[א] כפר חב"ד, 892 (ד' אדר א' תש"ס), עמ' 70–72. 
[ב] 893 (י"א אדר א' תש"ס), עמ' 72–75.
[ג]  894 (י"ח אדר א' תש"ס), עמ' 69–73.
[ד] 895 (כ"ה אדר א' תש"ס), עמ' 80–82.

 

עורך "האח" – הרה"ח ר' משה רוזנבלום ע"ה

 

'סמיכה' מאדמו"ר מהר"ש נ"ע

הרה"ח ר' משה ב"ר מנחם מענדל נולד בשנת תר"י; האירוע המוקדם ביותר בחייו הידוע לנו הוא, שר' משה נמנה עם השלושה שאדמו"ר מהר"ש נתן להם 'סמיכה' כתובה בכתי"ק "אחרי שבחנם בעצמו". השניים האחרים הם "האריות שבחבורה": הרה"ג הרה"ח ר' דוד צבי חן אבד"ק צ'רניגוב והרה"ג הרה"ח ר' יעקב מרדכי בזפלוב אבד"ק פולטבא (ראה: "ספר התולדות – אדמו"ר מהר"ש" שבעריכת רבינו זי"ע, עמ' 81. ובהע' וציונים שם, שהוא מיומנו של רבינו, כסלו תרצ"ג).

בבחרותו למד רמ"ר (כך כינויו של הר"ר משה רוזנבלום במכתביו של אדמו"ר הרש"ב) אצל הרה"ג המפורסם ר' יצחק שלמה יואל שערמן אבד"ק רובנא, הידוע בחידושי-תורתו שנתפרסמו בכתבי-העת התורניים שלאותה תקופה, וגם הרב החח"מ בעל ה"שדי חמד" הדפיס בספרו תשובות רבות משלו. מאחת מהן (עמ' א'תקסח במהדורת קה"ת) נמצאנו למדים ממי קיבל הוא עצמו תורה:

"אספרה כמו מה ששמעתי מפה קדוש, מורי הרב הקדוש מוהר"ר הלל ז"ל מפארעץ, שהיה תלמיד מובהק דהרה"ג הקדוש מוהרמ"ם ז"ל מליבאוויץ בעל הצמח צדק (בעוד היה הרב ר' הלל אב"ד דבאברויסק), ואמר בשם הצמח צדק הנ"ל ששמע מזקנו (בעל שלחן ערוך הר"ז) ששמע ממורו הרה"ק מוהר"ר דב מגיד-מישרים דמעזעריץ גדול, שאמר לתלמידיו שה'כרתי ופלתי' לימד זכות על בני ישראל בדבר התולעים הנ"ל, וכיון אל האמת. עכ"ד. ועל כן יותר הקיל הצמח צדק ותלמידו הר"ר הלל הנ"ל בספק תולע הנ"ל מבספק חדש בזמן הזה, ואין כאן מקום להאריך בגופא דעובדא". עכ"ל.

הרי לנו שרבו של הרמ"ר היה תלמידו של הרה"צ ר' הלל מפאריטש. על כך שהרמ"ר למד אצלו – בצוותא חדא עם הרה"ג ר' יהודה ליב צירלסון הי"ד – קוראים אנו במכתבו של הר"ר יש"י שערמן אל הרב צירלסון:

"..גם אודיעך אשר הרב התורני ראזינבלוים אשר למד אתך בצוותא אצלי, והוא כעת מנהל הישיבה תומכי תמימים בלויבאוויץ, יש לי ממנו מכתבים, וזוכר למדך אתו ביחד".

 

"אחד המיוחד בכשרונו הנפלא"

אדמו"ר הרש"ב (ושמא היה זה אדמו"ר מהר"ש) הכיר בו ברמ"ר שניחון בשילוב הבלתי-מצוי של למדנות ועט-סופר מהיר, ומשום כך הטיל עליו לחבר "קיצור שלחן ערוך" המיוסד על שולחנו הערוך של אדמו"ר הזקן; אחרי שרמ"ר כבר השלים את מלאכתו זו, נפלה שריפה בביתו ביום השבת קודש, האש אחזה בכתביו, ושוב לא היה ביכלתו להצילם באופן המותר. כך עמד הרמ"ר וראה כיצד מעשי ידיו עולים באש, ובחוסן נפשי התחזק לבלתי אחוז בהם ולהוציאם מן הדליקה (כך שמעתי מנכדתו מרת רחל בן-צבי תחי').

לפני שהחל את עבודתו בישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש, שימש הרמ"ר כמלמד בעיר נאוואגאראד-סעווירסק; הרה"ח ר' ישראל דזייקובסון ע"ה מספר בזכרונותיו ("זכרון לבני ישראל", עמ' קפג) על מר מייטין מפילדלפיה שהיה מתלמידיו של הרמ"ר בנאוואגאראד-סעווירסק, שכל משפחתו נתקרבה לליובאוויטש בשעת ביקורו של אדמו"ר הריי"צ בארצה"ב בשנת תר"צ. הרי שגם כעבור עשרות שנים ראה עצמו אותו יהודי כתלמידו של הרמ"ר, עד כדי כך הטביעו בו את רישומם לימודיו אצלו בימי נעוריו!

מיד כשנתקבל לעבודה בישיבה – בשנת תרס"ט – מיהר הרמ"ר לבשר זאת לידיד נעוריו הרר"י צירלסון (בכ"ה בניסן): "..והנני לבשר את אדוני, כי גם לי הושיע ד' הטוב להיפטר מן המלמדות, כי נתכבדתי להתקבל לעוזר בבית מסחרו של האדמו"ר דליבאוויטש שליט"א, ואי"ה אחר ש"ק אסע שמה עם בני יחי'" (הישיבה מוסווית כאן בכינוי "בית מסחר", היות ולא ניתן רשיון מהממשלה לקיים "ישיבה"; ראה: אג"ק הרש"ב, ב, עמ' תקנז).

הרמ"ר לא הגיע לליובאוויטש "בגפו", וברשימותיו של הרה"ח ר' רפאל הכהן ע"ה מסופר, שהוא הביא עמו שניים מתלמידיו: האחד מרדכי ברוסין והשני בחור בשם לייבקע ("ליובאוויטש וחייליה", עמ' 79).

את האיזכור הראשון לפעילותו מוצאים אנו במכתבו של מוהריי"צ מיום י"ז בתמוז תרס"ט, שבו כותב הרבי – שהיה אז 'מנהל פועל' של הישיבה – אל הרב מדייבסקי אבד"ק חאראל: "הנני מבקש את רום כבודו להיות מטובו לדרוש בזה טובת תלמידינו היקרים שי', ומלאתי יד מזכירי כמוהר"ר מ' ראזענבלום לכתוב לכבודו הרם אודות זה בארוכה" (אג"ק, א, עמ' מא).

ואכן, נראה כי אחד מן הדברים העיקריים שלשמם נקרא הרמ"ר לעבודתו בליובאוויטש, הוא יצירת קשר עם בוגרי הישיבה ושימת-עין על הסתדרותם בחיים, הן בגשמיות והן ברוחניות.

מגמה זו ניכרת מ"איגוד התמימים" שראשיתו בשלהי תרס"ט, וכך עולה גם ממכתבו של אדמו"ר הריי"צ (שנכתב בשנת תרפ"ב על-ידי הרבי עצמו, אך נחתם ונתפרסם בשמו של המזכיר הרה"ח ר' אלחנן מרוזוב הי"ד):

"בעת ההיא, כאשר התרכז ועד ההנהגה של הישיבה באנשים אשר כח בהם עמוד איש איש על משמרתו, אחד המיוחד בכשרונו הנפלא, הרב ר' משה שי' ראזענבלום, הורם והועמד על משמרת נכונה, בוא בכתובים עם התמימים המחונכים בהמוסד (אשר לרגלי עניניהם הפרטיים כבר עזבו את בית הישיבה, זה רב וזה שו"ב..) במכתבים פרטיים, בדיבור של אהבה בהחזקת רוחם, לדעת משלום איש איש, מטרתו, עבודתו ושאיפתו, וגם עזור לו בפתרון שאלות יומי מקומיים, איך להביאם לתוצאות נכונות בדרכי יושר" (אג"ק, יד, עמ' קעא).

תוך זמן קצר מתחילת עבודתו, יוצאת הישיבה מארבע אמותיה ופונה אל הציבור הרחב, במכתבים ובחוברות פרי עטו של הרמ"ר (כגון החוברת "הודעה מפורטת" שנדפסה בווילנא בשנת עת"ר, ובעקבותיה חוברת בגרמנית; ראה: 'כרם חב"ד', 3, עמ' 166 ואילך). כמו-כן הופקדה אז בידו עריכתו של החיבור הגדול "דברי ימי התמימים", שהשרידים שנותרו ממנו נתפרסמו ב'כרם חב"ד' (גל' 3).

באותה שנה החל הרמ"ר פונה גם לילדים – בעיקר ילדי אנ"ש – שאינם לומדים בליובאוויטש, ולמענם הדפיס חוברת קטנה: "ספור מדברי ימי יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה; מנחה שלוחה לכל הילדים הנדיבים, אחי-התמימים, מאת אחיהם הילדים התמימים הלומדים בחדרים במוסד 'תומכי תמימים' בליובאוויטש". סיפור זה (שנדפס בווילנא בשנת "אהבו תורה מאד" – עת"ר) נזכר לימים לשבח במכתבו של אדמו"ר הריי"צ, בשם "דברי ימי יותם", כפי שיובא אי"ה להלן.

 

עשרים אלף קוראים

פעלו המפורסם ביותר של הרמ"ר הוא, עריכת השבועון לילדים 'האח', שהופיע ברציפות משנת תרע"א עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשלהי שנת תרע"ד. בעתון זה – הראשון מסוגו שנכתב ברוח היהדות – באו לכלל ביטוי לא רק כשרון הכתיבה של הרמ"ר, אלא גם – ובעיקר – גישתו הפדגוגית המיוחדת ונסיונו העשיר בחינוך.

חשיבותו של מפעל זה מתוארת גם היא במכתבו הנ"ל של מוהריי"צ משנת תרפ"ב, כהמשך ישיר לסקירת עיסוקו עם בוגרי הישיבה:

"ובעבור זמן מה יצא לאור מכתב-עת "האח", ערוך ברוח המעורר אהבה לתורה וחום ישראל, הדרת ישורון עם אלקי אברהם, מאמרים מלהיבי לב אבות ובנים גם יחדיו לתורה ותעודה. העבודה הגדולה הלזו נתנה יבולה בחדרים, תלמוד-תורה והישיבות, להרים רוח הלומדים, המלמדים ומחבבי התורה. וירים נס בין ילדי ישראל לאמר "תורה היא הדרת אלקים בקרב ישראל, וללמוד אני צריך". וכארבעת אלפים אכסמפליארים [=עותקים] "האח" נשלחים שבוע בשבוע, ומספר הקוראים יש לחשוב עדי עשרים אלף מנערי וילדי בני-ישראל, כי חדר שלם ותלמוד-תורה שלמה, יקחו רק אכסמפליאר אחד או שנים" (אג"ק, שם).

וכבר הצבענו בגל' 880 של 'כפר חב"ד' (עמ' 78) על העובדה, שגם אדמו"ר הרש"ב בכבודו ובעצמו קרא את הגליונות בעיון, ומפעם לפעם מצא לנכון להעיר הערות לתוכן הדברים שנדפסו בו (ראה באגרות-קדשו, א, עמ' תקנז ועמ' תשמא).

ועלינו לזכור, כי היו אלו הימים שקדמו למהפכה הגדולה ברוסיה, ימי שאיפת העם לחופש ופריקת עול המלכות, שאיפה שהיתה חזקה ביותר בקרב הצעירים היהודים – שאצלם בא הדבר לביטוי גם בפריקת עול מלכות שמים, וחופש מן התורה והמצוות. באווירה עויינת זו פילס לו 'האח' בעקשנות ובהתמדה את דרכו ללבותיהם של ילדי ישראל, להעמידם בדרך הישר של האמונה, התורה והמצוות. ובמבט לאחור ניתן לקבוע בוודאות, כי השפעה ברוכה זו לא היתה רק לשעה, אלא גם לדורות!

 

פגישות עם גדולי התורה

מינויו של הרמ"ר לא היה לענייני הישיבה בלבד, אלא לכל ענייני הכלל שעסקו בהם רבותינו מוהרש"ב ובנו מוהריי"צ; וכפי שכתב מוהריי"צ בימי ראשית עבודתו, בשלהי תרס"ט, אל הרה"ח רשי"ל אליעזרוב: "ועתה הנה לקחתי מזכיר ואיש סודי אשר הוא ישתדל למלאות כל הדרוש בעניני הכתיבה, והנני מקוה כי מעתה יהיו הענינים מסודרים בכי טוב בעזה"י, והכל יבוא על מקומו בשלום" (אג"ק, א, עמ' מו).

המדובר באותה שעה היה אודות ההכנות לאסיפת הרבנים שנועדה להיערך בשנת עת"ר (אחרי האסיפה הגדולה שהיתה בווילנא), ואכן, מאותו קיץ מצינו את הפרטיכל של אסיפת וילנא כתוב בכתיבת-ידו של הרמ"ר (אג"ק הרש"ב, ד, עמ' שכט ואילך). כמו-כן הגיעה לידינו העתקה שלו מאיגרתו של מוהרש"ב, שכתב באותה תקופה בענין חינוך הבנים והקמת "ועד החינוך" (שם, עמ' שמז ואילך).

בראשית שנת עת"ר, רמ"ר "הוא האיש אשר על הביורא" – הלישכה שעסקה בהכנת ועידת הרבנים – ואדמו"ר הרש"ב העביר באמצעותו את ה'קול קורא' שערך לקראת הבחירות. בשליחות זו נסע הרמ"ר לקרלין אל הג"ר דוד פרידמן, לבריסק אל הג"ר חיים סולובייצ'יק, לראדין אל ה'חפץ חיים' ולווילנא אל הג"ר חיים עוזר גרודזנסקי. היה עליו להוציא מן הרבנים מכתבים באותו ענין, לדאוג שדברי כולם יעלו בקנה אחד, ואת אשר כתבו בסופו של דבר – הביא הרמ"ר לדפוס (ראה: אג"ק, ה, עמ' א-ב. ועוד שם בעמ' ח בדבר העתקת האגרות העוסקות בהכנה לוועידה).

עוד מסר אדמו"ר הרש"ב באמצעותו הוראות נחוצות לבנו מוהריי"צ (אג"ק, ב, עמ' תקז), וכשנתן הרבי לרמ"ר לקרוא את הדו"ח מוועידת הרבנים, היה הוא זה שעורר את תשומת לבו – והפתעתו – של הרבי לעובדה שהדו"ח מתעלם לחלוטין מדעת המיעוט, היא דעת אדמו"ר והרבנים אשר אתו (שם, עמ' תקכח-ט). את "דעת המיעוט" הזו כתב הרבי – בחודש אייר עת"ר – וגם הדפיס, בקונטרס "חשבון קצר", שמשום מה לא נכלל ב'אגרות קודש' שלו.

רק לאחרונה נתפרסמה סידרת מאמרים בשם "רבנות מול השכלה" – מפרי עטו של הרמ"ר – והרקע להם היא אסיפת הרבנים הזו.

בעשירי לטבת תרע"א מוסיף אדמו"ר הרש"ב במכתבו לבנו "פ"ש ידידי המפורסם ווח"ס כו' מו"ה משה ראזענבליום נ"י" (שם, עמ' תקנה), וקרוב לסיומה שלאותה שנה כותב הרבי לר' שמואל גורארי' שהרמ"ר נסע אל הג"ר מענדל חן לניעז'ין לערוך את הפרטיכל ולהכין ספר תקנות ל"אגודת יראים" במדינת רוסיא (שם, עמ' תקפט).

בערב ר"ח ניסן תרע"ג שלח אדמו"ר הרש"ב את הרמ"ר לבאברויסק, למסור לאדמו"ר הרש"נ באופן אישי את מכתבו של הרבי בענין המחלוקת החריפה שנתגלעה אז ב'כולל חב"ד' (שם, עמ' תשד). וכרגיל בשליחויות מעין אלו, ניתנה לו מן הסתם גם "תורה שבעל-פה" וכן סמכויות לדבר ולפעול בשמו של הרבי.

בשנת תרע"ד עדיין לא נתיישרו ההדורים בענין המחלוקת ב'כולל'; הרב מדייבסקי אבד"ק חאראל כותב אל הרמ"ר פרטים מפעולותיו של "הוועד" שמטפל בענין זה, ומוהריי"צ משיבו דבר בי"ג תשרי (אג"ק, א, עמ' פז).

בו ביום מתפרסם 'קול קורא' אל ה'תמימים' בוגרי הישיבה, והרמ"ר חתום בין חברי הוועד של "איגוד התמימים"; חברי הוועד הם: אדמו"ר הריי"צ, המשגיח ר' שילם קוראטין, הר"י ר' שמואל ניסנביץ' מבוריסוב, המשגיח ר' יחזקאל הימלשטיין, הרמ"ר והמשגיח ר' יעקב ברוך קרסיק (שם, עמ' פח ואילך). ניכר בעליל כי הן ה'קול קורא' והן ה'הצעה' הנספחת אליו, שניהם מפרי עטו של הרמ"ר.

בחנוכה כותב הרבי לבנו אודות ענין חמור של התרת אשה מבעלה ללא גט, ומבקשו שרמ"ר יכתוב את הצעת הענין לרב פלוני שהוא – הרמ"ר – ממכיריו, ויבקש ממנו שיכניס את עצמו לעסוק בבעיה זו (אג"ק, ב, עמ' תשלד).

ממכתבים נוספים מאותה תקופה עולה בבירור עד כמה היה הרמ"ר מעורה בענייני ניהול הישיבה, ועד כמה היו דבריו נשמעים; וכך מספר הרבי לבנו על הדו"ח ששלח לו הרמ"ר ממצב סניף הישיבה שבשצדרין, שבו מחווה הוא את דעתו, ומציע לשלוח את מנהל הישיבה – הרה"ח ר' שאול דובער זיסלין – בתור ציר מיוחד לעורר אודות "עסק החסידות". הרבי מצדו מציע למוהריי"צ שידון עם הרמ"ר, את מי – מהבחורים או מהאברכים – כדאי לשלוח באותו ענין של התעוררות בדבר החסידות (שם, עמד תשנט, תשסד. וראה גם בעמ' תשעט אודות שאלות ששלח הרמ"ר אל הרבי לחו"ל).

בסיומה שלאותה שנה שוב עוסק הרמ"ר בענייני 'כולל חב"ד', ומוהריי"צ מספר לרב מדייבסקי אודות נסיעתו של הרמ"ר לסמולנסק בדבר 'מעות רמב"ן' – הן מעות ארץ-ישראל הכרוכות בפעילותו של ה'כולל' (אג"ק, א, עמ' צה).

 

"החדר דרוסטוב"

בחורף של שנת תרד"ע נפתח בליובאוויטש ה'חדר דרוסטוב'; פרשה זו נסקרה כבר באריכות במקום אחר (ראה: 'כרם חב"ד', 3, עמ' 209 ואילך; "זכרון לבני ישראל", עמ' מד-מה), וכאן תבוא בקצרה כפי שתיאר אותה, בשעתה, הרמ"ר עצמו ב'האח' (פ' וארא תרע"ד):

"בעיר ראסטאוו אשר על נהר דאן, אשר החוק אוסר על היהודים אשר לא מבני התושבים להתיישב שם, שמו עסקני העיר הנכבדים אל לבם, כי בעוד איזה שנים לא יהיה להם, חלילה, כל נושא משרה דתית: רבנים, שו"בים, מלמדים, בעלי-קריאה, מוהלים וסתם בעלי תורה ויראה, מהם שכבר נפטרו והלכו לעולמם, ומהם שבאו בימים ובהכרח להחליפם בצעירים מהם, ובסיבת החוק הנ"ל הדבר נמנע; על-כן התעשתו וייסדו מוסד בשם "ארטאדאקס" אשר מטרתו לשלוח מספר ילדים מבני היהודים התושבים בכל חצי שנה לאחת הישיבות אשר ב"תחום המושב", לחנכם ולגדלם על ברכי התורה והיראה עד אשר בגדלם יסכנו, איש איש לפי כשרונותיו, לרבנים שו"בים ומלמדים...

"ראש מייסדי המוסד.. נסע למטרה זאת לערים שונות לרגל את הישיבות אשר בהן, לדעת באיזה מהן ישיגו את המטרה הקדושה והנשגבה הזאת. ויהי בבואו הנה, וירא את הסדרים בכל החדרים השונים, וגם בחן את התבשילים בבית האוכל אשר ליד הישיבה, וירא ויתבונן אל התלמידים, חינוכם והנהגתם הישרה והתמימה, ויחליט לשלוח את צעירי עירו הנה. ארוחה, מלמד, ינתן להם הכל על חשבון קופת המוסד "ארטאדאקס" הנ"ל, ובלבד שיתחנכו תחת השגחת מוסד "תומכי תמימים" והשפעתו, בתקוה כי בפה יקנו להם הצעירים לב נבון וחכם לדעת את התורה להלכותיה,  ולהכיר את מי שאמר והי' העולם הכרה גמורה, שתתן להם היכולת להשפיע מדעתם והכרתם גם על אחיהם בני עמם תושבי עירם..."

תופעה זו יקרה מאוד בעיני אדמו"ר הרש"ב, שהתבטא: "הנני נהנה מאד מההתעוררות שלהם, ואודה לה' אשר לא יטוש את עמו ונחלתו, ויערה עליהם רוח ממרום להתעורר ברוח טהרה ולדאוג לקיומה של תורה ויראת-אלקים" (אג"ק, ב, עמ' תשדמ).

נערי רוסטוב אלו – שלשונם לשון רוסיא וידיעותיהם התורניות קלושות ביותר – נזקקו להשגחה מיוחדת, ורמ"ר הוא שנבחר להתעסק בלימודם וחינוכם – "כמורה מומחה ומצויין בכל הדרוש לתלמידים אלו, מופלג בתורה, בדרוש, בכל ענפי התורה והידיעה, ובאהבתו הרבה ומסירותו לכל תלמיד ותלמיד" (מרשימתו של המפקח על ה'חדר', הרה"ח ר' יעקב אייזיק בלנטר ע"ה; "שמועות וסיפורים", ב, עמ' 68).

ה'חדר' נפתח בשמונה ילדים, עד מהרה נוספו אליהם עוד ארבעה ילדים מרוסטוב, ותוך זמן קצר נתעלה ה'חדר' ונודע לשבח, עד כי משפחות רבות מידועי אנ"ש נתדפקו על דלתותיו. כך הצטרפו אליו הילד הענדל פוטערפס "אשר זקנתו רחל לאה מפלשצניץ (הידועה בצדקתה) האיצה בבקשתה לצרף גם את נכדה בין הרוסטובים, מפאת ההשגחה הטובה והנהגתם המצויינת. הצטרף גם יעקב יוסף רסקין, על-פי בקשת אביו ר' בנציון ז"ל, וכן נוספו עוד תלמידים, עד שנעשה חדר זה לכתה מסויימת ומיוחדת" (רשימת רי"א בלנטר, שם).

בראשית שנת תרע"ו עקר אדמו"ר הרש"ב ומשפחתו מליובאוויטש, וכשעמד לצאת את הבית עמדו שם אנ"ש, וכך מתאר הרה"ח ר' ישראל דזייקובסאהן את רגעי הפרידה:

אני עמדתי בפרוזדור שבתחילת הכניסה לבית כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ, לידי עמד הסופר המצויין הווח"ס ויר"א ר' משה ראזנבלום, ואמר: רבי! מיר זאלען זיך זוכה זיין זעהן אינגיכן [=רבי! שנזכה להתראות בקרוב]... ואמר אדמו"ר נבג"מ: איך האף אויף פסח אי"ה [=תקוותי שבפסח אי"ה].

הרבי לא חזר יותר לליובאוויטש, אולם ימים ספורים אחרי בואו לרוסטוב גלו לשם גם הרמ"ר ותלמידיו; תחילה התפזרו הילדים לבתיהם, אך במהרה הוקם ה'חדר' מחדש, ואת רמ"ר מוצאים אנו ממשיך ומכהן בתפקידו זה עוד בשנת תרע"ז (רשימת רי"א בלנטר; "זכרון לבני ישראל", עמ' נו-נז).

בהתוועדות שמחת-תורה שלאותה שנה, התבטא אדמו"ר הרש"ב על הרמ"ר – ובנוכחותו – בלשון: "משה איז א נשמה"! (שם, עמ' נח).

לימים נזכר "החדר דרוסטוב" גם בדברי אדמו"ר הריי"צ, כשתיאר – בשמחת-תורה תרצ"ו – כיצד צריכים להיראות ה'חדרים' והמלמדים: כשבאנו לרוסטוב הקימו 'חדר', המלמד היה ר' משה רוזנבלום; אאמו"ר [מוהרש"ב] אמר לו שיספר [את סיפורי המקרא] ללא ביאורים, כלומר, "ניט באפוצן" כדרך המתחדשים [שהם "מייפים" את הפשט כדי לעשותו "הגיוני" או מובן יותר] (ס' השיחות תרצ"ו, עמ' 40).

 

"הלישכה" בפטרוגרד

בסוף שנת תרע"ז עבר הרמ"ר מרוסטוב לפטרוגרד, עקב התמנותו למנהל הלישכה המייצגת את האינטרסים של היהדות החרדית לקראת האסיפה המכוננת ברוסיא, קונגרס היהודים ואסיפת הרבנים הכללית (אג"ק, ב, עמ' תתסז).

אחר-כך עוברת הלישכה לחרקוב, רמ"ר יושב בה לבדו, ובכמה ממכתבי אדמו"ר הרש"ב קוראים אנו על תלאותיו באין איש עמו לעוזרו ואין תומך בימינו. עליו מוטלת המשימה הקשה לתאם בין הרבנים ולארגן את התכנסויותיהם, עורך הוא 'קול קורא' בענין הבחירות ומטפל בהדפסתו, כותב מכתבי התעוררות לחברי הוועד, מסדר אסיפות מקדימות, מפרסם מאמרים בעיתונים אודות הבחירות לאסיפה (לבד ממאמרים בענייני חינוך מפרי עטו, המתפרסמים גם הם באותם ימים). בכמה מכתבים שכתב אליו הרבי ישירות, מוצאים אנו הוראות ישירות לפעילויות שונות, וכן בקשות לדיווח (ראה: אג"ק, ב, עמ' תתעב-תתעה, תתפו, תתקטו; ה, עמ' קכז, קל, קלז. וביאור השתלשלות המאורעות בעמ' קי-קיא).

הרמ"ר עצמו כותב ומספר פרטי-פרטים לידידו הרב י"ל צירלסון:

ב"ה, נר שני שנת "ברכתנו" [=תרע"ח], חרקוב.

כ' ידידי הרה"ג אשר שמו הולך וגדול, מפואר ומהולל בתורה וחכמה ומדעים ובכל מעלה ומדה טובה כו', כש"ת מוהר"ר יודא ליב צירלסאן נ"י.

אחדשה"ט. שלושה שבועות הייתי בראסטאוו, ובבואי והנה מכתב כת"ר על שלחני. אורו עיני מרוב שמחה, והנני ממהר להשיב לכה"ר על כל דבר.

"השתלשלות התכוננות הביורא [=הלישכה] בפה, הוא באספת מאסקווא, שם החליטו שתהי' הביורא והועד המרז בפט"ג, ובי"ח אלול נאספו שמה רבנים אחדים, אך באשר אז רעשה ארץ למפלת ריגא, ואחרי כן עלית קארנילאוו על פט"ג, ע"כ החליטו להעביר את הביורא והועד לפה.

"הכונה היתה שרבנים אחדים ישבו פה בקביעות, חליפות, אך לסוף לא עלתה יפה גם הכונה הזאת. בסבת המועדים לא יכלו ולא אבו גם הרבנים הסמוכים לעזוב את עריהם, ואחרי החגים רבתה העבודה בכל עיר, אספות ובחירות וקהלות וכדומה, ולא באו לפה כי אם הרב רל"י שניאורסאהן מיעקאט[רינסלאוו] על יום אחד, ואח"כ באו הר' [מדייבסקי] מחאראל ו[רפלוביץ'] מקרעמעצ[וק] ו[לזרוב] מרעציצא על ימים אחדים, ומאז הנני פה לבדי בתור מזכיר וסופר הביורא.

"באמת הי' על הביורא לעשות מעשים גדולים וחשובים, אך גם השטן בא ויתיצב על הרבנים. כי באסיפת מאסקווא חפצו הר"ר אליעזר [רבינוביץ] ממינסק ושפירא מקאוונא וחבריהם ליסד ועד רבני בפט"ג שימשול בכל הענינים הדתיים, וכלל אשר יגזור אומר כן יקום. כ"ק אדמו"ר שליט"א מיאן בזה, כי לא יאמין בהועד אשר לא יסור ימין ושמאל מדברי התורה, ואולי ברוב הימים יכשיל את הרבים. אחריו החזיק בדעה זו בעל החפץ חיים והר' גראדזענסקי [מווילנא] ועוד, ונפסקה הלכה כמותם, ונדחתה שאלה זו שלא להעמידה גם למנין.

"להרבנים דמינסק וקאוונא היטב חרה להם, ואף גם שחתמו על הפר"כ [=הפרטיכל] ועל כל האמור בו, בכ"ז בשובם לבתיהם התלוננו ויודיעו במכתבים למיודעיהם כי אין דעתם נוחה מהאספה ומפעולותי'. ובכן חלק לב אחדים, וזה גרם רעה רבה לכל עסק הבחירות, וכן לאספת הרבנים, אשר עפ"י הפר"כ דמאסקווא היתה צריכה להיות עוד בחדש חשון, ועתה גם כסלו עבר ועדיין אין עוד תקוה שתהי'...

"בדבר הוצאת עתון הי' דרוש להתחיל בגדולים, כי קולי כקול קורא במדבר. אמנם באספת מאסקווא, גם בכל הפרוגרמות [=התוכניות], נמצא הסעיף שדרוש להוציא עתון, אך מתי יהי' זה – מי יודע.

"מצוינים היו אחינו בהתרשלות גם בימי השלום, ומכ"ש עתה בימי המהומה והמבוכה באין יודע איך ומה. ובכ"ז הלא דרוש לעשות דבר. עלינו להלחם בעד תורת אלקינו ומצותיו גם בימי מצור ומצוק אלה, וה' הטוב בעיניו יעשה.

"אין ספק בלבי כי כת"ר טרוד בעניני עירו, מלבד שקידתו המצוינה בתורה. בכ"ז אחשוב כי עליו לגשת אל העבודה הצבורית ביתר עוז, ודבריו בעהי"ת יהיו נשמעים, כי יצאו לו מוניטין ושמו נודע בשערים לתהלה.

"בעינים כלות הנני מחכה לתשובתו הרמה והנכבדה, כי ערבים עלי מאד דבריו היקרים. אהי' נא כדאי בעיניו לכבדני בתשובתו, ויעשה למען אהבת נעורינו.

ידידו אוהבו בכל לב מוקירו מאד,

משה ראזענבלום

הנני שולח לרומעכ"ת גליונות מה שהדפסתי התעוררות אל הבחירות, בטח יקבל גם מראסטאוו מאת מרן שליט"א.

 

סניגוריה במשפט-ראווה

בחודש אדר א' תרפ"א נערך ברוסטוב משפט-ראווה פומבי, והנאשמים היו ישיבת 'תומכי תמימים' שברוסטוב ומנהליה (ראה: ס' התולדות – מוהריי"צ – ח"ג עמ' 370; אג"ק מוהריי"צ, א, עמ' 7 וש"נ; א"א גרשוני, "יהדות ברוסיה הסוביטית", עמ' לז ואילך). רמ"ר נמנה עם "צוות הסניגורים", ובעזבונו נמצא נאום ההגנה שנשא באותו "משפט" וכן חלק מנאום הסיכום. א"א גרשוני (שם) הדפיס את הנאומים בשלימותם, ואנו נסתפק במשפטים בודדים מתוכם:

"הנכם אומרים שאנו חיים עכשיו 'חיי חופש וחרות'. מילא, החופש לעשות מה שאנו רוצים, לא נועד, כנראה, בשבילנו. החופש לדבר מה שאנו רוצים – גם כן לא ניתן בשבילנו. אבל האם אסור לנו לחשוב מה שאנו רוצים לחשוב? כשאתם סוגרים את הישיבה אינכם נותנים את האפשרות לחשוב ולהתבונן.

"מה רוצה הישיבה? שום דבר אחר, רק זה: לא לשכוח על השי"ת, ולהדבק בו על-ידי תורתו. הישיבה צריכה להמשיך בקיומה, מכיון שהיא משמשת כיסוד לדת ואמונה. בה מטופחת התורה, נשמת האמונה. הישיבה קולטת בקרבה את אלה שיש להם זיקה נפשית לאלקות. אלה שרעיונות הישיבה זרים להם – יעזבו עצמם את הישיבה ויחפשו מוצא לכשרונותיהם באשר ימצאו...

"צריכים לתת לבחורי הישיבה תזונה טובה, הלבשה טובה, אולמות מרווחים ומוארים, ואז תעלמנה החולשה והחיוורות, ואולי גם יוכלו לעבוד קצת... ככל שאין מבינים – בה במידה חושבים יותר שהזולת אינו מבין. בואו ואראה לכם בחורים בישיבת לובאביץ' השוהים בתפילתם 3-2 שעות מדי יום, ואתם בודאי תשאלו מה יש להאריך בתפילה כל-כך? תדעו לכם, כי מי שאינו יודע – אינו מבין, ואין לו רשות לחוות דעה. הנכם אומרים שלא תתנו לבחורי הישיבה כרטיסי מזון, ובכוח אתם רוצים להשיג את מטרתכם – בזה לא תצליחו!

"בסוף אומר לשופטים: עליכם לדעת את מי אתם שופטים. אמרו פה להזמין את בחורי הישיבה ולהושיב אותם על ספסל הנאשמים. לא! אין בחורי הישיבה הנשפטים כאן... בכל משפט נמצא הקב"ה ועומד. אף כאן הוא נמצא ודאי, אלא שכאן הוא יושב, יושב על ספסל הנאשמים ונשפט יחד עם תורתו. יושב הוא ושותק, אבל מה נורא הוא זעמו בקומו"...

הישיבה נאלצה לעקור מרוסטוב לפולטבא, אבל רמ"ר נשאר עם הרבי ברוסטוב.

 

הנסיונות לחידוש הופעתו של "האח"

בשנת תרפ"ב כותב אדמו"ר הריי"צ אודות מכתב מאת אנ"ש דאמריקה אל הרמ"ר, בענין מצבם הרוחני. ונראה שהוא הוא שעוררם – כדרכו מאז לעמוד בקשר מכתבים עם בוגרי הישיבה במקומות פזוריהם (אג"ק, א, עמ' רכז).

בשנת תרפ"ד כותב הרבי לאמריקה אל הרה"ח ר' דוד שיפרין, בדבר בדיקת האפשרות להמשיך בהוצאתו לאור של 'האח' – אך הפעם באמריקה:

"בעת היותנו במקום מגורנו, יצא לאור מכתב-עת "האח", אשר עורכו הי' ידידנו ר' משה שי' ראזענבלום, איש אשר רוח בו. ולא אפונה אשר גם אליהם הגיע – אם לא תמידין כסדרן, אבל בטח קראו אותו (כי בעתו ובזמנו הי' יוצא כחמישה וששה אלפים אכסמפליארין [=עותקים] בכל שבוע), וסגנונו הי' קל, ומנוקד, באותיות מרובעות. ותוכנו הי' נעלה ונשגב, דברים קצרים אמורים בטעם ספרותי. והי' פועל רושם טוב על הקוראים, ומחודש לחודש היו מתרבים החותמים עליו, וכמעט שכל מורה עברי מהיראים הי' דורשו, לטיב הסגנון אשר בו.

"הר"מ שי' הנ"ל, בחפצו עתה גם-כן לכתוב, אמנם בפה – מפני יוקר ההדפסה, ועוד – הוא דבר הבלתי אפשרי הוא. ואשר על-כן הנני מציע אשר ישלח זאת אליהם, והם יעשו כן, ידפיסוהו על חשבונם וישלחום לכל המקומות.

"ומראש דבריו אמורים, אשר לא יהי' בו שום עניני חדשות והדומה לזה, כי אם סיפורים, ומעין פרשת השבוע, ודברי התעוררות אל הלימוד, כאשר עיניהם תחזינה. ולדעתי יהי' זה להם לענין נעלה אשר יפיקו בו רצון הרבה אבות ובנים, מורים ותלמידים. ובעזרתו ית' יפעל הרבה לטובה ולברכה (שם, עמ' שה).

הרבי יצא את רוסיא בתחילת שנת תרפ"ח, וכבר בחודש שבט כותב הוא – מריגא – אל הרמ"ר, שנשאר ברוסטוב, בדבר חידוש הופעתו של 'האח':

יש אפשרות להמשיך הלאה את הוצאות "האח" (והנסיון בג' ירחי גלותי הראה לי, באם שיהי' כמו שהי', הי' בעזרתו ית' לתועלת לאלו הצריכים לזה). אם יכול הוא לקחת עליו עריכתו (על נסיון של חודש ושתים), אפשר לדבר מזה בהנוגע אל הפועל. והוא, אשר ישלח לפה כל מאמריו מסודרים, ואלו הצריכים ניקוד גם מנוקדים, אם אפשר איזה קונטרסים בסיפור כמו "דוד" הידוע או "דברי ימי יותם" והדומה... (אג"ק, יד, עמ' רצא).

אך הדבר לא בא לידי מעשה, כי הרמ"ר לא האריך עוד ימים רבים.

מעמק הבכא שבו נשאר, המשיך הרמ"ר להתכתב עם בנו הרה"ח ר' חיים יוסף ע"ה, ומאלפת היא התבטאותו בחתימת אחד ממכתביו אלו: "אביך שמעולם לא נשק אותך"... כדרך החסידים המעולים שעצרו בעד רגשותיהם ורצונותיהם הטבעיים, ולא הביאום לכלל גילוי ופורקן.

בשלהי אותה שנה שאדמו"ר הריי"צ יצא את רוסיא, בי"ז מנחם-אב תרפ"ח, נלקח הרה"ח ר' משה רוזנבלום לבית עולמו.

מעשיו וכתביו עומדים לאורך ימים, והמה זכרונו הברוך.

 

"ראיית השם ממש אצל הצדיקים הגדולים"

לפנינו מכתב שכתב אדמו"ר הרש"ב לבנו מוהריי"צ (בחודש טבת תרד"ע; אג"ק, ב, עמ' תשמא-תשמב), ובו התייחסות רעיונית-עיונית וגם חינוכית-ביקורתית, לדברים שכתב עורך "האח" בפרשת 'וירא' ברצונו לבאר לילדים כיצד ניתן לראות את ה', ובהסבירו להם כי הכוונה לראיית הבורא באמצעות פעולותיו.

הרבי מביע את דעתו הברורה שיש להחדיר בילדים את האמונה הטהורה, שצדיקים ועובדי-ה' מסוגלים לראות את הבורא בראייה ממשית, ואגב כך מבהיר כמה פרטים יסודיים בענין ראיית הנביאים.

בסיום דבריו חוזר הרבי ומבהיר, שתהא השגתו של הכותב כפי שתהיה, אבל כשהוא כותב לילדים עליו לשים אך ורק את המטרה החינוכית לנגד עיניו.

 

בעתון 'האח' בפ' וירא, המאמר הראשי אינו מתאים לתעודתו; מה שמבאר ראיית השם בפעולותיו, אם כי מבאר שאברהם אבינו ע"ה ראה את ה' בכל דבר ודבר בפתח האהל כו'.. הנה כללות הענין הזה אינו לפני הילדים.

השרשת האמונה בילדים בראיית השם הוא ראיית השם ממש, בלי שום חקירה איך רואין, ובלי שום כחול ופרכוס בראייה על-ידי פעולותיו יתברך, רק ראיית השם ממש אצל הצדיקים הגדולים זכי הנפש מזככי הגוף והטבעי, ועובדי ה' באמת ומוקדשים לה' ולתורתו יתברך.

וזהו ההשרשה החינוכית, אשר גם כי יזקין וישכיל ידיעת אלקות מתוך פעולותיו יתברך, לא יסור מאתו אמונה זו בראיית ה' ממש.

ולבד זאת, הנחתו זאת בענין וירא ה' אליו אינה אמיתית; כי מראה הנבואה היא ראיית המהות ממש, ורק בהאור האלקי אשר בבריאת והתהוות העולמות – הידיעה בזה היא מפעולותיו ית', והיא רק בבחי' ידיעה והשגה לבד כו'. אבל מראה הנבואה היא ראיית המהות ממש, ולא רק בבחי' ידיעה (ועיין בפירוש הרמב"ן ז"ל על פסוק "וירא"), וגם לא [רק] בבחי' ראיית עין השכל (כי גם היא¹ ידיעה ביסודה ושרשה), כי-אם ראיית העין ממש. וכמ"ש הרח"ו ב'שער הקדושה' שהדבר ה' נחקק ממש אצל הנביא וראה ממש מהות דבר הנבואה.² וכמו במתן-תורה שכל ישראל ראו את ה', והיו כולם במדריגת הנביאים.³ וזהו בכל נבואה בחינת ראיית המהות.

ומה שכתוב [הושע יב, יא] "וביד הנביאים אֲדַמֶּה",⁴ אין הכוונה בחינת ידיעת המציאות, רק שבראיית המהות יש הפרש באיזה מדריגה הראייה היא, אם במדריגה הנקראת 'דמות' או במדריגה הנקראת 'עצם' כו' וכמו שכתוב במקום אחר. ובזה יש חילוקי מדריגות בין ראיית כל הנביאים לראיית משה רבינו ע"ה, ובין ראיית הנביאים להראייה דלעתיד דכתיב "וראו כל בשר" כו'. אבל הצד השוה שבהם, שהכל הוא ראיית המהות, והראייה היא כמו ראיית העין ממש כו' (ובהמבואר בכמה מקומות שעל-ידי האצילות אנו יודעים אלקות, כולל ב' הענינים; וההפרש הוא בין עצמות האצילות ממש, ובין מה שאצילות זהו הפרשת הארה כו'.⁵ ואכמ"ל).

ובעל 'האח', בענינים כאלו בתחלה צריכים לידע אמיתתן של הדברים, ואחר-כך לא בכל מה שיודע לעצמו יבאר להילדים, כי-אם מה שנוגע להם לחינוכם כו'.

 

1. היינו ראיית עין השכל.

2. ראה שם בחלק ג שערים ה-ו.

3. ראה בהערה הבאה.

4. לכללות ענין ראיית הנביאים וביאור "ביד הנביאים אדמה", ראה בהמשך תרס"ו (עמ' צח-צט):

שירת הים.. שנתגלה עליהם.. דכאו"א מראה באצבע.. בבחינת ראיה בעין ממש כו'. וזה למע' מבחי' ראיה דחכמה שזהו ראיה דעין השכל, דאע"פ שרואה בעיני שכלו אמיתת הדבר כמו שרואה בעיניו ממש – ולא בבחי' השגה לבד כו' – מ"מ אין זה ראיית המהות ממש. ואינו כמו נבואה שהוא בחי' ראיית המהות ממש כו'. ומ"ש בנביאים ביד הנביאים אדמה, היינו מפני שראייתם הוא בבחי' מל' שהיא בחי' דמות כו', אבל הוא בחי' ראיית המהות ממש דמדריגה זו כו'.. עם היות שזהו בבחי' מל' או בנו"ה לבד, אבל הוא בבחי' ראיית העין ממש כו'. וכמ"ש במ"א דמדריגת הנביא שמהות ועצמות אלקות מתגלה בחב"ד ובפיו ולשונו כו', הנה הוא רואה ממש בכח הראי' הגשמיו' מהות ועצמות אלקות כו'. ויש מדרי' בנבואה כמו נבואת משה.. שזהו דוקא בראיית מהו"ע דא"ס באמיתת עצמותו ובבחי' ראיית המהות ממש כו'. והגם דכתיב בי' וראית את אחורי כו', היינו בבחי' ראיית השכל, אבל בנבואה ראה בבחי' ראי' ממש במהו"ע א"ס כו'.. וידוע דבקרי"ס היו כולם במדרי' משה שזכו כולם לנבואה.. וזה הי' השירה שלהם כו'. וכן במ"ת דכתיב וכל העם רואים את הקולות בבחי' ראי' ממש.. וכמו שיהי' לעתיד שם נשמחה בו, בו ממש כו'.. וצ"ל דמה שמשיח ילמד תורה את ישראל, שיהי' בבחי' ראי' כמ"ש במ"א, היינו שיהי' בבחי' ראיית המהות ממש ולא בראיית עין השכל לבד..

ויעויין עוד היטב בהמשך תער"ב (עמ' תשטו-תשטז).

5. שבעצמות האצילות היא המדריגה הנקראת 'עצם'; ובמה שאצילות זהו הפרשת הארה, היא המדריגה הנקראת 'דמות'.

========

[לדף המנוקד:]

לפנינו דף המופנה אל "אחי התמימים" – "ילדים יקרים, זרע ברך ה'" – שנכתב גם הוא בידי הר"ר משה רוזנבלום (כנראה בשנת תר"ע), ובו מסתמנת המגמה שנתגבשה אחר-כך ב"האח", שהיא תמיכת "אחי התמימים" באחיהם הלומדים בישיבת "תומכי תמימים" שבליובאוויטש.

הפרס המובטח לילדים הוא "ספרים קטנים", ולשם כך אכן נדפסה בשנת עת"ר החוברת "סיפור מדברי ימי יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה", ואולי עוד חוברות נוספות כדוגמתה.

 

=================

 

שבועון הילדים "האח"

כמו בדברים רבים אחרים, שמורה לחסידות חב"ד "זכות ראשונים" גם בעריכת עתון ילדים ברוח התורה, הוא השבועון "האח" שהחל לצאת בליובאוויטש בשנת תרע"א.

העתון נערך, ואף נכתב רובו ככולו, ע"י הרה"ח ר' משה רוזנבלום ע"ה (ראה אודותיו ב'כרם חב"ד' גל' 3, עמ' 8-4), אך גם אדמו"ר הרש"ב בכבודו ובעצמו קרא את הגליונות בעיון, ומפעם לפעם מצא לנכון להעיר הערות לתוכן הדברים שנדפסו בו.

אחת הדוגמאות לכך היא השגתו של הרבי על המסופר ב'הוספה' לגליון הראשון, שבשורת הגאולה של יו"ד כסלו הגיעה לאדמו"ר האמצעי בשעה שאמר – בבית-האסורים – את הפסוק "פדה בשלום נפשי", ביום השלישי בשבוע. ועל כך כתב אדמו"ר הרש"ב: "מה העמיד דבר הפסוק 'פדה בשלום' שלא במקומו? ונודע אשר יו"ד כסלו דההוא שתא היה ביום שבת-קודש, ובצאתו לשלום אמר הדרוש "אתה אחד" שנתחדש לו במנחה דשבת-קודש ההוא. כן מספרים" (אגרות-קודש הרש"ב, ח"א, עמ' תקנז).

בפעם אחרת התנגד הרבי לביאור השכלי שניתן בעתון לענין הראייה שראה אברהם אבינו את הקב"ה (שהיא ראיית פעולותיו של הבורא), כי מאחר ומגמת העתון היא חינוכית, הרי שצריכים להשריש בילדים את האמונה ש"ראיית השם" הוא ראיית השם ממש, בלי שום חקירה "איך רואים", ובלי שום כחול ופרכוס בראייה ע"י פעולותיו יתברך. רק ראיית השם ממש אצל הצדיקים הגדולים זכי הנפש מזככי הגוף והטבעי ועובדי ה' באמת ומוקדשים לה' ולתורתו יתברך. וזהו ההשרשה החינוכית, אשר גם כי יזקין וישכיל ידיעת אלקות מתוך פעולותיו יתברך, לא יסור מאתו אמונה זו בראיית ה' ממש (אג"ק, שם, עמ' תשמא).

מגמתו העיקרית של העתון היה להפיץ בקרב הילדים (וגם הוריהם!) את רעיון הישיבות ולימוד התורה בכלל, ואת רעיון "תומכי תמימים" בפרט, דבר שהשעה היתה צריכה לו ביותר: היו אלו הימים שקדמו למהפכה הגדולה ברוסיה, ימי שאיפת העם לחופש ופריקת עול המלכות, שאיפה שהיתה חזקה ביותר בקרב הצעירים היהודים – שאצלם בא הדבר לביטוי גם בפריקת עול מלכות שמים, וחופש מן התורה והמצוות.

ולעומת זה הובלטה ב'האח' מעלת האמונה ויוקר לימוד התורה וקיום המצוות, בדרך של סיפורים, "שעשועים", חידות, פרסים – וכל דרך שתמשוך את לבם של ילדי ישראל.

"אחי התמימים" – כך נקראו הילדים-הקוראים, אחיהם של "התמימים" הלומדים בליובאוויטש – נקראו גם לתרום מפרוטותיהם לילדים הלומדים ב"חדרים" בליובאוויטש, דבר שחיזק כמובן את זיקתם ל"תומכי תמימים", בהרגישם שהם "עצם מעצמם ובשר מבשרם" של תלמידי הישיבה.

תפוצתו העיקרית של 'האח' היתה, כמובן, ברוסיה – בקרב משפחות אנ"ש – אך היא הגיעה גם ל"חוץ לארץ" ואף "מעבר לים".

וכך כותב אדמו"ר הריי"צ בשנת תרפ"ד לניו-יורק: בעת היותנו במקום מגורנו, יצא לאור מכתב-עת האח, אשר עורכו היה ידידנו ר' משה ראזענבלום, איש אשר רוח בו, ולא אפונה אשר גם אליהם הגיע, אם לא תמידין כסדרן – אבל בטח קראו אותו (כי בעתו ובזמנו היה יוצא כחמשה וששה אלפים אכסמפליארין [=עותקים] בכל שבוע). סגנונו היה קל, ומנוקד באותיות מרובעות. תוכנו היה נעלה ונשגב, דברים קצרים אמורים בטעם ספרותי, והיה פועל רושם טוב על הקוראים. ומחודש לחודש היו מתרבים החותמים עליו, וכמעט שכל מורה עברי מהיראים היה דורשו לטיב הסגנון אשר בו (אגרות-קודש הריי"צ, ח"א, עמ' שה).

במכתביו של אדמו"ר הרש"ב אנו קוראים על ההתעניינות ב'האח' במדינת אשכנז, וגם מצינו עדות לילדים מנויים בעיר קובל שבליטא: "[גם] על השבועון לילדים של בחורי הישיבה בליובביטש 'האח' נמצאו חותמים במספר ניכר בקובל" (ס' זכרון לקהלת 'קובל', תשי"ז, עמ' 85).

בשנת תרצ"ט נדפס ברויגא שבלטביא "ספר השנה", וזאת בהשתדלותו של הרה"ח רחמ"א חודקוב ע"ה – באותה שעה "מנהל החנוך היהודי על-יד המיניסטריון להשכלה בלטביא" – והוא "קובץ מאמרים לבני הנעורים עפ"י סדר פרשיות השבוע, מלוקטים מחוברות 'האח' שהופיעו בליובאוויטש".

"ספר השנה" חזר ונדפס ע"י 'קהת' "באישור ה'מרכז לעניני חנוך'", בשנת תש"ב, ומאז בעוד כמה מהדורות.

אך עדיין נותרו ב'האח' עניינים תוכניים למכביר שלא נאספו ל"ספר השנה", ומה גם חומר היסטורי לרוב שאת ערכו חשים אנו רק עתה, ממרחק של כתשעים שנה.

בין הילדים ששמותיהם הופיעו בגליונות אלו נמצא את כ"ק אדמו"ר בטל ילדותו, את אשתו הרבנית ועוד ממשפחת בית הרב, ורבים מאנ"ש יופתעו בוודאי וישמחו לגלות את שמותיהם של אבות-אבותיהם בין הילדים שתרמו מפרוטותיהם או שהצליחו 'לפצח' את אחת החידות...