מאמרים

ספר "המדריך" והפולמוס סביבו

זכור לאברהם

ההתנגדות שפרצה עם הופעת ספר 'המדריך על במתי ים התלמוד' שנדפס בפרעסבורג בשנת תרמ"ב. מגמת החיבור, הקו"ק מרבני הונגריה נגד הספר, רשימת המסכימים ונוסח ההסכמות.

ספר "המדריך" והפולמוס סביבו

  

 

בשנת תרמ"ב נדפס בפרעסבורג חלקו הראשון של ס' "המדריך על במתי ים התלמוד", והוא "ליקוטי הש"ס עם פירש"י ותוספות, קבוצת סוגיות.. למתחילים בלמוד משנה וגמרא, מסודרות בדרך העולה מקל לחומר, לחנך התלמידים עפ"י דרכם והשגתם.. אל בית התלמוד פנימה. ולפי ענין הסוגיות נספחו עליהן מצומדות אגדות ודרשות ג"כ מכל הש"ס, להסב עין התלמיד על כל שכיות החמדה ולהעיר ולעורר בלבבו מוסר ויראת ה', אהבת התורה וחשקת הלמוד".

בשער הספר מציגים המחברים את עצמם:

"אנחנו האחים אברהם זינגער רב אב"ד דק"ק פאלאטא והגלילות תע"א, בנימין זינגער, בני כבוד הרב הגאון הגדול הצדיק המפורסם מו"ה פסח זינגער נר"ו, רב אבדק"ק קירכדרויף והגלילות תע"א, ונכדי אנשי מופת אדירי התורה הגאון בע"ס שערי תורה זצ"ל והגאון בע"ס שמן רקח זצ"ל...".

זקניהם, הרה"ג ר' בנימין וואלף לעוו בעל ה"שערי תורה", ואביו הרה"ג ר' אלעזר בעל ה"שמן רקח" ידועים היטב,1 אך גם אביהם נודע למשגב; וכך נכתב אודותיו בס' "מליצי אש" (י"ד ניסן, א אות מא):

"מור"ר פסח זינגער אב"ד קירכדארף ז"ל, נולד לאביו ר' אברהם באונגאריש-בראד בשנת תקע"ו. בנעוריו הי' מפורסם לעילוי גדול ולקדוש ישראל, סיגף עצמו בתעניות, וכל היום למד בעמידה מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין בשקידה נפלאה. הוא הי' גאון גדול מופת הדור ציס"ע, עד שהגאון 'כתב סופר' אמר עליו אין פסח שני בזה"ז, פירוש לא נמצא גאון וקדוש כמותו בזה"ז... ועלה לשמים בסערה בקדושה ובטהרה ערב פסח שנת תרנ"ח לפ"ק. זיעועכי"א".

שני האחים מופיעים בס' "אהלי שם";

על ר' אברהם הרב ב-ווארפאלאטא, נכתב שם (בעמ' 401): נולד  תרכ"ב.. נדפס מאת ר' אברהם הנ"ל ספר "המדריך" לקוטי גמרא לצעירים, והרבה מאמרים בעתונים שונים. הרב הנ"ל השתתף באספת הרבנים שהיתה בקראקא בשנת תרס"ג2...

ועל אחיו ר' בנימין זאב, הרב דליפטוי-סט'-מיקוילש (בעמ' 416): נולד  תרי"ח.. הוא תלמידו של הגאון ר' עזריאל הילדעסהיימער זצ"ל מברלין. בשנת תרמ"ג נתקבל לאבד"ק.. הנ"ל. נדפסו מאתו הרבה מאמרים בעתונים ומאספים שונים. ע"כ.

בשנת תשמ"ז נדפס, בירושלים, קונטרס אחד משלושים-ואחד הקונטרסים שהשאיר אחריו הר"ר בנימין זאב זינגער, והוא: "חידושי הרב"ז זינגר למסכת שבת".

ב'פתח דבר' לספרו נרשמו תולדות חייו בכמה שינויים: נולד בפלאטא שבהונגריה בשנת תרט"ו, ונפטר בפרזבורג בשנת תר"צ. בין השנים תרמ"ז ותר"פ שימש כאבד"ק בק"ק מיקלאש. עכ"ל.

אחיו, הר"ר אברהם, נרשם גם בס' "שם הגדולים מארץ הגר" (עמ' 38; וס' "המדריך"  בעמ' 286), וכן בס' "מליצי אש" (כסלו-טבת, דף עד, א): אב"ד ווארפאלאטא.. נפטר ו' טבת תרע"ד לפ"ק. זיעועכי"א.

*

בראש הספר נדפסו שני עמודי הסכמות; בעמוד הראשון:

"אלה דברי כבוד הורינו מורינו.. הרבנים הגאונים.."  וראשון להם הר"ר אהרן יוסף שמואל הלוי [לעוו-סג"ל] אבד"ק טרענשין, זקינם של המחברים, חותנו של הר"ר פסח זינגער ("..חבור יקר אשר על ידו יקל למלמדי' את נערי בנ"י להרגילם בלימוד גמרא.. ובזה יסכר פיהם של הדוברים עתק על בנים של צדיק ות"ח וה' יאיר עיניהם לראות האמת..")  וראה אודותיו בהע' 12.

לידו, הסכמת אבי המחברים, הר"ר פסח זינגער מברודא אבד"ק קירכדרויף-לייטשויא ("..למצוה גדולה יחשב כל סיוע להכניס במורשי לבב צעירי בנ"י כללי ופרטי תוה"ק בדרך קל ומסולל.. ואקוה שגם גאוני זמננו נ"י ישימו מהודם עליכם..").

ועוד באותו עמוד:

"דברי כבוד הרבנים.. חכמי ארץ אונגארן יצ"ו"  והם הר"ר מאיר פערלס אבד"ק קאראל ומחוז סאטמאר, שמכתבו מופנה אל הר"ר אברהם זינגער ("..והוטב מאוד בעיני כי עשית חבור קל וקצר מן רבותינו בעלי הש"ס לחנך ילדי העברים מן הקל אל החמור.. ואתה אהו' תלמידי חזק ואמץ..")  וראה אודותיו בהע' 10.

לידו הסכמתו של הר"ר יהושע אהרן צבי וויינבערגער אבד"ק מארגרעטען ("..בקשתם גם ממני ליתן הסכמה.. מאוד מאוד הייתי מסופק בדבר זה, להיות כי בעו"ה כך עלתה בימינו כי בית יעקב ועדת ישראל נפרדו ונחלקו לשתים ושלש מחנות.. ואנכי לא ידעתי מהות קהל עדתכם הלנו המה או וכו', לכן הייתי נבוך מה לעשות, אולם תמכתי יסודתי על דברי כבוד אביכם הרה"ג הצדיק נ"י כי בטחוני חזק על גודל צדקתו וכו', לכן אף ידי תיכון עמכם, כי אנכי הרואה שספרכם תועלת גדול לצעירי צאן קדשים.. כי המה מלקטים שבלים מכמה חלקי הש"ס להיות אהל אחד.. ועי"ז יהי' נקל להם לחזור על לימודיהם תמיד..")  וראה אודותיו בהע' 11 ולידה.

בעמוד השני באו הסכמותיהם של "הגאונים.. חכמי ארץ אשכנז, אנגליה ובעהמען": ר' נפתלי אדלער הכהן (הכותב בפקודת אביו הר"ר נתן אדלער אבד"ק לונדון), הר"ר שמשון רפאל הירש מפראנקפורט א"מ,3 הר"ר עזריאל הילדעסהיימער אבד"ק בערלין,4 הר"ר יוסף גוגענהיימער אבד"ק קאללין והר"ר אלעזר מינץ אבד"ק קעמפען (שנמנה גם הוא עם צאצאי ה"שמן רוקח").

יש לציין ולהדגיש, כי בכל ההסכמות הללו, וכן בכל עשרות ההסכמות דלהלן, נשמטו התאריכים, ואין לדעת האם הן נכתבו לפני פרוץ הפולמוס, בעיצומו או לאחר שנים רבות. וד"ל.

*

בהקדמתם הארוכה מבארים המחברים את מגמתם בחיבור זה:

"..כי כגן נעול וכמעין חתום היו לרבים בזמננו ספרי התלמוד, ורבים ממלמדי התורה נבוכים בדרך זה ילכו בו.. [כי שתי דרכים עומדות בפניהם], בדרך האחד יביא ממרחק לחמו.. מדלג.. ומקפץ.. מניח החמורות ומלמד הקלות, זעיר שם זעיר שם במקומות שונות ונושאים שונים.. [ובדרך זו] יש בו מן ההפסד והבלבול המתחייב לתינוק הרק משוט בארץ מרחקים לא סדרים.. והיה נע ונד תועה בארץ נכריה.. והוא הדבר שאמרו רז"ל "אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל, בשביל משנתו שאינה סדורה עליו". והיה הספר ביד התלמידים כספר החתום, וכי יבואו לחזור על למודם.. ילאו לחפש.. ולא עוד אלא שהוא דבר שאי אפשר להתקיים בסופו.. ולא הרבה יזכור התלמיד ממה שלמד.. כי לא תתחקה משנתו בלבבו בלתי אם תהיה מונחת לפניו תמיד מסודרת בספר כשמלה פרושה.. וכל שהשכחה גוברת, אהבת הלמוד מתמעטת והולכת.

"בדרך השני.. לא ישגיח כלל על איכות הענינים ועל מה שמדובר בהם, ומורה בבת אחת.. קלות וחמורות כנתינתן וכסדרן.. וגם ברבות הימים ויגיעה ועמל.. לא ידע התינוק אלא תרגום המלות וסגנון הלשון.. אבל אין דעתו מיושבת בהם ולא תרד אל חדרי לבבו.. אף אם נאמר שיעשה הזמן מה שלא יעשה השכל, וברבות הימים והחזרה והמשנה פעם אחר פעם ביד חזקה.. יצליח וירד התינוק לעמקי העיון והחקירה.. יצא שכרו בהפסדו, מלבד זה שהיה יכול ללמוד בנתים בענינים קרובים אליו עשרת מונים, הנה לא יהיו ימים מועטים וישכח תלמודו.. כי כל מה שלא ישיג האדם אלא מתוך דוחק ולחץ לא יתחקה בלבבו.. וכענין שאמרו ז"ל "תקפה עליו משנתו".. שהיתה קשה עליו ומתוך הקושי שבה שכחה.. וכל עסקו בו אינו אלא מתוך עצבון לב וקוצר רוח.. תחת העלות בלבבו חשקת הלמוד. וזה אחד מאבות נזיקין המפסידין את הלמוד.. וזה ענין רע שיהיה בעוכרו גם באחרית הימים.. וכשמרגילין אותו לבטא בשפתים דברים הזרים לנפשו רק שידע ענין המלות והלשון, הרגל נעשה טבע ושבשבתא כיון דעל על, וסופו שיהא מוצץ קליפה וזורק פרי.. ולא ירד למצולות ים לעמקי המחשבה..".

המחברים אינם מתעלמים מהעובדה שבדרך זו נהגו ללמוד במשך דורות רבים, "מיום הנחל מערכת התלמוד לישראל", ובכל זאת "גדלו והצליחו ועשו פרי וקמו גדולים חקרי לב", אבל לדעתם אין מביאין ראיה מן הגדולים שהצלחתם מובטחת בכל דרך שידרכו בה. ובפרט שבדורות הקודמים היתה תורתם קבע, אבל לא כן בדורותינו.

"והמפורסם אין צריך ראיה, שרבים מאותם שלמדו תורה מיום עמדם על דעתם עדי הגיעם לבחרות והיו לאנשים, לא מצאו כדי מדתם כפי ערך הזמן והיגיעה, והלא דבר הוא!.. ודבר הנראה לעינים ומעשה בכל יום הוא, שרבים מן התלמידים מפסיקים ממשנתם ונותנים עורף לתורה, לריבוי היגיעה ומיעוט השכר. וגם האבות אומרים, אין לבנינו כשרון ללמודה, כי הנה למדו ב' וג' שנים ולא ראו סימן יפה במשנתם"!

לפיכך, בזמננו, מי שאינו בעל כשרונות יוצאים מן הכלל, הצלחתו תלויה בהשתדלותו של המורה ובהתחכמותו לסדר את משנתו בדרך נכונה.

כאן מפרטים המחברים את מהות חיבורם זה שהוא "לתועלת המתחילים", ושיטתם היא לדקדק ולמצוא בכל סוגיא את נקודת תמציתה ועיקרה ולהגישה בצורה שתתקבל "בהבנה נכונה ומבוררת".

"אמנם  מדגישים המחברים  חלילה לנו וחס ליה לזרעיה דאבהתנא להוסיף מחול על הקודש אפילו הוספה כל דהוא, או לשנות ממטבע שטבעו חכמים, חוץ משינוי מקום. וכל דברי הספר דברי קבלה הם כהוייתן, ככתבם וכלשונם, קנקן חדש מלא ישן". וסידור הנושאים בספר הוא מן הקל אל הכבד.

בספר זה נספחו גם אגדות ודרשות הש"ס השייכות לאותם ענייני הלכה הנלמדים באותו פרק, וארבעה טעמים לדבר: א) להוסיף חשק ללימוד, ב) ראוי להרגיל את התלמידים בכל הסוגים אשר בש"ס, ג) ידיעת דרכי המדרש הוא מפתח להבנת טיב ההלכה ועומקה, ד) המדרש מביא ליראת חטא, להכרת הקב"ה ולדבקה בדרכיו. "וכבר צוחו קמאי ובתראי על מי שהאגדה קלה בעיניו להורותה, שמונע מחניכיו אוצר של יראת שמים שהיא ראשית דעת".

בחלק הראשון הובאו רק פירושיהם של רש"י ותוספות, ובחלק השני עתידים לבוא גם קצת מחידושי ההלכות של המהרש"א. אך נשמטו מהתוספות העניינים שבאו בו באריכות הפלפול, וגם מפירושו של רש"י נשמטו כמה דברים אך מאידך גיסא נוספו ממפרשים אחרים, והמלים שרש"י תרגמן ללשון צרפת, תורגמו כאן ללשון אשכנז כפי שתרגמן הרא"ש.

לבסוף מביאים המחברים הוראות דידקטיות למלמד, באיזה אופן ללמד את הפרקים הללו, מה להקדים לתלמיד לפני הלימוד, כיצד יהיה סדר לימוד הסוגיא ופירושה, סיכומים חזרות ושינון החומר הנלמד, "ובענינים שיש בהם מוסר והתעוררות ליראת ה' ולמעשים טובים, אל נא יחדל המורה לפרש הדברים לתלמידיו באר היטב, למען יכו שורש בלבבם 'וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה'. ואל נא יהיה דבר זה קל בעיניכם מלמדי התורה".

החלק הראשון נחלק לשני כרכים (שתי "מחברות"), ובכל כרך עשרה פרקים; לפני עשרת הפרקים הראשונים באו חמישה פרקי משניות ממס' אבות, כשהם מסודרים לפי סדר הדורות של החכמים.

ואלו הם עשרת פרקי הכרך הראשון: א] שמונה סוגיות בענין תלמוד-תורה, שכר המצוה ועונש החטא; ב] שבע סוגיות בענין מועדים ותעניות; ג] תשע סוגיות בענין ברכות; ד] שש סוגיות בענין קריאת-שמע ותפילה; ה] שש סוגיות בענין קריאת-המגילה וקריאת-התורה; ו] תריסר סוגיות בענין חג-הסוכות ומצוותיו; ז] תריסר סוגיות בענין שבת וחנוכה; ח] שמונה סוגיות בענין יום-טוב; ט] שמונה סוגיות בענין חג-המצות, קידוש והבדלה; י] שש סוגיות בענין קרבן הפסח ושאר הקרבנות.

ואלו הם עשרת פרקי הכרך השני: יא] שמונה סוגיות בענין מס' חולין; יב] שבע סוגיות בענין מציאה ואבידה; יג] שש סוגיות בענין פקדון ושומרים; יד] עשר סוגיות בענין נזיקין; טו] (חמש) שש סוגיות בענין גזילה וגניבה; טז] תשע סוגיות בענין הלוואה וטענה ושבועת הדיינין; יז] ארבע סוגיות בענין פועלים ושכירות; יח] תשע סוגיות בענין מכירה וקנין; יט] תריסר סוגיות בענין בית-דין ועדות, קידוש החודש ועיבור השנה; כ] שמונה-עשרה סוגיות בענין נדר, נזירות ושבועה. (במנין הסוגיות של הכרך השני יש הבדלים בין התוכנית המפורטת בתחילת המחברת הראשונה, לבין הביצוע בפועל; בסך-הכל נוספו חמש סוגיות, ורקבפרק י"ט נגרעה סוגיה אחת).

בחלק השני "אשר נקוה להוציאו אורה ג"כ בקרב הימים ברצות ה' דרכנו"  יהיה רק כרך אחד, שיעסוק בכל העניינים שהיו בחלק הראשון, וכן מקצת ענייני סדר נשים.

*

כבר בהסכמתו של הר"ר אהרן יוסף שמואל הלוי  הרשומה לעיל  ניכר שקמו לו לספר זה מנגדים (עוד קודם הדפסתו?!), כלשונו: "ובזה יסכר פיהם של הדוברים עתק על בנים של צדיק ות"ח, וה' יאיר עיניהם לראות האמת". ולשונו מוכיח עליו, שאין מדובר במנגדים העלולים לדבר סרה במחברים בעתיד, אלא באלו שכבר יצאו נגדם.

אך לנו לא ידועה התנגדות לספר שקדמה לכרוז דלהלן, שנתפרסם אחרי הופעת "המדריך" בדפוס.

וזה לשון ה"קול קורא" מרבני הונגריה:5

 

בעהי"ת

קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלקינו

שלומי אמוני ישראל סגולתו, יראי ה' וחושבי תורתו, עמו וצאן מרעיתו, פקחו עינים, שימו לב והטו אזנים, למורים לכם דרך החיים, ויאזין אליכם בורא ועושה ארץ ושמים.

בעת החל רוח חדש לפעם, ואש המינות יצאה ותאכל בקצה העם, לנתק מעל צווארימו עול התורה, להפשיט מעלימו אדרת האמונה, חכמי הדור אשר לפנינו, לא יצאו מחומשים לקראת החדשים, מתפרצים עריצים, כי פחדו להרעיש בקולם, וללחום למולם, להוריד גאונם ולהשפילם, אולי ירבו עוד נאצות, ויפרצו פרצות, בראש כל חוצות, ויהרסו גבול עולם, וחלילה יהי' תיקונם קילקולם, ובודאי מחשבות הראשונים הי' יפה בעתו.

לא כן בזמנינו אלה, אשר החלו החדשים לפסוע על ראשי עם קודש, להוציא ישן מפני חדש, ולהכריח אותנו, להעלות עוללנו וטפינו, על המזבח אשר בנו, ועשו מן הטפל עיקר, לשרש ולעקור את הכל מן המקור, להשכיח התורה מפי עוללים עתיקי שדים, אשר מהבל פיהם אנו חיים.

לולי ה' שהי' לנו, באהבתו וחמלתו עלינו, ויבער ביעקב אש להבת, רשפי קודש שלהבת, בלב רועי ישראל הכשרים, וה' נתן חנם בעיני המלך והשרים, ירים הודם על כנפי נשרים, וגללו את האבן הקשה, מעל פי הבאר תורת משה, ועמדו לימינם, ונתנו רשיונם, גלוי לכל המונם, להשקות צאנם לכל אשר יהי' רצונם.

אולם אלה מבלי עולם, לא ינוחו ולא ישקוטו ממעללם, ויתהפכו בערמימות ונכלי"ם מנכלי"ם שונים, כגלגל באופנים, וכל רצונם ומאוים, לנצל מבני ישראל את עדים, להציגם ערום מתורה ומצות כיום הולדם, להשפיל כבודם תפארתם והודם, עם אשר תמצא ידם. זה ינסה כחו, להוציא רוחו, ויתן יד להדפיס ספרים ישנים, מן הקדמונים קדושים עליונים, למען הצג בפתח השער הקדמה עם רעיונות מלאו מינות, ועוד יסיפו אשמה, לבא בחדרי הספר פנימה, ויעשו הערות זרות, ארוכות וקצרות, אמרות מלאי ארס, סביבות המחברת, ויחמרו את הספר מבית ומחוץ בכופ"ר, ויטיחו דברים, אשר רבותינו לא שערום. וגם בתורת ה' תמימה כבר שלחו ידם, והוציאו מחדש לקצר ולבחור פרשיות מה שיש ללמוד עם צעירי בני ישראל. והוא לדאבון נפש לכל השומעים.

ועוד לא השיב זה ידו מבלע נחלת אבות, התורה והמצות, והנה כעת הוציאו פלאטא6 גמרא חדשה ונקראה בשם המדרי"ך, אשר שמה נאה לה, כי דרכו על במתי ים התלמוד לקרעו לגזרים, להשקות את העדרים, ילדי העברים הרכים והצעירים, ובאו במו המים ונהפכו למים מאררים המרים. וכל השומעים וכש"כ הרואים, ישתוממו פלאים, איך לא לבשו אלו המחברים, חוברי חברים, חרדה ורעדה, לגשת לזאת העבודה, לפרוץ גדר לשנות הסדר, מהמשנה והגמרא, למען ספות הרוה את הצמאה, להוביש את מי ים התלמוד, לבלבל השלחן אשר לפני ה' תמיד, ודבר סרה בבית ה' להעמיד, לתת אותנו לשמצה בפי המתחדשי' שונאינו.

לכן חוב קדוש על רועי ישראל להציל צאן מרעיתם, מיד מבקשי רעתם, וכן החיוב לגדור גדר ולעמוד בפרץ שלא יעלו הפורצים והמתחדשים, שיהיו גורעין ומוסיפין, לקצר או להרחיב לרחק ולקרב, כפי דעתם ורצונם בתורתינו הקדושה.

וגם הסכמנו שיהיו כל תופסי תורה נזהרין לתת הסכמה למחבר ספרים, רק אם ידוע כי תורתו אומנתו, וגם ליזהר לנותן הסכמה שידע עם מי הוא מצרף בהסכמות.

ואנחנו גוזרים באיסור גמור על כל איש ישראל את ספר המדריך האמור, וגם את הספרים אשר יוציאו החדשים כמותו, הנוגעים בדבר המלך מלכי עולם ודתו, ותורתו ואמונתו, שלא לאספם אל ביתו ומכ"ש לקרות בם, כי עקרב כרוך על עקבם. והנמצאים כבר, יחושו לבער, לבל י?ר?או ובל ימ?צ?או בכל גבול ישראל אלו ספרי מעל. למען ישוב ה' מחרון אפו עלינו, ישוב ירחמנו ויקבץ ויקרב פדותינו, במהרה בימינו. ושפתינו ארשת, השומע יבורך בברכה המשולשת.

יתרו ועתה אם שמוע תשמעו וגו' תרמ"ב לפ"ק

יקותיאל יהודא [טייטלבוים] אבד"ק סיגעט

חיים סופר אבד"ק פעסט (ארטה')

גאדליב [פישער, ידידיה] אבד"ק וו"ב [=ווייסענבורג] (ארטה')

אברהם יצחק [וויינבערגער] אבד"ק ק"וו [קליינווארדיין]

עמרם [בלום] אבד"ק חוסט

זוסמאן סופר אבד"ק האללאש

יחיאל [מיכל שטערן] אבד"ק פילדעש

קאפל [רייך] אבד"ק ווערבוי

שלמה שפירא אבד"ק מונקאטש

שמחה בונם [סופר] אבד"ק פרעסבורג

דוד שיק אבד"ק טאקייא

מרדכי [יהודה] ליב [=לעוו] אבד"ק ענטערדאם

יעקב [טענענבוים] אבד"ק פוטנאק

שרגא צבי [טענענבוים] אבד"ק טשאט

משה [פולאק] אבד"ק באניהאד (ארטה')

נטע [יונגרייז] אבד"ק טיסא-פיריד

מנחם [פאנעט] אבד"ק דעעש

שמואל [עהרנפעלד] אבד"ק מאטערסדארף

שאול [עהרנפעלד] אבד"ק סיקס

יוסף יוזפא [ראזענבערג] אבד"ק פ' לאדאן

נתן [מילער] אבד"ק סעטשין

דוד ליב [זילבערשטיין] אבד"ק וואיטצען (ארטה')

פישל [סופר] אבד"ק נאנאש

 

אלה דברי הרב הה"ג וכו' אבד"ק מארגרעטין

אמת הדבר כי נתתי הסכמתי על ספר המדריך, ולא עיינתי היטב לירד אל תוכן הדברים. אולם אחרי רואי כי מאסו הבונים המה גדולי מדינותינו בספר הזה, וטעמם ונימוקם עמם, חזרתי לאחורי, כי מצוה לשמוע דברי חכמים. ולא אבוש לאמר ברם טעות הי' בידי להסכים על דבר חדש כזה מבלי להמתיק סוד ולהתיעץ עם שאר רבנים גדולים. ואלה דברי האחרונים מבטלים הראשונים.

א"ד הק' יהושע אהרן צבי וויינבערגער אבד"ק מארגרעטין והגליל

 

כעבור כשנה חזר "קול קורא" זה ונדפס בעיתון "מחזיקי הדת" (שנה חמישית, גל' 6. לבוב, יום ד' עשרה בטבת תרמ"ג. 20.12.1882. עמ' 3-2); לנוסח הכרוז קדמו שם דברי הפתיחה הבאים:

הקול קורא הזה בא לידינו עתה מיד הרב הגאון הצדיק המפורסם מו"ה הילל ל"ש [=ליכטנשטיין] האבד"ק קאלאמייא שליט"א,7 ופקד עלינו להדפיסו במ"ע שלנו מחז"ה, למען ינצלו בנ"י ממכשולות כאלה.

ויהי כראותינו את הק"ק הלזה נתמלאינו שמחות וגיל, בראותינו כי הנחנו השם בדרך אמת והישר הודות לד', כן יהי ד' בעזרינו ע"ע [=עד עולם]. כי זה זמן רב אשר החובר חבר "המדריך" בדרך לא סלולה שלח לנו את מחברתו וביקש מאתנו שאנחנו נפרסם חבורתו במ"ע שלנו, ואנחנו דחינו אותו בשתי ידים עוד קודם שנודע לנו שמץ דבר.

והגם שגוף המחברת בקל היכולת לבוא לידי שגיאה שיוטב המחברת בעיני הרואה, וכאשר עיניכם הרואות שרב א' מרבנים היראים במדינת אונגארין שגה ברואה בזה, וכן איזה מהרבנים הגדולים דמדינתינו אשר החובר הזה ביקש מהם ג"כ הסכמה על ספרו וכמעט קט נתנו לו, לולא אשר התייעצו עמנו ושאלו אותנו אם לא שמענו איזה דבר מהחיבור הלזה, ועי"ז נמלטו משגיאה.

ועוד קודם שנודע לנו מהק"ק הלזה השבנו לנכון ב"ה, כי אנחנו לתומינו הלכנו בדרך האמת, כי אמרנו אין לנו לחדש דרכים חדשים בסדר לימוד וחינוך הנערים בלימוד התלמוד מכפי סדר המסודר לנו עד עתה, כי ידענו כי דרכים כאלה הוא דרך כת גשי-הלאה.

וד' יורנו תמיד דרך האמת ויצילנו משגיאות, וכן יהי' ד' בעזרינו ע"ע.

עד כאן דברי ההקדמה של "מחזיקי הדת", ואחריה נדפס ה"קול קורא" בשלימותו.

*

בכל דברי ה"קול קורא" אין שום נימוק הגיוני נגד כשרותו של ס' "המדריך", וגם האוסרים ידעו בוודאי היטב שאין זה "חדש האסור מהתורה", ו"כבר היה לעולמים" כדוגמתו פעמים רבות (כפי שנראה להלן). לא היה זה אלא פרק נוסף במערכה שניהלו קהל היראים (האורתודוכסים) שדגלו בפילוג הקהילות, נגד אנשי ה"סטאטוסקוו".8

המחבר עצמו, הר"ר אברהם זינגער, נמנה עם קהל הסטאטוסקוו,9 וגם אחד מראשי ה"מסכימים" לספרו  שמכנה אותו "אהובי תלמידי"  הר"ר מאיר פערלס, היה מהמתנגדים הנמרצים לפילוג.10

סביר להניח שכצנינים בעיניהם היתה הסכמתו של הרב וויינבערגער ממארגרטן, תלמידו החביב של החתם סופר ושל ה"שערי תורה", שנחשב כ"פוסק המדינה" בטרנסילבניה,11 ידידו-אהובו של הלוחם הקנאי הר"ר הלל ליכטנשטיין מקאלאמאי, וגם הוא עצמו אורתודוכס מובהק שגינה בתשובותיו את אנשי הסטאטוסקוו ואת קהילותיהם, ואסר בפשטות את שחיטתם.12

ומה מאלפת העובדה, שהוא עצמו בהסכמתו ל"המדריך", אינו מפקפק כלל בטיבו של החיבור ובכשרותו, והתלבטותו היא אך ורק באשר לשייכותם ה"פוליטית" של המחברים! ושפתיו ברור ימללו: "מאוד מאוד הייתי מסופק בדבר זה, להיות כי בעו"ה כך עלתה בימינו, כי בית יעקב ועדת ישראל נפרדו ונחלקו לשתים ושלש מחנות, יש לחוש הרבה בענין זה, ואנכי לא ידעתי מהות קהל עדתכם, הלנו המה או וכו' ולכן הייתי נבוך מה לעשות, אולם תמכתי יסודתי על דברי כבוד אביכם הרה"ג הצדיק נ"י כי בטחוני חזק על גודל צדקתו וכו'".

אך הוא חזר בו מהסכמתו זו, ובמכתבו המצורף ל"קול קורא" הוא מודה כי "טעות הי' בידי להסכים על דבר חדש כזה מבלי להמתיק סוד ולהתיעץ עם שאר רבנים גדולים".

למותר לציין כי גם כל שאר עשרים-ושלושת הרבנים החתומים בכרוז, נמנים עם נאמני הקהילות האורתודוכסיות, מראשון החותמים הר"ר יקותיאל יהודה טייטעלבוים מסיגעט, שאך זה מקרוב הצטרף  כמעט בעל-כרחו  לארגון האורתודוכסי,13 ועד לגדולי הלוחמים במתחדשים למיניהם ובאנשי הסטאטוסקוו כהר"ר חיים סופר מפעסט14 והר"ר עמרם בלום מחוסט.15

*

הפולמוס שפרץ בעיצומה של הדפסת הכרך השני (של החלק הראשון), נתן את אותותיו בכרך זה, וכן במהדורה השניה של הכרך הראשון שנדפסה  גם היא בפרעסבורג  בשנת תרס"ב.

בראש הכרך נדפסו "דברי המחברים", שבהם אין רמז ישיר לפולמוס, אבל יתכן שהוא אשר עומד מאחורי הודעתם, שהם חוזרים בהם מתוכניתם להדפיס חלק שני (שהוא הכרך השלישי) שבו יהיו "סוגיות יותר חמורות". וזאת, מפני שנודע להם מפי מורים המלמדים לפי שיטתם זו, כי כשגמרו התלמידים [תוך חודשים ספורים?!] את הכרך הראשון, כבר הוכשרו ללימוד עצמי של המקומות הקלים, וכשיסיימו ללמוד את הכרך השני כבר יוכלו ללמוד את כל המסכתות כסדרן ללא שום דילוגים.

"ובעינינו ראינו תינוקות שלא למדו מלפנים עדיין משנה וגמרא כלל, ותהי ראשית למודם בספרנו שעה ביום, ולמדו במשך ה' חדשים את כרך הראשון מהחל ועד כלה, והוא שגור על פיהם ממש ונכון על שפתותיהם, ועמדו כמה תורנים שלמים לנסות כח התלמידים באחת ושתים מסוגיות הקלות שבש"ס אשר לא למדו עדיין.. וכל הרואים התפלאו, ונדברו יראי ה' איש אל רעהו, זה דרך ישכון אור"!

ומכיון שבתוך שנה ניתן לגמור את שני הכרכים, גם אם לומדים שעה אחת ביום, הרי הילדים כבר "גדושים ומלאים בידיעות נכבדות ברוב עניני הש"ס, גופי תורה הלכה ואגדה", וכבר אינם זקוקים ללכת בדרך הקצרה, ו"יבואו בטח ונכון אל בית התלמוד פנימה"  והרי זו היתה כל מטרתם של המחברים לכתחילה!

אך באותו כרך ישנה הרצאה ארוכה נוספת – שנכתבה לפני קודמתה16 – שכותרתה "דברי מחברי ספר המדריך לקוטי הש"ס וכו'", והיא פותחת בהתנצלות על התמהמהותם בהוצאתו לאור של כרך זה:

"הנה זה ד' חדשים שהוצאנו לאור כרך הראשון.. ונפשנו חכתה להחיש ולגמור בעזה"י בלי התמהמה גם כרך השני, אשר כבר החילונו להדפיסו ג"כ בימים ההם, כאמור בשער ספרנו. אמנם שמענו גערת חכם.. כאאמ"ו.. ופקודתו שמרה רוחנו, שלא לסמוך על דעתנו, כי אם להציע ראשונה לפני גדולי הדור יצ"ו לדעת משפט בחינתם. וגם כמה סיבות מעכבות על ידינו מלמלאות אחרי דברינו. ולמען לא נהיה כמתעתעים בעיני רבותינו אחב"י יצ"ו, מצאנו עצמנו מחוייבים להודיע את זאת בשער בת רבים ולהתנצל על הדבר הזה, כי לא מאתנו היתה הנסיבה.. וברצות ה' בקרב הימים נוסיף לדבר עוד בזה את כל ונוכחת. ונדרשנו למאהבינו אנשי בריתנו, להדפיס עתה עכ"פ ההסכמות אשר כבדונו בהן גאונים וצדיקים.. ועדותיהם נאמנו מאד שישרה בעיניהם פעולתנו..".

עוד מאריכים המחברים בהבהרת מטרתם בחיבור זה, לחזק את לימוד התורה שירד פלאים, שחובה זו מוטלת על כל החפצים בקיום התורה והאמונה.

מכאן ממשיכים המחברים להוכיח, שלא חידשו דבר אשר לא היה כמותו בדורות הקודמים:

"והלכנו בספרנו זה בעקבות רבותינו גאוני קמאי ובתראי ז"ל, שבכל דור ודור עמדו והתעוררו.. להקל הלמוד.. בהתחדש בכל דור ודור הגזרות והתלאות עול הממשלה ויגיעת דרך ארץ.. וע"כ נטו ידם רז"ל קמאי ובתראי.. להעלות קצורים במקום המאריך.. ויפרד לשלשה ראשים:

"האחד, אלו החבורים אשר תכונתם ללמדנו הלכה ברורה.. וממין הזה ספרי ההלכות של גדולי החכמים שבפרק הגאונים והראשונים, בה"ג.. הרי"ף, הרמב"ם.. ומרן ז"ל. מהם, כגון הרי"ף והרא"ש ז"ל ששמרו לשון וסדר התלמוד, והעתיקו הסוגיות מקוטעות בדלוג מה שאינו נוגע לפסק הלכה ובהשמטת דפים ופרקים ומסכתות. ומהם כגון הרמב"ם ור"י בעה"ט שקיצרו ושינו עוד יותר, ולא הציעו לפנינו אלא הלכות מופשטות ממש לקוחות ממקומות מושבותיהן בחדרי בית התלמוד, ומסודרות במערכת עפ"י הנושאים. וגם מאז זכינו לתורתו של מר"ן ז"ל עורך שלחן ה'.. נטו חכמי לב ידיהם להעלות קצורים גם מתוך השו"ע בדלוג והשמטות ושינוי לשון וסדר...

"הראש השני, אלו החבורים אשר מטרתם להקל הדרישה והחפוש באגדות.. ומזה גם ספר עין יעקב, וביותר ס' מנורת המאור.. ואחריהם באו כמה חכמים גם מלפנים גם בדורנו לעשות כתבנית מלאכתם..כוללים ילקוט אגדות לקוחות מן הש"ס וס' המדרש.. מסודרות עפ"י הנושאים.. גם.. עפ"י פרשיות התורה, ומזה כגון פסיקתא זוטרתא לר' טוביה ז"ל.

"הראש השלישי אלו החבורים הדומים לפי המכוון בהם לספרנו "המדריך", כוללים לקוטי הש"ס ונתקנו לתועלת המתחילים והתלמידים.. ממין הזה הוא ס' חנ[ו]ך לנער שנדפס בוויניציא שנת תקס"ה וכולל קובץ מאמרים מפוזרים ממשנה וגמרא מקוטעים ומפורשים לצורך ילדים, ורובם אגדה לקוחים מס' עין יעקב. ושר המסכים עמו הגאון אב"ד שם [ר' אברהם יונה] ז"ל הפליג לפאר את דרכו.

"וכן יצא לאור בשנת תקע"ה ס' שערי התלמוד לקוטי הש"ס לילדים, ולא בא לידינו [אך ראה להלן]. וזה ג' מאות שנה שיצא לאור ס' לקח טוב ונדפס גם מחדש כמה פעמים, וכולל ג"כ לקוטי הלכות לצורך ילדים, רובן מסדר נזיקין, ובאו מקוטעות ובלא סדר והמשך. וממין הזה גם ס' כסף נבחר שיצא לאור פעם ראשונה זה נ' שנה בהסכמת ראשי שבטי ישראל, מהם הגאונים בעל ח"ס ז"ל ומהר"מ מינץ ז"ל, וכולל ג"כ קבוצת סוגיות הש"ס שבאו מקוטעות עם תוכן פירש"י ותוס' וכו'.

"ומענין ג' מיני חבורים האלה מצד ההצעה, גם חבור א' מאת הגאון.. ר"ש סיריליו ז"ל, והוא גמרא למס' עדיות, ובאו סוגיות הש"ס אשר תסובבנה על משניות מס' עדיות, נמשכות ומצומדות מקוטעות אל המשניות לפי ענינן, עם תוספות מרובה גם מהגאון המחבר ז"ל.. ודומה לזה בתכונתו ספר חדש "מס' אבות עם תלמוד בבלי וירושלמי", ובו באו מקוטעים מאמרים מפוזרים מתוך התלמודים מצומדים אל משניות מס' אבות לפי מה שיסובבו עליהן בנושאים, וס' הזה יצא לאור בווארשא בשנת תרכ"ב בהסכמת גדולי רבני פולין, מהם הגאון מו"ה יוסף שאול ז"ל אבדק"ק לעמבערג שכ' בזה"ל "וביקש ממני הסכמה הנה מה זו שאילא והלא דבר טוב עשה בעמיו לזכות את הרבים במדות טובות ונכבדות אשר הוא נחל נובע ממקור טהור מדברי רבותינו הקדושים" וכו'.

"כל אלה החבורים מעלים הקוצר במקום המאריך וכוללים לקוטים מתוך הש"ס להקל הלמוד להועיל.. ואם בדורות הראשונים כך.. בדורנו זה.. ק"ו בן בנו של ק"ו דמצוה גדולה היא.. להשתדל ולהתאמץ בכל עוז לקרב לב הילדים לתוה"ק ולהקל עליהם הלמוד ככל האפשר...

"ומה מי שיציע דיני המצוות ודברי מוסר בלשון עצמו כמו שעשו גדולי ישראל בספרי דינים ומוסר, לצדקה יחשב לו.. מי שעושה גם את זאת ומלמד דיני המצוות ומוסר השכל בלשון רז"ל ממש.. ק"ו ב"ב של ק"ו ששכר מצוה בידו.

"ואף שמקצת מן החבורים שהזכרנו באו גם בשינוי לשון ממה שהוא בספרים שנעתקו מתוכם, וגם נקראו בשם אלו הספרים "גמרא" "קצור שו"ע" וכדומה, ולא קרא אדם ערער מעולם, ונהפוך הוא, נתפרסמו ונתקבלו ברצון, אנחנו נשמרנו תכלית השמירה מלשלוח יד חלילה בדברי רז"ל ולשונם ולשנות ממטבע שטבעו אפי' שינוי כל דהוא, או להוסיף על דבריהם אפי' אות א'.. וגם נזהרנו לקראת ספרנו בשם גמרא או מסכתא או קיצור וכדומה, אלא הוא ספר מופשט בפני עצמו, כולל דברי מצוות ומוסר לתת להנערים חכמה ודעת להדריכם בדרך אמת אל הקודש פנימה".

בהמשך מביאים המחברים את טענתו של "גאון א' מפורסם מגדולי בני הדור", שבד בבד עם היווכחו בגודל התועלת שבספר, מעלה הוא חשש "שלפי רבוי התועלת להקל הלמוד, היא הנותנת לחוש שיתמוך את העצלות". המחברים מתמודדים עם טענה זו בכמה אופנים, מביאים דוגמאות מספרי קיצורים רבים – אפילו קיצורי הלכות שיש לחוש לתקלה – "וכל אלה הספרים נתפרסמו ונתקבלו בסבר פנים יפות ואין פוצה פה ומצפצף, וק"ו ב"ב של ק"ו בספרנו זה, שלא לסדר דינים לפסק הלכה בא למורים הוראה.. וכבר הוכחנו בדוגמאות שאין ספרנו זה דבר חדש בעיקר תכונתו, וכבר היה בעולמים כדמותו וכצלמו, ולא קרא אדם ערער מעולם".

מכאן עוברים המחברים לבאר באריכות את השינויים שעשו בפירוש רש"י, בהשמטות ובהוספות, אשר אין זה "מטעם שנחשוב חלילה שדברי רש"י ז"ל צריכים תקון מצד עצמם, או שאנו כדאי וראוים לתקן", אלא רק "לפי תכלית המלאכה" שהיה ברצונם להתאים את הפירוש לילדים בתחילת לימודם.

"ולמותר להזכיר כי כן נטה לפעמים מפירש"י ז"ל גם הרע"ב ז"ל שנמשך אחריו תמיד, ונכדו של רבינו ז"ל הרשב"ם ז"ל, אשר תפס לשונו ברוב המקומות שמצא פירושו ומ"מ לפעמים נטה ממנו. וכיו"ב הפי' לס' הרי"ף ז"ל הנובע כידוע מפירש"י ז"ל, אבל במקום שלא העתיק הרי"ף ז"ל כל הסוגיא בשלמות ורש"י ז"ל סמך בפירושו על אותו הענין שנשמט, שינה המפרש לפעמים לפי הצורך. וכ"ש שאר מפרשי משנה וגמרא, אשר מעיקרא בחרו להם דרך אחרת. אבל לא מטעם שיחשבו חלילה שיש מגרעת בדברי רש"י ז"ל מצ"ע.

"ולא ימצא בספרנו פירוש המתנגד לפירושו של רבינו ז"ל ממש ואינו עולה עמו בקנה א'. וגם במקום שהוכרחנו להוסיף, ההוספות נובעות מפירושי רז"ל הראשונים, אשר גם כל פירושיהם בצדק על שם רש"י ז"ל יקראו, כי ממנו למדו וכן עשו כתבנית מעשהו כדמותו וכצלמו. והשתדלנו תמיד לשמור לא לבד כוונת רש"י ז"ל, אבל גם סגנון דבריו, כי דבש וחלב תחת לשונו".

*

מכאן ואילך עמלו המחברים לאסוף מכתבי הסכמה לס' "המדריך"; ומצאנו אחד ממכתבי פנייתם לבקשת הסכמה (המקור נמצא במחלקת כתה"י שבספרי' הלאומית בירושלים, אוסף שבדרון), וזה לשון מכתבם:

בעזה"י א' פקודי באמ"ת וצד"ק [=תרמ"ג] לפק"ק פאלאטא יע"א.

שוי"ר לכבוד הרב הגאה"ג המופלג בוצינא דנהורא מדברנ' דאומתי' החכם הכולל פאר וכבוד נותנים לשמו כקש"ת מו"ה יהוד' ליב המכונ' ד"ר לעוויזאהן נ"י אב"ד ק"ק שטאקהאלם יע"א.

שם כהדר"ג נ"י מכנף הארץ שמענו ושמע תפארת גדולתו מרחוק הגיע אלינו, וגם נודענו כי במקום גדולתו שם ענוותנותו, ולכל הדורשים ידו פתוחה ותיכון עם עושי מצוה. וע"כ בטחנו שידרש גם לנו לתמכנו בימין צדקו, והרהבנו בנפשנו עוז להגיש לפני כהדר"ג נ"י את כרך הראשון מספרנו המדריך אשר הוצאנו לאור בחסדי ה' לתועלת המתחילים. ועיני כבודו תחזינה בהקדמת ספרנו הסיבות והטעמים מוסדות המלאכה. ותלי"ת ישרה בעיני רבנים גדולים וצדיקים ראשי שבטי ישראל יצ"ו, כמבואר בדברי מליצותיהם.

אנחנו ראינו את עני עמנו, אוי לעינים שכך רואות, זקנים משער שבתו ובחורים מנגינתם, וחמדה גנוזה בקרן זוית בכמה מדינות בעוה"ר. ויהי כי סבונו את לבבינו לדבר הזה, מצאנו כי מקצת הנסיבה היתה גם מטעם שאין תחילת הלמוד מתוקנת ומוסכמת עם דרכי הילדים והשגתם, ולמודם קשה עליהם, ונפן כה וכה, וראינו שאין ספר נכון לתכלית הזה. ועלתה קנאת ה' צבאות בלבבנו לעשות לפי כחנו לכבוד התורה, להפיץ מעינותיה חוצה, ולא נחנו ולא שקטנו עד אשר מלאנו את דברינו וכלינו בעזה"י מעשינו מערכת סוגי' הש"ס למתחילים.

ועיקר כוונתינו בספר הזה הי' רק לאותן המדינות אשר בעוה"ר גם א' מני אלף לא ימצא אשר יתחנך בלמוד תוה"ק, כמו באשכנז ושאר ארצות, וגם הדגול מרבבה א' בגליל ושניים במדינה, אינו עוסק בה אלא לשעות א' או שתיים ליום, ורוב עתותיו נתונות לענינים אחרים.

ועתה כי הננו נכונים להוציא לאור גם חלק השני בעזה"י, הנה נכספנו עם כל לבבנו גם לברכת כהדר"ג נ"י ולדברי מליצתו, לענדם עטרות בראש ספרנו עם דברי שאר הרבנים הגאונים נ"י. ועל כן נחלה נא פניו לשום עיני כבודו על ספרנו, והיה כי ימצא חן לפניו כאשר נקוה, אז יעשה נא החסד עמנו לפקדנו ביקרת תפארת הסכמתו!

ובצפייתנו נצפה כי לא ישיב מעכ"ג נ"י את פנינו ריקם, ולא יאחר לכבדנו במליצתו, ותהי' זכות הרבים תלוי' בו. וה' האלקים יאריך ימיו להפיץ אור התורה וללחום מלחמתה, ועיניו ועינינו תחזנה בהרמת קרן התורה והדת, כאו"נ ח"מ הסרים למשמעתו בתעצומות יקר וכבוד,

אברהם זינגער החופק"ק הנ"ל ואגפי' יע"א

בנימין זינגער

 

ראויה לתשומת לב היא הדגשתם, שעיקר ייעודו של החיבור הוא למדינות כגון אשכנז; סבורני שהסתייגותם זו היא תוצאה ישירה מהפולמוס. בהסכמות רבות יש התייחסות לנקודה זו: יש המדגישים בהסכמתם את ההגבלה הזו, ואחרים, לעומתם, מוצאים לנכון להדגיש שכוחו של הספר יפה לכל המקומות, ולא רק לאשכנז והמדינות הדומות לה.

רבים ממכתבי ההסכמה שנתקבלו נדפסו, וצורפו לספרים שיצאו לשוק הספרים. אך כפי שכבר הערנו לעיל, אף הסכמה אינה מתוארכת, כך שבדרך-כלל אין לדעת האם הסכמה כלשהי ניתנה לפני פרוץ הפולמוס או אחריו, למחברת הראשונה או השניה, למהדורה הראשונה דשנת תרמ"ב, או למהדורה השניה דשנת תרס"ב.

בלבול נוסף נגרם בשל השינויים הרבים בין העותקים למיניהם, וכמעט שכל עותק מכיל אוסף אחר של הסכמות! לעתים שולבו במחברת הראשונה הסכמות שנכתבו בבירור אחרי הדפסת המחברת השניה.

ומכיון ששילוב דפי ההסכמות נעשה מאוחר מזמן כתיבת הספר עצמו, מצינו גם עותקים שעל אף האמור בהם  כפי שהבאנו לעיל  שהמחברים לא ראו את הס' "שערי התלמוד" שגם הוא ליקוטי ש"ס לילדים, הנה בכמה עותקים נמצא גם דף ובו: "אמרו המחברים, שלא להוציא נייר חלק נמלא כאן חסרון אשר העירו עליו, שהי' מן הראוי להזכיר בהקדמת ספרנו החבורים שהם מעין מלאכה אחת עם ספרנו וקדמו לו בדמותו ובצלמו, לחנך התלמידים בלמוד גמפ"ת עפ"י ילקוט סוגיות ומאמרי הש"ס.. ונזכיר שלשה ספרים.. וגם את הרביעי ס' "כסף נבחר" שנדפס.. בהסכמת עמודי ב"י הגאונים בע"ס ח"ס זצ"ל ומהר"מ מינץ זצ"ל.. ואלה המה ג' ספרים הנ"ל, האחד ס' "לקח טוב לקוטי הלכות".. השני ס' "חנוך לנער".. והשלישי ס' "שערי התלמוד" למתחילים, נדפס ראשונה ברגיו בשנת תקע"א וכולל סוגיות הש"ס בלא אגדה.. עם פירש"י קצת תוס' ונוספות לפירוש מהרב המחבר ז"ל. ומצאנו טוב ונכון להעתיק הנה הסכמת הגאון מוניציא ז"ל לספר חנוך לנער [כאן נעתקת בשלימותה הסכמתו של ר' אברהם יונה, אע"פ שהיא נעתקת גם בפתיחה הנ"ל של המחברים!].. והסכמת הגאון מרגיו לספר שערי התלמוד..".

גם נעתקת שם בשלימותה הסכמתו של ר' אליקים פאדובאני מריגייו למהדורה הראשונה, וכן דבריהם של מנהלי הת"ת באיזמיר, שהדפיסו את הספר שנית בעירם  בשנת תר"מ  וכתבו עד כמה נחוץ ספר זה בזמננו לתלמידים המתחילים.

*

לעיל רשמנו את תשע ההסכמות המופיעות בכרך הראשון; להלן רשימת המסכימים שלקטנו מעותקים שונים, רובם מהמהדורה השניה, אך גם במהדורה הראשונה יש עותקים שבהן שולבו הסכמות נוספות על התשע הראשונות. וראה להלן, שיש גם הסכמות בודדות שחוזרות ונשנות בעותקים רבים.

ההסכמות מס'  34-10 הן במיקבץ הסכמות אחד, מס' 47-35 בשני, מס' 54-48 בשלישי ומס' 66-55 ברביעי.

ואלה שמות המסכימים (ליד כמה מהם העתקתי כמה מלים מהסכמתם, באם הדבר קשור ליישום המעשי של לימוד ס' "המדריך"):

[10] הר"ר אברהם פאלאגי מאיזמיר (שתי הסכמות, לכרך הראשון ולכרך השני; "..יש בארצי בית תלמוד תורה גדול המחזיק כשבע מאות תלמידים.. ולומדים משנה וש"ס, ויש לנו חיבור "שערי תלמוד" שנדפס מחדש בעירי, ילקוט סוגיות הש"ס, ובחרתי גם במחברת המדריך הנאה שלהם. ואם יש את רצונם לשלוח ארבעים וחמשה מחלק הנשלח אלי.. ולעיני בני עמי, אחלה פני אוכלי לחמי, לחמה של תורה.. לכו שברו ואכולו לרשת לבניכם מורשה למען ישכילו, ישיגו ארחות חיים.."); [11] הר"ר צדוק [הכהן] מפאריס; [12] הר"ר שמעון הלוי איש הורוויץ מלייפציג; [13] הר"ר בן ציון פינטו משאראיי; [14] הר"ר יצחק רילף ממעמעל; [15] הירץ עהרמנן מטריר ("..גם אנכי בבית הספר שלי אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים, אשר בלמודם בס' המדריך הלזה הצליחו ועשו פרי תנובה להבין ולהשכיל ולשמוע בלמודים.."); [16] הר"ר אברהם מרגליות מגאלאדז ("וחוב קדוש על כל האבות והמורים מלמדי גמרא להביא ברכה לתוך ביתם, ולקנות את ס' המדריך..  למען יוכלו לעסוק במלאכת ה' באמת ובתמים ללמד התלמידים בסדר ישר ונכון..").

 [17] הר"ר אליהו חזן (מירושלים) מטרבלס המערב ("..דרך הלמוד הנהוג משנים קדמוניות למתחילי העיון איננו עוד מוכשר לנערים שבדורנו.. ואחר אחרון אני בא הגאון החריף בע"ס חוות יאיר סי' קנ"ג, אף הוא ראה ותקן סדר למוד ישר.. אך הנה טוב מאד להרגיל הנערים בתחלת למודם בסדר הנאה והנכון שסדרו מעכ"ת..").

[18] הר"ר שמואל מאהליווער מראדום; [19] הר"ר פנחס הלוי ניישטאדט משוערין וברעסלא ("..סכום העקסעמפלארע מספרם היקר המדריך אשר בקשתי לצורך בית הספר ת"ת עץ חיים העומד פה [ברעסלא] ת"י קבלתי לנכון, ומיום הבאתי בראשונה את ספרם ברכה לבית הספר.. נתאמת אצלי גם בנסיון.. כי זה דרך ישכון אור. אמנם מלפנים לא היה אפשר להתחיל למוד גמרא כי אם עם בני מחלקה השנייה אשר בבית הספר, ועתה ירגילו מצעדם ויתנהלו לרגל מלאכתם לשמוע בלמודים גם העומדים בתחתית המדרגה.. וכל המכניס ספרם היקר לבתי הספר, ברכה הוא מכניס, ותקון גדול הוא לתת אותו על יד התלמידים.. ואנכי הרואה בבית הספר שלי גודל התועלת והכשרון אשר בסדר משנתם, וראו בה תלמידינו סימן יפה יגעו ומצאו כפלים לתושיה.."); [20] הר"ר יאודה פינצי משראיא; [21] הר"ר שמשון ארנשטיין מאזארקאוו ("..כל אוהב תורה וכל אשר יראת ה' נוגע בלבו.. יראה לחנך בנ"י בלמוד המדריך. ואליהם אקרא גם אני בכח לבקש ולחלות פני מנהלי העיר בכל אתר ואתר, לחנך בנ"י צעירי הצאן.. בלמוד ס' המדריך.. ויזכו הנערים לעלות מעלה אל בית התלמוד פנימה..").

 [22] הר"ר אליהו (בשם אביו הר"ר שלמה) פלעססנער מראגאזין; [23] הר"ר גבריאל אברהם אלמושנינו מזופיאה; [24] הר"ר שבתי רפאל מילי מטריעסט; [25] הר"ר דוד טעבלי אפרתי מוויטבסק; [26] הר"ר משה דוד הופמאן מברודא; [27] הר"ר מאיר שמחה הכהן מביאליסטוק (להלן נעתקת ההסכמה בשלימותה); [28] הר"ר מרדכי מורטארה ממנטובה; [29] הר"ר דוב צאמבער מברלין; [30] הר"ר יעקב מאיר שפילמאן מבוקרשט ("..ולא לבד שספרכם יפה אף נעים מאד לאותן הגלילות אשר תורתן של בניהן עראי בעוונות אבותיהם.. אלא אפי' לאותן אשר ב"ה כל שעשועיהם בתוה"ק, וקטן משיודע לדבר אביו מלמדו תורה, ג"כ ספרכם טוב ונאה להם.. ותשלחו לי כמה ספרים.. ואהי' אי"ה בעזרכם לחלקם ביעקב לצורך בנים למודי ה'.."); [31] הר"ר חיים ב' מבורך מפילפופולי (שתי הסכמות); [32] הר"ר מרדכי הכהן קרוב מראוויטש; [33] הר"ר אשר מרגליות מראקישאק; [34] הר"ר אברהם מלמד מרוסגו"ק.

[35] הר"ר יצחק אלחנן [ספעקטאר] מקובנא (להלן נעתקת ההסכמה בשלימותה); [36] הר"ר רפאל מאיר פאניזיל מירושלים; [37] הר"ר יוסף זכריה שטערן משאוול (להלן נעתקת ההסכמה בשלימותה); [38] הר"ר שמואל וואלבערג מיארסלב; [39] הר"ר יצחק רפאל אשכנזי מאנקונא; [40] הר"ר נפתלי צבי יהודא ברלין מוולאזין (להלן נעתקת ההסכמה בשלימותה); [41] הר"ר זאב פיילכנפעלד מפוזנא ("..ואי איישר חילי ב"נ אביא ספרכם הנחמד ואאספנו גם אל בתי חנוך נערי קהל עדתי אשר תחת ידי, לחנכם בו ולהדריכם.."); [42] הר"ר שאול הלוי איש הורוויץ מאוסציא זילאנע; [43] הר"ר משה אהרן הלוי מפאקשאן ("ולדעתי ראוי ונכון לקבוע ספרכם המדריך בכל בתי תלמוד תורה ובתי הספר.."); [44] הר"ר פייבל הלוי מבראדשין ("..ואם כי במדינה זו גליציא ת"ל.. בנינו כנטועים מגודלים מנעוריהם על מים היוצאים ממקדש התלמוד והפוסקים, לא יתנו נערי ישראל דמי להם מלעסוק בכל התלמוד באין הבדל.. ועוד בכמה מדינות אשר ידענום מחזיקים בתורת ה' כמונו, אך בקצת המדינות אשר בימים מקדם צדק ילין בהם.. ועתה בני אמם נחרו בם.. אל המדינות האלה ספרכם הכי נכבד ובו יאמר לילדיהם וצעיריהם.. כאשר יהגו בו בראשיתם וישגא אחריתם.."); [45] הר"ר מאיר לעהמאנן ממגנצא; [46] הר"ר יחיאל מיכל היבנער מניז[נ]וב (להלן נעתקת ההסכמה בשלימותה); [47] הר"ר שמואל משה פיילבאגען מדרעזניץ.

[48] הר"ר ברוך צבי ראזענבלום מפיעטרקוב; [49] הר"ר דוד שיפמאן מטבריה; [50] הר"ר משה [האגער] מראדויץ; [51] הר"ר יעקב שור מדארנא ("..ומני שים טעם [פקודה היא מאתי (ע"פ דניאל ג, כט)] לכל השומע קולי ובכל מקום אשר דברי מגיע, כי יפקדו הרבנים מעת ההוא והלאה על מלמדי תינוקות, כי ירגילו הילדים רק בלימוד ספר "המדריך" היקר והנכבד, ואז ערובתי אתנה לאבות הבנים, כי יגדלו ויצליחו וגם יעשו פרי ויראו שכר טוב בעמלם.."); [52] הר"ר צבי יודה ראבינאוויץ-תאומים מליגום (להלן נעתק קטע מן ההסכמה); [53] הר"ר יעקב יצחק יוטעש מלבוב; [54] הר"ר צבי יחזקאל מיכלזאהן מזאמושט.

[55] הר"ר שמואל סלאנט מירושלים; [56] הר"ר יוסף ב"ר רפאל [סאקאוויץ] מווילנא ("..ואף בדור הזה כי הנוהים אחרי התלמוד מעטו, ובעודם בנוער יעזבו מקור מים חיים, ואולי יועילו הרבנים נ"י להביא תועלת בדרכם אשר בחרו.."); [57] הר"ר יצחק אייזיק שור מבאקארשט ("..שהוא תועלת גדולה לצעירי הימים אשר ילמדו בו בעזר וסיוע מורה חכם.."); [58] הר"ר אליהו דוד ראבינאוויץ-תאומים מפאניוועז (להלן נעתקת ההסכמה בשלימותה); [59] הר"ר מרדכי מאיר פאללאק מהאללעשוי; [60] הר"ר ישראל מאיר פרייאמאן מאסטראווא; [61] הר"ר מרדכי [עליאשבערג] מבויסק (להלן נעתקת ההסכמה בשלימותה); [62] הר"ר יהושע העשיל לוין מפאריס (להלן נעתקת ההסכמה בשלימותה); [63] הר"ר אליעזר איזידאר מפאריז; [64] הר"ר יאקב ברילל מקאיעטיין; [65] הר"ר יונתן [עליאשבערג] ממארימפול; [66] הר"ר שמואל סופר מסקאלא.

בכמה עותקים של המהדורה השניה נדפסות  בנוסף לקובץ ההסכמות  תחת הכותרת "הסכמות גאוני ישראל מצוקי ארץ", הסכמותיהם של הר"ר יצחק אלחנן מקאוונא, הר"ר רפאל מאיר פאניזיל מירושלים ושתי הסכמותיו של הר"ר אברהם פאלאגי מאיזמיר.

בהמשך להן נאמר שם: "מלבד אלה נדפסו בחלק השני יותר ממאה הסכמות ומכתבי תהלה מגדולי ארצות אנשי שם, מהם הגאונים המפורסמים בקצוי ארץ"  וכאן נמנים, לפי סדר הא"ב, שמותיהם של ארבעים רבנים.

את רוב ההסכמות הללו מצאנו בעותקים שונים ורשמנו אותן לעיל, אך עדיין נותרו מהן חמש-עשרה הסכמות שלא באו לידינו. ואם אכן נדפסו "יותר ממאה הסכמות", הרי שחסרות לנו עוד כעשר הסכמות ויותר.

ואלה שמות הרבנים המסכימים המנויים כאן בשמותיהם, אך את גוף הסכמותיהם עדיין לא ראינו:

 [1] הר"ר אברהם צבי הלוי מטבריא; [2] הר"ר אלכסנדר משה לפידות מראסין; [3] הר"ר בנימין ארי' הכהן ווייס מטשערנאוויץ; [4] הר"ר ברוך מרדכי ליפשיץ משעדליץ; [5] הר"ר חיים ארי' הלוי איש הורוויץ מזאלקווא; [6] הר"ר חיים ברלין ממאסקווא; [7] הר"ר יהושע לאנג משומייץ; [8] הר"ר יו"ט ליפמן הכהן ממיר; [9] הר"ר יוסף דובער הלוי [סאלאווייציק] מבריסק (קטע מהסכמתו נדפס להלן); [10] הר"ר יחיאל הורוויץ מדזיקוב-פאקשאיווניצא; [11] הר"ר יעקב יאסעף מזאגיר חדש ואח"כ בווילנא וניו-יארק; [12] הר"ר יקותיאל זלמן לנדא מפטרבורג; [13] הר"ר מרדכי גימפל יפה מראזינאי; [14] הר"ר משה [שפירא] מריגא; [15] הר"ר שמואל העליר מצפת.

*

כל ההסכמות דלעיל כמעט ואינן ידועות לרושמי רשומות, לכן יהיה זה מן הענין להעתיק כמה מן החשובות שבהן. כותרות ההסכמות הן משלי, ובמקור אין כותרות כלל.

 

הסכמתו של הרה"ג האדר"ת מוולוז'ין

כבוד ידידיי האחים היקרים צנתרי דדהבא הרב וכו' שליט"א.

מכתב זה אני כותבו היום עש"ק ואני שולח את הסכמתי. ובאמת מצא חן בעיני מאד יקרת ספרם וכו', וד' חפצו בידם יצלח לתורה ולתעודה, וזכות הרבים תסייעם לבצוע את אשר זממו, כנפש דבוק באהבתם עמוס בחבילי טרדין.

מדי שבתי בזה להשיג מרפא וארוכה מרחיצת מי ים הבאלטי, והנה יד שלוחה אלי מכתב רצוף אהבה מאת רבנים וכו' אחים נאהבים ונעימים כבוד וכו' שליט"א, הנותנים בים התלמוד דרך בספרם הנחמד ס' המדריך על במתי ים התלמוד, אשר כוננו מעשי ידיהם להתפאר.

והנה כל חדרי לבבי מלאו שמחה וגיל בראותי כי עוד לא אלמן ישראל מגדולי המעשה, אנשי השם העומדים לחזק בדק תוה"ק, אשר בזמנינו השפלה בעו"ה עד לעפר, ואחרי גו השליכוה בני הנעורים. ואף משלומי אמוני ישראל הקדושים הרוצים לשוט במעמקי ים התלמוד, אין להם מפני קוצר המשיג ועומק המושג, וע"כ תפוג תורה ח"ו.

מעתה ישמח לב אוהב עמו ותורתו בראותו היום מ"ט ומ"נ [=מה טוב ומה נעים] שבת אחים יחד בשבת תחכמוני, להתחכם ולהשכיל אל דברי התורה הזאת, להודיע לעם ד' את הדרך ילכו בה במסילה העולה בית אל לחנך בני הנעורים לאט לאט, למצוא בים התלמוד דרך מן הקל אל החמור, ובמים עזים דנפישי ורדיפי מיא נתיבה. דרכיהם דרכי נעם ונתיבותיהם שלם בהלכות המאוששות ובאגדות הנחמדות, המיוסדות על טהרת יראת ואהבת ד' ית"ש ותוה"ק.

והנה כבר הופיע לאור עולם הכרך הראשון, רבים נהנו לאורו, ראוהו חכמים וישבחוהו נבונים ויהללוהו, וענותם תרבני גם אותי לעלות בהסכמה על טוב פעלם. ואף כי ידעתי ערכי ואשר א"צ לדידי ולמטלעתי אחרי שכבר יש להם יקר סהדותא מגדולי גאוני הדור הי"ו, הני רבנן דפקיע שמייהו, בכ"ז לחבת הקדש נענתי להם והנני להגיד ישרם קבל עם, אשר בדברות הראשונות כבר נאמר בהם כי טוב לחנוך בני הנעורים להשריש בלבותם ולהרגילם בתורת ה' מילדותם, והנני ג"א [=גם אני] נטפל לעושי מצוה ונותן להם ידי יד כהה ליקח מהם גם הכרכים הבאים במחיר אשר ישיתו עליו.

וברכתי ברכת הדיוט ילכו נא בכחם זה להושיע את ישראל, ויהי נועם ד' עליהם לכונן מעשי ידיהם ופעלם ירצה לגמור את אשר החלו, וזכות הרבים תהא מסייעתם להצליח בידם חפצם. ומצוה רבה להחזיק בידם, וחלילה להשיג גבולם. נוצר תאנה יאכל פרי', ועיניהם תחזנה בהרמת קרן תוה"ק ולומדי' ובישועת ישראל במהרה.

הכ"ד המצפה לרחמי שמים כו"ח פה מרחץ דובבעלן, אלי' דוד ראבינאוויץ לבית תאומים, בהגאון הצדיק האמתי מו"ר בנימין זצלה"ה.

(אבדק"ק פאניוועז יע"א, בעהמח"ס גפ"ן אדר"ת על כל הש"ס, טוב ירושלם על הירושלמי, סדר משנה על משניות, סדר פרשיו' עה"ת, קדשי דוד על מס' קדושין, ברכת הפסח על פסחים, מעשי למלך על הרמב"ם, שו"ת השיב דוד ושו"ת אהלי דוד, חוקות החיים על שו"ע או"ח, יוסף דעת על שו"ע יו"ד, מלאת אבן על שו"ע אה"ע וחקת משפט על שו"ע חו"מ, סוד יראים על ס' יראים, משנת חסידים ע"ס חסידים, בני בנימין, קול אלי', קול דוד, סדרי מועדות וכו').

בעותק אחר מצויה הסכמתו של הר"ר צבי יהודה ראבינאוויץ-תאומים אבד"ק ליגום (אח"כ ברגאלע)  אחיו של האדר"ת  ובה כותב הוא בין השאר: ואני הרואה עפ"י הנסיון, שזכיתי לספרם זה ע"י כ' אחי הגאבד"ק פאניוועז נ"י ללמוד בו בן צעיר שחנני הש"י, ותאורנה עיניו בלמודו בחשק נמרץ.. ואתם אחב"י עושו גושו חושו לקבל ספרם הנחמד, ולמדו בתוכו את בניכם תורה ומצות מוסר ודעת...

 
הסכמתו של הרה"ג ר' יצחק אלחנן מקאוונא

כבוד הרב וכו' אחדשה"ט, יקרתם וגם מנחתם היקרה ספרם המדריך הגיעוני לנכון, והנני ברוב תודות למעכ"ת על אשר כבדוני בספרם היקר שכוננו בתבונות לתועלת ילידי ב"י, להדריכם במסילה העולה בית אל ולנהלם באורח מישור ומסוקל עד אשר יבואו הקדש פנימה ללמוד גפ"ת כראוי לבחורי חמד.

ויישר כחם וחילם לאורייתא, וד' יהי' בעזרם להוציא לאורה שיגמרו מה שהתחילו. וזכות הרמת קרן התורה תעמוד להם ולכל המסייעים, ופועל ידיהם יהי' לשם ולתהלה לזכות הרבים ולהגדיל תורה ולהאדירה.

כנפשם ונפש מכבדם ומוקירם דו"ש יצחק אלחנן בהר"ב מו"ה ישראל איסר זצ"ל חופק"ק קאוונא

(בעהמח"ס שו"ת באר יצחק ושו"ת נחל יצחק וכו')

 
הסכמתו של הרה"ג ר' מרדכי עליאשברג מבויסק

ע"ד השאלה כהוגן הבאה אלי מאת הני תרי אחי רברבא צנתרי דדהבא המריקים מעליהם זהב טהור קודש לד' הרבנים וכו' צניעי ומעלי, אשר בגלל צניעותם לא אדע אכנם לפי גודל מעלתם וכו'.

בצירוף ספרם המדריך אשר כוננו ידיהם בשבת אחים יחד, ללמד בני יהודא צעירי הצאן קשות התלמוד ומפרשיו בסדר נכון ונפלא, מן הקל אל הכבד ממנו, ותוכם מהול דברי אגדה המושכים הלבבות כמים, אשר קבצו ואספו ממקומות שונים בתלמוד ומסכתות קטנות ואבות דר"נ וכו', וחלקוהו לפרקים ולחלקים משניות וגמרא כתבנית התלמוד, וענותם תרבני לבקש גם הסכמתי הקטנה על זה. הנני להשיב מפני הכבוד, ועם לבבי אשיחה כל אשר הוגו רעיוני במלאכה הנפלאה הלזו, לחוות דעתי הקלה, לא אכחד דבר.

הנה כל ימי הייתי מצטער על המשא לעיפה העמוסה על ילדי ב"י בלמוד התלמוד הק' ומפרשיו, אשר הסבו לנו הגליות ופיזורנו בין העמים ולשונות שונות. ואשער בנפשי למה הדבר דומה, למי שבא להתלמד חכמת אלגעברא העמוקה בספר כתוב בכתב יוני, והוא טרם למד עודנה קרוא הכתב ההוא בלי יגיעה, וגם אותו לשון לא יבין עדיין. והנה נקבצו באו יחד שלשה מלאכות כבדות כאחת, א) קריאת הכתב במרוצה, ב) הבנת הלשון, ג) והאחרון הגדיל, הבנת עומק החכמה בעצמה.

הנה דעת לנבון נקל כמה מהכובד העמוסה על שכם התלמיד, אשר כמעט מהנמנע הוא שלא יקוץ במלאכתו ויפרוק עול הלמוד לגמרי מזה. אם לא שנחלק הלמודים חלק חלק לבדו, ומתחילה ירגיל א"ע לקרות בטוב הברת המלות במרוצה, ואח"כ ירגיל א"ע ללמוד הבנת הלשון בטוב טעמו בדברים הכתובים בענינים קלים וספורים שא"צ בהם יגיעת המוח, או אז ירד לתכלית ענינו, והוא להתלמד אותה חכמה עמוקה שהוא מתכוין אלי' להשיגה ביגיעת השכל.

והנה לדאבון לב לא נוכל לעשות כן בלימודנו תלמוד הק' ומפרשיו דבעי צלותא כנימא דאסתנא עם הילדים אשר חננו ד', אשר כל הכבדות הללו ישנו בם. כי גם קריאת המלות נכונה כפי מה שהוא בלי ניקוד צריכה הרגל למתחילים, וגם לשונה בלתי מובנת להם, מלבד עצם ההלכה העמוקה, ושלשתם באים כאחד למעמסה על שכם הילד הרך. ואם נאמר לחלקם אחד אחד יאבד זמן הרבה, והזמן קצר והמלאכה מרובה, כי בתוך כך יעברו ימי הילדות טרם יבואו על התכלית.

וברוב שרעפי בקרבי עלה בדעתי לבקש עצות, איך להקל מעט על הילדים לבוא להבנתם, והוא ע"י סימני ההפסקות הנהוגות בלשונות איירופיות, המכתתים כל מאמר לחלקים קטנים וקטני קטנים, למען יהיו ההפסקות הללו משמשות לתת ריוח להילד להתבונן בין כל חלק וחלק מן המאמר כולו, ויקלטם במוחו הרופס מעט מעט. ואמרתי בלבי כי טוב שיודפסו המסכתו' הנלמדים עם הילדים הרכים המתחילים, כמו ביצה ב"ק ב"מ, עם סימני ההפסקות הללו גדולים וקטנים. ועוד תיקון גדול נשקף מזה, כי נרויח תועלת גדולה להקל הבנת הענינים הרבה יותר מפירושים ארוכים, כי יורו דעה להתלמד איך המשך הענין וכוונת כל המאמר במקום שאפשר להתפרש בשתי כוונות, ורק ההמשך וההפסקה יאירו עיניו לבחור באחת.

ושוב חזרתי בי מאותו הטעם האחרון בעצמו, ואמרתי היא הנותנת ליסוג אחור מזה, כי הלא אם נעשה כן כבר עשינו פירוש ברור בדברי הראשונים לפי דעתנו ודרכנו, ומי יודע אם לא יבא רעינו הטוב ממנו וחקרו לפרשם בדרך אחר מכפי שחשבנו, ולא יוכלו להלום אז סימני ההפסקות שסימננו, שאינו עולה [אלא] רק לפי הבנתנו בדברי הראשונים, והן הן תקוני', והן הן עוותי' לפי דעת אחרים.

עוד עלה על רעיוני המאמר הצחותיי אשר יצא מעט הגאון ז"ל סופרן של ישראל במדינת אונגארן לאמור "החדש אסור מן התורה".

כה אשוב ואדום ואחזיק במאמר התלמודי לגמר אינ"ש והדר לסבר, וכפירש"י ז"ל דאע"ג דלא ידע מאי גמר סוף הדבר לבא. ומה נעשה אם אין בכחנו לתקן מה שעיוותו הגליות והפיזורים עלינו, אין לנו תנחומים אלא להשען על אבינו שבשמים, אשר כרת ברית לתורה כי לא תשכח וגו'. וכן הודות לד' עינינו רואות כי בפיזורנו לא עזבנו ד' אלקינו, ובכל הכבדות מ"מ לעינינו גדיים נעשו תיישים ואילים בעלי קרנים, הם הם גדולי ישראל אשר בכל דור ודור.

ועפ"י כל החזיון הזה אשר חזה לבי מכבר, לפום רהיטא נרתעתי לאחורי גם מפעולת האחים הנעימים הללו, שלא יהי' גם זה בכלל החדש אסור וכו'. אבל כאשר שבתי ואתבונן בדבר על בריו, אראה כי אותו מאמר הצחותיי שנאמר בעט הגאון ז"ל, לאו כללא הוא בתורה חלילה, ולא נאמר אלא כנגד המהרסים ולא כנגד הבונים חיל וחומה בהיכל התורה. ואדרבה, בכל עת מהעתים לפי הפרעות המתחדשות באומתנו מהמשך הגליות ותולדות הזמנים, מחויבים אנו להתחכם באופנים חדשים לחזק התורה ולעודדה.

כה עשו אבותיהם של ישראל מני דור ודור, הרי"ף בזמנו קיצר התלמוד להלכה, והטור בשעתו לפי דרכו וכו', וכאו"א גילה טעמו שעשו מה שעשו מפני המשך הגליות וצוק העתים המתחדשות. נראה נא החלוק מה שנעשה בהוראה בישראל, מאז כאשר הי' מוכרח כל חכם להורות מהתלמוד עצמו, ובין סוף הזמנים שהכל מורים ובאים מהש"ע והאחרונים. ובאמת לפי השתנות המצבים ומיעוט הלבבות, אלמלא חדשו גדולי ישראל כאו"א בזמנו מה שחידש, להקל מעלינו דרך ההוראה, אז כעורים נגשש קיר ולא ידענו עד מה.

וכדרכם בהלכה כן באגדה, הש"ס ערוך לפנינו מהול אגדות באמצע ההלכות, וכוונתם כנראה כדי לערוב קב חומטין של יראת שמים בתוככי הכורים לזהב שהעלו בעליות התלמוד הק', וכדבריהם ז"ל (שבת דף ל"א). אבל כאשר ראה בסוף הדורות הרב הגדול כמוהר"י בן חביב ז"ל כי מלאכת ההלכה מרובה ע"י ריבוי הפירושים, וימשך זמן רב עד יגיעו לדברי מוסר ויראת ד' שבין הלכה להלכה, ולא יעלה לפי השיעור קב לכור, לכן נתחכם לקבץ הדברי מוסר ואגדה לספר בפני עצמו, והוא ספר עין יעקב הנחמד, כדי שיוכל כאו"א ללמוד מוסר באמצע ההלכה.

והרב הגדול מוהר"י אבוהב ז"ל התחכם בדרך לעשות גם סדור אחר, ע"י התקבצות ענין לענין מכל מה שנאמר בש"ס ובשאר דברי אגדות, עד כי באו כל הדברים המדברים בענין א' במקומות שונים כולם במקום א', ומזה יצא הס' הנחמד מנורת המאור. והוא כדוגמת הטור בהלכה כן מעשהו באגדה. ואגב יצא מזה שגם אותם שאינם בני תלמוד להלכה, נהנים לאור האגדות.

כן בכל זמן מהזמנים, כנגד הפרצות שהביא הזמן בחזקה מסבות שונות, הנה נבנו בנינים חדשים להגן על התורה שלא תשכח חלילה.

א"כ איפוא עלינו להחזיק טובה מרובה לכבוד האחים הנעימים הרבנים וכו', וכל איש יודה שגדולים מעשי צדיקים הללו לפי מצב דורנו אשר רד כבוד התורה מאד בעו"ה, והרבה בני אדם מחנכים בניהם בבתי הספרים הכלליים אשר לעם ולעם ברצונם ושלא ברצונם, מפאת טעמים ונמוקים שונים אשר נעשו בהכרח לפי מצב העתים. והנה שם יראו הילדים את נועם הסדרים שנתקנו מחכמי המדינה בלמודי חול, לילך בם מדריגה אחר מדריגה מן הקל אל הכבד ממנו מעט מעט, ומשם עוד כזה, ע"כ לא ייעפו ולא ייגעו בבוא הלמודים אל קרבם מעלה מעלה.

וכמה יש לנו לחוש ולדאוג לאותם הילדים שכבר טעמו מעץ הדעת בלימודי חול, כי בבואם אל הקודש לאכול מעץ החיים בלמודי תוה"ק, לבל יעיזו לבעט ח"ו באבותיהם ורבותיהם, ולא יאבו להכניס צוארם כלל למשוך בעול הכבד אשר לא הורגלו בו. לכן השעה צריכה לחבור כזה משום עת לעשות.

ובאמת הספר כולו יפה אף נעים בסדורו ונועם מוסריו המלוקטים, וכ"ד ודבר מסודר במקומו, אשר אספו האחים הנ"ל מרוב האגדות, וכשמן יבואו בעצמות הילדים ללמדם חכמה ומוסר ונועם המדות החמודות, ותבנה ותכונן בלבם הרך מעט מעט אוצר של יראת שמים. ותקוה נשקפה כי בהתרגל הילדים בסדר הקל הזה מתחלה, וירגישו נועם התורה, משם יגיעו למדה גדולה אשר גם החמורות יהיו להם לקלות.

ויהי נועם ה' עליהם ומעשה ידיהם יכונן, כרצון כל יראי ד' ואוהבי התורה הק', ונפש אחד אחוז באהבת משרים, כו"ח פה בויסק יע"א, מרדכי בהר"ב מהרר"י זללה"ה חפק"ק הנ"ל, בעמהח"ס תרומת יד.

 

הסכמתו של הרה"ג ר' יהושע העשיל לוין מוולוז'ין-פאריז

בא אלי מכתב מאת האחים הנאהבים וכו' שי' בני הגאון וכו' מ' פסח זינגער שי' אבד"ק ק"ד והגלילות, ונכדי הגאון בעהמ"ח שערי תורה והגאון בעהמ"ח שמן רקח ז"ל, אשר זכות אבותם מסייעתם, וזכות הרבים כונתם במלאכת שמים בספר המדריך לנהל התלמידים צעירי הצאן על מי מנוחות התלמוד, ילכו ולא ייעפו.

וישחרו פני לשלוח להם הסכמתי "וקול שני רעים אני שומע" (תענית כ"ה:), קולם חוצב להבת אש התלמוד, ככל האמור בהקדמת הספר לאמר להמלמדים זה הדרך לכו בה. וישאלוני משפטי צדקי ולהשיב להם תשובתי.

והנה האמת אגיד ולא אכחד כי לא אדע מה מני יהלוך בזה, ואני יהושע אינני רב להושיע בתשובתי, והנני אומר כמ"ש ר' יהושע דבר חדש חדשו הסופרים ואין לי מה אשיב (תוספתא טהרות פ"מ), והלא כל אדם מותרים בלקט (פאה פ"ח מ"א), ללקט אורות מהתלמוד ולסדרם כחפצו (אך שיסודרו בהשכל ודעת, לא "יהי' כמו שסדרו הקוף", יומא כ"ט:), לתועלת התלמידים הנערים אשר הי' עליהם לטרח ללמוד כסדר חמורות כקלות, "וחיישינן דילמא אי מטרחינא להו טובא אתי לאימנועי ממצוה" (שבת כ"א:) של לימוד התלמוד הגדול שמביא לידי מעשה (מגילה כ"ז:), הלא עת לעשות לה' הוא.

ואף בתורה שבכתב אשר אמרו חז"ל אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה ומ"ט לפי שאין כותבין (ואפי' למ"ד תורה מגילה מגילה נתנה כיון דאידבק אידבק, רש"י, גטין ס'.), התיר הרי"ף בזמנו משום עת לעשות לה' (ויש לעיין אם מותר כשיש ערוב פרשיות שלא כסדרן במגילה אחת), ואף כי בזמננו זה ובמדינה זו אשר רוב תינוקות מטפחין (קידושין פ':) כל היום בלמודי חול. ובעו"ה בימינו אלה אישתני עלמא, עד כי בדורות התלמוד שאלו "מי איכא דלית בי' ידיעת בית רבו" (שבועות ה'.), ובדורנו הלא איכא ואיכא, ובמחשכים הושיבני פה יאמר תלמוד בבלי (סנהדרין כ"ד.). ולילדי הזמן אלה (ואשר הורגלו בלמודי חול ללמוד מן הקל אל החמור, והכל הולך אחר הסידור) לא נוח להם – סדר המערכה משמי' דגמרא, ובעיניהם בלא סדרים ישכנו באופן וצלמות "הא יש סדרים תופיע מאופל" (סוטה מ"ט.).

על כן למענם טובה העצה לדעתי להדריכם בס' המדריך, וללמדם הקל הקל תחילה "גמרא גמור זמורתא תהא" זמר בכל יום, זמר בכל יום (סנהדרין צ"ט:), עד שיאירו עיניהם במאור תורה, ושבו בנים לגבולם לגבול שגבלו הראשונים, וידעו תועי רוח בינת התלמוד, ותמלא הארץ דעה את ה'.

כ"ד הבעה"ח לתורה ולתעודה לתמכה ולסעדה, הצ' יהושע העשיל בהרה"ג הצדיק מ' אלי' זאב זצ"ל הלוי לעוין, חונה פ"ק פאריס יע"א

(בעהמ"ח מראה יהושע על הירושלמי, ציון יהושע על כל הש"ס, מעייני הישועה, פליטת סופרים, דבר בעתו וכו').

 

הסכמתו של הרה"ג ר' מאיר שמחה הכהן מביאליסטוק [ואח"כ בדווינסק]

כבוד האחים הנאהבים בהם יתברכו רבים, הרבנים וכו' עושים פרי הלולים, דורשים טוב לעמם כו'.

מכתב ידם הטהור עם ספרם היקר המדריך הגיעני, ושמתי עיני עליו וראיתי כי מלאכתם מלאכת שמים וזכות אבותם מסייעתם. והן לא יפלא ממני כי ימצאו מקנאים במחנה אשר יתנו במלאכתם מגרעת, באמרם כי תהי' התורה מסורה לאנשים אשר שתו מים מבארות חפרום זרים. אמנם יקרת התועלת הנמרצה אשר תגיע מזה לנערי בנ"י, אשר לוקח מבחר עתותיהם ללמודי טבעי נמוסי ומדיני, ובמעט העת אשר תשאר להם ללמודי קדש בל יאות להם להעמיק ולדלות מים מהמון גלי התלמוד דנפישי ורדיפי מיא, ולכן יתנו עורף אל תורתנו המסורה ובל יטעמו נועם תורתנו הכתובה. אשר מנסיבות האלה כמעט נשתכחה תורה מישראל במחוזות לא מעטים.

לכן ע"פ ספרם היקר המסודר באופן נאות ללמדם הלמודים אשר מסכימים עם מושגי שכל האנושי בדרך קל, וההלכות המוכרחות והמוסרים הטובים וקורות גדולי חכמינו, אשר מתק צוף שפת קדש יבא כשמן בעצמותם, ולאט לאט ירגילו עצמם בלמוד התלמוד הק', עד אשר יפתחו חדרי לבבם ויבקשו לקוח לקח, ויבאו להיכל החכמה פנימה, ויעלו במעלות הסולם אשר ראשו מגיע השמים, ויאכלו מפרי עץ החיים, ויהי' זרע ברך ה' בני אל חי.

וביחס כזה א"ר דוסא על ראב"ע (ירושלמי פ"ק דיבמות) מכירו אני שהוא דור עשירי לעזרא ועיניו דמיין לדידי', ביאורו לדעתי, כי העין הונח על ההנהגה הכללית כמו שהעין מנהגת לאדם, ולכן נקראו הסנהדרין עיני העדה וכן נשיא (תענית כ"ד). וקודם שבא עזרא היתה התורה כתובה עברית והיתה מסורה לכהנים הלוים, כי המה היו פנויים ולא היה להם נחלת שדה וכרם, ועליהם אמר יורו משפטיך ליעקב וכמש"א ויתנוה אל הכהנים בני לוי. אולם בימי עזרא שהלוים לא עלו, וחגי שאל לכהנים תורה ולא ידעו, עמד עזרא ושינה להם התורה בכתב אשורית ולשון ארמי, והוא הכין לבבו ללמד בישראל חק ומשפט, ונתפשטה תורה בידיעה כללית ופרטית אצל כל עם ישראל. הגם כי מהם נכשלו, כי נמסרו ד"ת לאנשים שלא היו ראויים ליגלות להם, ורבו תלמידים שלא שמשו כל צרכן, אכן התועלת הכללית כי נתקיימה לא תשכח מפי זרעו, היא יותר נשגבה ומועלת לקיום הדת והאומה.

וכן עשה ראב"ע בעת עלה על כסא הנשיאות, נתנה רשות לתלמידים אף מי שאין תוכו כברו ליכנס ואתוספו ד' מאה ספסלי, ולא היתה הלכה שלא פירשוה, כי ראה כי לפי מצב דורו נאה יותר לפתוח דלתי בהמ"ד לכל מי שירצה ולהגדיל תורה ולהאדירה, ולא לחוש לתלמידים שאינם הגונים, כי זה חזוק התורה. וזה "עיני" – שהנהגתו הכללית דמיא לעזרא הסופר.

וכן יאות לכל איש ואיש אשר כוח לו להרחיב מעייני התורה ולראות כי כולם יאותו לאורה. וגם השוקדים על דלתות למודים שונים, יהיו למודי ה'. ומי לא יעיד כי כבודם הגדילו לעשות, וכאשר כבר העידו עליהם חכמי ישראל, ומהם הרב הגאון הנודע לנו בשמו ר' מאיר פערלס שי' האבד"ק קראלי.

ובטוח אני בהם זרע צדיקים, כי גם במבוא התלמוד ישפוטו מישרים, ויעריכו דברי אמונים כנים וברורים על הליכות התלמוד הק' חיי האומה וקיומה אשרה ותפארתה בזה ובבא, ולא יתערבו עם שונים.

ומקרב לבבי אברכם בברכת כהן והדיוט, יהי נועם ה' עליהם ותשרה שכינה במעשי ידיהם, ויגיעו למעלות הוריהם, המה גאוני הדורו' וחכמיהם, ויועילו לנערי בנ"י ומלמדיהם. כא"נ שניהם ונפש אוהב חכמה ותושיה ודורשיהם, מצפה להרמת קרן תוה"ק וקרן עמנו, מאיר שמחה כהן

(ר"מ ור"י דק"ק ביאליסטוק יע"א).

 

הסכמתו של הרה"ג הנצי"ב מוולוז'ין

נוצרי תושי' יאכלו פרי', האחים תאומי צבי' כבוד וכו', יחיו דגן בישראל ויפרחו כגפן מעשיהם הטובים כהררי אל.

הגיעני מכתבם בלוית ס' המדריך, אשר הורו והוגו לבבם לעשות לטוב לפני האלקים החפץ להגדיל תורה ולהרגיל ילדי ישראל לראות וליהנות לאורה, בזה הסדר שמקובץ לפניהם מאמרים מפוזרים מעמידים על דעת ישרה.

והנה גם המה מעכ"ה נ"י השכילו, כי במדינת רוסלאנד ופולין אין הרגש אתנו כל כך בתועלת הדרכה זו לפני הילדים, אשר הוריהם רד לבבם עם אל להדריך את בניהם לקדושת התורה ועמלה. אכן אחרי כי נדרשה פעולתם לפי המקום והזמן, כאשר קיימו ואישרו פעלם גאוני הדור יברכם ה', גם אני אמינא לפעלא טבא יאושר חילם, וזכות הרבים יעלה לרגלם, ואור זכות התורה עליהם בהלם, דעבדי שלא תשתכח תורה בגבולם.

וה' החפץ לזכות את עמו יורה למע"כ נ"י דרך סלולה, להגיע מליקוטי התלמוד לתכלית הנרצה והנעלה, ועשו לנפשם ולכבודם רוב סגלה.

כברכת העמוס בעבודה נפתלי צבי יהודא ברלין

(אבדק"ק וולאזין יע"א, בעהמ"ח העמק שאלה ג"ח וס' העמק דבר)

 

הסכמתו של הרה"ג ר' יוסף זכריה שטערן משאוול

ברכות ה' יחולו ע"ר [=על ראש] כבוד הרב וכו', שלום להם ולעוזריהם ולכא"ל [=ולכל אשר להם].

הגיע לעצם ידי מכתבם בלוית מנחתם הנכבדה, היא מחברתם אשר יקראוה בשם המדריך, ורב ת"ח לכ"ת.

ובדבר בקשתם לתת דבר הסכמתי על הדפסת חלק השני אשר מעשהו כראשון, ולהודיע טיבו בקהל עם; הנה אם להודיע תועלת סדור הלמוד לילדים ולחנך אותם לפני דרכם בהדרגה מהקל אל החמור, להוליכם אל חדרי התלמוד בטרם אשר יוכשרו לקבל במוחם את הלמוד בסוגיות הש"ס על הסדר – אחשוב כי דבר שפתים בזה אך למותר, באשר כ"א ממורי התלמידים יבין בעצמו לשפוט למראה עיניו.

ובפרט לפי תכונת החלק הראשון בהרבה ענינים שונים הנוגע לכל ישראלי, לקנות לו ידיעה לפי ערכו בהלכות הנהוגות, אשר טוב כי תהי' לתלמיד קצת ידיעה בעניני מס' ברכות שבת וכדומה, עד היותו מוכשר לפי כחותיו ללמוד על הסדר אשר יתקיים תלמודו בידו, כאשר יכירו המורים דבר בעתו.

וגם בעניני המדות אשר קבצו מאגדות חז"ל, אשר טוב ונאה כי יוגדל הילד בעודנו באיבו להשיג ארחות החיים מוסר ומשרים, אשר הכי כן נקרא ש"ס בבלי בלולה במקרא ובמשנה בהלכה ואגדה, וכמאמר ר"י (סנהדרין כ"ד ע"א), ולמה יגרע חלק הנער אשר לא יקח חלקו גם הוא בעניני אגדה. ואמרו בספרי פ' עקב, רצונך להכיר את מי שאמר והי' העולם, למוד אגדה, שמתוך כך אתה מכירו ותדבק בדרכיו. ואם גם חז"ל נהגו לומר קודם למודם מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן (שבת ל' ע"ב), אשר זה הי' להכין לבבם אל הלימוד בשמעתתא, ומה גם לילד רך אשר מהראוי להמשיך נפשו קודם הלימוד אשר יכביד עליו, ולתת חלקו גם בדברי אגדה, למען ידע כי שניהם נתנו מרועה א' ותואמים המה יחד.

ואם כי מהראוי לדעת טיב המקבץ ומאסף המאמרים, אם מחשבתו רצוי' שלא לערב כלאים, וכאזהרת חז"ל על הלמוד מרב שאינו הגון (חגיגה ט"ו ע"ב, תענית ז' ע"א, וע"ש בתוס' ד"ה אם ת"ח הגון וכו', ועי' אדר"נ פ"ג), אמנם כבר זכו להם בחותמם הרבנים היראים מגדולי אונגארן ואשכנז המכירים את כ"ת, אשר נתנו עדותם כי יראת ה' היא אוצרם. מלבד אשר שלמות הפעולה תעיד על הפועלים ועל המטרה אשר שמו לנגד עיניהם, לעשות לכבוד ה' ותורתו ככל אשר ידם מגעת, ועוצם תשוקתם להגדיל כבוד התורה ולהאדירה. אשר יספיק זה להסיר דיבת המתלוננים על כל פעולה חדשה בדרכי החנוך, אם אין בזה מחשבת חוץ למעט חלילה חובת הלמוד בתלמוד אשר הוא רוח חיינו וכו'.

ואעיר דבר המתיחס לחבורם, אשר לדעתי הי' ראוי להעתיק במקום עניני אגדה אשר יביאו לפני התלמידים, מסכת דרך ארץ רבה וזוטא, אשר ראוי להעתיק כמעט בשלמות, גם לפי ערך כל נער ונער אשר יטעם לחיכם, ואשר במחברתם הביאו ממנה רק איזה מאמרים בודדים. ואחרי היות כל המס' בשלמות, ראוי ללמדה גם לנערים רכים. הלא טוב לפניהם למוד מסודר אשר הכינו לנו חז"ל, ואשר בהיותו נדפס על הסדר במחברתם ירבו הקובעים למודם בה.

וראוי להעתיק בזה דברי הגאון בעל אור חדש בספר חוות (יירא) [יאיר] חדש במאמר יקר י"ט ע"ב מדפי הספר וז"ל: כאשר ראינו גם לרבותינו בעלי המשנה שקבעו מס' אבות רק להורות לנו דרך מוסר, וכמו כן מס' דרך ארץ, להורות לנו שלא נהי' ח"ו מן השנואים בעיני הבריות. ובכמה מקומו' מפוזרי' בש"ס הרבה מדות ד"א. ולדעתי שכר הרבה יטול מן השמים מי שידפיס מס' ד"א בלע"ז, וכמה דברים מעניני סעודה וכדומה מעסקי ד"א האמורים בש"ס. עכ"ל. דפח"ח וראוין למי שאמרן.

עוד ראיתי להעירם, לשים פרק א' לפני הילדים להודיעם בקצרה תולדות עם ישראל ואמונתו, אשר בזה ישרישו בלב העלם אהבת תולדתו, בידעו כי יצא ממעי עם א' מעולם המצוין בקורותיו ותולדותיו, ואשר לא התבולל בלאומים במשך אלפי שנים בהיותו בארץ לא לו, כאשר יעד אבי הנביאים אם יהי' נדחך וגו' משם יקבצך וכו'.

אקוה כי ימצא נכון לפניהם למלאות פרטי הענינים כפי השלמות הדרושה אל המלאכה, לתועלת הילדים אשר שמו את לבבם עליהם, ואשר ליקרת הענין להצלחת דור נולד יצא הגה מפי, יואל ה' ויתן את חן פעולתם בעיני העם, ויהי נועם ה' על מעשי ידיהם.

ואחתום ואו"ש הדש"ת ומכבדם כערכם הרב, ומוקירם בעבור מחשבתם היקרה ובעבור כבוד אבותיהם הקדושים (אשר אב א' לכולנו, בהיותם נכדי הגאון בעל שמן רקח שהי' נין ונכד להרב מ' אברהם אחי אא"ז הגאון מהרש"א, וכמש"כ בסוף שו"ת שמ"ר ח"א), יוסף זכרי' בלא"א הרב מוהר"ר נתן שטערן זללה"ה, אבדפ"ק שאוול מחבר ס' זכר יהוסף וכו'.

 

הסכמתו של הרה"ג ר' יחיאל מיכל מניזנוב

אחי נועם, דורשי טוב, שוחרי תושי', מצדיקי הרבים, הרבנים וכו' ד' עליהם יחיו.

הבריק לנגד עיני ספרם היקר המדריך ללמד את בנ"י רכות וקשות מיושב, ויצאו ללקט אורות מפניני נעימי המשניות השייכים לדרדקי דבי רב, והגמרא השייך להם עם פירש"י, ובתוכו מלוקט עוד מאיזה ספרים פרושים, וגם באיזהו מקומן הציגו איזה דבורי תוס', וגם איזה מאמרי אגדה המושכת הלב ליראת השם הנכבד והנורא, בכדי להקל על התלמידים שיוכלו לקבל בלשון צח ונקי, ולהקל על הבע"ב שלא יצטרכו לקנות בכל פעם גמרא אחרת. ובתוכו רצוף אגרת אלי ביחוד, שאהי' סניף לגדולי ארץ בהסכמתם.

והנה לפי ראות עיני כל מעשיכם רצוי' כעולת מחים, וקורא אני עליכם מאמר רבי כמה גדולים מעשי חייא, על שעשה התחכמות והשתדלות להרביץ תורה. וע"ד צחות י"ל דנרמז במשנת חסידים, הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על נייר חדש, וירצה דיש סגולה ללמד הילדים בפרוטגמא חדשה, וירמוז על ספרן של צדיקים יחיו, ויפה כח הא"ב17 יחדיו יהיו תמים.

ועיין בס"ח סי' רצ"ז אין מגלין אגדה תמוה לקטנים פן יאמרו אין בו ממש, ומדהא ליתא, שאר דברים נמי אינו. וכן לע"ה שלא יאמינו, וכן לכל מלעיגים עליהם. עכ"ל הזהב. והחיד"א ז"ל בפירושו התפאר איך מצא כקן ידו לקיים זה מדנפשיה.

ועתה מה מאד עמקו מחשבותיהם הטובו', ושיכלו את ידיהם לברר וללבן לרגל הילדים לעלות בסולם העולה בית אלקים.

והנה כבר העליתי בקונטרס עת דודים דשנים שמחברין ספר אחד נקרא כל המעשה כולו על שם כל אחד ואחד לבדו, ואח"כ בספרי נחלה לישראל חזקתי דברי כמסמרות נטועים. ואולי על קוטב זה נאמר ויאמרו האנשים אל לוט עוד מי לך פה חתן וכו', כי משחיתים אנחנו וכו', גם דאין מלאך א' עושה ב' שליחות כדפירש"י ז"ל, וע"כ כתי' ויאמר המלט וכו' כי לא אוכל לעשות וכו', ועכ"ז אמרו בתחלה בלשון רבים. וי"ל דוגמ', שדרשו בשבת בפ' ר"ע עושי דברי ואח"כ לשמוע בקול דברו, ה"נ רצו שיהי' לכאו"א חלק גם בשליחות של חבירו, ע"כ פתח גם אידך בהצלה תחלה, וגם השני כלל א"ע במעשה חבירו, כדי שיהי' נקרא הכל ע"ש כאו"א.

וה"נ אני מברך אתכם, ויהי' נא מעשיכם לרצון, ויהיו צאצאי מעיכם כמותכם, ויעלו על במתי הצלחות ברוב נחת. וקורא אני בקול גדול: את ארץ הגר, אשר רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה להרביץ בה תורה לנערים וצורבי מרבנן, אשריך שיצאו אלו ממך להוסיף חיל ואומץ גם לנערים הקטנים תשב"ר, אשר העולם עומד על טל תורתם. והם במקום נציבין ומצודתם פרוסה בכל העולם. ואחרי ספרם ינהו כל בית ישראל, ועל המדינות בו יאמר, ויקבלו הפירות בעוה"ז ושכרם כפול לעוה"ב, ותתרבה הדעת התורה והיראה.

כנפשם ונפש ידידם מוקירם ומכבדם, הק' יחיאל מיכל היבנער אבדק"ק ניזוב יע"א

(בעהמח"ס שו"ת משכנות הרועים מהדו"ק ומהדו"ת וס' נחלה לישראל)

 

קטע מהסכמתו של הרה"ג ר' יוסף דובער הלוי מבריסק

(כפי הנעתק ברשימת ארבעים המסכימים דלעיל)

ורב טוב עשו לבית ישראל, אשר גם הבע"ב הטרודים בהשגת פרנסתם, גם הם בידם לטעום מעט צרי הלכות, וגם דבש מדבשה של אגדה ומדות ומוסרים מרז"ל. ויהי נועם ה' עליכם וכו'.

*

במקום אחר הארכתי בהבהרת ההבדל בין גישתם של גדולי החסידות לכשרות הספרים ובין גישתם של גדולי ליטא, שהראשונים פוסלים את חיבוריהם של מחברים שאינם נראים בעיניהם, ואילו האחרונים אינם בודקים בציציותיהם של המחברים אלא בגוף החיבור, הטוב הוא אם לאו.18 כמדומני שהסכמותיהם המרובות של גדולי ליטא לס' "המדריך", מאששות את השערתי זו.

בפולמוס שלפנינו רואים אנו סוג נוסף של פסילת ספרים; פסילה זו נראית לכאורה  וכך היא גם מנומקת  כשלילת החיבור לגופו, בה בשעה שהמניע העיקרי לפסילת הספר הוא שלילת אישיותו של המחבר.

דוגמה נוספת להסוואת המחלוקת האישית במעטה של התנגדות לספר ולתבניתו, ניתן לראות בפולמוס שנתעורר סביב ה"סדרי טהרות" של האדמו"ר מראדזין. וגם שם מצינו רבנים שנתנו לכתחילה הסכמות נלהבות, ואחר-כך חזרו בהם "בלחץ הסביבה".19

וגם בדורנו, ידועות הן הטרוניות על התלמוד מהדורת הרב שטיינזלץ, בשעה שההתנגדות נובעת מהשתייכותו ה"פוליטית".20

*

בשנת תרס"ב הדפיסו המחברים שוב  בפרעסבורג  את ס' "המדריך" (כנזכר לעיל), ב"הוצאה שניה עם הוספות ותיקונים"; מההוצאה השניה ראיתי רק  את המחברת הראשונה של החלק הראשון, ואיני יודע האם גם המחברת השניה נדפסה בהוצאה שניה.

במכתב שכתב המחבר ר"א זינגר לאספן הספרים הנודע יוסף חזנוביץ מביאליסטוק, בשנת תרס"ג, מדובר אודות משלוח שני חלקי ס' "המדריך", אך אין לדעת האם החלק השני נדפס גם הוא שנית, או שמא נותרו ממנו עותקים מההוצאה הראשונה.

בהקדמתם להוצאה השניה אין המחברים מבארים את פשר ההוספות והתיקונים, אך כמה הבדלים ניכרים לעין:

א] ממסכת אבות שבראש הספר נשמטו כל הביאורים, ונותר רק הלקט בלשון המשנה.

ב] חל שינוי בסדר הפרקים ובמנין הסוגיות שבהם: הוחלף סידרם של הפרק השלישי והרביעי, לפרק הרביעי (מקודם: שלישי) נוספה סוגיא אחת, ואילו מהפרק השלישי (מקודם: רביעי) נגרעו שתי סוגיות. מהפרק השישי נגרעה סוגיא אחת, לעומת הפרק השביעי שניתוספה בו סוגיא אחת, ואילו לפרק השמיני והעשירי נוספו שתי סוגיות לכל אחד מהם.

יתכן ובהשוואה מדוקדקת בין שתי המהדורות, יתגלו הבדלים גם בגוף ביאורי הסוגיות.

ההקדמה עצמה דומה ביותר להקדמת המהדורה הראשונה, אלא שנשמטו ממנה כמה משפטים בדבר רעיונות שהיו בדעתם בשעת תחילת ההדפסה, ואחר-כך נשתנו קודם גמר הדפסת המחברת השניה (כנזכר לעיל).

כמו-כן ניתוספו בסיום ההקדמה כמה משפטים מיוחדים למהדורה זו: "מה נשיב לה'.. כי הפליא חסדו עמנו.. ועזרנו לפני עשרים שנה לכלות מלאכתנו ולמצוא חן בעיני חסידיו גאוני הדור, אשר נתנו מהודם עלינו וזרועם תאמצנו, וחפצנו בידנו הצליח להפיץ אור התורה, וזיכנו עתה ברוב רחמיו להוציא את ספרנו לאור שנית, אות היא כי לא לריק יגענו וזה דרך ישכון אור..".

בשנת תשנ"ב לערך נדפס הספר שוב במהדורת צילום; המחברת הראשונה  צילום מן המהדורה השניה, המחברת השניה  צילום מן המהדורה הראשונה.

בדורנו, כשיראים ושלמים שינו את שיטת הלימוד הנהוגה ועברו לדרך שונה (הידועה כשיטת הגרי"ש זילברמן, או  בשינוי מה  שיטת הגרא"ל שטיינמן), שבה מקדישים כעשר שנים ללימוד התנ"ך והמשנה, ומתחילים בלימוד הגמרא בגיל מאוחר, כדאי, אולי, שמחנכים ת"ח ויר"ש יבדקו את ס' "המדריך" ואת שיטתו, שמא ימצאו בו תועלת להקניית לימוד הגמרא בזמן קצר לתלמידים המתחילים.

 

* מחבר המאמר אשר לא ניסה כף רגלו הצג בשדה רבני הונגריה עד כה, מביע את תודתו להר"ר אברהם שישא הלוי יצ"ו מלונדון ולהר"ר ברוך אבערלאנדער מבודפשט, על שתרמו לו מידיעותיהם הרבות והנחוהו בעצותיהם הטובות.

1. ראה בס': "מליצי אש" כ"ז שבט (אות רעז) וה' אדר (אות סא); "אישים בתשובות חתם סופר", עמ' עד-עה, צג-צד; "חכמי הונגריה", עמ' 223-217, 255-254.

2. לא מצאתי היכן נסקרו תולדות אסיפת הרבנים הזו, והריני מעתיק כמה פרטים חשובים מתוך הקונטרס "פרטי כל המשא והמתן של קונגרס-הרבני הראשון, שהיה בעיר קראקא במשך ארבעה ימים מיום א' ט"ז עד יום ד' י"ט מנחם אב שנת תרס"ג; נערך ונסדר על ידי סופר הקונגרס הרב ר' אליהו עקיבא ראבינאוויץ הי"ו, חוב"ק פאלטאווא, עורך "הפלס" ומו"לו.  הוספה מיוחדת ל"הפלס" שנה שלישית  קראקא, תרס"ג".

בקונגרס  שנפתח בבית-הכנסת הישן בקראקא והתקיים בבית-המדרש "בני אמונה"  השתתפו כחמשים רבנים.

ואלו שמות הרבנים הנזכרים, במפוזר, בקונטרס זה: ר' חיים אריה ליבוש הלוי איש הורוויץ, אב"ד קראקא, נשיא הקונגרס בפועל; ר' אליהו חזן החכם-באשי, מאלכסנדריא של מצרים, נשיא כבוד; ר' אהרן מענדל הכהן, מקאירא  יוזם הקונגרס  משנה לנשיא; ר' יונתן בנימין הלוי איש הורוויץ, מאלשא-קובין, מזכיר; ר' אליהו עקיבא ראבינאוויץ, מפאלטאווא, סופר; ר' יהודה ליב צירלסאהן, מפרילוקי, סופר; ר' הירש לאנדא, ראש הקהל בקראקא; ר' פינחס הלוי איש הורוויץ, מבראדשין; ר' מנחם מענדיל לאנדא, מנאווידוואר; ר' יהושע יאסניגראדסקי, מפרילוקי; ר' משה מייזילש, מפרעמישלא; ר' דוב בעריש הכהן צייטלין, מפאריז; ר' גבריאל זאב מרגליות, מגראדנא; ר' זלמן פרייגער, מקישינוב;

ר' מאיר צבי ד"ר יונג, מאונגאריש-בראד; ר' יהושע פאלק וואלפזאהן, מפאלטישאן; ר' אברהם זינגער, מפאלאטא; ר' שמשון טענין, מבערלאד; ר' אברהם אבלי שנור, מטארנאוו; ר' יהושע פינחס באמבאך, מאשפיצין; ר' גרשון שטערן, ממאריש-לודאש; ר' חיים מרדכי ראללער, מניאמץ; ר' מאיר אראק, מיאזלאוויץ.

3. במאמרו "כתביו בתרגום עברי" (בתוך: הרב שמשון רפאל הירש  משנתו ושיטתו, ירושלים תשכ"ב, עמ' 365), רשם הרב קלמן כהנא שלוש הסכמות של הרש"ר הירש. והוסיף עליהן ר"ט פרעשל עוד שלוש הסכמות (במאמרו: "הסכמות מהרב ש"ר הירש זצ"ל", המעין, טבת תשמ"ה, עמ' 67). אך אצל שניהם לא נרשמה ההסכמה לס' "המדריך" שלפנינו.

ע"פ רישומי "מפעל הביבליוגרפיה העברית" ניתן להוסיף עוד שתיים מהסכמותיו: [א] לס' "אלפא ביתא" לר"מ קצנלנבויגן (פפד"מ תרט"ו-תרט"ז), [ב] לס' "פי שנים" לר"ק ווייס (פרשבורג תרמ"א).

4. לעיל הבאנו את האמור בס' "אהלי שם", שהמחבר ר' בנימין זאב זינגער היה תלמידו של הר"ר עזריאל הילדסהיימר.

5. את צילום הכרוז קיבלתי מהר"ר אברהם שישא הלוי נר"ו. העתקתו נדפסה גם בס' "אגרות שפירין", עמ' סח-עא.

6. כנראה מרמזים בזה למקום רבנותו של המחבר ר"א זינגער, בק' פאלאטא. בס' "אגרות שפירין" הושמטה תיבה זו.

7. על שיתוף הפעולה בין רבני הונגריה ו"מחזיקי הדת" בגליציא, ראה בס' "חכמי הונגריה", עמ' 69-67.

8. על פילוג הקהילות בהונגריה וקהילות הסטאטוסקוו, ראה שם, עמ' 146 ואילך. לנושא זה מוקדש גם הס' "הקרע שלא נתאחה".

9. בס' "חכמי הונגריה", עמ' 157, מובאת משו"ת רשב"ן לר' שלמה צבי שיק אפיזודה מאלפת: בשנת תרמ"ה (1885) נגזר על תלמידי בתי הספר העממיים והתיכונים שהם חייבים לבקר בבית הספר גם בשבתות וחגי ישראל וגם לכתוב; כדי להעביר את רוע הגזירה "קמו הרבנים היראים לבוא בכתב בקשה לפני השר לבקש ולהתחנן שבני ישראל הרוצים לקיים השבת והמועד לא יהיו מוכרחים לחלל השבת.. ובראש הרבנים שקבצו החתימות מכל הרבנים אשר במדינה עמד הרב הגאון מאייזנשטאדט [ר' שלום קוטנא] קהל ארטהאדאקסען והרב הגאון מווארפאלאטא [ר' אברהם זינגר] קהל שטאטוסקווא. ואחר שקבצו כשלוש מאות חתימות מן הרבנים, לא הסכימו הראשים [מנהיגי הלשכה האורתודוכסית] למסור אותם לשר, יען כי אסור לבוא בבקשה בחתימת הרבנים אשר מכת שטאטוסקווא! בין כך מחללין השבת באונס וברצון יותר מאלפים נפשות מישראל...". ע"כ.

נפלא בעיני, מדוע לא נכלל ס' "המדריך" בס' "חכמי הונגריה והספרות התורנית שבה", אף שמחבריו נזכרים שם, אם  כר' אברהם  כמשתתף בספרם של אחרים (בעמ' 268) ואם  כר' בנימין זאב  אגב ספרו שלו (בעמ' 337). וכבר קדמני בתמיהה זו הרב ברוך אבערלאנדער, במאמרו "השלמות לתלמוד", קובץ אור-ישראל, תמוז תשנ"ט, עמ' קע.

מקומו של "המדריך" והפולמוס סביבו, נפקד גם מהס' "ספר וסייף" (ירושלים-נ.י. תשכ"ז), שעניינו, ספרים שגרמו לפולמוסים.

10. ראה שם (עמ' 148-147), שהוא היה "מגדולי הרבנים ומוכר כגאון חריף", אך בשאלת הפילוג החזיק בתוקף בעמדתו ואף נקלע בעטייה לעימות עם מהר"ם שיק. לעומת זאת, בס' "חכמי טראנסילווניה" (עמ' 197) משמע, שבאופן עקרוני צידד בפילוג, אף כי קהילתו שלו עצמו לא התפלגה. והשווה למסופר בס' "הקרע שלא נתאחה" (עמ' 223-220), על העימות עם מהר"ם שיק, שבסופו חזר בו ר"מ פערלס במכתב גלוי.

11. בס' "מליצי אש" (כ"ח כסלו, אות רכז) נאמר עליו שהיה מפורסם לגאון מובהק, מרא דכולא תלמודא, בקי נפלא בחכמת האמת, משיב תשובות לאלפים, קדוש וטהור.

12. לכל זה ראה שם עמ' 151, 168; "חכמי טראנסילווניה" עמ' 86-85; "מקורות וקורות", עמ' 358-350.

אין לדעת האם גם הסכמת זקינם של המחברים – הר"ר אהרן יוסף שמואל הלוי – עשתה רושם גדול על המחנה האורתודוכסי; הוא כשלעצמו נמנה עם גדולי הרבנים, נסמך להוראה מהחת"ס בסמיכה מרשימה, והוגדר כ"קדוש מרחם וכל מעשיו לשם שמים" ('מליצי אש', י' מנ"א, אות נב). אבל בימים אלו כבר היה זקן מופלג, ובחודש אב שלאותה שנה נפטר לבית עולמו.

13. ראה בס' "חכמי הונגריה", עמ' 146.

14. שהיה קיצוני ביחסו לרשעים עד כדי "להחרימם ולנדותם מכל ענינים, אפילו שלא למול בניהם"  שם, עמ' 27. וראה עוד בעמ' 32-31, 35, 52-51, 150, 157.

15. ראה שם, עמ' 28, 32, 55, 59, 154.

16. הספר נדפס בחודשים הראשונים של שנת תרמ"ב, שהרי בפרשת יתרו [חודש שבט] כבר יצאו לנגדו ב"קול קורא" הנ"ל. ההקדמה הנוכחית נכתבה כעבור כארבעה חודשים, וזקינם הר"ר אהרן יוסף שמואל הלוי נזכר בה עדיין בברכת החיים. אך בהקדמה האחרת דלעיל, מסופר כבר על פטירתו בחודש אב שלאותה שנה.

17. מרמז לשמות המחברים, אברהם ובנימין.

18. ראה במאמרי "'הסכמות שתוקות' מוולוז'ין ומווילנא  קבל את האמת ממי שאמרה?" (בקובץ אור-ישראל שבהע' 9, עמ' קנא-קנט). וכמובן שכל זה הוא בדרך כלל, ולכל כלל יש יוצאים מן הכלל, בשני הצדדים.

אח"כ הראוני שאיני יחיד בדעתי זו, וכעין זה כתב הרה"ג ר' יעקב חיים סופר שליט"א (במכתבו הנדפס בראש ס' "בנין אפרים", ב"ב תשנ"ט) אודות הס' "מאורי אור", שנתחבר ע"י ת"ח שהחמיץ: ואל תתמה על מה שהגאון המופלא רבי יוסף זכריה שטערן זצ"ל משעוול מזכיר לחיבור מאורי אור.. לא קשיא כלל, כי שאני רבי יוסף זכריה.. ויש לי להאריך בזה על שיטת קצת חכמי ליטא בענין... עכ"ל.

מן הענין להעיר כאן, כי עם המסכימים לס' "המדריך" נמנים גם שני אדמו"רים, האחד ר' משה האגער מראדויץ (נכדו של האדמו"ר ר' חיים ב"ר מענדל מקוסוב), והשני ר' יחיאל הורוויץ מפאקשיווניצא (נכדו של האדמו"ר ר' מאיר מדז'יקוב).

19. וכפי שהצביע על כל זה הרב ברוך אבערלאנדער במאמרו "השלמות לתלמוד" (שבהע' 9), עמ' קסו-קע.

20. דוגמה בוטה להשמצת גדולי תורה בגלל סיבות "פוליטיות", ניתן למצוא בקובץ "ישורון" (אלול תשנ"ט, עמ' תשפח); המדובר הוא בר' ברוך משקלוב, מרואי פני הגר"א, זקינם של הגאונים ר' יעקב מקארלין בעל ה"משכנות יעקב" ור' יצחק בעל ה"קרן אורה". העילה לפסילתו היא, מפני שכתב דברים שאינם לרוחם של חוגים מסויימים!

 

(זכור לאברהם, תש"ס-תשס"א)

 

מאמרים דומים

-