מאמרים

תורה לשמה (תגובה)

נזר התורה

דברי הרב חיד"א בשם מהרח"ו בענין שאין לומדים תורה לשמה, אינם מכוונים לכל חכמי התורה מדורו ולדורות עולם. ביאורי החסידות בענין לימוד לשמה.

נזר התורה, יא (אב תשס"ה), עמ' רעו–רעז

 

תורה לשמה

 

            בגל' כסלו-טבת (עמ' שטו) הביאו את דברי הרב חיד"א בשם מהרח"ו; אף שהדברים נראים לכאורה כציטוט (שכתבו 'וז"ל'), אבל לא כן הוא. בדברי החיד"א לא מופיע המשפט "אנו אין רואים בזמננו מי שזוכה לדברים הרבה א"כ בע"כ אין אדם שלומד היום תורה לשמה".

            וז"ל החיד"א בספרו 'דבש לפי' (מערכת תי"ו אות יא): וכבר כתבנו בעניותנו דברי רבינו מהרח"ו ז"ל, שנתרעם על חכמי הדור שאינם לומדים לשמה. ואם יאמרו שהם לומדים לשמה, התנא הגדול ר"מ מכחישם, דאמר העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ואין גם אחד דזכה אפי' למקצת מעלות שאמר ר"מ, והוא אמר כל העוסק וכו'. עכ"ל.

            ופשיטא שהתרעמות על "חכמי הדור" שאין בהם אפילו אחד שזכה לכך, אינה קביעה מוחלטת שח"ו לא הי' בדורו של מהרח"ו אפילו "אדם [אחד] שלומד היום תורה לשמה".

            דברי מהרח"ו הם בתחילת הקדמתו ל'שער ההקדמות'. וזלה"ק: בזמנינו זה בעו"ה אשר התורה נעשית קרדום לחתוך בה אצל קצת בעלי תורה, אשר עסקם בתורה ע"מ לקבל פרס והספקות יתירות.. להיות שמם וריחם נודף בכל הארץ.. והנה על הכת הזאת אמרו בגמרא כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם.

            ואמנם האנשים האלה מראים תומה וענוה, באמרם כי כל עסקם בתורה הוא לשמה. והנה החכם הגדול התנא ר' מאיר ע"ה העיד עליהם שלא כך הוא, באומרו לשון כללות על העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו', ומגלים לו זי תורה ונעשה כנהר שאינו פוסק והולך וכמעיין המתגבר מאליו, בלתי הצטרכו לטרוח ולעיין בה ולהוציא טיפין טיפין של מימי התורה מן הסלע. הנה זה יורה שאינו עוסק בתורה לשמה כהלכתה. ומי זה האיש אשר לא יזלו עיניו דמעות בראותו המשנה הזאת ורואה חסרונו ופחיתותו. עכ"ל.

            הרי שכיון בדבריו ל"קצת בעלי תורה", ולא ח"ו לכל חכמי התורה מדורו ולדורות עולם.

            את הקדמתו זו הקדים מהרח"ו לכל ה'שמונה שערים' שכתב, אך בשעה שערך בנו מהר"ש ויטאל מחדש את ה'שערים', הציב אותה כהקדמת 'שער ההקדמות'. כיום היא נדפסת גם בתחילת הסה"ק 'עץ חיים'.

*

            עוד האריכו (בעמ' ער) לענין שהלימוד לשמה מקדש גם את הלימוד שלמד קודם לכן שלא לשמה. אך לענ"ד אין ראיה לענין זה ממה שהביאו שם מהסה"ק נועם אלימלך (סו"פ בלק), מפני ששם מיירי בצדיק שמעלה את תורתו של מי שלמד שלא לשמה.

            וכן מה שהביאו מהסה"ק קדושת לוי (עה"פ הן עם כלביא) שזוכה להעלות ניצוצות כמ"ש בכהאריז"ל, אינו שייך כלל להעלאת התורה שלמד שלא לשמה ע"י לימודה לשמה, אלא היא מדריגה לעצמה בעבודת הבורא. יעו"ש.

            ויעויין עוד בסה"ק תניא (פ' לט) בביאור מארז"ל לעולם יעסוק אדם וכו' שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שיש תורה "שלא לשמה" שחוזרת ועולה בשעה שעושה תשובה, ויש תורה שאף כי אינה "לשמה" (אבל גם אינה "שלא לשמה ממש"), והיא העולה בשעה שחוזר ולומד אותו ענין לשמה.

            וראה עוד בהערתו של הגרי"ח סופר בגל' המאה של קובץ 'בית אהרן וישראל' (עמ' קנח).

מאמרים דומים

-