כפר חב״ד
פתיחה:
במכתב שלפנינו משיב הרבי למי ששאל אודות עריכה מחודשת של ספר ה'תניא', דהיינו להגישו "בלשון בני דורנו, בעברית".
תגובתו של הרבי היא: זעזוע וגם תמיהה על עצם המחשבה וה"הוה אמינא" לעשות כדבר הזה.
נימוקו של המציע כי בכך יוסרו מכשולים שבהבנה, גם הוא אינו מקובל על הרבי: קדושתו של ה'תניא' והדיוק שבו (ששניהם ייעדרו מהעריכה המחודשת) עדיפה על ה"ריוח" לכאורה, שלאמיתו של דבר אינו אלא ריוח לשעה קלה וריוח מדומה בלבד.
הרבי מדגיש שאין הוא שולל שקלא וטריא בעניינים שבס' ה'תניא', גם לא ביאורים "בלשון בני דורנו", אבל הכל מבלי לנגוע בגוף הספר שחייב להישאר בצורתו הנוכחית.
אגב כך נדרש הרבי לעצם הגישה והטענה שצריכים להקל על הלומד בצורה המירבית, כדי למזער ככל האפשר את יגיעתו והתאמצותו. לדעתו של הרבי ישנם שטחים ששיטה זו אינה מתאימה להם כלל, ובנוגע ללימוד התורה הורונו חז"ל ש"לא יגעת ומצאת אל תאמין", ולימוד שבא בנקל – "בין לילה היה" – גורם לכך ש"בין לילה אבד".
ב"ה, כ"א מנ"א תשכ"א
ברוקלין
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת מכתבו מי"ז מנ"א עם המצורף אליו וכן הקודמו. וממהר הנני לענות עליו מפני שהזדעזעתי על הקס"ד, כלשונו "הרצאת דברי התניא בלשון בני דורנו, בעברית". וסיבת הזעזוע בזה מובנת, כיון שמופרך הדבר מעיקרא. ולפלא גם הקס"ד בזה, כי אף שיש מקום להעתיק התניא לשפה אחרת (וגם זו נעשית מתוך כמה היסוסים), אין כל מקום כלל לעריכת התניא "מחדש", ח"ו.
הטעם ששמעתי מכמה ומזכירו גם במכתבו "להסיר מכשול שבהבנה" וכו', אין להחליף הקדושה (והדיוק) של התניא [עכ"פ – החלק העיקרי והפנימי שבזה] בשביל ריוח לשעה קלה וריוח מדומה. ואין להאריך בדבר הפשוט.
ומובן ג"כ שאין הנ"ל שולל כלל וכלל – שקו"ט (ושו"ת – כהמצורף למכתבו) בענינים המובאים בתניא, כן – ביאור קצר או גם ארוך, ובסגנונו ערוכים בלשון בני דורנו. אבל הספר עצמו, וכמובא שמו בהסכמות הדורות הראשונים, ספר תניא קדישא, צריך להיות נשמר כמו שהוא. והפשיטות בזה מובנת ג"כ מהסיפור (מובא ברשימת כ"ק מו"ח אדמו"ר, בסוף ספר הערות לספר של בינונים) שאדמו"ר הצ"צ עלה בדעתו, אולי לנקד וכו' ספר התניא, ושללו זה בפשיטות, אף שיכלו אז לברר כל ספק אצל אדה"ז. וק"ו וכש"כ – עתה ובנוגע לעריכה.
ועוד להוסיף, אשר השיטה שכל דבר וענין מוכרחים להביא להלומד בקלות הכי גדולה, בכדי למעט יגיעתו והשתדלותו ועד שתהיינה (היגיעה וההשתדלות) במדה אפסית, ישנם שטחים שטובה היא ומתאימה, ויש שטחים שאינה מתאימה כלל וכלל. ואדרבה – מזיקה. והרי גם בזה הוראה מחז"ל (והדיוק בזה חכמינו ז"ל, במקום רבותינו ז"ל) בהנוגע ללימוד התורה, לא יגעת ומצאת אל תאמין, שכיון שצריך לשלול זה, מובן שהמתימר שמצא, יש לו איזה יסוד בדבריו, ולא עקשנות בעלמא, אלא שאין זה אמת. ובין לילה הי' – ולכן ובין לילה אבד. ולא עוד אלא שהמתעסק בחינוך רואה, שמזמן לזמן צ"ל אופן לימוד – שהתלמיד זקוק יהי' להתייגע וכו', ובאם לאו לא תושג המטרה. ותקותי שלדכוותי' האריכות בהאמור אין צורך בה.
בברכה לבשו"ט
מ. שניאורסאהן
המאמר אורייתא וקב"ה כ"ח – ראה זח"א כד, [א]. תקו"ז ת"ו. שם תכ"ב.
ההתחלה "תניא" – לדידי, וע"פ הידוע דיוק אדה"ז בכל עניני נגלה – מחוורתא מכל הפי' המובאים (בבית רבי וכו'): ע"פ יבמות (עא, ב) ורבות פ' תזריע זוהי ברייתא (ועפ"ז מדויק ביותר הל' דרש ר' שמלאי ולא אמר). והטעם שתפס אדה"ז הל' שהובא במק"א ולא כמוש"כ על אתר בנדה – הוא לרמז כו' (ראה בבית רבי).
========
בסופו של המכתב מציין הרבי כמה מקורות למאמר (המובא בהקדמת ס' ה'תניא') "אורייתא וקוב"ה כולא חד", ובהם שני ציונים לתיקוני-הזוהר, ציונים שאינם שגורים בדרך-כלל למאמר זה. הראשון הוא לתיקון שישי (והוא בדף כא, ב: דודאי קוב"ה איהו אורייתא) והשני לתיקון כ"ב, שלא זכיתי להבין למה כוונתו (וראה בתיקון מ"ז דף פד, ב: אורייתא דאיהו קוב"ה).
* * *
בהמשך מתייחס הרבי לקושיה הידועה על הלשון בתחילת הספר "תניא [בסוף פ"ג דנדה], משביעים אותו תהי צדיק" וכו', שהרי הביטוי "תניא" מורה על דברי תנאים האמורים ב'ברייתא', בה בשעה שעל המאמר "משביעים אותו תהי צדיק" נאמר בגמרא שם (דף ל, ב) שהוא דרש שדרש האמורא ר' שמלאי.
הרבי מוכיח מהגמ' ביבמות (עא, ב) – ששם מובאים הדברים כ"תניא" דהיינו ברייתא – וממדרש רבה פ' תזריע שאמנם זו ברייתא [הרבי לא מפרש מה הראיה ממדרש רבה, ולא הבנתי כוונתו. בס' בית רבי מביא מה'ילקוט' פ' תזריע, וגם דבריו אינם מובנים. וצ"ע].
מכיון שזו ברייתא, מעתה – כותב הרבי – מדוייק ביותר הלשון דרש ר' שמלאי ולא אמר ר' שמלאי כפי הלשון הרגיל.
דברים אלו יובנו ע"פ מה שרשם הרבי בציוניו לס' ה'תניא' להעיר מהגמ' במס' עירובין (קד, א), ששם העמיד רבא אמורא לפניו, ודרש דברים שנאמרו בברייתא (יעו"ש. ושם מביא הרבי שגם על דברי אמורא ניתן לומר "תניא").
ועדיין צריכים אנו להבין, מדוע נקט אדמו"ר הזקן כפי הגירסה ("תניא") שבמקום אחר, ולא כפי הגירסה ("דרש") שבגמרא נדה על אתר? כאן, לדברי הרבי, נזקקים אנו, לטעם המובא בס' בית-רבי [א, פרק כז] בשם אדמו"ר ה'צמח צדק', שיש קליפה הנקראת "תניא" שהיא מניאה את לומדי התורה מלימוד סודות התורה, ובלימוד ס' ה'תניא' מבטלים את הקליפה הזו. וכדי לרמז על כך פתח אדמו"ר הזקן את ספרו במלה "תניא" (ומהאי טעמא נקט בגירסה הרחוקה).
(כפר חב"ד גל' 1021)
כל הזכויות שמורות | הרשות נתונה להשתמש בחומרים תוך ציון המקור ושליחת עותק למכון | אין לאחסן במאגר מידע כלשהו ללא אישור מפורש ©
