כפר חב"ד, 618 (ט' סיון תשנ"ד), עמ' 40, 45

תורת חב"ד וסיפורי הבעש"ט

בשנת תקע"ה נדפס לראשונה, בקאפוסט שברוסיה, הספר 'שבחי הבעש"ט'. המביא לבית הדפוס היה הרב החסיד ר' ישראל יפה - תלמידו ומקורבו של אדמו"ר הזקן בעל ה'תניא' - אשר לא הסתפק בהדפסת הספר כפי שמצאו בכתבי-היד, אלא סידר כמה מחלקיו בסדר הגיוני כלשהו, וכן הוסיף ושילב בו דברים ומסורות בשם רבינו הזקן.

דעת החסידים בכלל אודות ספר זה נעה בין קיצוניות לקיצוניות; בשם האדמו"ר ר' נחמן מברסלב נמסר כי "השבחי הבעש"ט הוא אמת מראשו עד סופו" ('ספורים נפלאים' לר"א מטולטשין), ולכך נוטה גם דעתו של האדמו"ר בעל ה'שומר אמונים' "שעל פי רוב כותב רק דברים ששמע מצדיקי וקדושי עליונים שהיו בימיו" ("מבוא השער" בספרו). ואילו בשם האדמו"ר בעל 'חידושי הרי"מ' מגור נאמר כי "המעשיות הנדפסים בספר שבחי הבעש"ט אינם אמת, אך יש להאמין שהבעש"ט זצ"ל בגודל מדרגותיו היה יכול לפעול כל זאת" ('אור פני יצחק' לרי"א פייגנבוים).

כך מקובלות בקהל חסידים עוד מסורות המבטאות הסתייגויות שונות, פקפוק בעצם האירועים - אבל מתוך אמונה שהם היו יכולים להיות, לצד אמונה מוחלטת בסיפורים אך בהסתייגות מפרסומם והדפסתם, שהרי כולם אינם אלא "מילתא זוטרתא" לגבי הבעש"ט, ובפרט שגדולתו האמיתית היתה בדחילו ורחימו שלו ולא במופתיו (והארכתי בכל זה ב'מבוא' לס' שבחי הבעש"ט מהדורת תשמ"ב).

בשמו של אדמו"ר בעל 'הצמח צדק' נמסר כי "כל מה שכתוב בו בשבחי הבעש"ט הכל אפס ואין נגד גדולת הבעש"ט, ושמעתי מזקיני [אדמו"ר הזקן] ששמע מרבו המגיד הגדול ממזריטש שאמר כי הבעש"ט היתה לו ראיה גשמית לראות ארבע מאות פרסאות על ארבע מאות פרסאות כו'", וסיים הצ"צ: "לא תסבור ראיה רוחנית - שזו היה בלי שיעור - רק זו היתה ראיה גשמית ממש"! ('מעשיות ומאמרים יקרים' לרי"ו ציקרניק).

ובאחד ממאמריו כותב אדמו"ר ה'צמח צדק' עצמו כדברים הללו: "בכל דור ודור, גם אחר הנביאים, השי"ת מראה אותות ומופתים בישראל כמו מתנאים ואמוראים כו' ואחריהם בדור שלפנינו הבעש"ט ז"ל אשר כמוהו לא היה מימות הראשונים, פלאי פלאות ניסים היוצאים מהטבע היו נראים על ידו, כאשר שמעתי מאאזמו"ר [אדמו"ר הזקן] שהוא ותלמידו הרב המגיד נ"ע היו רואים מסוף העולם ועד סופו ממש בעין ראיה, והיו אומרים מה שהיו רואים, כאשר היה נראה בעליל לתלמידיהם. והיינו ע"י שהיה גלוי לפניהם האור שנברא ביום ראשון שהשי"ת גנזו בתורה" (ס' 'דרך אמונה' עמ' סה).

ידידי הרה"ח ר' שלום דובער לוין שי' נתן לי העתקה מכת"י (מס' 1752) שבספריית אגו"ח, ובו מספר הרה"ח ר' יוסף יצחק צירלסון את הדברים הבאים:

פעם אחת העיד לפניי הרב ר' לוי יצחק שהיה רב בוויליז, ומקודם היה "יושב" בליבאוויטש, והיה חתן אדמו"ר [ה'צמח צדק']. פעם אחת היה מהרי"ל - אדמו"ר מקאפוסט - חולה, ובא אביו הצ"צ לבקרו, ומצא שם את הר' לוי יצחק הנזכר לעיל, ואמר לו: למה אין אתה נכנס עם בני בדברים, כדי להסיר מאתו הטירדא מהמוחין? ואמר לאדמו"ר: במה יש לי לדבר עמו? ואמר לו: בסיפורי איזה מעשה מצדיקים. אמר בלבו ר' לוי יצחק ז"ל, כעת הגיע זמני, מה שהיה בדעתי לשאול אם יש אומן בדברים הנדפסים ב'שבחי הבעש"ט' ז"ל. אמר הצ"צ: לך זה לפלא?! ואני יש בידי מעשיות מהבעש"ט ז"ל במספר אלף! ואמר ר' לוי יצחק לאדמו"ר: אם-כן למה לא יביאו בדפוס, ובבירור היה מביא רבים לידי אמונה חזקה ולתשובה! אמר האדמו"ר: האמת אגיד לך, שפעם אחת עלה ברעיוני להדפיס מעשיות מהבעש"ט ז"ל, וממש בשעה זו הלכתי לארגז הספרים ועלתה בידי 'שבחי רח"ו', והבנתי שזה רמז שיהיה העדר הכבוד לרח"ו (ואפשר היה 'שבחי האריז"ל'), ומנעתי את עצמי מלהוציא אל הפועל... עכ"ל.

ולא זו בלבד, אלא שאפילו בגופם של כמה ממאמרי תורת החסידות חב"ד נתבארו מעשים שנעשו ע"י מרן הבעש"ט. וזאת הן במאמריו של אדמו"ר הזקן שנאמרו כמובן קודם להדפסת 'שבחי הבעש"ט', והן במאמריהם של בנו אדמו"ר האמצעי ונכדו אדמו"ר ה'צמח צדק'.

כך מתבארת במאמריהם העובדה שהבעש"ט כתב לגיסו הר"ר גרשון מקיטוב אודות מאורע שעדיין לא אירע בשעת הכתיבה, וכן העובדה שהבעש"ט האזין ללימוד המשניות של גיסו הנ"ל וחזה מתוכו שני מעשים העתידים להתרחש, וסיפרם לו, ועוד ועוד (ראה ב'נספחים' למהדורת שבחי הבעש"ט הנ"ל).

כדבר הזה גם שמענו כמה פעמים מפי כ"ק אדמו"ר שליט"א, שכשהזכיר בשיחותיו את הספר 'שבחי הבעש"ט', הוסיף וציין את הקשר שבין רבינו הזקן לבין ספר זה.

לאור כל זאת תמוהה ביותר היא העובדה שבשנים האחרונות חדרה לספרות חב"ד אימרה "מחוכמת" שתוכנה: "המאמין בכל סיפורי הבעש"ט הוא שוטה, וכל שאינו מאמין בהם הוא אפיקורס". מובן שאדם המודע לייחסם של אדמו"רי חב"ד לבעש"ט ולמופתיו לא יכול לתת בפיהם אמירה הרואה באמונה זו שטות ח"ו, אבל עובדה שהדבר נעשה, והאימרה נתייחסה משום מה לאדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, הוא האדמו"ר שכתב במאמרו (בהמשך תרס"ו): "וכידוע בהבעש"ט ז"ל אשר הזמן ומקום לא היה מגביל ומעלים לפניו כלל, וראה בהווה מה שיהיה במשך זמן, וכן ראה מה שבריחוק מקום ממנו בראיית הדבר ממש כו', והיינו מצד גילוי בחינת "למעלה מזמן ומקום" בזמן ומקום כו', ובמדריגה זאת היה הבעש"ט".

ה"מקור" הראשון לייחוס אימרה זו לאדמו"ר מוהרש"ב הוא בספר 'פלאי פלאים' - סיפורי בעל שם טוב - שנדפס בשנת תשמ"ט ע"י "רשת אהלי יוסף יצחק", כעבור זמן קצר חזרה ונדפסה בעלון 'שיחת השבוע' וכך חדרה לתודעתם של עוד רבבות יהודים.

בשעתו פרסמתי ב'כפר חב"ד' הכחשה ומחאה על סילוף זה, אך "שבשתא כיון דעל על"; השיבוש מתפשט והולך, עד שהונצח גם ב"לקט אמרות חב"ד" של ש' מייזליש בספרו "אש אוכלה אש" (עמ' 161), ולאחרונה (בגליון יא ניסן של ה'כפר חב"ד' דאשתקד, עמ' 25) שוב חזרה ונתפרסמה אימרה זו, והפעם נתייחסה לא פחות מאשר לאדמו"ר ה'צמח צדק' עצמו!

אין לנו אלא להצטער ולהתריע שוב ושוב על עשיית רגליים והצמחת כנפיים לדברי שווא ותפל, שקר וכזב.

מהו איפוא המקור האמיתי לאותה אימרה? לא מצינו אותה אלא בספרות העברית המודרנית, ב'ספריהם של צדיקים' לש"י עגנון ו'הסיפורת החסידית' לג' נגאל. שני הכותבים הללו מייחסים "חכמה" זו לאדמו"ר ר' שלמה מרדומסק, שכאילו אמר כדברים הללו על "מי שמאמין בסיפורים שבשבחי הבעש"ט". אולם ב'מבוא' הנ"ל כבר ציינתי שלפחות בשלושה מקומות בספרו 'תפארת שלמה' מביא האדמו"ר מרדומסק עצמו סיפורים שמקורם בשבחי הבעש"ט, ומבארם כיד ה' הטובה עליו בדברי אלקים חיים.

איך שיהיה, מפי אדמו"רי חב"ד לא יצאה אימרה זו, ואל לנאמני בית חב"ד לתת יד להפצתה והשרשתה בקרב שלומי אמוני ישראל.