"הסיפור אותו חושפים אנו כאן לראשונה הובא בפני שנים מחשובי הרבנים בירושלים, שאישרו את הדפסת המעשה בעלון מיוחד" וכו'.

בהצהרה מעורפלת זו נפתח הגליון הראשון של "תגלית", היו"ל ע"י "הועד להנחלת מורשתו של רבינו עובדיה מברטנורא זי"ע מפרש המשנה ורבה של ירושלים" (שבגל' השני – "הסוד שנגלה" – נשתנה שמו ל"ועד לשימור קברו של רבינו עובדיה מברטנורא זי"ע מפרש המשנה ורבה של ירושלים". מס' תיבת-הדואר זהה בשני הגליונות, אבל בין כך ובין כך אין הוא שייך כלל ל"וועדים" אלו...).

ואנו תמהים: על שום מה ולמה מצאו לנכון להעלים את זהותם של אותם "רבנים חשובים"?

מצגת "רעולי הפנים" ממשיכה גם בגוף הסיפור: במקום מסתורי, אי-שם בגבול שבין שכונת בית-ישראל ומאה-שערים מתכנסים "בני עליה" עלומים "מיקירי קרתא דירושלים" ומגלגלים סיפורים.

הסיפור המרכזי אירע ל"מספר רבנים ואנשי קהילה" אנונימיים "מחשובי הרבנים" דירושלים, שזכו לשמוע מהר"ר יוסף חיים זוננפלד את "משפט המחץ": "רבינו עובדיה מברטנורא זי"ע שהוא רבה של ירושלים של מעלה"!

המקור לסיפור הוא, כמובן, אדם שנפטר לפני שנים ספורות...

עוד זה מדבר, ויבוא רעהו (פרטים מזהים: "תושב שכונת 'מקור ברוך' בירושלים, שידו רב לו בחכמת הנסתר"), ויספר גם הוא סיפור בשם הרב כדורי אשר – כמה חבל – "זה עתה נתבקש לישיבה של מעלה"...

גם סיפור זה טעון משפטי-מחץ רבים, ובתוכם המשפט המככב כ'מוטו' המתנוסס בראש הגליון: "כשהמוני בית ישראל יתאספו לקברו של התנא האלקי רבינו עובדיה מברטנורא זי"ע – נדע כי חפץ הקב"ה להחיש פעמי הגאולה"...

את הסיפור עצמו הוא שמע מהרב כדורי לפני כעשרים ושלוש שנים, אבל באותה שעה רמז מרן הרב שעדיין לא הגיעה שעתו של ענין נשגב זה להתגלות, אך עתה חזר המספר ונזכר באותו סיפור והבין שעכשיו הגיעה השעה הגדולה.

כאן משתלב סיפורו של האדם השלישי שנקלע לאותו מעמד, ותוך כדי שהוא "ניעור לפתע כמו מחלום" נזכר בסיפור ניסי שאירע עמו לפני שבע שנים בקברו של הרע"ב, אך מאז ועד היום נשתכח ממנו ציוויו של הרב כדורי לפרסם את הנס, עד לרגע זה שבו שמע את סיפוריהם המרטיטים של קודמיו...

דעת לנבון נקל שכל הסיפורים לא היו ולא נבראו; נתקיים בעורכים "הרוצה לשקר ירחיק עדותו", ומי לנו מרוחקים יותר מעלמא דשיקרא מאשר עדים שבעולם האמת?...

בין השיטין הובלע שקר נוסף, כאילו בשנת תשנ"ט קיימו "יומא דהילולא" של ר"ע מברטנורא בג' סיון... והרי כל כולו של תאריך זה כיום פטירתו של הרע"ב לא הומצא אלא בשנת תשס"ו, עם הופעתו של הגליון הנ"ל... כפי שעוד ניווכח להלן.

* * *

השלב הבא במסכת השקרים הוא בדיית שמועות וסיפורים בשמם של גדולי ישראל מכל החוגים (חסידים, ליטאים, אשכנזים, ספרדים, הונגרים, מקובלים ופוסקים), שהמשותף ביניהם: כולם שוכני עפר שאינם יכולים להכחיש את הנאמר בשמם...

יוצא מכללם הוא – להבדיל בין החיים לחיים – האדמו"ר מוויז'ניץ שיאריך ימים, אבל גם האימרה המיוחסת לו יוצאת מכלל השמועות האחרות: לא קבר, לא הילולא, לא ישועות ולא נפלאות! אלא מה? "לימוד משניות עם פירוש רע"ב מברטנורא מסוגל לתיקון הנפש וליראת שמים"...

כיוצא בזה הם הדברים המתייחסים אל הרב עובדיה יוסף שליט"א: "רש"י הקדוש ורבינו עובדיה מברטנורא ירדו לעולם עם נשמות של תנאים קדושים, ורב כוחם שלהם לסייע ללומדים תורתן".

אך אם הקדושים אשר בארץ המה אינם מכחישים, יעשו זאת אנשיהם! כלום סבורים הם העורכים שיוכלו לשטות ב"עולם גולם" ולמכור להם סיפורים על "מעשה רב" של הרבי מבעלזא זצ"ל, ש"אחד המקומות הראשונים לשם נסע האדמו"ר מבעלזא זי"ע בעלותו ארצה, היה קברו של הברטנורא"?!

יביאו נא לנו חסיד אחד מחסידי בעלזא שיאשר את דבריהם, או שיוכל לומר בפה מלא שהרבי מבעלזא ביקר בכלל אי-פעם בהר-הזיתים!

והאמירה המיוחסת שם לרבי מבעלזא, שזכותם של בעל ה'אור החיים' הקדוש ו'רבינו עובדיה מברטנורא' תגן על הארץ ויושביה?

כאן לקחו אמירה אמיתית שאמר הרבי מבעלזא על בעל ה'אור החיים', ושתלו בה גם את רבינו עובדיה מברטנורא זי"ע...

רוחות מספרות

"קשר רוחני אמיץ ומיוחד היה למקובלי ירושלים לציון הברטנורא. סיפורים רבים מתגלגלים אודות הוצאת דיבוקים ע"י המקובל רבי יהודה פתאיה, כשלפני שניגש לפעולת המעשה הנורא היה הולך להשתטח על קברו של הברטנורא".

כך משברים את אזננו עורכי הגליון הראשון והשני גם יחד; מה שאין הם יודעים, שרבי יהודה פתאיה אינו מ"מקובלי ירושלים" אלא ממקובלי בבל! בדיווחיו המפורטים אודות הוצאת דיבוקים רבים (בספרו 'מנחת יהודה – רוחות מספרות') בבבל, אין הוא מספר על שום השתטחות על קברי צדיקים ונביאים, ורק – במקרה אחד ויחיד! – הקדים טבילה במקוה לפעולותיו באמצעות שמות וייחודים.

באחרית ימיו עלה הרב פתאיה לארץ-ישראל; אך מכיון שהופעת דיבוקים וגירושם אינם מעשים שבכל יום, לא נוכל להאמין ש"סיפורים רבים מתגלגלים אודות הוצאת דיבוקים" שביצע מקובל זה בירושלים בתקופה קצרה זו.

"המקור של ח"י רוטל"

ומזיוף שמועות לזיוף מקורות:

"המקור המבוסס ביותר לסגולת חלוקת הח"י רוטל משקה בציון הרשב"י במירון, מובא בספר העתיק "שערי ציון", ובו מובא מכתב שכתב רבינו עובדיה מברטנורא לאחיו שבאיטליה, ".. ורבים נושעו וחולים נתרפאו ועקרות נפקדו..." –

שעל סמך הדברים הללו הוסיף הגרי"י פישר וקבע: "הן מובא בשם רע"ב מברטנורא סגולת הח"י רוטל אצל הרשב"י, בוודאי תועיל סגולה זו גם בקברו שלו".

הרוצה לקיים "ניתי ספר ונחזי" יצטרך לעמל כלשהו כדי להתגבר על המכשול שהציבו לפניו העורכים, שזייפו את שם הספר מ'דרכי ציון' ל'שערי ציון'; אך לבסוף, כשימצא את מבוקשו, יעמוד נדהם מול הזיוף הכפול ומכופל!

ראשית דבר, בנוסחים השלמים של המכתב (כגון זה שבס' 'אגרות ארץ ישראל' שיד הכל משמשין בו, ונדפס כבר בשנת תש"ג) מפורש, שאין מדובר בו כלל בקברו של הרשב"י שבמירון, אלא ב"קברו של אדוננו שמואל הרמתי, הוא עוד היום בידי היהודים ובאים להשתטח שם בכל שנה ושנה בכ"ח באייר, ביום מיתתו".

אלא שבדפוסים הנפוצים של 'דרכי ציון' נשמטו המלים הללו, ו"המעתיק" מעיר שם, שכנראה צריך לגרוס 'י"ח באייר' יום הילולא דרשב"י. "תיקון" אבסורדי כשלעצמו, שאינו מתיישב כלל בקטע זה שכולו עוסק בירושלים, ומפורש בו שהרע"ב לא יצא את ירושלים ולא ביקר כלל במקומות הקדושים שבגליל.

שנית, בקשר לעלייה זו כותב הרע"ב: "ומדליקים עליו אבוקות גדולות... לא ראיתי ולא שמעתי שנעשה אות או מופת במקום ההוא שהיה בו שינוי מנהגו של עולם, לבד מה שאומרים שהרבה עקרות נפקדו וחולים נתרפאו בנדר ובנדבה שהתנדבו למקום ההוא". עכ"ל ב'דרכי ציון'.

והיכן מצינו כאן את "המקור המבוסס ביותר לסגולת חלוקת הח"י רוטל משקה בציון הרשב"י במירון"?...

וכיצד, איפוא, למד מכאן הגרי"י פישר שבוודאי תועיל סגולה זו גם בקברו של הרע"ב?...

ומדאייתינן להכי, נעתיק את דברי רבינו עובדיה בשלימותם, ומהם נלמד להכיר את מהלך מחשבתו בעניינים אלו:

"חקרתי לדעת את האותות והמופתים הנראים בהר הבית ובקבורות החסידים, ומה אשיב לך אחי ואותותינו לא ראינו... ואין צריך לומר שמעשה הספרדי אשר כתבת, שמצא איש זקן בבית המקדש והוא עוטה מעיל – עד סוף כל הסיפור הארוך ההוא – הכל שקר וכזב. והנבונים כמוך, אחי, ראוי שיבחנו הדברים על אמתתם ואל יטעו בדברי שקר.

"קברו של אדוננו שמואל הרמתי הוא עוד היום ביד היהודים, ובאים להשתטח שם בכל שנה ושנה בכ"ח באייר ביום מיתתו, מכל הסביבות, ומדליקים עליו אבוקות גדולות... וכבר היו למקום ההוא כלי כסף ובגדי רקמה וזהב יפים ורבים מאד, אלא שכבר מכרו זקני ירושלים הרעים כל ההקדשות, נכסים וקרקעות, לא השאירו שריד. אמנם לא ראיתי שנעשה אות או מופת במקום ההוא שיהיה בו שינוי מנהגו של עולם, לבד מה שאומרים שהרבה עקרות נפקדו וחולים נתרפאו בנדר או בנדבה שהתנדבו במקום ההוא, או בתפלה שהתפללו שם נענו. וכל אלה דברים שאין להם הכרע".

הסוד הגלוי והגלוי שנשתקע

דברי הפתיחה לגליון השני – "הסוד שנתגלה" – מוסיפים עירפול ובלבול, ומוכיחים בעליל שלנגד עינינו נטווית והולכת מסכת שקרים ואחיזת עיניים, שאינה אלא זריית חול נעדרת תיחכום:

"המתרחש סביב קברו של רבינו עובדיה מברטנורא זיע"א, הינו עדין בגדר תעלומה שטרם נפתרה, עד כי ברור שרב הנסתר בה מאשר הגלוי... בשנים האחרונות ממש חלה התעוררות פלאית ובלתי מובנת סביב העליה לציונו, זאת לאחר שיד ההשגחה העליונה סיבבה את האופן שבו הובאו דבריהם של גדולי ישראל אודות סגולת מקום קיברו של הברטנורא. ומדבריהם ניתן ללמוד ולהשכיל בינה, שסיבת מקום מנוחתו קודש, אף הוא בגדר "סוד" ליודעי ח"ן מעטים, שפקדו את הקבר במהלך הדורות...

"בשנה החולפת החלו להיחשף פרטים ראשוניים מפי גדולי ישראל שהביאו לעליית רבבות לציון הקד'. במהלך השנה נוספו ונחשפו פרטים מדהימים ומופלאים ביותר, המובאים כאן בגיליון שלפניכם, ההולכים ומאירים את מסתוריותו של הקבר ומלמדים כי אכן גדולי ומנהיגי ישראל ידעו הכול, אך נמנעו מלהביא הדברים בטרם העת..."

העורכים כבר הכינו את ה"אליבי" שלהם... שהרי כל בר-דעת תמה: היכן נחבאו כל אותם מספרי הנפלאות במשך השנים, וכיצד זה נתגלו ו"נחשפו" לפתע "עובדות" ושמועות מסעירות על גדולים וטובים שכל ימיהם היו מוקפים עשרות ומאות תלמידים ו"מקורבים", ואיש מהם לא ידע ולא שמע אותן מעולם?!

על כך בא התירוץ והביאור ה"שמיימי": "אכן גדולי ומנהיגי ישראל ידעו הכול, אך נמנעו מלהביא הדברים בטרם העת"...

עמוק עמוק הוא התירוץ, מי ימצאהו... גדולי ישראל הלכו בעצמם ואף שלחו את אנשים להשתטח על קברו של הברטנורא, אבל הדבר לא נודע לאיש ממקורביהם ולא התפרסם ברבים עד פטירתם לחיי העולם הבא ו"חשיפת" הסיפורים בשנת תשס"ו... כי אז הוחלט כי בא מועד...

צריף איגוד הנסתרים

רובו של הגליון השני – "הסוד שנתגלה" – אינו אלא מיחזור של הבדיות שבגליון הראשון; למחרוזת הסיפורים על רי"ח זוננפלד ור"י כדורי מקדימים העורכים ומבארים, כי "לבקשת רבים ולתועלת הציבור הריהו מובא לפניכם בשנית בתוספת תיקונים והגהות הרבנים שליט"א".

השוואת ה"מהדורא בתרא" של הסיפורים ל"מהדורא קמא" מגלה, שה"תיקונים והגהות הרבנים שליט"א" מסתכמים בכמה תיקוני לשון ושיבושי כתיבה, שהמשמעותיים ביותר ביניהם הם תיקון ה"ניכרה דרכי" ל"ניקרתה דרכי", ושינוי ה"מלכה משיחה" ל"מלכא משיחא"...

אך "אי אפשר לבית-מדרש בלא חידוש": שוב נתחדש ו"נחשף" כאן לראשונה סיפור ישן משנת תשמ"ב, שגיבוריו הם החוט המשולש הרב פיינשטיין ("פוסק ליטאי"), האדמו"ר מרימניץ ("אדמו"ר חסידי") והרש"ז אוירבאך (גאון ירושלמי).

אין צורך להכביר מילין על פרטיה ההזויים של בדותה זו, אבל חבל להתעלם מהמקור המשעשע שצלו מרחף ברקע ומהווה מקור השראה לאחת מ"אמירות המפתח" המודגשות שבסיפור;

שכך "אמר" הגרש"ז אוירבאך: "אתה יודע למה נקבר רבינו עובדיה מברטנורא דווקא שם ליד מעין השילוח?... כשהייתי צעיר לימים שמעתי מאחד מגדולי ישראל (השם נשכח וחבל על דאבדין), שסיבת הדבר הוא משום היותו המקום הזה של מעין השילוח, הנובע ממתחת לקודש הקודשים, אתר טבילתם של צדיקים נסתרים, בכל הדורות, אשר היו נקבצים בצריף בית סמוך לנקבת השילוח ולציונו של רבינו עובדיה ופועלים להחיש את הגאולה"...

מאין לו לבודה הסיפור שבאיזור זה היו נקבצים הצדיקים הנסתרים?

כאן חוזרים אנו לילקוט הכזבים הירושלמי "ירושלים של מעלה" (מפרי עטו של מנחם ג[רלי]ץ, שלו הוקדשו פרקים י"ד וכ"ד בסידרה הנוכחית), ובכרך הראשון של מהדורת תשמ"ג (עמ' 180 ואילך) נטווית באריכות בדותת "סוד מפתח הנחושת", שתעלומתו נחשפת בדבריו של הרב ר' שמואל סלאנט אודות "בית המסתרים":

"על-יד מעין השילוח, בסמוך להר-הזיתים, אשר לפי מסורת, המקובלת אצל יהודי ירושלים, היה מקום זה מקוה-טהרתו של רבי ישמעאל כהן גדול, אותרה איזו חורבה צנועה בנויה וסמויה בחצר לפנים מחצר. לפתח העתיק של החורבה לא הצליחו להתאים מפתח רגיל, עד שנמצא חרש, שיצק לו מפתחות נחושת, וליחידי סגולה בלבד... ובירושלים של אז, שהיתה כולה קדושה וטהרה" – ממשיך רבי שמואל בהתרגשות – "נמצאו שלושה-עשר צדיקים בלבד, אשר זכו למפתח"...

כך הפכה "חורבת בית המסתרים" ההזויה של מ' ג-ץ, למקור סמוי לקבלת הגאונים אודות ה"צריף בית" שליד מעין השילוח, שאליו נתקבצו ובאו צדיקים נסתרים בכל הדורות...

"פרשת אלה מסעי" – א

לקראת ג' סיון תשס"ז פתחו אנשי ה"וועד" במיתקפת-הסברה רבתי, שבמהלכה התפרסמו כתבות ארוכות ומפורטות במגזינים של 'שעה טובה' ("פרסום ראשון"...) ו'יום ליום', לקראת שבת פרשת במדבר.

עיקרן של הכתבות הוא מיחזור החומר שבעלונים 'תגלית' ו'הסוד שנגלה', בתוספת מובלטת של "חשיפה בלעדית", "גילוי מרעיש", "ידיעה מפתיעה ואולי אף מרעישה בקנה מידה מסויים", שהגיעה "בימים האחרונים, כאשר יש מי שעוסקים בהכנות לקראת ההילולא המרכזית":

"זאת לאחר שנודע על אברך תושב שכונת רמות בירושלים, האוחז בידיו ספר עתיק יומין בשם 'פרשת אלה מסעי', שאותו חיבר רבי משה חגיז זי"ע, בעל 'משנת חכמים', שהיה ידוע כמקובל עולם וכגאון וצדיק ישראל, וכיהן כאחד מגדולי הרבנים בירושלים לפני כשלוש מאות שנה.

"בספר זה כותב רבי משה חגיז, כי במערה הנמצאת בסוף בית החיים שלנו, קרי הר הזיתים, טמונים גדולי הראשונים והקדמונים... ובהם רבי מרדכי בעל הפירוש 'מרדכי' על הש"ס... וכן רבי קלונימוס – אף הוא מגדולי הראשונים...

"רבי משה חגיז זצ"ל כותב, כי מערה זו הנמצאת בסמוך למעיין השילוח בסוף בית החיים, ידועה כמקום שקדושתו עצומה וסגולותיו עצמו מספר".

עד כאן לשונה של אותה "ידיעה מפתיעה ומרעישה", שנתגלתה ב"חשיפה בלעדית".

גם כאן מוצב מכשול – בלתי-עביר לכאורה – בפני סקרנים שירצו לבדוק את הדברים במקורם, הכיצד נוכל למצוא בשכונת 'רמות' רחבת-הידיים אברך אנונימי רעול פנים ונטול זהות? ואם נצליח לאתרו, האם יאות לאפשר לנו להציץ ב"ספר עתיק יומין" הגנוז ברשותו?

אך גם במקרה זה, כבמכשול שראינו לעיל, אין כאן אלא הטעייה זדונית שבאה להקשות על מבקשי האמת; מהדורתו הראשונה של הספר (שנדפסה באלטונא, בשנת תצ"ג לערך) אכן נדירה היא, אבל עד לשנת תשמ"ז נדפס ספר זה בירושלים לפחות עוד חמש פעמים!

ומדוע כל-כך עז חפצם של המפרסמים לטשטש את עקבותיו של הספר?

ניתי ספר ונחזי מאי אית ביה, ומתוך כך נחשוף את צפונותיהם; ואלו הם דברי מהר"מ חגיז בתחילת ספרו זה:

"ומעיין זה [=השילוח] היום ידוע שהוא לדרומית של ירושלים, והוא לסוף הבית החיים שלנו, סמוך למערה הסתומה, אשר כפי המקובל אצל הזקנים שם נקברו המרדכי ורבינו קלונימוס ורבינו עובדיה מברטנורה, עם שאר צדיקים שאיני זוכר את שמם, זכר כולם לברכה". עכ"ל.

מישהו רואה כאן זכר ל"ציטוט" שהובא לעיל מספר זה, שאותה מערה "ידועה כמקום שקדושתו עצומה וסגולותיו עצמו מספר"?

מעתה אין פלא שהמפרסמים השתדלו ללוט בערפל את "פרשת אלה מסעי", כדי שלא בנקל יתוודע הזיוף.

"פרשת אלה מסעי" – ב

אך לא לשם כך בלבד הובאו ב"חשיפה בלעדית" דברי מהר"מ חגיז בספרו, אלא גם לשם ה"גילוי המרעיש" שבאותה מערה קבורים שלושה גדולי עולם.

האמנם "ידיעה מפתיעה" היא זו? האם לא ידענוה עד רגע החשיפה הדרמטית?

לא מיניה ולא מקצתיה! ידיעה זו חוזרת במקורות רבים ושונים, שכולם – ו"פרשת אלה מסעי" בכללם – נלקטו אל הספרים הרבים מספור העוסקים במקומות הקדושים שבארץ ישראל.

נביא כאן את הידועים שבהם (ואגב כך נבחין שניכרת אי-התאמה בין המסורות השונות, דבר שמוכיח שבמשך דורות רבים לא היתה ודאות מוחלטת בפרטים רבים הקשורים בקבר ובמערה):

[א] ספר 'גט פשוט' למהר"מ ן' חביב, ראש רבני ירושלים, נפטר בשנת תנ"ז לערך. נדפס לראשונה בקושטא תע"ט (סי' קכח אות לז):

וכן היום מעין זה [השילוח והוא הגיחון] ידוע לדרומה של ירושלים וקורין אותו בערבי סילוואן. והוא לסוף בית הקברות סמוך למערה הסתומה אשר נקברו שם המרדכי ורבינו קלונימוס ורבינו עובדיה מברטנורה ושאר צדיקים כידוע לנו מפי זקנים.

[ב] כאן בא – בסדר כרונולוגי – ספר 'פרשת אלה מסעי' שצוטט לעיל.

[ג] ספר 'קורא הדורות' (מהדורה ראשונה: ויניציאה תק"ו. ציוני הדפים לפי מהדורת ברלין תר"ו):

דף יט, א: כשעליתי לירושלים תוב"ב אמרו לי תושבי העיר, שיש קבלה בידם מן הזקנים כי שם בבית הקברות תחת שפוע ההר אצל הכפר שקורין עין שילואן, שקבורים שם שלשה גדולי עולם והם הרמב"ן והמרדכי ורבינו עובדיא מברטנורא מפרש המשניות.

דף כד, א: וכבר כתבתי שבהיותי בירושלים תוב"ב שמעתי מפי קצת חכמי העיר שהיתה קבלה בידם מן הזקנים שהרמב"ן והמרדכי ורבינו עובדיא מברטנורא שלשה גדולים אלו הם קבורים תחת שפולי הר הזתים בסוף בית הקברות של ישראל והוא סמוך לכפר אחד שיש שם שקורין עין שילואן והוא קרוב למעין מי השלוח.

[ד] ספר 'שבחי ירושלים' (נדפס לראשונה בליוורנו תקמ"ה), קרוב לתחילתו:

ובשפולי ההר קבר רבינו קלונימוס בעל הנס ז"ל, ושם מערה שקבורים בה המרדכי ורבינו עובדיה מברטנורה ורבינו קלונימוס ושאר גאונים, כמ"ש הרב גט פשוט פ"ג ע"ג. וסמוך יש מעיין מי השלוח.

[ה] ספר 'קורות העתים' (לר' מענדל מקמניץ, נדפס לראשונה בווילנא ת"ר):

ובשפולי ההר הוא קבר רבינו עובדיה ברטנורא ועליו – מציבה, נחקק שמו עליה.

[ו] ספר 'חבת ירושלים' (ירושלים תר"ד), במאמר "מבשרת ציון" אות כג, מעתיק את דברי מהר"מ חאגיז בס' 'אלה מסעי'. ובאות כט מעתיק שוב את האמור בספרים 'אלה מסעי', 'שבחי ירושלים', 'גט פשוט', 'קורא הדורות'.

[ז] ספר 'מבשרת ציון' (לבוב תר"ז) עמ' לח:

מערה סתומה וכפי המקובל בפי העם נקברו שם רבינו מרדכי אשכנזי בעל ס' מרדכי... ורבינו קלונימוס ורבינו עובדיה מברטנורא עם שאר צדיקים גאוני עולם.

[ח] ספר 'שאלו שלום ירושלים' (מאת הג"ר משה נחמיה כהניו, נדפס לראשונה באודסה תרכ"ז) עמ' קכ (במהדורת ירושלים תשכ"ט):

נגד המקומות האלו ומשוך מעט בעמק יהושפט שם קבר רבינו קלונימוס בעל הנס... שם בשפולי ההר משוך לצד דרום קרוב לכפר סילוואן קבור במערה קטנה הרב עובדיה מברטנורה והמרדכי.

[ט] רובם ככולם של המקורות הללו צויינו בספר הידוע 'עדן ציון' ("מקומות הקדושים שבארץ ישראל"), מאת הרה"ח ר' ישעיה הלוי הורביץ, בן-משפחתו של אדמו"ר ה'צמח צדק' מליובאוויטש – שנדפס לראשונה בירושלים תשט"ז.

עתה מתפלאים אנו פליאה רבה ועצומה: מה בדיוק נחשף ונתגלה "בימים האחרונים" בספר 'פרשת אלה מסעי', הטמון וגנוז ברשותו של האברך עלום-השם משכונת 'רמות'?...

ג' בסיון – יום ההילולא?!

באופן מוחלט ולמעלה מכל ספק, יכולים אנו לומר ולקבוע בביטחה, שיום ג' בסיון לא היה ידוע מעולם כיום ההילולא של רבינו עובדיה מברטנורא זצ"ל מפרש המשנה!

כוונתם של אנשי ה"וועד" טובה וגם שקופה, לחזק את הנוכחות היהודית בסביבות מעין השילוח וכפר סילוואן. אך מעשיהם וזיופיהם ראויים לגינוי ולהוקעה.

לא ראשונים הם בבידוי ימי זיכרון, אך כמדומני שעדיין לא נתקלנו במערכת משומנת שכזו לשם יצירת "הילולא", המבוססת על זיוף מקורות ובדיית מסורות מן העבר!

קביעת ההילולא לג' בסיון דוקא, אינה מקרית, ובנקל ניתן לשער השערות באשר לסיבתה ולטיבה:

מאז ומקדם היתה תקופת השנה הזו מועד לתיירים הבאים לסייר בארץ ולפקוד את קברי הצדיקים, כאמור במכתבם של רבני טבריה: "ישראל קדושים באים מקצוי ארץ וים רחוקים לעלות וליראות בחג המצות ובחג השבועות כדי להשתטח על קברי הצדיקים וקורין זה זייארא" ('שדי חמד', אסיפת דינים, מערכת א"י, אות ו).

בעונה זו מזג-האויר מאיר פניו לתיירים, ובין פסח לעצרת הוא הזמן המתאים ביותר לקביעת מועד ל"הילולא" ו"עלייה המונית".

עינינו הרואות את רצף ה"עליות" שתוכנן לאותם ימים, וההחלטה לקפוץ על העגלה ולהשתלב בשלשלת ה"הילולות" היא נבונה ומוצלחת ביותר.

להלן לוח-הזמנים לפקידת הקברים בעונת תיירות הקברים וה"הילולות", שרובן ככולן (לאפוקי הילולת הרשב"י והילולת שמואל הנביא) בדויות מן הלב ונתחדשו בדורות האחרונים:

ה' באייר עלייה לקברו של חוני המעגל בחצור (התאריך ה' באייר נקבע, מן הסתם, מפני שהוא "יומא דפגרא").

י"ד באייר עלייה לקברו של רבי מאיר בעל הנס בטבריה (ראה ב'שדי חמד', שם, שנתחדשה עלייה זו באותו הדור, בתאריך שאין לו שום קשר לר' מאיר בעל הנס. וראה את הדברים הנוקבים והחריפים שנאמרו בענין זה, בספר 'טעמי המנהגים' מהדורת "אשכול", עמ' רסב בהערה).

ח"י באייר (ל"ג בעומר) עלייה לקברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון.

כ"ח וכ"ט באייר עלייה לקברו של שמואל הנביא אשר ברמה.

ג' בסיון עלייה לקברו של רבי עובדיה מברטנורא בשיפולי הר הזיתים.

כ"ו בסיון עלייה לקברו של רבי יונתן בן עוזיאל בעמוקה.

להשתחל באלגנטיות שכזו לתוך מערך "ימי הזיכרון", בעונה הבוערת של ה"הילולות"! האם יש לך הצלחה גדולה מזו?...

ומדוע מכל הימים ה"פנויים" נבחר דוקא יום ג' בסיון? גם זה פשוט ומובן: ג' בסיון לעולם לא יחול ביום השבת, לפיכך תתמיד ה"הילולא" להתקיים במועדה "האמיתי", ולא ייאלצו לדחותה ליום אחר שעלול – ברבות הימים – להתנגש ב"הילולא" אחרת.

ואם תאמר: בגליון "תגלית" (עמ' 4) מובאים "סיפורי ישועות" של אנשים, שבשנת תשס"ה פקדו את הציון בימים חמישי ושישי, מפני שג' בסיון חל אותה שנה ביום השבת-קודש; והא אנן קיימא לן שג' בסיון אינו יכול לחול ביום השבת?!

תשובתך: כשם שסיפוריהם של "נושעים" אלו בדויים מלבו של הלבלר עורך הגליון, כך גם תאריך עלייתם ועצם עלייתם בדויים מן הלב.

נשתקע ונשתכח מיקומה של המערה?!

כל הטוען שהוא בא לחדש מסורת עתיקה, שומה עליו לבאר מתי, כיצד ומדוע נקטע רצף הקיום שלאותה מסורת; התינח בתשע-עשרה שנות הניתוק מהר הזיתים, אבל אחרי החזרה לשם במלחמת ששת הימים מאי איכא למימר? הרי גם קברותיהם של שמואל הנביא ושמעון הצדיק היו מנותקים באותו פרק זמן, ומדוע חודשה מיד מסורת העלייה אליהם במועדים שנהגו בהם מימים ימימה, ואילו ה"מסורת" הקשורה בקברו של רבינו עובדיה – שאיש לא שמע עליה – לא נתחדשה אז?

בעלי הגליונות היו מודעים לבעיה זו ותשובתם בפיהם, שמחמת קשיי גישה נשתכחו קימעא מיקומו של הקבר, הקשר אליו ואף סגולותיו! כך, למשל, בשנת תשמ"ב נאלץ הרב אוירבאך לשרטט מפה לבני זוג שרצו לגשת אל המערה "אך איש לא ידע לכוונם אל מקום המערה במדויק", והרב אף טרח לציין באזניהם ליתר ביטחון, שהמערה היא ללא שום כתובת.

ברם, עינינו הרואות, שכבר בשנת תשכ"ט – שנתיים אחרי שחרור הר-הזיתים – נתפרסם בספר 'שאלו שלום ירושלים' (עמ' 84) תצלום של מערת הקבורה, שניתן להבחין בו בנקל בכתובת החקוקה מעל הפתח: "מערת ר' עובדיה"...

"השתכחותם" של המערה וסגולותיה עומדת בסתירה ל"עדותם" של "תלמידיו הרבים" של הרב כדורי, שפעמים רבות היה רבם שולח את הנזקקים לישועות ולרפואות להתפלל וללמוד בציונו של הרע"ב, ובשנות בצורת נהג לרדת בעצמו אל קבר רבינו עובדיה ועמו מנין של "יראי שמים" ומתפללים שם. כיצד, אם כן, נשתכחו המערה וסגולותיה אחרי "פרהסיא" שכזו?!

עוד נמצאנו למדים מאותו תצלום, שלא היתה במערת הקבורה שום מציבה, וזו המוצבת שם היום גם היא חידוש של אנשי ה"וועד", המשתדלים ליצור בקרב "רבבות" המתפללים את האשליה כאילו רבינו עובדיה אכן טמון מתחת לאותה אבן.

המהדרין לקיים "השתטחות" בדרכי הקבלה, נוהגים להשתטח מלוא קומתם על המצבה כשהם מכוונים אבריהם כנגד אברי הנפטר; במערת רבינו עובדיה "השתטחות" מעין זו תיעשה על אבן סתמית שעוד רבות שכמותה פזורות ברחבי ארצנו הקדושה...

האחד יהיה לאלף והשניים לרבבה...

במדורי החדשות של עיתוני החרדים ('שעה טובה', 'משפחה' ועוד), דאגו ליידע את הציבור ב"מעמד האדיר" שיתקיים בעוד ימים ספורים, ומסרו פרטים מדוייקים על המערך הלוגיסטי שתוכנן על-ידי עיריית ירושלים וכוחות הביטחון, "לקליטת רבבות אנשים, נשים וטף, הצפויים לפי הערכות המשטרה להגיע... לציונו של מפרש המשנה רבינו עובדיה מברטנורא".

וראה זה פלא: על אף שהמשטרה העריכה מראש שיבואו רבבות אנשים, בכל זאת "המשטרה הופתעה: רבבות פקדו את קבר רבי עובדיה מברטנורא"! – כזעקתה של הכותרת בחדשות 'משפחה' בז' בסיון.

הידיעה שבאה בעקבות הכותרת מרתקת אף היא ורוויית "אקשן":

"המשטרה השתלטה על כל מרחב הציון ואיזור מעיין השילוח... המשטרה נאלצה לתגבר כוחות בג'יפים ובפרשים. בתדרוך שנתנו קציני משטרת מחוז ירושלים במשטרה בשעות אחה"צ, נמסר, כי לפי הערכות המשטרה פקדו את מתחם הציון כעשרים אלף איש, ואחה"צ עד לחצות הלילה המשיכו עוד אלפים להגיע ולפקוד את הציון... קציני המשטרה הודו... כי הופתעו מכמות האנשים הגדולה וכי הערכתם המקורית הייתה לרבבה של עולים בלבד... בהנחיית מפקד מחוז ירושלים ניצב אילן פרנקו, נדרשו קציני המשטרה להורות על תגבור מאסיבי עוד יותר של כוחות מג"ב ויס"מ, כולל פרשים ותצפיתנים בסביבת כפר סילוואן הסמוך, מרחב השילוח והר הזיתים"...

עד כאן לשון הידיעה החדשותית, הנובעת מאנשי ה"וועד".

מערכת "שטורעם" טרחה לברר את אמינות הידיעה במחלקת הדוברות של המשרד לביטחון הפנים, ולא הופתעה כלל כשהובהר לה שב"מעמד האדיר" לא היו רבבות רבות, גם לא רבבה אחת ואפילו לא אלף איש...

"יום לפני כן קיבלה משטרת ישראל אתרעה, שלמחרת צפוי אירוע של חמישה עשר אלף איש. לבסוף, לפי דיווחי המשטרה, התברר שהיתה זו אזעקת שווא. באירוע השתתפו כ-900 איש..."

כך נפלו מערכות העתונים וקוראיהם הנאמנים, בפח שטמנו להם אנשי ה"וועד", במגמתם ליצור מצגת-שווא של "הילולא המונית" הנערכת מזה מאות בשנים בהשתתפות רבבות אלפי שלומי אמוני ישראל...

סיכום:

שאלה: האם רבינו עובדיה מברטנורא קבור במערה שעליה מצביעים כיום כמקום קבורתו?

תשובה: לא כל סימני ההיכר שנתנו הקדמונים במערת הקבורה מתאימים למערה הנוכחית. גם לא כל המסורות הקדומות תואמות לחלוטין זו לזו. רבינו עובדיה עצמו כותב: "בכל גבול ירושלים, בשדות ובכרמים, נמצאים תחתיהם מערות גדולות חצובות, מערה לפנים ממערה... והכלל, כי מבית ומחוץ בבתים ובשדות נמצאות מערות אין מספר". ובכל זאת לא מן הנמנע שקברו של רבינו עובדיה הוא אמנם במערה זו.

שאלה: האם ג' בסיון הוא אכן יום פטירתו של רבינו עובדיה?

תשובה: לתאריך זה אין שום מקור והוא יכול להיות נכון בדיוק כמו כל יום אחר בשנה. הנכון ביותר הוא האמור בספר "אוצר הגדולים – אלופי יעקב" (ז, עמ' שג), שאין אנו יודעים לא את יום פטירתו, לא את חודש פטירתו ולא את שנת פטירתו של רבינו עובדיה מברטנורא.

שאלה: האם יש ממש בכל סיפורי העליות, הסגולות והנפלאות שמייחסים למערה זו?

תשובה: השמועות, הסיפורים והעדויות בגליונות שהובאו לעיל, בשם אדמו"רים וגאונים, כולם בדותות וכזבים. לעת-עתה לא נתפרסם שום דבר ממקורות אמינים.

אחרי סגירת הגליון השני התבשרנו – במודעות-רחוב המובאות להלן – שגם בשמם של מרן 'החיד"א' וה'בן איש חי' ידועה המערה כמקום המסוגל לישועות ולניסים גלויים ממש...

הערה: פרטים רבים שנידונו במאמר זה, התבררו והתלבנו במהלך שיח ושיג שהיה לי עם ידידי ר' משה אייזיק בלוי שליט"א. ועל כך נתונה לו תודתי.