[א]

בהתוועדות שנערכה לא מכבר, במלאות שנה לפטירתו של זקן החסידים הרה"ח ר' יהודה חיטריק ע"ה, נשא דברים גם אחד המזכירים. הדברים פורסמו באחד האתרים בתאריך י"ט שבט תשס"ז.

במהלך דבריו המרתקים, סיפר המזכיר סיפור ששמע מהרב חיטריק לפני מספר שנים: "באותה שנה שקיבל אדמו"ר הריי"צ נ"ע את הנשיאות, הוא היה מאוד חולה והרופאים לא נתנו הרבה סיכויים. באותו תקופה, שימשו אותו שני בחורים מהישיבה. באחד הימים, הוא ביקש מהם לצאת מהחדר, משום שרצה לשוחח עם הרבנית נחמה-דינה ע"ה.הבחורים השאירו את הדלת מעט פתוחה ושמעו כיצד אדמו"ר הריי"צ מספר לרבנית נחמה-דינה, כי לפני זמן-מה ביקרו אצלו אורחים: אדמו"ר הזקן נ"ע, האדמו"ר האמצעי נ"ע, ה'צמח-צדק', האדמו"ר מוהר"ש נ"ע ואביו האדמו"ר הרש"ב נ"ע.

באותו זמן, שאל אדמו"ר הרש"ב את בנו, אדמו"ר הריי"צ: האם הוא מקבל את הנשיאות והוא השיב שרק לאחר שיקבל ברכה והבטחה מהזיידע ומהאבא.

"וכך, סיפר, אדמו"ר הזקן נ"ע קם ונתן את ברכתו לבריאות והצלחה בנשיאות ועוד הבטחה שהוא לא יכול לספר (לרבנית נחמה-דינה). לאחר-מכן כל הרביים קמו ונתנו את ברכותיהם והבטחותיהם, כשהם חוזרים על אותו נוסח הראשון (ואמרו גם את הדבר השלישי שהוא לא יכל לספר).

"הרב חיטריק סיפר לי, כי מיד לאחר שאדמו"ר הריי"צ סיים את דבריו, הבחורים יצאו במהירות החוצה והם פגשו אותו ראשון. 'אנחנו רוצים לספר לך משהו, כי אתה תזכור את הפרטים טוב', אמרו לו"

עתה נראה כיצד מספר הרב חיטריק עצמו את הסיפור הזה, בספרו "רשימות דברים" (א, עמ' קפב):

בשנת תרפ"א, חורף, חלה כ"ק [מוהריי"צ] ר"ל. אחר הקריזיס (המשבר) נכנסה הרבנית הצדקנית מרת נחמה דינה לבקרו, והתמים חיים מאיר ליס הי' מן המשמשים את כ"ק ועמד אחורי הדלת, ושמע איך שכ"ק אדמו"ר מספר לאשת חבר.

היום היו אצלי אורחים נכבדים, וצייר באיזה מקום ובאיזה סדר ישבו סביב למטתו כ"ק אדה"ז, כ"ק אדמו"ר האמצעי, כ"ק אדמו"ר הצ"צ, כ"ק אדמו"ר מהר"ש וכ"ק אדמו"ר אביו מהורש"ב.

עמד כ"ק אדמו"ר הזקן כאיש זקן וברך אותו שיקום מחליו ויזכה להשיא את בניו, ועוד ברכה שאינו יכול לגלות. וכן כ"ק אדמו"ר האמצעי עמד כאיש זקן וברך אותו כל הברכות האמורות. וכן כ"ק אדמו"ר הצ"צ עמד כאיש זקן וברך אותו את כל הברכות האמורות. וכן כ"ק אדמו"ר מהר"ש עמד כאיש זקן וברך אותו את כל הברכות האמורות. ואח"כ עמד כ"ק אדמו"ר מהורש"ב, כאברך צעיר לימים, וברך אותו את כל הברכות האמורות. וכל אחד אמר עוד ברכה, אך את הברכה האחרונה אינו יכול לגלות.

עכ"ל.

מסקנא דמילתא: הדבר היחידי המשותף בין הגירסה המקורית של הרב חיטריק, לבין גירסתו של המזכיר, הוא ברכותיהם של כל אדמו"רי חב"ד.

אבל בפרטי הדברים לא קרבו הנוסחאות זה לזה כלל, ובפרט שאין שם דבר וחצי דבר אודות קבלת הנשיאות, לא שאלתו של אדמו"ר הרש"ב ולא מענהו של אדמו"ר הריי"צ, ולא ברכותיהם של כל הרביים להצלחה בנשיאות.

* * *

גם את הסיפורים דלהלן סיפר אחד המזכירים, והתפרסמו ב'בית משיח' גל' 588.

[ב]

סיפור קטן, קטן בכמות אבל גדול באיכות:

היה יהודי ששאל את הרבי הריי"צ בנוגע לבנו האם לנסוע למקום כלשהו, והרבי ענה שכעת לא יסע, אך הבן לא שמע והוא עלה על האניה ואחרי ימים אחדים האניה טבעה ל"ע. אחרי ה'שבעה' הגיע האב השבור לרבי ואמר: "אם הרבי היה מסביר למה הוא שולל את הנסיעה, אני בטוח שהבן היה מציית". הרבי ענה לו "תאמין לי שלא בכל פעם שאנחנו אומרים משהו, אנחנו בעצמנו יודעים למה אנחנו אומרים את זה, אנחנו רק מעבירים ממה שאומרים לנו מלמעלה, אבל זאת אנחנו יודעים, כי כאשר זה יוצא מהפה שלנו, צריכים לקיים, ואם לאו..."

עכ"ל.

הסיפור כשלעצמו נכון (פרט לניפוח הלשון "אנחנו רק מעבירים ממה שאומרים לנו מלמעלה"), אלא שלא באדמו"ר הריי"צ היה המעשה, אלא באדמו"ר הרש"ב (כפי המסופר ב'שמועות וסיפורים', א, עמ' עח; 'לקוטי ספורים', עמ' רכ; 'לשמע אזן', עמ' 92).

[ג]

היה בחור אחד שכתב לרבי כי כבר שנתיים שהוא לא מקבל תשובות מהרבי, והוא ביקש כי אם יש לו מה לתקן כדי שיוכל לזכות לקבל תשובה, אזי הוא מבקש שהרבי יאמר לו מה עליו לתקן.

על המשפט שהוא לא מקבל תשובות כבר שנתיים, עשה הרבי עיגול ולמעלה עשה פעמיים סימן שאלה וסימן קריאה, ובסוף המכתב כתב כך:

"פלא, במשך השנתיים כתבתי ארבעה מכתבים אל כל בני ובנות ישראל בכל מקום ומקום, ו'המכתב כללי' המיועד אל כל בני ובנות ישראל, זהו גם מכתב פרטי לכל אחד ואחד, ומכיוון שאי אפשר לכתוב לכל אחד ואחד, כי בלי עין הרע יש אנשים רבים שמצפים לתשובה, אז כולל את כולם במילים "אל כל בני ובנות ישראל". אם תלמד את המכתבים אדעתיה דנפשיה, תמצא בהם תשובות על כל המכתבים ששלחת במשך השנתיים".

עכ"ל.

כאן עלינו להקשות מעין הקושיות שבפרק הקודם:

היתכן שאותו בחור שמר את המענה בסוד? האם מצינו אח ורע לתופעה שבחור יקבל מענה "שמיימי" מעין זה, ויצניעהו בחובו שלא תשזפנו עין זולתו (וזולת אחד המזכירים)?

או שמא המענה מפורסם ואנכי לא ידעתי?

[ד]

הייתה משפחה לא חב"דית שהיה להם ילד כבן 15. במקום לשלוח אותו למוסדות החינוך שלהם, שלחו אותו ללמוד ב-‏770. כשהגיע לגיל חתונה כפי שנהוג היה אצלם, הציעו לו הצעת שידוכין. הוא שאל את הרבי, וגם הצד השני שאל והם קיבלו הסכמה.

או אז פנה הבחור להורים ואמר כי יש לו הסכמה להיפגש. ההורים ביקשו לבדוק את הצעת הנכבדות, ולאחר כמה ימים התקשרה האם ואמרה שהנושא נבדק אבל הנערה לא מתאימה לו. הבחור התעקש "אבל קיבלתי הסכמה מהרבי". פרצה מריבה בין ההורים והבחור, ובנתיים הזוג נפגש עד שבאו לידי הסכמה וכתבו מכתב לרבי עם בקשת הסכמה וברכה. הבחור הוסיף וכתב שההורים שלו מתנגדים לשידוך, אבל אנחנו מוכנים לבא בקשרי השידוכין ושואלים את הרבי מה לעשות. הרבי ענה: יהא השידוך בשעה טובה ומוצלחת.

הסברתי, כי הרמ"א פוסק שבענין מקום לימוד התורה ובענין שידוך לא צריכים את הסכמת ההורים.

הוא התקשר להורים ואמר 'יש לנו הסכמה מהרבי ואנחנו מתחתנים'. הם כעסו מאוד ואמרו לו כי אם כך, ההורים לא יבואו לחתונה, גם האחים לא ואף אחד מהמשפחה המורחבת, ולא אף זאת, אלא שלא יקבל כל עזרה כספית.

אחרי שבוע הגיעה האימא ל-‏770 ונכנסה ל'זאל'. היא ניגשה ישירות לבן שלה, נתנה לו סטירה ואמרה לו "בשום אופן לא תתחתן עימה". הבן לא הגיב מצד כיבוד אם, אך כשיצאה מה'זאל', ניגשו אליה חברי הבחור ואמרו לה 'אנחנו לא מבינים, שלחתם את הבן שלכם לליובאוויטש, ואתם יודעים כי מי שבא לליובאוויטש, מחליף מטבע ונעשה חסיד. אצלנו העיקר זה הרבי. אם יש לכם סיבות למה הבחורה לא מתאימה לו, כנסו לרבי והציגו את עמדתכם. הרבי יכול לשמוע ואולי יסכים..."

אני יודע מכל הסיפור, כיוון שמיד לאחר מכן נכנסו למשרד וסיפרו לי את כל הסיפור. זה היה ביום שלישי ואמרתי לאבי הבחור שיבוא ביום חמישי בערב ואני אשתדל שיוכלו להיכנס. כך אכן היה, והם נכנסו לרבי, בעוד שכמה בחורים המתינו בצד מתוך סקרנות לראות כיצד יפול דבר.

אחרי רבע שעה יצאו ההורים מהיחידות, והאמא הודיעה שהם לא מתנגדים עוד לשידוך. אחד הבחורים העז ושאל "אנחנו לא מבינים, שלשום סטרת לבן שלך בפומבי וכעת, בתוך רבע שעה שיניתם דעתכם?!" סיפרה האימא מה שהיה ביחידות:

"כשנכנסנו לרבי והצגנו את הסיבות למה השידוך לא מתאים לבן, אמר לנו הרבי כך: 'כשבחור ובחורה שואלים אצלי בנוגע לשידוך, לפני שאני עונה אני מבקר את כל ספרי השידוכין למעלה. כשאני רואה שאין שום מניעה, אני נותן הסכמתי. כשהבן והבחורה כתבו ושאלו האם להיפגש, בדקתי את כל הספרים ולא הייתה כל מניעה שיפגשו. אחרי שקיבלתי מכתב שני בו כתב הבן שההורים מתנגדים, חשבתי שאולי החסרתי איזה ספר שלא ראיתי ושם כתוב שזה לא טוב? שוב עברתי על כל הספרים ולא ראיתי שום התנגדות ולכן נתתי ברכה'.

סיימה האימא את סיפורה ואמרה: "אם יושב צדיק שיכול לעלות למעלה ולראות את כל ספרי השידוכין, ואומר לנו שהוא בדק ואין שום התנגדות בשמים – מי אנחנו שנוכל למנוע ולהתנגד..."!?

עכ"ל.

ואנו נשוב ונקשה שוב ושוב: האם סטרה לבנה בפרהסיא, גם את סיפור היחידות על על מרכיביו המוזרים (שיטוט בעליונים ובדיקה בספרי השידוכין) סיפרה באזני כמה בחורים סקרנים, מדוע אם-כן נותר "סיפור שמיימי" זה עלוף בסוד עד עצם היום הזה? והבחור החתן עצמו, האם מעולם לא סיפר לידידיו את דברי הרבי אודות בדיקת שידוכו בספרי השידוכין?

או שמא סיפור מפורסם הוא זה, ורק אנכי לא ידעתי?

* * *

את הסיפור הבא סיפר אחד המזכירים בימים אלו ממש, והתפרסם ב'בית משיח' גליון 590:

[ה]

הרבי הריי"צ אמר פעם מאמר לא כפי הפסוק שנאמר בתהילים, וה'חוזרים' שנכנסו לרבי החליטו שצריך לומר את הפסוק כמו שכתוב בתהילים.

הרב ווינעברג והרב טננבוים ספרו שהם היו בין הנכנסים לחדרו, והחוזר אמר את הפסוק כפי שכתוב בתהילים.

הרבי הריי"צ הגביה את היד ואמר "וואס? כך אמרתי? הרי לא אמרתי כך! אני אמרתי כמו ששמעתי בגן עדן..."

עכ"ל.

בהזדמנות אחרת סיפר אותו מזכיר את הסיפור בצורה שונה ('כפר חב"ד', גל' 900 עמ' 83):

שמעתי פעם מהרה"ח ר' ישראל דזייקובסאהן ע"ה (שהוא היה בשעת מעשה):

הרבי הרש"ב אמר פעם מאמר, ובתוך המאמר הוא ציטט פסוק מתהילים, ואת הפסוק ציטט בשינוי מכפי שכתוב בתהלים.

כשהגיעו ל'חזרה' הסתכלו בתהלים, וראו ששם כתוב אחרת. כשה'חוזר' חזר את המאמר לפני הרבי, הוא ציטט את הפסוק כפי שמופיע בתהילים.

הרבי עצר את ה'חוזר' ושאל אותו: "כך אמרתי?!" השיב ה'חוזר': לא. "אם כך" – שאל הרבי – "מדוע אתה אומר אחרת?" השיב החוזר: הסתכלתי בתהלים. פנה הרבי הרש"ב ל'חוזר' בפליאה: "כך? כך? הרי כך שמעתי אומרים בגן עדן, וממילא צריך לומר כפי שאני אמרתי".

עכ"ל.

הרי לנו שני עדי-ראיה שהיו בשעת-מעשה אצל אדמו"ר הריי"צ, ועד-ראיה אחר שהיה בשעת-מעשה אצל אדמו"ר הרש"ב...

מבירור אצל הרה"ח ר"י ויינברג שי' עולה הסיפור הבא:

פעם נכנסו יחד עם הרה"ח ר' חאטשע פייגין ע"ה לחזרה. במאמר אמר הרבי "אגידה ואספרה" שהוא מדריגות חכמה ובינה. שאל ר' חאטשע: הלא כתיב "אגידה ואדברה"?

השיב הרבי: "דאס איז א גן-עדן ווארט" [זה 'ווארט' מגן-עדן].

עכ"ל.

היתה נקודת אמת בסיפור, אלא שנשתבשה עד לבלי הכר.