המחנה החרדי - גליון 285, ג' סיון תשמ"ו

"מסוף העולם ועד סופו"

יהושע מונדשיין

ראייתו ושמיעתו של רבינו הבעל-שם-טוב זי"ע

כה אמר הרב הקדוש ר' מענדלי מוויטבסק זי"ע: "היה היה דבר השם ביד הבעל שם כו', אחד היה, ומהקדמונים לא קם כמוהו ואחריו לעפר מי יקום כו'" ('פרי הארץ'). ומי יבוא אחרי המלך לתאר בשרד קווים מדמות קדש הקדשים רבינו הבעש"ט זי"ע, אך תמכתי יתדותי בספרי רבותינו הק' תלמידיו ותלמידי תלמידיו, ולית לי מגרמי כלום.

בין תכונותיו של הבעש"ט, הנשגבות משכל אנוש, בולטות ביחודן ראייתו ושמיעתו, והענין זה נמצאנו למדים הרבה מפיו הק' עצמו ובספרים הנובעים מבית מדרשו.

וכה יעיד עליו תלמידו הגדול בעל ה'תולדות' זי"ע, את שראה בו ושמע מפיו:

שמעתי ממורי [הבעש"ט] זלה"ה ביאור המשנה "עין רואה ואוזן שומעת וכו'", מצד שהיא עין ראוי לראות מסוף העולם ועד סופו, ואוזן ראוי לשמוע הכרוזין (של בית-דין של מעלה ובת-קול היוצאת כו'). רק עונותינו מבדילין מצד שהנשמה בגלות יצר-הרע, וג' קליפות של ערלה מסבבין הראיה והשמיעה, וצריך שישבר הקליפות ואז יוכל לשמוע ולראות. ומורי זללה"ה יוכיח, שראה מרחוק ושמע הכרוזין, כאשר נתברר לאמיתו. וא"כ אפשר ואפשר לשמוע ולראות כנ"ל. (צפנת פענח פ' וארא, ד"ה אך דאכתי. פורת יוסף פ' ויחי, קרוב לסוף פן ג). דהיינו, לכך נבראו באדם עיניו ואזניו, אלא שהחטא הוא הגורם לאטימתן.

שמיעת הכרוזין נזכרת גם בס' שבחי-הבעש"ט (והמה שבחים שסופרו ע"י תלמידיו ותלמידיהם), כגון הכרוז שהודיעו כי ה'תולדות' עומד לאבד ח"ו את המוחין שלו בכלל שהיה יושב בתענית משבת לשבת, כרוז אחר על מות ר' יוסף מחמעלניק ועוד כהנה וכהנה.

ועל ראייתו הנפלאת מאתנו מצינו בספר שבחיו, שלשם הבטה למרחקים הסתכל בספר הזוהר הק'. במקרה אחד ראה את הנעשה עם הבן שנסע לברעסלא ואת אשר יהיה עמו ביום השבת הבא, ובמאורע שני ראה בשלומם של השוורים שנשלחו למרחק. ושאל ר' יוסף [מקאמינקא] את הבעש"ט, זה כתוב בזוהר? והשיב, זהו מה שאמרו חז"ל על הפסוק וירא אלקים את האור כי טוב, ואמרו כי טוב לגנוז. כי באור של ששת ימי בראשית היו יכולים להסתכל מסוף העולם עד סופו, והיכן גנזו הקב"ה, גנזו בתורה. ומה שאמר [גנזו] לצדיקים לעתיד לבוא, פירוש לצדיקים שעתידין לבוא בעולם. וכל מי שזוכה למצוא בתורה או הגנוז, מסתכל בו מסוף העולם ועד סופו. וכי סבור אתה שהשוורים לבד ראיתי? כי באותה ראיה ראיתי גם כן מעשה בק"ק אמשטרדם".

הסבר דומה נתן הבעש"ט גם לאבי הבן שנסע לברעסלא, וסיים באמרו: "ולכן כשאני פותח ספר הזוהר אני רואה כל העולם כולו, ולא אשגה ברואה בעזהש"י".

אור הגנוז

מסורת זו נמצאת לא רק בספר מעשיות, אלא שומה היא בפי הרה"ק מסדילקוב זי"ע, נכד הבעש"ט:

איתא, אור שנברא בששת ימי בראשית היה אדם יכול להסתכל בו מסוף העולם ועד סופו, וגנזו הקב"ה לצדיקים בכל דור ודר. ושמעתי מאא"ז [הבעש"ט] זללה"ה, היכן גנזו הקב"ה, בתתורה גנזו. שע"י התורה יכול להסתכל מסוף העולם ועד סופו וכו', וכן כל אדם ע"י התורה יכול לעלות לגדולה... ולהשתמש באור הגנוז אור המוצנע מסוף העולם ועד סופו (דגל מחנה אפרים, פ' תצוה).

וכן בספרי הרה"ק מקאמארנא זי"ע:

כמו שידוע ממרן הריב"ש ששאל לו אדם אחד איזה ענין ממרחק שיאמר לו מה הוא שם, ולמד ספר הזוהר והשיב לשואל. ואמר שאור קדמאה ניגנוז בתורה, ובלימוד תורה וראה מסוף עולם ועד סופו כל ההוה )זזוהר חי פ' משפטים, קי א). כשהיו שואלין למרן הריב"ש איזה דבר, היה פותח איזה ספר זוהר וכיוצא גמרא, ולומד, ואח"כ משיב לשואל. ואמר שאור שברא הקב"ה היה אדם צופה מסוף עולם ועד סופו, והיכן גנזו לצדיקים בתורה, וכשאדם הצדיק לומד תורה לשמה צופה מסוף עולם ועד סופו (נוצר חסד על אבות, ה כב).

ובכתבי הרה"ק בעל ה'צמח צדק' מליובאוויטש זי"ע:

המעשה דהבעש"ט ז"ל לאדם א' שבא חשאט ע לבנו שהי' רחוק ממנו מאה פרסות, ואמר שרואה אותו ממש איך הוא כעת בברעסלי. והיינו ע"י שקראו לפניו בזוהר הק', ונפשם ונתגלה האור הגנוז שם, שרואים בו מסוף העולם ועד סופו (אור התורה, במדבר, עמ' רכא).

קירבה יתירה לנוסח 'שבחי הבעש"ט' נמצאת בדברי הרה"ק בעל 'אור המאיר' מזיטאמיר זי"ע (פ' פקודי). וגם ממנו למדים אנו כי האדם עצמו גרם במעשיו לבלתי ראות ולבלתי שמוע את כל אשר מסוגלת נשמתו לחום מעצם בריאתה:

..כל זה רמז נעים זמירות ישראל, עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו. כלומר, זה הגורמת להם, להיות עיקר עוסקיהם בחמש חושיהם הכל עבור צרכיותם הגשמיות לטובת הנאות עצמם, והעדר מהם הקדושה וטהרה לקשט ולטהר פרטי חושיהם רק להבורא ב"ה, חוש הראות רק לראות במושכלות וחוש השמע רק לשמוע דברי תורה (אפילו מדיבורים הפחותים הנדברים בעולם)... לכן אינם רואים ושומעין כלום... כי אם בגשמיות. ובאמת החכם אשר עיניו בראשו מטהר ומזכך פרטי חושיו בתכלית הזיכוך, לבלתי עשות שו בחי' הרגשה ותנועה מחלקי חושיו כי אם בראותו טרם צאתו לידי פעולה שיגיע מזה צד הנאה לבורא עולם, ולהעלותם אל חוש המשותף... ושם בחוש המשותף מעורבים כללותם יחד אחדות אמיתי עד שיכול לראות את הנשמע ולשמוע את הנראה. ולזה אנו מתפללים ומתחננים לפניו ית' בכל יום והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצותיך, והנראה הכוונה ע"ד ששמעתי, פעם אחד שאלו להבעש"ט זללה"ה אחת מהדברים, ואזי פתח ספר הזוהר שהיה מונח על השלחן והסתכל בו, ואמר להם כל המאורע, ואח"כ נמצא האמת אתו שכיון בדבריו. וששאלו פיו הקדוש, וכי בשביל שפתח בזוהר יתכן לדעת ולראות מרחוק? ואז השיב להם , הלא מצינו אור שברא הקב"ה את עולמו היה מאיר מראש העולם ועד סופו, וגם האדם יכול לראות מראש העולם ועד סופו עם אור הבהיר ומאיר לארץ ולדרים עליה, וכיון שראה הקב"ה שאין העולם כדאי להשתמש עם זה האור, וגנזו לצדיקים, והיכן גנזו, גנז את האור בתורה, שתורה אוצרו הטוב של הקב"ה, וכשאדם לומד תורה לשמה ומסתכל בה בעין שכלו, המאור הגנוז מאיר לו נתיב להשכיל ולראות מראש העולם עד סופו, כאשר מאז קודם שגנז האור... (ולזה אנו מתפללים ושאולים מאתו לפקוח עינים עורות, והאר עינינו בתורתך, שהקב"ה יפקח עינינו לראות את האור הגנוז בתורה מאוד שבעת הימים הקדמונים כנ"ל). [לפירוש הנ"ל בפס' עינים להם ולא יראו, ראה גם ב"צפנת פענח" פ' תרומה (סוף פן א'), ובס' "אור הגנוז לצדיקים" (כת"י) בשם הבעש"ט עצמו. מובא בס' הבעש"ט עה"ת פ' שמות הגה יט].

ושוב חוזרים הדברים אל עד ראיה מתלמידי הבעש"ט, הוא הרה"ק בעל ה"מאור עינים" מטשערנאביל זי"ע המבאר ("מאור עינים" פ' שמות) שאותו "אור הגנוז" גלוי גם עתה למי שזיכך את חומר גופו:

נודע מה שארז"ל אור שבששת ימי בראשית היה אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שראה שאין העולם כדאי לו, עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבא. והענין הוא, כי יש אור הנגנז בהתורה, כי התורה נתלבשה בלבושין... כי אור הגנוז יקר מאוד להשיגו... שכל אחד יוכל להשיגו מהת-תורה, כפי מה שהוא [האדם] כך רואה דרך הלבושין הבהירות... אור עצמותו אור הבהיר אי אפשר לכל אדם להשיגו, כי ממש ע"י אור הבהיר יוכל להביט מסוף העולם ועד סופו, וכמו שנודע זה ממעשים שראינו מבני אדם שזכו לכך, כגון הבעש"ט נבג"מ, שסיפרו עליו כשהיה צריך לדעת שום דבר פרטי, אפילו מעניני בני אדם דבר גשמי, היה מסתכל בהתורה ולומד בה בדחילו ורחימו, ומדבק את עצמו, עד שהגיע לאור הגנוז בתוכה, והיה רואה בדבר שצריך לראות ממש, כמ"ש בש"ס מסוף העולם ועד סופו. אך לא כל אדם זוכה למדריגה זו, על כן גזרה חכמתו ית' לגנוז האור ההוא בתורה ולהלבישה בלבושין, בכדי שירגיל האדם את עצמו מעט לראות האור דרך הלבושין כפי מדריגתו ושרש נשמתו, וילך ממדריגה למדריגה, עד שבהמשך הזמן יוכל להגיע לאור הגנוז בה לראות הבהירות בלי מסך המבדיל... והנה כל אדם שמסתכל בהתורה הסיבה שאינו רואה האור הנ"ל, מחמת שהרע שבקרבו הוא מסך מבדיל לפני האור שהוא בחי' טוב כו' ומי שאין בו רע, שזוכה לזיכוך חומרו ונעשה לבו משכן לבורא ב"ה, ממילא אם אין מסך רואה האור הקדום הגנוז.

ביאור הראיה שע"י אור הגנוז מובא שום ב"דגל מחנה אפרים" (פ' בראשית), אלא שבפעם זו מתבאר על-פיו מאורע אחר ממעשי הבעש"ט:

"וירא אלקים את האור כי טוב", ואיתא במדרש כי טוב לגנזו, וגנזו לצדיקים, ובו משתמשין צדיקים בכל דור ודור, ע"ש. ושמעתי מאא"ז [הבעש"ט] נ"ע זללה"ה היכן נגנז האור ההוא, ואמר שהשי"ת גנזו בתורה, ולכן משתמשין צדיקים בכל דור ודור באור ההוא, היינו ע"י התורה שיש בה אותו האור שיכולין להסתכל בו מסוף העולם ועד סופו. כמו שראו עיני ממש כמה מעשיות, מה שכתב לדודי זקני המנוח ר' גרשון קיטובר ז"ל לארץ הקדושה, איך שראה אותו בשבת בחו"ל, ומה זה עשה בחו"ל, והשיב לו דודי זקני באגרת, שבאותו שבת עשה איזה גבר ברית מילה בחו"ל, ושלח אחריו להיות מוהל אצלו. כהנה וכהנה אשר קצרה היריעה מהכיל, אשר הסתכל ממש מסוף העולם ועד סופו. והכל היה ע"י אותו אור שנגנז בתורה.

גם סיפור זה מובא ב"שבחי הבעש"ט", אך בשינוי: חילופי הדברים בין הגיסים הק' לא היו באגרות, אלא על-פה: הבעש"ט אמר לאנשיו שאינו רואה את ר' גרשון בארץ-ישראל, "ובכמה שנים בא ר' גרשון אליו ושאל אותו [הבעש"ט]... ונזכר כי נתנו לו מצות מילה בעכו [שחציה בחו"ל] ושבת שם... והתפלל בליל שבת בבהכ"נ שבחו"ל".

ראיה מוחשית

אגב כך למדנו מדברי ה"דגל" כי אותו אור שנגנז בתורה, כלוי וידוע הוא לצדיקים בכל עת, ואין הם נזקקים להבטה בספר דווקא וכאותו מעשה רב. ואכן, כך נראים הדברים גם בתורתו של הרה"ק ה"צמח-צדק" מליובאוויטש זי"ע: בכל דור ודור, גם אחר הנביאים, השי"ת מראה אותות ומופתים בישראל, כמו מתנאים ואמוראים כמבואר בגמ' ומדרשות, וגם אחריהם - כידוע מהרוקח ור"י חסיד וסייעתם שהיו אנשי מופת מאד, וגם אח"כ מהאריז"ל שעליו אמרו פלאי פלאית מופתין שהיה השי"ת מראה על ידו, וכן בדורו היה הרב ב"י ז"ל שהיה לו מלאך מגיד השלוח לו ואחריהם בדור שלפנינו הבעש"ט ז"ל אשר כמוהו לא היה מימות הראשונים. פלאי פלאות ניסים היוצאים מהטבע היו נראים על ידו. כאשר שמעתי מאאזמו"ר [בעל ה"תניא"] נ"ע שהוא [הבעש"ט] ותלמידו הרב המגיד [ממעזריטש] נ"ע היו רואים מסוף העולם ועד סופו ממש בעין ראיה והיו אומרים מה שהיו רואים כאשר היה נראה בעליל לתלמידיהם" והיינו ע"י שהיה גלוי לפניהם או שנברא ביום ראשון שהשי"ת גנזו בתורה (ס' "דרך אמונה" עמ' סה).

ובמקום אחר: (שם, עמ' נ) בקצרה:

האריז"ל והבעש"ט והרב המגיד [ממעזריטש] שראו מסוף העולם עד סופו. כאשר שמעתי מרבינו [מעל ה"תניא"] ז"ל לפני הסתלקותו, שבנו ר' אברהם ["המלאך"] הי' בא אליו מחאוועסטעוו לראוונע בעש"ק, וביום א' הי' נוסע לביתו והי' הה"מ מלוה אותו ע"י ראיה מביתו עד כניסתו לביתו בחאוועסטעוו.

ונראה בעליל שראיית המגיד ממעזריטש היתה ראייה במישרין ללא הבטה בספר, והושוותה כאן לראיית הבעש"ט. 

ובלשונו של הרה"ק רש"ב מליובאוויטש זי"ע: וכידוע בהבעש"ט ז"ל אשר הזמן ומקום לא הי' מגביל ומעלים לפניו כלל וראה בהוה מה שיהי' במשך זמן וכן ראה מה שבריחוק מקום ממנו בראיית הדבר ממש כו'... והיינו מצד גילוי בחי' למעלה מזמן ומקום בזמן ומקום כו'. ובמדריגא זאת הי' הבעש"ט ז"ל (מאמרים תרס"ו, עמ' רכז). דהיינו שמצד עצם מדריגתו של הבעש"ט לא היו לפניו שום מגבלות של זמן ומקום גשמיים, ולכאורה לא נזקק כלל לאמצעים כלשהם להתגבר על מחסומי הטבע.

קיומה של ראיה מעין זו מתפרשת אף היא ב"שבחי הבעש"ט", במעשה שהיה באדם שנסע למרחק, וכשאביו בא אל הבעש"ט לדעת משלום בנו נכנס הרבי עם ה"ליולקע" לבהכ"ס, ושם ראה את כל הנעשה עם אותו אדם באשר הוא שם. ושוב מעשה שהגיב לגנב את כל מסעיו וחניותיו, וכששאלו הלה מדוע אין הרבי מסתכל על דברים נאים יותר, השיבו הבעש"ט כי מאורעות מעין אלו רואה הוא בבהכ"ס. ומעשה והתחננה לפניו אשה עגונה שיגלה לה היכן בעלה שרוי, והשיבה הבעש"ט בעוד הוא מנגב ידיו קודם ברכת אשר-יצר. תלמידיו ראו כן תמהו, והרבי השיבם שהוא רואה זאת בראיה מוחשית בדיוק כפי שצלוחית המים אשר לפניהם נראית לעיניהם.

ראיית העתיד

ראיית העתיד לבוא מלתא זוטרתא היא לגבי הצדיקים, וכמובן שגם מהבעש"ט לא נפלאת היא. מתורתו של ה"מאור עינים" מטשערנאביל זי"ע  למדנו שגם ראיה זו נובעת מן ה"אור הגנוז בתורה". וזלה"ק (בפ' צו):

אור של ששת ימי בראשית בהם ראה אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו, ואחר שחטא נעלם האור, היינו גנזו לצדיקים לע"ל. כי בתחלה קודם החטא היה האור באתגלייא, ואחר החטא נעלם האור בלבושים שהלביש את האור, היינו שהאור נתלבש בתוך התורה כו'. ולכן אמר רשב"י בזוהר מה שאמר רבה בר בר חנה שהיה אחר כמה מאוד שנה אחר רשב"י, וכן משה רבינו ע"ה ראה את ר' עקיבא שהיה אחר כמה אלפים שנים אחר משרע"ה, שהוא מחמת שע"י תורתם באו אל אור הגנוז, ושם אין חילוק בין מיד ובין לדורות, שהוא מקום ששם שוה הוה ומה שעתיד להיות.

ושניים מגדולי תלמידיו של הבעש"ט קבלו זאת במפורש מפיו הק': כאשר כותב בעל ה"תולדות" זי"ע בספרו זה (פ' ויצא):

קבלתי ממורי [הבעש"ט], שעיקר עסק תורה ותפלה הוא שידבק את עצמו אל פנימיות רוחניות אור אין סוף שבתוך אותיות התורה והתפלה, שהוא הנקרא לימוד לשמה, שבזה אמר ר"מ כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ומגלין לו רזי תורה וכו', רצה לומר שידע עתידות וכל מאורעותיו מתוך התורה כו' מלבד שרואה עולמות של מעלה, וכהנה שמעתי מפי מורי ודפח"ח.

ובדומה לו, הרה"ק ר' מאיר מרגליות מאוסטרהא זי"ע ב"סוד יכין ובועז" (פרק ב'): וכאשר הזהירו אותי לזה מוריי הגדולי' בתורה ובחסידות, ובתוכם ידידי הרב החסיד מופת הדור מוהר"ר ישראל בעש"ט זצ"ל, ה"ה כוונה רצוי' בלמוד לשמה לדבר את עצמו בקדושה וטהרה עם האותיות בכח ופועל בדיבור ובמחשבה, לקשר חלק מנר"ן ח"י בקדושת נר מצוה ותורה אור אותיות המחכימות ומשפיעים שפע אורות וחיות אמיתיות נצחיות. וכשזוכה להבין ולהתדבק בהאותיות קדושים, יוכל להבין מתוך האותיות ממש אפילו עתידות. ולכן נקראת התורה מאירת עינים, שמאירה עיני המתדבק בהם בקדושה ובטהרה כמו האותיות של אורים ותומים.  ומילדותי מיום שהכרתי בדביקות האהבה עם מורי ידידי הרב מוהר"ר ישראל תנצב"ה הנ"ל, ידעתי נאמנה שזה היו הנהגותיו בקדושה ובטהרה ברוב חסידות ופרישות וחכמתו צדיק באמונתו יחי' דמטמרין גלין לי' כבוד ה' הסתר דבר.

והני מילי בראיית העתיד מתוך לימוד התורה של הצדיק, ומצינו שגם בשמיעת לימודו של הזולת נשמע לבעש"ט הק' את אשר יקרה עמו באחרית הימים. וגם זאת מצאנו ראינו בתורתו של בעל ה"תולדות" זי"ע:

איתא במדרש הנעלם (בסוף איכה)... כל אינון תנאים ואמוראים... הוי אמר בר נש לחברי', מגו מילי דא דפרח מפומוי אנא חמי מה דיהא יומא דא או למחר כו'. וכין זה שמעתי ממורי [הבעש"ט] זלה"ה כשהי' אחד לומד איזה משנה הי' אומר לו מה שיהי' לעתיד בגשמי, כמעשה שהי' כו' (בן פורת יוסף, תחלת הדרוש לש"ש תקכ"ז. וב"זוהר חי' פ' ויחי רכד, א: מרומז במדרש הנעלם, וכך הי' אומר מרן הריב"ש טוב שמבין מתוך האותיות התורה שלומד זה, כל העתיד לבוא עליו על זה הלומד).

סתם הרב ולא פירש מהו ה"מעשה שהיה". ברם ב"שבחי הבעש"ט" מובא בשמו המעשה בשלימותו (וכן ההשוואה לדברי הזוהר), והוא, שהבעש"ט שמע עיצד ר' גרשון היה גורס משניות, וגילה לו הבעש"ט שני דברים העתידים לקרות לו, ואשר נשמעו לו מתוך לימוד המשניות של ר' גרשון גופא דעובדא היכי הווה).

איזכור נוסף למעשה זה נמצא בדברי הרה"ק בעל ה"צמח-צדק" זי"ע ("אור התורה", בראשית, קע), ובהם גם ביאור לעובדת מציאות ההווה והעתיד בתוך התורה:

מ"ש בזוהר (ח"א קלד, ב) באורייתא אינון כל מלין דעלמא דין. נלע"ד הטעם משום דהשי"ת בידיעת עצמו יודע את כל הנבראים, וזהו לפי שכל הנבראים נמשכין מן העשר ספירות ומושרין בהם, א"כ בידיעת עצמו הוא יודע אותן. והנה ידיעת עצמו היא התורה, שהיא חכמתו ית', א"כ בה ממש יש כל מלין דעלמא דין ג"כ. ובזה מובן מה שאמר הבעש"ט ז"ל לגיסו ר' גרשון מקיטעב שמשנה זו שלמד מבואר ב' מעשיות שאירעו אח"כ.

וראיית עתידות משום אחר, ראיה של "עליית נשמה במס"נ", ואשר לראיה זו כיוון הרש"ב בליובאוויטש באמרו (מאמר תער"ב, א'שמו): "שראה [הבעש"ט] מה שעתיד להיות בזמן קודם, שראה את הזמן כאילו כבר היה".

גם ביאור זה מבוסס על מעשה שהיה לבעש"ט עם גיסו ר' גרשון מקיטוב, ואף הוא מסופר בספר שבחיו, אלא שבתורה שלפנינו - מאדמו"ר בעל ה"תניא" - נזכר גם מכתב המענה של הבעש"ט שלא סופר אודותיו ב"שבחי הבעש"ט" (ובמ"א הוכחתי כי רגליים לדבר שהמבלבה"ד של השבחים הוסיף בגוף המעשה עפ"י מאמרים אלו של רבו, הרב מלאדי, ואכמ"ל).

כמו שכתב הבעש"ט ז"ל נבג"מ במכתבו לר' גרשון קוטווער ז"ל, במעשה שראה עליו קטרוג למעלה, על שנידה חכם אחד שלא כדין, וביקש עליו [הבעש"ט] שיהי' עונשו קל שיהי' סגי נהור משך זמן מה כו'. וכל זה המעשה נעשה למטה תחת הזמן במשך זמן רב אחר כך. וכתב לו ר' גרשון יפה דברת אך שלא בזמנו דברת, כי המעשה הי' אחר שנכתב האגרת. והשיב לו [הבעש"ט] שאין אתה יודע איך שרואים למעלה כו'. דהיינו שהבעש"ט ז"ל הי' עולה (בעליות מס"נ שלו) בעליות עולמות והיכלות עליונים דבי"ע, ואף ששם הוא מציאות הזמן, אך הוא בקיצור יותר, שיכול להיות שש שנים שלמטה שם בשנה אחת (ושם יוכל להיות נכללים ט"ו שנים בסקירה אחת), ולכן ראה המעשה קודם שנעשה למטה בעשי', שראה שם מה שעתיד להיות כנ"ל. ומזה ראי' ג"כ שאף למטה בגדר הזמן יוכל להתראות מה שעתיד כו' (עפ"י מאמרי הרה"ק בעל ה"תניא" דשנת תקס"ה [כמ' שכא; של], ומאמרי הרה"ק בעל הצ"צ המיוסדים על דרוש הנ"ל: באורי הזהר עמ' רנח ודרך-מצותיך עמ' נט).

***

מצינו שנתרעם הבעש"ט ח"ו על שדיברו מענייני המופתים שלו, ולא הכירו מן היראת-שמים שלו. ואנו לדרכנו, בעסקנו במדרגותיו הנפלאות מאתנו, לא נסיח דעתנו במה שמצווים אנו לדבקה בו ובדרכיו ע"י מעשינו ועבודתנו, ובתפלה לה' שיזכנו לטעום מאור הבעש"ט נ"ע המאיר באהבה המשולשת: אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל.