאה"ק ת"ו בימי רבינו הגדול, ובימי כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר האמצעי, והי' אצלם והנחילו לבניהם אחריהם כתבי יד קודש כ"ק אבותינו רבותינו הק', ואז השיג הרש"ז מכתב א' כי"ק רבינו הגדול (כפי אשר מבואר במקומו, בביאורי הכתבי יד והשתלשלותם), וע"ז הוא התודה להשי"ת.

 

1. באג"ק הרש"ב (א, עמ' נה-נו), נדפס מכתבו מיום ועש"ק ה' מנחם-אב תרמ"ח, מבאד האלל (שבאוסטריה), אל הר"ר לוי יצחק סלונים ואחיו ר' מרדכי דובער, שבו מאחל הוא גם להם מז"ט על הבת שנולדה לרש"ז, ומספר להם את הסיבות לנסיעתו.

ובשני המכתבים הללו הנוסח הוא "לחופה ומעש"ט". וראה באג"ק הרש"ב (א, עמ' רי – בקשר ללידת נכדתו הראשונה), שגם על בת צריכים לומר "לתורה לחופה ולמעש"ט". ועוד שם (ג, עמ' ריט ואילך – בקשר ללידת נכדתו הרבנית מרת חי' מושקא).

2. "אין אחריות" במשמעות "לא נורא" ו"אין דבר".

3. ראה בהע' 1.

4. הפעם האחרונה שאנו מוצאים את הכינויים "חתני" ו"נכדי" במכתביו הנדפסים של אדמו"ר הרש"ב, הם במכתבו לרמ"ד ולרש"ז משלהי חודש תשרי תרנ"ב (אג"ק, א, עמ' קנה). 


 

"דרך האמיתי באופן לימוד דא"ח"

ב

ב"ה יום ד' ג' מ"א

ליובאוויטש

כבוד ש"ב (נכדי) ידידי עוז הרב המפורסם ווח"ס י"א כו' מו"ה שניאור זלמן שי'.

ת"ל בעד החוה"ש כה לחי.

מכתבו נכון הגיעני במועדו ובזמנו, ולא הושבתי לו עד כה מפני שרציתי לבשרו איזה דבר טוב בענינו. אך לע"ע עד כה לא בא עדיין שום דבר לידי פועל. את האופן אשר המציא כבוד מעל' דיברתי עם אחי – דודו – שי' הרבה, והצעתי לפניו כל הענין באריכות בטוב טעם. ולסוף אחר ריבוי הדברים א"ל אשר הוא לא ידבר עם א' מו' הר' תי' מזה מאומה. ולא מפני עצם הדבר (שמצד זה הי' מסכים כו'), אך מפני ההסתעפות כו' וד"ל. כאשר אמרתי לו עוד בהיותינו ביאלטע. והוא חזק בדעתו שאין דרך אחר שיוכל לישב כו' כ"א שיהי' רב ומורה הוראה בישראל בחו"ל דוקא.3 אח"כ דיברתי עם אמי מו' הר' תי' והצעתי לפני' ג"כ כנ"ל כמה וכמה פעמים, ואפשר שהייתי פועל אצלה בקושי גדול, אך באמת ... ... וגם ... ... כו' וד"ל.

ומ"מ דברתי עמה תמול עוד הפעם אודותו. אך אני יודע בעצמי שזה לא להועיל מאחר כו'. אח"כ נפל לי ברעיוני איזה אופן חדש, ואם ברצות ה' תסכים ע"ז א' מו' הר' תי' יהי' מזה קרוב להנצרך כו'. אך א"א לי לדבר עד"ז עם אמי מו' הר' תי' מזה עד שאדבר תחילה עם ... ... כאשר אחי שי' נסע לחו"ל למארינבאד, מוכרח שימשך הדבר מעט זמן כו'. בערך חצי אלול הבע"ל יבוא אי"ה לביתו שלום, ואז אדבר איתו מזה. וכמדומה לי אשר ע"ז יסכים אי"ה, ואז נדבר שנינו עם אמי מו' הר' תי', וברצות ה' יצא הדבר לאור אי"ה.4

יאמין לי אה' ידי"נ אשר כמעט אינני מסיח דעת מעניניו, והייתי בעגמ"נ מהצעה שלו ... כנ"ל, ואין לי שום פתח איך למצוא איזה המצאה אחרת להוציא הדבר העיקרי מכח אל הפועל. אך עתה ת"ל אשר נפל ברעיוני להאופן החדש (פרטי הדבר א"א לי ליכתוב לו) ותקוותי להשי"ת [אשר עכשיו] יוציא אי"ה מכאה"פ. ומ"מ אבקשו אולי ... לפניו ... הצעות חדשות, יכתוב לי, ואראה אולי יש בהם דבר טוב ויוכל להיות שיבוא לידי פועל.

כ' אביו ב"ד שי' הי' בהראסטאייפאלי, ואינני יודע אם פעל שם איזה דבר. תמול כתבתי לו מכ' לקרעמענצוג וכתבתי לו שקבלתי מאיתם מכ'. השי"ת ירחם עליו בכל עניניו [וירום] קרנו מעלה מעלה.

ע"ד לימוד דא"ח, את הדרושים הראשונים של כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה5 וגם הדרושים הגדולים של כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה זי"ע יכול ללמוד (וכמדומה לי שכך אמרתי לו ביאלטע ג"כ), אך העיקר שלא ילמוד בדרך מעביר (ולא בעיון כו'), שיבין את הענין ויוכל לחשוב מה שלמד ויחקקם בלוח לבו, היינו שידע כללית הענינים מה שלמד, ועל הקושיות והסתירות ממקום למקום לא יביט כלל, רק ידע בעצמו שפעם מדברי' כך ופעם כך.

ויודיעיני נא איזה ענינים למד עד כה, ואם הוא זוכר הענינים שלמד. השי"ת יעזריהו שיוכל לישב במנוחה וללמוד דא"ח ושיפעלו בו לטוב בעבודה שבלב זו תפלה.

לפלא בעיני שלא שלח לי את הנרשם בענין חו"ב השייך לשעה"י פ"א אשר נשאר אצלו. ובקשתי לשולחם לי תיכף כי כמה פעמים הי' נצרך לי הענין הנ"ל.9

ע"ד [רמב"ן]11 מה אדבר כי לקח אותם מידי בפו"מ.

ומ"ש שלא יש איתו בפארמאט הביכל, סותר א"ע מ"ש מקודם שיש [אצלו?] ... בפארמאט פערטיל קטן.13 ואבטח בו אשר לא ישיב פני ריקם. ומה שימצא ... כבר הבטיח לי.14

[הסימנים] המתחילי' מסי' קל"א הם שייכים להאמרי בינה לשער התפילין, ונמצאים אצלי בהעתקה.15

מבריאותי אכ"ח להודיעו הכל במעמד ומצב אחד. האויר בפה עפ"י הרוב לא טוב וקשה עלי לסובלו. מ"מ נשאר אצלי ההסכם לע"ע שלא לנסוע לשום מקום, וה' ישלח לי רפו"ש בקרב בתוך כ"י.

אחי הרז"א שי' נסע למארינבאד... ובערך חצי אלול הבע"ל יבוא אי"ה לביתו שלום.

נא להודיעיני תיכף קבלה על מכ' דנא וי[ו]דיעיני מבריאותו ומשלומו הטוב ויענג נפשי.

יקבל החוה"ש והברכה מאדה"ש כאוות נפשו וש"ב (א"ז) ידידו עוז דו"ש מלונ"ח כה"י, שד"ב

יפרוס נא גיני בשלום א"ז דודתי הר' הצדקניות תי' ובשלום חותנו ב"ד הרב שי'.

 

יגלה אור

(ביאורי אדמו"ר הריי"צ)

מכתב סימן ב

(נכתב בערך בשנת תרמ"ט).1

מה שנאמר "נכדי" "עם אחי – דודו" – כנ"ל [במכתב א].

את האופן אשר המציא כו' אח"כ דברתי עם אמי מו' הר' תי', וכל הכתוב בעמוד ב', האופן החדש בעמוד ג', עד התיבות שיבוא לידי פועל: ביאורו, הרש"ז חפש לו מקור לפרנסתו, והי' בחפצו לעשות עסק ומסחר באה"ק ת"ו, והי' דרוש לו אמצעים ע"ז. וכאשר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק חפץ בטובתו, ע"כ הסתכל בזה.

הצעתו של רש"ז הי', בהיות כי כבוד א"ז הרבנית ובני' הפרישו חלק מהירושה והעזבון אשר הניח הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק ונחלק לשתים, חלק א' גמ"ח על משכנות בלא ריוח, וחלק א' קרן קיימת והריוח יהי' על צדקה כפי ראות עיניהם, והציע הרש"ז אשר החלק מהקרן קיימת יומסר על ידו לעשות בו מסחר וקנין בשותפות, מחצה לו מחצה יהי' על צדקה כפי ראות עיניהם.

כבוד א"ז הרבנית הצדקנית עד כמה שהיתה טובת לב והיתה רחוקה מידיעת מסחר וקנין, בכל זה הבינה כי אינו ענין כלל, ודחתה ההצעה. וכן כבוד דודי הרז"א נ"ע.

והאופן החדש: הנה כ"ק אאמו"ר הרה"ק אינו כותב מה הוא, אבל כפי שנודע הוא אשר חפץ לפעול אשר יתנו לו סך אלף ר' – היינו חלק חמישי מהסכום שהי' מונח בקרן-קיימת, וכנראה אשר גם זה לא פעל, רק פעל אשר מהכנסת הריוח מהקרן קיימת שהיו מחלקים על צדקה, ינתן לרש"ז שי' פרס חדשי קצוב ט"ו רו"כ לחדש.2

כ' אביו עד מעלה מעלה: הוא נדבר אודות הרמ"ד, שהי' אז הוא ואחיו הר' ליב בחוץ לארץ להתעזר מאנ"ש, והרמ"ד הי' נוסע בפלכי יעקאט' פאלטאוע, והר"ל בפלכי טשערניגאוו מאהילוב.

ע"ד לימוד דא"ח עד שורה ב' בעמוד ד זו תפלה;

הדרושים הראשונים: הכוונה בהם הדרושים המתחילים להבין, כמו להבין ענין אוא"ס ב"ה, להבין ענין ג' מיני אדם, להבין ענין התלבשות הפרצופים זב"ז, להבין ענין עסק התורה בלילה, ועוד וכו'.6

אין כאן המקום לבאר בארוכה, אבל בכללות, כי בענין גילוי והתגלות דא"ח מאת זמן ההתגלות בעזה"י ובחסדי אל עליון בכל דור ודור, מכ"ק רבינו הגדול עד הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, היו סדרים שונים. והגם שיש בזה כמה פרטים וענינים, אבל בכללותם הם נחלקים בשתי מערכות כוללים: קודם הנשיאות, ובהיותו רבי.

הוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר צמח צדק, כתב הרבה מאמרי' בכל משך הזמן עד היותו רבי, בהם הנחות, ביאורים, הסברים, הערות, קיצורים, בנגלה ובדא"ח, חידושים, פירושים, עיונים – חקירות – שו"ת וכו'.

הוד כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר מוהר"ש, אמר להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק (בשנת תרל"ח, ובאותו זמן היו החסידים ר' אברהם אבא פערסאן, ור' מנחם מאניש מאנעסזאן, והיו באותו מעמד. ולפי שכן שמעתי מהוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, בכל פעם שהזכיר הי' מדייק לספר בלשון הזה: במעמד אבא פערסאן און מאניע מאנעסזאן, וחייב אדם לומר בלשון רבו, ע"כ רשמתי כאמור): דער טאטע (הכוונה כ"ק אאמו"ר אדמו"ר צמח-צדק) האט גישריבין א גוזמא עצום, נגלה און חסידות, איז אז מיא זאל אויס-רעכענען דעם טאטינס יאהרין, פון בר מצוה ביז הסתלקות, ועט אויסקומען אז ער האט גישריבין צווי מיט א האלבין בויגין א טאג.7

וישנם כמה מאמרים ודרושים אשר כתבום הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' קודם הנשיאות, וחזרו וכתבום בהיותם רבי. וזהו הכוונה "הדרושים הראשונים".

אך העיקר שלא ילמוד בדרך מעביר (ולא בעיון) עד ופעם כך:

בזה מורה לנו הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק דרך ואופן בלימוד החסידות, הוא מזהיר על השני הקצוות, שלא ללמוד לא בדרך מעביר ולא בעיון. ומורה על המיצוע, ומגביל את המיצוע במשבצות אלו: א) שיבין את הענין, ב) ויוכל לחשוב, ג) ויחקקם בלוח לבו (ומבאר ענין החקיקה), ד) שידע כללי' הענינים.

המעיין ושם לבו להאמור, יכול הוא למצוא דרך האמיתי באופן לימוד דא"ח. והדרך המיצוע של הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, הוא הדרך המיצוע בין המעביר והעיון של הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק.

מעביר של הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק; בנסוע כ"ק אאמו"ר הרה"ק לחו"ל למעיני הישועה לחזק בריאותו, הנה פעמים רבות היתה עיקר רפואתו להיות יושב במקום אויר צח, ושלא לעמול מוחו הק' בעיונים עמוקי' ביותר. היו זמנים שהי' לוקח אתו עמו ספרים שונים לקרוא בהם בדרך מעביר (בד"כ עד כמה שהי' אפשר היו מונעים אותו מזה, בכדי שיהי' במנוחה גמורה וינוח מגודל עבודתו, אבל על הרוב לא הי' מועיל ההשתדלות בזה), ופעם הלך לטייל ולקח עמו ספר שער האמונה, ובסוף יותר על ארבעה שעות למדו כולו בדרך מעביר.

עיון של הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק; בשנת תרס"ג בחורף התעכב יותר על ג' חדשים (שהי' אז אצל הפראפעסר ... והדאק' ...) ואנכי הייתי אתו עמו אז במסע ההוא.

הנסיעה ומרבית עניני' וכל העובר במשך כל השלשה חדשים, רשומים הם במקומם, ושם מסופר על אודות המקרה שהזדמן, אשר פעם א' ישב הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק על הספסל הרך – אייפין דיואן – ומקטרת – פאפיראס – בידו, והתעסק בעיון, וישב משעה החמישית לעת ערב עד שעה הרביעית בקר.8

לפלא בעיני שלא – הענין הנ"ל:

ביאור: בהיות הרש"ז ביאלטע למד כ"ק אאמו"ר הרה"ק אתו ספר שער היחוד10 בעיון, והרש"ז הי' רושם – כלומר מניח הנחה – על הדיבורים של הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק. וכנראה אשר זה הי' יסוד ענין חו"ב שנת' בארוכה בהדרוש הארוך וכל העם היו רואים, תרמ"ז.

ע"ד רמב"ן מה – בפו"מ:

ביאור: רמב"ן הכוונה כולל חב"ד שנקרא רמבעה"נ.12 אמנם באשר על הרוב היו מלשינים כי מקבצים כסף, דבר שהי' לפעמים אסור עפ"י הממשלה, ע"כ כתב רמב"ן כאלו מדבר אודות הספר רמב"ן.

כי לקח אותם מידי בפו"מ:

ביאור: מבואר בהקדמה איך כי בד"ז הרה"ח הרשש"ז בן כ"ק ד"ז מהרי"ל זצוק"ל נ"ע זי"ע, לקח תחת רשותו הנהגת הכולל חב"ד, ותהי ראשית עבודתו לרחק את כל אלו שהיו מקורבים לליובאויטש, ולקרב אלו שהיו מקורבים לקאפוסט. ובמשך חמשה שנים אלו תרמ"ג-ט' הי' ניכר שינוי גדול לרחק כל בני המשפחה, אשר ברובם היו נוטים אל ליובאויטש.

 

1. בשתי השנים תרמ"ח ותרמ"ט חל ג' מנ"א ביום הרביעי בשבוע. וראה להלן בהע' 4, שבהמשך למכתב זה נכתבה האגרת שבאג"ק הרש"ב ח"ג עמ' ז, ושם היא מתייחסת לשנת תרמ"ו.

2. להלן – באיגרת ג' – מדובר אודות תמיכה בסך מאה רו"כ לשנה, ועד"ז הוא באג"ק הרש"ב (א, עמ' ט) ובאגרות נוספות שצויינו בהע' שם. וכן בח"ג עמ' ז ועוד. ובדבר "האופן החדש", ראה להלן בהע' 4.

3. ראה ב'תולדות משפחת הרב מלאדי' (עמ' 93): הרז"א, אחיו הגדול של אדמו"ר הרש"ב, תהה על קנקנו [של רש"ז סלונים] וראה לפניו אדם המעלה, ביקש לעכבו ברוסיה ולמנותו לרב באחת הערים הגדולות. פנה במכתבים לחותנו הרלוי"צ שיתן את הסכמתו לכך.

4. בהמשך למכתב זה נכתבה האגרת שבאג"ק הרש"ב ח"ג עמ' ז-ח, ושם מפורט "האופן החדש", שהוכשר בעיני הרז"א שחזר אז מחו"ל, וכן הסכימה לו הרבנית מרת רבקה.

5. במכתב אחר כותב לו אדמו"ר הרש"ב: אם נמצא אצלו מכ"ק הראשונים של כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה, מהם הרבה אשר אפשר לחזור אותם בע"פ. אך אם נמצא אצלו מהמאמרים הקצרים של כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה, אותם ילמוד קודם כנ"ל ויחזור אותם בע"פ לפני האנשים השומעים ב"פ כל מאמר. וזה יהי' לו טובה גדולה אי"ה (אג"ק, א, עמ' ל).

6. ראה 'אור התורה' לאדמו"ר הצ"צ (על מארז"ל וענינים), בערכים: אדם (דבי"ע), אוא"ס, מילויים; 'ביאורי הזוהר' לאדמו"ר הצ"צ, עמ' קצו.

7. אאמו"ר – הצ"צ – כתב ריבוי עצום בנגלה ובחסידות, וכשיחשבו את שנות חייו, מהבר-מצוה ועד ההסתלקות, יצא שהוא כתב שני גליונות וחצי ליום.

ביומנו של כ"ק רבינו זי"ע משנת תש"א ('רשימות', חו' קנה, עמ' 10), מובא מה ששמע ממו"ח אדמו"ר בשם אדמו"ר מוהר"ש, שהחשבון עולה לשלושה גליונות וחצי ליום, מיום היותו בן שמונה ועד הסתלקותו, כולל שבתות וימים-טובים.

ורבינו מציין שם ל'התמים' (ניסן תרצ"ו), שמיום היותו בן שתים-עשרה ועד הסתלקותו, כתב הצ"צ יותר משלושה גליונות ליום.

8. ביומנו מחודש סיון תרצ"א ('רשימות', חו' ח, עמ' 20-19) רושם רבינו את ששמע אז ממו"ח אדמו"ר: בהיותנו בווין וחדרינו היו זה אצל זה ודלת פתוחה ביניהם.. אדנ"ע [הרש"ב] נתן לי איזה כתב להעתיק, והוא ישב על הספה – לערך שעה ה' אחה"צ – רגלו אחת על הספה ורגלו אחת על הארץ, ופפירסה בין אצבעותיו. נגשתי פעמים אחדים, וראיתיו יושב בלי נוע, עיניו פתוח', וכן ישב עד שעה 33/4 לפנות בוקר! (יעויין שם המשך הסיפור, ומסיים:) למחרתו מצאתיו כותב בביכעל בענין עמוק בדא"ח, וכנראה שבזה הי' משוקע. ובהע' שם (מלקוטי שיחות, כז, עמ' 275): "ויש אומרים שלאחרי זמן גילה כ"ק אדמו"ר נ"ע לכ"ק מו"ח אדמו"ר, שעניני החסידות שבהם התבונן באותם שעות היו היסוד להמשך תער"ב הידוע".

ועוד נזכר ענין זה ביומן מל"ג בעומר תרצ"ב ('רשימות', חו' צד, עמ' 4), ושם מפורש שהיה זה בחורף תרס"ג.

ובס' השיחות תרצ"ו (עמ' 45): בשנת תרס"ג הייתי עם אאמו"ר בוויען.. יום אחד – זה הי' בערך שעה 4 בחורף.. ונשען אאמו"ר על הדיוואן [=ספה], הגבי' רגלו אחת על הדיוואן ובידו נסמך על הכותב השני, והחזיק הפאפיראס בידו.. בשעה רביעית בלילה עמד אאמו"ר.. (יעויין שם המשך הסיפור, ומסיים:) אט דאס הייסט עיון בענין [=לזה קוראים עיון בענין].

וראה גם בס' השיחות תרפ"ד (עמ' 62) ובהערות שם.

9. ובמכתב אחר: לפלא בעיני שאינו שולח לי הענין בעומק או"ר [=אורך ורוחב] אשר נמצא אצלו, וכבר בקשתי מאיתו כמה פעמים שישלח לי, והי' נצרך לי כמה פעמים, וקשה עתיקא מחדתא. ולזאת בקבלת מכתבי דנא, בקשתי לשלוח לי תומ"י הענין הנ"ל (אג"ק, א, עמ' לא).

ענין "עומק אורך ורוחב" מתבאר בתחילת ס' 'שער היחוד' (הנזכר כאן בגוף המכתב ובביאור "יגלה אור").

10. ס' "שער האמונה ושער היחוד" לכ"ק אדמו"ר האמצעי, הוא הס' "נר מצוה ותורה אור".

11. תיבה זו מוכתמת בדיו, ולכאורה נכתב שם 'הכי"ק'. אך ראה בביאורו של אדמו"ר הריי"צ, שמוכח כי קרא כאן 'רמב"ן'.

12. =ר' מאיר בעל-הנס.

13. במכתב אחר: ואבקשו לשמור מוצא שפתיו אשר הכי"ק שבפארמאט קטן שייכים אלי, כאשר כפל ושילש כמה פעמים (אג"ק, ג, עמ' ח).

14. אולי הכוונה למ"ש באג"ק (שם): גם אם חפש ומצא איזה כי"ק בהגניזה השייכים אלי.

15. סימנים אלו נדפסו לראשונה – מהעתקה – בס' 'אמרי בינה' חלק שלישי (בשנת תשל"ח), ושוב בתוך המהדורה השלימה של ה'אמרי בינה' (תשמ"ה) דף קט ואילך, ע"פ גוף כתי"ק אדמו"ר האמצעי, שאליו, כנראה, מתייחס כאן הרבי במכתבו (צילום מכתי"ק זה, נדפס שם בדפים קנט, ב – קס, א).

 

 

תמיכה, כתבים ודודאים

ג

ב"ה

כבוד ב"ד ידידי עוז הרה"ח המפורסם ניכבד ומרומם בנש"ק י"א1 כ"ש מו"ה לוי יצחק שי',

ת"ל בעד החוה"ש כה לחי.

מכתב כבודו מיום ך"א טבת נכון הגיעני במועדו, ולא הושבתי לו עד כה, כי קויתי לישועת ה' להשיב כחפצו כו'. וגם עתה הנני עומד בתקוותי להשי"ת, אך לע"ע לא בא לידי פועל. גם לכבודו ידוע אשר באמת בפנימיות נפשי ממש חפץ אני בטובת חתנו2 ש"ב הרב היקר שי' בטובתו האמיתית שיעסוק בתו"ע ה' באמת בלי שום בלב[ו]ל כו', ובפרט כאשר אחשוב לי ת"ל זכות בו ע"ד מגלגלין זכות כו'. ובודאי חס אני על איבוד זמנו ח"ו, והוא כלי מוכשר ת"ל לקבל טוב הגנוז מאבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נ"ע זי"ע. ובתחלת עוררתי אני א"ע לדאוג לטובתו לעשות מקור מוצא לכסף, ות"ל חפשתי אז ומצאתי מקור מוצא להסך שהבטחנו לו אשר גם עתה הוא בקיומו. וגם עוררתי אז את כבודו בדברים אמיתים כאשר עם לבבי.8

והנה מקור המוצא שמצאתי הוא איזה סך שהנחנו לקרן קיימת והפירות מזה קרוב לסך מאה, ופעלתי שיהיו הפירות על חפצי הנ"ל.9 ובעבור איזה משך זמן הלוינו לאחד את הקרן על זאלאג10 באופן שיהי' הקרן והפירות קיימים, וכן הוא שהן בקיומן. אך האיש הנ"ל צריך לשלוח את הפירות לנו, וקשה מאד להוציא משם מפני איזה סיבות. ויאמין לי כבודו אשר גם הסך ששלחנו עד כה לא קבלנו עדיין מהפירות הנ"ל. וכמה מכ' כתבנו להאיש הנ"ל אודות זה, וסוף הדבר לבוא אי"ה.

אך שניתן עתה משלנו על החשבון הזה, אם הי' כשנים קדמוניות לא הי' שום דבר מזה (וכאשר כתבתי לעיל אשר כל מה ששלחנו הי' קודם שקבלנו אנחנו את המעות ועוד לא בא לידי גוביינא בשלימות), אך ידוע צוק העיתים אשר נגע בכל אחד ואחד ממש, וא"א לעשות אבאראטין12 כאלה בזמן הזה. וכאשר אחיו ש"ב רמ"ד שי' רואה עתה מצב אחב"י במדינתינו בשפלות המסחורי' והעדר הפרנסה ה"י, וכקטן כגדול כאו"א דואג על פרנסתו בפו"מ. ירא ה' בעוני עמו ויושיעם למען שמו ויעלה קרנם מעלה מעלה, אכי"ר.

ומזמן לזמן הנני מצפה שיתקבלו המעות הנ"ל ואשלחם אי"ה תומ"י.

בדבר החוב החמישים, באמת לא ידעתי שאני צריך לשלוח עוד חמישים עבור הכי"ק ולפלא גדולה בעיני איך נתן עבורם סך כזה כאשר ביארתי לאחיו ש"ב הרמ"ד שי', אך מ"מ עלי לסבול את הסך הזה ולא לגרום היזק ח"ו. אמנם לפי העת הזאת הוא מהנמנע. ומה אעשה הכל מה', ואין בכוחי לדבר בזה. ורק אחת אומר, יעזור לי השי"ת כאשר עם לבבי, תקוותי אשר אי"ה בל"נ אתרוץ הכל.

בדבר הדודאים, באמת הם דבר הפלא ופלא, ואני לא אקנה אותם. מצד הסגולה שבהם, לדעתי אינו שייך כאן ... (עמ"ש מזה בזח"א דקנ"ו ע"ב).14 ומצד האנטיק15 שבהם, אחשוב אשר יכולים ליקח עבורם סך נכון, וכן כתבתי לאחיו ש"ב הרמ"ד שי', אשר באיזה מוזייעם שמחפשים דברים נפלאים אחשוב שיקבל עבורם סך גדול. ולע"ע הם נמצאים אצלי, וכשיבוא אי"ה על חגה"פ אמסרם לו.16

ולדעתי לפה"נ יצטרך ליסע לטריעסט בדבר האתרוגים, יַראה אותם בוין. ושמעתי מאחי שי' אשר במאסקווא יש אחד שמחפש אנטיקן, והשערתו שיתן עבורם סך גדול.

ואת הסך 25 רו"כ יקבל בוין, ואין לו למהר בזה.

סוף דבר אני חפץ בנפשי ממש בטובת חתנו ש"ב יקירי שי', ואין לי להאריך בזה. והנני משתדל שיבואו המעות לידי גוביינא ואשלח אי"ה תומ"י. ולע"ע הנני בתקוותי להשי"ת הוא יעזרינו אי"ה לעשות הכל כחפצו.

ואבקשם להזכירינו על מקומות הק' שיעזרינו השי"ת בכה"פ ברו"ג כו'.

זה ערך חמשה שבועות שלחתי לכבודו (ע"ש ר"ח שמערלינג) סך 51 רו"כ מעות צדקה לחלקם כפי הרשימה ששלחתי שמה, בטח נתקבל.

אחיו ב"ד הרמ"ד שי' לא עשה מאומה כל החורף הי' סביבת צערניגאוו וראהצאוו, ובב' המקומות לא פעל מאומה ולא עסק בעסקו. ה"י עליו ויעזריהו בכל הצטרכותיו הרבים.

ומ"מ בדבר מסחור האתרוגים אחשוב אשר לשנה הבאה לטובה (היינו שנה זו) יהי' אי"ה מסחור, ובשנה העברה כמה העדר ידיעה גרם להם היזק, והספרדי לא נהג איתם בנאמנות כנצרך וגרם היזק לו ולהם.20 וכשינהיגו את המסחור בהשכל ירויחו אי"ה.

ויקבל החוה"ש והברכה מאדה"ש ויחוג את חהמ"צ הבע"ל בדיצה ובכשרות כאוות נפשו ונ"ד ד"ש באה"ר תכה"י {שד"ב}

כב"ב יחי' ב"ה בחו"ש ופב"ש הטוב.

 

יגלה אור

(ביאורי אדמו"ר הריי"צ)

מכתב ג

הקדמה. בעת ההיא בשנות תרמ"ח-נ', הציע הרש"ז כי יעשה מסחר עם אתרוגים מאה"ק, והוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק הלוה לו סך שלש מאות רו"כ, מה שלא הי' לו לכ"ק אאמו"ר הרה"ק מאומה אז, כמבואר ברשימותיי אשר בשנת תרמ"ט הי' מצב כא"ז הצדקנית ובני' בדוחק גדול. ולוה הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק בשנת תרמ"ז מאחד שלש מאות רו"כ ע"מ לשלם במשך שתי שנים.

בעמל רב שילם הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק את ההלואה, והרש"ז עשה מסחר וקנין עם ספרדי א' וגם אביו הרמ"ד השתתף בזה. וכמובן אשר אבדו גם חלק מהקרן.3

בעת ההיא באו מכתבי הרל"י בתוקף עוז – כאורח בני מערבא4 – אשר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק מחוייב ומוכרח לעשות הכל בשביל לעזור ולתמוך את הרש"ז.

גם לכבודו ידוע – בלב[ו]ל: והראי' שעשה דבר כזה שבשעה שאין לו מאומה לוה הוא סכום גדול כזה, ע"מ לשלם במשך שתי שנים כנ"ל, בשביל ללוות לרש"ז.

ובפרט – זכות: כי משך שנה תמימה למד עמו, והי' מתעסק עמו להורותו בעניני עבודה כנ"ל.5

ומצאתי מקור – בקיומו: הוא ע"ד הפרס חדשי הקצוב כמבואר לעיל.6

איזה סך שהנחנו לקרן קיימת – מאה: כאמור, אשר גם בחלק זה הי' מונח קרוב לה' אלפים, לבד ג' אלפים אשר היו גמ"ח על משכנות, כאמור לעיל, בלא שום ריוח. אבל בידעו היטיב טבען של בני מערבא,4 לכן תפס לשון מועט.7

אם הי' כשנים קדמוניות: וכנ"ל, שהי' המצב אז כבד מאד. חלק גדול מהעזבון נאבד, וכבר עשו עסקים גדולים בקנין ומסחר, ואבדו ממון רב, כמבואר במקומו.11

בדבר החוב – אתרוץ הכל: ביאור: כנודע אשר בני ביתו של הרה"ק הרה"צ הרה"ח ר' משה בן כ"ק רבינו הגדול, נסעו לאה"ק ת"ו, ונודע לכ"ק אאמו"ר הרה"ק כי אצל נכדו יש כתביו, וביקש את הרל"י אשר הוא יקנה אותם עבורו, והרל"י כתב אשר הם מבקשים מאה רו"כ עבור כל הכתבים.13

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק כתב איזה פעמים בענין זה, והפחית הסכום, ולבסוף הסכים על הסך מאה רו"כ, והשיג סכום זה הלואה למען לשלוח (להרי"ל) [להרל"י]. ומשך שנה תמימה שלם מעט מעט עד אשר שילם את ההלואה.

וסוף דבר הי' כי הרל"י הוסיף עוד חמישים, כנראה זה הי' לעצמו, שכר טרחה.

כמה צער ויסורי הנפש נקראים בהתיבות האלו אמנם לפי העת הזאת הוא מהנמנע, ומה אעשה הכל מה', ואין בכוחי לדבר בזה.

בדבר הדודאים, באמת הם דבר הפלא ופלא, ואני לא אקנה אותם, מצד הסגולה שבהם, לדעתי אינו שייך כאן ... (עמ"ש מזה בזח"א דקנ"ו ע"ב): משנת תר"מ, אחר שנולדתי, הי' כ"ק אאמו"ר הרה"ק חלוש בבריאותו. הסיבה הראשונה היתה דבר הקריאה לצבא,17 ואח"כ הסתלקות הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק פעל עליו רושם גדול בבריאותו, וכה הי' חלש, עד כי בשנת תרמ"ח כתב צוואה.18 ואח"כ הוטב בריאותו...

הרי"ל בהיותו בליובאויטש, וידע ע"ד מצב בריאות הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, התענין בזה מאד, וכאשר השיג לקנות דודאים קנה אותם ושלחם לליובאויטש להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק.

דודאים: כתב הראב"ע ז"ל, והם על צורת בן אדם כי יש להם דמות ראש וידים.

אנכי ראיתים, ואלו שהיו בליובאויטש, הם כמו חתיכת עץ בערך רבע ארשין19 אורך ומעט פחות רוחב, מעבר אחד לא הי' ניכר התמונות כ"כ, אך מעבר השני הי' כתמונת איש ואשה בכל מבנה גופם וביניהם כעין תינוק או תינוקת. וריחם כריח בושם חזק.

מה הי' אחרית הדודאים האלו לא אדע, רק זאת ידעתי כי הוחזרו להרל"י ז"ל.


 

1. יתכן ונכתב כאן 'יא"מ' – ירא אלקים מרבים.

2. הוא הר"ר שניאור זלמן, חתנו ובן-אחיו של הרלו"י.

3. ראה עוד להלן אודות מסחר האתרוגים והשותפות עם הספרדי, וכן במכתבים הבאים, ובאג"ק מוהרש"ב (לפי המצויין במפתח הענינים שם, בערך: אתרוגים – מסחר האתרוגים של סלונים).

4. בני ארץ-ישראל.

5. בהקדמת מוהריי"צ לקובץ האיגרות הללו ('כפר חב"ד', גל' 899, עמ' 47).

6. במכתב ב' ובביאורו ('כפר חב"ד', גל' 902).

7. כלומר, שהתבטא בלשון "איזה סך", כאילו מדובר בסך זעום.

8. ראה באג"ק מוהרש"ב (א, עמ' ז-ח): ידידי חתנו (נכדי) ש"ב הרב [רש"ז] שי' נוסע מחר.. לאה"ק.. והנה במשך הזמן אשר הייתי עמו בצוותא חדא הכרתי בו אשר הוא כלי.. התעוררות התשוקה שיש לו לעסק [הד]א"ח ולכללות המבוקש מדא"ח, אבטח ולא אפחד אשר אם אך [יה]י' במנוחה, יעסוק בזה בשקידה כדבעי, וממילא יפעול בליבו [היט]ב אי"ה.. הרבה חשבתי אולי אמצא עצה להיטיב מצבו.. שיוכל לישב בביתו באה"ק במנוחה ולעסוק בתורה כו'.. ההכרח [הבי]אני לכתוב לו בדרך עצה טובה ונאמנה, ולבקשו בבקשה [כ]פולה שיחזיק אותו על שולחנו, ואם יהי' במנוחה בודאי [יע]שה מה שמוטל עליו לעסוק בתורה הנגלית ובדא"ח.. ועליו מוטל הדבר וא"א לו לפטור [עצמו] מזה.. ומי שנותן לו על הוצאותיו, יתן לו על הוצאות חתנו ש"ב שי' ג"כ. ואני מצידי בכל נפשי אראה אי"ה להשתדל בטובתו, למען להקל מעליו העול מעט, כי חפץ אני בטובת חתנו ש"ב שי' באמת, וטובתו האמיתיות שישב במנוחה באה"ק על התורה והעבודה, ולזאת אראה אי"ה להשתדל כנ"ל.. לא אסור דעתי מזה ואראה אי"ה כו' כנ"ל.. מפני שרוצה אני באמת בטוב[ו של] ש"ב שי', שיהי' מעובדי ה', אשר זה עיקר כוונת[י בהעני]ן.. ואבטח אשר דברי יעשו רושם בלבבו [ול]א ישובו ריקם.

9. ראה באג"ק שם (עמ' ט-י): מה שכתבתי.. בסוף מכתבי [שבהע' הקודמת] שאראה בכל עוז להתאמץ ולהשתדל בטובתו קיימתי, ועלתה בידי ת"ל שמצאתי מקור מוצא לכסף על מאה רו"כ בכל שנה ושנה, אשר אשלחם לו אי"ה.. והמותר יקבל כבוד מעל' ע"ע ליתן לו. ואל ידחה א"ע ח"ו, כי עליו עיקר החיוב.. וכה יעזריני השי"ת אשר כוונתי הוא רק לטובת חתנו ש"ב שי'.

וראה המצויין בהע' שם לעוד מכתבים באותו ענין, וכן בח"ג עמ' ז ועוד.

10. משכון.

11. וכך כותב מוהרש"ב אל הרה"ח ר"י חיים דובער וילנסקי (באג"ק שם, עמ' קסא, משער שמכתב זה הוא מחורף תרנ"ג. הקטעים דלהלן לא נדפסו שם): הם [=אחי הרבי] לקחו להם שליטת הכספים (ואם כי הרויחו, אך ברור הי' אצלי שיופסד הכל, כאשר לא אחת ושתים אמרתי זאת).. לקחו להם הרשות לשלוט בזה כרצונם והפסידו כו'.. שלא הסכמתי על המסחר בכלל והי' נגד רצוני כידוע.. כתבתי מחו"ל שאין אני מסכים על מסחור בשו"א.. ואח"כ כאשר נעשה הזאוואד [=בית-חרושת] מבורית.. הניח תיכף יותר משלושים א[לפים] וכולם נאבדו כמעט בפעם הראשון.. והניח מעות הרבה בדברים שלא חזרו עוד.. עד שנעשה חשבון ברור ונמצא שכל המעות הלך לטמיון רק נשארנו בע"ח גדולים.

12. העברה, פדיון וכד'.

13. ראה באג"ק מוהרש"ב (א, עמ' כ-כא): מאין יודע כבודו כי"ק כ"ק הרר"מ זצ"ל. אך מכותלי מכתבו ניכר שהוא דבר ברור. ולא הודיע במכתבו כמה דפים מחזיקים.. גם כמה דפים מפורדים כי"ק כ"ק אדמו"ר האמצעי זצוקללה"ה. אך מ"מ אני נותן עבור הג' ביכלעך והדפים הנ"ל חמישים רו"כ.. ויראה שימכור עבור סך הנ"ל, ואם יתעקש יוסיף עוד חמשה או עשרה רו"כ ולא יותר.. יראה בכל מאמצי כוחו שימכור את הכ"ק עבור סך הנ"ל, והוא מקח גדול.. מעקלעראיי [=דמי תיווך] אשלח לו אי"ה. אך לא יקח מעצמו, כ"א ישלח אלי [את הכתבים] בשלימות, ואני אשלח לו אי"ה מפה המעקלעראיי. וכבר ידע אשר מה שאני מבטיח ליתן אני מקיים.

ועוד שם (בעמ' כג): את הכ"ק קבלתי ומאד נהניתי מהם. ובפרט מהביאורים בכוונת התפלה ע"ד הקבלה והחסידות. והם יקרי הערך הערך מאד, ובלתי ספק שהם כי"ק הר"מ זצ"ל. והביאורים הנ"ל לפי דעתי הם כי"ק אדמו"ר האמצעי זצוקללה"ה, כן נראה לי ברור. אך ר' שמואל כותב אומר, שזה ג"כ כי"ק הר"מ זצוק"ל. ואיך שיהי', הם דברים יקרים מאד, ומאד שמחתי עליהם.

14. נראה שכוונתו לאמור שם: לאו דודאים אולידו לה לרחל אלא קב"ה קא גלגל מלה וכו'.

15. עתיק, יקר המציאות.

16. ראה גם באג"ק מוהרש"ב (ג, עמ' כה-כו, במכתב אל הרש"ז סלונים, מחודש טבת תרנ"א. ועפ"ז צ"ע מדוע מייחס מוהריי"צ את המכתב דנן לשנת תרמ"ט בערך): בדבר הדודאים, אם כי הם אנטיק כאשר כותב כבודו, ועדיין לא קבלתי אותם, אך למותר לגמרי שלחם לפה. וכאשר ידוע לו טבעי, עליו לדעת שלא אשתמש בהם. וחס אני על הסך הרב שהי' באפשרו לקבל עבורם. וכשאקבלם אשלחם אי"ה לכ"א ב"ד הר' [=לכבוד אביו בן-דודי הרב מרדכי דובער] שי', ואפשר יקבל עבורם איזה סך. אם כי בכלל מעטים המה אצלינו המחזיקים בענינים אלו, ומ"מ אפשר ישיג עליהם קונה.

ועוד שם (בעמ' כז, במכתב אל הרמ"ד סלונים): הדודאים קבלתי, ובאמת הם דבר פלא נורא מאד, ושוים הסך שקצב עליהם בעד הפלא שבהם. ואני מצד הסגולה שאומרי' שיש בהם אינני חפץ לעשות מאומה, ורק מצד הפלא שבהם, אחשוב אשר כ' יוכל לקבל עבורם סך נכון הרבה יותר ממה שאתן אני, והיינו כשיַראם באיזה מוזֵייעֶם (מקום קיבוץ דברים נפלאים), וביותר בחו"ל כמו בויען וכדומה, אשער שיקח עבורם סך נכון. ואינני יודע אם נחוץ לשולחם לכ' עכשיו בהיותו בדרכו, ובהיותו פה אי"ה על חה"פ הבע"ל יקחם. אך אם ירצה, אשלח למקום שיכתוב לי.

17. ראה ב'יומן' רבינו זצ"ל משנת תרצ"א ('רשימות', חוברת ח, עמ' 8 ואילך).

18. ב"ראשי פרקים מתולדות ימי חיי כ"ק אדמו"ר שלום דובער נ"ע" אשר בתחילת הקונטרס 'חנוך לנער' (שנכתבו, כנראה, על-ידי אדמו"ר הריי"צ), עמ' 9, נאמר: בשנה זו [תרמ"ח] כותב צוואתו הראשונה הנדפסת בזה. עכ"ל. אבל בהקדמתו של רבינו זצ"ל שם נאמר: צוואתו הראשונה.. הנדפסת בחוברת זו.. נכתבה בליובאוויטש בשנת תרמ"ח לערך.

19. רבע הארשין הוא כ18- ס"מ.

20. ראה באג"ק מוהרש"ב (ג, עמ' לב, מחודש תמוז תרנ"א): ב"ד הרמ"ד סלאנים.. מכל מסחור האתרוגים שלו לע"ע גרם רק עגמ"נ לעצמו, וה' יודע מה יהי'. כי עשה קאנטראקט [=חוזה] עם הספרדי ביפו, והוא מכר כאן סך מסוים לסוחרי' גדולי' בפה (בשטר וקנס עה"צ [=על הצד] העובר כו'), והי' מרויח אי"ה סך נכון, וגם שמו הי' נשאר בין הסוחרים כי לא הכביד עליהם בהמקח, ובסוף נתחרט הספרדי ואינו נותן הסחו', וממילא בטל כל המסחור ונקי מן הריווח, ויש לו עגמ"נ רב מהסוחרים. וה' יודע סוף הדבר. ירחם עליו השי"ת ויעזור לו בכל עניניו לטוב כו'.

ועוד שם (בעמ' לא, אל הרש"ז סלונים): ..כמה יגיעות יגענו עד אשר בעז"ה נבנה איזה יסוד שנתפרסם שמם כשם הגדולים, וכולם רוצים לסחור אתם, ויש תקווה שיתפרנסו מזה, הן בשנה זו הי' ריווח רבתי, וגם על השנים הבאים הייתם סוחרים גדולים, ועתה הפסדתם הכל ח"ו. כבר נתקשרתם בברית מסחר עם העולם. הלא הד' סוחרים אשר כ' אביו שי' עשה חוזה אתם הם מהסוחרים הגדולים בארצנו.. אולי עוד הדבר בידו לתקן.. ואינני מדבר בהריווח שלהם בהאי שתא, אשר גם זה דבר גדול מאד, אך מה שנוגע להסוחרים מהחצי ארץ רוסלאנד ובזוי שמם לעולם ח"ו וח"ו.. וה' יגמור בעדם לטוב.

 

 

"מסחר הקודש" באתרוגים

 

ד

ב"ה יום א' ך"ה תמוז ש' תר"ן לפ"ק, ליובאוויטש

כבוד ש"ב (נכדי) יקירי חביבי הרב המפורסם ווח"ס י"א באמת כו' כו' מו"ה שניאור זלמן שי',

ת"ל בעד החוה"ש כה לחי.

מכתבו נכון הגיעני. מכ' אביו ש"ב הר' שי' קבלתי מכתב מסביבות אדעס, לע"ע לא מכר הרבה, והעיקר ע"פ,2 ובשנה זו א"א הי' לקוות על הרבה מצד שהוא דבר חדש אצלינו (כי אותן שמכרו עד עתה עוד הרעו להמסחור כידוע לו). ואם לא הי' כ' אביו שי' בפה, גם שנה זו לא הי' נעשה שום דבר. ועתה כאשר יתראה הסחו' שלהם וברצות ה' יפיקו רצון מהקונים, יש לקוות להשי"ת אשר מסחרם ישגה אי"ה לשנה הבאה.

כ"א3 הר' שי' כותב במכתבו שיהי' באדעס ואפשר ימסור שם לרב דשם מעט סחור' על קאמיסיאן,4 ואם יוכל למוכרם במקח קצוב בודאי טוב. וא"ל יניח מעט על קאמיסיאן. ואני מכיר את הרב והתקווה שימכרם אי"ה. וגם יהי' בצערניגאוו והאמלי'5 ותקוותי שגם שם ימכור עוד.

לע"ע שולח לו ידידינו רי"ק רשימה מהתיבות הנמכרים עד עתה וודאים, וכותב לו כמה יהי' בכל תיבה ותיבה. מהם מן 25 ח' בתיבה ומהם 20 : 15 : 12 : 10 : 8 : 6 : 5 – ועל כל תיבה יהי' כתוב למי שייכה. וכ"ז ישלח לטריעסט6 לקאנטאר7 אחד, ויודיע לרי"ק לאיזה קאנטאר שלח. וגם מותר הסחו' מהאלף מה שלא מכר כ"א שי' עדיין, ישלח ג"כ כנ"ל. ולא יעשה נאכנאמען8 על הסחו'. ואחשוב אשר בודאי ישיג אי"ה מותר המעות בהלואה אצל חותנו הר' שי' או במ"א, כי מפה א"א לשלוח ואין [ל]כ"א שי' בכאן אתו מעות. ויוכל הרי"ק ליקחם לטריעסט. ויוכל כבודו אז לעשות נאכנא' לטרייעסט ונודיע לו אז ע"י טע"ג9 על כמה יעשה הנאכנא'.

בדבר המסחו' עם הסוחרי' ממינסק ומוויט'[עבסק] אשר כתבתי במכ' העבר, הי' תשובה ממינסק10 אשר בודאי הי' רוצה לסחו' אתם, והעיקר משנאת סאלאנט11 והפליג בזה. אך מ"מ לא יוכל לקנות בפעם הראשון בלי ראות, שלא ראה מעולם הסחו' של הספרדי (לבד הסקארט [הסארט?] אשר שולח בסוף השוק), ואם הי' רואה את הסחו', וכאשר כותב כבודו אשר הסחו' טובה, בודאי היו כל הסוחרים קונים מאתו אם הי' נותן על קאמיסיאן. ואז הי' כ"א שי' נוסע ג"כ לטריעסט וע"י יהי' הקאמיסי'.

במכ' האחרון כותב כבודו שהספרדי הבטיח לו לשלוח 200 על קאמיסיאן. אם יבואו לטרייעסט בתחלת השוק היינו ר"ח אלול, והסחו' יוכשר בעיניהם ידרשו אי"ה ע"י טע"ג, וישלח אז ע"י נאכנא' לטריעסט. ויבקש מאתו את הסך 200 יהיו ע"פ,2 כי גם כ"א שי' יצטרך עוד ע"פ, כי מכרם יותר מסך 500 – וימכור עוד אי"ה. והבל"פ12 אשר ישארו מהאלף ימכרו גם כן אי"ה.

את ההכשרים יניח שניהם, כי של כבודו הוא על האתרוגים ומהרבנים הוא מה שמעידים על כבודו, ולא סגי באחד מהם. ולפ"ד על כתב ההכשר מכבודו לבד חתימתו הנדפסה והחותם, יחתום שמו בכתב ידו ג"כ.

בקשתי לשלוח בעדי אתרוג בל"פ12 מובחר ומהודר נקי עם בליטות ועם ביס מלמעלה. ואף כי אקווה אשר בודאי יהי' לי אי"ה אתרוג גענאוואי קאלאברא,13 ובודאי אקח להברכה אי"ה אתרוג קאלאברא, מ"מ רצוני ג"כ באתרוג כשר מא"י להלל כו'.15 ומס'[תמא] יהדר כבודו שיהי' כשר ומהודר, ויניחו בהאתרוגים המיוחדים המובחרים אשר ישלח גין רי"ק כאשר מבקשו (כי לשולחו יחידי על הפאצט16 לפה ישאר על הגבול, וישר לפה לא יקבלו כ"א לוויט'[עבסק] ויותר טוב כנ"ל), ויכריכו בנייר ויכתוב על הנייר בעופרת17 שהוא בשבילי. וכמה שיעלה יודיעיני ואשלח לו אי"ה או יצרפו אל חשבון רי"ק.

כבר הזהרתיו במכתבי הקודם שישגיח היטיב על הפאקאווקע והאטפראווקא,18 ויראה שיגיע הסחו' לטרייעסט לא יאוחר מר"ח אלול. ולא יטעה ח"ו בהסימנים והכתיבה על הקעסטלן19 למי שייכה כל תיבה.

והשי"ת יצליח להם ויוכשר הסחו' בעיני הקונים ויגדל מסחרם מסחר הקודש ויראו פרי בעמלם ברו"ג כו'.

ויקבלו החוה"ש והברכה מאדה"ש כאוות נפשו וש"ב (א"ז) ד"ש באה"ר ועזה כה"י שד"ב

 

יגלה אור

(ביאורי אדמו"ר הריי"צ)

מכתב סימן ד

באגרת זו מתדבר א[ו]ודות המסחר דאתרוגים, אשר כ"ק אאמו"ר הרה"ק בחפצו להועיל להרש"ז, שיתפו עם רי"ק, ר' יעקב קאפיל זעליקסאהן מליובאויטש.1

בקשתי – מא"י להלל: בליובאויטש היו לוקחים רק אתרוגי גענאווא – קאלאברא,13 היינו האתרוגים מאי הים קאלאברי הבא בספינה לגענוי.14 ורק להלל, רצון הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק באתרוג כשר מא"י.15

ומבואר ברשימותיי, בסדר ההנהגות של הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, בענין ברכת לולב ואתרוג בפרטיות הסדר בזה.

 

1. עוד על מסחר האתרוגים ראה במכתב ג' ('כפר חב"ד' גל' 903, עמ' 36 ואילך) ובהע' 3 שם. ובמיוחד במכתבי מוהרש"ב ורי"ק מט' סיון תר"ן (אג"ק, א, עמ' קכו-קכט).

2. =עם פיטם (ראה גם במכתבו של רי"ק, שם).

3. =כבוד אביו.

4. דמי-תיווך, עמלה.

5. בהאמליא עסק במסחר האתרוגים בנו של ר' הירש בער לאטקער (נכדו של הרה"ח ר"י אייזיק מהאמיל) – אג"ק מוהרש"ב, א, עמ' סב.

6. "אשר לשמה באים כל הסוחרים מכל העולם, און דארט שטעלן זעך מקחים" [=שם נקבעים המחירים] (אג"ק, שם, עמ' סא).

7. משרד.

8. גוביינא, תשלום בעת קבלת הסחורה.

9. טלגרמה, מיברק.

10. שני סוחרי האתרוגים הגדולים במינסק היו ר"נ משכיל-לאיתן ובירגער.

11. סוחר אתרוגים מירושלים.

12. =בלי פיטם (ראה בהע' 2).

13. קבלה בידינו מאדמו"ר הזקן, להדר אחר אתרוגי קאלאברי-יאנאווע "מטעם הידוע לו (ס' המנהגים. וראה הנלקט ב"אוצר מנהגי חב"ד" – אלול-תשרי – עמ' ערה ואילך).

14. בס' השיחות תרצ"ט (עמ' 294): שאל השואל, ידוע שבליובאוויטש לקחו אתרוגי קאלאבריע, ובבאברויסק לקחו אתרוגי גענאווא (יאנאווע). והשיב כ"ק אדמו"ר: אתרוגי קאלאבריע ואתרוגי גענאווא (יאנאווע) הכל אחד, אלא שהחוף שמשם היו מוליכים אתרוגי קאלאבריע על הספינה היה בגענאווא.

ובאג"ק אדמו"ר זי"ע (ג, עמ' רפ): ונקראים בשם "קאלאברער" על-שם מקום גידולים, או בשם "יאנובער" על-שם העיר שמשם היו שולחים אותם מלפנים.

15. ראה ב"אוצר מנהגים" (שם), מנהגם של רבוה"ק לנענע (או ל'הלל') גם באתרוג מארץ-ישראל.

16. הדואר.

17. עיפרון.

18. האריזה והמשלוח.

19. התיבות.

 

 

תכניות ומסעות

 

ה

ב"ה אור יום ה' כ"ד כסלו תרנ"ט לפ"ק, ליובאוויטש.

כבוד ש"ב ידי"נ הרה"ח המפורסם נכבד ומרומם י"א כו' מו"ה שניאור זלמן שי'.

משלומינו ת"ל כה לחי.

מכתביו הרבים נכון הגיעני, ומאד אבקש סליחתו על העדר כותבי לכ'. כי באמת טרדותי רבים ועצומים המה, והרבה גורם חלישות בריאותי. ואחשוב אשר שמע מעט מהרבה מידידינו הרמ"מ מא"ז1 שי'.

מכתבו הראשון קראתי בוואגאן בנסעי למאסקווא, והתמהמתי שמה. וכה עבר הקיץ וע"ע בטרדות מעניני הבריאות וטרדות שונות כו' (ולא אאריך בזה למען אוכל לסיים המכתב, כי הרבה פעמים יקרה שאני מוכרח להניח באמצע המכ' ומונח איזה ימים כך).

בדבר מה שכותב אודות נסיעתו למדינתינו,2 מה אומר לו אחר שכן יעצו ידידינו הרמ"מ שי', אשר בד"כ נוגע בזה הנחת הנותנים כו'. אמנם כאשר אראה אני אינני יודע אם אפשר לפעול הרבה, כי העניות ר"ל במדינתינו גדלה מאד ה"י, וביתרון עתה מה שניטל עסק הי"ש מאחב"י נתדלדל ישראל מאד מאד. הרבה בע"ב שהי' להם איזה סך מעות ומכ"ש שהחיו נפשם בריווח לפ"ע, המה עתה מחוסרי לחם בפו"מ ר"ל. והרבה נמצאים כאלה, וממילא מכבידים על יתר אחיהם, השי"ת ירחם וירא בעני עמו וירום קרנם כו'. וכל א' מענה בפיו די לו בשלו, וכ"ה האמת. ולחשוב על הג'[בירים] לבד, ידוע אשר א"א לעמוד יסוד ע"ז לבד. ומה גם שנתרבה אצלם ההוצ' מהנ"ל.3 ובד"כ המה מקיימים מארז"ל עשירים מקמצין כו'. ובפרט כאשר יחשוב על ג' חדשים, לא אבין מה יוכל לעשות במשך הזה. אמנם באין ברירה אחרת לא אוכל לאמר לאו. והיפלא מה' דבר אם ברצות ד' יצליח דרכו, יוכל לפעול הרבה גם בזמן קטן.

מש"כ ומבקש שאני אראה מאנ"ש הסך שכותב למען לא אצטרך לנסוע,4 אני לא אוכל לעשות מאומה. די והותר אני מעמיס על אנ"ש תמידין כסדרן בענינים גדולים העומדים לעינינו תמיד, ולא אוכל להגיד דבר כזה שישלחו לכ' על סילוק החובות. א' שא"צ לאמר דבר שאיננו נשמע כו', ב' שזה יוכל להפסיד ח"ו על עוה"פ שאין הדברים נשמעים ח"ו כו'. ובדבר המאה רו"כ לעה"נ(?) אכתוב אי"ה לידידינו הרי"י מקרעמנ'.

ולזאת בדבר נסיעתו כאשר היא הכרחית מצד הצורך, לא אוכל לאמר שלא יסע. ובד"כ יש לחשוב זה בדרך כלי לברכת ד', והשי"ת יהי' בעזרו ויתן ברכתו בכל אשר יעשה. והשי"ת יחזק בריאותו ויזכיהו לעלות לאה"ק בקרב בלב שמח.

בטח יודיעיני החלט דעתו בדבר נסיעתו, ויודיעיני נא מבריאותו ושלומו הטוב.

ויקבל החוה"ש והברכה מאדה"ש כאוות נפשו וש"ב ידידו עוז מלונ"ח תכה"י שלום דובער6

אמי מורתי הר' תי' וכב"ב שי' ב"ה בחו"ש ופב"ש הטוב.

 

יגלה אור

(ביאורי אדמו"ר הריי"צ)

מכתב סימן ה

כמבואר בהרשימות דשנת תרנ"ח, הנה מחצי חדש מרחשוון עד חצי כסלו, הי' כ"ק אאמו"ר הרה"ק טרוד בנסיעה לטובת הכלל שהי' בסוד גמור, ושהה כב' שבועות בעיר קיוב וגם הי' בעיר ברדיטשוב.

במסעו זה ביקר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק היכלי קדש, הי' על ציון מורנו הבעש"ט, הרב המגיד ממעזריטש, וציוני התלמידים אשר אתו עמו, ברדיטשוב, האדיטש, ניעזין.

ואם כל החורף כן בקיץ הי' בביתו, אך מביתו כתב כמה מכתבים לרבני המתנגדים והאדמו"רים הפולנים, אודות מצב אחב"י, כי הי' אז זמן רדיפות מצד הממשלה.

שנת תרנ"ח היתה השנה הראשונה אשר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק בא בכתובים עם עסקני הכלל, בפנים המדינה, וכעבור איזה חדשים – בחדש שבט בערך – בא בכתובים עם עסקני הכלל בחוץ לארץ, באשכנז וצרפת.

בשנה ההיא התחיל להתענין על דבר הציונים, להתחקות על כל מעשיהם והנהגותיהם.

רק נסיעה אחת עשה הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק – בקיץ תרנ"ח – למאסקווא, והתעכב שם רק כשלשה שבועות. אבל נסיעה זו גרמה לו עבודה רבה, כי נסיעתו למאסקווא, אם כי רבים חשבו שהיא רק בהנוגע להטבת בריאותו, אבל בעיקרה היתה בשביל עניני הכלל, ושם הזדמן עם עסקנים שונים מפנים המדינה ומחו"ל.

וכל ההקדמה הלזו – האמורה בקצרה – לבאר פירוש דברי קדשו וכה עבר הקיץ וע"ע בטרדות מעניני הבריאות וטרדות שונות.

הרש"ז הי' בחורף תרנ"ט בפאריז, והוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, בתחלת מ"ח תרנ"ט, נסע לפטרבורג והתעכב שם עד ימי' אחדים לפני חנוכה.5 מטרת נסיעתו, היו עניני הכלל, אשר הרמ"מ ז"ל מאנעסזאהן הי' ג"כ אחד העוזרים על יד כ"ק אאמו"ר הרה"ק.

הרמ"מ ז"ל הי' נוסע לרגלי מסחרו לפאריז, ושם הזדמן עם הרש"ז. וזה יבאר האמור בהמכ' שכן יעצו ידידינו הרמ"מ.


 

1. הוא הרה"ח ר' מנחם מאניש מוניסזון, כמבואר ב"יגלה אור", בסופו.

2. עוד אודות נסיעתו זו, ראה באג"ק מוהרש"ב, א, עמ' רג.

3. כלומר, שהוצאותיהם נתרבו בגלל העניות של הציבור והיחידים.

4. המלים "למען לא אצטרך לנסוע" הם, כנראה, ציטוט ממכתבו של הרש"ז סלונים.

5. ב'ראשי פרקים' מתולדותיו של אדמו"ר הרש"ב, אשר בתחילת קונטרס 'חנוך לנער' (שנכתבו, כנראה, ע"י אדמו"ר הריי"צ), נאמר: תרנ"ט – לרגלי בריאותו וע"פ דרישת ענינים הצבוריים, נוסע בחודש כסלו לפטרבורג, ונשאר שם עד אחר פורים.

6. במכתבים הקודמים חתם הרבי: 'שד"ב'. וראה בהע' לאג"ק מוהרש"ב, א, עמ' קנד – שבשנת תרנ"ב החל הרבי לחתום בשמו המלא.


 

"אינני מסיח דעת מעניניו"

 

ו

ב"ה יום א' ט"ז אדר תרס"ג לפ"ק, ויען

כבוד ש"ב ידי"נ הרה"ח המפורסם נכבד ומרומם י"א כו' מו"ה שניאור זלמן שי'.

ת"ל בעד החוה"ש כה לחי.

לרגלי בריאותי הנני פה ויען, כאשר אני סובל מכבר מחלישות הנערוין וזה כחמשה חדשים אשר אני סובל מהיד השמאלי, שלא יש בה ההרגשה בהעור החיצון, שאינני מרגיש לא דבר חם ולא דבר קר וגם לא דקירה במחט.1 וזה יותר מג' שבועות שאני פה, ולקחתי אתי גם את בני שי'. והפראפ' בפה יעצו לי לעשות עלעקטערי על היד, ות"ל אשר הוטב לי קצת ההרגשה, אם כי עדיין רחוק משלימות, אבל קצת הטבה יש ת"ל. ואי"ה נתמהמה עוד ב' או ג' שבועות. והשי"ת ישלח לי רפו"ש בקרב בתוך כו'.

כל מכתבי כבודו הגיעו לידי, גם מכתבו ששלח לבני שי' שלחה זוג' תי' המכ' אלי לפה. ולא יחשוב כבודו שיש לי ח"ו איזה תערומות או קפידה עליו, וגם לא יעלה על דעתו אשר מצבו אינו נוגע ללבי. הרבה עגמ"נ אני מקבל ממעמד ומצב כבודו הנורא והאיום, והרבה חשבתי אולי אמצא במה להיות בעזרתו.

והנה בהנוגע להכולל, כבר כתבתי ואמרתי כ"פ אודות השני מאות מכבר, ולהעמיד אותו ב' מאות עבור הרבנות. אמנם כאשר בשום דבר לא יש לי מסייעים כ"א מנגדים לרצוני, וגם מתמן כו', ונשאר על ק"ן רו"כ לשנה, וגם בזה עושים חשבונות. וכבד עלי להגיד בכל עת.

ובדבר הישיבה,2 אמיתת הטעם שלי שאינני רוצה שיעזוב כ' את יפו, אחרי אשר בריבוי יגיעה עלה בידו ת"ל לתקן הדברים הנחוצים ביותר, ואם יעזוב את העיר יתבטלו ח"ו כל הענינים. וזאת אמרתי מפורש לר"ח3 שזהו הטעם שאיני אומר אודות כבודו. וגם עבור כבודו בעניניו אינני יודע אם כדאי לו לשנות דירתו מיפו.

ודבר הישיבה,4 כאשר בעצם הרעיון טוב וראוי לסייע בזה שתהי' ישיבה מכוללינו ושילמדו דא"ח קצת עכ"פ, ואמרתי לר"ח שלא אוכל להיות לסיוע בזה עד שאדע שיהי' משגיח טוב ונאמן שאהי' בטוח שהענין יתנהג בטוב אי"ה. כי על אותן שהעמידו עצמן למייסדים אין לסמוך כלל על תכונת הבית שתהי' כדבעי. ולזאת אמרתי לו, אם יתרצה ש"ב הרש"ל שי' להיות משגיח ויאמר שיעור ויראה שילמדו דא"ח, אז אני בטוח בו שבעה"י ילך הענין בסדר נכון אי"ה.

ולא אמרתי שאתן ע"ז אלף רו"כ לשנה, ואיני יודע מי בדה מלבו דבר זה, ומי כתב אליו כן. לא אמרתי זאת, כ"א אמרתי לר"ח שאם יהי' כנ"ל אז אתן לו אי"ה מכתב לאנ"ש אודות זה. ואינני חושב כלל לכנוס בזה בעובי הקורה, כי בענינים אלו צריכים להיות בקרוב דוקא, וכאשר כבר יודע אני הטיב ענין ישיבה, ידעתי אשר מרחוק א"א לעשות דבר כ"א בהשגחה מקרוב דוקא. ועל דבר שבהכרח שיהי' רחוק מהשגחתי ממילא איני שייך שאכנוס בזה הרבה בהנוגע להחיזוק, ורק כשאדע שתהי' עכ"פ קרוב אל הכוונה ע"י משגיח נאמן, אהי' אי"ה בזה לסיוע כנ"ל.

קודם נסיעתי עלה בידי ת"ל לשלוח לו איזה סך, בס"ה שלחתי על שמו סך קע"ה רו"כ, בזה לכבודו מאה רו"כ, ועשרה ר' עבור השמן זית (אשר הנני בגודל ת"ח לכבודו עבור זה שזה דבר חשוב אצלי), בס"ה מאה ועשר רו"כ לכבודו, עשרים וחמשה רו"כ לכ' אביו ב"ד הרה"ח שי', חמשה עשר רו"כ לבית ש"ב ר' אליעזר שמעון שי', חמשה עשר ר' להנצרכים מבית דודו וש"ב הררי"ל ז"ל, ועשרה רו"כ לבית ר' סענדר ז"ל. בס"ה קע"ה רו"כ. בטח נתקבלו המעות עד עתה.

ואי"ה בבואי לביתי אשתדל אי"ה מה שיהי' באפשרי לעשות לטובתו אצל ידידינו יחיו, ולזה דרוש זמן קצת ולא אוכל לידע הזמן, כי ע"י מכתבים כבד הדבר לעשות כ"א בראיית פנים, וא"י מתי נתראה אתם, כי ח"ד הר"י ברלין שי' כעת בחו"ל במענטאן ואיני יודע מתי יבוא לביתו ומתי יהי' במחנינו. וכן הג' ר"י הורעויץ ג"כ במענטאן. ואראה אי"ה מה שיהי' ביכולתי לעשות.

עם ידי"נ הר"ר יעקב מרדכי שי' מפאלטאווא התראיתי קודם נסיעתי, ודברנו הרבה אודות כבודו והי' בהתעוררות גדולה בזה, וחשב להשתדל אודותו אצל מכיריו, ואיני יודע מה פעל עד עתה (והוא טרוד כעת בדבר בנו שי' כו' השי"ת יהי' בעזרו5), ואי"ה אזכיר אותו במכתב.

יאמין לי כבודו אשר בד"כ אינני מסיח דעת ח"ו מעניניו ונוגעים הרבה ללבי, אבל מה אעשה אשר אין ביכולתי לעשות הרבה ובתדירות בענין אחד, באשר (ה)הענינים רבים המה, ענינים שונים זה מזה, וכולם ענינים גדולים ובהם ענינים העומדים ברומו של עולם, כמו בדבר הלמודיות במדינתינו ודבר הציונות, אשר נכנסתי בזה הרבה בהתעסקות גדולה באשר נוגע לכללות קיום עצם נקודת היהדות ממש. וכולם מהענינים דורשים בהתעסקותם סך גדול על כמה אלפים(?) ... ... ... ... באיזה דבר ... ... ואני צריך לבנות בכל עת בניינים גדולים, והכל רק מאנשים יחידים אשר אינם רוצים ליתן כ"כ, ואני מעמיס עליהם יותר מטבעי. לבד דבר הישיבה אשר הוצאותי' רבים מאד. וממילא צריכים לכוין הזמנים באיזה זמן לעסוק בענין זה ולעשות הפסקה באמצע לבוא אל הענין השני.

אמנם על העדר כתיבת מכתבים לא יחשוב כבודו בזה שום מחשבת חוץ ח"ו, כי טרדותי רבים המה מאד, והזמנים חשובים אצלי (אויס גירעכנט) על רבעי שעות ממש. ואינני מרשה לעצמי להיות רבע שעה פנוי בלי עסק (אם כי זה נחוץ מאד לבריאותי להפסיק כמה פעמים ביום לבלי לעשות מאומה, ונצטויתי ע"ז הרבה מהפ[ר]אפ' דפאריז עוד ב' שנים מלפנים ומעוד מקומות. אבל אין הזמן והעסקים מרשים לי ע"ז, ובקושי גדול פועלת אצלי זוג' תי' א' בב' או בג' ימים שאטייל כחצי שעה בהגינה שאצל ביתי. וע"פ הרוב גם אז אני חושב איזה ענין. וברוב הלילות אני הולך לישן ערך שעה א' וחצי או שעה ב', וכ"ז נוגע לבריאותי שאינני יכול לישון אח"כ. אבל מה אעשה כו'). וכשאני צריך לכתוב לכבודו, ההכנה היא לכתוב באריכות, ואני מדחה מיום ליום, ובתוך כך בא איזה ענין נחוץ מהענינים הכללים שצריכים להשיב או לכתוב וא"א להניחו ודורש עיון, ובאופן כזה הולך ונמשך הזמן וחוזר חלילה כו'. ולזאת לא יהי' לכבודו ח"ו שום חלישות הדעת מזה, ולא יחשוב בזה שום דבר, כי אמתת הדבר הוא כנ"ל.

ואת כבודו אבקש שיכתוב לי בכ"ע מהנעשה אתו ... ...  בריאותו ... ... החיכוך שהי' לו אם הוקל. במכתב א' כתב לי כ' שציוו לו הדאק' לנסוע לרחוץ בים המלח (א"י באיזה מקום הוא בפרט), ומחמת העדר המעות לא נסע. אפשר יעזור השי"ת ויהי' ביכולתו לנסוע אי"ה בקיץ הבע"ל. בהים ביפו עפ"ע6 הוא רוחץ. והשי"ת ישלח לו רפו"ש בקרב ויחזקו שיהי' בריא אולם.

ויודיעני נא ממעמדו ומצבו ומשלו' העיר, אם מחזיק כל הענינים כדבעי. ואם מדבר דא"ח בכל ש"ק, ואם יש שומעים ומקבלים. הכל יודיעיני נא בפרטיות, וישלח לי המכתב לביתי.

ויקבל החוה"ש והברכה מאדה"ש כאוות נפשו וש"ב ידידו עוז דו"ש מלונ"ח תכה"י שלום דובער

בני שי' ב"ה בחו"ש ופב"ש הטוב.

 

יגלה אור

(ביאורי אדמו"ר הריי"צ)

מכתב סימן ו

והנה בהנוגע להכולל – וגם מתמן:

ביאור. כמבואר בהרשימות, בשנת תר"ן התחיל כ"ק אאמו"ר הרה"ק להתערב בעניני החזקת הרמבעה"ן, כמבואר בארוכה. והגם כי במשך השנים הנה התערבותו הביאה הכנסה רבה, אבל בעניני הנהגה, הן גשמיות להיטיב עם מי, והן ברוחניות בעניני' שונים, לא היו לו מסייעים כ"א מנגדים. וענין זה על מילואו מפורט ברשימותיי במקומות שונים.

אחד התנאים שהתנה הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, בשנת תרנ"ב – שזה הי' כב' שנים שהתחיל להתערב בעניני רמבעה"נ – בעת אשר ממוני הכולל פנו אליו בבקשה, בשם ובחתימת כל אנשי הכולל, אשר יואיל להשתתף בעניני הכוללכי יתיסד ישיבה מבני כולל חב"ד ושילמדו דא"ח. ובמשך יותר מעשר שנים דיברו בזה, ואל הפועל לא בא. ורק מחשבה טובה.

בשנת תרס"ג, התעוררו אחדים מאנשי הכולל ע"ד התיסדות ישיבה, וגם אז רק בשביל שיהי' מוסד ויהיו מנהלים, משולחים, והכנסה.

ר"ח הנזכר במכ' זה הוא ר' חיים ז"ל מקרעמענט', שהוא בעצמו הי' י"ש וחסיד, אבל השפעתו על הזולת מועטה ביותר.

ש"ב הרש"ל שי' הנזכר במכ' זה, הוא הרה"ג ר' שלמה יהודה ליב שי' אליעזראוורב שיל"א – בן הר"ר אליעזר שמעון ז"ל בן בתה של הדודה מנוחה רחל נ"ע.

 

1. אודות ענין זה כותב הרבי גם במכתבו מיום ז' כסלו תרס"ג (אג"ק, ג, עמ' שע): זה כב' חדשים.. שינוי בידי השמאלית, שאיני מרגיש בה לא קור כמו מים קרים ביותר וגם קרח, ולא חום כחום התנור. וכשאני אוחז דבר חם ביותר אני מרגיש ויא דיא בלוט הייבט אן זידין [=כאילו הדם מתחיל לבעבע כרותח]. וגם לא דקירה כמו במחט וכדומה. ואין זה קלקול ח"ו בעצם היד, כי התנועה בה ת"ל בטוב (אם כי לא כ"כ כמקודם), כ"א הוא בהעור החיצון לפה"נ [וראה הנסמן בהע' שם למכתבים שעד שנת תרס"ו, שאז נתעורר חשש גם לבריאות היד הימנית].

וראה גם ביומנו של רבינו זצ"ל משנת תרצ"ג ('רשימות', חוברת קפז, עמ' 7): אדמו"ר נ"ע לא הי' מרגיש צד גופו האחד. הי' מנענעו, לוקח בידו וכו', אבל לא מרגיש. נודעו מזה – כי פעם בהכנסו לסוכה, ניסה בידו אחת את התנור לראות אם הסיקו אותו, ונדמה לו כי קר הוא. ובנסותו בשני', היתה ידו סולדת וכמעט שנכוותה תיכף. יראו שלא יעבור זה על הצד הב'. נסעו לכמה רופאים.. ואמר פרופסור בברלין, שיכול לחיות כמה וכמה שנים. עכ"ל.

ונראה שהאמור במכתב מחודש כסלו "זה כב' חדשים", ובמכתב דנן מאדר "זה כחמשה חדשים", הכוונה למה שנתוודע בחג-הסוכות כנ"ל.

2. בדבר הישיבה  בירושלים, והטעמים שהיו לרבי שרש"ז סלונים לא יעזוב את יפו, כתב הרבי (בכ"ב אייר תרס"ג) גם לרש"ל אליעזרוב: ..בדבר הישיבה בירושת"ו, אשר אין רצוני לגשת אל הענין עד אשר יהי' בה משגיח שאוכל לסמוך עליו שיהי' הכל כראוי. והנה באמת הי' ראוי ומוכשר לה ביותר ש"ב ידי"נ הרר"ש סלאנים שי', כאשר אני מכיר אותו בטוב בידיעתו בדא"ח, וע"י [=ועל ידו] הי' מתנהג הענין אי"ה כפי הכוונה בו. אמנם איך נעזוב את יפו, אחרי ריבוי המלחמות וריבוי הכחות אשר הניח עליו ותיקן בה תקונים העיקרי' ונחוצים ביותר, והכל בכחות גדולים ביותר, וכאשר יסע משם בלי ספק שיתבטל הכל ח"ו. וגם מצידו יש לי טעמים (שאיני) [שאינו] כדאי לו להעתיק דירתו מיפו (אג"ק, א, עמ' שב).

3. ב"יגלה אור" נתפרש, שהכוונה לר' חיים מקרימנצוג.

4. כנראה שכאן הכוונה לישיבה בחברון. וכמ"ש באג"ק (שם): גם צריכים להשתדל שתהי' אי"ה ישיבה בחברון ת"ו ג"כ, ושתהי' תחת השגחת כבודו, ותהי' באופן הכוונה בישיבת ירושת"ו.

5. בחודש כסלו תרס"ג חיתן הרה"ח ר' יעקב מרדכי בעזפאלאוו את בנו (אג"ק, ג, עמ' שעג). אבל מסגנון הלשון נראה, שמדובר כאן כנראה בענין שחרור אחד מבניו מעבודת הצבא.

6. =על פי ערך (בסגנונו של אדמו"ר הרש"ב הוא כמו "מן הסתם", או "יש לשער").

מאמרים דומים

-