לרגל יום-הולדתו של אדמו"ר מוהר"ש, נתפרסם בעיתון 'בית משיח' (גל' 224, ל' ניסן תשנ"ט) הסיפור הבא, המובא כאן בהשמטת המלים הנבובות שאפפו אותו במקורו, שבוודאי לא נשמעו מפי הרה"ח ר' משה וישצקי ע"ה שבשמו מובא הסיפור.

מעשה בקבלן יהודי שנתחייב לספק לצבא רוסיה סירים וכלי מטבח, קנה הלה על-חשבון המלוכה כמויות עצומות של חומר גלם מתכתי, ואומנים רבים עבדו תחתיו בייצור הכלים.

לימים הלשינו אותו בפני השלטונות, על כי מעל ולקח לעצמו חלק מן החומרים. החליט הקבלן לעלות לליובאוויטש אל אדמו"ר ה'צמח צדק', לקבל את עצתו וברכתו. לדאבון לבו נאמר לו שם, שבימים אלו סגור הרבי בחדרו ואין שום אפשרות להיכנס אליו.

בדיוק באותה שעה נזדמן לשם המהר"ש, שהיה אז ילד צעיר, ושאל את הקבלן מדוע נפלו פניו. סיפר לו היהודי את כל הסיפור, והמהר"ש אמר לו שלא ידאג, רק יתן לו שלושה רובל ל'הכנסת כלה' והכל יסתדר בעזרת ה'!

חשב הקבלן שהדברים נאמרים בשם ה'צמח צדק', נתן למהר"ש את שלושת הרובלים ונסע לביתו בביטחון גמור ובאמונה בדברי הרבי.

בהגיע עת המשפט, ציוה השופט לחשב היטב את כל כמויות חומרי הגלם, כמה כלים ניתן להפיק מאותה כמות, כמה כלים יוצרו בפועל, להביא את כולם במשקל, ולהיווכח האם עשה את מלאכתו באמונה אם לאו.

בדקו ומצאו כי משקל הכלים שייצר הקבלן עולה על כמות חומרי הגלם! כמובן שהקבלן יצא זכאי בדינו.

שוב נסע הקבלן לליובאוויטש, כדי להודות לרבי על הנס. ה'צמח צדק' הכחיש את שייכותו לנס זה, ושאל אותו מי אמר לו לתת שלושה רובלים לצדקה. סיפר היהודי דברים כהווייתם, ו ה'צמח צדק' אמר שעליו להודות למהר"ש ולא לו!

קרא ה'צמח צדק' למהר"ש ושאל את פיו לפשר הדבר, והוא סיפר שזוג צעיר בני עניים עמד להיכנס לחופה, אלא שהחתן הצהיר בתוקף שאם לא יקנו לו טלית עוד קודם לחופה, לא ילך לחופה! בדיוק באותה שעה שמעתי את צרתו של הקבלן – סיפר המהר"ש – ביקשתי ממנו שלושה רובלים לשם קניית הטלית, והייתי בטוח שבזכות זה יעזור לו הקב"ה.

ומכיון שיהודי זה עזר לזוג להיכנס לחופה, לקחתי את החתן ואת הכלה, יחד עם כל מה שהיה כרוך בחתונה, שמתי את הכל על המשקל יחד עם הכלים, וברור שזה שקל הרבה יותר מחומרי הגלם...

כמובן שלפנינו "פרסום ראשון" של הסיפור, אשר לא שמענוהו מעולם ולא קראנוהו בכל ספרי השמועות והסיפורים שרשמו זקני החסידים עד לדורנו.

* * *

עד מהרה נתגלגל הסיפור מעיתון לספר בר-קיימא, הוא הספר "רבותינו נשיאינו – סדרת ספרים לנוער – תולדות חיים וסיפורים מכבוד קדושת רבותינו נשיאינו – ספר רביעי בסדרה – כ"ק אדמו"ר מוהר"ש" (תש"ס, עמ' 21) [עצם הדפסת הסיפור בספר לילדים מעורר תמיהה: כלום יש לך ילד שיבין כיצד נזרקו החתן והכלה אל תוך הסירים?!]

בראש הסיפור נמסרה מודעה: "סיפר החסיד רבי מרדכי אהרן פרידמן" (שנפטר בכפר-חב"ד בשנת תשל"ח).

ואין בין שני הנוסחים אלא שינויי סגנון ועריכה בלבד.

[בדרך-אגב אעיר, בקצרה, גם על כמה סיפורים שנתפרסמו ב"רבותינו נשיאינו – אדמו"ר מוהרש"ב": [א] הפרופסור שחזר בתשובה; [ב] היכן הרבי – ברוסטוב או בוורשה? – שני סיפורים אלו הזויים לחלוטין ומשוללי מקור כלשהו. [ג] אליהו הנביא והחתולה "שסיפר ר' דב-בער יפה" – הסיפור נמצא ברשימותיו של רד"ב יפה, ודומה רק במעט לנוסח הנדפס כאן. מקורו רעוע מאד: אשה מספרת על אירוע שאירע בשכנותה – מן הסתם ממה ששמעה בילדותה – סיפור שעלילתו מצויה לרוב בספורי מעשיות נושנים לילדים. בנוסף לכך, היא עצמה לא ידעה לספר מיהו הרבי שחולל את המופת, ורד"ב יפה הוא ששיער שמדובר באדמו"ר הרש"ב].

* * *

עתה נעתיק – בשינויי לשון קלים – סיפור שהדפיס החסיד הידוע ר' שלמה טלינגטור, בשנת תש"ה, בספרו "אבן ישראל" (עמ' כה-כו):

שמעתי בכפר סומירדיק מהנפח ר' חיים ישראל ע"ה, שעבד כמה זמן בתור פועל אצל חרש-נחושת ברוז'ין, ושמע מבעל-הבית שלו את הסיפור הזה כמה פעמים.

פעם אחת הזמין האדון של האחוזה מכפר ווירכובניי הסמוך לרוז'ין, שיעשה בשבילו דוד גדול של נחושת. ועשה עמו חוזה, שמקבל כך וכך משקל גרוטאות נחושת, כך וכך יהיה הפחת שילך לאיבוד, ולבסוף כמה צריך להיות משקל הדוד.

אותו אומן היה איש נאמן ולא מעל במלאכתו, והוא לא ידע כי הפועלים הנערים העוזרים על ידו, שלחו ידם בגרוטאות הנחושת. ובהשלמת מלאכתו, בהביאו לאדוניו את הדוד, שקלוהו, ונודע גירעון הנחושת.

ובחרות אפו של האדון בימים ההם היה היהודי בכל רע, וכבר העמידוהו למשפט ויצא גזר דינו חמור מאד. אך היהודי ביקש בכל מיני תחנונים שיתנוהו לבוא לפני האדמו"ר הצדיק מרוז'ין. ניאות לו האדון, ונתנו לו שני שומרים שיובילוהו לרוז'ין.

אך בבואו לבית הצדיק לא נתנוהו להיכנס, כי הצדיק היה סגור בחדרו וישן את שנת הצהרים. השומרים האיצו בו כי זמנם דוחק, ובעוד חצי שעה מוכרח הוא לחזור כלעומת שבא מבלי לראות את פני הצדיק.

יצא האיש מבית הצדיק בבכי תמרורים, ובנו הקטן של הצדיק, ר' שלום יוסף, שהיה אז כבן שלוש-ארבע, הסתובב ליד הבית ושאל אותו מה פשר בכייתו. סיפר לו הלה את המאורע, והילד פנה אליו ואמר לו: אם יש לך שישה רובל תן לי, ותוכל לנסוע בביטחון כי לא יאונה לך כל רע. נתן היהודי לילד את מבוקשו, ופנה לדרכו בלוויית השומרים.

כאשר בא שנית לאדונו הפריץ, נזדמן לשם פריץ אחר, ויעץ לשקול את הדוד שנית. והנה, המשקל היה במידה נכונה ועוד בעודף משקל! תיכף פייס אותו האדון ושלחו הביתה בכבוד.

אחרי המאורע הזה נסע במיוחד לקבל את פני הרבי, וסיפר לו את הנס שקרה לו על-ידי בנו הילד הקטן. אז קרא הצדיק לבנו ושאל לו לפשר מעשהו זה; היתכן שכבר הוא מתגדר במופתים?

על זה היתה תשובת ר' שלום יוסף בנו: שמעתי רעש בחוץ ויצאתי לראות מה הרעש הזה, ונמסר לי כי יש חתונה של יתום ויתומה, והחתן מעכב החופה מחמת שאין לו טלית להתעטף בו. שאלתי מה מחיר של טלית, ואמרו לי שישה רובל. וכאשר ראיתי את היהודי בצרתו, בקשתי ממנו שישה רובל כדי מחיר טלית לחתן, וזרקתי את החתן וגם את הכלה לדוד הנחושת.

עד כאן הסיפור על הרבי מרוז'ין ובנו.

* * *

מה פשר הגלגול מרוז'ין לליובאוויטש?

החסיד שבשמו נתפרסם הסיפור בעיתון הנ"ל נאמן רוח הוא; הוא שמעו מר' מרדכי אהרן הנ"ל בעת מגוריהם בצ'רנוביץ אחרי מלחמת העולם האחרונה (כך שמעתי מבנו של הרה"ח ר"מ וישצקי, שמפיו הגיע הסיפור לשני הכותבים דלעיל), וכפי ששמע כך סיפר לשומעיו.

אך מה נעשה והמקור שממנו קיבל את הסיפור, קרא (או שמע) את הסיפור על הרבי מרוז'ין ובנו הקטן, ואחר-כך גברא בגברא איחליף ליה, והסיפור נעתק אל אדמו"ר ה'צמח צדק' ובנו הקטן.

בשלב מאוחר יותר נעשו נסיונות נואשים לתלות את הסיפור במשפיע ר' שמואל גרונם ע"ה מליובאוויטש; אבל שתיקתם של כל מספרי הסיפורים שרשמו את סיפוריו של רש"ג – שהיה חסיד מובהק של אדמו"ר מוהר"ש – ולא הזכירו מסיפור מופלא זה דבר וחצי דבר, מעידה שלא מפיו יצאו הדברים.